Otzarot-Article

"וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (מא-יד) כָּתַב רַבֵּנוּ לֵוִי בֶּן גֵּרְשֹׁם זַ"ל, הרלב"ג: אִם הַמִּתְכּוֹנֵן לַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְיַפֶּה וּמַחֲלִיף בְּגָדָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַמִּתְכּוֹנֵן לִתְפִלָּה יְסַדֵּר אֶת לְבוּשׁוֹ וְיַסְדִּיר אֶת הוֹפָעָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ", אֶתְנָאֶה לְפָנָיו! וּבְיָמֵינוּ יֵשׁ לָשִׂים דָּגֵשׁ שֶׁלֹּא רַק הוּא עַצְמוֹ יִתְנָאֶה לִפְנֵי בּוֹרֵא הָעוֹלָם אֶלָּא לִדְאֹג שֶׁגַּם הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יִהְיוּ נָאִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. כְּאוֹתוֹ סִפּוּר הַמּוּבָא עַל רַבִּי צְבִי הִירְשׁ מִלִּיסְקָא זָצָ"ל.

צַדִּיק תָּמִים הָיָה וְהִתְעַלָּה בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה' וְנִהֵל עֲדָתוֹ כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן וּפָעַל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בִּתְפִלּוֹתָיו. בְּרַם סָפוּן הָיָה בְּחַדְרוֹ וְלֹא הִבְחִין בַּתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְחוֹלְלוּ בָּעוֹלָם וּבַסַּחַף שֶׁנִּתְהַוָּה.

פַּעַם עָמַד לְסַדֵּר קִדּוּשִׁין. עָצַם עֵינָיו כְּדַרְכּוֹ וְהִמְתִּין לַמְחֻתָּנִים. הַמֻּזְמָנִים נֶאֶסְפוּ, אֲבָל "אֵין חֻפָּה שֶׁאֵין בָּהּ מְרִיבָה" (שַׁבָּת קל). הִתְגַּלְּעָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הַמְחֻתָּנִים, מְפַשְּׁרִים נִכְנְסוּ בָּעֳבִי הַקּוֹרָה, וְהָרַבִּי עוֹמֵד וּמַמְתִּין שָׁעָה אֲרֻכָּה. לְבַסּוֹף נָשָׂא עֵינָיו בִּשְׁאֵלָה, וּמַה שֶּׁרָאָה זִעְזְעוֹ.

סוֹף סוֹף יֻשְּׁבָה הַמַּחֲלֹקֶת וְנִתְרַצּוּ הַצְּדָדִים. הָרַבִּי סִדֵּר קִדּוּשִׁין, וְהֵסֵב לִסְעוּדַת הַמִּצְוָה בְּרֹאשׁ בְּנֵי הַקְּהִלָּה. לֹא כָּלָא עוֹד אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וְהִתְפָּרֵץ בְּנַהֲמַת לִבּוֹ הַטָּהוֹר: "אִמְרוּ נָא לִי, רֵעִים אֲהוּבִים - הַאֵינִי יְדִיד אֱמֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם?! הַאֵינִי מְלַוֶּה אֶתְכֶם בְּעֵת צָרָה כִּבְשִׂמְחָה, הַאֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם וּמַעֲתִיר עֲבוּרְכֶם לְהִוָּשַׁע מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, נֶגַע וּמַחֲלָה?! - וּמַדּוּעַ, כְּשֶׁיֵּשׁ כָּזוֹ צָרָה נוֹרָאָה, כּוֹלֶלֶת וּמַקִּיפָה, הִסְתַּרְתֶּם מִפָּנַי?! לָמָּה לֹא גִּלִּיתֶם לִי, מַדּוּעַ לֹא שִׁתַּפְתֶּם אוֹתִי - יָכוֹל הָיִיתִי לָעוּץ עֵצָה, לְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹן. לְבָרֵךְ, לְהִתְפַּלֵּל!"

הַדְּבָרִים הִדְהִימוּ, הִרְעִישׁוּ. הַמְּסֻבִּין הִבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ, לֹא הֵבִינוּ לְמַה הוּא מִתְכַּוֵּן, מִמַּה נִּסְעַר כָּל כָּךְ. עַל אֵיזוֹ צָרָה הוּא מְדַבֵּר.

אֲבָל הָרַבִּי הִבְהִיר מִיָּד: "כַּיָּדוּעַ לָכֶם, מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לִשְׁמֹר אֶת עֵינַי, לֹא לְהַבִּיט מִחוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹתַי. וְהָעֶרֶב, בְּמִקְרֶה, נָשָׂאתִי עֵינַי. וּמָה רָאִיתִי, הַשֵּׁם יְרַחֵם - כֹּה הַרְבֵּה רַוָּקוֹת מְבֻגָּרוֹת, אַף כָּאֵלּוּ שֶׁהִלְבִּין שְׂעָרָן!"...

וּבְהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה, קָרָא: "הֲרֵינִי מְבָרְכָן, שֶׁעוֹד הַשָּׁנָה יִנָּשְׂאוּ!"

אֵיזוֹ סְעָרָה קָמָה! שֶׁהֲרֵי נְשׂוּאוֹת הָיוּ כֻּלָּן. מִיָּד קָרְאוּ: "שֶׁהָרַבִּי יַחְזֹר בּוֹ מִדְּבָרָיו. שֶׁהָרַבִּי יִקַּח דְּבָרָיו חֲזָרָה!"

הֵבִין וְצַעֲרוֹ הֻכְפַּל: כָּךְ?! אִם כֵּן, הַצָּרָה גְּדוֹלָה מִשֶּׁשִּׁעַרְתִּי!

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא וּמַדּוּעַ הוּבָא -

כִּי מָרָן הַ'כְּתַב סוֹפֵר' זָצָ"ל (חֵלֶק א-מח) הִקְשָׁה קֻשְׁיָא. הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ה-כג) מוֹרָה: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְתָמַהּ: עַז כַּנָּמֵר, מוּבָן. גִּבּוֹר כַּאֲרִי, גַּם. אֲבָל מַה בֵּין קַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי. שְׁנֵיהֶם קַלִּים וּמְהִירִים, אֶלָּא שֶׁזֶּה גּוֹמֵא מֶרְחָקִים וְזֶה מַמְרִיא לַגְּבָהִים. מַדּוּעַ חִלְּקוּם לִשְׁתֵּי תְּכוּנוֹת.

וְהֵשִׁיב בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב יד-א): "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחְזִיר רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחְזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו". וְזֶהוּ שֶׁנִּדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ. לֹא רַק לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר וְגִבּוֹר כַּאֲרִי, אֶלָּא שֶׁגַּם אִם נִהְיֶה קַלִּים כַּנְּשָׁרִים לְהִתְעַלּוֹת מַעְלָה מַעְלָה - וְהַנֶּשֶׁר מַמְרִיא גָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם (רַשִּׁ"י שְׁמוֹת יט-ד) - גַּם אִם נַגִּיעַ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, עָלֵינוּ לִהְיוֹת כְּאוֹתוֹ צְבִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו. רוֹאֶה מַה נַּעֲשֶׂה עִם עֲדָתוֹ, מַה קּוֹרֶה עִמָּם, וּמַה יֵּשׁ לְתַקֵּן בָּהֶם.

וּכְבָר אָמַר הַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זָצָ"ל, שֶׁכָּל אַב מִשְׁפָּחָה הוּא כְּמַנְהִיג עֵדָה. שֶׁהֲרֵי אֵין הֶבְדֵּל מַהוּתִי בֵּין רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל לִמְתֵי מְעַט. וְאַדְּרַבָּא, כְּכָל שֶׁהַמִּנְיָן מוּעָט הָאַחֲרָיוּת גְּדֵלָה. וּכְכָל שֶׁעָסוּק הוּא בְּהִתְעַלּוּתוֹ, עָלָיו לְהַשְׁגִּיחַ בְּעַיִן פְּקוּחָה עַל צֹאן מַרְעִיתוֹ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תולדות תשע"ט
	הַמַּטָּרָה הִיא הַהִתְקָרְבוּת
	"וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה" (מא-יד) כָּתַב רַבֵּנוּ לֵוִי בֶּן גֵּרְשֹׁם זַ"ל, הרלב"ג: אִם הַמִּתְכּוֹנֵן לַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מִתְיַפֶּה וּמַחֲלִיף בְּגָדָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַמִּתְכּוֹנֵן לִתְפִלָּה יְסַדֵּר אֶת לְבוּשׁוֹ וְיַסְדִּיר אֶת הוֹפָעָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ", אֶתְנָאֶה לְפָנָיו! וּבְיָמֵינוּ יֵשׁ לָשִׂים דָּגֵשׁ שֶׁלֹּא רַק הוּא עַצְמוֹ יִתְנָאֶה לִפְנֵי בּוֹרֵא הָעוֹלָם אֶלָּא לִדְאֹג שֶׁגַּם הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ יִהְיוּ נָאִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. כְּאוֹתוֹ סִפּוּר הַמּוּבָא עַל רַבִּי צְבִי הִירְשׁ מִלִּיסְקָא זָצָ"ל. צַדִּיק תָּמִים הָיָה וְהִתְעַלָּה בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדַת ה' וְנִהֵל עֲדָתוֹ כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן וּפָעַל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ בִּתְפִלּוֹתָיו. בְּרַם סָפוּן הָיָה בְּחַדְרוֹ וְלֹא הִבְחִין בַּתְּמוּרוֹת שֶׁהִתְחוֹלְלוּ בָּעוֹלָם וּבַסַּחַף שֶׁנִּתְהַוָּה. פַּעַם עָמַד לְסַדֵּר קִדּוּשִׁין. עָצַם עֵינָיו כְּדַרְכּוֹ וְהִמְתִּין לַמְחֻתָּנִים. הַמֻּזְמָנִים נֶאֶסְפוּ, אֲבָל "אֵין חֻפָּה שֶׁאֵין בָּהּ מְרִיבָה" (שַׁבָּת קל). הִתְגַּלְּעָה מַחֲלֹקֶת בֵּין הַמְחֻתָּנִים, מְפַשְּׁרִים נִכְנְסוּ בָּעֳבִי הַקּוֹרָה, וְהָרַבִּי עוֹמֵד וּמַמְתִּין שָׁעָה אֲרֻכָּה. לְבַסּוֹף נָשָׂא עֵינָיו בִּשְׁאֵלָה, וּמַה שֶּׁרָאָה זִעְזְעוֹ. סוֹף סוֹף יֻשְּׁבָה הַמַּחֲלֹקֶת וְנִתְרַצּוּ הַצְּדָדִים. הָרַבִּי סִדֵּר קִדּוּשִׁין, וְהֵסֵב לִסְעוּדַת הַמִּצְוָה בְּרֹאשׁ בְּנֵי הַקְּהִלָּה. לֹא כָּלָא עוֹד אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וְהִתְפָּרֵץ בְּנַהֲמַת לִבּוֹ הַטָּהוֹר: "אִמְרוּ נָא לִי, רֵעִים אֲהוּבִים - הַאֵינִי יְדִיד אֱמֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם?! הַאֵינִי מְלַוֶּה אֶתְכֶם בְּעֵת צָרָה כִּבְשִׂמְחָה, הַאֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם וּמַעֲתִיר עֲבוּרְכֶם לְהִוָּשַׁע מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, נֶגַע וּמַחֲלָה?! - וּמַדּוּעַ, כְּשֶׁיֵּשׁ כָּזוֹ צָרָה נוֹרָאָה, כּוֹלֶלֶת וּמַקִּיפָה, הִסְתַּרְתֶּם מִפָּנַי?! לָמָּה לֹא גִּלִּיתֶם לִי, מַדּוּעַ לֹא שִׁתַּפְתֶּם אוֹתִי - יָכוֹל הָיִיתִי לָעוּץ עֵצָה, לְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹן. לְבָרֵךְ, לְהִתְפַּלֵּל!" הַדְּבָרִים הִדְהִימוּ, הִרְעִישׁוּ. הַמְּסֻבִּין הִבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ, לֹא הֵבִינוּ לְמַה הוּא מִתְכַּוֵּן, מִמַּה נִּסְעַר כָּל כָּךְ. עַל אֵיזוֹ צָרָה הוּא מְדַבֵּר. אֲבָל הָרַבִּי הִבְהִיר מִיָּד: "כַּיָּדוּעַ לָכֶם, מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לִשְׁמֹר אֶת עֵינַי, לֹא לְהַבִּיט מִחוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹתַי. וְהָעֶרֶב, בְּמִקְרֶה, נָשָׂאתִי עֵינַי. וּמָה רָאִיתִי, הַשֵּׁם יְרַחֵם - כֹּה הַרְבֵּה רַוָּקוֹת מְבֻגָּרוֹת, אַף כָּאֵלּוּ שֶׁהִלְבִּין שְׂעָרָן!"... וּבְהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה, בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה, קָרָא: "הֲרֵינִי מְבָרְכָן, שֶׁעוֹד הַשָּׁנָה יִנָּשְׂאוּ!" אֵיזוֹ סְעָרָה קָמָה! שֶׁהֲרֵי נְשׂוּאוֹת הָיוּ כֻּלָּן. מִיָּד קָרְאוּ: "שֶׁהָרַבִּי יַחְזֹר בּוֹ מִדְּבָרָיו. שֶׁהָרַבִּי יִקַּח דְּבָרָיו חֲזָרָה!" הֵבִין וְצַעֲרוֹ הֻכְפַּל: כָּךְ?! אִם כֵּן, הַצָּרָה גְּדוֹלָה מִשֶּׁשִּׁעַרְתִּי! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא וּמַדּוּעַ הוּבָא - כִּי מָרָן הַ'כְּתַב סוֹפֵר' זָצָ"ל (חֵלֶק א-מח) הִקְשָׁה קֻשְׁיָא. הַמִּשְׁנָה (אָבוֹת ה-כג) מוֹרָה: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְתָמַהּ: עַז כַּנָּמֵר, מוּבָן. גִּבּוֹר כַּאֲרִי, גַּם. אֲבָל מַה בֵּין קַל כַּנֶּשֶׁר וְרָץ כַּצְּבִי. שְׁנֵיהֶם קַלִּים וּמְהִירִים, אֶלָּא שֶׁזֶּה גּוֹמֵא מֶרְחָקִים וְזֶה מַמְרִיא לַגְּבָהִים. מַדּוּעַ חִלְּקוּם לִשְׁתֵּי תְּכוּנוֹת. וְהֵשִׁיב בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ב יד-א): "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחְזִיר רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחְזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו". וְזֶהוּ שֶׁנִּדְרַשׁ מֵאִתָּנוּ. לֹא רַק לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר וְגִבּוֹר כַּאֲרִי, אֶלָּא שֶׁגַּם אִם נִהְיֶה קַלִּים כַּנְּשָׁרִים לְהִתְעַלּוֹת מַעְלָה מַעְלָה - וְהַנֶּשֶׁר מַמְרִיא גָּבוֹהַּ מִכֻּלָּם (רַשִּׁ"י שְׁמוֹת יט-ד) - גַּם אִם נַגִּיעַ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, עָלֵינוּ לִהְיוֹת כְּאוֹתוֹ צְבִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו. רוֹאֶה מַה נַּעֲשֶׂה עִם עֲדָתוֹ, מַה קּוֹרֶה עִמָּם, וּמַה יֵּשׁ לְתַקֵּן בָּהֶם. וּכְבָר אָמַר הַ"יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" מֵאֲלֶכְּסַנְדֶּר זָצָ"ל, שֶׁכָּל אַב מִשְׁפָּחָה הוּא כְּמַנְהִיג עֵדָה. שֶׁהֲרֵי אֵין הֶבְדֵּל מַהוּתִי בֵּין רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל לִמְתֵי מְעַט. וְאַדְּרַבָּא, כְּכָל שֶׁהַמִּנְיָן מוּעָט הָאַחֲרָיוּת גְּדֵלָה. וּכְכָל שֶׁעָסוּק הוּא בְּהִתְעַלּוּתוֹ, עָלָיו לְהַשְׁגִּיחַ בְּעַיִן פְּקוּחָה עַל צֹאן מַרְעִיתוֹ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)