Otzarot-Article

"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר... וַיְעַנֶּהָ" (לד-ב) רַבּוֹת הִתְלַבַּטְנוּ אִם לְהַשְׁמִיעַ אֶת הָרַעֲיוֹן. הוּא נוֹקֵב מִדַּי. אֲבָל אוּלַי דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ, אוּלַי יַצְלִיחַ לְעוֹרֵר לְבָבוֹת, אוּלַי בְּאֶמְצָעוּתוֹ יִפָּקְחוּ עֵינַיִם. בְּפָרָשָׁתֵנוּ שׁוֹלֵחַ יַעֲקֹב דּוֹרוֹן לְעֵשָׂו, מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, מַצִּיג בְּפָנָיו אֶת יְלָדָיו. אַךְ אֵין זוֹ הַשְׁלָמָה שֶׁל אַחֲוָה, אֶלָּא שָׁלוֹם קַר שֶׁל פֵּרוּד: אֲנִי לְדַרְכִּי וְאַתָּה לְדַרְכְּךָ. מַצִּיג הוּא בְּפָנָיו אֶת אַחַד עָשָׂר בָּנָיו. "וְדִינָה הֵיכָן הָיְתָה? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יִתֵּן בָּהּ עֵשָׂו אֶת עֵינָיו. וּלְכָךְ נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב, שֶׁמְּנָעָהּ מֵאָחִיו, שֶׁמָּא תַּחְזִירֶנּוּ לְמוּטָב, וְנָפְלָה בְּיַד שְׁכֶם".

מִי מֵאִתָּנוּ מוּכָן הָיָה שֶׁבִּתּוֹ הַיְּחִידָה תִּנָּשֵׂא לְעֵשָׂו, רַחְמָנָא לִיצְלַן. זֶה שֶׁ"כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה צָד נָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן", הָאַרְכִי רוֹצֵחַ. מָה הַתְּבִיעָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ? אֲבָל עֵשָׂו הוּא אָח, וְאֵין לַחְסֹךְ כָּל מַאֲמָץ לְהַחְזִירוֹ לְמוּטָב. גַּם אִם הַהַקְרָבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, וְסִכּוּיֶיהָ מְעַטִּים כָּל כָּךְ!

וְאָנוּ, אַחֵינוּ הַיְקָרִים אֵינָם חָלִילָה כְּעֵשָׂו, יְהוּדִים יְקָרִים וְנִפְלָאִים הֵם, תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ וְנֶעֶקְרוּ מִמּוֹרַשְׁתָּם. וּמוּכָנִים הֵם לִשְׁמֹעַ, חֲפֵצִים לְהִתְוַדֵּעַ לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה.

הַהַקְרָבָה מוּעֶטֶת וְהַהַצְלָחָה מֻבְטַחַת. כַּמָּה גְּדוֹלָה הַהַקְפָּדָה שֶׁעֲלוּלִים אָנוּ לִמְשֹׁךְ עָלֵינוּ אִם לֹא נֵצֵא לְקָרְבָם! אִם נִנְעַל... אֶת עַצְמֵנוּ...

שָׁמַעְנוּ עוֹד רַעְיוֹן, לֹא שֶׁלָּנוּ הוּא. רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מְסַפְּרִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁיָּלְדָה לֵאָה אִמֵּנוּ שִׁשָּׁה שְׁבָטִים קְדוֹשִׁים, הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת בִּשְׁבִיעִי. יָדְעָה בְּרוּחַ קָדְשָׁהּ שֶׁעָתִיד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים. אָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם לֹא דַּי שֶׁיָּלַדְתִּי מַחֲצִית מִמִּסְפַּר בָּנָיו, וְאִלּוּ רָחֵל אֲחוֹתִי עֲקָרָה? תֵּן לָהּ בֵּן זֶה, וְהַחְלֵף אֶת הֶרְיוֹנִי בְּבַת!

שָׁמְעוּ מִמָּרוֹם לְקוֹלָהּ, רָחֵל יָלְדָה אֶת יוֹסֵף, וְלֵאָה יָלְדָה אֶת דִּינָה! אֵיזוֹ הַקְרָבָה, כַּמָּה חֶסֶד וְחֶמְלָה! כַּמָּה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּת זוֹ, שֶׁהוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְחֶסֶד, בִּתָּם שֶׁל יַעֲקֹב בְּחִיר הָאָבוֹת וְלֵאָה אֵשֶׁת הַחֶסֶד, וְגָדְלָה בְּבֵית אָבִיהָ הַגָּדוֹל וּבְצֵל אַחֶיהָ הַקְּדוֹשִׁים! הֲיִמָּצֵא אָדָם עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיַּתְאִים לִהְיוֹת לָהּ לְבַעַל!

וּלְבַסּוֹף, מַה קָּרָה, אָסוֹן שֶׁכָּזֶה, טְרָגֶדְיָה נוֹרָאָה. שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר נוֹתֵן בָּהּ עֵינָיו, חוֹטֵף אוֹתָהּ וּמִתְעַלֵּל בָּהּ, הַלֵּב נִקְרָע! וּזְעָקָה פּוֹרֶצֶת וְעוֹלָה: לָמָּה, לָמָּה! אֵיזֶה כְּאֵב לֵב יֵשׁ לָאָב הַקָּדוֹשׁ, לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה, לְכָל הָאִמָּהוֹת וּלְשִׁבְטֵי יָ-הּ!

וּלְדִינָה עַצְמָהּ, אָנָה תּוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתָהּ! צַדִּיק הוּא ה', כָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֲבָל מִי יוּכַל לְהָבִין, "מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה"!

אַךְ אֵין זֶה מִסְתַּיֵּם כָּאן.

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי פָּשְׁטוּ עַל שְׁכֶם וְשִׁחְרְרוּ אֶת אֲחוֹתָם. וְהִנֵּה הֻבְרַר שֶׁמְּעֻבֶּרֶת הִיא, וְיָלְדָה בַּת. חָשָׁה הַבַּת חֲרִיגָה וּדְחוּיָה, לֹא הִשְׁתַּלְּבָה, וְנָטְשָׁה. הָלְכָה לִנְדֹּד בָּעוֹלָם.

עָבְרוּ שָׁנִים. בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, וְקָפַץ עָלָיו רֻגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. בֶּן זְקוּנָיו הָאָהוּב נֶחְטַף, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף וְהוּרַד לְמִצְרַיִם, נִלְקַח לְבֵית פּוֹטִיפַר, וְנִטְפְּלָה אֵלָיו אוֹתָהּ מִרְשַׁעַת. עָמַד בַּנִּסָּיוֹן, וְהֶעֱלִילָה עָלָיו עֲלִילַת כָּזָב. הֻשְׁלַךְ לְבוֹר כֶּלֶא לְעֶשֶׂר שָׁנִים, וּמִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ. בֶּן שְׁלוֹשִׁים הָיָה, הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ.

וְאֶת מִי נָשָׂא לְאִשָּׁה, אֶת אָסְנַת. הִיא בַּת דִּינָה שֶׁנָּדְדָה בָּעוֹלָם וּמָצְאָה מָעוֹן בְּבֵית פּוֹטִיפַר (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לח). וּבָנָה יוֹסֵף אֶת בֵּיתוֹ עִם בַּת אֲחוֹתוֹ, שֶׁיָּלְדָה לוֹ אֶת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, שֶׁחֻנְּכוּ עַל יְדֵי הוֹרֵיהֶם בְּאָרְחוֹת בֵּית אַבָּא בְּתוֹכְכֵי מִצְרַיִם הַטְּמֵאָה, גְּדוּשַׁת הַגִּלּוּלִים וּמְרֻבַּת הַתּוֹעֵבוֹת. וְכָךְ מְצָאָם הָאָב הַקָּדוֹשׁ בְּרִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם, וְאָמַר: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹקִים אֶת זַרְעֶךָ". וְהֻבְרַר, שֶׁמְּסוֹבֵב הַסִּבּוֹת הוּא שֶׁתִּכְנֵן הַכֹּל, וְהֵכִין לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק אִשָּׁה בְּתוֹכְכֵי מִצְרַיִם, מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמִבֵּית אָבִיו!

וְאָנוּ, הָרוֹאִים אֶת כָּל הַמְאֹרָעוֹת הָעוֹבְרִים עָלֵינוּ, וְתוֹהִים לְאָן כָּל זֶה מוֹבִיל, נֵדַע שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמּוֹבִיל אֶת הַמְאֹרָעוֹת. יֵשׁ מִי שֶׁמְּנַוֵּט, וּבַסּוֹף יִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	חיי שרה תשע"ט
	בָּאִים בַּיָּמִים
	"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר... וַיְעַנֶּהָ" (לד-ב) רַבּוֹת הִתְלַבַּטְנוּ אִם לְהַשְׁמִיעַ אֶת הָרַעֲיוֹן. הוּא נוֹקֵב מִדַּי. אֲבָל אוּלַי דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ, אוּלַי יַצְלִיחַ לְעוֹרֵר לְבָבוֹת, אוּלַי בְּאֶמְצָעוּתוֹ יִפָּקְחוּ עֵינַיִם. בְּפָרָשָׁתֵנוּ שׁוֹלֵחַ יַעֲקֹב דּוֹרוֹן לְעֵשָׂו, מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, מַצִּיג בְּפָנָיו אֶת יְלָדָיו. אַךְ אֵין זוֹ הַשְׁלָמָה שֶׁל אַחֲוָה, אֶלָּא שָׁלוֹם קַר שֶׁל פֵּרוּד: אֲנִי לְדַרְכִּי וְאַתָּה לְדַרְכְּךָ. מַצִּיג הוּא בְּפָנָיו אֶת אַחַד עָשָׂר בָּנָיו. "וְדִינָה הֵיכָן הָיְתָה? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יִתֵּן בָּהּ עֵשָׂו אֶת עֵינָיו. וּלְכָךְ נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב, שֶׁמְּנָעָהּ מֵאָחִיו, שֶׁמָּא תַּחְזִירֶנּוּ לְמוּטָב, וְנָפְלָה בְּיַד שְׁכֶם". מִי מֵאִתָּנוּ מוּכָן הָיָה שֶׁבִּתּוֹ הַיְּחִידָה תִּנָּשֵׂא לְעֵשָׂו, רַחְמָנָא לִיצְלַן. זֶה שֶׁ"כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה צָד נָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן", הָאַרְכִי רוֹצֵחַ. מָה הַתְּבִיעָה עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ? אֲבָל עֵשָׂו הוּא אָח, וְאֵין לַחְסֹךְ כָּל מַאֲמָץ לְהַחְזִירוֹ לְמוּטָב. גַּם אִם הַהַקְרָבָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, וְסִכּוּיֶיהָ מְעַטִּים כָּל כָּךְ! וְאָנוּ, אַחֵינוּ הַיְקָרִים אֵינָם חָלִילָה כְּעֵשָׂו, יְהוּדִים יְקָרִים וְנִפְלָאִים הֵם, תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ וְנֶעֶקְרוּ מִמּוֹרַשְׁתָּם. וּמוּכָנִים הֵם לִשְׁמֹעַ, חֲפֵצִים לְהִתְוַדֵּעַ לַתּוֹרָה וְלָאֱמוּנָה. הַהַקְרָבָה מוּעֶטֶת וְהַהַצְלָחָה מֻבְטַחַת. כַּמָּה גְּדוֹלָה הַהַקְפָּדָה שֶׁעֲלוּלִים אָנוּ לִמְשֹׁךְ עָלֵינוּ אִם לֹא נֵצֵא לְקָרְבָם! אִם נִנְעַל... אֶת עַצְמֵנוּ... שָׁמַעְנוּ עוֹד רַעְיוֹן, לֹא שֶׁלָּנוּ הוּא. רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מְסַפְּרִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁיָּלְדָה לֵאָה אִמֵּנוּ שִׁשָּׁה שְׁבָטִים קְדוֹשִׁים, הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת בִּשְׁבִיעִי. יָדְעָה בְּרוּחַ קָדְשָׁהּ שֶׁעָתִיד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהוֹלִיד שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים. אָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם לֹא דַּי שֶׁיָּלַדְתִּי מַחֲצִית מִמִּסְפַּר בָּנָיו, וְאִלּוּ רָחֵל אֲחוֹתִי עֲקָרָה? תֵּן לָהּ בֵּן זֶה, וְהַחְלֵף אֶת הֶרְיוֹנִי בְּבַת! שָׁמְעוּ מִמָּרוֹם לְקוֹלָהּ, רָחֵל יָלְדָה אֶת יוֹסֵף, וְלֵאָה יָלְדָה אֶת דִּינָה! אֵיזוֹ הַקְרָבָה, כַּמָּה חֶסֶד וְחֶמְלָה! כַּמָּה קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בַּת זוֹ, שֶׁהוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְחֶסֶד, בִּתָּם שֶׁל יַעֲקֹב בְּחִיר הָאָבוֹת וְלֵאָה אֵשֶׁת הַחֶסֶד, וְגָדְלָה בְּבֵית אָבִיהָ הַגָּדוֹל וּבְצֵל אַחֶיהָ הַקְּדוֹשִׁים! הֲיִמָּצֵא אָדָם עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיַּתְאִים לִהְיוֹת לָהּ לְבַעַל! וּלְבַסּוֹף, מַה קָּרָה, אָסוֹן שֶׁכָּזֶה, טְרָגֶדְיָה נוֹרָאָה. שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר נוֹתֵן בָּהּ עֵינָיו, חוֹטֵף אוֹתָהּ וּמִתְעַלֵּל בָּהּ, הַלֵּב נִקְרָע! וּזְעָקָה פּוֹרֶצֶת וְעוֹלָה: לָמָּה, לָמָּה! אֵיזֶה כְּאֵב לֵב יֵשׁ לָאָב הַקָּדוֹשׁ, לָאֵם הַקְּדוֹשָׁה, לְכָל הָאִמָּהוֹת וּלְשִׁבְטֵי יָ-הּ! וּלְדִינָה עַצְמָהּ, אָנָה תּוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתָהּ! צַדִּיק הוּא ה', כָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֲבָל מִי יוּכַל לְהָבִין, "מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה"! אַךְ אֵין זֶה מִסְתַּיֵּם כָּאן. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי פָּשְׁטוּ עַל שְׁכֶם וְשִׁחְרְרוּ אֶת אֲחוֹתָם. וְהִנֵּה הֻבְרַר שֶׁמְּעֻבֶּרֶת הִיא, וְיָלְדָה בַּת. חָשָׁה הַבַּת חֲרִיגָה וּדְחוּיָה, לֹא הִשְׁתַּלְּבָה, וְנָטְשָׁה. הָלְכָה לִנְדֹּד בָּעוֹלָם. עָבְרוּ שָׁנִים. בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, וְקָפַץ עָלָיו רֻגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. בֶּן זְקוּנָיו הָאָהוּב נֶחְטַף, לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף וְהוּרַד לְמִצְרַיִם, נִלְקַח לְבֵית פּוֹטִיפַר, וְנִטְפְּלָה אֵלָיו אוֹתָהּ מִרְשַׁעַת. עָמַד בַּנִּסָּיוֹן, וְהֶעֱלִילָה עָלָיו עֲלִילַת כָּזָב. הֻשְׁלַךְ לְבוֹר כֶּלֶא לְעֶשֶׂר שָׁנִים, וּמִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ. בֶּן שְׁלוֹשִׁים הָיָה, הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ. וְאֶת מִי נָשָׂא לְאִשָּׁה, אֶת אָסְנַת. הִיא בַּת דִּינָה שֶׁנָּדְדָה בָּעוֹלָם וּמָצְאָה מָעוֹן בְּבֵית פּוֹטִיפַר (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לח). וּבָנָה יוֹסֵף אֶת בֵּיתוֹ עִם בַּת אֲחוֹתוֹ, שֶׁיָּלְדָה לוֹ אֶת שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, שֶׁחֻנְּכוּ עַל יְדֵי הוֹרֵיהֶם בְּאָרְחוֹת בֵּית אַבָּא בְּתוֹכְכֵי מִצְרַיִם הַטְּמֵאָה, גְּדוּשַׁת הַגִּלּוּלִים וּמְרֻבַּת הַתּוֹעֵבוֹת. וְכָךְ מְצָאָם הָאָב הַקָּדוֹשׁ בְּרִדְתּוֹ לְמִצְרַיִם, וְאָמַר: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹקִים אֶת זַרְעֶךָ". וְהֻבְרַר, שֶׁמְּסוֹבֵב הַסִּבּוֹת הוּא שֶׁתִּכְנֵן הַכֹּל, וְהֵכִין לְיוֹסֵף הַצַּדִּיק אִשָּׁה בְּתוֹכְכֵי מִצְרַיִם, מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמִבֵּית אָבִיו! וְאָנוּ, הָרוֹאִים אֶת כָּל הַמְאֹרָעוֹת הָעוֹבְרִים עָלֵינוּ, וְתוֹהִים לְאָן כָּל זֶה מוֹבִיל, נֵדַע שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁמּוֹבִיל אֶת הַמְאֹרָעוֹת. יֵשׁ מִי שֶׁמְּנַוֵּט, וּבַסּוֹף יִתְבָּרֵר שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)