Otzarot-Article

"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" (ג-ז) מַהוּ "וַתִּפָּקַחְנָה", וְכִי קֹדֶם לָכֵן אָדָם וְחַוָּה סוּמִים הָיוּ? מְבָאֵר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סוֹטָה ג.): "אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִסְתַּתְּמוּ עֵינֵי שִׂכְלוֹ". וְלָכֵן מְכַנֶּה יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה 'עִוְּרִים', בְּאוֹמְרוֹ "וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת" (יְשַׁעְיָה מב-יח). וְזֶהוּ שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה", שֶׁלְּאַחַר שֶׁעָבְרוּ הָעֲבֵרָה וְעוֹבֵר הַמֵּסִית הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמַּחְשִׁיךְ עֵינֵי הָאָדָם, תֵּכֶף וּמִיָּד בָּאָה הַהִתְפַּקְּחוּת - נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִרְגִּישׁוּ כִּי עֲרוּמִים הֵם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּפְשְׁטוּ מִזֹּהַר הַקְּדֻשָּׁה.

וּמְסַיֵּם הָאוֹר הַחַיִּים: "וְכֵן יִקְרֶה לְכָל רָשָׁע שֶׁבִּגְמַר מַעֲשֶׂה הָרָע, יַרְגִּישׁ כִּי הִתְעִיב וְיִכָּלֵם בְּמַעֲשָׂיו וְיָאִירוּ עֵינֵי שִׂכְלוֹ".

וּכְבָר הִקְשָׁה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה יְחֶזְקֵאל צָאלָח זָצָ"ל מֵחַכְמֵי בַּגְדָד, בְּסִפְרוֹ "תּוֹרַת מֹשֶׁה" עַל הַפָּסוּק "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ": אִם הַכַּוָּנָה שֶׁהָרַע וְהַטּוֹב הָיוּ מְעֹרָבִים בַּפְּרִי, מַדּוּעַ לֹא קְרָאוּהוּ "רַע וְטוֹב" לְהַדְגִּישׁ הָרָע? אֶלָּא, בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעֲבֵרָה, בִּתְחִלָּה נִרְאֵית כְּטוֹבָה וַעֲרֵבָה, אַךְ לְבַסּוֹף מַשְׁאִירָה טַעַם רַע וּמַר כְּלַעֲנָה...

כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת זֶה מֵהַמְּצִיאוּת הַיּוֹם יוֹמִית: כָּל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הוּא בְּהֶתֵּר, אֵין מַרְגִּישִׁים בּוֹ מְתִיקוּת כָּל כָּךְ, אַךְ כַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה הַדָּבָר בְּאִסּוּר, מְקַבֵּל הַדָּבָר בָּעֵינַיִם הַבַּהֲמִיּוֹת שֶׁל הָאָדָם מְתִיקוּת גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (מִשְׁלֵי ט-יז). וְהִנֵּה, אַךְ נִסְתַּיְּמָה לָה הָעֲבֵרָה, הַמְּתִיקוּת מִתְפּוֹגֶגֶת וּמִתְנַדֶּפֶת, וְאֶת מְקוֹמָהּ מְמַלְּאוֹת תְּחוּשׁוֹת אַכְזָבָה וַחֲרָטָה. פִּתְאוֹם חָשִׁים כַּמָּה יֵצֶר הַדִּמְיוֹן הִצְלִיחַ לְתַעְתֵּעַ בָּנוּ.

בָּזֶה לְמַעֲשֶׂה מִתְבַּטֵּא הַהֶבְדֵּל בֵּין מִצְוָה לַעֲבֵרָה: הַמִּצְוָה, לִפְנֵי עֲשִׂיָּתָהּ - קָשָׁה לְקִיּוּם, וְאַחֲרֵי - מְעַנֶּגֶת וּמְשַׂמַּחַת, וְאִלּוּ הָעֲבֵרָה לְהֶפֶךְ - לְפָנֶיהָ חָשִׁים עֹנֶג וּלְאַחֲרֶיהָ דִּכְדּוּךְ, עֶצֶב וּמְאִיסוּת.

וּבָזֶה פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "דִּבְרֵי חַיִּים" (סוֹף פ' י"א) מַה שֶּׁאוֹמְרִים בַּוִּדּוּי "סַרְנוּ מִמִּצְווֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ" - שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד שֶׁחָטָאנוּ וְסַרְנוּ מֵהַמִּצְווֹת, לְאַחַר מַעֲשֶׂה גִּלִּינוּ שֶׁגַּם לְפִי רְצוֹנֵנוּ, לֹא הָיָה שָׁוֶה לָנוּ לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה, שֶׁלֹּא הִשַּׂגְנוּ בָּהּ אֶת הַתַּעֲנוּג הַמְיֻחָל.

וּמֵבִיא עַל כָּךְ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד. בִּקֵּשׁ לְגַדְּלוֹ לַתּוֹרָה וְלִרְווֹת מִמֶּנּוּ נַחַת, אֲבָל הַבֵּן הָלַךְ בְּדַרְכֵי לִבּוֹ, וּבִלָּה זְמַנּוֹ בְּהֶבֶל וְרִיק, בְּטִיּוּלִים בְּטֵלִים וּבְהַצָּגוֹת תְּפֵלוֹת.

פַּעַם, בָּא הֶעָשִׁיר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְרָאָה אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ, נַעַר בְּגִילוֹ שֶׁל בְּנוֹ, עוֹמֵד וּמִתְנַצֵּחַ בְּסוּגְיָא חֲמוּרָה עִם חֲבֵרָיו, סוֹלֵל בָּהּ דֶּרֶךְ הֲבָנָה בְּהִירָה, וְהַכֹּל מִתְפַּעֲלִים מִסְּבָרָתוֹ הַנִּפְלָאָה. נֶחְמַץ לֵב הֶעָשִׁיר בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַצְלָחָתוֹ וְאָשְׁרוֹ שֶׁל בֶּן חֲבֵרוֹ, בְּעוֹד בְּנוֹ שֶׁלּוֹ בָּחַר בְּדֶרֶךְ מִדְרוֹן הַיּוֹרֶדֶת שַׁחַת.

לְמָחֳרָת הַיּוֹם הָלַךְ הֶעָשִׁיר בְּחֶבְרַת בְּנוֹ, וְהִנֵּה אוֹתוֹ נַעַר בָּא לִקְרָאתָם. עָצַר אוֹתוֹ הֶעָשִׁיר וְהֶחְמִיא לוֹ עַל פִּלְפּוּלוֹ אֶמֶשׁ. נָהֲרוּ פְּנֵי הַצָּעִיר לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים וְהוּא קָרָא: "אָכֵן, דַּע לְךָ כִּי אֵין אֹשֶׁר כְּלִמּוּד הַתּוֹרָה!" בֵּרְכוֹ הֶעָשִׁיר וְנִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם.

מִשֶּׁפָּנָה לְדַרְכּוֹ, אָמַר הֶעָשִׁיר לִבְנוֹ: "רְאֵה נָא מָה רַבָּה שִׂמְחָתוֹ בְּלִמּוּדוֹ, וְאַתָּה מְבַלֶּה יָמֶיךָ בְּהֶבֶל הֲבָלִים, שִׂמְחָה כְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה - לֹא תַּשִּׂיג לְעוֹלָם!".

"אֲבָל אַבָּא", מָחָה הַבֵּן, "אֶתְמוֹל, כַּאֲשֶׁר דָּרַשׁ בָּחוּר זֶה בְּלִמּוּדוֹ, נָכַחְתִּי אֲנִי בְּהַצָּגָה בַּתֵּאַטְרוֹן. הָיְתָה זוֹ הַצָּגָה מְבַדֶּרֶת וּמַצְחִיקָה עַד דְּמָעוֹת. וְיָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחֲךָ כִּי שָׂמַחְתִּי אָז פִּי עֲשָׂרָה מִשֶּׁשָּׂמַח נַעַר זֶה בְּתוֹרָתוֹ".

"כֵּנִים דְּבָרֶיךָ", עֲנָהוּ הָאָב, "אֲבָל אֵינְךָ צוֹדֵק, וְאַסְבִּיר לְךָ: נָכוֹן הוּא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה שִׂמְחָתְךָ רַבָּה, אֲבָל עִם תֹּם הַמַּחֲזֶה תַּמָּה גַּם הַהֲנָאָה, וְעַתָּה לֹא יִשְׂמַח לִבְּךָ עַל הַמַּחֲזֶה שֶׁרָאִיתָ אֶמֶשׁ. לֹא כֵן נַעַר זֶה, אֶתְמוֹל דָּרַשׁ בָּרַבִּים וְחָשַׂף זְרוֹעוֹ בְּפִלְפּוּל עָמֹק, וְהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ שָׂמֵחַ עַל הַלִּמּוּד שֶׁל אֶתְמוֹל!"

"דַּע לְךָ בְּנִי", סִיֵּם הָאָב, "כִּי זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין שִׂמְחָה אֲמִתִּית לְשִׂמְחָה שֶׁל הֶבֶל. עִנְיְנֵי הַגּוּף מְשַׂמְּחִים רַק בִּשְׁעָתָם, בְּעֵת הָאֹכֶל וְהַשְּׁתִיָּה אוֹ הַמַּרְאֶה וְהָרֵיחַ, אַךְ כַּאֲשֶׁר יַעַבְרוּ מִלְּפָנָיו, יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַךְ הֶבֶל הָיוּ, וְנַפְשׁוֹ תִּשְׁתּוֹמֵם עָלָיו וְתִתְהֶה, וְשִׂמְחָתוֹ אָז תָּפוּג וְיִצְטַעֵר. לֹא כֵן שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ, שִׂמְחַת נֶצַח הִיא. וְעַל כָּךְ אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם (מִשְׁלֵי יב-יט): "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר". (אוֹצְרוֹתֵינוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)

	וירא תשע"ט
	פָּטוּר, אֲבָל חַיָּב...
	"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם" (ג-ז) מַהוּ "וַתִּפָּקַחְנָה", וְכִי קֹדֶם לָכֵן אָדָם וְחַוָּה סוּמִים הָיוּ? מְבָאֵר הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (סוֹטָה ג.): "אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִסְתַּתְּמוּ עֵינֵי שִׂכְלוֹ". וְלָכֵן מְכַנֶּה יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה 'עִוְּרִים', בְּאוֹמְרוֹ "וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת" (יְשַׁעְיָה מב-יח). וְזֶהוּ שֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ הַכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה", שֶׁלְּאַחַר שֶׁעָבְרוּ הָעֲבֵרָה וְעוֹבֵר הַמֵּסִית הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁמַּחְשִׁיךְ עֵינֵי הָאָדָם, תֵּכֶף וּמִיָּד בָּאָה הַהִתְפַּקְּחוּת - נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִרְגִּישׁוּ כִּי עֲרוּמִים הֵם, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּפְשְׁטוּ מִזֹּהַר הַקְּדֻשָּׁה. וּמְסַיֵּם הָאוֹר הַחַיִּים: "וְכֵן יִקְרֶה לְכָל רָשָׁע שֶׁבִּגְמַר מַעֲשֶׂה הָרָע, יַרְגִּישׁ כִּי הִתְעִיב וְיִכָּלֵם בְּמַעֲשָׂיו וְיָאִירוּ עֵינֵי שִׂכְלוֹ". וּכְבָר הִקְשָׁה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה יְחֶזְקֵאל צָאלָח זָצָ"ל מֵחַכְמֵי בַּגְדָד, בְּסִפְרוֹ "תּוֹרַת מֹשֶׁה" עַל הַפָּסוּק "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ": אִם הַכַּוָּנָה שֶׁהָרַע וְהַטּוֹב הָיוּ מְעֹרָבִים בַּפְּרִי, מַדּוּעַ לֹא קְרָאוּהוּ "רַע וְטוֹב" לְהַדְגִּישׁ הָרָע? אֶלָּא, בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעֲבֵרָה, בִּתְחִלָּה נִרְאֵית כְּטוֹבָה וַעֲרֵבָה, אַךְ לְבַסּוֹף מַשְׁאִירָה טַעַם רַע וּמַר כְּלַעֲנָה... כֻּלָּנוּ מַכִּירִים אֶת זֶה מֵהַמְּצִיאוּת הַיּוֹם יוֹמִית: כָּל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר הוּא בְּהֶתֵּר, אֵין מַרְגִּישִׁים בּוֹ מְתִיקוּת כָּל כָּךְ, אַךְ כַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה הַדָּבָר בְּאִסּוּר, מְקַבֵּל הַדָּבָר בָּעֵינַיִם הַבַּהֲמִיּוֹת שֶׁל הָאָדָם מְתִיקוּת גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" (מִשְׁלֵי ט-יז). וְהִנֵּה, אַךְ נִסְתַּיְּמָה לָה הָעֲבֵרָה, הַמְּתִיקוּת מִתְפּוֹגֶגֶת וּמִתְנַדֶּפֶת, וְאֶת מְקוֹמָהּ מְמַלְּאוֹת תְּחוּשׁוֹת אַכְזָבָה וַחֲרָטָה. פִּתְאוֹם חָשִׁים כַּמָּה יֵצֶר הַדִּמְיוֹן הִצְלִיחַ לְתַעְתֵּעַ בָּנוּ. בָּזֶה לְמַעֲשֶׂה מִתְבַּטֵּא הַהֶבְדֵּל בֵּין מִצְוָה לַעֲבֵרָה: הַמִּצְוָה, לִפְנֵי עֲשִׂיָּתָהּ - קָשָׁה לְקִיּוּם, וְאַחֲרֵי - מְעַנֶּגֶת וּמְשַׂמַּחַת, וְאִלּוּ הָעֲבֵרָה לְהֶפֶךְ - לְפָנֶיהָ חָשִׁים עֹנֶג וּלְאַחֲרֶיהָ דִּכְדּוּךְ, עֶצֶב וּמְאִיסוּת. וּבָזֶה פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "דִּבְרֵי חַיִּים" (סוֹף פ' י"א) מַה שֶּׁאוֹמְרִים בַּוִּדּוּי "סַרְנוּ מִמִּצְווֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ" - שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד שֶׁחָטָאנוּ וְסַרְנוּ מֵהַמִּצְווֹת, לְאַחַר מַעֲשֶׂה גִּלִּינוּ שֶׁגַּם לְפִי רְצוֹנֵנוּ, לֹא הָיָה שָׁוֶה לָנוּ לַעֲשׂוֹת הָעֲבֵרָה, שֶׁלֹּא הִשַּׂגְנוּ בָּהּ אֶת הַתַּעֲנוּג הַמְיֻחָל. וּמֵבִיא עַל כָּךְ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד. בִּקֵּשׁ לְגַדְּלוֹ לַתּוֹרָה וְלִרְווֹת מִמֶּנּוּ נַחַת, אֲבָל הַבֵּן הָלַךְ בְּדַרְכֵי לִבּוֹ, וּבִלָּה זְמַנּוֹ בְּהֶבֶל וְרִיק, בְּטִיּוּלִים בְּטֵלִים וּבְהַצָּגוֹת תְּפֵלוֹת. פַּעַם, בָּא הֶעָשִׁיר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְרָאָה אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ, נַעַר בְּגִילוֹ שֶׁל בְּנוֹ, עוֹמֵד וּמִתְנַצֵּחַ בְּסוּגְיָא חֲמוּרָה עִם חֲבֵרָיו, סוֹלֵל בָּהּ דֶּרֶךְ הֲבָנָה בְּהִירָה, וְהַכֹּל מִתְפַּעֲלִים מִסְּבָרָתוֹ הַנִּפְלָאָה. נֶחְמַץ לֵב הֶעָשִׁיר בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַצְלָחָתוֹ וְאָשְׁרוֹ שֶׁל בֶּן חֲבֵרוֹ, בְּעוֹד בְּנוֹ שֶׁלּוֹ בָּחַר בְּדֶרֶךְ מִדְרוֹן הַיּוֹרֶדֶת שַׁחַת. לְמָחֳרָת הַיּוֹם הָלַךְ הֶעָשִׁיר בְּחֶבְרַת בְּנוֹ, וְהִנֵּה אוֹתוֹ נַעַר בָּא לִקְרָאתָם. עָצַר אוֹתוֹ הֶעָשִׁיר וְהֶחְמִיא לוֹ עַל פִּלְפּוּלוֹ אֶמֶשׁ. נָהֲרוּ פְּנֵי הַצָּעִיר לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים וְהוּא קָרָא: "אָכֵן, דַּע לְךָ כִּי אֵין אֹשֶׁר כְּלִמּוּד הַתּוֹרָה!" בֵּרְכוֹ הֶעָשִׁיר וְנִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. מִשֶּׁפָּנָה לְדַרְכּוֹ, אָמַר הֶעָשִׁיר לִבְנוֹ: "רְאֵה נָא מָה רַבָּה שִׂמְחָתוֹ בְּלִמּוּדוֹ, וְאַתָּה מְבַלֶּה יָמֶיךָ בְּהֶבֶל הֲבָלִים, שִׂמְחָה כְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה - לֹא תַּשִּׂיג לְעוֹלָם!". "אֲבָל אַבָּא", מָחָה הַבֵּן, "אֶתְמוֹל, כַּאֲשֶׁר דָּרַשׁ בָּחוּר זֶה בְּלִמּוּדוֹ, נָכַחְתִּי אֲנִי בְּהַצָּגָה בַּתֵּאַטְרוֹן. הָיְתָה זוֹ הַצָּגָה מְבַדֶּרֶת וּמַצְחִיקָה עַד דְּמָעוֹת. וְיָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחֲךָ כִּי שָׂמַחְתִּי אָז פִּי עֲשָׂרָה מִשֶּׁשָּׂמַח נַעַר זֶה בְּתוֹרָתוֹ". "כֵּנִים דְּבָרֶיךָ", עֲנָהוּ הָאָב, "אֲבָל אֵינְךָ צוֹדֵק, וְאַסְבִּיר לְךָ: נָכוֹן הוּא שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה שִׂמְחָתְךָ רַבָּה, אֲבָל עִם תֹּם הַמַּחֲזֶה תַּמָּה גַּם הַהֲנָאָה, וְעַתָּה לֹא יִשְׂמַח לִבְּךָ עַל הַמַּחֲזֶה שֶׁרָאִיתָ אֶמֶשׁ. לֹא כֵן נַעַר זֶה, אֶתְמוֹל דָּרַשׁ בָּרַבִּים וְחָשַׂף זְרוֹעוֹ בְּפִלְפּוּל עָמֹק, וְהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ שָׂמֵחַ עַל הַלִּמּוּד שֶׁל אֶתְמוֹל!" "דַּע לְךָ בְּנִי", סִיֵּם הָאָב, "כִּי זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין שִׂמְחָה אֲמִתִּית לְשִׂמְחָה שֶׁל הֶבֶל. עִנְיְנֵי הַגּוּף מְשַׂמְּחִים רַק בִּשְׁעָתָם, בְּעֵת הָאֹכֶל וְהַשְּׁתִיָּה אוֹ הַמַּרְאֶה וְהָרֵיחַ, אַךְ כַּאֲשֶׁר יַעַבְרוּ מִלְּפָנָיו, יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַךְ הֶבֶל הָיוּ, וְנַפְשׁוֹ תִּשְׁתּוֹמֵם עָלָיו וְתִתְהֶה, וְשִׂמְחָתוֹ אָז תָּפוּג וְיִצְטַעֵר. לֹא כֵן שִׂמְחַת הַנֶּפֶשׁ, שִׂמְחַת נֶצַח הִיא. וְעַל כָּךְ אָמַר הֶחָכָם בָּאָדָם (מִשְׁלֵי יב-יט): "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד, וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר". (אוֹצְרוֹתֵינוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)