Otzarot-Article

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל" (ד-א) כֻּלָּנוּ שׁוֹאֲפִים לְהִתְקַדֵּם, לִהְיוֹת מְעֻדְכָּנִים, לְהִמָּנוֹת עִם "אַנְשֵׁי הַמָּחָר". הִנְנוּ לְהוֹכִיחַ לְעַצְמֵנוּ, שֶׁעוֹד אֶתְמוֹל נִמְנֵינוּ עִם "אַנְשֵׁי הַמָּחָר"!

כֵּיצַד יֵרָאוּ אַנְשֵׁי הַמָּחָר? הַאֻמְנָם יַפְעִילוּ מַעֲרָכוֹת אֵלֶקְטְרוֹנִיּוֹת בְּכֹחַ הַמַּחְשָׁבָה הַטֵּלֶפָּטִית? הַאִם יִנְהֲגוּ בִּמְכוֹנִיּוֹת סוֹלָרִיּוֹת מֻדְרָכוֹת מַחְשְׁבִים? לָמָּה לָנוּ לְנַחֵשׁ? הָבָה נַעֲרֹךְ הֶכֵּרוּת עִם אִישׁ הַמָּחָר. נִתֵּן לוֹ לְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ. הִנֵּה סִפּוּרוֹ, מִלָּה בְּמִלָּה:

"חָבֵר טוֹב שֶׁלִּי עָבַר לְהִתְגּוֹרֵר בְּעִיר מְרֻחֶקֶת. אֵיךְ אוֹמְרִים, "רָחוֹק מִן הָעַיִן רָחוֹק מִן הַלֵּב". אֲבָל לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ הִגִּיעַ מִכְתָּב יְדִידוּתִי, שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַחֲבֵרוּת הַגְּדוֹלָה וְהִזְמִין אוֹתָנוּ לַחֲגִיגַת הַ"בַּר מִצְוָה" שֶׁל בְּנוֹ. אֲבָל בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ יוֹם חִתְּנָה אֲחוֹתִי. אָז רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ לוֹ מִכְתָּב, לְסַפֵּר כַּמָּה רָצִינוּ, וְכָל זֶה. מֵאָז הַמִּכְתָּב שֶׁלּוֹ מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי, וְעַד הַיּוֹם לֹא יָצָא לִי לַעֲנוֹת עָלָיו.

זֹאת אוֹמֶרֶת, בֶּאֱמֶת, זֶה לֹא עִנְיָן גָּדוֹל. אֲנִי רַק לוֹקֵחַ עֵט בַּיָּד וְכוֹתֵב. כַּמָּה דַּקּוֹת, וְהַמִּכְתָּב גָּמוּר. הֶחְלַטְתִּי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁאֶחְזֹר מֵהָעֲבוֹדָה, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאֶעֱשֶׂה, זֶה לִכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב. כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵהָעֲבוֹדָה אָכַלְתִּי, וְהִגִּיעַ טֵלֵפוֹן מִצָּרְפַת. הָיִיתִי חַיָּב לָשֶׁבֶת עַל הַחֶשְׁבּוֹנִית וְהָלַךְ לִי עֶרֶב. הֶחְלַטְתִּי: מָחָר, מָחָר יוֹם שִׁשִּׁי, גּוֹמְרִים לַעֲבֹד מֻקְדָּם, וַאֲנִי מִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב. אֲבָל אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ מִתְנַהֲלִים הָעִנְיָנִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי. בָּאִים הַבַּיְתָה וּצְרִיכִים לָרוּץ לִקְנִיּוֹת, לְהָכִין אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַיְלָדִים יִתְרַחֲצוּ, וּכְבָר נִכְנֶסֶת הַשַּׁבָּת. הָיְתָה לִי תְּחוּשָׁה שֶׁל אַכְזָבָה, אֲבָל הֶחְלַטְתִּי שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִיָּד לְאַחַר הַהַבְדָּלָה, אֲנִי לוֹקֵחַ עֵט בַּיָּד וְעוֹנֶה לוֹ.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִזְכִּירָה לִי אִשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת הָאַחֲרוֹנָה לְנַחֵם אֶת מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן. הָלַכְתִּי לְנַחֵם וְחָזַרְתִּי בְּמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֵין זֶה הַזְּמַן לִכְתֹּב מִכְתָּב יְדִידוּתִי. וּמִלְּבַד זֹאת, בֵּין כָּךְ לֹא מְרוֹקְנִים אֶת תֵּבוֹת הַדֹּאַר בַּלַּיְלָה. לֹא יִקְרֶה כְּלוּם אִם אֶדְחֶה זֹאת לְמָחָר וְאֶכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת. אִם הַמִּכְתָּב כְּבָר מְחַכֶּה חֹדֶשׁ, יְחַכֶּה עוֹד יוֹם אֶחָד.

הֲרֵי לָכֶם, "אִישׁ הַמָּחָר"!

וְזֶה לֹא רַק הַמִּכְתָּב הַהוּא. הִנֵּה, עַל הַמַּדָּף, מִתַּחַת לָרְאִי בַּכְּנִיסָה לְדִירָתוֹ, מֻנָּח פֶּתֶק מִמַּחְלֶקֶת הַחֲבִילוֹת בַּדֹּאַר. לָמָּה דַּוְקָא שָׁם? כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוּל הָעֵינַיִם. הַפֶּתֶק נִשְׁלַח לַשָּׁכֵן שֶׁגָּר בַּבִּנְיָן מִמּוּל, וְהִגִּיעַ לְכָאן בְּטָעוּת. מוּבָן שֶׁאֵין טַעַם לָרֶדֶת בִּמְיֻחָד כְּדֵי לָשִׂים אוֹתוֹ בְּתֵבַת הַדֹּאַר מִמּוּל. הֲרֵי בֵּין כָּךְ יוֹרְדִים מֵהַבַּיִת וְיוֹצְאִים לָעֲבוֹדָה, כָּל יוֹם. אָז מָחָר, כְּשֶׁיֵּרֵד לָעֲבוֹדָה, יִקַּח אִתּוֹ אֶת הַפֶּתֶק. לְמָחֳרָת הוּא הִתְעַכֵּב בַּבַּיִת וְיָרַד בֶּאֱמֶת בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן. מִהֵר כָּל כָּךְ, עַד שֶׁשָּׁכַח אֶת הַפֶּתֶק. אֲבָל אֵין דָּבָר, מָחָר הוּא יִקַּח אוֹתוֹ. לְמָחֳרַת הַיּוֹם שָׁכַח, וְנִזְכַּר בַּמַּדְרֵגוֹת. לַחְזֹר? לֹא, הֲרֵי גַּם מָחָר הוּא יֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה. לְמָחֳרָת בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ אִשְׁתּוֹ לְהוֹרִיד אֶת הַקַּרְטוֹן הָרֵיק שֶׁל הַיְרָקוֹת לָאַשְׁפָּה. לָכֵן הוּא הֶחְלִיט, שֶׁמָּחָר הוּא יֵרֵד עִם הַפֶּתֶק אֶל הַשָּׁכֵן. אֲבָל מָה, טוֹב שֶׁהוּא מֻנָּח עַל הַמַּדָּף, לְיַד הַכְּנִיסָה. בְּמָקוֹם בּוֹלֵט לָעַיִן. כָּךְ הוּא נִזְכָּר בּוֹ בְּכָל יוֹם, כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר מִן הָעֲבוֹדָה.

מַצְחִיק? זֶה הָיָה מַצְחִיק, לוּלֵא זֶה הָיָה עָצוּב כָּל כָּךְ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יוּכַל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ, אִם לֹא עַל הַמַּדָּף שֶׁמִּתַּחַת לָרְאִי, אָז בָּרְאִי שֶׁמֵּעַל לַמַּדָּף...

סִפֵּר לִי חָבֵר, שֶׁבְּעֵת שֶׁלָּמַד בַּיְשִׁיבָה הִתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה, וְיַחַד עִמּוֹ הָיוּ עוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים מְאֹרָסִים בַּיְשִׁיבָה. עֶרֶב אֶחָד כִּנֵּס אוֹתָם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לְשִׂיחָה שֶׁל הַדְרָכָה לִקְרַאת הַפֶּרֶק הֶחָדָשׁ בְּחַיֵּיהֶם - הֲקָמַת מִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל.

לְהַפְתָּעָתָם, נִכְנַס רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לְשִׂיחָה - וּגְמָרָא בְּיָדוֹ. הוּא פָּתַח אֶת הַגְּמָרָא וְהִתְחִיל לִקְרֹא לִפְנֵיהֶם מִתּוֹכָהּ, כְּאִלּוּ זֶה הָיָה שִׁעוּר בַּיְשִׁיבָה: בְּמַתַּן תּוֹרָה נֶאֱמַר: "הִתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" - "אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי, מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה - מוּטָב. וְאִם לָאו - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם" (שַׁבָּת פח.).

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה נָשָׂא אֶת מַבָּטוֹ, וְשָׁאַל: "הַדְּבָרִים מוּבָנִים?"

"וַדַּאי", הִנְהֲנוּ הַכֹּל בְּרֹאשָׁם. הַגְּמָרָא יְדוּעָה. וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הִמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל: "אֵין לָכֶם קֻשְׁיָה עַל נִסּוּחַ הַדְּבָרִים?"

קֻשְׁיָה?! לְמָה הַכַּוָּנָה. וּבִכְלָל, לְאָן הוּא חוֹתֵר...

וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שָׁאַל: "מַדּוּעַ נֶאֱמַר כָּאן: 'וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם'. רָאוּי הָיָה לִכְתֹּב: "כָּאן תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם", תַּחַת הָהָר הַכָּפוּי עֲלֵיהֶם. מַדּוּעַ נֶאֱמַר: 'שָׁם'?!"

הַתַּלְמִידִים הֵרִימוּ גַּבָּה, קִמְּטוּ מֵצַח. אָכֵן, שְׁאֵלָה כַּהֲלָכָה!

וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה אָמַר: "אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד. יֵשׁ 'קְבוּרָה' אַחַת, הַקְּרוּיָה: 'שָׁם'. זֶהוּ מְקוֹם קְבוּרָתָן שֶׁל כָּל הַתִּקְווֹת, שֶׁל כָּל הַצִּפִּיּוֹת, שֶׁל כָּל הֶעָתִיד הַמַּזְהִיר הַנִּשְׁקָף לָאָדָם. וְאַבְהִיר אֶת כַּוָּנָתִי.

יֶלֶד הוֹלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר. הַמּוֹרֶה מַסְבִּיר, וְהַיֶּלֶד חוֹלֵם. מַדּוּעַ אֵינוֹ מַקְשִׁיב? מִשּׁוּם שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בּוֹעֵר. כָּעֵת הוּא יַחְלֹם. אַחַר כָּךְ הוּא כְּבָר יַעֲבֹר עַל הַחֹמֶר, יִשְׁמַע הֶסְבֵּר מֵחָבֵר, "שָׁם" הוּא כְּבָר יַשִּׂיג אֶת הַכִּתָּה.

צְרִיכִים לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַּיִת, וְהַיֶּלֶד מְשַׂחֵק. מַדּוּעַ? כִּי יֵשׁ לוֹ פְּנַאי. רֶבַע שָׁעָה לִפְנֵי תְּחִלַּת הַשִּׁעוּר הוּא יַעֲתִיק מִמַּחְבֶּרֶת שֶׁל חָבֵר. "שָׁם" הוּא כְּבָר יַסְפִּיק.

יֵשׁ לְהִתְכּוֹנֵן לַמִּבְחָן, אֲבָל הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. לֹא נוֹרָא, כָּעֵת הוּא יִכָּשֵׁל, אֲבָל בַּמִּבְחָן הַבָּא כְּבָר יֵדַע. "שָׁם" הוּא יַצְלִיחַ. הַתְּעוּדָה שֶׁקִּבֵּל הָיְתָה גְּרוּעָה? אַל פַּחַד! יֵשׁ עוֹד מַחֲצִית. "שָׁם" הוּא יִלְמַד הֵיטֵב...

הוּא נִכְשַׁל בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה? מַה שֶּׁהָיָה - הָיָה, בַּיְשִׁיבָה הַקְּטַנָּה הוּא יִהְיֶה הַכּוֹכָב שֶׁל הַשִּׁעוּר. כָּךְ הוּא סוֹחֵב עַד לַחֲתֻנָּה. הֲרֵי "שָׁם" הוּא יִפְתַּח דַּף חָדָשׁ!

"כֵּן", אָמַר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. "זֶהוּ הַשָּׁלָב שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים לְפָנָיו, אֲנִי מַכִּיר וְיוֹדֵעַ אֶת הַתִּקְוָה הַמְפַעֶמֶת בְּלִבְּכֶם. אֲנִי מְאַחֵל לָכֶם בְּכָל לִבִּי אַךְ טוֹב, שֶׁכָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם יִתְמַמְּשׁוּ. אֲבָל אִם לְקִיתֶם בְּתִסְמֹנֶת "שָׁם" - הֲרֵי זֶה מָשׁוּל לְקַו הָאֹפֶק: תָּמִיד נִרְאֶה, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מֻשָּׂג... אָז תְּקַרְטְעוּ, חָלִילָה, מִ"שָּׁם" לְ"שָׁם", מִתִּסְכּוּל לְתִסְכּוּל, וּמֵאַכְזָבָה לְאַכְזָבָה. הַ"שָּׁם" הוּא מְקוֹם קְבוּרָתָן שֶׁל הָאַשְׁלָיוֹת.

וְהַמַּסְקָנָה? לֹא "שָׁם" וְלֹא מָחָר, אֶלָּא כָּאן וְעַכְשָׁו! וּפָסוּק הוּא בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל", עַכְשָׁו וּמִיָּד, "שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בראשית תשע"ט
	סוֹף הָאֱמֶת לְהִתְגַּלּוֹת
	"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל" (ד-א) כֻּלָּנוּ שׁוֹאֲפִים לְהִתְקַדֵּם, לִהְיוֹת מְעֻדְכָּנִים, לְהִמָּנוֹת עִם "אַנְשֵׁי הַמָּחָר". הִנְנוּ לְהוֹכִיחַ לְעַצְמֵנוּ, שֶׁעוֹד אֶתְמוֹל נִמְנֵינוּ עִם "אַנְשֵׁי הַמָּחָר"! כֵּיצַד יֵרָאוּ אַנְשֵׁי הַמָּחָר? הַאֻמְנָם יַפְעִילוּ מַעֲרָכוֹת אֵלֶקְטְרוֹנִיּוֹת בְּכֹחַ הַמַּחְשָׁבָה הַטֵּלֶפָּטִית? הַאִם יִנְהֲגוּ בִּמְכוֹנִיּוֹת סוֹלָרִיּוֹת מֻדְרָכוֹת מַחְשְׁבִים? לָמָּה לָנוּ לְנַחֵשׁ? הָבָה נַעֲרֹךְ הֶכֵּרוּת עִם אִישׁ הַמָּחָר. נִתֵּן לוֹ לְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ. הִנֵּה סִפּוּרוֹ, מִלָּה בְּמִלָּה: "חָבֵר טוֹב שֶׁלִּי עָבַר לְהִתְגּוֹרֵר בְּעִיר מְרֻחֶקֶת. אֵיךְ אוֹמְרִים, "רָחוֹק מִן הָעַיִן רָחוֹק מִן הַלֵּב". אֲבָל לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ הִגִּיעַ מִכְתָּב יְדִידוּתִי, שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַחֲבֵרוּת הַגְּדוֹלָה וְהִזְמִין אוֹתָנוּ לַחֲגִיגַת הַ"בַּר מִצְוָה" שֶׁל בְּנוֹ. אֲבָל בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ יוֹם חִתְּנָה אֲחוֹתִי. אָז רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ לוֹ מִכְתָּב, לְסַפֵּר כַּמָּה רָצִינוּ, וְכָל זֶה. מֵאָז הַמִּכְתָּב שֶׁלּוֹ מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה שֶׁלִּי, וְעַד הַיּוֹם לֹא יָצָא לִי לַעֲנוֹת עָלָיו. זֹאת אוֹמֶרֶת, בֶּאֱמֶת, זֶה לֹא עִנְיָן גָּדוֹל. אֲנִי רַק לוֹקֵחַ עֵט בַּיָּד וְכוֹתֵב. כַּמָּה דַּקּוֹת, וְהַמִּכְתָּב גָּמוּר. הֶחְלַטְתִּי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁאֶחְזֹר מֵהָעֲבוֹדָה, הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאֶעֱשֶׂה, זֶה לִכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב. כְּשֶׁחָזַרְתִּי מֵהָעֲבוֹדָה אָכַלְתִּי, וְהִגִּיעַ טֵלֵפוֹן מִצָּרְפַת. הָיִיתִי חַיָּב לָשֶׁבֶת עַל הַחֶשְׁבּוֹנִית וְהָלַךְ לִי עֶרֶב. הֶחְלַטְתִּי: מָחָר, מָחָר יוֹם שִׁשִּׁי, גּוֹמְרִים לַעֲבֹד מֻקְדָּם, וַאֲנִי מִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב. אֲבָל אַתֶּם יוֹדְעִים אֵיךְ מִתְנַהֲלִים הָעִנְיָנִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי. בָּאִים הַבַּיְתָה וּצְרִיכִים לָרוּץ לִקְנִיּוֹת, לְהָכִין אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהַיְלָדִים יִתְרַחֲצוּ, וּכְבָר נִכְנֶסֶת הַשַּׁבָּת. הָיְתָה לִי תְּחוּשָׁה שֶׁל אַכְזָבָה, אֲבָל הֶחְלַטְתִּי שֶׁבְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִיָּד לְאַחַר הַהַבְדָּלָה, אֲנִי לוֹקֵחַ עֵט בַּיָּד וְעוֹנֶה לוֹ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִזְכִּירָה לִי אִשְׁתִּי שֶׁזּוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת הָאַחֲרוֹנָה לְנַחֵם אֶת מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן. הָלַכְתִּי לְנַחֵם וְחָזַרְתִּי בְּמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֵין זֶה הַזְּמַן לִכְתֹּב מִכְתָּב יְדִידוּתִי. וּמִלְּבַד זֹאת, בֵּין כָּךְ לֹא מְרוֹקְנִים אֶת תֵּבוֹת הַדֹּאַר בַּלַּיְלָה. לֹא יִקְרֶה כְּלוּם אִם אֶדְחֶה זֹאת לְמָחָר וְאֶכְתֹּב אֶת הַמִּכְתָּב מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְיִשּׁוּב הַדַּעַת. אִם הַמִּכְתָּב כְּבָר מְחַכֶּה חֹדֶשׁ, יְחַכֶּה עוֹד יוֹם אֶחָד. הֲרֵי לָכֶם, "אִישׁ הַמָּחָר"! וְזֶה לֹא רַק הַמִּכְתָּב הַהוּא. הִנֵּה, עַל הַמַּדָּף, מִתַּחַת לָרְאִי בַּכְּנִיסָה לְדִירָתוֹ, מֻנָּח פֶּתֶק מִמַּחְלֶקֶת הַחֲבִילוֹת בַּדֹּאַר. לָמָּה דַּוְקָא שָׁם? כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוּל הָעֵינַיִם. הַפֶּתֶק נִשְׁלַח לַשָּׁכֵן שֶׁגָּר בַּבִּנְיָן מִמּוּל, וְהִגִּיעַ לְכָאן בְּטָעוּת. מוּבָן שֶׁאֵין טַעַם לָרֶדֶת בִּמְיֻחָד כְּדֵי לָשִׂים אוֹתוֹ בְּתֵבַת הַדֹּאַר מִמּוּל. הֲרֵי בֵּין כָּךְ יוֹרְדִים מֵהַבַּיִת וְיוֹצְאִים לָעֲבוֹדָה, כָּל יוֹם. אָז מָחָר, כְּשֶׁיֵּרֵד לָעֲבוֹדָה, יִקַּח אִתּוֹ אֶת הַפֶּתֶק. לְמָחֳרָת הוּא הִתְעַכֵּב בַּבַּיִת וְיָרַד בֶּאֱמֶת בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן. מִהֵר כָּל כָּךְ, עַד שֶׁשָּׁכַח אֶת הַפֶּתֶק. אֲבָל אֵין דָּבָר, מָחָר הוּא יִקַּח אוֹתוֹ. לְמָחֳרַת הַיּוֹם שָׁכַח, וְנִזְכַּר בַּמַּדְרֵגוֹת. לַחְזֹר? לֹא, הֲרֵי גַּם מָחָר הוּא יֵלֵךְ לָעֲבוֹדָה. לְמָחֳרָת בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ אִשְׁתּוֹ לְהוֹרִיד אֶת הַקַּרְטוֹן הָרֵיק שֶׁל הַיְרָקוֹת לָאַשְׁפָּה. לָכֵן הוּא הֶחְלִיט, שֶׁמָּחָר הוּא יֵרֵד עִם הַפֶּתֶק אֶל הַשָּׁכֵן. אֲבָל מָה, טוֹב שֶׁהוּא מֻנָּח עַל הַמַּדָּף, לְיַד הַכְּנִיסָה. בְּמָקוֹם בּוֹלֵט לָעַיִן. כָּךְ הוּא נִזְכָּר בּוֹ בְּכָל יוֹם, כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר מִן הָעֲבוֹדָה. מַצְחִיק? זֶה הָיָה מַצְחִיק, לוּלֵא זֶה הָיָה עָצוּב כָּל כָּךְ. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יוּכַל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ, אִם לֹא עַל הַמַּדָּף שֶׁמִּתַּחַת לָרְאִי, אָז בָּרְאִי שֶׁמֵּעַל לַמַּדָּף... סִפֵּר לִי חָבֵר, שֶׁבְּעֵת שֶׁלָּמַד בַּיְשִׁיבָה הִתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה, וְיַחַד עִמּוֹ הָיוּ עוֹד כַּמָּה חֲבֵרִים מְאֹרָסִים בַּיְשִׁיבָה. עֶרֶב אֶחָד כִּנֵּס אוֹתָם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לְשִׂיחָה שֶׁל הַדְרָכָה לִקְרַאת הַפֶּרֶק הֶחָדָשׁ בְּחַיֵּיהֶם - הֲקָמַת מִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל. לְהַפְתָּעָתָם, נִכְנַס רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לְשִׂיחָה - וּגְמָרָא בְּיָדוֹ. הוּא פָּתַח אֶת הַגְּמָרָא וְהִתְחִיל לִקְרֹא לִפְנֵיהֶם מִתּוֹכָהּ, כְּאִלּוּ זֶה הָיָה שִׁעוּר בַּיְשִׁיבָה: בְּמַתַּן תּוֹרָה נֶאֱמַר: "הִתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר" - "אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי, מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם אֶת הָהָר כְּגִיגִית וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה - מוּטָב. וְאִם לָאו - שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם" (שַׁבָּת פח.). רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה נָשָׂא אֶת מַבָּטוֹ, וְשָׁאַל: "הַדְּבָרִים מוּבָנִים?" "וַדַּאי", הִנְהֲנוּ הַכֹּל בְּרֹאשָׁם. הַגְּמָרָא יְדוּעָה. וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הִמְשִׁיךְ לִשְׁאֹל: "אֵין לָכֶם קֻשְׁיָה עַל נִסּוּחַ הַדְּבָרִים?" קֻשְׁיָה?! לְמָה הַכַּוָּנָה. וּבִכְלָל, לְאָן הוּא חוֹתֵר... וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שָׁאַל: "מַדּוּעַ נֶאֱמַר כָּאן: 'וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם'. רָאוּי הָיָה לִכְתֹּב: "כָּאן תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם", תַּחַת הָהָר הַכָּפוּי עֲלֵיהֶם. מַדּוּעַ נֶאֱמַר: 'שָׁם'?!" הַתַּלְמִידִים הֵרִימוּ גַּבָּה, קִמְּטוּ מֵצַח. אָכֵן, שְׁאֵלָה כַּהֲלָכָה! וְרֹאשׁ הַיְשִׁיבָה אָמַר: "אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד. יֵשׁ 'קְבוּרָה' אַחַת, הַקְּרוּיָה: 'שָׁם'. זֶהוּ מְקוֹם קְבוּרָתָן שֶׁל כָּל הַתִּקְווֹת, שֶׁל כָּל הַצִּפִּיּוֹת, שֶׁל כָּל הֶעָתִיד הַמַּזְהִיר הַנִּשְׁקָף לָאָדָם. וְאַבְהִיר אֶת כַּוָּנָתִי. יֶלֶד הוֹלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר. הַמּוֹרֶה מַסְבִּיר, וְהַיֶּלֶד חוֹלֵם. מַדּוּעַ אֵינוֹ מַקְשִׁיב? מִשּׁוּם שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁשּׁוּם דָּבָר אֵינוֹ בּוֹעֵר. כָּעֵת הוּא יַחְלֹם. אַחַר כָּךְ הוּא כְּבָר יַעֲבֹר עַל הַחֹמֶר, יִשְׁמַע הֶסְבֵּר מֵחָבֵר, "שָׁם" הוּא כְּבָר יַשִּׂיג אֶת הַכִּתָּה. צְרִיכִים לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַּיִת, וְהַיֶּלֶד מְשַׂחֵק. מַדּוּעַ? כִּי יֵשׁ לוֹ פְּנַאי. רֶבַע שָׁעָה לִפְנֵי תְּחִלַּת הַשִּׁעוּר הוּא יַעֲתִיק מִמַּחְבֶּרֶת שֶׁל חָבֵר. "שָׁם" הוּא כְּבָר יַסְפִּיק. יֵשׁ לְהִתְכּוֹנֵן לַמִּבְחָן, אֲבָל הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. לֹא נוֹרָא, כָּעֵת הוּא יִכָּשֵׁל, אֲבָל בַּמִּבְחָן הַבָּא כְּבָר יֵדַע. "שָׁם" הוּא יַצְלִיחַ. הַתְּעוּדָה שֶׁקִּבֵּל הָיְתָה גְּרוּעָה? אַל פַּחַד! יֵשׁ עוֹד מַחֲצִית. "שָׁם" הוּא יִלְמַד הֵיטֵב... הוּא נִכְשַׁל בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה? מַה שֶּׁהָיָה - הָיָה, בַּיְשִׁיבָה הַקְּטַנָּה הוּא יִהְיֶה הַכּוֹכָב שֶׁל הַשִּׁעוּר. כָּךְ הוּא סוֹחֵב עַד לַחֲתֻנָּה. הֲרֵי "שָׁם" הוּא יִפְתַּח דַּף חָדָשׁ! "כֵּן", אָמַר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. "זֶהוּ הַשָּׁלָב שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים לְפָנָיו, אֲנִי מַכִּיר וְיוֹדֵעַ אֶת הַתִּקְוָה הַמְפַעֶמֶת בְּלִבְּכֶם. אֲנִי מְאַחֵל לָכֶם בְּכָל לִבִּי אַךְ טוֹב, שֶׁכָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם יִתְמַמְּשׁוּ. אֲבָל אִם לְקִיתֶם בְּתִסְמֹנֶת "שָׁם" - הֲרֵי זֶה מָשׁוּל לְקַו הָאֹפֶק: תָּמִיד נִרְאֶה, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מֻשָּׂג... אָז תְּקַרְטְעוּ, חָלִילָה, מִ"שָּׁם" לְ"שָׁם", מִתִּסְכּוּל לְתִסְכּוּל, וּמֵאַכְזָבָה לְאַכְזָבָה. הַ"שָּׁם" הוּא מְקוֹם קְבוּרָתָן שֶׁל הָאַשְׁלָיוֹת. וְהַמַּסְקָנָה? לֹא "שָׁם" וְלֹא מָחָר, אֶלָּא כָּאן וְעַכְשָׁו! וּפָסוּק הוּא בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל", עַכְשָׁו וּמִיָּד, "שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)