Otzarot-Article

"מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ" (ו-ט) תַּנְיָא, "בֵּיתֶךָ", בֵּיתְךָ הַמְיֻחָד לְךָ (יוֹמָא יא.) וְשָׁנִינוּ (סוֹטָה ב.), כְּשֵׁם שֶׁבַּת קוֹל מַכְרִיזָה: "בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי", כָּךְ הִיא מַכְרִיזָה "בַּיִת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי". נִמְצָא, שֶׁבֵּיתוֹ מְיֻחָד לוֹ מִמָּרוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁרַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל שָׁמַע אֶת בַּת הַקּוֹל הַמַּכְרֶזֶת עַל הַזִּוּוּג, כָּךְ שָׁמַע אֶת בַּת הַקּוֹל הַמַּכְרֶזֶת עַל הַדִּירָה. וְכָל זֹאת מִכֹּחַ קְדֻשָּׁתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ בַּתּוֹרָה.

מְחֻסַּר דִּיּוּר, בַּעַל מִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים, שָׁאַל הַאִם לְהַמְתִּין שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ לְקַבָּלַת דִּירַת פְּרָזוֹת מֵ"עֲמִידָר" בִּמְחִיר סִמְלִי. אָמַר לוֹ: "הַדִּירָה שֶׁנִּקְצְבָה לְךָ הִיא בְּבֵית שֶׁמֶשׁ". בֵּרֵר, וְהֻצְּעוּ לוֹ שָׁם כַּמָּה דִּירוֹת. הִצְבִּיעַ רַבֵּנוּ עַל אַחַת מֵהֶן: "זוֹ הַדִּירָה שֶׁלְּךָ!" הָלַךְ וְחָתַם זִכְרוֹן דְּבָרִים עִם הַקַּבְּלָן. מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הִתְבַּשֵּׂר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכָּאוּת בַּ"עֲמִידָר", הוֹדִיעָם שֶׁכְּבָר יֵשׁ לוֹ דִּירָה, וּוִתֵּר עַל הַזַּכָּאוּת.

הָיָה עָלָיו לְשַׁלֵּם לַקַּבְּלָן סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל בַּחֲתִימַת הַחוֹזֶה, וְלֹא הִצְלִיחַ לְגַיְּסוֹ. לֹא הוֹפִיעַ לַחֲתִימַת הַחוֹזֶה, וְנִשְׁאַר קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן. הִשְׁלִים עִם גּוֹרָלוֹ, לְהִתְגּוֹרֵר בִּשְׂכִירוּת.

יוֹם אֶחָד הָלַךְ בָּרְחוֹב, בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִנֵּה הַקַּבְּלָן מִבֵּית שֶׁמֶשׁ לִקְרָאתוֹ. פָּנָה אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ: "מַדּוּעַ לֹא בָּאתָ לַחְתֹּם עַל הַחוֹזֶה?"

אָמַר: "לֹא הִצְלַחְתִּי לְגַיֵּס אֶת כָּל הַכֶּסֶף".

"אָז בָּאִים וְאוֹמְרִים, הָיִיתִי פּוֹרֵשׂ לְךָ אֶת הַתַּשְׁלוּמִים!"

"זֶה עוֹד אַקְטוּאָלִי?" שָׁאַל. "כֵּן", עָנָה הַקַּבְּלָן, "הַדִּירָה מְחַכָּה לְךָ!"

הִגִּיעַ לַמִּשְׂרָד וְהִסְדִּיר תַּשְׁלוּמִים נוֹחִים, וְהָיָה לִבְעָלֶיהָ שֶׁל הַדִּירָה שֶׁנּוֹעֲדָה לוֹ!

אַבְרֵךְ בָּא לִפְנֵי רַבֵּנוּ, סִפֵּר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה הַצָּעוֹת לְדִירָה. הִצְבִּיעַ רַבֵּנוּ עַל אַחַת הַהַצָּעוֹת: "קְנֵה אוֹתָהּ!"

סִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא שָׂבְעָה רָצוֹן. בָּחֲרָה בְּדִירָה אַחֶרֶת, מְרֻוַּחַת יוֹתֵר. נִכְנְסוּ לָגוּר בָּהּ, וְסָבְלוּ מְרוֹרִים מֵהַשְּׁכֵנִים. הִתְאוֹנְנוּ בִּפְנֵי רַבֵּנוּ, שֶׁתָּמַהּ: "שְׁכֵנִים לֹא טוֹבִים? הֵיכָן אַתֶּם גָּרִים?"

עָנוּ: "בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי". אָמַר: "אִם כָּךְ, מָה הַפֶּלֶא. הֲרֵי הִמְלַצְתִּי לָכֶם עַל הַדִּירָה הַהִיא!"

אָמְרוּ: "כְּבָר נִמְכְּרָה!" פָּסַק: "הִיא שֶׁלָּכֶם, לְכוּ לְבָרֵר!"

הָלְכוּ, וּמָצְאוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלֶט: "לִמְכִירָה"...

קָנוּהָ, וּמְרֻצִּים מִכָּל צַד. שֶׁהֲרֵי "חֵן הַמָּקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו", לָהֶם נוֹעַד!

וּפַעַם בָּא לִפְנֵי רַבֵּנוּ אַבְרֵךְ וּבִקֵּשׁ בְּרָכָה לִפְנֵי חֲתִימַת חוֹזֶה עַל דִּירָה בְּ"רָמוֹת פּוֹלִין", בִּמְחִיר מְצִיאָה. שָׁמַע רַבֵּנוּ וְהֵנִיף בְּיָדוֹ: "לֹא, לֹא!"

שָׁאַל אֲחֵרִים, וִיעָצוּהוּ לִקְנוֹת עִם הִתְחַיְּבוּת מֵהַבַּנְק. קָנָה, וְנוֹדַע שֶׁהַדִּירָה נִמְכְּרָה כְּבָר לְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים!...

אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הִתְגּוֹרֵר בְּמַרְתֵּף צַר וְחָשׁוּךְ בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ סִמְלִיִּים. הַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה, יֶלֶד וּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה נִדְחֲסוּ אֵיכְשֶׁהוּ. אֲבָל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה, וְהַמָּקוֹם צַר מֵהָכִיל. בְּנוֹסָף, סָבַל הַמַּרְתֵּף מִטַּחַב וּרְטִיבוּת, וְהַיְלָדִים חָלוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת. נוֹעַץ בְּרַבֵּנוּ, לְקִיּוּם מִצְוַת "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ, יַשְׁחֶנָּה". שֶׁהֲרֵי אֵין מוֹצָא וְאֵין עֵצָה. אִם יִמְכֹּר אֶת הַמַּרְתֵּף, וִיקַבֵּל מְחִיר אַפְסִי כְּשָׁוְיוֹ, יֵאָלֵץ לְהַפְרִישׁ שְׁנֵי שְׁלִישׁ לְבַעַל הַבַּיִת כְּדִין מְגוּרִים בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ, וּמַה יִּשָּׁאֵר לוֹ. נְטִילַת מַשְׁכַּנְתָּא אֵינָהּ בָּאָה בְּחֶשְׁבּוֹן. אַבְרֵךְ הוּא וְתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ. מַשְׂכֹּרֶת אִשְׁתּוֹ מַסְפִּיקָה לְמִחְיָה וְתוּ לֹא, וּמֵהֵיכָן יְשַׁלֵּם דְּמֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא. בִּקְצָרָה, צָרָתוֹ צָרָה.

שָׁמַע רַבֵּנוּ, חָשַׁב וְחָשַׁב, וְהֵשִׁיב: "אַתָּה צָרִיךְ דִּירָה חֲדָשָׁה וְרִהוּט!"

תָּמַהּ לַתְּשׁוּבָה. שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא לִשְׁאֹל מַה הוּא צָרִיךְ, אֶלָּא אֵיךְ לְהַשִּׂיג. זֹאת לֹא שָׁמַע. גַּם לֹא הָיָה צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע. הַדְּבָרִים נִשְׁמְעוּ בַּמָּרוֹם, וְדַיָּם. בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הִתְבַּשֵּׂר מֵחֶבְרַת הַשִּׁכּוּן "עַמִּידָר" שֶׁעָלָה בַּגּוֹרָל לְזַכָּאוּת בְּדִירָה. בָּא לִרְאוֹתָהּ, וְהֻפְתַּע. הָיְתָה זוֹ דִּירָה חֲדָשָׁה, כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ.

הִתְכּוֹנֵן לַעֲבֹר אֵלֶיהָ, וּבִשְּׂרוּהוּ שֶׁהַיּוֹרְשִׁים מָכְרוּ אֶת דִּירַת הוֹרֵיהֶם, וְהֵם אֵינָם מְעֻנְיָנִים בָּרִהוּט. שָׂמְחוּ לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, וּמָצָא עַצְמוֹ בְּדִירָה חֲדָשָׁה וּמְרֻוַּחַת, מְאֻוְרֶרֶת וּשְׁטוּפַת שֶׁמֶשׁ, כּוֹלֵל רִהוּט, כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ! (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	עקב תשע"ח
	זְהִירוּת, שְׂדֵה מוֹקְשִׁים!
	"מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ" (ו-ט) תַּנְיָא, "בֵּיתֶךָ", בֵּיתְךָ הַמְיֻחָד לְךָ (יוֹמָא יא.) וְשָׁנִינוּ (סוֹטָה ב.), כְּשֵׁם שֶׁבַּת קוֹל מַכְרִיזָה: "בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי", כָּךְ הִיא מַכְרִיזָה "בַּיִת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי". נִמְצָא, שֶׁבֵּיתוֹ מְיֻחָד לוֹ מִמָּרוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁרַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל שָׁמַע אֶת בַּת הַקּוֹל הַמַּכְרֶזֶת עַל הַזִּוּוּג, כָּךְ שָׁמַע אֶת בַּת הַקּוֹל הַמַּכְרֶזֶת עַל הַדִּירָה. וְכָל זֹאת מִכֹּחַ קְדֻשָּׁתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ בַּתּוֹרָה. מְחֻסַּר דִּיּוּר, בַּעַל מִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים, שָׁאַל הַאִם לְהַמְתִּין שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ לְקַבָּלַת דִּירַת פְּרָזוֹת מֵ"עֲמִידָר" בִּמְחִיר סִמְלִי. אָמַר לוֹ: "הַדִּירָה שֶׁנִּקְצְבָה לְךָ הִיא בְּבֵית שֶׁמֶשׁ". בֵּרֵר, וְהֻצְּעוּ לוֹ שָׁם כַּמָּה דִּירוֹת. הִצְבִּיעַ רַבֵּנוּ עַל אַחַת מֵהֶן: "זוֹ הַדִּירָה שֶׁלְּךָ!" הָלַךְ וְחָתַם זִכְרוֹן דְּבָרִים עִם הַקַּבְּלָן. מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן הִתְבַּשֵּׂר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זַכָּאוּת בַּ"עֲמִידָר", הוֹדִיעָם שֶׁכְּבָר יֵשׁ לוֹ דִּירָה, וּוִתֵּר עַל הַזַּכָּאוּת. הָיָה עָלָיו לְשַׁלֵּם לַקַּבְּלָן סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל בַּחֲתִימַת הַחוֹזֶה, וְלֹא הִצְלִיחַ לְגַיְּסוֹ. לֹא הוֹפִיעַ לַחֲתִימַת הַחוֹזֶה, וְנִשְׁאַר קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן. הִשְׁלִים עִם גּוֹרָלוֹ, לְהִתְגּוֹרֵר בִּשְׂכִירוּת. יוֹם אֶחָד הָלַךְ בָּרְחוֹב, בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִנֵּה הַקַּבְּלָן מִבֵּית שֶׁמֶשׁ לִקְרָאתוֹ. פָּנָה אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ: "מַדּוּעַ לֹא בָּאתָ לַחְתֹּם עַל הַחוֹזֶה?" אָמַר: "לֹא הִצְלַחְתִּי לְגַיֵּס אֶת כָּל הַכֶּסֶף". "אָז בָּאִים וְאוֹמְרִים, הָיִיתִי פּוֹרֵשׂ לְךָ אֶת הַתַּשְׁלוּמִים!" "זֶה עוֹד אַקְטוּאָלִי?" שָׁאַל. "כֵּן", עָנָה הַקַּבְּלָן, "הַדִּירָה מְחַכָּה לְךָ!" הִגִּיעַ לַמִּשְׂרָד וְהִסְדִּיר תַּשְׁלוּמִים נוֹחִים, וְהָיָה לִבְעָלֶיהָ שֶׁל הַדִּירָה שֶׁנּוֹעֲדָה לוֹ! אַבְרֵךְ בָּא לִפְנֵי רַבֵּנוּ, סִפֵּר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה הַצָּעוֹת לְדִירָה. הִצְבִּיעַ רַבֵּנוּ עַל אַחַת הַהַצָּעוֹת: "קְנֵה אוֹתָהּ!" סִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא שָׂבְעָה רָצוֹן. בָּחֲרָה בְּדִירָה אַחֶרֶת, מְרֻוַּחַת יוֹתֵר. נִכְנְסוּ לָגוּר בָּהּ, וְסָבְלוּ מְרוֹרִים מֵהַשְּׁכֵנִים. הִתְאוֹנְנוּ בִּפְנֵי רַבֵּנוּ, שֶׁתָּמַהּ: "שְׁכֵנִים לֹא טוֹבִים? הֵיכָן אַתֶּם גָּרִים?" עָנוּ: "בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי". אָמַר: "אִם כָּךְ, מָה הַפֶּלֶא. הֲרֵי הִמְלַצְתִּי לָכֶם עַל הַדִּירָה הַהִיא!" אָמְרוּ: "כְּבָר נִמְכְּרָה!" פָּסַק: "הִיא שֶׁלָּכֶם, לְכוּ לְבָרֵר!" הָלְכוּ, וּמָצְאוּ עַל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלֶט: "לִמְכִירָה"... קָנוּהָ, וּמְרֻצִּים מִכָּל צַד. שֶׁהֲרֵי "חֵן הַמָּקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו", לָהֶם נוֹעַד! וּפַעַם בָּא לִפְנֵי רַבֵּנוּ אַבְרֵךְ וּבִקֵּשׁ בְּרָכָה לִפְנֵי חֲתִימַת חוֹזֶה עַל דִּירָה בְּ"רָמוֹת פּוֹלִין", בִּמְחִיר מְצִיאָה. שָׁמַע רַבֵּנוּ וְהֵנִיף בְּיָדוֹ: "לֹא, לֹא!" שָׁאַל אֲחֵרִים, וִיעָצוּהוּ לִקְנוֹת עִם הִתְחַיְּבוּת מֵהַבַּנְק. קָנָה, וְנוֹדַע שֶׁהַדִּירָה נִמְכְּרָה כְּבָר לְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים!... אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הִתְגּוֹרֵר בְּמַרְתֵּף צַר וְחָשׁוּךְ בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ סִמְלִיִּים. הַמִּשְׁפָּחָה גָּדְלָה, יֶלֶד וּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה נִדְחֲסוּ אֵיכְשֶׁהוּ. אֲבָל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה, וְהַמָּקוֹם צַר מֵהָכִיל. בְּנוֹסָף, סָבַל הַמַּרְתֵּף מִטַּחַב וּרְטִיבוּת, וְהַיְלָדִים חָלוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת. נוֹעַץ בְּרַבֵּנוּ, לְקִיּוּם מִצְוַת "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ, יַשְׁחֶנָּה". שֶׁהֲרֵי אֵין מוֹצָא וְאֵין עֵצָה. אִם יִמְכֹּר אֶת הַמַּרְתֵּף, וִיקַבֵּל מְחִיר אַפְסִי כְּשָׁוְיוֹ, יֵאָלֵץ לְהַפְרִישׁ שְׁנֵי שְׁלִישׁ לְבַעַל הַבַּיִת כְּדִין מְגוּרִים בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ, וּמַה יִּשָּׁאֵר לוֹ. נְטִילַת מַשְׁכַּנְתָּא אֵינָהּ בָּאָה בְּחֶשְׁבּוֹן. אַבְרֵךְ הוּא וְתוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ. מַשְׂכֹּרֶת אִשְׁתּוֹ מַסְפִּיקָה לְמִחְיָה וְתוּ לֹא, וּמֵהֵיכָן יְשַׁלֵּם דְּמֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא. בִּקְצָרָה, צָרָתוֹ צָרָה. שָׁמַע רַבֵּנוּ, חָשַׁב וְחָשַׁב, וְהֵשִׁיב: "אַתָּה צָרִיךְ דִּירָה חֲדָשָׁה וְרִהוּט!" תָּמַהּ לַתְּשׁוּבָה. שֶׁהֲרֵי לֹא בָּא לִשְׁאֹל מַה הוּא צָרִיךְ, אֶלָּא אֵיךְ לְהַשִּׂיג. זֹאת לֹא שָׁמַע. גַּם לֹא הָיָה צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמַע. הַדְּבָרִים נִשְׁמְעוּ בַּמָּרוֹם, וְדַיָּם. בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הִתְבַּשֵּׂר מֵחֶבְרַת הַשִּׁכּוּן "עַמִּידָר" שֶׁעָלָה בַּגּוֹרָל לְזַכָּאוּת בְּדִירָה. בָּא לִרְאוֹתָהּ, וְהֻפְתַּע. הָיְתָה זוֹ דִּירָה חֲדָשָׁה, כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ. הִתְכּוֹנֵן לַעֲבֹר אֵלֶיהָ, וּבִשְּׂרוּהוּ שֶׁהַיּוֹרְשִׁים מָכְרוּ אֶת דִּירַת הוֹרֵיהֶם, וְהֵם אֵינָם מְעֻנְיָנִים בָּרִהוּט. שָׂמְחוּ לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, וּמָצָא עַצְמוֹ בְּדִירָה חֲדָשָׁה וּמְרֻוַּחַת, מְאֻוְרֶרֶת וּשְׁטוּפַת שֶׁמֶשׁ, כּוֹלֵל רִהוּט, כְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ! (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)