Otzarot-Article

"קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (לב-ד) "קֵל אֱמוּנָה", לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּאַחֵר אֶת תַּגְמוּלָם, סוֹפוֹ לְהַאֲמֵן אֶת דְּבָרָיו. "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" הַכֹּל מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינוֹ (רַשִׁ"י).

הֶחָפֵץ חַיִּים הִסְבִּיר פָּסוּק זֶה בְּנֹעַם שִׂיחוֹ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַל: הֲלֹא חֲזַ"ל אָמְרוּ (בִּירוּשַׁלְמִי רֵישׁ פֵּאָה) עַל הַפָּסוּק "וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (מִשְׁלֵי ח-יא), שֶׁכָּל חֶפְצֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם שָׁוִים לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ "שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא" (קִדּוּשִׁין לט:), כִּי אֵין דַּי בְּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לְשַׁלֵּם וְלוּ שְׂכַר הַקְּטַנָּה שֶׁבַּמִּצְווֹת. אֲבָל הֲלֹא אֲפִילוּ רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן (בְּרָכוֹת נז.) וּמוּטָב הָיָה אִלּוּ קִבַּלְנוּ בְּהַאי עָלְמָא שְׂכַר אַחַת הַמִּצְווֹת, וּמִכֹּחָהּ הָיִינוּ חַיִּים בְּנַחַת וּרְוָחָה וְעֹשֶׁר רַב, וְלָעוֹלָם הַבָּא נִנְחַל שְׂכַר שְׁאַר הַמִּצְווֹת, מִלְּבַד אַחַת...

כִּתְשׁוּבָה, פָּתַח הֶחָפֵץ חַיִּים בְּמָשָׁל: קְבוּצַת יְלָדִים שָׁבָה מִן הַלִּמּוּדִים וְהִנֵּה מָצָא אֶחָד מֵהֶם מְצִיאָה: שְׁטָר שֶׁל מֵאָה דּוֹלָרִים (בְּאוֹתָם הַיָּמִים נִתָּן הָיָה לִקְנוֹת בִּנְיָן שָׁלֵם בְּמֵאָה דּוֹלָרִים). הֵבִינוּ שֶׁלִּפְנֵיהֶם אוֹצָר. וּמַה עוֹשִׂים בְּאוֹצָר? רוֹכְשִׁים בּוֹ אֶת כָּל מַאֲוַיֵּי הַלֵּב. נִכְנְסוּ לַחֲנוּת מַמְתַּקִּים וְשָׁאֲלוּ מַה יּוּכְלוּ לִרְכֹּשׁ בִּשְׁטָר זֶה. וְכָאָמוּר, בִּשְׁטָר זֶה יְכוֹלִים הָיוּ לִקְנוֹת אֶת הַחֲנוּת וּמְלוֹאָהּ. אָמַר לָהֶם בַּעַל הַחֲנוּת: בִּשְׁטָר זֶה תּוּכְלוּ לִבְחֹר מִכָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם. בִּקְּשׁוּ הַיְּלָדִים שַׂקִיּוֹת וְהֵחֵלּוּ לְמַלְּאָן בְּסֻכָּרִיּוֹת, מִכָּל הַמִּינִים וְהַצְּבָעִים, בְּכָל הַמִּרְקָמִים וְהַטְּעָמִים. טָעֲמוּ וְנֶהֱנוּ וְהֵבִיאוּ הַבַּיְתָה.

רָאָה אֲבִי הַיֶּלֶד אֶת הַשַּׂקִּית בְּיַד בְּנוֹ וְתָמַהּ: "מִנַּיִן לְךָ סֻכָּרִיּוֹת בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל?"

עָנָה: "בְּכַסְפִּי קְנִיתִין! מָצָאתִי כֶּסֶף וּבוֹ רָכַשְׁתִּי אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת".

"כֶּסֶף? כַּמָּה כֶּסֶף מָצָאתָ?" חָקַר הָאָב.

"מֵאָה דּוֹלָרִים", הֵשִׁיב הַיֶּלֶד בְּגַאֲוָה.

נְטָלוֹ הָאָב בְּיָדוֹ וְהָלַךְ אִתּוֹ לַחֲנוּת הַמִּגְדָּנוֹת: "בְּנִי מָסַר לְךָ שְׁטָר שֶׁל מֵאָה דּוֹלָרִים?" שָׁאַל.

"אָכֵן כֵּן", עָנָה הַמּוֹכֵר.

"רְצוֹנִי לְקַבְּלָם בַּחֲזָרָה", אָמַר הָאָב.

"שֶׁלִּי הֵם", טָעַן הַמּוֹכֵר, "בְּכֶסֶף זֶה קָנוּ הוּא וַחֲבֵרָיו מִכָּל טוּב, מִלְּאוּ שַׂקִיּוֹת בְּלֹא הַגְבָּלָה".

וְהָאָב קוֹבֵל: "הֲרֵי זֶה עֹשֶׁק! הֲרֵי זוֹ גְּזֵלָה! הֲרֵי יָדַעְתָּ אֶת עֵרֶךְ הַשְּׁטָר, וְיָדַעְתָּ שֶׁכָּל הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁקָּנוּ אֵין מְחִירָן מַגִּיעַ אַף לְדוֹלָר אֶחָד!"

"אֲבָל הֲרֵי הִתְרַצּוּ לָעִסְקָה וְאַף שָׂמְחוּ בָּהּ", הִזְכִּיר הַמּוֹכֵר.

וְהָאָב הִתְקַצֵּף: "הֲרֵי יְלָדִים הֵם, אֵיזוֹ הֲבָנָה יֵשׁ לָהֶם בְּעֵרֶךְ הַכֶּסֶף, בְּשָׁוְיָם שֶׁל דּוֹלָרִים? נִצַּלְתָּ אֶת תְּמִימוּתָם וַאֲפִילוּ הָיְתָה זוֹ הַצָּעָתָם, חַיָּב הָיִיתָ לְסָרֵב לָהּ"...

וְאֵין סָפֵק, צוֹדֵק הָאָב.

כָּךְ גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ. בָּעוֹלָם הַזֶּה מִסְתַּכֶּמֶת כָּל הֲבָנָתֵנוּ בְּ"סֻכָּרִיּוֹת", בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וְחֶמְדָּתוֹ, וּמַה הֲבָנָתֵנוּ בְּעֶרְכָּהּ שֶׁל מִצְוָה, מַה הֲבָנָתֵנוּ בִּשְׂכָרָהּ הַמֵּאִיר בְּעוֹלַם הַנֶּצַח?! לְפִיכָךְ, אִם נָבוֹא לְשָׁם וְיִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁשְּׂכָרֵנוּ הֻקְטַן בְּשֶׁל שְׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁשֻּׁלַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹלָמֵנוּ הָחְשַׁךְ בְּמִדַּת מָה - הֲלֹא נִתְמַרְמֵר נוֹרָאוֹת. נִשְׁאַל הֵיכָן שְׂכַר אוֹתָהּ מִצְוָה, וְיָשִׁיבוּ לָנוּ שֶׁקִּבַּלְנוּהוּ בְּזוּטוֹת הָעוֹלָם הַחוֹלֵף. וְלֹא נָבִין כֵּיצַד בְּעַד הֲבָלִים כָּלִים וְנִפְסָדִים אִבַּדְנוּ מֵימָד שֶׁל נֵצַח. אוֹ אָז, גַּם אִם יַזְכִּירוּ לָנוּ שֶׁזֹּאת הָיְתָה הַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּנוּ וְלֹא נֶעְתְּרוּ אֶלָּא לִתְחִנָּתֵנוּ, נוּכַל לִטְעֹן וְלוֹמַר: שׁוֹטִים הָיִינוּ, עִוְּרִים וְסוּמִים, לֹא יָדַעְנוּ עוֹלַם נֶצַח מַהוּ, וְלֹא הֵבַנּוּ שָׂכָר רוּחָנִי מַהוּ. אֲבָל אַתָּה הֲרֵי יָדַעְתָּ, מַדּוּעַ נֶעְתַּרְתָּ?!

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. קֵל אֱמוּנָה", לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים בְּעַד צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְאִם תֹּאמַר, מַדּוּעַ לֹא יִתֵּן לָהֶם מְעַט בָּעוֹלָם הַזֶּה? כִּי "אֵין עָוֶל"! אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשֹׁק אוֹתָם. וְאַף שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים זֹאת, הֲרֵי "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְנַצֵּל אֶת בַּקָּשָׁתָם כְּדֵי לְהָמִיר שְׂכָרָם הַנִּצְחִי בְּשָׂכָר מוּעָט וְחוֹלֵף. (ח"ח הֶחָדָשׁ, חֶסֶד לְאַבְרָהָם)

	דברים תשע"ח
	אַנְשֵׁי הַמָּחָר
	"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (כב-א) בְּפָרָשָׁתֵנוּ כְּתוּבָה מִצְוָה חֲשׁוּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, וְהִיא מִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם"; "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" "קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (לב-ד) "קֵל אֱמוּנָה", לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּאַחֵר אֶת תַּגְמוּלָם, סוֹפוֹ לְהַאֲמֵן אֶת דְּבָרָיו. "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" הַכֹּל מַצְדִּיקִים עֲלֵיהֶם אֶת דִּינוֹ (רַשִׁ"י). הֶחָפֵץ חַיִּים הִסְבִּיר פָּסוּק זֶה בְּנֹעַם שִׂיחוֹ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַל: הֲלֹא חֲזַ"ל אָמְרוּ (בִּירוּשַׁלְמִי רֵישׁ פֵּאָה) עַל הַפָּסוּק "וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (מִשְׁלֵי ח-יא), שֶׁכָּל חֶפְצֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם שָׁוִים לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ "שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא" (קִדּוּשִׁין לט:), כִּי אֵין דַּי בְּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לְשַׁלֵּם וְלוּ שְׂכַר הַקְּטַנָּה שֶׁבַּמִּצְווֹת. אֲבָל הֲלֹא אֲפִילוּ רֵיקָנִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן (בְּרָכוֹת נז.) וּמוּטָב הָיָה אִלּוּ קִבַּלְנוּ בְּהַאי עָלְמָא שְׂכַר אַחַת הַמִּצְווֹת, וּמִכֹּחָהּ הָיִינוּ חַיִּים בְּנַחַת וּרְוָחָה וְעֹשֶׁר רַב, וְלָעוֹלָם הַבָּא נִנְחַל שְׂכַר שְׁאַר הַמִּצְווֹת, מִלְּבַד אַחַת... כִּתְשׁוּבָה, פָּתַח הֶחָפֵץ חַיִּים בְּמָשָׁל: קְבוּצַת יְלָדִים שָׁבָה מִן הַלִּמּוּדִים וְהִנֵּה מָצָא אֶחָד מֵהֶם מְצִיאָה: שְׁטָר שֶׁל מֵאָה דּוֹלָרִים (בְּאוֹתָם הַיָּמִים נִתָּן הָיָה לִקְנוֹת בִּנְיָן שָׁלֵם בְּמֵאָה דּוֹלָרִים). הֵבִינוּ שֶׁלִּפְנֵיהֶם אוֹצָר. וּמַה עוֹשִׂים בְּאוֹצָר? רוֹכְשִׁים בּוֹ אֶת כָּל מַאֲוַיֵּי הַלֵּב. נִכְנְסוּ לַחֲנוּת מַמְתַּקִּים וְשָׁאֲלוּ מַה יּוּכְלוּ לִרְכֹּשׁ בִּשְׁטָר זֶה. וְכָאָמוּר, בִּשְׁטָר זֶה יְכוֹלִים הָיוּ לִקְנוֹת אֶת הַחֲנוּת וּמְלוֹאָהּ. אָמַר לָהֶם בַּעַל הַחֲנוּת: בִּשְׁטָר זֶה תּוּכְלוּ לִבְחֹר מִכָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁכֶם. בִּקְּשׁוּ הַיְּלָדִים שַׂקִיּוֹת וְהֵחֵלּוּ לְמַלְּאָן בְּסֻכָּרִיּוֹת, מִכָּל הַמִּינִים וְהַצְּבָעִים, בְּכָל הַמִּרְקָמִים וְהַטְּעָמִים. טָעֲמוּ וְנֶהֱנוּ וְהֵבִיאוּ הַבַּיְתָה. רָאָה אֲבִי הַיֶּלֶד אֶת הַשַּׂקִּית בְּיַד בְּנוֹ וְתָמַהּ: "מִנַּיִן לְךָ סֻכָּרִיּוֹת בִּסְתָם יוֹם שֶׁל חֹל?" עָנָה: "בְּכַסְפִּי קְנִיתִין! מָצָאתִי כֶּסֶף וּבוֹ רָכַשְׁתִּי אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת". "כֶּסֶף? כַּמָּה כֶּסֶף מָצָאתָ?" חָקַר הָאָב. "מֵאָה דּוֹלָרִים", הֵשִׁיב הַיֶּלֶד בְּגַאֲוָה. נְטָלוֹ הָאָב בְּיָדוֹ וְהָלַךְ אִתּוֹ לַחֲנוּת הַמִּגְדָּנוֹת: "בְּנִי מָסַר לְךָ שְׁטָר שֶׁל מֵאָה דּוֹלָרִים?" שָׁאַל. "אָכֵן כֵּן", עָנָה הַמּוֹכֵר. "רְצוֹנִי לְקַבְּלָם בַּחֲזָרָה", אָמַר הָאָב. "שֶׁלִּי הֵם", טָעַן הַמּוֹכֵר, "בְּכֶסֶף זֶה קָנוּ הוּא וַחֲבֵרָיו מִכָּל טוּב, מִלְּאוּ שַׂקִיּוֹת בְּלֹא הַגְבָּלָה". וְהָאָב קוֹבֵל: "הֲרֵי זֶה עֹשֶׁק! הֲרֵי זוֹ גְּזֵלָה! הֲרֵי יָדַעְתָּ אֶת עֵרֶךְ הַשְּׁטָר, וְיָדַעְתָּ שֶׁכָּל הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁקָּנוּ אֵין מְחִירָן מַגִּיעַ אַף לְדוֹלָר אֶחָד!" "אֲבָל הֲרֵי הִתְרַצּוּ לָעִסְקָה וְאַף שָׂמְחוּ בָּהּ", הִזְכִּיר הַמּוֹכֵר. וְהָאָב הִתְקַצֵּף: "הֲרֵי יְלָדִים הֵם, אֵיזוֹ הֲבָנָה יֵשׁ לָהֶם בְּעֵרֶךְ הַכֶּסֶף, בְּשָׁוְיָם שֶׁל דּוֹלָרִים? נִצַּלְתָּ אֶת תְּמִימוּתָם וַאֲפִילוּ הָיְתָה זוֹ הַצָּעָתָם, חַיָּב הָיִיתָ לְסָרֵב לָהּ"... וְאֵין סָפֵק, צוֹדֵק הָאָב. כָּךְ גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ. בָּעוֹלָם הַזֶּה מִסְתַּכֶּמֶת כָּל הֲבָנָתֵנוּ בְּ"סֻכָּרִיּוֹת", בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם וְחֶמְדָּתוֹ, וּמַה הֲבָנָתֵנוּ בְּעֶרְכָּהּ שֶׁל מִצְוָה, מַה הֲבָנָתֵנוּ בִּשְׂכָרָהּ הַמֵּאִיר בְּעוֹלַם הַנֶּצַח?! לְפִיכָךְ, אִם נָבוֹא לְשָׁם וְיִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁשְּׂכָרֵנוּ הֻקְטַן בְּשֶׁל שְׂכַר מִצְוָה אַחַת שֶׁשֻּׁלַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹלָמֵנוּ הָחְשַׁךְ בְּמִדַּת מָה - הֲלֹא נִתְמַרְמֵר נוֹרָאוֹת. נִשְׁאַל הֵיכָן שְׂכַר אוֹתָהּ מִצְוָה, וְיָשִׁיבוּ לָנוּ שֶׁקִּבַּלְנוּהוּ בְּזוּטוֹת הָעוֹלָם הַחוֹלֵף. וְלֹא נָבִין כֵּיצַד בְּעַד הֲבָלִים כָּלִים וְנִפְסָדִים אִבַּדְנוּ מֵימָד שֶׁל נֵצַח. אוֹ אָז, גַּם אִם יַזְכִּירוּ לָנוּ שֶׁזֹּאת הָיְתָה הַבַּקָּשָׁה שֶׁלָּנוּ וְלֹא נֶעְתְּרוּ אֶלָּא לִתְחִנָּתֵנוּ, נוּכַל לִטְעֹן וְלוֹמַר: שׁוֹטִים הָיִינוּ, עִוְּרִים וְסוּמִים, לֹא יָדַעְנוּ עוֹלַם נֶצַח מַהוּ, וְלֹא הֵבַנּוּ שָׂכָר רוּחָנִי מַהוּ. אֲבָל אַתָּה הֲרֵי יָדַעְתָּ, מַדּוּעַ נֶעְתַּרְתָּ?! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. קֵל אֱמוּנָה", לְשַׁלֵּם לַצַּדִּיקִים בְּעַד צִדְקָתָם לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְאִם תֹּאמַר, מַדּוּעַ לֹא יִתֵּן לָהֶם מְעַט בָּעוֹלָם הַזֶּה? כִּי "אֵין עָוֶל"! אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשֹׁק אוֹתָם. וְאַף שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים זֹאת, הֲרֵי "צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְנַצֵּל אֶת בַּקָּשָׁתָם כְּדֵי לְהָמִיר שְׂכָרָם הַנִּצְחִי בְּשָׂכָר מוּעָט וְחוֹלֵף. (ח"ח הֶחָדָשׁ, חֶסֶד לְאַבְרָהָם)