Otzarot-Article

"עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" (כא-כז) רַבֵּנוּ הָרַמְחַ"ל זָצָ"ל בֵּאֵר (מְסִלַּת יְשָׁרִים פֶּרֶק ג') אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים", אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן", בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְיֵשׁ לְהָבִין: הֵן עֵצָה פְּשׁוּטָה וּמוּבֶנֶת הִיא, וּמַדּוּעַ זְקוּקִים אָנוּ בָּהּ לַעֲצָתָם שֶׁל הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם? וְכָתַב: "כִּי הָעֵצָה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לָתֵת אוֹתָהּ וְלֹא לִרְאוֹת אֲמִתּוּתָהּ, אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יַד יִצְרָם וּמָשְׁלוּ בּוֹ. כִּי מִי שֶׁהוּא עֲדַיִן חָבוּשׁ בְּמַאֲסַר יִצְרוֹ, אֵין עֵינָיו רוֹאוֹת הָאֱמֶת הַזֹּאת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכִּירָהּ, כִּי הַיֵּצֶר מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו מַמָּשׁ, וְהִנֵּה הוּא כְּהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ, שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִכְשׁוֹלוֹת וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתָם...

אַךְ אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ מִן הַמַּאֲסָר הַזֶּה, הֵם רוֹאִים הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וִיכוֹלִים לְיַעֵץ לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם עָלָיו. הָא לְמַה זֶּה דּוֹמֶה? לְגַן הַמְּבוּכָה, הוּא הַגַּן הַנָּטוּעַ לְשַׁעֲשׁוּעַ הַמֻּכָּר לַשָּׂרִים, שֶׁהַנְּטִיעוֹת עֲשׂוּיוֹת בּוֹ כְּתָלִים כְּתָלִים וּבֵינֵיהֶם שְׁבִילִים רַבִּים נְבוּכִים וּמְעֹרָבִים שֶׁכֻּלָּם דּוֹמִים זֶה לְזֶה. וְהַמַּטָּרָה לְהַגִּיעַ לְבִימָה אַחַת בְּמֶרְכָּזָם. וְאוֹתָם שְׁבִילִים, מֵהֶם פְּתוּחִים וּמַגִּיעִים בֶּאֱמֶת אֶל הַבִּימָה, וּמֵהֶם מַטְעִים אֶת הָאָדָם הַכּוֹזֵב. כִּי כֻּלָּם שָׁוִים, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם לְעֵין הָרוֹאֶה אוֹתָם, אִם לֹא שֶׁמַּכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בִּבְקִיאוּת וּטְבִיעַת עַיִן, שֶׁכְּבָר נִכְנַס בָּהֶם וְהִגִּיעַ לַמַּטָּרָה, שֶׁהִיא הַבִּימָה. אֲבָל הָעוֹמֵד כְּבָר עַל הַבִּימָה הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו, וּמַבְחִין בֵּין הָאֲמִתִּיִּים לַכּוֹזְבִים. וְהוּא יוּכַל לְהַזְהִיר אֶת הַהוֹלְכִים בָּם לוֹמַר: זוֹ הַדֶּרֶךְ, לְכוּ בָּהּ! וּמִי שֶׁיַּאֲמִין לוֹ, יַגִּיעַ לְמַטְּרָתוֹ. וּמִי שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהַאֲמִין, יִטְעֶה!

כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא מוֹשֵׁל בְּיִצְרוֹ הוּא בְּתוֹךְ הַשְּׁבִילִים, וְלֹא יוּכַל לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם. אַךְ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ אֶל הַבִּימָה, שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִן הַשְּׁבִילִים, וּמַה הִיא הָעֵצָה שֶׁהֵם נוֹתְנִים לָנוּ? "בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן", לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ.

כִּי הֵם נִסּוּ, וְרָאוּ שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה.

מַעֲשֵׂה פִּלְאִי הָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן, שֶׁיָּשַׁב וְחָשַׁב חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ יָמִים וְלֵילוֹת מִיּוֹם עָמְדּוֹ עַל דַּעְתּוֹ, עַד שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ - וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז בִּשְׁנַת תשס"ב, פָּרְצוּ גַּנָּבִים בְּאִישׁוֹן לַיְלָה לְבֵיתוֹ. בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט סוֹבְבוּ אֶת הַבַּיִת הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת טַרְפָּם - אַרְנָק שֶׁל כֶּסֶף, אֲשֶׁר בְּדִיּוּק יוֹם קֹדֶם הֻנְּחוּ בְּתוֹכוֹ כִּ- 3,000 שְׁקָלִים.

כְּשֶׁשָּׁמַע הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן עַל הַגְּנֵבָה, נִבְהַל מְאֹד. מַה זֹּאת עָשָׂה לָנוּ אֱלֹקִים? בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מְאֹד הֻטְרַד וְנִסְעַר מֵהַגְּנֵבָה. הַדָּבָר הָיָה פֶּלֶא, עַל מָה וְלָמָה חָרַד אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? כַּמּוּבָן 3,000 שְׁקָלִים אֵינוֹ סְכוּם שֶׁל מַה בְּכָךְ, אֲבָל עֲדַיִן אֵין זֶה מַצְדִּיק אֶת הַדְּאָגָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת.

אָחִיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן, אִישׁ הַחֶסֶד הָרַב יִשְׂרָאֵל, הָיָה קָשׁוּר אֵלָיו בְּלֵב וּבְנֶפֶשׁ, וּבְכָל בֹּקֶר הָיָה בָּא בְּרִכְבּוֹ לְקַחְתּוֹ לַכּוֹלֵל. בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁל הַגְּנֵבָה סִפֵּר לוֹ עַל שֶׁאֵרַע בְּבֵיתוֹ וְעַל הַכֶּסֶף שֶׁנִּגְנַב.

עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים וַעֲדַיִן הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן לֹא נִרְגַּע. אָחִיו, שֶׁרָאָה שֶׁהוּא עֲדַיִן מְאֹד מֻטְרָד, אָמַר לוֹ: "אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הַבֶּהָלָה הַגְּדוֹלָה, אֲנִי יָכוֹל לִדְאֹג לְהַשִּׂיג 3,000 שְׁקָלִים אֲחֵרִים". אוּלָם הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן בִּטֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּהֶנֵּף יָד, כְּאוֹמֵר: לֹא זֶה הָעִנְיָן. אֲבָל אִם כֵּן, הַשְּׁאֵלָה מִתְעַצֶּמֶת, מַה כֵּן הָעִנְיָן?

חַדֵּי עַיִן הִבְחִינוּ בּוֹ שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר נוֹדַע עַל סְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁנִּגְנַב, לָקַח עֵט וְדַף וְהִתְחִיל לְחַשֵּׁב לְעַצְמוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת. בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ יָשַׁב וְחִשֵּׁב, כָּתַב וּמָחַק, וְשׁוּב כָּתַב וּמָחַק. הַמְּבִינִים הֵבִינוּ כִּי בְּוַדַּאי מְחַשֵּׁב הוּא אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, לִרְאוֹת אִם הָיָה בְּיָדוֹ כֶּסֶף שֶׁלֹּא נָהַג בּוֹ בְּיֹשֶׁר. עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם, וְיוֹם אֶחָד הָרַב נִשְׁאַל: "נוּ, הַאִם עַתָּה כְּבָר יָדוּעַ לָמָּה נִגְנַב הַכֶּסֶף?"

וְהָרַב הֵשִׁיב בְּצַעַר: "לֹא, עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַסִּבָּה".

לְאַחַר תְּקוּפָה הִתְגַּלָּה כָּל הַסִּפּוּר בִּמְלוֹאוֹ. כְּחֹדֶשׁ לְאַחַר הַגְּנֵבָה תָּקְפוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה אֶת הַגַּנָּב, וְשָׁלַח לְהָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל, וְהֵשִׁיב אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף בִּמְלוֹאוֹ, מִתּוֹךְ בַּקָּשַׁת מְחִילָה וַחֲרָטָה גְּמוּרָה.

בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהוּשַׁב הַכֶּסֶף, רְאוּ עַל פָּנָיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אָחִיו, שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה לֹא הֵבִין עַל מָה הַצַּעַר הַגָּדוֹל, עַתָּה לֹא הֵבִין עוֹד יוֹתֵר עַל מָה הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה.

בִּשְׁעַת רָצוֹן פָּתַח וְאָמַר: "כְּשֶׁהַכֶּסֶף נִגְנַב לֹא הִצְטַעַרְתִּי עַל הַכֶּסֶף, בְּוַדַּאי כֶּסֶף הוּא לֹא סִבָּה לְהָבִיא צַעַר אוֹ אֹשֶׁר עַל הָאָדָם. אֶלָּא אָמַרְתִּי, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לַגַּנָּב שֶׁיִּגְנֹב, אוֹת הִיא כִּי נָהַגְתִּי שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר בְּכַסְפִּי, וְעַל זֶה חָרַדְתִּי חֲרָדָה גְּדוֹלָה, בְּאֵיזֶה כֶּסֶף נָהַגְתִּי שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר? חִשַּׁבְתִּי אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּא לְיָדִי, וְלֹא מָצָאתִי כֶּסֶף שֶׁלֹּא נָהַגְתִּי בּוֹ בְּיֹשֶׁר. וּמֵעַתָּה גָּדֵל צַעֲרִי, כַּנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה כֶּסֶף שֶׁנָּהַגְתִּי בּוֹ שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, וְעַל זֶה וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג וּלְהִצְטַעֵר.

אָמְנָם מָצָאתִי שֶׁהָיְתָה תְּקוּפָה בָּהּ הַמַּצָּב הַכַּסְפִּי בְּבֵיתִי הָיָה דָּחוּק מְאֹד, וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא נָתַתִּי מִיָּד אֶת מַעֲשַׂר הַכְּסָפִים, אֶלָּא לָקַחְתִּי אֶת הַמַּעַשְׂרוֹת בְּהַלְוָאָה לְעַצְמִי, עַד שֶׁבְּעֵזֶר ה' הִשִּׂיגָה יָדִי וּפָרַעְתִּי אֶת הַחוֹב שֶׁל הַמַּעַשְׂרוֹת. וּבֶאֱמֶת הַסְּכוּם שֶׁל הַמַּעַשְׂרוֹת מֵהַיָּמִים הָהֵם הָיָה בְּדִיּוּק 3,000 שְׁקָלִים, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי אִם זֶהוּ הַכֶּסֶף שֶׁנָּהַגְתִּי בּוֹ שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר, הֱיוֹת וְזוֹ לֹא סִבָּה שֶׁיִּגָּנֵב הַכֶּסֶף לִצְמִיתוּת, שֶׁהֲרֵי בַּסּוֹף פָּרַעְתִּי אֶת הַחוֹב לָעֲנִיִּים וְהִפְרַשְׁתִּי אֶת מַעֲשַׂר הַכְּסָפִים.

אֲבָל עַתָּה, לְאַחַר שֶׁהַכֶּסֶף חָזַר, הֵבַנְתִּי הַכֹּל: הַכֶּסֶף נִגְנַב כֵּיוָן שֶׁלֹּא נָתַתִּי מִיָּד אֶת הַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁבַּסּוֹף כֵּן פָּרַעְתִּי אֶת הַחוֹב לָעֲנִיִּים, מִמֵּילָא גַּם הַכֶּסֶף חָזַר אֵלַי. וְעַתָּה, שֶׁנִּפְשְׁטוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת, אֵין שִׂמְחָה כְּהַתָּרַת הַסְּפֵקוֹת. אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁבֶּאֱמֶת רָאִיתִי שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּיָדִי כָּל אָוֶן". (שְׁלָמִים מִצִּיּוֹן)

	מטות - מסעי תשע"ח
	עַל נְקָמָה חִיּוּבִית וּשְׁלִילִית
	"עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" (כא-כז) רַבֵּנוּ הָרַמְחַ"ל זָצָ"ל בֵּאֵר (מְסִלַּת יְשָׁרִים פֶּרֶק ג') אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים", אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן", בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. וְיֵשׁ לְהָבִין: הֵן עֵצָה פְּשׁוּטָה וּמוּבֶנֶת הִיא, וּמַדּוּעַ זְקוּקִים אָנוּ בָּהּ לַעֲצָתָם שֶׁל הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם? וְכָתַב: "כִּי הָעֵצָה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לָתֵת אוֹתָהּ וְלֹא לִרְאוֹת אֲמִתּוּתָהּ, אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יַד יִצְרָם וּמָשְׁלוּ בּוֹ. כִּי מִי שֶׁהוּא עֲדַיִן חָבוּשׁ בְּמַאֲסַר יִצְרוֹ, אֵין עֵינָיו רוֹאוֹת הָאֱמֶת הַזֹּאת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכִּירָהּ, כִּי הַיֵּצֶר מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו מַמָּשׁ, וְהִנֵּה הוּא כְּהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ, שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִכְשׁוֹלוֹת וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתָם... אַךְ אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ מִן הַמַּאֲסָר הַזֶּה, הֵם רוֹאִים הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וִיכוֹלִים לְיַעֵץ לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם עָלָיו. הָא לְמַה זֶּה דּוֹמֶה? לְגַן הַמְּבוּכָה, הוּא הַגַּן הַנָּטוּעַ לְשַׁעֲשׁוּעַ הַמֻּכָּר לַשָּׂרִים, שֶׁהַנְּטִיעוֹת עֲשׂוּיוֹת בּוֹ כְּתָלִים כְּתָלִים וּבֵינֵיהֶם שְׁבִילִים רַבִּים נְבוּכִים וּמְעֹרָבִים שֶׁכֻּלָּם דּוֹמִים זֶה לְזֶה. וְהַמַּטָּרָה לְהַגִּיעַ לְבִימָה אַחַת בְּמֶרְכָּזָם. וְאוֹתָם שְׁבִילִים, מֵהֶם פְּתוּחִים וּמַגִּיעִים בֶּאֱמֶת אֶל הַבִּימָה, וּמֵהֶם מַטְעִים אֶת הָאָדָם הַכּוֹזֵב. כִּי כֻּלָּם שָׁוִים, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם לְעֵין הָרוֹאֶה אוֹתָם, אִם לֹא שֶׁמַּכִּיר אֶת הַדֶּרֶךְ בִּבְקִיאוּת וּטְבִיעַת עַיִן, שֶׁכְּבָר נִכְנַס בָּהֶם וְהִגִּיעַ לַמַּטָּרָה, שֶׁהִיא הַבִּימָה. אֲבָל הָעוֹמֵד כְּבָר עַל הַבִּימָה הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל הַדְּרָכִים לְפָנָיו, וּמַבְחִין בֵּין הָאֲמִתִּיִּים לַכּוֹזְבִים. וְהוּא יוּכַל לְהַזְהִיר אֶת הַהוֹלְכִים בָּם לוֹמַר: זוֹ הַדֶּרֶךְ, לְכוּ בָּהּ! וּמִי שֶׁיַּאֲמִין לוֹ, יַגִּיעַ לְמַטְּרָתוֹ. וּמִי שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהַאֲמִין, יִטְעֶה! כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: מִי שֶׁעֲדַיִן לֹא מוֹשֵׁל בְּיִצְרוֹ הוּא בְּתוֹךְ הַשְּׁבִילִים, וְלֹא יוּכַל לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם. אַךְ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם, שֶׁכְּבָר הִגִּיעוּ אֶל הַבִּימָה, שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִן הַשְּׁבִילִים, וּמַה הִיא הָעֵצָה שֶׁהֵם נוֹתְנִים לָנוּ? "בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן", לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ. כִּי הֵם נִסּוּ, וְרָאוּ שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה. מַעֲשֵׂה פִּלְאִי הָיָה עִם הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן, שֶׁיָּשַׁב וְחָשַׁב חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ יָמִים וְלֵילוֹת מִיּוֹם עָמְדּוֹ עַל דַּעְתּוֹ, עַד שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ - וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז בִּשְׁנַת תשס"ב, פָּרְצוּ גַּנָּבִים בְּאִישׁוֹן לַיְלָה לְבֵיתוֹ. בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט סוֹבְבוּ אֶת הַבַּיִת הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַד שֶׁמָּצְאוּ אֶת טַרְפָּם - אַרְנָק שֶׁל כֶּסֶף, אֲשֶׁר בְּדִיּוּק יוֹם קֹדֶם הֻנְּחוּ בְּתוֹכוֹ כִּ- 3,000 שְׁקָלִים. כְּשֶׁשָּׁמַע הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן עַל הַגְּנֵבָה, נִבְהַל מְאֹד. מַה זֹּאת עָשָׂה לָנוּ אֱלֹקִים? בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מְאֹד הֻטְרַד וְנִסְעַר מֵהַגְּנֵבָה. הַדָּבָר הָיָה פֶּלֶא, עַל מָה וְלָמָה חָרַד אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? כַּמּוּבָן 3,000 שְׁקָלִים אֵינוֹ סְכוּם שֶׁל מַה בְּכָךְ, אֲבָל עֲדַיִן אֵין זֶה מַצְדִּיק אֶת הַדְּאָגָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. אָחִיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן, אִישׁ הַחֶסֶד הָרַב יִשְׂרָאֵל, הָיָה קָשׁוּר אֵלָיו בְּלֵב וּבְנֶפֶשׁ, וּבְכָל בֹּקֶר הָיָה בָּא בְּרִכְבּוֹ לְקַחְתּוֹ לַכּוֹלֵל. בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁל הַגְּנֵבָה סִפֵּר לוֹ עַל שֶׁאֵרַע בְּבֵיתוֹ וְעַל הַכֶּסֶף שֶׁנִּגְנַב. עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים וַעֲדַיִן הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן לֹא נִרְגַּע. אָחִיו, שֶׁרָאָה שֶׁהוּא עֲדַיִן מְאֹד מֻטְרָד, אָמַר לוֹ: "אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הַבֶּהָלָה הַגְּדוֹלָה, אֲנִי יָכוֹל לִדְאֹג לְהַשִּׂיג 3,000 שְׁקָלִים אֲחֵרִים". אוּלָם הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן בִּטֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּהֶנֵּף יָד, כְּאוֹמֵר: לֹא זֶה הָעִנְיָן. אֲבָל אִם כֵּן, הַשְּׁאֵלָה מִתְעַצֶּמֶת, מַה כֵּן הָעִנְיָן? חַדֵּי עַיִן הִבְחִינוּ בּוֹ שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר נוֹדַע עַל סְכוּם הַכֶּסֶף שֶׁנִּגְנַב, לָקַח עֵט וְדַף וְהִתְחִיל לְחַשֵּׁב לְעַצְמוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת. בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ יָשַׁב וְחִשֵּׁב, כָּתַב וּמָחַק, וְשׁוּב כָּתַב וּמָחַק. הַמְּבִינִים הֵבִינוּ כִּי בְּוַדַּאי מְחַשֵּׁב הוּא אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו, לִרְאוֹת אִם הָיָה בְּיָדוֹ כֶּסֶף שֶׁלֹּא נָהַג בּוֹ בְּיֹשֶׁר. עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם, וְיוֹם אֶחָד הָרַב נִשְׁאַל: "נוּ, הַאִם עַתָּה כְּבָר יָדוּעַ לָמָּה נִגְנַב הַכֶּסֶף?" וְהָרַב הֵשִׁיב בְּצַעַר: "לֹא, עֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַסִּבָּה". לְאַחַר תְּקוּפָה הִתְגַּלָּה כָּל הַסִּפּוּר בִּמְלוֹאוֹ. כְּחֹדֶשׁ לְאַחַר הַגְּנֵבָה תָּקְפוּ הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה אֶת הַגַּנָּב, וְשָׁלַח לְהָשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל, וְהֵשִׁיב אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף בִּמְלוֹאוֹ, מִתּוֹךְ בַּקָּשַׁת מְחִילָה וַחֲרָטָה גְּמוּרָה. בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהוּשַׁב הַכֶּסֶף, רְאוּ עַל פָּנָיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן פֶלְמַן שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. אָחִיו, שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה לֹא הֵבִין עַל מָה הַצַּעַר הַגָּדוֹל, עַתָּה לֹא הֵבִין עוֹד יוֹתֵר עַל מָה הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה. בִּשְׁעַת רָצוֹן פָּתַח וְאָמַר: "כְּשֶׁהַכֶּסֶף נִגְנַב לֹא הִצְטַעַרְתִּי עַל הַכֶּסֶף, בְּוַדַּאי כֶּסֶף הוּא לֹא סִבָּה לְהָבִיא צַעַר אוֹ אֹשֶׁר עַל הָאָדָם. אֶלָּא אָמַרְתִּי, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לַגַּנָּב שֶׁיִּגְנֹב, אוֹת הִיא כִּי נָהַגְתִּי שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר בְּכַסְפִּי, וְעַל זֶה חָרַדְתִּי חֲרָדָה גְּדוֹלָה, בְּאֵיזֶה כֶּסֶף נָהַגְתִּי שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר? חִשַּׁבְתִּי אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּא לְיָדִי, וְלֹא מָצָאתִי כֶּסֶף שֶׁלֹּא נָהַגְתִּי בּוֹ בְּיֹשֶׁר. וּמֵעַתָּה גָּדֵל צַעֲרִי, כַּנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה כֶּסֶף שֶׁנָּהַגְתִּי בּוֹ שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, וְעַל זֶה וַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג וּלְהִצְטַעֵר. אָמְנָם מָצָאתִי שֶׁהָיְתָה תְּקוּפָה בָּהּ הַמַּצָּב הַכַּסְפִּי בְּבֵיתִי הָיָה דָּחוּק מְאֹד, וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה לֹא נָתַתִּי מִיָּד אֶת מַעֲשַׂר הַכְּסָפִים, אֶלָּא לָקַחְתִּי אֶת הַמַּעַשְׂרוֹת בְּהַלְוָאָה לְעַצְמִי, עַד שֶׁבְּעֵזֶר ה' הִשִּׂיגָה יָדִי וּפָרַעְתִּי אֶת הַחוֹב שֶׁל הַמַּעַשְׂרוֹת. וּבֶאֱמֶת הַסְּכוּם שֶׁל הַמַּעַשְׂרוֹת מֵהַיָּמִים הָהֵם הָיָה בְּדִיּוּק 3,000 שְׁקָלִים, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי אִם זֶהוּ הַכֶּסֶף שֶׁנָּהַגְתִּי בּוֹ שֶׁלֹּא בְּיֹשֶׁר, הֱיוֹת וְזוֹ לֹא סִבָּה שֶׁיִּגָּנֵב הַכֶּסֶף לִצְמִיתוּת, שֶׁהֲרֵי בַּסּוֹף פָּרַעְתִּי אֶת הַחוֹב לָעֲנִיִּים וְהִפְרַשְׁתִּי אֶת מַעֲשַׂר הַכְּסָפִים. אֲבָל עַתָּה, לְאַחַר שֶׁהַכֶּסֶף חָזַר, הֵבַנְתִּי הַכֹּל: הַכֶּסֶף נִגְנַב כֵּיוָן שֶׁלֹּא נָתַתִּי מִיָּד אֶת הַמַּעַשְׂרוֹת, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁבַּסּוֹף כֵּן פָּרַעְתִּי אֶת הַחוֹב לָעֲנִיִּים, מִמֵּילָא גַּם הַכֶּסֶף חָזַר אֵלַי. וְעַתָּה, שֶׁנִּפְשְׁטוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת, אֵין שִׂמְחָה כְּהַתָּרַת הַסְּפֵקוֹת. אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁבֶּאֱמֶת רָאִיתִי שֶׁלֹּא נִמְצָא בְּיָדִי כָּל אָוֶן". (שְׁלָמִים מִצִּיּוֹן)