Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: יְדוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מָה רָאוּ חֲכָמִים לִקְבֹּעַ חַג "שִׂמְחַת תּוֹרָה" בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. לְסַיֵּם בּוֹ הַתּוֹרָה וּלְהַתְחִילָהּ, לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ. וְלִי, יֵשׁ עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה, וּמִמִּשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת. שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" (אָבוֹת ו-ד).

וּבֵאוּרוֹ, שֶׁכָּתַב בַּ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ ג-כה), שֶׁכְּבָר אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא יִתְקַיְּמוּ בִּכְלִי אֶחָד הַמַּיִם וְהָאֵשׁ כֵּן לֹא תִּתְחַבֵּר בְּלֵב הַמַּאֲמִין אַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאַהֲבַת הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כִּשְׁתֵּי נָשִׁים צָרוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר תֵּרָצֶה הָאַחַת מֵהֶן תַּקְצִיף אֶת הַשְּׁנִיָּה.

וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיֵּשׁ לִסְבֹּל, חָלִילָה. לְהֶפֶךְ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שֶׁאַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד מַה שֶּׁטּוֹב לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא.

אֶלָּא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁעוֹמֵד בַּחֲנוּתוֹ בְּעֵת הַיְרִיד וּמוֹכֵר סְחוֹרָה רַבָּה בִּמְחִירִים נָאִים וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּשָּׁבוּעַ זֶה יִתְפַּרְנֵס בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בִּרְוָחָה. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לַעֲרֹךְ הַפְסָקָה, לְבַקֵּשׁ מֵהַקּוֹנִים שֶׁיֵּצְאוּ כִּי כָּעֵת מְבַקֵּשׁ הוּא לֶאֱכֹל וְלָנוּחַ, אֶלָּא יוֹתֵר מִכָּךְ: לֹא יָחוּשׁ כְּלָל בָּרָעָב, מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגוֹ בְּמִסְחָרוֹ וּבִרְוָחָיו, בְּרֹב לְהִיטוּתוֹ וְאָשְׁרוֹ. וּכְסִפּוּר הַגְּמָרָא (שַׁבָּת פח.) בְּרַבָּא, שֶׁבְּעֹמֶק עִיּוּנוֹ דָּחַק עַל בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְשָׁפְעוּ דָּם וְלֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל!

וַאֲסַפֵּר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב לוּבְצַ'נְסְקִי זָצָ"ל, הי"ד, חֲתָנוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל וְהַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת בֶּרָנוֹבִיץ', שֶׁבִּשְׁעָתוֹ בִּקֵּר בְּאַיישִׁישׁוֹק, בָּהּ הָיָה 'קִבּוּץ' שֶׁל פְּרוּשִׁים שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחַק. בְּאוֹתָהּ עֵת שָׁהָה שָׁם הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְשָׁקַד עַל הַתּוֹרָה בִּפְרִישׁוּת בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים. הָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא לָאוֹר אֶת סִפְרוֹ הַנּוֹדָע שֶׁהוֹצִיא לוֹ שֵׁם עוֹלָם. הִתְעַלָּה בְּהַתְמָדָה, וְאָכַל "יָמִים" עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים בָּעֲיָרָה.

פַּעַם זִלְזֵל בּוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּקוֹם, וְאָמַר: "הַלֹא אַתָּה מְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַמְפֻרְסָם, הַאִם לְפִי כְּבוֹדְךָ לֶאֱכֹל 'יָמִים' עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲחֵרִים? וְכִי זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, אֵינְךָ יָכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ?"

וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" כְּלָל לֹא הִתְפַּעֵל, וַעֲנָהוּ בְּנִיחוּתָא: "וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים, הַלֹא פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא (תְּהִלִּים לד-יג): מִי הָאִישׁ הֶ'חָפֵץ חַיִּים', אוֹהֵב יָמִים'! וּמַדּוּעַ? כְּדֵי לִרְאוֹת 'טוֹב'. וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ד-ב) 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ' (אָבוֹת ו-ג)"...

וְזוֹ אֵפוֹא תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה -

רַק לְאַחַר שֶׁיָּצָאנוּ מִדִּירַת קֶבַע וְהִתְגּוֹרַרְנוּ בְּדִירַת אֲרַעי, וְהֵבַנּוּ שֶׁאֵין לָשִׁים דָּגֵשׁ עַל אַהֲבַת הָעוֹלָם, יְכוֹלִים אָנוּ לָחֹג אֶת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת! (וְהִגַּדְתָּ)

	פנחס תשע"ח
	מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, יְהוֹשֻׁעַ, וַאֲנַחְנוּ
	דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: יְדוּעָה הַשְּׁאֵלָה, מָה רָאוּ חֲכָמִים לִקְבֹּעַ חַג "שִׂמְחַת תּוֹרָה" בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת. לְסַיֵּם בּוֹ הַתּוֹרָה וּלְהַתְחִילָהּ, לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָהּ. וְלִי, יֵשׁ עַל כָּךְ תְּשׁוּבָה, וּמִמִּשְׁנָה מְפֹרֶשֶׁת. שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ: "כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא" (אָבוֹת ו-ד). וּבֵאוּרוֹ, שֶׁכָּתַב בַּ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת" (חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ ג-כה), שֶׁכְּבָר אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא יִתְקַיְּמוּ בִּכְלִי אֶחָד הַמַּיִם וְהָאֵשׁ כֵּן לֹא תִּתְחַבֵּר בְּלֵב הַמַּאֲמִין אַהֲבַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאַהֲבַת הָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא כִּשְׁתֵּי נָשִׁים צָרוֹת, שֶׁכַּאֲשֶׁר תֵּרָצֶה הָאַחַת מֵהֶן תַּקְצִיף אֶת הַשְּׁנִיָּה. וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיֵּשׁ לִסְבֹּל, חָלִילָה. לְהֶפֶךְ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שֶׁאַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִלְּבַד מַה שֶּׁטּוֹב לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁעוֹמֵד בַּחֲנוּתוֹ בְּעֵת הַיְרִיד וּמוֹכֵר סְחוֹרָה רַבָּה בִּמְחִירִים נָאִים וְיוֹדֵעַ שֶׁמִּשָּׁבוּעַ זֶה יִתְפַּרְנֵס בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ בִּרְוָחָה. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לַעֲרֹךְ הַפְסָקָה, לְבַקֵּשׁ מֵהַקּוֹנִים שֶׁיֵּצְאוּ כִּי כָּעֵת מְבַקֵּשׁ הוּא לֶאֱכֹל וְלָנוּחַ, אֶלָּא יוֹתֵר מִכָּךְ: לֹא יָחוּשׁ כְּלָל בָּרָעָב, מֵרֹב שִׂמְחָתוֹ וְתַעֲנוּגוֹ בְּמִסְחָרוֹ וּבִרְוָחָיו, בְּרֹב לְהִיטוּתוֹ וְאָשְׁרוֹ. וּכְסִפּוּר הַגְּמָרָא (שַׁבָּת פח.) בְּרַבָּא, שֶׁבְּעֹמֶק עִיּוּנוֹ דָּחַק עַל בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְשָׁפְעוּ דָּם וְלֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל! וַאֲסַפֵּר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מֵהַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב לוּבְצַ'נְסְקִי זָצָ"ל, הי"ד, חֲתָנוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל וְהַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת בֶּרָנוֹבִיץ', שֶׁבִּשְׁעָתוֹ בִּקֵּר בְּאַיישִׁישׁוֹק, בָּהּ הָיָה 'קִבּוּץ' שֶׁל פְּרוּשִׁים שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחַק. בְּאוֹתָהּ עֵת שָׁהָה שָׁם הֶ"חָפֵץ חַיִּים" וְשָׁקַד עַל הַתּוֹרָה בִּפְרִישׁוּת בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים. הָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא לָאוֹר אֶת סִפְרוֹ הַנּוֹדָע שֶׁהוֹצִיא לוֹ שֵׁם עוֹלָם. הִתְעַלָּה בְּהַתְמָדָה, וְאָכַל "יָמִים" עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים בָּעֲיָרָה. פַּעַם זִלְזֵל בּוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַמָּקוֹם, וְאָמַר: "הַלֹא אַתָּה מְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַמְפֻרְסָם, הַאִם לְפִי כְּבוֹדְךָ לֶאֱכֹל 'יָמִים' עַל שֻׁלְחָנָם שֶׁל אֲחֵרִים? וְכִי זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ, אֵינְךָ יָכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס בְּכֹחוֹת עַצְמְךָ?" וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" כְּלָל לֹא הִתְפַּעֵל, וַעֲנָהוּ בְּנִיחוּתָא: "וְכִי אֵינְכֶם יוֹדְעִים, הַלֹא פָּסוּק מְפֹרָשׁ הוּא (תְּהִלִּים לד-יג): מִי הָאִישׁ הֶ'חָפֵץ חַיִּים', אוֹהֵב יָמִים'! וּמַדּוּעַ? כְּדֵי לִרְאוֹת 'טוֹב'. וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ד-ב) 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ' (אָבוֹת ו-ג)"... וְזוֹ אֵפוֹא תְּשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה - רַק לְאַחַר שֶׁיָּצָאנוּ מִדִּירַת קֶבַע וְהִתְגּוֹרַרְנוּ בְּדִירַת אֲרַעי, וְהֵבַנּוּ שֶׁאֵין לָשִׁים דָּגֵשׁ עַל אַהֲבַת הָעוֹלָם, יְכוֹלִים אָנוּ לָחֹג אֶת שִׂמְחַת הַתּוֹרָה בְּכָל עֹז וְתַעֲצוּמוֹת! (וְהִגַּדְתָּ)