Otzarot-Article

"וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (לב-כב) שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה (שְׁקָלִים ג-ב), לְגַבֵּי תְּרוּמַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיוּ מַנִּיחִים בְּלִשְׁכַּת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵין נִכְנָסִים לְאוֹתָהּ לִשְׁכָּה לֹא בְּשַׁרְווּלִים חֲפוּתִים וְלֹא בְּנַעֲלַיִם, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהִטְמִין שָׁם מִמְּעוֹת הַקֹּדֶשׁ. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל". וְאוֹמֵר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם" (מִשְׁלֵי ג-ד). וּבַתּוֹסֶפְתָּא הוֹסִיפוּ, שֶׁהָיוּ מְפַשְׁפְּשִׁים בִּבְגָדָיו בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, וְהוֹכִיחוּ לַכֹּל שֶׁלֹּא נָטַל מְאוּמָה, וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים אִתּוֹ כָּל הָעֵת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁלֹּא הֶחְבִּיא מָעוֹת בְּפִיו. וּבַיְרוּשַׁלְמִי הוֹסִיפוּ שֶׁגַּם מְגֻדַּל שֵׂעָר לֹא יִכָּנֵס, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהֶחְבִּיא בִּשְׂעָרוֹ, עַד כְּדֵי כָּךְ חַיָּב הָאָדָם לִהְיוֹת נָקִי מֵחֲשָׁד!

בַּתּוֹסֶפְתָּא (פֵּאָה ד-טו) אָמְרוּ שֶׁהַצְּדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא נוֹטֵל.

וְאָמְרוּ: גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵינָם רַשָּׁאִים לִפְרֹשׁ וּלְהִתְנַתֵּק זֶה מִזֶּה. וַאֲפִלּוּ נָתַן לוֹ חֲבֵרוֹ מָעוֹת שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, וַאֲפִלּוּ מָצָא מָעוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִטְּלָן. שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל".

וְעוֹד אָמְרוּ (פְּסָחִים יג.), שֶׁגַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁגָּבוּ מַאֲכָלִים לָעֲנִיִּים וְלֹא הִזְדַּמְּנוּ לָהֶם עֲנִיִּים וַעֲלֵיהֶם לִמְכֹּר אֶת הַמַּאֲכָלִים לִפְנֵי שֶׁיִּתְקַלְקְלוּ, יִמְכְּרוּם לַאֲחֵרִים וְלֹא יִקְנוּם הֵם, שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּם שֶׁקָּנוּם בְּזוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל".

הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל הָיָה מוֹהֵל מֻמְחֶה. מֵרַבִּי שָׂשׂוֹן זָצָ"ל לָמַד אֶת הָאֻמָּנוּת, וְחָכָם צְדָקָה חוּצִין זָצָ"ל לִמְּדוֹ אֶת הַכַּוָּנוֹת הַטְּמִירוֹת וְהוֹרִישׁ לוֹ אֶת כְּלֵי הַמִּילָה, סְמָכוֹ לְהַמְשִׁיךְ מוֹרַשְׁתּוֹ. כְּמוֹתָם, הִקְפִּיד רַבֵּנוּ שֶׁלֹּא לִטֹּל שָׂכָר עֲבוּר הַמִּצְוָה. פְּעָמִים רַבּוֹת הָיָה בַּעַל הַשִּׂמְחָה אוֹמֵר: "הֲרֵינִי תּוֹרֵם אֵפוֹא כֶּסֶף זֶה עֲבוּר הַיְשִׁיבָה". יִטְּלוֹ רַבֵּנוּ וְיִמְסֹר. וְרַבֵּנוּ מְשִׁיבוֹ: "תְּבֹרַךְ, וִיהֵא לִזְכוּת לָרַךְ הַנִּמּוֹל. אֲבָל תִּמְסְרֵהוּ לַיְשִׁיבָה בְּמוֹ יָדֶיךָ" -

לֹא הִסְכִּים לָגַעַת בְּכֶסֶף זֶה. אֶלָּא אִם הָיָה הוּא עַצְמוֹ הַגַּבַּאי, כְּגוֹן עֲבוּר כּוֹלֵל יוֹם שִׁשִּׁי אוֹ יְשִׁיבַת הַמְקֻבָּלִים שֶׁיִּסֵּד, שֶׁאָז קִבְּלוֹ כְּגַבַּאי הַמּוֹסָד.

הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף זָצָ"ל הִזְמִין אֶת רַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל לָמוּל אֶת בְּנוֹ. יָדַע שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, וְהִנִּיחַ סֵפֶר עַל שֻׁלְחָנוֹ. לְמָחֳרָת פְּגָשׁוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוֹכִיחוֹ: "מֶה עָלָה בְּדַעְתְּךָ לָתֵת לִי שָׂכָר עַל הַמִּילָה!"

וּפַעַם אָמַר לוֹ אֲבִי הַבֵּן: "יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, אַךְ יֵשׁ לִי הַצָּעָה. יוֹאִיל נָא לְקַבֵּל מִיָּדִי שְׁנֵי כִּרְכֵי דְּרָשׁוֹת הַחֲתַם סוֹפֵר. אָמְנָם יֵהָנֶה בְּלִמּוּדוֹ בָּהֶם, אַךְ תִּהְיֶה זוֹ גַּם זְכוּת עֲבוּרִי. יִתְקַזְּזוּ הַהֲנָאוֹת, וִינֻכֶּה הַשָּׂכָר!"

רַבֵּנוּ לֹא חִיֵּךְ. עִיֵּן בַּהַצָּעָה, וְהִסְכִּים.

עָבְרוּ שָׁנִים. אוֹתוֹ בֵּן הִגִּיעַ לְמִצְווֹת, וְאָבִיו הֱבִיאוֹ לְהִתְבָּרֵךְ. אוֹרוּ עֵינֵי רַבֵּנוּ: "חִכִּיתִי לְךָ. יֵשׁ לְךָ אֶצְלִי שְׁנֵי סְפָרִים, קַח אוֹתָם!"

פַּעַם, בְּפוּרִים, עָלוּ הַתַּלְמִידִים לְשַׂמֵּחַ וְלִשְׂמֹחַ. אֶחָד הֵבִיא בַּקְבּוּק קוֹנְיָאק לְהַגְדִּיל הַשִּׂמְחָה. סִפֵּר שֶׁאָחִיו שְׁלָחוֹ. "אַל תִּפְתַּח אוֹתוֹ", הוֹרָה רַבֵּנוּ. לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים מָל אֶת בְּנוֹ. "הַחְזִירוֹ לִבְעָלָיו!"

הַבַּחוּרִים לֹא וִתְּרוּ: "הָרַב, אָנוּ נִשְׁתֵּהוּ!"

וְרַבֵּנוּ בְּשֶׁלּוֹ: "אוֹרְחַי אַתֶּם וּשְׁתִיַּתְכֶם עָלַי. הַחְזִירוּ, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּשְׂכַר מִילָה!"

וְיוֹתֵר: אָחִיו הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם אַבָּא שָׁאוּל פְּגָשׁוֹ בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. "לְאָן?" שָׁאַל. "לִשְׁכוּנַת גִּילֹה, לְהַחְלִיף תַּחְבּוֹשׁוֹת". שָׁאַל: "מַדּוּעַ לֹא יְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁלְּמוּ דְּמֵי מוֹנִית? הֲרֵי אֵין זֶה שָׂכָר עַל הַמִּילָה אֶלָּא עַל טֹרַח הַזְּמַן, וְהַנְּסִיעָה?" וְרַבֵּנוּ נַעֲנָה בִּפְלִיאָה: "הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֶקַּח מֵהֶם פְּרוּטָה? הֲלֹא זוֹ מִצְוָה - אַדְּרַבָּה, אֲנִי הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם לָהֶם עַל שֶׁבָּחֲרוּ לְזַכּוֹתֵנִי בָּהּ!"...

וְהָיוּ זְמַנִּים קָשִׁים, דְּחוּקִים וּמָרִים, בְּקֹשִׁי הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל. הָרַבָּנִית רָאֲתָה כֵּיצַד מְנַסִּים לִתְחֹב לְיָדוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ מָאתַיִם לִירוֹת, וּמְסָרֵב. לֹא מְוַתְּרִים, וְשׁוֹמֵט אַרְצָה!

תָּמְהָה: לֹא לִדְרֹשׁ, עִנְיָן אֶחָד. לְסָרֵב, נִיחָא. אֲבָל לִזְרֹק?!

תָּמַהּ כְּנֶגְדָּהּ: "וּמָה עִם הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּנוּ", בְּמַה נָּבוֹא, אִם לֹא בְּמִצְוָה אַחַת לִשְׁמָהּ...

אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַהוֹרָאָה נִשְׁאַל שְׁאֵלָה. שָׂכְרוּ אָדָם לוֹמַר קַדִּישׁ עַל נִפְטָר בִּשְׁנַת הָאֵבֶל. הִתְחִיל לוֹמַר, וּבָאוּ וּבִקְּשׁוּהוּ לוֹמַר קַדִּישׁ תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם עַל נִפְטָר אַחֵר. הַאִם מֻתָּר לוֹ לְכַוֵּן עַל שְׁנֵיהֶם, אוֹ שֶׁעָלָיו לְיַחֵד אֶת הַקַּדִּישׁ לְעִלּוּי נִשְׁמַת נִפְטָר אֶחָד בִּלְבַד.

עָנָה: שְׁאֵלָה כָּזוֹ יֵשׁ לְהַפְנוֹת לְפוֹסֵק הוֹרָאָה שֶׁבָּקִי גַּם בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר, יוֹדֵעַ מַה פְּעֻלַּת הַקַּדִּישׁ וּמֵבִין בְּתִקּוּן נְשָׁמוֹת.

בָּא, וְנוֹעַץ בְּרַבֵּנוּ.

אָחַז רַבֵּנוּ בְּיָדוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְתָמַהּ בִּפְלִיאָה: "פֶּלֶא! לוֹקְחִים כֶּסֶף עֲבוּר אֲמִירַת קַדִּישׁ?!"...

וְלֹא רַק כֶּסֶף לֹא לָקַחַת - תַּלְמִידוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק בְּרָכָה, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "עֲטֶרֶת יִצְחָק", נִזְכַּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מְכַנְּסָם לִתְפִלָּה בַּלֵּילוֹת, הָיָה מַזְהִיר שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֵּב חָלִילָה מַחְשֶׁבֶת יָהֳרָה לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנִי מִתְעַלֶּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְיֵצֵא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ - "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ"! (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	בלק תשע"ח
	חוֹבַת הַכָּרַת הַטּוֹב
	"וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (לב-כב) שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה (שְׁקָלִים ג-ב), לְגַבֵּי תְּרוּמַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהָיוּ מַנִּיחִים בְּלִשְׁכַּת הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵין נִכְנָסִים לְאוֹתָהּ לִשְׁכָּה לֹא בְּשַׁרְווּלִים חֲפוּתִים וְלֹא בְּנַעֲלַיִם, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהִטְמִין שָׁם מִמְּעוֹת הַקֹּדֶשׁ. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל". וְאוֹמֵר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם" (מִשְׁלֵי ג-ד). וּבַתּוֹסֶפְתָּא הוֹסִיפוּ, שֶׁהָיוּ מְפַשְׁפְּשִׁים בִּבְגָדָיו בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, וְהוֹכִיחוּ לַכֹּל שֶׁלֹּא נָטַל מְאוּמָה, וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים אִתּוֹ כָּל הָעֵת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁלֹּא הֶחְבִּיא מָעוֹת בְּפִיו. וּבַיְרוּשַׁלְמִי הוֹסִיפוּ שֶׁגַּם מְגֻדַּל שֵׂעָר לֹא יִכָּנֵס, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהֶחְבִּיא בִּשְׂעָרוֹ, עַד כְּדֵי כָּךְ חַיָּב הָאָדָם לִהְיוֹת נָקִי מֵחֲשָׁד! בַּתּוֹסֶפְתָּא (פֵּאָה ד-טו) אָמְרוּ שֶׁהַצְּדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁלְּעַצְמוֹ הוּא נוֹטֵל. וְאָמְרוּ: גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵינָם רַשָּׁאִים לִפְרֹשׁ וּלְהִתְנַתֵּק זֶה מִזֶּה. וַאֲפִלּוּ נָתַן לוֹ חֲבֵרוֹ מָעוֹת שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, וַאֲפִלּוּ מָצָא מָעוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִטְּלָן. שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל". וְעוֹד אָמְרוּ (פְּסָחִים יג.), שֶׁגַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁגָּבוּ מַאֲכָלִים לָעֲנִיִּים וְלֹא הִזְדַּמְּנוּ לָהֶם עֲנִיִּים וַעֲלֵיהֶם לִמְכֹּר אֶת הַמַּאֲכָלִים לִפְנֵי שֶׁיִּתְקַלְקְלוּ, יִמְכְּרוּם לַאֲחֵרִים וְלֹא יִקְנוּם הֵם, שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּם שֶׁקָּנוּם בְּזוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל". הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל הָיָה מוֹהֵל מֻמְחֶה. מֵרַבִּי שָׂשׂוֹן זָצָ"ל לָמַד אֶת הָאֻמָּנוּת, וְחָכָם צְדָקָה חוּצִין זָצָ"ל לִמְּדוֹ אֶת הַכַּוָּנוֹת הַטְּמִירוֹת וְהוֹרִישׁ לוֹ אֶת כְּלֵי הַמִּילָה, סְמָכוֹ לְהַמְשִׁיךְ מוֹרַשְׁתּוֹ. כְּמוֹתָם, הִקְפִּיד רַבֵּנוּ שֶׁלֹּא לִטֹּל שָׂכָר עֲבוּר הַמִּצְוָה. פְּעָמִים רַבּוֹת הָיָה בַּעַל הַשִּׂמְחָה אוֹמֵר: "הֲרֵינִי תּוֹרֵם אֵפוֹא כֶּסֶף זֶה עֲבוּר הַיְשִׁיבָה". יִטְּלוֹ רַבֵּנוּ וְיִמְסֹר. וְרַבֵּנוּ מְשִׁיבוֹ: "תְּבֹרַךְ, וִיהֵא לִזְכוּת לָרַךְ הַנִּמּוֹל. אֲבָל תִּמְסְרֵהוּ לַיְשִׁיבָה בְּמוֹ יָדֶיךָ" - לֹא הִסְכִּים לָגַעַת בְּכֶסֶף זֶה. אֶלָּא אִם הָיָה הוּא עַצְמוֹ הַגַּבַּאי, כְּגוֹן עֲבוּר כּוֹלֵל יוֹם שִׁשִּׁי אוֹ יְשִׁיבַת הַמְקֻבָּלִים שֶׁיִּסֵּד, שֶׁאָז קִבְּלוֹ כְּגַבַּאי הַמּוֹסָד. הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יוֹסֵף זָצָ"ל הִזְמִין אֶת רַבֵּנוּ הָרַב בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל לָמוּל אֶת בְּנוֹ. יָדַע שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, וְהִנִּיחַ סֵפֶר עַל שֻׁלְחָנוֹ. לְמָחֳרָת פְּגָשׁוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוֹכִיחוֹ: "מֶה עָלָה בְּדַעְתְּךָ לָתֵת לִי שָׂכָר עַל הַמִּילָה!" וּפַעַם אָמַר לוֹ אֲבִי הַבֵּן: "יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, אַךְ יֵשׁ לִי הַצָּעָה. יוֹאִיל נָא לְקַבֵּל מִיָּדִי שְׁנֵי כִּרְכֵי דְּרָשׁוֹת הַחֲתַם סוֹפֵר. אָמְנָם יֵהָנֶה בְּלִמּוּדוֹ בָּהֶם, אַךְ תִּהְיֶה זוֹ גַּם זְכוּת עֲבוּרִי. יִתְקַזְּזוּ הַהֲנָאוֹת, וִינֻכֶּה הַשָּׂכָר!" רַבֵּנוּ לֹא חִיֵּךְ. עִיֵּן בַּהַצָּעָה, וְהִסְכִּים. עָבְרוּ שָׁנִים. אוֹתוֹ בֵּן הִגִּיעַ לְמִצְווֹת, וְאָבִיו הֱבִיאוֹ לְהִתְבָּרֵךְ. אוֹרוּ עֵינֵי רַבֵּנוּ: "חִכִּיתִי לְךָ. יֵשׁ לְךָ אֶצְלִי שְׁנֵי סְפָרִים, קַח אוֹתָם!" פַּעַם, בְּפוּרִים, עָלוּ הַתַּלְמִידִים לְשַׂמֵּחַ וְלִשְׂמֹחַ. אֶחָד הֵבִיא בַּקְבּוּק קוֹנְיָאק לְהַגְדִּיל הַשִּׂמְחָה. סִפֵּר שֶׁאָחִיו שְׁלָחוֹ. "אַל תִּפְתַּח אוֹתוֹ", הוֹרָה רַבֵּנוּ. לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים מָל אֶת בְּנוֹ. "הַחְזִירוֹ לִבְעָלָיו!" הַבַּחוּרִים לֹא וִתְּרוּ: "הָרַב, אָנוּ נִשְׁתֵּהוּ!" וְרַבֵּנוּ בְּשֶׁלּוֹ: "אוֹרְחַי אַתֶּם וּשְׁתִיַּתְכֶם עָלַי. הַחְזִירוּ, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּשְׂכַר מִילָה!" וְיוֹתֵר: אָחִיו הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם אַבָּא שָׁאוּל פְּגָשׁוֹ בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. "לְאָן?" שָׁאַל. "לִשְׁכוּנַת גִּילֹה, לְהַחְלִיף תַּחְבּוֹשׁוֹת". שָׁאַל: "מַדּוּעַ לֹא יְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁלְּמוּ דְּמֵי מוֹנִית? הֲרֵי אֵין זֶה שָׂכָר עַל הַמִּילָה אֶלָּא עַל טֹרַח הַזְּמַן, וְהַנְּסִיעָה?" וְרַבֵּנוּ נַעֲנָה בִּפְלִיאָה: "הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁאֶקַּח מֵהֶם פְּרוּטָה? הֲלֹא זוֹ מִצְוָה - אַדְּרַבָּה, אֲנִי הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁלֵּם לָהֶם עַל שֶׁבָּחֲרוּ לְזַכּוֹתֵנִי בָּהּ!"... וְהָיוּ זְמַנִּים קָשִׁים, דְּחוּקִים וּמָרִים, בְּקֹשִׁי הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל. הָרַבָּנִית רָאֲתָה כֵּיצַד מְנַסִּים לִתְחֹב לְיָדוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ מָאתַיִם לִירוֹת, וּמְסָרֵב. לֹא מְוַתְּרִים, וְשׁוֹמֵט אַרְצָה! תָּמְהָה: לֹא לִדְרֹשׁ, עִנְיָן אֶחָד. לְסָרֵב, נִיחָא. אֲבָל לִזְרֹק?! תָּמַהּ כְּנֶגְדָּהּ: "וּמָה עִם הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלָּנוּ", בְּמַה נָּבוֹא, אִם לֹא בְּמִצְוָה אַחַת לִשְׁמָהּ... אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַהוֹרָאָה נִשְׁאַל שְׁאֵלָה. שָׂכְרוּ אָדָם לוֹמַר קַדִּישׁ עַל נִפְטָר בִּשְׁנַת הָאֵבֶל. הִתְחִיל לוֹמַר, וּבָאוּ וּבִקְּשׁוּהוּ לוֹמַר קַדִּישׁ תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם עַל נִפְטָר אַחֵר. הַאִם מֻתָּר לוֹ לְכַוֵּן עַל שְׁנֵיהֶם, אוֹ שֶׁעָלָיו לְיַחֵד אֶת הַקַּדִּישׁ לְעִלּוּי נִשְׁמַת נִפְטָר אֶחָד בִּלְבַד. עָנָה: שְׁאֵלָה כָּזוֹ יֵשׁ לְהַפְנוֹת לְפוֹסֵק הוֹרָאָה שֶׁבָּקִי גַּם בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר, יוֹדֵעַ מַה פְּעֻלַּת הַקַּדִּישׁ וּמֵבִין בְּתִקּוּן נְשָׁמוֹת. בָּא, וְנוֹעַץ בְּרַבֵּנוּ. אָחַז רַבֵּנוּ בְּיָדוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְתָמַהּ בִּפְלִיאָה: "פֶּלֶא! לוֹקְחִים כֶּסֶף עֲבוּר אֲמִירַת קַדִּישׁ?!"... וְלֹא רַק כֶּסֶף לֹא לָקַחַת - תַּלְמִידוֹ הַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק בְּרָכָה, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "עֲטֶרֶת יִצְחָק", נִזְכַּר שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מְכַנְּסָם לִתְפִלָּה בַּלֵּילוֹת, הָיָה מַזְהִיר שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֵּב חָלִילָה מַחְשֶׁבֶת יָהֳרָה לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנִי מִתְעַלֶּה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְיֵצֵא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ - "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ"! (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)