Otzarot-Article

הַזְּמַן קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה

"וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים" (כה-ח) הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְפָחוֹת מָאתַיִם שָׁנָה, לָכֵן טוֹרֵחַ לִצְבֹּר הוֹן רַב וּמְתַכְנֵן לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם. בָּאָה הַתּוֹרָה וְרוֹמֶזֶת לוֹ, "וְסָפַרְתָּ לְךָ" – קִצְבַּת חַיֶּיךָ פָּחוֹת מִיּוֹבֵל וָחֵצִי! כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהלים צ-י).

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (חגיגה ה), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה בְּכָל יוֹם עַל אָדָם שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה כֵּיצַד הָאָדָם מְבַזְבֵּז אֶת שְׁעוֹתָיו הַיְקָרוֹת, בְּעוֹדוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּאוֹצָרוֹת רוּחָנִיִּים עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה, הוּא מִצְטַעֵר עַל אָבְדַן הָאֹשֶׁר שֶׁל בָּנָיו הַחֲבִיבִים. וְזוֹהִי אֲבֵדָה נִצְחִית, כִּי קְנִיַּת הַתּוֹרָה הִיא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֵּן "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל-יב).

כָּתַב הָרַב יִשְׂרָאֵל בְּסִפְרוֹ "עֲמַל יִשְׂרָאֵל", שֶׁכָּךְ אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֶת כַּוָּנַת הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: "שֶׁתִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים" - שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁהַיָּמִים שֶׁלּוֹ יִהְיוּ אֲרֻכִּים עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיף לִלְמֹד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, וְאָז מִמֵּילָא יוֹמוֹ יִתְאָרֵךְ. לְדֻגְמָה: עִנְיָן שֶׁלּוֹקֵחַ לִלְמֹד בְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם, אִם יְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן וְיַאֲרִיךְ אֶת הַיּוֹם עַל חֶשְׁבּוֹן הַלַּיְלָה, הוּא יִזְכֶּה לִלְמֹד אוֹתוֹ בְּיוֹם וָחֵצִי. וְזוֹ אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁאָדָם יָכוֹל לְקַבֵּל בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ!

אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַבִּי יְהוּדָה: "שִׁינְנָא! חֲטֹף וֶאֱכֹל חֲטֹף וּשְׁתֵה! דְּהַאי עָלְמָא דְּאַזְלִינָן מִנֵּיהּ כְּהִלּוּלָא דָּמֵי" (עירובין נד). שְׁמוּאֵל הִמְשִׁיל לְרַבִּי יְהוּדָה מָשָׁל, וְאָמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְאוּלַם אֵרוּעִים. כְּמוֹ שֶׁבְּאוּלָם יְכוֹלִים לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכֹל כַּמָּה שֶׁרוֹצִים, כָּךְ נִתָּן לְקַיֵּם מִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְלֹא הַגְבָּלָה. אַךְ כְּשֶׁעוֹלִים בְּ"מַעֲלִית" אֶל הָ"רָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי", כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה, כִּי "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" (תהלים פח-ו) - חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת (שבת ל).

סִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי דָּן סֶגַל: אָדָם אֶחָד הָלַךְ לַחֲתֻנָּה מְפֹאֶרֶת שֶׁל אֶחָד מִמַּכָּרָיו. הַתִּזְמֹרֶת הָיְתָה מְעֻלָּה וְכָךְ גַּם הָאֹכֶל, הַכֹּל הָיָה בִּפְאֵר וּבְהָדָר. בְּסִיּוּם הָאֵרוּעַ, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּיְתָה, הִבְחִין שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמְּעִיל שֶׁלּוֹ בָּאוּלָם. הוּא חָזַר לָאוּלָם וְגִלָּה שֶׁהַכֹּל חָשׁוּךְ. כָּל מַה שֶּׁנּוֹתָר מֵהָאוֹרוֹת וּמֵהַתַּפְאוּרָה, הָיָה רַק מְעַט עֲצָמוֹת עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת. הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַחֲתֻנָּה הַמְפֹאֶרֶת, אֵלּוּ הַ"קִּדּוּשִׁין". בִּתְחִלַּת הָעֶרֶב הָיוּ כָּאן בָּחוּר וּבַחוּרָה רַוָּקִים, וְכָעֵת הֵם חַיִּים יַחַד, זוּג מְאֻשָּׁר. כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה: הַרְבֵּה רֹשֶׁם, "רַעַשׁ וְצִלְצוּלִים", אֲבָל לְבַסּוֹף, מַה נִּשְׁאָר מֵהָאָדָם? מוֹרִידִים אוֹתוֹ לְבוֹר חָשׁוּךְ, וּמַה נִּשְׁאָר מִכָּל עוֹלָמוֹ? מְעַט עֲצָמוֹת. כָּל הֶעָמָל שֶׁיָּגַע בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו, הָפַךְ לְהֶבֶל, הִתְפּוֹגֵג וְחָלַף בִּן רֶגַע. רַק הַקְּדֻשָּׁה נִשְׁאֲרָה, הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד וְהַמִּצְווֹת שֶׁקִּיֵּם.

בִּשְׁכוּנַת "שַׁעֲרֵי חֶסֶד" גָּר זָקֵן מֻפְלָג וּשְׁמוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי קָמִינְצְקִי זַצַ"ל. בְּכָל יוֹם, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה הוּא צָעַד אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁבְּיָדוֹ מְנוֹרַת נֵפְטְ. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ, כֵּיצַד הִגִּיעַ לְמַעֲלָה כֹּה גְּדוֹלָה בְּנִצּוּל הַזְּמַן, סִפֵּר:

"כְּשֶׁהָיִיתִי בָּחוּר צָעִיר לְיָמִים וְגַרְתִּי בְּחוּץ לָאָרֶץ, חָלִיתִי בְּשַׁחֶפֶת, מַחֲלָה חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא בְּאוֹתָם יָמִים. הוֹרַי שָׁלְחוּ אוֹתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁלְּפָחוֹת אֶזְכֶּה לְהִטָּמֵן בְּאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ. הָיִיתִי בֵּן יָחִיד לְהוֹרַי. אָרַזְתִּי מְעַט מִטַּלְטְלִים וְעָלִיתִי לָאֳנִיָּה. הוֹרַי נִפְרְדוּ מִמֶּנִּי בִּבְכִי מַרְטִיט לֵב. הִגַּעְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחִכִּיתִי לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, אַךְ מִשּׁוּם מָה, הוּא שָׁכַח אוֹתִי. בֵּינְתַיִם הִתְחַתַּנְתִּי, הֵבֵאתִי יְלָדִים לָעוֹלָם, זָכִיתִי לִרְאוֹת נְכָדִים וַאֲפִלּוּ זָכִיתִי לְהַגִּיעַ לְגִיל זִקְנָה וְשֵׂיבָה.

כַּאֲשֶׁר מֵתֵי הַמִּדְבָּר נִכְנְסוּ בְּכָל לֵיל ט' בְּאָב אֶל הַבּוֹר שֶׁאוֹתוֹ חָפְרוּ לְעַצְמָם, הָיוּ חֵלֶק שֶׁאָכֵן נִפְטְרוּ וְלֹא יָצְאוּ מִקִּבְרָם, אַךְ הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִתְעוֹרְרוּ וְקָמוּ. וְכִי יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁקָּם, יִתְהַפֵּךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי וְיֹאמַר: 'אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן עוֹד קְצָת'?! הֲרֵי כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ, הוּא יִקְפֹּץ מֵהַבּוֹר וְיִצְטָרֵף אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁנּוֹתְרוּ בַּחַיִּים.

מִטָּתִי הוּא קִבְרִי! בִּמְיֻחָד כָּעֵת, כְּשֶׁכְּבָר זָקַנְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן עוֹד נִשְׁאָר לִי לְבַלּוֹת כָּאן... לָכֵן, אִם הִתְעוֹרַרְתִּי – אֵינִי יָכוֹל לְהָנִיחַ לְעַצְמִי לִישֹׁן עוֹד קְצָת!" כָּךְ הִסְבִּיר רַבִּי מָרְדְּכַי קָמִינְצְקִי זַצַ"ל אֶת זְרִיזוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה'.

כַּאֲשֶׁר רוֹצִים לִדְחֹף גַּלְגַּל עֲנָק, בַּהַתְחָלָה צָרִיךְ לְהַפְעִיל כֹּחַ רַב וְהַגַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב בְּאִטִּיּוּת, אוּלָם כְּכָל שֶׁעוֹבֵר הַזְּמַן, קוֹרֶה דָּבָר הָפוּךְ: מַפְעִילִים פָּחוֹת כֹּחַ וְהַגַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב מַהֵר יוֹתֵר. כֹּחַ זֶה נִקְרָא בַּפִיזִיקָה: "כֹּחַ הַגְּרָבִיטַצְיָה". בַּהַתְחָלָה קָשֶׁה, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (תוספות, תענית י), אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן הַדָּבָר נַעֲשֶׂה קַל יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

כַּאֲשֶׁר בָּחוּר מַתְחִיל לִלְמֹד תּוֹרָה, גְּמָרָא אוֹ הֲלָכָה, הוּא מִתְאַמֵּץ הַרְבֵּה וּמֵבִין מְעַט, וְגַם כְּשֶׁהוּא מֵבִין, אֵין לוֹ בְּהִירוּת בַּלִּמּוּד. אַךְ כְּכָל שֶׁיַּתְמִיד בַּלִּמּוּד - כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין יוֹתֵר וּלְהַסְפִּיק יוֹתֵר בַּתּוֹרָה. זֶה נִקְרָא: כֹּחַ הַהַתְמָדָה, וּבְפִי חֲזַ"ל: "מַרְבֶּה יְשִׁיבָה – מַרְבֶּה חָכְמָה" (אבות ב-ז). עוֹד דַּקָּה שֶׁל לִמּוּד, עוֹד שָׁעָה, עוֹד יוֹם, עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, וְכָךְ אָדָם יְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק שֶׁאוֹמֵר ה' עַל הַחֲפֵצִים בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ: "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם" (משלי ח-לד).

בֶּן תּוֹרָה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, מֻגְדָּר שֶׁ"תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ". הַתּוֹרָה הִיא הָאֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ, תְּחוּם הַהִתְמַחוּת שֶׁבּוֹ הוּא מַשְׁקִיעַ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְכִי רְאִיתֶם בַּעַל חֲנוּת מַכֹּלֶת, שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ יוֹם אֶחָד כֵּן וְיוֹם אֶחָד לֹא?! יוֹם אֶחָד פּוֹתֵחַ אֶת הַחֲנוּת בְּשָׁעָה שֶׁבַע בַּבֹּקֶר וְיוֹם אֶחָד בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר?! בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן! וְאִם יִנְהַג כָּךְ, הַלָּקוֹחוֹת יַעַזְבוּ אוֹתוֹ וּפְשִׁיטַת הָרֶגֶל הוּא רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן. כָּךְ, לְפָחוֹת, אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְיַחֵס לְלִמּוּד תּוֹרָה: שֶׁיֵּרָאֶה בְּעֵינֵינוּ כְּ"עֵסֶק". וְכִי עֵסֶק רוּחָנִי קַל בְּעֵינֵינוּ מֵעֵסֶק גַּשְׁמִי?! הֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא הַמַּפְתֵּחַ לְהַצְלָחָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵין מְתוּקָה כַּתּוֹרָה! וְגַם מִי שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּכָךְ, אִם יַתְמִיד וְיַשְׁקִיעַ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה – לְבַסּוֹף יִתְחַבֵּר אֵלֶיהָ יוֹתֵר, וְגַם הִיא תַּרְאֶה לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	חקת תשע"ח
	לִקְחֵי פָּרָשַׁת פָּרָה
	הַזְּמַן קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים" (כה-ח) הָאָדָם חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְפָחוֹת מָאתַיִם שָׁנָה, לָכֵן טוֹרֵחַ לִצְבֹּר הוֹן רַב וּמְתַכְנֵן לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם. בָּאָה הַתּוֹרָה וְרוֹמֶזֶת לוֹ, "וְסָפַרְתָּ לְךָ" – קִצְבַּת חַיֶּיךָ פָּחוֹת מִיּוֹבֵל וָחֵצִי! כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהלים צ-י). אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (חגיגה ה), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה בְּכָל יוֹם עַל אָדָם שֶׁיָּכוֹל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק. כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה כֵּיצַד הָאָדָם מְבַזְבֵּז אֶת שְׁעוֹתָיו הַיְקָרוֹת, בְּעוֹדוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּאוֹצָרוֹת רוּחָנִיִּים עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה, הוּא מִצְטַעֵר עַל אָבְדַן הָאֹשֶׁר שֶׁל בָּנָיו הַחֲבִיבִים. וְזוֹהִי אֲבֵדָה נִצְחִית, כִּי קְנִיַּת הַתּוֹרָה הִיא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֵּן "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (דברים ל-יב). כָּתַב הָרַב יִשְׂרָאֵל בְּסִפְרוֹ "עֲמַל יִשְׂרָאֵל", שֶׁכָּךְ אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֶת כַּוָּנַת הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ: "שֶׁתִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים" - שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁהַיָּמִים שֶׁלּוֹ יִהְיוּ אֲרֻכִּים עַל יְדֵי שֶׁיּוֹסִיף לִלְמֹד תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, וְאָז מִמֵּילָא יוֹמוֹ יִתְאָרֵךְ. לְדֻגְמָה: עִנְיָן שֶׁלּוֹקֵחַ לִלְמֹד בְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם, אִם יְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן וְיַאֲרִיךְ אֶת הַיּוֹם עַל חֶשְׁבּוֹן הַלַּיְלָה, הוּא יִזְכֶּה לִלְמֹד אוֹתוֹ בְּיוֹם וָחֵצִי. וְזוֹ אֲרִיכוּת יָמִים שֶׁאָדָם יָכוֹל לְקַבֵּל בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ! אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַבִּי יְהוּדָה: "שִׁינְנָא! חֲטֹף וֶאֱכֹל חֲטֹף וּשְׁתֵה! דְּהַאי עָלְמָא דְּאַזְלִינָן מִנֵּיהּ כְּהִלּוּלָא דָּמֵי" (עירובין נד). שְׁמוּאֵל הִמְשִׁיל לְרַבִּי יְהוּדָה מָשָׁל, וְאָמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְאוּלַם אֵרוּעִים. כְּמוֹ שֶׁבְּאוּלָם יְכוֹלִים לִשְׁתּוֹת וְלֶאֱכֹל כַּמָּה שֶׁרוֹצִים, כָּךְ נִתָּן לְקַיֵּם מִצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְלֹא הַגְבָּלָה. אַךְ כְּשֶׁעוֹלִים בְּ"מַעֲלִית" אֶל הָ"רָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי", כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם שׁוּם מִצְוָה, כִּי "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" (תהלים פח-ו) - חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת (שבת ל). סִפֵּר הַצַּדִּיק רַבִּי דָּן סֶגַל: אָדָם אֶחָד הָלַךְ לַחֲתֻנָּה מְפֹאֶרֶת שֶׁל אֶחָד מִמַּכָּרָיו. הַתִּזְמֹרֶת הָיְתָה מְעֻלָּה וְכָךְ גַּם הָאֹכֶל, הַכֹּל הָיָה בִּפְאֵר וּבְהָדָר. בְּסִיּוּם הָאֵרוּעַ, כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּיְתָה, הִבְחִין שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמְּעִיל שֶׁלּוֹ בָּאוּלָם. הוּא חָזַר לָאוּלָם וְגִלָּה שֶׁהַכֹּל חָשׁוּךְ. כָּל מַה שֶּׁנּוֹתָר מֵהָאוֹרוֹת וּמֵהַתַּפְאוּרָה, הָיָה רַק מְעַט עֲצָמוֹת עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת. הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁנִּשְׁאָר מֵהַחֲתֻנָּה הַמְפֹאֶרֶת, אֵלּוּ הַ"קִּדּוּשִׁין". בִּתְחִלַּת הָעֶרֶב הָיוּ כָּאן בָּחוּר וּבַחוּרָה רַוָּקִים, וְכָעֵת הֵם חַיִּים יַחַד, זוּג מְאֻשָּׁר. כָּךְ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה: הַרְבֵּה רֹשֶׁם, "רַעַשׁ וְצִלְצוּלִים", אֲבָל לְבַסּוֹף, מַה נִּשְׁאָר מֵהָאָדָם? מוֹרִידִים אוֹתוֹ לְבוֹר חָשׁוּךְ, וּמַה נִּשְׁאָר מִכָּל עוֹלָמוֹ? מְעַט עֲצָמוֹת. כָּל הֶעָמָל שֶׁיָּגַע בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו, הָפַךְ לְהֶבֶל, הִתְפּוֹגֵג וְחָלַף בִּן רֶגַע. רַק הַקְּדֻשָּׁה נִשְׁאֲרָה, הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד וְהַמִּצְווֹת שֶׁקִּיֵּם. בִּשְׁכוּנַת "שַׁעֲרֵי חֶסֶד" גָּר זָקֵן מֻפְלָג וּשְׁמוֹ רַבִּי מָרְדְּכַי קָמִינְצְקִי זַצַ"ל. בְּכָל יוֹם, בְּשָׁעָה שְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה הוּא צָעַד אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁבְּיָדוֹ מְנוֹרַת נֵפְטְ. כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ, כֵּיצַד הִגִּיעַ לְמַעֲלָה כֹּה גְּדוֹלָה בְּנִצּוּל הַזְּמַן, סִפֵּר: "כְּשֶׁהָיִיתִי בָּחוּר צָעִיר לְיָמִים וְגַרְתִּי בְּחוּץ לָאָרֶץ, חָלִיתִי בְּשַׁחֶפֶת, מַחֲלָה חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא בְּאוֹתָם יָמִים. הוֹרַי שָׁלְחוּ אוֹתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁלְּפָחוֹת אֶזְכֶּה לְהִטָּמֵן בְּאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ. הָיִיתִי בֵּן יָחִיד לְהוֹרַי. אָרַזְתִּי מְעַט מִטַּלְטְלִים וְעָלִיתִי לָאֳנִיָּה. הוֹרַי נִפְרְדוּ מִמֶּנִּי בִּבְכִי מַרְטִיט לֵב. הִגַּעְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְחִכִּיתִי לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, אַךְ מִשּׁוּם מָה, הוּא שָׁכַח אוֹתִי. בֵּינְתַיִם הִתְחַתַּנְתִּי, הֵבֵאתִי יְלָדִים לָעוֹלָם, זָכִיתִי לִרְאוֹת נְכָדִים וַאֲפִלּוּ זָכִיתִי לְהַגִּיעַ לְגִיל זִקְנָה וְשֵׂיבָה. כַּאֲשֶׁר מֵתֵי הַמִּדְבָּר נִכְנְסוּ בְּכָל לֵיל ט' בְּאָב אֶל הַבּוֹר שֶׁאוֹתוֹ חָפְרוּ לְעַצְמָם, הָיוּ חֵלֶק שֶׁאָכֵן נִפְטְרוּ וְלֹא יָצְאוּ מִקִּבְרָם, אַךְ הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁהִתְעוֹרְרוּ וְקָמוּ. וְכִי יִתָּכֵן שֶׁמִּי שֶׁקָּם, יִתְהַפֵּךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי וְיֹאמַר: 'אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן עוֹד קְצָת'?! הֲרֵי כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ, הוּא יִקְפֹּץ מֵהַבּוֹר וְיִצְטָרֵף אֶל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁנּוֹתְרוּ בַּחַיִּים. מִטָּתִי הוּא קִבְרִי! בִּמְיֻחָד כָּעֵת, כְּשֶׁכְּבָר זָקַנְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן עוֹד נִשְׁאָר לִי לְבַלּוֹת כָּאן... לָכֵן, אִם הִתְעוֹרַרְתִּי – אֵינִי יָכוֹל לְהָנִיחַ לְעַצְמִי לִישֹׁן עוֹד קְצָת!" כָּךְ הִסְבִּיר רַבִּי מָרְדְּכַי קָמִינְצְקִי זַצַ"ל אֶת זְרִיזוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה'. כַּאֲשֶׁר רוֹצִים לִדְחֹף גַּלְגַּל עֲנָק, בַּהַתְחָלָה צָרִיךְ לְהַפְעִיל כֹּחַ רַב וְהַגַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב בְּאִטִּיּוּת, אוּלָם כְּכָל שֶׁעוֹבֵר הַזְּמַן, קוֹרֶה דָּבָר הָפוּךְ: מַפְעִילִים פָּחוֹת כֹּחַ וְהַגַּלְגַּל מִסְתּוֹבֵב מַהֵר יוֹתֵר. כֹּחַ זֶה נִקְרָא בַּפִיזִיקָה: "כֹּחַ הַגְּרָבִיטַצְיָה". בַּהַתְחָלָה קָשֶׁה, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (תוספות, תענית י), אֲבָל לְאַחַר מִכֵּן הַדָּבָר נַעֲשֶׂה קַל יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כַּאֲשֶׁר בָּחוּר מַתְחִיל לִלְמֹד תּוֹרָה, גְּמָרָא אוֹ הֲלָכָה, הוּא מִתְאַמֵּץ הַרְבֵּה וּמֵבִין מְעַט, וְגַם כְּשֶׁהוּא מֵבִין, אֵין לוֹ בְּהִירוּת בַּלִּמּוּד. אַךְ כְּכָל שֶׁיַּתְמִיד בַּלִּמּוּד - כָּךְ יִזְכֶּה לְהָבִין יוֹתֵר וּלְהַסְפִּיק יוֹתֵר בַּתּוֹרָה. זֶה נִקְרָא: כֹּחַ הַהַתְמָדָה, וּבְפִי חֲזַ"ל: "מַרְבֶּה יְשִׁיבָה – מַרְבֶּה חָכְמָה" (אבות ב-ז). עוֹד דַּקָּה שֶׁל לִמּוּד, עוֹד שָׁעָה, עוֹד יוֹם, עוֹד חֹדֶשׁ, עוֹד שָׁנָה וְעוֹד שָׁנָה, וְכָךְ אָדָם יְקַיֵּם בְּעַצְמוֹ אֶת הַפָּסוּק שֶׁאוֹמֵר ה' עַל הַחֲפֵצִים בְּלִמּוּד תּוֹרָתוֹ: "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם" (משלי ח-לד). בֶּן תּוֹרָה שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם, מֻגְדָּר שֶׁ"תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ". הַתּוֹרָה הִיא הָאֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ, תְּחוּם הַהִתְמַחוּת שֶׁבּוֹ הוּא מַשְׁקִיעַ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְכִי רְאִיתֶם בַּעַל חֲנוּת מַכֹּלֶת, שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת חֲנוּתוֹ יוֹם אֶחָד כֵּן וְיוֹם אֶחָד לֹא?! יוֹם אֶחָד פּוֹתֵחַ אֶת הַחֲנוּת בְּשָׁעָה שֶׁבַע בַּבֹּקֶר וְיוֹם אֶחָד בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר?! בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן! וְאִם יִנְהַג כָּךְ, הַלָּקוֹחוֹת יַעַזְבוּ אוֹתוֹ וּפְשִׁיטַת הָרֶגֶל הוּא רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן. כָּךְ, לְפָחוֹת, אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְיַחֵס לְלִמּוּד תּוֹרָה: שֶׁיֵּרָאֶה בְּעֵינֵינוּ כְּ"עֵסֶק". וְכִי עֵסֶק רוּחָנִי קַל בְּעֵינֵינוּ מֵעֵסֶק גַּשְׁמִי?! הֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא הַמַּפְתֵּחַ לְהַצְלָחָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵין מְתוּקָה כַּתּוֹרָה! וְגַם מִי שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּכָךְ, אִם יַתְמִיד וְיַשְׁקִיעַ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה – לְבַסּוֹף יִתְחַבֵּר אֵלֶיהָ יוֹתֵר, וְגַם הִיא תַּרְאֶה לוֹ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)