Otzarot-Article

"לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" (לא-טז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנַת אַלְפַּיִם לְמִנְיָנָם פִּרְסֵם הַנְּיוּ-יוֹרְק טַיְמְס, מֵהָעִתּוֹנִים הַנְּפוֹצִים בָּעוֹלָם, מַהֲדוּרָה חֲגִיגִית עִם גִּימִיק מְעַנְיֵן. הָעוֹרְכִים יָצְרוּ עִתּוֹן הַמְנַסֶּה לְנַבֵּא מַה תִּהְיֶינָה כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹן בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה. כַּתָּבֵי הָעִתּוֹן הִמְצִיאוּ כּוֹתָרוֹת רָאשִׁיּוֹת יְצִירָתִיּוֹת בִּמְיֻחָד, כְּמוֹ "בַּבְּחִירוֹת הַקְּרוֹבוֹת, גַּם הָרוֹבּוֹטִים יוּכְלוּ לְהַצְבִּיעַ!"

בְּנוֹסָף לְכָל הַתַּחֲזִיּוֹת הָאֵלֶּה, הוֹפִיעָה בַּצַּד מִסְגֶּרֶת קְטַנָּה, וּבָהּ זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת בִּנְיוּ-יוֹרְק. אַף אֶחָד לֹא שִׁלֵּם עַל הַמּוֹדָעָה הַזּוֹ. אַנְשֵׁי הָעִתּוֹן פָּשׁוּט יָדְעוּ בְּעַצְמָם: אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מַה בֶּאֱמֶת יִקְרֶה בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה - נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת יַדְלִיקוּ נֵרוֹת שַׁבָּת!

בְּיָמֵינוּ יֵשׁ תְּפִיסוֹת כַּפְרָנִיּוֹת הַטּוֹעֲנוֹת כִּי לֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל הַשַּׁבָּת אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִמָּנַע דַּוְקָא מִמְּלָאכוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּמִּדְבָּר, כְּהַבְעָרַת אֵשׁ מֵאֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל מְלָאכוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ בִּזְמַנָּם - אֵין בְּעָיָה לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת... הַתּוֹרָה כְּבָר נִטְרְלָה גִּישׁוֹת אֵלּוּ בְּמִלָּה אַחַת שֶׁהוֹסִיפָה: "לְדוֹרוֹתָם", לְלַמְּדֵנוּ כִּי לַמְרוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ דּוֹרוֹת בָּהֶם הַמְּצִיאוּת תִּשְׁתַּנֶּה - שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁתַּנֶּה!

לְמָשָׁל, אִסּוּר הַבְעָרַת אֵשׁ שֶׁקִּבֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּהַר סִינַי כּוֹלֵל כָּל שִׁמּוּשֵׁי הָאֵשׁ. גַּם אִם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יַמְצִיאוּ אֹפֶן כָּזֶה שֶׁל הַדְלָקַת אֵשׁ, שֶׁאָדָם יְדַבֵּר וְעַל יְדֵי דִּבּוּרוֹ יִדָּלֵק אֵשׁ - גַּם זֶה אָסוּר. כָּל הַמְּלָאכוֹת וְהַחִדּוּשִׁים בִּכְלָל, "לְדוֹרוֹתָם" הֵם.

מוּבָא בָּאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'" (לה-ב). לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁקּוֹבֵעַ כֵּיצַד עָלֵינוּ לִשְׁמֹר אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וּמַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהּ, וְאֵין לְאַף אֶחָד הַזְּכוּת לְשַׁנּוֹת מְאוּמָה.

בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מוּבֵאת שְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע: "מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" וְהַתְּשׁוּבָה הִיא "אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו", וּמַדּוּעַ?

מֵשִׁיב הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן זָצָ"ל מִצְּפַאקְס בְּמָשָׁל לְאָדָם שֶׁקָּנָה כּוֹבַע צַר. מְדָדוֹ, וְאֵינוֹ מַתְאִים לְמִדַּת רֹאשׁוֹ הָרָחָב. בִּמְקוֹם שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵהַכּוֹבָעָן לְהַרְחִיב אֶת כּוֹבָעוֹ, הָלַךְ אֶל הַנַּפָּח וּבִקֵּשׁ לְהָצֵר אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּתְאִים לְמִדַּת כּוֹבָעוֹ...

גַּם הָרָשָׁע, דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ שׁוֹטֶה. אִם חֻקֵּי הַתּוֹרָה אֵינָם תּוֹאֲמִים אֶת אֹרַח חַיָּיו וְנִרְאִים בְּעֵינָיו כְּעָמָל וַעֲבוֹדָה, הֲרֵי הוּא קוֹבֵעַ חֻקִּים חֲדָשִׁים, פּוֹשְׁרִים וְאֵינָם מְחַיְּבִים. בִּמְקוֹם לְהַתְאִים אֶת עַצְמוֹ לַתּוֹרָה, מְנַסֶּה הוּא "לְהַקְהוֹת שִׁנֵּי הַמִּצְווֹת", לְהַגְמִישׁ אֶת הַתּוֹרָה וּלְהַתְאִימָהּ לְפִי צְרָכָיו. עַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה "אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו".

הַתּוֹרָה נִקְרֵאת "חֹק", וְגַם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִקְרָאִים "חֹק", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (יִרְמְיָה לג-כה). לְלַמְּדֵנוּ - אוֹמֵר בַּעַל הָ"אָשִׁיב אַבְרָהָם" - שֶׁהַתּוֹרָה הִיא חֹק בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וּכְשֵׁם שֶׁמְּבִינִים שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֵינָם מִשְׁתַּנִּים לְעוֹלָם, וְגַם בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם לְמִנְיָנָם יִשָּׁאֲרוּ כְּשֶׁהָיוּ - כָּךְ גַּם הַתּוֹרָה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה מֵחֲמַת הַזְּמַנִּים, וְלֹא שַׁיָּךְ לְהַתִּיר אִסּוּרִים בְּטַעֲנָה שֶׁ"הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ..."

מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר שֶׁהָיָה עָלָיו לְהַגִּיעַ לִירִיד בָּעִיר הַגְּדוֹלָה. נִגַּשׁ אֵלָיו עֶגְלוֹן אֶחָד וְהִצִּיעַ אֶת שֵׁרוּתוֹ. מֵאַחַר שֶׁהַהַגָּעָה בַּזְּמַן הָיְתָה חֲשׁוּבָה לוֹ בִּמְיֻחָד, הִתְנָה אִתּוֹ הַסּוֹחֵר אֶת הַתַּשְׁלוּם לַנְּסִיעָה רַק אִם יַסְפִּיק לַהֲבִיאוֹ בַּזְּמַן הַמְדֻיָּק בְּלִי שׁוּם אִחוּר, וְאִם לֹא יַסְפִּיק לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן, גַּם אִם יִהְיוּ תַּקָּלוֹת בִּלְתִּי צְפוּיוֹת - לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ פְּרוּטָה בִּשְׂכָרוֹ. הָעֶגְלוֹן הִסְכִּים לָעִסְקָה, וְהֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת, הַשֶּׁלֶג נֶעֱרַם בַּדְּרָכִים, אוֹפַנֵּי הָעֲגָלָה נִשְׁבְּרוּ, וְאַחֲרֵי עִכּוּבִים רַבִּים הִגִּיעוּ סוֹף סוֹף לִמְחוֹז חֶפְצָם. מָתַי? יוֹמַיִם לְאַחַר סִיּוּם הַיְרִיד...

בִּשְׂפָתַיִם קְפוּצוֹת פָּנָה הַסּוֹחֵר לָעֶגְלוֹן וְהוֹדִיעַ: "אֵינֶנִּי מְשַׁלֵּם שְׂכָרְךָ!"

קָפַץ הָעֶגְלוֹן מִמְּקוֹמוֹ בְּכַעַס, וּבֵין הַשְּׁנַיִם הִתְפַּתֵּחַ דִּין וּדְבָרִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נִגְּשׁוּ לְרַב הָעִיר שֶׁיִּפְסֹק בֵּינֵיהֶם.

פָּנָה הָרַב אֶל הָעֶגְלוֹן וּבֵרֵר: "הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהַסּוֹחֵר הִתְנָה אֶת הַתְּנַאי מֵרֹאשׁ?" בְּפָנִים חֲתוּמוֹת הֵשִׁיב הָעֶגְלוֹן בְּחִיּוּב.

"הַתְּנַאי שֶׁהִצִּיב הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִהְיוּ אִלּוּצִים וְתַקָּלוֹת וְאֹנֶס, הוּא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם?" שׁוּב הֵשִׁיב הָעֶגְלוֹן בְּחִיּוּב.

"אִם זֶה הָיָה הַהֶסְכֵּם, עַל פִּי דִּין-תּוֹרָה הוּא אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם לְךָ!" פָּסַק הָרַב.

הָעֶגְלוֹן, שֶׁעַם הָאָרֶץ הָיָה, נִסָּה מִזָּוִית אַחֶרֶת. "בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ נִתְּנָה הַתּוֹרָה?" שָׁאַל.

עָנָה לוֹ הָרַב: "בְּחֹדֶשׁ סִיוָן, לָמָּה?"

"נוּ בֶּטַח", נִתֵּר הָעֶגְלוֹן בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, "הַתּוֹרָה נִתְּנָה בַּקַּיִץ, לָכֵן הַדִּין עִם הַסּוֹחֵר, אַךְ אִם הַתּוֹרָה הָיְתָה נִתֶּנֶת בִּתְקוּפַת הַחֹרֶף, בְּטֵבֵת, כְּשֶׁהַשְּׁלָגִים נֶעֱרָמִים בַּדְּרָכִים וְהָעִכּוּבִים מְרֻבִּים, בְּוַדַּאי הָיָה הַדִּין אַחֶרֶת"... (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	בהר תשע"ח
	הַגַּנָּב הַנּוֹכֵל וְהָרַמַּאי שֶׁנִּתְפַּשׂ בִּגְרוֹנוֹ
	"לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם" (לא-טז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנַת אַלְפַּיִם לְמִנְיָנָם פִּרְסֵם הַנְּיוּ-יוֹרְק טַיְמְס, מֵהָעִתּוֹנִים הַנְּפוֹצִים בָּעוֹלָם, מַהֲדוּרָה חֲגִיגִית עִם גִּימִיק מְעַנְיֵן. הָעוֹרְכִים יָצְרוּ עִתּוֹן הַמְנַסֶּה לְנַבֵּא מַה תִּהְיֶינָה כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹן בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה. כַּתָּבֵי הָעִתּוֹן הִמְצִיאוּ כּוֹתָרוֹת רָאשִׁיּוֹת יְצִירָתִיּוֹת בִּמְיֻחָד, כְּמוֹ "בַּבְּחִירוֹת הַקְּרוֹבוֹת, גַּם הָרוֹבּוֹטִים יוּכְלוּ לְהַצְבִּיעַ!" בְּנוֹסָף לְכָל הַתַּחֲזִיּוֹת הָאֵלֶּה, הוֹפִיעָה בַּצַּד מִסְגֶּרֶת קְטַנָּה, וּבָהּ זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת בִּנְיוּ-יוֹרְק. אַף אֶחָד לֹא שִׁלֵּם עַל הַמּוֹדָעָה הַזּוֹ. אַנְשֵׁי הָעִתּוֹן פָּשׁוּט יָדְעוּ בְּעַצְמָם: אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים מַה בֶּאֱמֶת יִקְרֶה בְּעוֹד מֵאָה שָׁנָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה - נָשִׁים יְהוּדִיּוֹת יַדְלִיקוּ נֵרוֹת שַׁבָּת! בְּיָמֵינוּ יֵשׁ תְּפִיסוֹת כַּפְרָנִיּוֹת הַטּוֹעֲנוֹת כִּי לֹא נִצְטַוֵּינוּ עַל הַשַּׁבָּת אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִמָּנַע דַּוְקָא מִמְּלָאכוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּמִּדְבָּר, כְּהַבְעָרַת אֵשׁ מֵאֲבָנִים וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל מְלָאכוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ בִּזְמַנָּם - אֵין בְּעָיָה לַעֲשׂוֹתָן בְּשַׁבָּת... הַתּוֹרָה כְּבָר נִטְרְלָה גִּישׁוֹת אֵלּוּ בְּמִלָּה אַחַת שֶׁהוֹסִיפָה: "לְדוֹרוֹתָם", לְלַמְּדֵנוּ כִּי לַמְרוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ דּוֹרוֹת בָּהֶם הַמְּצִיאוּת תִּשְׁתַּנֶּה - שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁתַּנֶּה! לְמָשָׁל, אִסּוּר הַבְעָרַת אֵשׁ שֶׁקִּבֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּהַר סִינַי כּוֹלֵל כָּל שִׁמּוּשֵׁי הָאֵשׁ. גַּם אִם בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יַמְצִיאוּ אֹפֶן כָּזֶה שֶׁל הַדְלָקַת אֵשׁ, שֶׁאָדָם יְדַבֵּר וְעַל יְדֵי דִּבּוּרוֹ יִדָּלֵק אֵשׁ - גַּם זֶה אָסוּר. כָּל הַמְּלָאכוֹת וְהַחִדּוּשִׁים בִּכְלָל, "לְדוֹרוֹתָם" הֵם. מוּבָא בָּאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ, שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'" (לה-ב). לְלַמְּדֵנוּ שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא שֶׁקּוֹבֵעַ כֵּיצַד עָלֵינוּ לִשְׁמֹר אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת וּמַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהּ, וְאֵין לְאַף אֶחָד הַזְּכוּת לְשַׁנּוֹת מְאוּמָה. בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מוּבֵאת שְׁאֵלַת הַבֵּן הָרָשָׁע: "מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?" וְהַתְּשׁוּבָה הִיא "אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו", וּמַדּוּעַ? מֵשִׁיב הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן זָצָ"ל מִצְּפַאקְס בְּמָשָׁל לְאָדָם שֶׁקָּנָה כּוֹבַע צַר. מְדָדוֹ, וְאֵינוֹ מַתְאִים לְמִדַּת רֹאשׁוֹ הָרָחָב. בִּמְקוֹם שֶׁיְּבַקֵּשׁ מֵהַכּוֹבָעָן לְהַרְחִיב אֶת כּוֹבָעוֹ, הָלַךְ אֶל הַנַּפָּח וּבִקֵּשׁ לְהָצֵר אֶת רֹאשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּתְאִים לְמִדַּת כּוֹבָעוֹ... גַּם הָרָשָׁע, דּוֹמֶה לְאוֹתוֹ שׁוֹטֶה. אִם חֻקֵּי הַתּוֹרָה אֵינָם תּוֹאֲמִים אֶת אֹרַח חַיָּיו וְנִרְאִים בְּעֵינָיו כְּעָמָל וַעֲבוֹדָה, הֲרֵי הוּא קוֹבֵעַ חֻקִּים חֲדָשִׁים, פּוֹשְׁרִים וְאֵינָם מְחַיְּבִים. בִּמְקוֹם לְהַתְאִים אֶת עַצְמוֹ לַתּוֹרָה, מְנַסֶּה הוּא "לְהַקְהוֹת שִׁנֵּי הַמִּצְווֹת", לְהַגְמִישׁ אֶת הַתּוֹרָה וּלְהַתְאִימָהּ לְפִי צְרָכָיו. עַל כֵּן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה "אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו". הַתּוֹרָה נִקְרֵאת "חֹק", וְגַם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ נִקְרָאִים "חֹק", כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי" (יִרְמְיָה לג-כה). לְלַמְּדֵנוּ - אוֹמֵר בַּעַל הָ"אָשִׁיב אַבְרָהָם" - שֶׁהַתּוֹרָה הִיא חֹק בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וּכְשֵׁם שֶׁמְּבִינִים שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֵינָם מִשְׁתַּנִּים לְעוֹלָם, וְגַם בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם לְמִנְיָנָם יִשָּׁאֲרוּ כְּשֶׁהָיוּ - כָּךְ גַּם הַתּוֹרָה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה מֵחֲמַת הַזְּמַנִּים, וְלֹא שַׁיָּךְ לְהַתִּיר אִסּוּרִים בְּטַעֲנָה שֶׁ"הַזְּמַנִּים הִשְׁתַּנּוּ..." מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר שֶׁהָיָה עָלָיו לְהַגִּיעַ לִירִיד בָּעִיר הַגְּדוֹלָה. נִגַּשׁ אֵלָיו עֶגְלוֹן אֶחָד וְהִצִּיעַ אֶת שֵׁרוּתוֹ. מֵאַחַר שֶׁהַהַגָּעָה בַּזְּמַן הָיְתָה חֲשׁוּבָה לוֹ בִּמְיֻחָד, הִתְנָה אִתּוֹ הַסּוֹחֵר אֶת הַתַּשְׁלוּם לַנְּסִיעָה רַק אִם יַסְפִּיק לַהֲבִיאוֹ בַּזְּמַן הַמְדֻיָּק בְּלִי שׁוּם אִחוּר, וְאִם לֹא יַסְפִּיק לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן, גַּם אִם יִהְיוּ תַּקָּלוֹת בִּלְתִּי צְפוּיוֹת - לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ פְּרוּטָה בִּשְׂכָרוֹ. הָעֶגְלוֹן הִסְכִּים לָעִסְקָה, וְהֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. הָיָה זֶה בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת, הַשֶּׁלֶג נֶעֱרַם בַּדְּרָכִים, אוֹפַנֵּי הָעֲגָלָה נִשְׁבְּרוּ, וְאַחֲרֵי עִכּוּבִים רַבִּים הִגִּיעוּ סוֹף סוֹף לִמְחוֹז חֶפְצָם. מָתַי? יוֹמַיִם לְאַחַר סִיּוּם הַיְרִיד... בִּשְׂפָתַיִם קְפוּצוֹת פָּנָה הַסּוֹחֵר לָעֶגְלוֹן וְהוֹדִיעַ: "אֵינֶנִּי מְשַׁלֵּם שְׂכָרְךָ!" קָפַץ הָעֶגְלוֹן מִמְּקוֹמוֹ בְּכַעַס, וּבֵין הַשְּׁנַיִם הִתְפַּתֵּחַ דִּין וּדְבָרִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נִגְּשׁוּ לְרַב הָעִיר שֶׁיִּפְסֹק בֵּינֵיהֶם. פָּנָה הָרַב אֶל הָעֶגְלוֹן וּבֵרֵר: "הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר שֶׁהַסּוֹחֵר הִתְנָה אֶת הַתְּנַאי מֵרֹאשׁ?" בְּפָנִים חֲתוּמוֹת הֵשִׁיב הָעֶגְלוֹן בְּחִיּוּב. "הַתְּנַאי שֶׁהִצִּיב הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִהְיוּ אִלּוּצִים וְתַקָּלוֹת וְאֹנֶס, הוּא פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם?" שׁוּב הֵשִׁיב הָעֶגְלוֹן בְּחִיּוּב. "אִם זֶה הָיָה הַהֶסְכֵּם, עַל פִּי דִּין-תּוֹרָה הוּא אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם לְךָ!" פָּסַק הָרַב. הָעֶגְלוֹן, שֶׁעַם הָאָרֶץ הָיָה, נִסָּה מִזָּוִית אַחֶרֶת. "בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ נִתְּנָה הַתּוֹרָה?" שָׁאַל. עָנָה לוֹ הָרַב: "בְּחֹדֶשׁ סִיוָן, לָמָּה?" "נוּ בֶּטַח", נִתֵּר הָעֶגְלוֹן בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן, "הַתּוֹרָה נִתְּנָה בַּקַּיִץ, לָכֵן הַדִּין עִם הַסּוֹחֵר, אַךְ אִם הַתּוֹרָה הָיְתָה נִתֶּנֶת בִּתְקוּפַת הַחֹרֶף, בְּטֵבֵת, כְּשֶׁהַשְּׁלָגִים נֶעֱרָמִים בַּדְּרָכִים וְהָעִכּוּבִים מְרֻבִּים, בְּוַדַּאי הָיָה הַדִּין אַחֶרֶת"... (אוֹצְרוֹתֵינוּ)