Otzarot-Article

"וַיִּקַּח קֹרַח" (טז-א) מָה רָאָה קֹרַח לַחְלֹק עַל מֹשֶׁה, נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל. אָמַר קֹרַח: אַרְבַּע הָיוּ אֲחֵי אַבָּא. עַמְרָם הַבְּכוֹר, נָטְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו גְּדֻלָּה, אֶחָד מֶלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל. מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַמִּשְׂרָה הַשְּׁנִיָּה, לֹא אֲנִי? שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר, הָאָח הַשֵּׁנִי. וְהוּא מִנָּה לְנָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם. הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו, וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. הֲרֵי לְךָ, "קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה", אָדָם גָּדוֹל, וּבַעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָגָה תָּכְנִית, הִשְׁתַּכְנֵעַ וְשִׁכְנֵעַ, יָצָא לְמַעֲרָכָה וְאִבֵּד בָּהּ אֶת חַיָּיו, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. וּמֶה עָמַד מֵאֲחוֹ‍רֵי כָּל זֶה, בִּיסוֹדוֹ שֶׁל דָּבָר קִנְּנָה "נְגִיעָה". רֶגֶשׁ שֶׁל קִנְאָה.

וְזֶה לֶקַח כֹּה נוֹקֵב לְגַבֵּינוּ, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. אָנוּ עוֹשִׂים מַעֲשִׂים רַבִּים מִסְּפֹר, קוֹבְעִים עֶמְדָּה, מַתְוִים דֶּרֶךְ. וְאֵינֶנּוּ מוּדָעִים דֵּי הַצֹּרֶךְ לַמְּנִיעִים הַנִּסְתָּרִים, לָרְגָשׁוֹת וְלַדְּחָפִים. אִלּוּ הָיִינוּ מוּדָעִים לְכָךְ, הָיוּ נֶחְסָכוֹת מַחֲלוֹקוֹת כֹּה רַבּוֹת בְּקֶרֶב קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה וּבְנֵי קְהִלָּה. "וַיִּקַּח קֹרַח, פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת". אַךְ לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, וְנִתְעַלֶּה מֵעַל לַנְּגִיעוֹת. וְאָז תִּפָּתַּרְנָה כֹּה הַרְבֵּה מַחֲלוֹקוֹת, וְיָשׁוּב הַשָּׁלוֹם וְיִשְׂרֹר. כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה הוּא. וּבְהִשָּׁפַע הַבְּרָכָה, נַרְוִיחַ כֻּלָּנוּ.

אַחַת הַדְּרָכִים לְהַשְׁכָּנַת שָׁלוֹם הִיא לְהַרְבּוֹת בְּמַחְמָאוֹת בְּעִקָּר בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ. דֶּרֶךְ זוֹ קִבַּלְנוּ מֵאָבִינוּ מוֹרֵנוּ וּמְאוֹרֵנוּ הָרַב טוֹיסִיג זָצָ"ל. כִּילָדִים, גָּדַלְנוּ בְּבָתֵּי אוּנְגָרִין בִּירוּשָׁלַיִם. מִי שֶׁמַּכִּיר, אֵלּוּ עַשְׂרוֹת דִּירוֹת דְּחוּקוֹת, בִּשְׁתֵּי קוֹמוֹת, סְבִיב חָצֵר עֲנָקִית. הָיוּ שָׁם מֵאוֹת מֵאוֹת יְלָדִים, בְּלִי עַיִן הָרָע. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָם הָיִינוּ מִתְבַּשְּׂרִים בְּכָל יוֹם, פְּלוֹנִי הִתְאָרֵס, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי הִתְאָרְסָה.

אָבִי הָיָה מְבָרֵר מִי הַצַּד הַשֵּׁנִי, וְיוֹרֵד לְטַלְפֵּן. זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט. לֹא הָיָה לָנוּ טֵלֵפוֹן בַּבַּיִת. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, הִמְתִּינוּ בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְקַו טֵלֵפוֹן. לְכוּ וְסַפְּרוּ זֹאת לַדּוֹר הַצָּעִיר. כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁר הָיוּ צְרִיכִים לָגֶשֶׁת לְטֵלֵפוֹן צִבּוּרִי, וּלְוַדֵּא שֶׁהוּא תָּקִין וְאֵינוֹ בּוֹלֵעַ אֶת הָאֲסִימוֹנִים. עוֹד אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁנִּשְׁמָעִים כַּיּוֹם כֹּה אַרְכָאִיִּים. הָיָה זֶה כְּעֵין מַטְבֵּעַ מְחֹרֶצֶת וְחֹר בְּמֶרְכָּזָהּ, וְאַחֲרֵי שֶׁהָיוּ מְחַפְּשִׂים וּמְאַתְּרִים אֶת הַמִּסְפָּר הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים אֶת הָאֲסִימוֹן, מַמְתִּינִים לִצְלִיל חִיּוּג, מִתְקַשְּׁרִים בְּסַבְלָנוּת בְּסִיבוּב הַחוּגָה מִסְפָּר אַחַר מִסְפָּר, אֵיזֶה תַּהֲלִיךְ. וּכְשֶׁהָיָה נוֹצָר הַקֶּשֶׁר, הָיָה מַצִּיג עַצְמוֹ: "הָלוֹ, מִשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית, עֲשִׂיתֶם שִׁדּוּךְ עִם מִשְׁפָּחָה פְּלוֹנִי. מְדַבֵּר פְּלוֹנִי, שָׁכֵן שֶׁל אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה. אֵינִי מַכִּיר אֶתְכֶם, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אֶת מִשְׁפַּחַת הֶחָתָן. אֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה נִפְלָאָה, נְעִימַת סֵבֶר, טוֹבִים לַשָּׁמַיִם וְטוֹבִים לַבְּרִיּוֹת. וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הֶחָתָן מִיַּלְדוּת, כָּזֶה בָּחוּר עָדִין, וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל! רָצִיתִי רַק שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁזְּכִיתֶם בְּאוֹצָר, וַאֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּקֶשֶׁר שֶׁל קַיְמָא וּבִנְיַן עֲדֵי עַד לְדוֹרוֹת יְשָׁרִים מְבֹרָכִים..."

אֵין לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה פּוֹעֶלֶת שִׂיחָה כָּזוֹ. מַמָּשׁ, קוֹנִים עוֹלָם הַבָּא בַּאֲסִימוֹן אֶחָד!

לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה מָסַר שִׁעוּר וְהִרְבִּיץ תּוֹרָה, וּכְשֶׁאַחַד הַמִּשְׁתַּתְּפִים אֵרֵס צֶאֱצָא, כְּאִלּוּ הָיְתָה זוֹ שִׂמְחָתוֹ, תַּלְמִידִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים. וְשׁוּב, הָיָה מְטַלְפֵּן וּמַצִּיג עַצְמוֹ: "הַמְחֻתָּן קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וַאֲצִיל מִדּוֹת, וַעֲדִין נֶפֶשׁ, יִרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו עַל הַמְחֻתָּנִים כָּאֵלּוּ שְׁבָחִים, מַמָּשׁ לְהַפְלִיא. אָז רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאֵלּוּ עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן, דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל".

עַל הַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל כָּזוֹ שִׂיחָה תָּעִיד הַעֻבְדָּה, שֶׁכִּמְעַט תָּמִיד, לְמָחֳרָת, הָיָה מְקַבֵּל דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מֵאוֹתָהּ שִׂיחָה: "תַּגִּיד, מִי זֶה הָרַב טוֹיסִיג, מֵאֵיפֹה אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ, אֵיךְ הוּא מַכִּיר אוֹתְךָ? אֶמֶשׁ צִלְצֵל, וְאֵילוּ שְׁבָחִים!"

כַּמָּה חֶסֶד יֵשׁ בָּזֶה. הֲרֵי הַמְחֻתָּנִים, כְּכָל שֶׁבֵּרְרוּ, לֹא מַמָּשׁ מַכִּירִים. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִוָּדַע בְּכַמָּה דַּקּוֹת עַל הַמִּשְׁפָּחָה וְעַל הַמְדֻבָּר אוֹ הַמְדֻבֶּרֶת. וְתָמִיד מְקַנֵּן אֵיזֶה חֲשָׁשׁ, כְּבָר שָׁמַעְנוּ עַל מִקְרִים, לֹא עָלֵינוּ, וּמִי יוֹדֵעַ. וְאִם שׁוֹמְעִים מֵאָדָם שֶׁמַּכִּיר, וּמֵעִיד, וּמְשַׁבֵּחַ, כַּמָּה זֶה מַרְגִּיעַ וְכַמָּה מְשַׂמֵּחַ!

מַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לְבָנִים. אָנָּא חַלָא בַּר חַמְרָא לְגַבֵּי אַבָּא (חֻלִּין קה.), מִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו. יֵשׁ לִי תַּפְקִיד חִנּוּכִי בִּישִׁיבָה קְטַנָּה, וְהַתַּלְמִידִים עוֹלִים לִישִׁיבָה גְּדוֹלָה, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה. כְּשֶׁתַּלְמִיד מִתְאָרֵס אֲנִי מִתְקַשֵּׁר לוֹמַר "מַזָּל טוֹב" לְהוֹרָיו, מְאַחֵל מִכָּל הַלֵּב וְשׁוֹמֵעַ פְּרָטִים עַל מִשְׁפַּחַת הַכַּלָּה. וְאָז אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אֲלֵיהֶם, וּכְאֶחָד שֶׁמַּכִּיר אֶת הֶחָתָן מִזֶּה שָׁנִים וְיוֹדֵעַ מַעֲלוֹתָיו, מוֹצֵא אֲנִי אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת לְשַׁבֵּחַ וּלְשַׂמֵּחַ, לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת בֵּין הַנֵי תְּרֵי צְדָדֵי. וַאֲסַפֵּר, מַה שִּׂיחָה כָּזוֹ יְכוֹלָה לְחוֹלֵל.

תַּלְמִיד לְשֶׁעָבַר הִתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה. טִלְפַּנְתִּי לְהוֹרָיו לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם. שָׁמַעְתִּי מִי צַד הַכַּלָּה וְהִתְקַשַּׁרְתִּי. הִצַּגְתִּי עַצְמִי, וְאָמַרְתִּי: "כַּנִּרְאֶה הִתְפַּלַּלְתֶּם טוֹב אִם זְכִיתֶם בְּכָזֶה אוֹצָר!"

שָׁאַל הָאָב: "הַכַּלָּה יְכוֹלָה גַּם הִיא לִשְׁמֹעַ?!" אָמַרְתִּי: "וַדַּאי, לָמָּה לֹא!"

מִיָּד הִפְעִיל אֶת הַשִּׂיחָה עַל רַמְקוֹל, וְהִכְבַּרְתִּי שְׁבָחִים. בֶּאֱמֶת, בָּחוּר נִפְלָא בַּעַל מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, אֵין לִי סָפֵק שֶׁיִּבְנוּ בַּיִת לְתִפְאֶרֶת שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְכֻבָּדוֹת. וּלְפִי מַקְהֵלַת הָ"אָמֵן" שֶׁעָנְתָה הֵבַנְתִּי שֶׁכֻּלָּם נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ.

עָבְרָה תְּקוּפָה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שְׂמָחוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. בְּאַחַת וָחֵצִי בַּלַּיְלָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת. מִי דּוֹפֵק בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. אֲבָל אִם דּוֹפְקִים, הָעִנְיָן חָשׁוּב וּבָהוּל. פָּתַחְתִּי, וְהַבָּחוּר - כְּבָר אַבְרֵךְ - עוֹמֵד בַּפֶּתַח. נוּ, לֹא נִצְרָכִים לְחָכְמַת שְׁלֹמֹה כְּדֵי לְהָבִין שֶׁאֵין בְּפִיו בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. מוּבָן שֶׁהִזְמַנְתִּיו לְהִכָּנֵס. הוֹשַׁבְתִּיו, יָשַׁבְתִּי לְצִדּוֹ, שָׁאַלְתִּי מַה בְּפִיו. מַעְיַן הַדְּמָעוֹת נִפְתַּח. "הָרַב, תַּצִּיל אוֹתִי".

מָה הָעִנְיָן. הַבַּיִת נֶהֱרַס. נִמְלַט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה. מַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, בְּמָה אוּכַל לַעֲזֹר.

רַק הָרַב יוּכַל. מִנַּיִן לְךָ. הִיא אָמְרָה. מָה אָמְרָה.

אָמְרָה שֶׁכְּבָר מִזְּמַן רָצְתָה לַעֲזֹב, לְפָרֵק אֶת הַחֲבִילָה. אֲבָל כְּשֶׁהִתְאָרְסָה טִלְפֵּן הָרַב, וְשִׁבֵּח כָּל כָּךְ אֶת בַּעֲלָהּ. אֶת מִזְגּוֹ הַנּוֹחַ וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא טוֹב בִּיסוֹדוֹ, אֶלָּא שֶׁחָסֵר אֶת הַהַכְוָנָה הַנְּכוֹנָה. רַק מִשּׁוּם כָּךְ הִיא מַסְכִּימָה לָתֵת סִכּוּי נוֹסָף, בִּתְנַאי שֶׁהָרַב יִכָּנֵס לָעֳבִי הַקּוֹרָה.

קָבַעְנוּ פְּגִישָׁה לְמָחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם. נָסַעְתִּי, יָשַׁבְתִּי, שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ וְשָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה, בְּסַךְ הַכֹּל זוּג צָעִיר וּנְשָׁמוֹת טוֹבוֹת, וְשׁוּרָה שֶׁל טָעֻיּוֹת וּמִשְׁגִּים שֶׁיָּצְרוּ תִּסְבֹּכֶת מְעִיקָה לְלֹא נוֹשֵׂא. הִתְחַלְנוּ בְּהַתָּרַת הַסְּבַךְ, צַעַד אַחַר צַעַד, הוֹרָאוֹת וְהַנְחָיוֹת, נָטַעְנוּ אֵמוּן וְתִקְוָה, לִוִּינוּ כַּמָּה חֳדָשִׁים עַד שֶׁהִתְבַּשַּׂרְנוּ שֶׁעָלוּ עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, תּוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

עָבְרָה שָׁנָה, בָּהּ לֹא שָׁמַעְתִּי מְאוּמָה.

בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת חֻקַּת, אֶמְצַע הַקַּיִץ, הַחַמָּה בָּעֲרָה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, אֵיזֶה חֹם בַּחוּץ. יָשַׁבְנוּ בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת, וְדוֹפְקִים בַּדֶּלֶת. אַחַד הַיְלָדִים קָם לִפְתֹּחַ, וְהוֹדִיעַ: "זֶה אַבָּא, אִמָּא וְתִינוֹק". קַמְתִּי לְקַדֵּם פְּנֵי הַבָּאִים. הָיוּ אֵלּוּ אוֹתוֹ אַבְרֵךְ וְרַעְיָתוֹ, וְהַתִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד לָהֶם זֶה מִקָּרוֹב. לְאַחַר הַלֵּדָה בָּאָה לִמְנוּחָה לְבֵית הוֹרֶיהָ בִּבְנֵי בְּרַק, וְהֶחְלִיטָה שֶׁהֵם חַיָּבִים לָבוֹא וּלְהַצִּיג אֶת הַתִּינוֹק, וְלוֹמַר תּוֹדָה.

כַּיּוֹם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, זֶה בַּיִת מְאֻשָּׁר וּמְבֹרָךְ, מָלֵא בִּרְכַּת הַשֵּׁם, הוֹמֶה יְלָדִים. וְהֵם שׁוֹמְרִים עַל קֶשֶׁר וְלֹא נִלְאִים מִלְּהַזְכִּיר שֶׁהַכֹּל בִּגְלַל שִׂיחַת הַטֵּלֵפוֹן! וְזֶה מְחַיֵּב כָּל כָּךְ! (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)

	בהר תשע"ח
	מוֹרָא מִקְדָּשׁ
	"וַיִּקַּח קֹרַח" (טז-א) מָה רָאָה קֹרַח לַחְלֹק עַל מֹשֶׁה, נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל. אָמַר קֹרַח: אַרְבַּע הָיוּ אֲחֵי אַבָּא. עַמְרָם הַבְּכוֹר, נָטְלוּ שְׁנֵי בָּנָיו גְּדֻלָּה, אֶחָד מֶלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל. מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַמִּשְׂרָה הַשְּׁנִיָּה, לֹא אֲנִי? שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר, הָאָח הַשֵּׁנִי. וְהוּא מִנָּה לְנָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם. הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו, וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. הֲרֵי לְךָ, "קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה", אָדָם גָּדוֹל, וּבַעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְהָגָה תָּכְנִית, הִשְׁתַּכְנֵעַ וְשִׁכְנֵעַ, יָצָא לְמַעֲרָכָה וְאִבֵּד בָּהּ אֶת חַיָּיו, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא. וּמֶה עָמַד מֵאֲחוֹ‍רֵי כָּל זֶה, בִּיסוֹדוֹ שֶׁל דָּבָר קִנְּנָה "נְגִיעָה". רֶגֶשׁ שֶׁל קִנְאָה. וְזֶה לֶקַח כֹּה נוֹקֵב לְגַבֵּינוּ, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. אָנוּ עוֹשִׂים מַעֲשִׂים רַבִּים מִסְּפֹר, קוֹבְעִים עֶמְדָּה, מַתְוִים דֶּרֶךְ. וְאֵינֶנּוּ מוּדָעִים דֵּי הַצֹּרֶךְ לַמְּנִיעִים הַנִּסְתָּרִים, לָרְגָשׁוֹת וְלַדְּחָפִים. אִלּוּ הָיִינוּ מוּדָעִים לְכָךְ, הָיוּ נֶחְסָכוֹת מַחֲלוֹקוֹת כֹּה רַבּוֹת בְּקֶרֶב קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה וּבְנֵי קְהִלָּה. "וַיִּקַּח קֹרַח, פָּרָשָׁה זוֹ יָפֶה נִדְרֶשֶׁת". אַךְ לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁלֹּא נִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, וְנִתְעַלֶּה מֵעַל לַנְּגִיעוֹת. וְאָז תִּפָּתַּרְנָה כֹּה הַרְבֵּה מַחֲלוֹקוֹת, וְיָשׁוּב הַשָּׁלוֹם וְיִשְׂרֹר. כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה הוּא. וּבְהִשָּׁפַע הַבְּרָכָה, נַרְוִיחַ כֻּלָּנוּ. אַחַת הַדְּרָכִים לְהַשְׁכָּנַת שָׁלוֹם הִיא לְהַרְבּוֹת בְּמַחְמָאוֹת בְּעִקָּר בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ. דֶּרֶךְ זוֹ קִבַּלְנוּ מֵאָבִינוּ מוֹרֵנוּ וּמְאוֹרֵנוּ הָרַב טוֹיסִיג זָצָ"ל. כִּילָדִים, גָּדַלְנוּ בְּבָתֵּי אוּנְגָרִין בִּירוּשָׁלַיִם. מִי שֶׁמַּכִּיר, אֵלּוּ עַשְׂרוֹת דִּירוֹת דְּחוּקוֹת, בִּשְׁתֵּי קוֹמוֹת, סְבִיב חָצֵר עֲנָקִית. הָיוּ שָׁם מֵאוֹת מֵאוֹת יְלָדִים, בְּלִי עַיִן הָרָע. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָם הָיִינוּ מִתְבַּשְּׂרִים בְּכָל יוֹם, פְּלוֹנִי הִתְאָרֵס, בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי הִתְאָרְסָה. אָבִי הָיָה מְבָרֵר מִי הַצַּד הַשֵּׁנִי, וְיוֹרֵד לְטַלְפֵּן. זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט. לֹא הָיָה לָנוּ טֵלֵפוֹן בַּבַּיִת. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, הִמְתִּינוּ בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְקַו טֵלֵפוֹן. לְכוּ וְסַפְּרוּ זֹאת לַדּוֹר הַצָּעִיר. כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁר הָיוּ צְרִיכִים לָגֶשֶׁת לְטֵלֵפוֹן צִבּוּרִי, וּלְוַדֵּא שֶׁהוּא תָּקִין וְאֵינוֹ בּוֹלֵעַ אֶת הָאֲסִימוֹנִים. עוֹד אֶחָד מֵהַדְּבָרִים שֶׁנִּשְׁמָעִים כַּיּוֹם כֹּה אַרְכָאִיִּים. הָיָה זֶה כְּעֵין מַטְבֵּעַ מְחֹרֶצֶת וְחֹר בְּמֶרְכָּזָהּ, וְאַחֲרֵי שֶׁהָיוּ מְחַפְּשִׂים וּמְאַתְּרִים אֶת הַמִּסְפָּר הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים אֶת הָאֲסִימוֹן, מַמְתִּינִים לִצְלִיל חִיּוּג, מִתְקַשְּׁרִים בְּסַבְלָנוּת בְּסִיבוּב הַחוּגָה מִסְפָּר אַחַר מִסְפָּר, אֵיזֶה תַּהֲלִיךְ. וּכְשֶׁהָיָה נוֹצָר הַקֶּשֶׁר, הָיָה מַצִּיג עַצְמוֹ: "הָלוֹ, מִשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית, עֲשִׂיתֶם שִׁדּוּךְ עִם מִשְׁפָּחָה פְּלוֹנִי. מְדַבֵּר פְּלוֹנִי, שָׁכֵן שֶׁל אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה. אֵינִי מַכִּיר אֶתְכֶם, אֲבָל אֲנִי מַכִּיר אֶת מִשְׁפַּחַת הֶחָתָן. אֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה נִפְלָאָה, נְעִימַת סֵבֶר, טוֹבִים לַשָּׁמַיִם וְטוֹבִים לַבְּרִיּוֹת. וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הֶחָתָן מִיַּלְדוּת, כָּזֶה בָּחוּר עָדִין, וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל! רָצִיתִי רַק שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁזְּכִיתֶם בְּאוֹצָר, וַאֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם בְּקֶשֶׁר שֶׁל קַיְמָא וּבִנְיַן עֲדֵי עַד לְדוֹרוֹת יְשָׁרִים מְבֹרָכִים..." אֵין לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה פּוֹעֶלֶת שִׂיחָה כָּזוֹ. מַמָּשׁ, קוֹנִים עוֹלָם הַבָּא בַּאֲסִימוֹן אֶחָד! לְמַעְלָה מִשְּׁלֹשִׁים שָׁנָה מָסַר שִׁעוּר וְהִרְבִּיץ תּוֹרָה, וּכְשֶׁאַחַד הַמִּשְׁתַּתְּפִים אֵרֵס צֶאֱצָא, כְּאִלּוּ הָיְתָה זוֹ שִׂמְחָתוֹ, תַּלְמִידִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים. וְשׁוּב, הָיָה מְטַלְפֵּן וּמַצִּיג עַצְמוֹ: "הַמְחֻתָּן קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה, וַאֲצִיל מִדּוֹת, וַעֲדִין נֶפֶשׁ, יִרְאָתוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו עַל הַמְחֻתָּנִים כָּאֵלּוּ שְׁבָחִים, מַמָּשׁ לְהַפְלִיא. אָז רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאֵלּוּ עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן, דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל". עַל הַשְׁפָּעָתָהּ שֶׁל כָּזוֹ שִׂיחָה תָּעִיד הַעֻבְדָּה, שֶׁכִּמְעַט תָּמִיד, לְמָחֳרָת, הָיָה מְקַבֵּל דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מֵאוֹתָהּ שִׂיחָה: "תַּגִּיד, מִי זֶה הָרַב טוֹיסִיג, מֵאֵיפֹה אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ, אֵיךְ הוּא מַכִּיר אוֹתְךָ? אֶמֶשׁ צִלְצֵל, וְאֵילוּ שְׁבָחִים!" כַּמָּה חֶסֶד יֵשׁ בָּזֶה. הֲרֵי הַמְחֻתָּנִים, כְּכָל שֶׁבֵּרְרוּ, לֹא מַמָּשׁ מַכִּירִים. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִוָּדַע בְּכַמָּה דַּקּוֹת עַל הַמִּשְׁפָּחָה וְעַל הַמְדֻבָּר אוֹ הַמְדֻבֶּרֶת. וְתָמִיד מְקַנֵּן אֵיזֶה חֲשָׁשׁ, כְּבָר שָׁמַעְנוּ עַל מִקְרִים, לֹא עָלֵינוּ, וּמִי יוֹדֵעַ. וְאִם שׁוֹמְעִים מֵאָדָם שֶׁמַּכִּיר, וּמֵעִיד, וּמְשַׁבֵּחַ, כַּמָּה זֶה מַרְגִּיעַ וְכַמָּה מְשַׂמֵּחַ! מַעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לְבָנִים. אָנָּא חַלָא בַּר חַמְרָא לְגַבֵּי אַבָּא (חֻלִּין קה.), מִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו. יֵשׁ לִי תַּפְקִיד חִנּוּכִי בִּישִׁיבָה קְטַנָּה, וְהַתַּלְמִידִים עוֹלִים לִישִׁיבָה גְּדוֹלָה, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה. כְּשֶׁתַּלְמִיד מִתְאָרֵס אֲנִי מִתְקַשֵּׁר לוֹמַר "מַזָּל טוֹב" לְהוֹרָיו, מְאַחֵל מִכָּל הַלֵּב וְשׁוֹמֵעַ פְּרָטִים עַל מִשְׁפַּחַת הַכַּלָּה. וְאָז אֲנִי מִתְקַשֵּׁר אֲלֵיהֶם, וּכְאֶחָד שֶׁמַּכִּיר אֶת הֶחָתָן מִזֶּה שָׁנִים וְיוֹדֵעַ מַעֲלוֹתָיו, מוֹצֵא אֲנִי אֶת הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת לְשַׁבֵּחַ וּלְשַׂמֵּחַ, לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת בֵּין הַנֵי תְּרֵי צְדָדֵי. וַאֲסַפֵּר, מַה שִּׂיחָה כָּזוֹ יְכוֹלָה לְחוֹלֵל. תַּלְמִיד לְשֶׁעָבַר הִתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה. טִלְפַּנְתִּי לְהוֹרָיו לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם. שָׁמַעְתִּי מִי צַד הַכַּלָּה וְהִתְקַשַּׁרְתִּי. הִצַּגְתִּי עַצְמִי, וְאָמַרְתִּי: "כַּנִּרְאֶה הִתְפַּלַּלְתֶּם טוֹב אִם זְכִיתֶם בְּכָזֶה אוֹצָר!" שָׁאַל הָאָב: "הַכַּלָּה יְכוֹלָה גַּם הִיא לִשְׁמֹעַ?!" אָמַרְתִּי: "וַדַּאי, לָמָּה לֹא!" מִיָּד הִפְעִיל אֶת הַשִּׂיחָה עַל רַמְקוֹל, וְהִכְבַּרְתִּי שְׁבָחִים. בֶּאֱמֶת, בָּחוּר נִפְלָא בַּעַל מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, אֵין לִי סָפֵק שֶׁיִּבְנוּ בַּיִת לְתִפְאֶרֶת שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת הַמְכֻבָּדוֹת. וּלְפִי מַקְהֵלַת הָ"אָמֵן" שֶׁעָנְתָה הֵבַנְתִּי שֶׁכֻּלָּם נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָךְ. עָבְרָה תְּקוּפָה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שְׂמָחוֹת אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. בְּאַחַת וָחֵצִי בַּלַּיְלָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת. מִי דּוֹפֵק בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה. אֲבָל אִם דּוֹפְקִים, הָעִנְיָן חָשׁוּב וּבָהוּל. פָּתַחְתִּי, וְהַבָּחוּר - כְּבָר אַבְרֵךְ - עוֹמֵד בַּפֶּתַח. נוּ, לֹא נִצְרָכִים לְחָכְמַת שְׁלֹמֹה כְּדֵי לְהָבִין שֶׁאֵין בְּפִיו בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. מוּבָן שֶׁהִזְמַנְתִּיו לְהִכָּנֵס. הוֹשַׁבְתִּיו, יָשַׁבְתִּי לְצִדּוֹ, שָׁאַלְתִּי מַה בְּפִיו. מַעְיַן הַדְּמָעוֹת נִפְתַּח. "הָרַב, תַּצִּיל אוֹתִי". מָה הָעִנְיָן. הַבַּיִת נֶהֱרַס. נִמְלַט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה. מַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, בְּמָה אוּכַל לַעֲזֹר. רַק הָרַב יוּכַל. מִנַּיִן לְךָ. הִיא אָמְרָה. מָה אָמְרָה. אָמְרָה שֶׁכְּבָר מִזְּמַן רָצְתָה לַעֲזֹב, לְפָרֵק אֶת הַחֲבִילָה. אֲבָל כְּשֶׁהִתְאָרְסָה טִלְפֵּן הָרַב, וְשִׁבֵּח כָּל כָּךְ אֶת בַּעֲלָהּ. אֶת מִזְגּוֹ הַנּוֹחַ וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁהוּא טוֹב בִּיסוֹדוֹ, אֶלָּא שֶׁחָסֵר אֶת הַהַכְוָנָה הַנְּכוֹנָה. רַק מִשּׁוּם כָּךְ הִיא מַסְכִּימָה לָתֵת סִכּוּי נוֹסָף, בִּתְנַאי שֶׁהָרַב יִכָּנֵס לָעֳבִי הַקּוֹרָה. קָבַעְנוּ פְּגִישָׁה לְמָחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם. נָסַעְתִּי, יָשַׁבְתִּי, שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ וְשָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה, בְּסַךְ הַכֹּל זוּג צָעִיר וּנְשָׁמוֹת טוֹבוֹת, וְשׁוּרָה שֶׁל טָעֻיּוֹת וּמִשְׁגִּים שֶׁיָּצְרוּ תִּסְבֹּכֶת מְעִיקָה לְלֹא נוֹשֵׂא. הִתְחַלְנוּ בְּהַתָּרַת הַסְּבַךְ, צַעַד אַחַר צַעַד, הוֹרָאוֹת וְהַנְחָיוֹת, נָטַעְנוּ אֵמוּן וְתִקְוָה, לִוִּינוּ כַּמָּה חֳדָשִׁים עַד שֶׁהִתְבַּשַּׂרְנוּ שֶׁעָלוּ עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, תּוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. עָבְרָה שָׁנָה, בָּהּ לֹא שָׁמַעְתִּי מְאוּמָה. בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת חֻקַּת, אֶמְצַע הַקַּיִץ, הַחַמָּה בָּעֲרָה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, אֵיזֶה חֹם בַּחוּץ. יָשַׁבְנוּ בְּשֻׁלְחַן שַׁבָּת, וְדוֹפְקִים בַּדֶּלֶת. אַחַד הַיְלָדִים קָם לִפְתֹּחַ, וְהוֹדִיעַ: "זֶה אַבָּא, אִמָּא וְתִינוֹק". קַמְתִּי לְקַדֵּם פְּנֵי הַבָּאִים. הָיוּ אֵלּוּ אוֹתוֹ אַבְרֵךְ וְרַעְיָתוֹ, וְהַתִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד לָהֶם זֶה מִקָּרוֹב. לְאַחַר הַלֵּדָה בָּאָה לִמְנוּחָה לְבֵית הוֹרֶיהָ בִּבְנֵי בְּרַק, וְהֶחְלִיטָה שֶׁהֵם חַיָּבִים לָבוֹא וּלְהַצִּיג אֶת הַתִּינוֹק, וְלוֹמַר תּוֹדָה. כַּיּוֹם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, זֶה בַּיִת מְאֻשָּׁר וּמְבֹרָךְ, מָלֵא בִּרְכַּת הַשֵּׁם, הוֹמֶה יְלָדִים. וְהֵם שׁוֹמְרִים עַל קֶשֶׁר וְלֹא נִלְאִים מִלְּהַזְכִּיר שֶׁהַכֹּל בִּגְלַל שִׂיחַת הַטֵּלֵפוֹן! וְזֶה מְחַיֵּב כָּל כָּךְ! (מְקָרְבָן לַתּוֹרָה)