Otzarot-Article

"סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם" (לב-ח) מִלְּבַד הַתְּבִיעָה עַל הַחֵטְא הַנּוֹרָא שֶׁסָּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, הָיְתָה גַּם תְּבִיעָה מְיֻחֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁסָּרוּ מַהֵר. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָנוּ לִתְמֹהַּ גַּם עַל עַצְמֵנוּ, כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם הַשָּׁב מֵחֶטְאוֹ לְהִתְבּוֹנֵן וְלַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ, וּמִיַּד בְּסַיְּמוֹ זֹאת, נִשְׁכָּח הַדָּבָר מִכֹּל וָכֹל וְשׁוֹנֶה הוּא בְּחֶטְאוֹ.

וְיוּבַן הַדָּבָר בְּמָשָׁל.

סוֹחֵר שָׂכַר עֶגְלוֹן לְהַסִּיעוֹ לְעִיר אַחֶרֶת בְּמֶרְכַּבְתּוֹ. הָיָה הַסּוֹחֵר שָׂבֵעַ מֵאֲרֻחָתוֹ וְהִתְנַמְנֵם. אַךְ דָּא עָקָא, שֶׁגַּם הָעֶגְלוֹן אָכַל קֹדֶם צֵאתוֹ וְהִתְנַמְנֵם אַף הוּא. בְּתוֹךְ כָּךְ, רָאָה הַסּוּס עֲשָׂבִים נָאִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְנָטָה לְשָׁם. שָׁקְעוּ גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה בִּתְעָלָה שֶׁבְּצַד הַדֶּרֶךְ - וְהִתְהַפְּכָה.

נֵעוֹרוּ הַסּוֹחֵר וְהָעֶגְלוֹן בַּחֲטָף. צָעַק הַסּוֹחֵר: "אוֹי לְךָ, אֱוִיל, מַדּוּעַ לֹא הִשְׁגַּחְתָּ עַל הַסּוּס, בְּוַדַּאי הִתְנַמְנַמְתָּ"...

הִצְטַדֵּק הָעֶגְלוֹן: "אָכֵן, כֵּן, אֲבָל סָמַכְתִּי עַל הַסּוּס... מַכִּירוֹ אֲנִי מִשֶּׁכְּבָר, בְּהֵמָה מַשְׂכֶּלֶת הִיא, וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ, פַּרְסָה שְׁלֵמָה הָיִיתִי עֵר וְלֹא סָטָה מִן הַדֶּרֶךְ"...

גָּעַר בּוֹ הַסּוֹחֵר: "וְכִי עַל בְּהֵמָה נִתָּן לוֹמַר שֶׁמַּשְׂכֶּלֶת הִיא, הֲלֹא אַךְ תִּרְאֶה עֵשֶׂב רַעֲנָן וְתִטֶּה אֵלָיו. פַּרְסָה שְׁלֵמָה אָחַזְתָּ בָּרֶסֶן וְאָכֵן לֹא נָטְתָה לְצַד הַדֶּרֶךְ, אַךְ כַּעֲבֹר פַּרְסָה הִתְנַמְנַמְתָּ וְחָשָׁה הִיא שֶׁהָרֶסֶן נִשְׁמַט".

וְהַנִּמְשָׁל: כָּתַב הַסְּמַ"ג בְּהַקְדָּמָתוֹ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁבָּרָא ה' אֶת הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם רוּחָנִיִּים וְשִׂכְלִיִּים, וְאֶת הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵן בַּהֲמִיּוֹת וְהוֹלְכוֹת אַחַר תַּאֲוָתָן, בָּרָא אֶת הָאָדָם הַמֻּרְכָּב מִשְּׁנֵיהֶם: הַשֵּׂכֶל הָרוּחָנִי וְהַגּוּף הַגַּשְׁמִי. כָּל זְמַן שֶׁיֹּאחַז הַשֵּׂכֶל בָּרֶסֶן, יַצְלִיחַ הָאָדָם. עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לד-י) 'הַצַּדִּיקִים - לִבָּם בִּרְשׁוּתָם'. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהָעֶגְלוֹן יִתְנַמְנֵם, יַפִּילוֹ הַסּוּס בַּמַּהֲמוּרוֹת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" (תְּהִלִּים לו-ז) וּדְרָשׁוּהוּ (בְּחֻלִּין ה:) אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה. וְהַיְנוּ, הַפִּקְחִים שֶׁמְּשִׂימִים אֶל לִבָּם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֵלֶק בַּהֲמִי, וְאֵינָם מַנִּיחִים הָרֶסֶן מִיָּדָם, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַיְּעָם. אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁבְּהֶמְתּוֹ 'מַשְׂכֶּלֶת' וְיָכוֹל הוּא לְהִתְנַמְנֵם, אַל יִתְפַּלֵּא אִם יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ מוּטָל לְפֶתַע לָאָרֶץ... (ח"ח הֶחָדָשׁ, שֵׁם עוֹלָם)

	תזריע תשע"ח
	מִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ
	"סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם" (לב-ח) מִלְּבַד הַתְּבִיעָה עַל הַחֵטְא הַנּוֹרָא שֶׁסָּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, הָיְתָה גַּם תְּבִיעָה מְיֻחֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁסָּרוּ מַהֵר "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם" (לב-ח) מִלְּבַד הַתְּבִיעָה עַל הַחֵטְא הַנּוֹרָא שֶׁסָּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ, הָיְתָה גַּם תְּבִיעָה מְיֻחֶדֶת עַל כָּךְ שֶׁסָּרוּ מַהֵר. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָנוּ לִתְמֹהַּ גַּם עַל עַצְמֵנוּ, כֵּיצַד יָכוֹל אָדָם הַשָּׁב מֵחֶטְאוֹ לְהִתְבּוֹנֵן וְלַעֲרֹךְ אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ, וּמִיַּד בְּסַיְּמוֹ זֹאת, נִשְׁכָּח הַדָּבָר מִכֹּל וָכֹל וְשׁוֹנֶה הוּא בְּחֶטְאוֹ. וְיוּבַן הַדָּבָר בְּמָשָׁל. סוֹחֵר שָׂכַר עֶגְלוֹן לְהַסִּיעוֹ לְעִיר אַחֶרֶת בְּמֶרְכַּבְתּוֹ. הָיָה הַסּוֹחֵר שָׂבֵעַ מֵאֲרֻחָתוֹ וְהִתְנַמְנֵם. אַךְ דָּא עָקָא, שֶׁגַּם הָעֶגְלוֹן אָכַל קֹדֶם צֵאתוֹ וְהִתְנַמְנֵם אַף הוּא. בְּתוֹךְ כָּךְ, רָאָה הַסּוּס עֲשָׂבִים נָאִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ וְנָטָה לְשָׁם. שָׁקְעוּ גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה בִּתְעָלָה שֶׁבְּצַד הַדֶּרֶךְ - וְהִתְהַפְּכָה. נֵעוֹרוּ הַסּוֹחֵר וְהָעֶגְלוֹן בַּחֲטָף. צָעַק הַסּוֹחֵר: "אוֹי לְךָ, אֱוִיל, מַדּוּעַ לֹא הִשְׁגַּחְתָּ עַל הַסּוּס, בְּוַדַּאי הִתְנַמְנַמְתָּ"... הִצְטַדֵּק הָעֶגְלוֹן: "אָכֵן, כֵּן, אֲבָל סָמַכְתִּי עַל הַסּוּס... מַכִּירוֹ אֲנִי מִשֶּׁכְּבָר, בְּהֵמָה מַשְׂכֶּלֶת הִיא, וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ, פַּרְסָה שְׁלֵמָה הָיִיתִי עֵר וְלֹא סָטָה מִן הַדֶּרֶךְ"... גָּעַר בּוֹ הַסּוֹחֵר: "וְכִי עַל בְּהֵמָה נִתָּן לוֹמַר שֶׁמַּשְׂכֶּלֶת הִיא, הֲלֹא אַךְ תִּרְאֶה עֵשֶׂב רַעֲנָן וְתִטֶּה אֵלָיו. פַּרְסָה שְׁלֵמָה אָחַזְתָּ בָּרֶסֶן וְאָכֵן לֹא נָטְתָה לְצַד הַדֶּרֶךְ, אַךְ כַּעֲבֹר פַּרְסָה הִתְנַמְנַמְתָּ וְחָשָׁה הִיא שֶׁהָרֶסֶן נִשְׁמַט". וְהַנִּמְשָׁל: כָּתַב הַסְּמַ"ג בְּהַקְדָּמָתוֹ, שֶׁלְּאַחַר שֶׁבָּרָא ה' אֶת הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵם רוּחָנִיִּים וְשִׂכְלִיִּים, וְאֶת הַבְּהֵמוֹת שֶׁהֵן בַּהֲמִיּוֹת וְהוֹלְכוֹת אַחַר תַּאֲוָתָן, בָּרָא אֶת הָאָדָם הַמֻּרְכָּב מִשְּׁנֵיהֶם: הַשֵּׂכֶל הָרוּחָנִי וְהַגּוּף הַגַּשְׁמִי. כָּל זְמַן שֶׁיֹּאחַז הַשֵּׂכֶל בָּרֶסֶן, יַצְלִיחַ הָאָדָם. עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה לד-י) 'הַצַּדִּיקִים - לִבָּם בִּרְשׁוּתָם'. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהָעֶגְלוֹן יִתְנַמְנֵם, יַפִּילוֹ הַסּוּס בַּמַּהֲמוּרוֹת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" (תְּהִלִּים לו-ז) וּדְרָשׁוּהוּ (בְּחֻלִּין ה:) אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה. וְהַיְנוּ, הַפִּקְחִים שֶׁמְּשִׂימִים אֶל לִבָּם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֵלֶק בַּהֲמִי, וְאֵינָם מַנִּיחִים הָרֶסֶן מִיָּדָם, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַיְּעָם. אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁבְּהֶמְתּוֹ 'מַשְׂכֶּלֶת' וְיָכוֹל הוּא לְהִתְנַמְנֵם, אַל יִתְפַּלֵּא אִם יִמְצָא אֶת עַצְמוֹ מוּטָל לְפֶתַע לָאָרֶץ... (ח"ח הֶחָדָשׁ, שֵׁם עוֹלָם)