Otzarot-Article

"לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (ל-ג) פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל בְּשֵׁם מַהֲרַ"שׁ טִירָנוֹ זצ"ל: חַיָּב אָדָם לִשְׁמֹר עַל מוֹצָא פִּיו לְבַל יְהֵא חֻלִּין. וּמַדּוּעַ? הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים כִּי 'כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו - יַעֲשֶׂה'. כָּל דִּבּוּר פּוֹעֵל לְמַעְלָה לְטוֹב אוֹ לְרַע. הַמְּדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה, מְעוֹרֵר עוֹלָמוֹת רוּחָנִיִּים לְהַשְׁפִּיעַ טוֹבָה וְטָהֳרָה. וְהַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע וְלֵיצָנוּת פּוֹעֵל בַּסִּטְרָא אַחְרָא, חָלִילָה. וּבִפְרָט יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר 'וְדַבֵּר דָּבָר', שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל (שַׁבָּת קיג:), כְּגוֹן מִקָּח וּמִמְכָּר וְחֶשְׁבּוֹנוֹת (רָשִׁ"י). הַגָּאוֹן רַבִּי יְשׁוּעָה סוֹפֵר זצ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר וְלוֹ בֵּן יָקָר, לֹא פִּקֵּחַ גָּדוֹל וְלֹא שׁוֹטֶה קָטָן... הִגִּיעַ הַבֵּן לְפִרְקוֹ וְאֵרְסוֹ לְאִשָּׁה. אָמַר לוֹ: "יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר בִּמְדִינַת הַיָּם?"

"בְּוַדַּאי, מִפַּעַם לְפַעַם מַגִּיעַ מִמֶּנּוּ מִכְתָּב וַאֲנִי אוֹסֵף אֶת הַבּוּלִים הַצִּבְעוֹנִיִּים...", תְּגוּבַת הַבֵּן.

"וּבְכֵן, אֱמֹר לִי מַה תִּרְצֶה מִשָּׁם לַחֲתֻנָּתְךָ".

נָצְצוּ עֵינֵי הַבֵּן. יֵשׁ לוֹ חֲבֵרִים שֶׁהִגִּיעוּ 'מִשָּׁם'... תָּמִיד קִנֵּא בָּהֶם, עַכְשָׁו יִהְיֶה כְּמוֹתָם.

"אֲנִי רוֹצֶה חֻלְצוֹת מֶשִׁי צְחוֹרוֹת, כְּפִי שֶׁיֵּשׁ 'שָׁם'. וַחֲלִיפָה שְׁחֹרָה מֵאֲרִיג בּוֹהֵק, כְּפִי שֶׁלּוֹבְשִׁים הַתַּיָּרִים הַבָּאִים 'מִשָּׁם'. וְנַעֲלֵי לַכָּה בּוֹרְקוֹת, כְּפִי שֶׁנּוֹעֲלִים הֵם", רְשִׁימָה אֲרֻכָּה.

לְפֶתַע הִפְסִיקוֹ הָאָב: "דַּי לָנוּ בְּזֶה", אָמַר.

פְּנֵי הַנַּעַר נִמְתְּחוּ בְּאַכְזָבָה, הַחֲלוֹם נִקְטַע. הִתְמַרְמֵר: "מָה אִכְפַּת לְךָ אִם אַמְשִׁיךְ לִטְווֹת אֶת הַחֲלוֹם, אִם אַזְמִין רִהוּט כְּמוֹ בַּתְּמוּנוֹת, נִבְרְשׁוֹת בְּדֹלַח כְּמוֹ בָּאַרְמוֹנוֹת, מְכוֹנִית מְפֹאֶרֶת עִם נֶהָג בְּמַדִּים...?!"

הָאָב הִבִּיט בּוֹ, תָּמֵהַּ: "מַדּוּעַ סָבוּר אַתָּה שֶׁזֶּה חֲלוֹם, כֹּל מַה שֶּׁהִזְמַנְתָּ, תְּקַבֵּל".

צָחַק הַבֵּן, הִצְדִּיק אֶת טִפְּשׁוּתוֹ: "הֲלֹא חֲבֵרְךָ שׁוֹלֵחַ מִכְתָּבִים בְּמַעֲטָפוֹת - הַאִם אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס חֻלְצוֹת וַחֲלִיפוֹת וְנַעֲלַיִם לְתוֹךְ מַעֲטָפָה? חָה חָה חָה...".

וְהָאָב עָנָה בְּסַבְלָנוּת: "כְּשֶׁשּׁוֹלֵחַ הוּא פְּרִיסוֹת שָׁלוֹם, שׁוֹלְחָן בְּמִכְתָּב מְמֹעָן. כְּשֶׁיִּשְׁלַח אֶת הַהַזְמָנָה, יִשְׁלַח בַּחֲבִילָה".

"אִם כֵּן, מַדּוּעַ קָטַעְתָּ אֶת הַהַזְמָנָה. אִם בִּיכָלְתּוֹ לִשְׁלֹחַ חֲבִילָה אַחַת יָכוֹל לִשְׁלֹחַ גַּם עֶשֶׂר...".

"הֲלֹא תָּבִין", אָמַר הָאָב, "עַל כָּל הַזְמָנָה יֵשׁ לְשַׁלֵּם - וְאֶמְצָעַי מֻגְבָּלִים".

וְהַנִּמְשָׁל: רַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁהַדִּבּוּר - הֶבֶל הוּא. מִתְיַחֲסִים אֵלָיו בְּהֶתְאֵם וּמְשַׁחְרְרִים חַרְצֻבּוֹת לְשׁוֹנָם. דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, בְּשַׁבָּת וּבְחוֹל, כַּחֲלוֹם שָׁוְא נִדְמֶה לָהֶם.

וְאֵינָם מְבִינִים שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר מְשַׁלְּמִים, וְרָצוּי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם לִפְנֵי שֶׁמְּדַבְּרִים. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים).

	צו תשע"ח
	עֶלְיוֹנוּת הַמַּחְשָׁבָה
	"וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'" (לא-ז) סִבּוֹת רַבּוֹת הֵן לִיצִיאָה לְמִלְחָמָה, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, כִּבְדוֹת-מִשְׁקָל הֵן "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (ל-ג) פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטָאל בְּשֵׁם מַהֲרַ"שׁ טִירָנוֹ זצ"ל: חַיָּב אָדָם לִשְׁמֹר עַל מוֹצָא פִּיו לְבַל יְהֵא חֻלִּין. וּמַדּוּעַ? הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים כִּי 'כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו - יַעֲשֶׂה'. כָּל דִּבּוּר פּוֹעֵל לְמַעְלָה לְטוֹב אוֹ לְרַע. הַמְּדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה וּקְדֻשָּׁה, מְעוֹרֵר עוֹלָמוֹת רוּחָנִיִּים לְהַשְׁפִּיעַ טוֹבָה וְטָהֳרָה. וְהַמְּדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע וְלֵיצָנוּת פּוֹעֵל בַּסִּטְרָא אַחְרָא, חָלִילָה. וּבִפְרָט יֵשׁ לְהַקְפִּיד בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר 'וְדַבֵּר דָּבָר', שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל (שַׁבָּת קיג:), כְּגוֹן מִקָּח וּמִמְכָּר וְחֶשְׁבּוֹנוֹת (רָשִׁ"י). הַגָּאוֹן רַבִּי יְשׁוּעָה סוֹפֵר זצ"ל פָּתַח בְּמָשָׁל. מַעֲשֶׂה בְּסוֹחֵר וְלוֹ בֵּן יָקָר, לֹא פִּקֵּחַ גָּדוֹל וְלֹא שׁוֹטֶה קָטָן... הִגִּיעַ הַבֵּן לְפִרְקוֹ וְאֵרְסוֹ לְאִשָּׁה. אָמַר לוֹ: "יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁיֵּשׁ לִי חָבֵר בִּמְדִינַת הַיָּם?" "בְּוַדַּאי, מִפַּעַם לְפַעַם מַגִּיעַ מִמֶּנּוּ מִכְתָּב וַאֲנִי אוֹסֵף אֶת הַבּוּלִים הַצִּבְעוֹנִיִּים...", תְּגוּבַת הַבֵּן. "וּבְכֵן, אֱמֹר לִי מַה תִּרְצֶה מִשָּׁם לַחֲתֻנָּתְךָ". נָצְצוּ עֵינֵי הַבֵּן. יֵשׁ לוֹ חֲבֵרִים שֶׁהִגִּיעוּ 'מִשָּׁם'... תָּמִיד קִנֵּא בָּהֶם, עַכְשָׁו יִהְיֶה כְּמוֹתָם. "אֲנִי רוֹצֶה חֻלְצוֹת מֶשִׁי צְחוֹרוֹת, כְּפִי שֶׁיֵּשׁ 'שָׁם'. וַחֲלִיפָה שְׁחֹרָה מֵאֲרִיג בּוֹהֵק, כְּפִי שֶׁלּוֹבְשִׁים הַתַּיָּרִים הַבָּאִים 'מִשָּׁם'. וְנַעֲלֵי לַכָּה בּוֹרְקוֹת, כְּפִי שֶׁנּוֹעֲלִים הֵם", רְשִׁימָה אֲרֻכָּה. לְפֶתַע הִפְסִיקוֹ הָאָב: "דַּי לָנוּ בְּזֶה", אָמַר. פְּנֵי הַנַּעַר נִמְתְּחוּ בְּאַכְזָבָה, הַחֲלוֹם נִקְטַע. הִתְמַרְמֵר: "מָה אִכְפַּת לְךָ אִם אַמְשִׁיךְ לִטְווֹת אֶת הַחֲלוֹם, אִם אַזְמִין רִהוּט כְּמוֹ בַּתְּמוּנוֹת, נִבְרְשׁוֹת בְּדֹלַח כְּמוֹ בָּאַרְמוֹנוֹת, מְכוֹנִית מְפֹאֶרֶת עִם נֶהָג בְּמַדִּים...?!" הָאָב הִבִּיט בּוֹ, תָּמֵהַּ: "מַדּוּעַ סָבוּר אַתָּה שֶׁזֶּה חֲלוֹם, כֹּל מַה שֶּׁהִזְמַנְתָּ, תְּקַבֵּל". צָחַק הַבֵּן, הִצְדִּיק אֶת טִפְּשׁוּתוֹ: "הֲלֹא חֲבֵרְךָ שׁוֹלֵחַ מִכְתָּבִים בְּמַעֲטָפוֹת - הַאִם אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס חֻלְצוֹת וַחֲלִיפוֹת וְנַעֲלַיִם לְתוֹךְ מַעֲטָפָה? חָה חָה חָה...". וְהָאָב עָנָה בְּסַבְלָנוּת: "כְּשֶׁשּׁוֹלֵחַ הוּא פְּרִיסוֹת שָׁלוֹם, שׁוֹלְחָן בְּמִכְתָּב מְמֹעָן. כְּשֶׁיִּשְׁלַח אֶת הַהַזְמָנָה, יִשְׁלַח בַּחֲבִילָה". "אִם כֵּן, מַדּוּעַ קָטַעְתָּ אֶת הַהַזְמָנָה. אִם בִּיכָלְתּוֹ לִשְׁלֹחַ חֲבִילָה אַחַת יָכוֹל לִשְׁלֹחַ גַּם עֶשֶׂר...". "הֲלֹא תָּבִין", אָמַר הָאָב, "עַל כָּל הַזְמָנָה יֵשׁ לְשַׁלֵּם - וְאֶמְצָעַי מֻגְבָּלִים". וְהַנִּמְשָׁל: רַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁהַדִּבּוּר - הֶבֶל הוּא. מִתְיַחֲסִים אֵלָיו בְּהֶתְאֵם וּמְשַׁחְרְרִים חַרְצֻבּוֹת לְשׁוֹנָם. דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, בְּשַׁבָּת וּבְחוֹל, כַּחֲלוֹם שָׁוְא נִדְמֶה לָהֶם. וְאֵינָם מְבִינִים שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר מְשַׁלְּמִים, וְרָצוּי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם לִפְנֵי שֶׁמְּדַבְּרִים. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים).