Otzarot-Article

"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (יד-ח) יֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ עַל הַמְּצֹרָע לְגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרוֹ? הֶסְבֵּר מְעַנְיֵן מָצָאנוּ לְרַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַי (דְּרוּשִׁים) שֶׁפֵּרֵשׁ בְּהַקְדִּים הַמַּעֲשֶׂה הַמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (תַּזְרִיעַ אוֹת ו'):

כֹּהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹאֶה נְגָעִים, יָרַד מִנְּכָסָיו וְהִתְקַשָּׁה לְפַרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו. שָׁמַע כִּי בִּמְדִינַת הַיָּם (בְּחוּץ לָאָרֶץ) מִתְפַּרְנְסִים הָאֲנָשִׁים בְּרֶוַח, וְהֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְחַפֵּשׂ שָׁם אֶת מַזָּלוֹ.

סִפֵּר הַכֹּהֵן לְאִשְׁתּוֹ עַל הַחְלָטָתוֹ, וְאָמַר לָהּ: "כֵּיוָן שֶׁרְגִילִים בְּנֵי אָדָם לָבוֹא אֶצְלִי לִשְׁאֹל עַל צָרַעְתָּם, וְאֵין בִּמְקוֹמֵנוּ עוֹד אָדָם הַיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין כָּמוֹנִי בָּהֶם, אֲלַמְּדֵךְ שֶׁתִּהְיִי אַתְּ רוֹאָה הַנְּגָעִים.

וְסִימָן זֶה יִהְיֶה מָסוּר בְּיָדֵךְ: לְכָל שַׂעֲרָה בְּגוּף הָאָדָם, בָּרָא ה' גּוּמָא קְטַנָּה כְּמִין מַעְיָן קָטָן בְּתוֹךְ הָעוֹר שֶׁמִּתּוֹכוֹ יוֹנֶקֶת הַשַּׂעֲרָה אֶת חַיּוּתָהּ. אִם תִּרְאִי שֶׁיְּבֵשָׁה הַשַּׂעֲרָה וְאֵין בָּהּ צֶבַע, דְּעִי כִּי יָבַשׁ מָקוֹר קִיּוּמָהּ וְהַצָּרַעַת בְּתָקְפָּהּ, וְאִם הַשַּׂעֲרָה לַחָה, אוֹת הוּא כִּי נִרְפָּא הַנֶּגַע".

"וְאִם יִהְיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּגּוּמָא?" הִקְשְׁתָה הָאִשָּׁה. אָמַר הַכֹּהֵן: "דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יִתָּכֵן שָׁאַלְתְּ. לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעְיָן מִשֶּׁלָּהּ, וְאֵין שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת נִזּוֹנוֹת מֵאוֹתוֹ מָקוֹר".

שָׁמְעָה זֹאת הָאִשָּׁה וּפָתְחָה פִּיהָ בְּחָכְמָה: "יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר! אִם לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה בָּרָא ה' מַעְיָן שֶׁמִּמֶּנּוּ הִיא נִזּוֹנֵית, אַתָּה שֶׁבֶּן אָדָם אַתָּה, כַּמָּה שְׂעָרוֹת יֵשׁ בְּךָ, וּבָנֶיךָ מִתְפַּרְנְסִין עַל יָדְךָ, כְּלוּם לֹא יִבְרָא לְךָ ה' מַעְיָן שֶׁתְּהֵא נִזּוֹן מִמֶּנּוּ?! בְּטַח בַּה' שֶׁיַּמְצִיא לָנוּ פַּרְנָסָתֵנוּ פֹּה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וְאַל תָּבִיא מִמֶּרְחָק לַחְמְךָ!"

שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ וְנִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, וּבָאָה לוֹ פַּרְנָסָתוֹ.

מִסִּפּוּר זֶה לָמַדְנוּ כִּי הַשְּׂעָרוֹת מַמְחִישׁוֹת אֶת הַהַכָּרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְכָל אִישׁ וְאִישׁ כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ. וְהִנֵּה הַצָּרַעַת בָּאָה כַּיָּדוּעַ בַּעֲווֹן לָשׁוֹן הָרָע (וַיִּקְרָא רַבָּה טז-ב). בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָדָם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע בִּגְלַל שֶׁהוּא רוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹ אִיּוּם, חוֹשֵׁשׁ הוּא שֶׁחֲבֵרוֹ מַסִּיג אֶת גְּבוּלוֹ, מְקַפֵּחַ אֶת פַּרְנָסָתוֹ, אוֹ נוֹטֵל אֶת הַכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְלָכֵן הוּא מְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע!

אוּלָם הַכֹּל בְּעֶצֶם נוֹבֵעַ מֵחִסָּרוֹן בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם לְקַבֵּל - יַגִּיעַ אֵלָיו בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, וַחֲבֵרוֹ לֹא יוּכַל לָקַחַת מִמֶּנּוּ מְאוּמָה.

וְהִנֵּה בִּשְׂעַר הָרֹאשׁ, נִרְאֶה כְּאִלּוּ כָּל הַשְּׂעָרוֹת עוֹלוֹת אַחַת עַל גַּבֵּי הַשְּׁנִיָּה, וְכָל שַׂעֲרָה מַשִּׂיגָה אֶת גְּבוּל חֲבֶרְתָּהּ. אַךְ אִם מְגַלְּחִים אֶת הַשְּׂעָרוֹת, מִתְגַּלִּים דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ב"ב טז.) שֶׁאֵין שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צוֹמְחוֹת מִתּוֹךְ גּוּמָא אַחַת, וּלְכָל שַׂעֲרָה יֵשׁ גּוּמָא וּמַעְיָן נִפְרָד שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא יוֹנֶקֶת אֶת חַיּוּתָהּ.

אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה לַמְּצֹרָע: סָבוּר אַתָּה שֶׁחֲבֵרְךָ מַסִּיג אֶת גְּבוּלְךָ? שֶׁהוּא מַרְוִיחַ עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ? אִם תְּגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרְךָ, תִּלְמַד מֵהַשְּׂעָרוֹת שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא (יוֹמָא לח:). כְּמוֹ שֶׁלְּכָל נִימָא (שַׂעֲרָה) יֵשׁ גֻּמָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא יוֹנֶקֶת, וְשׁוּם שַׂעֲרָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לִינֹק מֵהַגֻּמָּה שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ לְכָל אָדָם יֵשׁ פַּרְנָסָה הַמּוּכֶנֶת לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵין שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לָקַחַת מְאוּמָה מֵחֶלְקוֹ... לָכֵן מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לְרָכֵל וּלְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרְךָ. מִלְּבַד הַחֵטְא, גַּם אֵין בְּכָךְ שׁוּם תּוֹעֶלֶת.

מַעֲשֶׂה הָיָה בְּסוֹחֵר שֶׁעָשָׂה חַיִל בַּעֲסָקָיו, עַד אוֹתוֹ יוֹם בּוֹ נִפְתַּח עֵסֶק מִתְחָרֶה בְּדִיּוּק מוּל חֲנוּתוֹ. בַּעַל הַחֲנוּת הַמִּתְחָרָה הֵבִיא סְחוֹרָה חֲדָשָׁה וְאֵיכוּתִית, הוֹזִיל מְחִירִים וּמָשַׁךְ לַחֲנוּתוֹ אֶת כָּל הַלָּקוֹחוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים אֶל הַסּוֹחֵר הַוָּתִיק. מִנִּי אָז, עָמְדָה חֲנוּתוֹ שׁוֹמֵמָה, וּפַרְנָסָתוֹ שָׁבְתָה.

הָלַךְ בְּמַר נַפְשׁוֹ אֶל הַצַּדִּיק בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" מִצַּאנְז זָצָ"ל, וְהִתְאוֹנֵן בְּפָנָיו עַל צָרָתוֹ. בֵּרְכוֹ הָרַבִּי שֶׁפַּרְנָסָתוֹ תָּשׁוּב וּתְשַׂגְשֵׂג וּמִסְחָרוֹ יִפְרַח שִׁבְעָתַיִם.

אוּלָם הַסּוֹחֵר לֹא הִסְתַּפֵּק בְּבִרְכַּת הָרַבִּי שֶׁנֶּאֶמְרָה מִכָּל הַלֵּב, וּבִקֵּשׁ כִּי הָרַבִּי יַכֶּה בְּשֵׁבֶט פִּיו אֶת הָעֵסֶק הַמִּתְחָרֶה...

"חָלִילָה", נִרְתַּע הָרַבִּי, "מֵעוֹלָם לֹא קִלַּלְתִּי יְהוּדִי! אִסּוּר חָמוּר הוּא!"

אוּלָם הָאִישׁ בְּשֶׁלּוֹ: "אִם לֹא לְקַלֵּל אֶת הָאִישׁ, יְקַלֵּל הָרַבִּי אֶת חֲנוּתוֹ, שֶׁהַקּוֹנִים יַדִּירוּ מִמֶּנָּה אֶת רַגְלֵיהֶם, וּסְחוֹרָתוֹ תִּוָּתֵר כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין".

הָרַבִּי שֶׁהֵבִין לְנַפְשׁוֹ, עָשָׂה מִפְנֶה בַּשִּׂיחָה, וְשָׁאַל בְּחִיּוּךְ: "הֵן סוֹחֵר אַתָּה, אֱמֹר נָא לִי - הֵיכָן רוֹכֵשׁ אַתָּה אֶת הַסְּחוֹרָה?"

לְרֶגַע הִתְבַּלְבֵּל הַסּוֹחֵר. מִמָּתַי מִתְעַנְיֵן הָרַבִּי בְּעִנְיְנֵי מִסְחָרוֹ... אַךְ מִיָּד עָנָה וּפֵרֵט מֵהֵיכָן רוֹכֵשׁ אֶת סְחוֹרוֹתָיו. "וְכֵיצַד מֵבִיא אַתָּה אֶת הַסְּחוֹרָה לְעִירְךָ?" בִּקֵּשׁ עוֹד הָרַבִּי לָדַעַת. "בַּעֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּסִים", עָנָה הַסּוֹחֵר. "וְיוֹשֵׁב אַתָּה לְצִדּוֹ שֶׁל הָעֶגְלוֹן?" שִׁעֵר הָרַבִּי. שׁוּב אִשֵּׁר הַסּוֹחֵר, כְּשֶׁהוּא תָּמֵהַּ עַל הַשִּׂיחָה הַמּוּזָרָה.

"מָה עוֹשֶׂה הָעֶגְלוֹן כְּשֶׁהַסּוּס צָמֵא?" הִתְעַנְיֵן הָרַבִּי. הַסּוֹחֵר עָנָה שֶׁבְּעָבְרָם לְיַד עֲרוּץ נַחַל, שׁוֹתֶה הַסּוּס לִרְוָיָה.

"הַאִם שַׂמְתָּ לִבְּךָ לְתוֹפָעָה מוּזָרָה כְּשֶׁהַסּוּס שׁוֹתֶה?" שָׁאַל הָרַבִּי. מָשַׁךְ הַסּוֹחֵר בִּכְתֵפָיו בְּאִי הֲבָנָה. לֹא, הוּא לֹא הִבְחִין בְּשׁוּם דָּבָר. "הַאִם לֹא הִבְחַנְתָּ שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהַסּוּס שׁוֹתֶה הוּא בּוֹטֵשׁ בְּרַגְלוֹ בַּמַּיִם, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן שׁוֹתֶה?" כָּעֵת נִזְכַּר הַסּוֹחֵר שֶׁאָכֵן כֵּן... בֶּאֱמֶת מוּזָר...

"אַסְבִּיר לְךָ מַדּוּעַ עוֹשֶׂה כָּךְ הַסּוּס", הֶחְכִּימוֹ הָרַבִּי. "כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ הַסּוּס לִשְׁתּוֹת, מַרְכִּין הוּא רֹאשׁוֹ אֶל הַמַּיִם, וְהִנֵּה בָּבוּאָתוֹ מִשְׁתַּקֶּפֶת מוּלוֹ מֵהַמַּיִם. בָּטוּחַ הוּא כִּי סוּס אַחֵר מִתְחָרֶה עִמּוֹ עַל הַמַּיִם, וּמֵעֵז לִשְׁתּוֹת מֵהַמַּיִם שֶׁלּוֹ, וּלְפִיכָךְ בּוֹעֵט הוּא בְּרַגְלָיו בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל הַסּוּס הַשֵּׁנִי. וְהִנֵּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, מִשֶּׁנֶּעֶכְרוּ הַמַּיִם הַסּוּס הַמִּתְחָרֶה נֶעֱלָם וְנָסוֹג, וְכָעֵת כָּל הַמַּיִם לִרְשׁוּתוֹ..."

חִיֵּךְ הַסּוֹחֵר לְשֵׁמַע הֶסְבֵּרוֹ הַצִּיּוּרִי שֶׁל הָרַבִּי, וְהָרַבִּי סִכֵּם: "מוּבָן שֶׁהַסּוּס טִפֵּשׁ הוּא, וּבְדִמְיוֹנוֹ רוֹאֶה סוּס נוֹסָף בַּמַּיִם, וְגַם לוּ הָיָה, הַלֹא יֵשׁ דֵּי מַיִם בַּנָּהָר עֲבוּר שְׁנֵיהֶם וְיוֹתֵר, וּבִבְעִיטוֹתָיו רַק הִפְסִיד לְעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּעֵת הִתְעָרְבוּ בַּמַּיִם הֶעָפָר וְהַפְּסֹלֶת שֶׁהָיוּ בַּקַּרְקָעִית, וְהַמַּיִם הָפְכוּ לַעֲכוּרִים יוֹתֵר".

"מֵבִין אַתָּה?!" הִגִּיעַ הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי אֵלָיו הוֹבִיל הָרַבִּי אֶת כָּל הַשִּׂיחָה, "כֻּלָּנוּ 'שׁוֹתִים מֵהַמַּיִם', אוּלָם פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לִמְנֹעַ מֵחֲבֵרֵינוּ לִשְׁתּוֹת מֵאוֹתָהּ הַשֹּׁקֶת שֶׁמִּמֶּנָּה אָנוּ שׁוֹתִים, וְאָנוּ מְגַלִּים צָרוּת עַיִן כְּלַפֵּיהֶם. עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁ"אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה", "מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה", וּמַה שֶּׁה' גָּזַר, זֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה. אַל לָנוּ לְהִצְטַעֵר בְּהַצְלָחַת הַשֵּׁנִי, הוּא אֵינוֹ לוֹקֵחַ מֵאִתָּנוּ מְאוּמָה. חֲבָל שֶׁנִּהְיֶה כְּאוֹתוֹ סוּס שֶׁמַּעֲכִיר לְעַצְמוֹ אֶת הַמַּיִם...". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	כי תשא תשע"ח
	הַשַּׁבָּת לֹא תְּהֵא מֻחְלֶפֶת
	"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (יד-ח) יֵשׁ לְהָבִין מַדּוּעַ עַל הַמְּצֹרָע לְגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרוֹ? הֶסְבֵּר מְעַנְיֵן מָצָאנוּ לְרַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "בֶּן אִישׁ חַי (דְּרוּשִׁים) שֶׁפֵּרֵשׁ בְּהַקְדִּים הַמַּעֲשֶׂה הַמּוּבָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (תַּזְרִיעַ אוֹת ו'): כֹּהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹאֶה נְגָעִים, יָרַד מִנְּכָסָיו וְהִתְקַשָּׁה לְפַרְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו. שָׁמַע כִּי בִּמְדִינַת הַיָּם (בְּחוּץ לָאָרֶץ) מִתְפַּרְנְסִים הָאֲנָשִׁים בְּרֶוַח, וְהֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְחַפֵּשׂ שָׁם אֶת מַזָּלוֹ. סִפֵּר הַכֹּהֵן לְאִשְׁתּוֹ עַל הַחְלָטָתוֹ, וְאָמַר לָהּ: "כֵּיוָן שֶׁרְגִילִים בְּנֵי אָדָם לָבוֹא אֶצְלִי לִשְׁאֹל עַל צָרַעְתָּם, וְאֵין בִּמְקוֹמֵנוּ עוֹד אָדָם הַיּוֹדֵעַ לְהַבְחִין כָּמוֹנִי בָּהֶם, אֲלַמְּדֵךְ שֶׁתִּהְיִי אַתְּ רוֹאָה הַנְּגָעִים. וְסִימָן זֶה יִהְיֶה מָסוּר בְּיָדֵךְ: לְכָל שַׂעֲרָה בְּגוּף הָאָדָם, בָּרָא ה' גּוּמָא קְטַנָּה כְּמִין מַעְיָן קָטָן בְּתוֹךְ הָעוֹר שֶׁמִּתּוֹכוֹ יוֹנֶקֶת הַשַּׂעֲרָה אֶת חַיּוּתָהּ. אִם תִּרְאִי שֶׁיְּבֵשָׁה הַשַּׂעֲרָה וְאֵין בָּהּ צֶבַע, דְּעִי כִּי יָבַשׁ מָקוֹר קִיּוּמָהּ וְהַצָּרַעַת בְּתָקְפָּהּ, וְאִם הַשַּׂעֲרָה לַחָה, אוֹת הוּא כִּי נִרְפָּא הַנֶּגַע". "וְאִם יִהְיוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בַּגּוּמָא?" הִקְשְׁתָה הָאִשָּׁה. אָמַר הַכֹּהֵן: "דָּבָר שֶׁאֵינוֹ יִתָּכֵן שָׁאַלְתְּ. לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעְיָן מִשֶּׁלָּהּ, וְאֵין שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת נִזּוֹנוֹת מֵאוֹתוֹ מָקוֹר". שָׁמְעָה זֹאת הָאִשָּׁה וּפָתְחָה פִּיהָ בְּחָכְמָה: "יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר! אִם לְכָל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה בָּרָא ה' מַעְיָן שֶׁמִּמֶּנּוּ הִיא נִזּוֹנֵית, אַתָּה שֶׁבֶּן אָדָם אַתָּה, כַּמָּה שְׂעָרוֹת יֵשׁ בְּךָ, וּבָנֶיךָ מִתְפַּרְנְסִין עַל יָדְךָ, כְּלוּם לֹא יִבְרָא לְךָ ה' מַעְיָן שֶׁתְּהֵא נִזּוֹן מִמֶּנּוּ?! בְּטַח בַּה' שֶׁיַּמְצִיא לָנוּ פַּרְנָסָתֵנוּ פֹּה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וְאַל תָּבִיא מִמֶּרְחָק לַחְמְךָ!" שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ וְנִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, וּבָאָה לוֹ פַּרְנָסָתוֹ. מִסִּפּוּר זֶה לָמַדְנוּ כִּי הַשְּׂעָרוֹת מַמְחִישׁוֹת אֶת הַהַכָּרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לְכָל אִישׁ וְאִישׁ כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחְסוֹרָהּ. וְהִנֵּה הַצָּרַעַת בָּאָה כַּיָּדוּעַ בַּעֲווֹן לָשׁוֹן הָרָע (וַיִּקְרָא רַבָּה טז-ב). בְּדֶרֶךְ כְּלָל אָדָם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע בִּגְלַל שֶׁהוּא רוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹ אִיּוּם, חוֹשֵׁשׁ הוּא שֶׁחֲבֵרוֹ מַסִּיג אֶת גְּבוּלוֹ, מְקַפֵּחַ אֶת פַּרְנָסָתוֹ, אוֹ נוֹטֵל אֶת הַכָּבוֹד הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְלָכֵן הוּא מְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע! אוּלָם הַכֹּל בְּעֶצֶם נוֹבֵעַ מֵחִסָּרוֹן בֶּאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם לְקַבֵּל - יַגִּיעַ אֵלָיו בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, וַחֲבֵרוֹ לֹא יוּכַל לָקַחַת מִמֶּנּוּ מְאוּמָה. וְהִנֵּה בִּשְׂעַר הָרֹאשׁ, נִרְאֶה כְּאִלּוּ כָּל הַשְּׂעָרוֹת עוֹלוֹת אַחַת עַל גַּבֵּי הַשְּׁנִיָּה, וְכָל שַׂעֲרָה מַשִּׂיגָה אֶת גְּבוּל חֲבֶרְתָּהּ. אַךְ אִם מְגַלְּחִים אֶת הַשְּׂעָרוֹת, מִתְגַּלִּים דִּבְרֵי הַגְּמָרָא (ב"ב טז.) שֶׁאֵין שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צוֹמְחוֹת מִתּוֹךְ גּוּמָא אַחַת, וּלְכָל שַׂעֲרָה יֵשׁ גּוּמָא וּמַעְיָן נִפְרָד שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא יוֹנֶקֶת אֶת חַיּוּתָהּ. אוֹמֶרֶת הַתּוֹרָה לַמְּצֹרָע: סָבוּר אַתָּה שֶׁחֲבֵרְךָ מַסִּיג אֶת גְּבוּלְךָ? שֶׁהוּא מַרְוִיחַ עַל חֶשְׁבּוֹנְךָ? אִם תְּגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרְךָ, תִּלְמַד מֵהַשְּׂעָרוֹת שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא (יוֹמָא לח:). כְּמוֹ שֶׁלְּכָל נִימָא (שַׂעֲרָה) יֵשׁ גֻּמָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁמִּמֶּנָּה הִיא יוֹנֶקֶת, וְשׁוּם שַׂעֲרָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לִינֹק מֵהַגֻּמָּה שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ לְכָל אָדָם יֵשׁ פַּרְנָסָה הַמּוּכֶנֶת לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵין שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לָקַחַת מְאוּמָה מֵחֶלְקוֹ... לָכֵן מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לְרָכֵל וּלְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרְךָ. מִלְּבַד הַחֵטְא, גַּם אֵין בְּכָךְ שׁוּם תּוֹעֶלֶת. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּסוֹחֵר שֶׁעָשָׂה חַיִל בַּעֲסָקָיו, עַד אוֹתוֹ יוֹם בּוֹ נִפְתַּח עֵסֶק מִתְחָרֶה בְּדִיּוּק מוּל חֲנוּתוֹ. בַּעַל הַחֲנוּת הַמִּתְחָרָה הֵבִיא סְחוֹרָה חֲדָשָׁה וְאֵיכוּתִית, הוֹזִיל מְחִירִים וּמָשַׁךְ לַחֲנוּתוֹ אֶת כָּל הַלָּקוֹחוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִים אֶל הַסּוֹחֵר הַוָּתִיק. מִנִּי אָז, עָמְדָה חֲנוּתוֹ שׁוֹמֵמָה, וּפַרְנָסָתוֹ שָׁבְתָה. הָלַךְ בְּמַר נַפְשׁוֹ אֶל הַצַּדִּיק בַּעַל "דִּבְרֵי חַיִּים" מִצַּאנְז זָצָ"ל, וְהִתְאוֹנֵן בְּפָנָיו עַל צָרָתוֹ. בֵּרְכוֹ הָרַבִּי שֶׁפַּרְנָסָתוֹ תָּשׁוּב וּתְשַׂגְשֵׂג וּמִסְחָרוֹ יִפְרַח שִׁבְעָתַיִם. אוּלָם הַסּוֹחֵר לֹא הִסְתַּפֵּק בְּבִרְכַּת הָרַבִּי שֶׁנֶּאֶמְרָה מִכָּל הַלֵּב, וּבִקֵּשׁ כִּי הָרַבִּי יַכֶּה בְּשֵׁבֶט פִּיו אֶת הָעֵסֶק הַמִּתְחָרֶה... "חָלִילָה", נִרְתַּע הָרַבִּי, "מֵעוֹלָם לֹא קִלַּלְתִּי יְהוּדִי! אִסּוּר חָמוּר הוּא!" אוּלָם הָאִישׁ בְּשֶׁלּוֹ: "אִם לֹא לְקַלֵּל אֶת הָאִישׁ, יְקַלֵּל הָרַבִּי אֶת חֲנוּתוֹ, שֶׁהַקּוֹנִים יַדִּירוּ מִמֶּנָּה אֶת רַגְלֵיהֶם, וּסְחוֹרָתוֹ תִּוָּתֵר כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין". הָרַבִּי שֶׁהֵבִין לְנַפְשׁוֹ, עָשָׂה מִפְנֶה בַּשִּׂיחָה, וְשָׁאַל בְּחִיּוּךְ: "הֵן סוֹחֵר אַתָּה, אֱמֹר נָא לִי - הֵיכָן רוֹכֵשׁ אַתָּה אֶת הַסְּחוֹרָה?" לְרֶגַע הִתְבַּלְבֵּל הַסּוֹחֵר. מִמָּתַי מִתְעַנְיֵן הָרַבִּי בְּעִנְיְנֵי מִסְחָרוֹ... אַךְ מִיָּד עָנָה וּפֵרֵט מֵהֵיכָן רוֹכֵשׁ אֶת סְחוֹרוֹתָיו. "וְכֵיצַד מֵבִיא אַתָּה אֶת הַסְּחוֹרָה לְעִירְךָ?" בִּקֵּשׁ עוֹד הָרַבִּי לָדַעַת. "בַּעֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּסִים", עָנָה הַסּוֹחֵר. "וְיוֹשֵׁב אַתָּה לְצִדּוֹ שֶׁל הָעֶגְלוֹן?" שִׁעֵר הָרַבִּי. שׁוּב אִשֵּׁר הַסּוֹחֵר, כְּשֶׁהוּא תָּמֵהַּ עַל הַשִּׂיחָה הַמּוּזָרָה. "מָה עוֹשֶׂה הָעֶגְלוֹן כְּשֶׁהַסּוּס צָמֵא?" הִתְעַנְיֵן הָרַבִּי. הַסּוֹחֵר עָנָה שֶׁבְּעָבְרָם לְיַד עֲרוּץ נַחַל, שׁוֹתֶה הַסּוּס לִרְוָיָה. "הַאִם שַׂמְתָּ לִבְּךָ לְתוֹפָעָה מוּזָרָה כְּשֶׁהַסּוּס שׁוֹתֶה?" שָׁאַל הָרַבִּי. מָשַׁךְ הַסּוֹחֵר בִּכְתֵפָיו בְּאִי הֲבָנָה. לֹא, הוּא לֹא הִבְחִין בְּשׁוּם דָּבָר. "הַאִם לֹא הִבְחַנְתָּ שֶׁלִּפְנֵי שֶׁהַסּוּס שׁוֹתֶה הוּא בּוֹטֵשׁ בְּרַגְלוֹ בַּמַּיִם, וְרַק לְאַחַר מִכֵּן שׁוֹתֶה?" כָּעֵת נִזְכַּר הַסּוֹחֵר שֶׁאָכֵן כֵּן... בֶּאֱמֶת מוּזָר... "אַסְבִּיר לְךָ מַדּוּעַ עוֹשֶׂה כָּךְ הַסּוּס", הֶחְכִּימוֹ הָרַבִּי. "כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ הַסּוּס לִשְׁתּוֹת, מַרְכִּין הוּא רֹאשׁוֹ אֶל הַמַּיִם, וְהִנֵּה בָּבוּאָתוֹ מִשְׁתַּקֶּפֶת מוּלוֹ מֵהַמַּיִם. בָּטוּחַ הוּא כִּי סוּס אַחֵר מִתְחָרֶה עִמּוֹ עַל הַמַּיִם, וּמֵעֵז לִשְׁתּוֹת מֵהַמַּיִם שֶׁלּוֹ, וּלְפִיכָךְ בּוֹעֵט הוּא בְּרַגְלָיו בְּפַרְצוּפוֹ שֶׁל הַסּוּס הַשֵּׁנִי. וְהִנֵּה הַפְלֵא וָפֶלֶא, מִשֶּׁנֶּעֶכְרוּ הַמַּיִם הַסּוּס הַמִּתְחָרֶה נֶעֱלָם וְנָסוֹג, וְכָעֵת כָּל הַמַּיִם לִרְשׁוּתוֹ..." חִיֵּךְ הַסּוֹחֵר לְשֵׁמַע הֶסְבֵּרוֹ הַצִּיּוּרִי שֶׁל הָרַבִּי, וְהָרַבִּי סִכֵּם: "מוּבָן שֶׁהַסּוּס טִפֵּשׁ הוּא, וּבְדִמְיוֹנוֹ רוֹאֶה סוּס נוֹסָף בַּמַּיִם, וְגַם לוּ הָיָה, הַלֹא יֵשׁ דֵּי מַיִם בַּנָּהָר עֲבוּר שְׁנֵיהֶם וְיוֹתֵר, וּבִבְעִיטוֹתָיו רַק הִפְסִיד לְעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּעֵת הִתְעָרְבוּ בַּמַּיִם הֶעָפָר וְהַפְּסֹלֶת שֶׁהָיוּ בַּקַּרְקָעִית, וְהַמַּיִם הָפְכוּ לַעֲכוּרִים יוֹתֵר". "מֵבִין אַתָּה?!" הִגִּיעַ הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי אֵלָיו הוֹבִיל הָרַבִּי אֶת כָּל הַשִּׂיחָה, "כֻּלָּנוּ 'שׁוֹתִים מֵהַמַּיִם', אוּלָם פְּעָמִים רַבּוֹת אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לִמְנֹעַ מֵחֲבֵרֵינוּ לִשְׁתּוֹת מֵאוֹתָהּ הַשֹּׁקֶת שֶׁמִּמֶּנָּה אָנוּ שׁוֹתִים, וְאָנוּ מְגַלִּים צָרוּת עַיִן כְּלַפֵּיהֶם. עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁ"אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָה", "מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה", וּמַה שֶּׁה' גָּזַר, זֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה. אַל לָנוּ לְהִצְטַעֵר בְּהַצְלָחַת הַשֵּׁנִי, הוּא אֵינוֹ לוֹקֵחַ מֵאִתָּנוּ מְאוּמָה. חֲבָל שֶׁנִּהְיֶה כְּאוֹתוֹ סוּס שֶׁמַּעֲכִיר לְעַצְמוֹ אֶת הַמַּיִם...". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)