Otzarot-Article

"מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי... וְלָמָּה רִמִּיתַנִי" (כט-כה) מְנַהֵל רוּחָנִי הָיָה בִּישִׁיבַת בָּרָנוֹבִיץ. גָּאוֹן אַדִּיר - שֶׁכִּהֵן תְּקוּפַת מָה כְּרַב הָעִיר - וְצַדִּיק נִשְׂגָּב, חֲתָנוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל. מִגְּדוֹלֵי תְּנוּעַת הַמּוּסָר הָיָה, כֻּלּוֹ אֵשׁ לֶהָבָה, וּבָקִי בְּתוֹרַת הָרָז, בְּסִתְרֵי חָכְמַת הַקַּבָּלָה. בְּשִׂיחוֹתָיו לִפְנֵי בְּנֵי הַיְשִׁיבָה מַצְנִיעַ הָיָה אֶת הַשָּׂגוֹתָיו בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר, אֲבָל בְּפָרָשָׁתֵנוּ נֶאֱלָץ לְגַלּוֹת טֶפַח, לְהָרִים קִמְעָה אֶת הַמָּסָךְ.

וְכָךְ שָׂח הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב לוּבְצֶ'נְסְקִי זָצָ"ל, הי"ד: אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּגַדְלוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת, שֶׁדְּמוּתוֹ חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד. הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, שֶׁנֶּאֱבַק בַּמַּלְאָךְ וְנִצְּחוֹ. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶשְׁכּוֹל עוֹלָמוֹת בַּמָּרוֹם הַמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ, וְהוּא עוֹלָם שֶׁל שֶׁפַע וְאוֹר.

וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּמִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, כָּךְ אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בָּאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, רָחֵל וְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּתִקּוּן חֲצוֹת "תִּקּוּן רָחֵל" וְ"תִקּוּן לֵאָה" וְהֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד עוֹלָמוֹת רוּחָנִיִּים עֶלְיוֹנִים. וְשָׁם, בַּמָּרוֹם, בְּחִינַת "רָחֵל" כְּנֶגֶד סְפִירַת מַלְכוּת, שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַמְקַבֶּלֶת שֶׁפַע מֵעוֹלְמוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב - סִתְרֵי תּוֹרָה בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.

אֲבָל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁרָאָה מַרְאוֹת אֱלֹקִים, וַדַּאי יָדַע כָּל מַה שֶּׁנִּגְלָה לָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְיוֹתֵר, יָדַע כַּמָּה עוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בּוֹ וּבְנִשּׂוּאָיו עִם רָחֵל, בִּבְנִיַּת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל יָדָם. הֲלֹא נִרְאֶה, שֶׁכַּאֲשֶׁר רְאוּבֵן בְּכוֹר בָּנָיו הֵעֵז לְהִתְעָרֵב בְּשִׁקּוּלָיו הַטְּמִירִים - נִדְחָה לָנֶצַח מִן הַבְּכוֹרָה, הַמַּלְכוּת וְהַכְּהֻנָּה! מַבְהִיל הַדָּבָר!

וְהִנֵּה, שֶׁבַע שָׁנִים עוֹבֵד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שְׁנוֹת סִלּוּדִין לִבְנִיַּת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרוֹמְמוּת וְשֶׂגֶב כַּוָּנוֹתָיו וְיִחוּדָיו. בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע הָיָה בְּהַגִּיעַ הַיּוֹם הַמְיֹעָד, שֶׁאֵצֶל הַמּוּרָמִים מֵעַם דּוֹמֶה הוּא לְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בּוֹנֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹלָמוֹת וּמְיַחֵד יִחוּדִים עִלָּאִיִּים - "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה".

הֲיֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג בְּמַפַּח נַפְשׁוֹ בְּהֶרֶס בִּנְיָנוֹ וְסִכּוּל כַּוָּנוֹתָיו וְיִחוּדָיו, הַכֹּל בְּעֶטְיוֹ שֶׁל הַנָּבָל הַשָּׁפָל, הָרַמַּאי הָאֲרַמִּי, הַנּוֹכֵל לָבָן?!

הָבָה נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ כֵּיצַד הָיִינוּ אָנוּ מְגִיבִים, מֶה הָיִינוּ טוֹעֲנִים, אֵיךְ הָיִינוּ מִתְמַרְמְרִים! וְיַעֲקֹב? מִשְׁפָּט אֶחָד אָמַר, וְנָדַם: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי, לָמָּה רִמִּיתַנִי". וְתוּ לֹא. אֵיזֶה כֹּחַ הַבְלָגָה, אֵיזוֹ יְכֹלֶת בְּלִימָה!

יֵשׁ לָנוּ לָדַעַת, שֶׁסִּפּוּרֵי הַתּוֹרָה הֵם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הַנְחָיוֹת וְהוֹרָאוֹת וּלְקָחִים שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת מוּפָקִים מִכָּל פָּרָשָׁה וּמִכָּל פָּסוּק, בִּבְחִינַת "מַעֲשֵׂי אָבוֹת סִימָן לְבָנִים". לְשֵׁם מָה לָנוּ לָדַעַת שֶׁרָחֵל הֻחְלְפָה בְּלֵאָה, אִם לֹא כְּדֵי לִלְמֹד מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב כֵּיצַד נוֹהֲגִים, כֵּיצַד מְגִיבִים. אֵיךְ כּוֹעֲסִים עַל אָדָם שֶׁהֵפֵר תְּנַאי מְפֹרָשׁ, וְסִכֵּל אֶת תָּכְנִיּוֹתֵינוּ, אַף הֶחְרִיב עוֹלָמוֹת בְּרַמָּאוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ. הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה הִיא לְהִתְעַלֵּם, וְלִשְׁתֹּק. קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לִפְנוֹת אֵלָיו - בְּרִטּוּן. לְשָׁאֳלוֹ מַדּוּעַ, וְלָתֵת לוֹ לְתָרֵץ עַצְמוֹ - בְּאִפּוּק. אַשְׁרֵי הַלּוֹמֵד, וּמֵפִיק אֶת הַלֶּקַח. אַשְׁרָיו, וְאַשְׁרֵי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וַחֲבֵרָיו.

הֵן יָדוּעַ הַסִּפּוּר - הַצַּדִּיק רַבִּי רְפָאֵל מִבֶּרְשִׁיד זָצָ"ל מְחַבֵּב הָיָה כָּל דָּבָר מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. פַּעַם שָׁלְחוּ לוֹ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ יְרִיעַת צֶמֶר שֶׁנִּטְוְתָה מֵ'רֵאשִׁית הַגֵּז' שֶׁל כְּבָשִׂים מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. כֹּה יָקָר הָיָה בְּעֵינָיו הָאָרִיג, עַד שֶׁקָּרָא לְחַיָּט וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּתְפֹּר לוֹ מִמֶּנּוּ 'טַלִּית קָטָן' אוֹתוֹ יִלְבַּשׁ תָּמִיד, וְלֹא יָמוּשׁ זִכְרוֹן אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ מִנֶּגֶד עֵינָיו. גָּזַר הַחַיָּט אֶת הָאָרִיג, תָּפַר לוֹ אִמְרָה, וְקִפְּלוֹ כְּדֵי לִגְזֹר בְּמֶרְכָּזוֹ אֶת בֵּית הַצַּוָּאר. אַךְ, אֲבוֹי, בְּטָעוּת קִפְּלוֹ פַּעַם אַחַת יוֹתֵר מִדַּי, וּבִמְקוֹם חֹר אֶחָד בַּמֶּרְכָּז נוֹצְרוּ שְׁנֵי חֹרִים, הָאֶחָד בַּדָּרוֹם וְהָאֶחָד בַּצָּפוֹן...

רוֹעֵד וְרוֹתֵת הֶחְזִיר הַחַיָּט אֶת הָאָרִיג הַיָּקָר, בִּמְבוּכָה סָח אֶת שֶׁאֵרַע, בְּרִגְשֵׁי אַשְׁמָה נוֹרָאָה.

לְהַפְתָּעָתוֹ, נָהֲרוּ פְּנֵי הַצַּדִּיק וְאָמַר: "וַדַּאי! כָּךְ צָרִיךְ הָיָה, וְאֵין כָּאן טָעוּת! אָרִיג זֶה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי חֹרִים: הָאֶחָד כְּדֵי לְהַכְנִיס בּוֹ אֶת הָרֹאשׁ, כְּכָל 'טַלִּית קָטָן'. וְהַשֵּׁנִי, לִרְאוֹת הַאִם רְפָאֵל יִכְעַס"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויגש תשע"ח
	הָאֲרָזִים וְהָעֲגָלוֹת
	"מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי... וְלָמָּה רִמִּיתַנִי" (כט-כה) מְנַהֵל רוּחָנִי הָיָה בִּישִׁיבַת בָּרָנוֹבִיץ. גָּאוֹן אַדִּיר - שֶׁכִּהֵן תְּקוּפַת מָה כְּרַב הָעִיר - וְצַדִּיק נִשְׂגָּב, חֲתָנוֹ שֶׁל הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל. מִגְּדוֹלֵי תְּנוּעַת הַמּוּסָר הָיָה, כֻּלּוֹ אֵשׁ לֶהָבָה, וּבָקִי בְּתוֹרַת הָרָז, בְּסִתְרֵי חָכְמַת הַקַּבָּלָה. בְּשִׂיחוֹתָיו לִפְנֵי בְּנֵי הַיְשִׁיבָה מַצְנִיעַ הָיָה אֶת הַשָּׂגוֹתָיו בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר, אֲבָל בְּפָרָשָׁתֵנוּ נֶאֱלָץ לְגַלּוֹת טֶפַח, לְהָרִים קִמְעָה אֶת הַמָּסָךְ. וְכָךְ שָׂח הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב לוּבְצֶ'נְסְקִי זָצָ"ל, הי"ד: אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּגַדְלוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת, שֶׁדְּמוּתוֹ חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד. הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, שֶׁנֶּאֱבַק בַּמַּלְאָךְ וְנִצְּחוֹ. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶשְׁכּוֹל עוֹלָמוֹת בַּמָּרוֹם הַמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ, וְהוּא עוֹלָם שֶׁל שֶׁפַע וְאוֹר. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בְּמִדָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, כָּךְ אֵין לָנוּ מֻשָּׂג בָּאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, רָחֵל וְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּתִקּוּן חֲצוֹת "תִּקּוּן רָחֵל" וְ"תִקּוּן לֵאָה" וְהֵם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד עוֹלָמוֹת רוּחָנִיִּים עֶלְיוֹנִים. וְשָׁם, בַּמָּרוֹם, בְּחִינַת "רָחֵל" כְּנֶגֶד סְפִירַת מַלְכוּת, שֹׁרֶשׁ נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, הַמְקַבֶּלֶת שֶׁפַע מֵעוֹלְמוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב - סִתְרֵי תּוֹרָה בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים, אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת. אֲבָל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁרָאָה מַרְאוֹת אֱלֹקִים, וַדַּאי יָדַע כָּל מַה שֶּׁנִּגְלָה לָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְיוֹתֵר, יָדַע כַּמָּה עוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בּוֹ וּבְנִשּׂוּאָיו עִם רָחֵל, בִּבְנִיַּת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל יָדָם. הֲלֹא נִרְאֶה, שֶׁכַּאֲשֶׁר רְאוּבֵן בְּכוֹר בָּנָיו הֵעֵז לְהִתְעָרֵב בְּשִׁקּוּלָיו הַטְּמִירִים - נִדְחָה לָנֶצַח מִן הַבְּכוֹרָה, הַמַּלְכוּת וְהַכְּהֻנָּה! מַבְהִיל הַדָּבָר! וְהִנֵּה, שֶׁבַע שָׁנִים עוֹבֵד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שְׁנוֹת סִלּוּדִין לִבְנִיַּת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרוֹמְמוּת וְשֶׂגֶב כַּוָּנוֹתָיו וְיִחוּדָיו. בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע הָיָה בְּהַגִּיעַ הַיּוֹם הַמְיֹעָד, שֶׁאֵצֶל הַמּוּרָמִים מֵעַם דּוֹמֶה הוּא לְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה וּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. בּוֹנֶה יַעֲקֹב אָבִינוּ עוֹלָמוֹת וּמְיַחֵד יִחוּדִים עִלָּאִיִּים - "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה". הֲיֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג בְּמַפַּח נַפְשׁוֹ בְּהֶרֶס בִּנְיָנוֹ וְסִכּוּל כַּוָּנוֹתָיו וְיִחוּדָיו, הַכֹּל בְּעֶטְיוֹ שֶׁל הַנָּבָל הַשָּׁפָל, הָרַמַּאי הָאֲרַמִּי, הַנּוֹכֵל לָבָן?! הָבָה נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ כֵּיצַד הָיִינוּ אָנוּ מְגִיבִים, מֶה הָיִינוּ טוֹעֲנִים, אֵיךְ הָיִינוּ מִתְמַרְמְרִים! וְיַעֲקֹב? מִשְׁפָּט אֶחָד אָמַר, וְנָדַם: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִי, לָמָּה רִמִּיתַנִי". וְתוּ לֹא. אֵיזֶה כֹּחַ הַבְלָגָה, אֵיזוֹ יְכֹלֶת בְּלִימָה! יֵשׁ לָנוּ לָדַעַת, שֶׁסִּפּוּרֵי הַתּוֹרָה הֵם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הַנְחָיוֹת וְהוֹרָאוֹת וּלְקָחִים שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת מוּפָקִים מִכָּל פָּרָשָׁה וּמִכָּל פָּסוּק, בִּבְחִינַת "מַעֲשֵׂי אָבוֹת סִימָן לְבָנִים". לְשֵׁם מָה לָנוּ לָדַעַת שֶׁרָחֵל הֻחְלְפָה בְּלֵאָה, אִם לֹא כְּדֵי לִלְמֹד מֵאָבִינוּ יַעֲקֹב כֵּיצַד נוֹהֲגִים, כֵּיצַד מְגִיבִים. אֵיךְ כּוֹעֲסִים עַל אָדָם שֶׁהֵפֵר תְּנַאי מְפֹרָשׁ, וְסִכֵּל אֶת תָּכְנִיּוֹתֵינוּ, אַף הֶחְרִיב עוֹלָמוֹת בְּרַמָּאוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ. הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה הִיא לְהִתְעַלֵּם, וְלִשְׁתֹּק. קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לִפְנוֹת אֵלָיו - בְּרִטּוּן. לְשָׁאֳלוֹ מַדּוּעַ, וְלָתֵת לוֹ לְתָרֵץ עַצְמוֹ - בְּאִפּוּק. אַשְׁרֵי הַלּוֹמֵד, וּמֵפִיק אֶת הַלֶּקַח. אַשְׁרָיו, וְאַשְׁרֵי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וַחֲבֵרָיו. הֵן יָדוּעַ הַסִּפּוּר - הַצַּדִּיק רַבִּי רְפָאֵל מִבֶּרְשִׁיד זָצָ"ל מְחַבֵּב הָיָה כָּל דָּבָר מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. פַּעַם שָׁלְחוּ לוֹ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמוֹ יְרִיעַת צֶמֶר שֶׁנִּטְוְתָה מֵ'רֵאשִׁית הַגֵּז' שֶׁל כְּבָשִׂים מֵאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. כֹּה יָקָר הָיָה בְּעֵינָיו הָאָרִיג, עַד שֶׁקָּרָא לְחַיָּט וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיִּתְפֹּר לוֹ מִמֶּנּוּ 'טַלִּית קָטָן' אוֹתוֹ יִלְבַּשׁ תָּמִיד, וְלֹא יָמוּשׁ זִכְרוֹן אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ מִנֶּגֶד עֵינָיו. גָּזַר הַחַיָּט אֶת הָאָרִיג, תָּפַר לוֹ אִמְרָה, וְקִפְּלוֹ כְּדֵי לִגְזֹר בְּמֶרְכָּזוֹ אֶת בֵּית הַצַּוָּאר. אַךְ, אֲבוֹי, בְּטָעוּת קִפְּלוֹ פַּעַם אַחַת יוֹתֵר מִדַּי, וּבִמְקוֹם חֹר אֶחָד בַּמֶּרְכָּז נוֹצְרוּ שְׁנֵי חֹרִים, הָאֶחָד בַּדָּרוֹם וְהָאֶחָד בַּצָּפוֹן... רוֹעֵד וְרוֹתֵת הֶחְזִיר הַחַיָּט אֶת הָאָרִיג הַיָּקָר, בִּמְבוּכָה סָח אֶת שֶׁאֵרַע, בְּרִגְשֵׁי אַשְׁמָה נוֹרָאָה. לְהַפְתָּעָתוֹ, נָהֲרוּ פְּנֵי הַצַּדִּיק וְאָמַר: "וַדַּאי! כָּךְ צָרִיךְ הָיָה, וְאֵין כָּאן טָעוּת! אָרִיג זֶה רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ שְׁנֵי חֹרִים: הָאֶחָד כְּדֵי לְהַכְנִיס בּוֹ אֶת הָרֹאשׁ, כְּכָל 'טַלִּית קָטָן'. וְהַשֵּׁנִי, לִרְאוֹת הַאִם רְפָאֵל יִכְעַס"... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)