Otzarot-Article

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב" (כד-כב) אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַמֶּמְשָׁלָה נִשְׁאַל לְאַחַר הַבְּחִירוֹת אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מֵאֲשֶׁר הִבְטִיחַ מְפֹרָשׁוֹת לְבוֹחֲרָיו לִפְנֵי הַבְּחִירוֹת.

"נָכוֹן שֶׁהִבְטַחְתִּי", הֵשִׁיב בְּיֹבֶשׁ, "אֲבָל לֹא הִבְטַחְתִּי לְקַיֵּם..."

אֱלִיעֶזֶר הָיָה הַשַּׁדְכָן הָרִאשׁוֹן בַּהִיסְטוֹרְיָה, וְשַׁדְכָן הָגוּן וּמִקְצוֹעִי הָיָה, וְאָכֵן מַה שֶּׁהִבְטִיחַ קִיֵּם. כְּדֵי לְזַהוֹת אֶת הַנַּעֲרָה הַמְיֹעֶדֶת לְיִצְחָק, מַגְדִּיר הוּא לְעַצְמוֹ אֶבֶן בֹּחַן הַמַּצְבִּיעָה עַל תְּכוּנָה פְּנִימִית שֶׁל עֶזְרָה לַזּוּלַת וּגְמִילוּת חֲסָדִים. יוֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב מִבֵּית אֲדוֹנוֹ אַבְרָהָם כִּי מִדָּה זוֹ הִיא אַמַּת מִדָּה בְּחִפּוּשׂ אַחַר בַּת זוּג רְאוּיָה.

סִפֵּר חָכָם שִׁמְעוֹן אֵלִיָּהוּ, אָחִיו שֶׁל מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זָצָ"ל: יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אֲנִי וְאָחִי יְלָדִים קְטַנִּים, אִמִּי ע"ה הֶחְלִיטָה לִקְנוֹת לְאָחִי נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. נַעֲלָיו כְּבָר הָיוּ בְּלוּיוֹת מֵרֹב שִׁמּוּשׁ, וְלַמְרוֹת הָעֲנִיּוּת שֶׁשָּׂרְרָה בַּבַּיִת, הִיא חָסְכָה פְּרוּטָה לִפְרוּטָה לְצֹרֶךְ זֶה.

שֶׁלֹּא כְּמוֹ בְּיָמֵינוּ שֶׁמִּדֵּי עוֹנָה מַחְלִיפִים נַעֲלַיִם, בְּאוֹתָם יָמִים קְנִיַּת נַעֲלַיִם הָיְתָה מְאֹרָע נָדִיר. בְּנוֹסָף לְכָךְ, לֹא הָיָה מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לַחֲנוּת, לִבְחֹר נַעֲלַיִם, לְשַׁלֵּם וְלָצֵאת עִם נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. הָיוּ צְרִיכִים לָגֶשֶׁת אֶל הַסַּנְדְּלָר, וּלְבַצֵּעַ הַזְמָנָה מְיֻחֶדֶת שֶׁל הַנַּעֲלַיִם. הַסַּנְדְּלָר הָיָה מוֹדֵד אֶת מִדּוֹת הָרֶגֶל, וּמֵכִין בִּמְיֻחָד עֲבוּר הַקּוֹנֶה נַעֲלַיִם לְפִי מִדּוֹתָיו, תַּהֲלִיךְ שֶׁלָּקַח לְפָחוֹת מִסְפַּר יָמִים.

בִּשְׁכוּנָתֵנוּ שִׁמֵּשׁ כְּסַנְדְּלָר אָבִיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל שֶׁהָיָה צַדִּיק וְחָסִיד, וְאִמִּי פָּנְתָה אֵלָיו עַל מְנָת שֶׁיָּכִין אֶת הַנַּעֲלַיִם לְאָחִי.

לַמְרוֹת שֶׁאָחִי הָיָה יֶלֶד צָעִיר, הָיָה מִתְנַהֵג בְּבַגְרוּת, וּמְנַסֶּה לְקַמֵּץ בְּהוֹצָאוֹת הַבַּיִת. כְּשֶׁאִמִּי הִזְמִינָה אֶת הַנַּעֲלַיִם, הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁהֵן תִּהְיֶינָה מְעַט גְּדוֹלוֹת מִכְּפִי מִדָּתוֹ. "כָּעֵת אֲנִי בִּזְמַן הַגְּדִילָה", הִסְבִּיר לְאִמִּי, "וְכָךְ אוּכַל לִנְעֹל אוֹתָן בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב יוֹתֵר". "וּמַה תַּעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַדְנְדוּ הַנַּעֲלַיִם עַל רַגְלֶיךָ?" הִקְשְׁתָה אִמִּי. "אֶדְחַף בָּרֶוַח נְיָר", הָיְתָה לַיֶּלֶד הֶחָכָם תְּשׁוּבָה מוּכָנָה.

אַחֲרֵי מִסְפַּר יָמִים, הוֹדִיעַ לָנוּ הַסַּנְדְּלָר שֶׁהַנַּעֲלַיִם מוּכָנוֹת. אִמִּי הָלְכָה יַחַד עִם אָחִי לַסַּנְדְּלָר, שִׁלְּמָה חֲצִי לִירָה וְקִבְּלָה אֶת הַנַּעֲלַיִם. אָחִי מָרְדְּכַי כַּמּוּבָן שָׂמַח בָּהֶן, וְהוֹדָה לְאִמִּי עַד מְאֹד.

לְאַחַר מִכֵּן יָצָא לָרְחוֹב, וְהִנֵּה רָאָה אֶת אִמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵחֲבֵרָיו בִּישִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף" כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וּבָכֹה. "מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה?" בֵּרֵר הַיֶּלֶד בְּתֹם. "בְּנִי מְסָרֵב לָלֶכֶת לַיְשִׁיבָה", הִתְיַפְּחָה הָאֵם, "נַעֲלָיו קְרוּעוֹת, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לָלֶכֶת עִמָּן... מָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין בְּיָדִי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם לַסַּנְדְּלָר?"

אָחִי מָרְדְּכַי לֹא חָשַׁב הַרְבֵּה, וְהִצִּיעַ בְּפַשְׁטוּת: "אֶתֵּן לוֹ אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלְּרַגְלַי, אֲנִי כְּבָר אֶסְתַּדֵּר עִם הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת".

הַכָּרַת תּוֹדָה עָלְתָה בְּפָנֶיהָ שֶׁל הָאֵם, אֲבָל אָז נִזְכְּרָה בִּבְעָיָה: "בְּנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, וְכַנִּרְאֶה נַעֲלֶיךָ תִּהְיֶינָה קְטַנּוֹת עֲבוּרוֹ". "אַל דְּאָגָה", הֵשִׁיב אָחִי לְלֹא הַסּוּס, "נַעֲלַי גְּדוֹלוֹת עָלַי בְּכַמָּה מִסְפָּרִים, וּמִן הַסְּתָם הֵן יַתְאִימוּ לִבְנֵךְ". הוּא רָץ בִּזְרִיזוּת לְבֵיתוֹ, אָרַז אֶת נַעֲלָיו הַחֲדָשׁוֹת בְּקֻפְסָה, וּכְשֶׁהַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת לְרַגְלָיו חָזַר וְהֵבִיא לְאִמּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת לִבְנָהּ.

וְאָכֵן, הַנַּעֲלַיִם הִתְאִימוּ לְהַפְלִיא לְמִדּוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד, וּבִזְכוּת אָחִי מָרְדְּכַי הוּא הָלַךְ בְּשִׂמְחָה לִלְמֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

בָּעֶרֶב, הִבְחִינָה אִמִּי בְּמָרְדְּכַי אָחִי מְצַחְצֵחַ אֶת נַעֲלָיו הַיְשָׁנוֹת וְהַבְּלוּיוֹת. "מַדּוּעַ אַתָּה מְצַחְצֵחַ אֶת הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת?", הִתְפַּלְּאָה, "אַיֵּה הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת שֶׁרָכַשְׁתִּי בַּעֲבוּרְךָ?"

"עָשִׂיתִי בָּהֶן מִצְוָה!" נַעֲנָה מָרְדְּכַי בְּפָנִים קוֹרְנוֹת, וְשָׂח לְאִמִּי אֶת הַסִּפּוּר, תּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהִתְעַלֵּם נֹכַח מְצוּקַת הָאֵם וּבְנָהּ. דִּמְעוֹת הִתְרַגְּשׁוּת זָלְגוּ מֵעֵינֵי אִמִּי לְשֶׁמַע דִּבְרֵי בְּנָהּ. בִּמְקוֹם לִכְעֹס, שָׂמְחָה מְאֹד בְּמִדּוֹתָיו הַתְּרוּמִיּוֹת שֶׁל בְּנָהּ, וְתֵכֶף הִבְטִיחָה לוֹ "אַתָּה עוֹד תְּקַבֵּל נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת בְּעֶזְרַת ה'!".

אַחַר מִסְפַּר יָמִים, כְּשֶׁהִתְאַסֵּף אֶצְלָהּ קְצָת כֶּסֶף, לָקְחָה אוֹתוֹ שׁוּב לַסַּנְדְּלָר, וְהִזְמִינָה בִּשְׁבִילוֹ שׁוּב נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. "מַה קָּרָה?" קִדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם הַסַּנְדְּלָר בְּגַבּוֹת מוּרָמוֹת, "הֲרֵי רַק שִׁלְשׁוֹם הוּא קִבֵּל נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת, כְּבָר הֵן נִקְרְעוּ?!..."

סִפְּרָה הָאֵם לַסַּנְדְּלָר עַל הַוִּתּוּר הַנֶּאֱצָל שֶׁל בְּנָהּ, וְהַסַּנְדְּלָר שֶׁהִתְרַגֵּשׁ מִכָּךְ, גִּלָּה אַף הוּא רֹחַב לֵב, וְהִצְהִיר כִּי הוּא מוּכָן לְוַתֵּר עַל הָרֶוַח שֶׁלּוֹ, וּמָכַר לָהּ אֶת הַנַּעֲלַיִם בִּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת, מְחִיר הֶחֳמָרִים בְּלִי מְחִיר הָעֲבוֹדָה.

כָּאֵלּוּ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמִּדּוֹת בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה... לֹא פֶּלֶא שֶׁמִּזַּרְעָם יָצְאוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים לְשֵׁם לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	נח תשע"ח
	הַאִם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ חָמוּר מִבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם?
	"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב" (כד-כב) אֶחָד מֵרָאשֵׁי הַמֶּמְשָׁלָה נִשְׁאַל לְאַחַר הַבְּחִירוֹת אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מֵאֲשֶׁר הִבְטִיחַ מְפֹרָשׁוֹת לְבוֹחֲרָיו לִפְנֵי הַבְּחִירוֹת. "נָכוֹן שֶׁהִבְטַחְתִּי", הֵשִׁיב בְּיֹבֶשׁ, "אֲבָל לֹא הִבְטַחְתִּי לְקַיֵּם..." אֱלִיעֶזֶר הָיָה הַשַּׁדְכָן הָרִאשׁוֹן בַּהִיסְטוֹרְיָה, וְשַׁדְכָן הָגוּן וּמִקְצוֹעִי הָיָה, וְאָכֵן מַה שֶּׁהִבְטִיחַ קִיֵּם. כְּדֵי לְזַהוֹת אֶת הַנַּעֲרָה הַמְיֹעֶדֶת לְיִצְחָק, מַגְדִּיר הוּא לְעַצְמוֹ אֶבֶן בֹּחַן הַמַּצְבִּיעָה עַל תְּכוּנָה פְּנִימִית שֶׁל עֶזְרָה לַזּוּלַת וּגְמִילוּת חֲסָדִים. יוֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב מִבֵּית אֲדוֹנוֹ אַבְרָהָם כִּי מִדָּה זוֹ הִיא אַמַּת מִדָּה בְּחִפּוּשׂ אַחַר בַּת זוּג רְאוּיָה. סִפֵּר חָכָם שִׁמְעוֹן אֵלִיָּהוּ, אָחִיו שֶׁל מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי מָרְדְּכַי אֵלִיָּהוּ זָצָ"ל: יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ אֲנִי וְאָחִי יְלָדִים קְטַנִּים, אִמִּי ע"ה הֶחְלִיטָה לִקְנוֹת לְאָחִי נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. נַעֲלָיו כְּבָר הָיוּ בְּלוּיוֹת מֵרֹב שִׁמּוּשׁ, וְלַמְרוֹת הָעֲנִיּוּת שֶׁשָּׂרְרָה בַּבַּיִת, הִיא חָסְכָה פְּרוּטָה לִפְרוּטָה לְצֹרֶךְ זֶה. שֶׁלֹּא כְּמוֹ בְּיָמֵינוּ שֶׁמִּדֵּי עוֹנָה מַחְלִיפִים נַעֲלַיִם, בְּאוֹתָם יָמִים קְנִיַּת נַעֲלַיִם הָיְתָה מְאֹרָע נָדִיר. בְּנוֹסָף לְכָךְ, לֹא הָיָה מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לַחֲנוּת, לִבְחֹר נַעֲלַיִם, לְשַׁלֵּם וְלָצֵאת עִם נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. הָיוּ צְרִיכִים לָגֶשֶׁת אֶל הַסַּנְדְּלָר, וּלְבַצֵּעַ הַזְמָנָה מְיֻחֶדֶת שֶׁל הַנַּעֲלַיִם. הַסַּנְדְּלָר הָיָה מוֹדֵד אֶת מִדּוֹת הָרֶגֶל, וּמֵכִין בִּמְיֻחָד עֲבוּר הַקּוֹנֶה נַעֲלַיִם לְפִי מִדּוֹתָיו, תַּהֲלִיךְ שֶׁלָּקַח לְפָחוֹת מִסְפַּר יָמִים. בִּשְׁכוּנָתֵנוּ שִׁמֵּשׁ כְּסַנְדְּלָר אָבִיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל שֶׁהָיָה צַדִּיק וְחָסִיד, וְאִמִּי פָּנְתָה אֵלָיו עַל מְנָת שֶׁיָּכִין אֶת הַנַּעֲלַיִם לְאָחִי. לַמְרוֹת שֶׁאָחִי הָיָה יֶלֶד צָעִיר, הָיָה מִתְנַהֵג בְּבַגְרוּת, וּמְנַסֶּה לְקַמֵּץ בְּהוֹצָאוֹת הַבַּיִת. כְּשֶׁאִמִּי הִזְמִינָה אֶת הַנַּעֲלַיִם, הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁהֵן תִּהְיֶינָה מְעַט גְּדוֹלוֹת מִכְּפִי מִדָּתוֹ. "כָּעֵת אֲנִי בִּזְמַן הַגְּדִילָה", הִסְבִּיר לְאִמִּי, "וְכָךְ אוּכַל לִנְעֹל אוֹתָן בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב יוֹתֵר". "וּמַה תַּעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַדְנְדוּ הַנַּעֲלַיִם עַל רַגְלֶיךָ?" הִקְשְׁתָה אִמִּי. "אֶדְחַף בָּרֶוַח נְיָר", הָיְתָה לַיֶּלֶד הֶחָכָם תְּשׁוּבָה מוּכָנָה. אַחֲרֵי מִסְפַּר יָמִים, הוֹדִיעַ לָנוּ הַסַּנְדְּלָר שֶׁהַנַּעֲלַיִם מוּכָנוֹת. אִמִּי הָלְכָה יַחַד עִם אָחִי לַסַּנְדְּלָר, שִׁלְּמָה חֲצִי לִירָה וְקִבְּלָה אֶת הַנַּעֲלַיִם. אָחִי מָרְדְּכַי כַּמּוּבָן שָׂמַח בָּהֶן, וְהוֹדָה לְאִמִּי עַד מְאֹד. לְאַחַר מִכֵּן יָצָא לָרְחוֹב, וְהִנֵּה רָאָה אֶת אִמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵחֲבֵרָיו בִּישִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף" כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וּבָכֹה. "מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה?" בֵּרֵר הַיֶּלֶד בְּתֹם. "בְּנִי מְסָרֵב לָלֶכֶת לַיְשִׁיבָה", הִתְיַפְּחָה הָאֵם, "נַעֲלָיו קְרוּעוֹת, וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ לָלֶכֶת עִמָּן... מָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין בְּיָדִי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם לַסַּנְדְּלָר?" אָחִי מָרְדְּכַי לֹא חָשַׁב הַרְבֵּה, וְהִצִּיעַ בְּפַשְׁטוּת: "אֶתֵּן לוֹ אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁלְּרַגְלַי, אֲנִי כְּבָר אֶסְתַּדֵּר עִם הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת". הַכָּרַת תּוֹדָה עָלְתָה בְּפָנֶיהָ שֶׁל הָאֵם, אֲבָל אָז נִזְכְּרָה בִּבְעָיָה: "בְּנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, וְכַנִּרְאֶה נַעֲלֶיךָ תִּהְיֶינָה קְטַנּוֹת עֲבוּרוֹ". "אַל דְּאָגָה", הֵשִׁיב אָחִי לְלֹא הַסּוּס, "נַעֲלַי גְּדוֹלוֹת עָלַי בְּכַמָּה מִסְפָּרִים, וּמִן הַסְּתָם הֵן יַתְאִימוּ לִבְנֵךְ". הוּא רָץ בִּזְרִיזוּת לְבֵיתוֹ, אָרַז אֶת נַעֲלָיו הַחֲדָשׁוֹת בְּקֻפְסָה, וּכְשֶׁהַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת לְרַגְלָיו חָזַר וְהֵבִיא לְאִמּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת לִבְנָהּ. וְאָכֵן, הַנַּעֲלַיִם הִתְאִימוּ לְהַפְלִיא לְמִדּוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ תַּלְמִיד, וּבִזְכוּת אָחִי מָרְדְּכַי הוּא הָלַךְ בְּשִׂמְחָה לִלְמֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. בָּעֶרֶב, הִבְחִינָה אִמִּי בְּמָרְדְּכַי אָחִי מְצַחְצֵחַ אֶת נַעֲלָיו הַיְשָׁנוֹת וְהַבְּלוּיוֹת. "מַדּוּעַ אַתָּה מְצַחְצֵחַ אֶת הַנַּעֲלַיִם הַיְשָׁנוֹת?", הִתְפַּלְּאָה, "אַיֵּה הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת שֶׁרָכַשְׁתִּי בַּעֲבוּרְךָ?" "עָשִׂיתִי בָּהֶן מִצְוָה!" נַעֲנָה מָרְדְּכַי בְּפָנִים קוֹרְנוֹת, וְשָׂח לְאִמִּי אֶת הַסִּפּוּר, תּוֹךְ שֶׁהוּא מִתְנַצֵּל שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְהִתְעַלֵּם נֹכַח מְצוּקַת הָאֵם וּבְנָהּ. דִּמְעוֹת הִתְרַגְּשׁוּת זָלְגוּ מֵעֵינֵי אִמִּי לְשֶׁמַע דִּבְרֵי בְּנָהּ. בִּמְקוֹם לִכְעֹס, שָׂמְחָה מְאֹד בְּמִדּוֹתָיו הַתְּרוּמִיּוֹת שֶׁל בְּנָהּ, וְתֵכֶף הִבְטִיחָה לוֹ "אַתָּה עוֹד תְּקַבֵּל נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת בְּעֶזְרַת ה'!". אַחַר מִסְפַּר יָמִים, כְּשֶׁהִתְאַסֵּף אֶצְלָהּ קְצָת כֶּסֶף, לָקְחָה אוֹתוֹ שׁוּב לַסַּנְדְּלָר, וְהִזְמִינָה בִּשְׁבִילוֹ שׁוּב נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. "מַה קָּרָה?" קִדֵּם אֶת פְּנֵיהֶם הַסַּנְדְּלָר בְּגַבּוֹת מוּרָמוֹת, "הֲרֵי רַק שִׁלְשׁוֹם הוּא קִבֵּל נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת, כְּבָר הֵן נִקְרְעוּ?!..." סִפְּרָה הָאֵם לַסַּנְדְּלָר עַל הַוִּתּוּר הַנֶּאֱצָל שֶׁל בְּנָהּ, וְהַסַּנְדְּלָר שֶׁהִתְרַגֵּשׁ מִכָּךְ, גִּלָּה אַף הוּא רֹחַב לֵב, וְהִצְהִיר כִּי הוּא מוּכָן לְוַתֵּר עַל הָרֶוַח שֶׁלּוֹ, וּמָכַר לָהּ אֶת הַנַּעֲלַיִם בִּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת, מְחִיר הֶחֳמָרִים בְּלִי מְחִיר הָעֲבוֹדָה. כָּאֵלּוּ הָיוּ אַנְשֵׁי הַמִּדּוֹת בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה... לֹא פֶּלֶא שֶׁמִּזַּרְעָם יָצְאוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים לְשֵׁם לִתְהִלָּה וּלְתִפְאֶרֶת. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)