Otzarot-Article

"שְׁתֵה אֲדוֹנִי... גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" (כד-יט) מְלֻוֶּה בְּבִרְכַּת אַבְרָהָם, נֶעֱזַר בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֱלִיעֶזֶר לְחָרָן בְּעוֹדוֹ נוֹשֵׂא תְּפִלָּה, רִבְקָה לִקְרָאתוֹ וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וְהַמַּיִם עוֹלִים לִקְרָאתָהּ, מְקַדְּמִים פָּנֶיהָ. בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, וְאָמְרָה: "שְׁתֵה אֲדוֹנִי, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" - וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'. עַתָּה עָלָיו לְהַשִּׂיג אִשּׁוּר אָבִיהָ, לְקַבֵּל הַסְכָּמָתוֹ. כִּכְלוֹת הַכֹּל, בּוֹ תָּלוּי הַדָּבָר. בָּא, וְעָרְכוּ שֻׁלְחָן. סִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ, וְאָמְרוּ: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר! הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'". נִפְלָא! מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עַתָּה? לְהוֹדוֹת לָהֶם עַל נְכוֹנוּתָם, לִלְחֹץ יָד לְמַזָּל טוֹב, לִשְׁתּוֹת לְחַיִּים - אַךְ לֹא, הוּא נוֹפֵל אַרְצָה. "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'"... זֶה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן, זוֹ הַתְּגוּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת - תּוֹדָה לְבוֹרֵא עוֹלָם!

אֵין זֶה בָּא, כַּמּוּבָן, לִגְרֹעַ מִן הַחוֹבָה לְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁהֵטִיב עִמָּנוּ, לְמִי שֶׁגִּלְגְּלוּ זְכוּת עַל יָדוֹ. וְהַכָּרַת הַטּוֹב הִיא אֶבֶן הַיְסוֹד בַּיַּהֲדוּת, חִיּוּבָהּ מֻשְׁרָשׁ וְהֵעָדְרוּתָהּ מוּקַעַת בְּכָל הַחֻמְרָה. וְעִם זֹאת אַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ לְמִי הַתּוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה, לְמִי הַתּוֹדָה הָרָאשִׁית. מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הֻדַּח מִן הַכְּהֻנָּה, כַּאֲשֶׁר בֵּרֵךְ אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לִפְנֵי שֶׁבֵּרֵךְ אֶת ה'.

וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף) בְּמֶלֶךְ, שֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מְשׁוֹרְרִים לְהַנְעִים זְמַנּוֹ, כְּמִנְהַג אוֹתָם יָמִים. הַמְשׁוֹרֵר הָאֶחָד חָרַז שִׁירִים בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שִׁירֵי הוֹדָיָה וְהַעֲרָצָה, שִׁירִים גְּדוּשֵׁי שֶׁבַח וַחֲנֻפָּה. מְסַפֵּר הָיָה עַל הֶעָרִים שֶׁבָּנָה וְהַשְּׁמָמוֹת שֶׁהִפְרִיחַ, עַל הַדְּרָכִים שֶׁסָּלַל וְהַמִּסְחָר שֶׁפִּתֵּחַ. מְסַפֵּר הָיָה עַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁנִּלְחַם וְתַחְבּוּלוֹת הַקְּרָב, עַל הַנִּצְחוֹנוֹת הַמַּזְהִירִים וְהַשְּׁטָחִים שֶׁכָּבַשׁ. עֲרֵבִים הָיוּ הַדְּבָרִים לָאָזְנַיִם, הִפְעִימוּ לִבּוֹת הַשּׁוֹמְעִים וְנָשְׂאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. אֲבָל הַנֶּפֶשׁ נוֹקַעַת מִלִּשְׁמֹעַ אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר יוֹם אַחַר יוֹם וְשָׁעָה אַחַר שָׁעָה. לְפִיכָךְ מוֹפִיעַ הָיָה לְסֵרוּגִין עִם מְשׁוֹרֵר מְחוֹנָן אַחֵר, יְהוּדִי, שֶׁהָיָה מַשְׁמִיעַ שִׁירִים מַפְעִימִים, שִׁירֵי הַלֵּל וְהוֹדָיָה לְבוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁבַח וְקִלּוּס לְיוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, לְמַזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּמַשִּׁיב הָרוּחַ, הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים וּמַצְמִיחַ עֵשֶׂב וְתִפְרַחַת פְּרָחִים, פֵּרוֹת וּתְבוּאָה לְמַאֲכַל אָדָם וּבְהֵמָה - הַמַּעֲנִיק לַמֶּלֶךְ בְּרִיאוּת וְכֹחַ וְעָצְמָה, תְּבוּנָה וּשְׁנִינוּת וְנַחַת וְשִׂמְחָה... הַמֶּלֶךְ מַאֲמִין הָיָה, יָדַע שֶׁהַכֹּל מֵחַסְדֵי הַבּוֹרֵא עָלָיו, אֲבָל אֵין לְהַכְחִישׁ שֶׁחֲרוּזָיו שֶׁל הָרִאשׁוֹן עָרְבוּ יוֹתֵר לְאָזְנָיו...

אָמַר הַמֶּלֶךְ לְנַפְשׁוֹ: שְׁנֵיהֶם עוֹשִׂים מְלַאכְתָּם בֶּאֱמוּנָה, וּשְׁנֵיהֶם יְקַבְּלוּ שְׂכָרָם בִּשְׁלֵמוּת. אֲבָל הָרִאשׁוֹן, הַמְפָאֲרֵנִי תָּמִיד, זַכַּאי לְקַבֵּל מַתָּנָה מִיָּדִי. הַשֵּׁנִי, הַמְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאוֹ - יַעֲנִיק לוֹ הַבּוֹרֵא אֶת מַתְּנָתוֹ... מֶה עָשָׂה, הוֹרָה לָתֵת לִשְׁנֵיהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמַתָּנָה, לֶחֶם סֹלֶת מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵין כָּמוֹהוּ לְטַעַם וְנִיחוֹחַ. וְהוֹרָה לְהַטְמִין בִּבְצֵקוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן עֶשְׂרִים דִּינְרֵי זָהָב.

בְּתֹם מִשְׁמַרְתָּם, קִבְּלוּ הַשְּׁנַיִם אֶת כִּכְּרוֹתֵיהֶם. נָטַל הָרִאשׁוֹן אֶת כִּכָּרוֹ, וְהִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו: כְּבֵדָה הַכִּכָּר, כַּנִּרְאֶה לֹא תָּפְחָה כָּרָאוּי, וּבְצֵקָהּ סָמִיךְ, גָּרוּעַ לְמַאֲכָל. אָמַר לַחֲבֵרוֹ: "רְצוֹנְךָ וְנַחְלִיף כִּכְּרוֹתֵינוּ?"

חָשַׁב הַיְּהוּדִי: בְּלָאו הֲכִי פַּת עַכּוּ"ם הִיא, וְלֹא אֹכַל אוֹתָהּ, אֶתֵּן אוֹתָהּ לַתַּרְנְגוֹלִים. מָה אִכְפַּת לִי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם עֲמִיתִי. נָטַל אֶת הַפַּת הַכְּבֵדָה וְהִנִּיחָהּ לִפְנֵי תַּרְנְגוֹלוֹתָיו, נִקְּרוּ וְחָשְׂפוּ אֶת הָאוֹצָר.

לְמָחֳרָת צִפָּה הַמֶּלֶךְ לְמִלּוֹת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה מִפִּי הַמְשׁוֹרֵר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל דַּוְקָא הַשֵּׁנִי נִגַּשׁ וְהוֹדָה. מוּבָן שֶׁלֹּא סִפֵּר שֶׁהִתְנַזֵּר מִמַּאַכְלֵי הַמֶּלֶךְ, רַק הוֹדָה עַל הָאוֹצָר.

הִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְזַעֲמוֹ גָּאָה. כֵּיצַד אֵרַע הַדָּבָר, אֵיךְ הוּפְרָה מַחְשַׁבְתּוֹ. כַּאֲשֶׁר פָּצָה הַיְּהוּדִי אֶת פִּיו וְהֵחֵל לְקַלֵּס אֶת בּוֹרְאוֹ, שֶׁנָּתַן בְּלֵב הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה לְהַנְחִילוֹ מַתָּנָה כֹּה יְקָרָה, הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לִסְכֹּר אֶת פִּיו לָעַד. בַּחֲשַׁאי הוֹרָה לֶאֱפוֹת עוֹד שְׁנֵי לְחָמִים, אֲבָל בְּאֶחָד יָשִׂימוּ רַעַל חָרִיף...

וְאוּלַי יָסֵב הַמְשׁוֹרֵר עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ לִסְעוּדָה, בְּמָה אֲשֵׁמִים אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו - עַל כָּךְ לֹא נָתַן הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ. אַחַת הִיא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע עוֹד אֶת שִׁירָתוֹ.

קִבְּלוּ הַשְּׁנַיִם אֶת כִּכְּרוֹתֵיהֶם בְּהוֹדָאָה, וְהַמְשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי שָׂם פָּנָיו לְבֵיתוֹ שֶׁבְּיַרְכְּתֵי עִיר הַבִּירָה. מוּבָן שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְאָכְלָהּ, הֵן פַּת עַכּוּ"ם הִיא. לַתַּרְנְגוֹלִים נִשְׁאַר לֶחֶם מֵאֶתְמוֹל, יִשְׁמֹר אֶת הַכִּכָּר לְיוֹם הַמָּחֳרָת.

בִּשְׁעַת עֶרֶב הִתְדַּפְּקוּ עַל דַּלְתּוֹ. בֶּן הַמֶּלֶךְ חָזַר מִמַּסַּע צַיִד, עָיֵף וּמוּתָשׁ. הֶחְלִיט לָנוּחַ קִמְעָה בְּבֵית הַמְשׁוֹרֵר, וּשְׁאָלוֹ כְּלוּם יֵשׁ בְּבֵיתוֹ מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל.

"כֵּן, יֵשׁ לֶחֶם מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל אָבִיךָ", עָנָה הַמְשׁוֹרֵר, וְהִנִּיחַ אֶת הַכִּכָּר לִפְנֵי בֶּן הַמֶּלֶךְ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	סוכות תשע"ח
	סֻכּוֹת - חַג הָאַחְדוּת
	"שְׁתֵה אֲדוֹנִי... גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" (כד-יט) מְלֻוֶּה בְּבִרְכַּת אַבְרָהָם, נֶעֱזַר בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ, הִגִּיעַ אֱלִיעֶזֶר לְחָרָן בְּעוֹדוֹ נוֹשֵׂא תְּפִלָּה, רִבְקָה לִקְרָאתוֹ וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ, וְהַמַּיִם עוֹלִים לִקְרָאתָהּ, מְקַדְּמִים פָּנֶיהָ. בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, וְאָמְרָה: "שְׁתֵה אֲדוֹנִי, וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב" - וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'. עַתָּה עָלָיו לְהַשִּׂיג אִשּׁוּר אָבִיהָ, לְקַבֵּל הַסְכָּמָתוֹ. כִּכְלוֹת הַכֹּל, בּוֹ תָּלוּי הַדָּבָר. בָּא, וְעָרְכוּ שֻׁלְחָן. סִפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ, וְאָמְרוּ: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר! הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'". נִפְלָא! מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת עַתָּה? לְהוֹדוֹת לָהֶם עַל נְכוֹנוּתָם, לִלְחֹץ יָד לְמַזָּל טוֹב, לִשְׁתּוֹת לְחַיִּים - אַךְ לֹא, הוּא נוֹפֵל אַרְצָה. "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת דִּבְרֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה'"... זֶה הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן, זוֹ הַתְּגוּבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת - תּוֹדָה לְבוֹרֵא עוֹלָם! אֵין זֶה בָּא, כַּמּוּבָן, לִגְרֹעַ מִן הַחוֹבָה לְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁהֵטִיב עִמָּנוּ, לְמִי שֶׁגִּלְגְּלוּ זְכוּת עַל יָדוֹ. וְהַכָּרַת הַטּוֹב הִיא אֶבֶן הַיְסוֹד בַּיַּהֲדוּת, חִיּוּבָהּ מֻשְׁרָשׁ וְהֵעָדְרוּתָהּ מוּקַעַת בְּכָל הַחֻמְרָה. וְעִם זֹאת אַל לָנוּ לִשְׁכֹּחַ לְמִי הַתּוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה, לְמִי הַתּוֹדָה הָרָאשִׁית. מַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הֻדַּח מִן הַכְּהֻנָּה, כַּאֲשֶׁר בֵּרֵךְ אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לִפְנֵי שֶׁבֵּרֵךְ אֶת ה'. וְיָדוּעַ הַסִּפּוּר (תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף) בְּמֶלֶךְ, שֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מְשׁוֹרְרִים לְהַנְעִים זְמַנּוֹ, כְּמִנְהַג אוֹתָם יָמִים. הַמְשׁוֹרֵר הָאֶחָד חָרַז שִׁירִים בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, שִׁירֵי הוֹדָיָה וְהַעֲרָצָה, שִׁירִים גְּדוּשֵׁי שֶׁבַח וַחֲנֻפָּה. מְסַפֵּר הָיָה עַל הֶעָרִים שֶׁבָּנָה וְהַשְּׁמָמוֹת שֶׁהִפְרִיחַ, עַל הַדְּרָכִים שֶׁסָּלַל וְהַמִּסְחָר שֶׁפִּתֵּחַ. מְסַפֵּר הָיָה עַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁנִּלְחַם וְתַחְבּוּלוֹת הַקְּרָב, עַל הַנִּצְחוֹנוֹת הַמַּזְהִירִים וְהַשְּׁטָחִים שֶׁכָּבַשׁ. עֲרֵבִים הָיוּ הַדְּבָרִים לָאָזְנַיִם, הִפְעִימוּ לִבּוֹת הַשּׁוֹמְעִים וְנָשְׂאוּ חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. אֲבָל הַנֶּפֶשׁ נוֹקַעַת מִלִּשְׁמֹעַ אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר יוֹם אַחַר יוֹם וְשָׁעָה אַחַר שָׁעָה. לְפִיכָךְ מוֹפִיעַ הָיָה לְסֵרוּגִין עִם מְשׁוֹרֵר מְחוֹנָן אַחֵר, יְהוּדִי, שֶׁהָיָה מַשְׁמִיעַ שִׁירִים מַפְעִימִים, שִׁירֵי הַלֵּל וְהוֹדָיָה לְבוֹרֵא עוֹלָם, שֶׁבַח וְקִלּוּס לְיוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, לְמַזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּמַשִּׁיב הָרוּחַ, הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים וּמַצְמִיחַ עֵשֶׂב וְתִפְרַחַת פְּרָחִים, פֵּרוֹת וּתְבוּאָה לְמַאֲכַל אָדָם וּבְהֵמָה - הַמַּעֲנִיק לַמֶּלֶךְ בְּרִיאוּת וְכֹחַ וְעָצְמָה, תְּבוּנָה וּשְׁנִינוּת וְנַחַת וְשִׂמְחָה... הַמֶּלֶךְ מַאֲמִין הָיָה, יָדַע שֶׁהַכֹּל מֵחַסְדֵי הַבּוֹרֵא עָלָיו, אֲבָל אֵין לְהַכְחִישׁ שֶׁחֲרוּזָיו שֶׁל הָרִאשׁוֹן עָרְבוּ יוֹתֵר לְאָזְנָיו... אָמַר הַמֶּלֶךְ לְנַפְשׁוֹ: שְׁנֵיהֶם עוֹשִׂים מְלַאכְתָּם בֶּאֱמוּנָה, וּשְׁנֵיהֶם יְקַבְּלוּ שְׂכָרָם בִּשְׁלֵמוּת. אֲבָל הָרִאשׁוֹן, הַמְפָאֲרֵנִי תָּמִיד, זַכַּאי לְקַבֵּל מַתָּנָה מִיָּדִי. הַשֵּׁנִי, הַמְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאוֹ - יַעֲנִיק לוֹ הַבּוֹרֵא אֶת מַתְּנָתוֹ... מֶה עָשָׂה, הוֹרָה לָתֵת לִשְׁנֵיהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמַתָּנָה, לֶחֶם סֹלֶת מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵין כָּמוֹהוּ לְטַעַם וְנִיחוֹחַ. וְהוֹרָה לְהַטְמִין בִּבְצֵקוֹ שֶׁל הָרִאשׁוֹן עֶשְׂרִים דִּינְרֵי זָהָב. בְּתֹם מִשְׁמַרְתָּם, קִבְּלוּ הַשְּׁנַיִם אֶת כִּכְּרוֹתֵיהֶם. נָטַל הָרִאשׁוֹן אֶת כִּכָּרוֹ, וְהִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו: כְּבֵדָה הַכִּכָּר, כַּנִּרְאֶה לֹא תָּפְחָה כָּרָאוּי, וּבְצֵקָהּ סָמִיךְ, גָּרוּעַ לְמַאֲכָל. אָמַר לַחֲבֵרוֹ: "רְצוֹנְךָ וְנַחְלִיף כִּכְּרוֹתֵינוּ?" חָשַׁב הַיְּהוּדִי: בְּלָאו הֲכִי פַּת עַכּוּ"ם הִיא, וְלֹא אֹכַל אוֹתָהּ, אֶתֵּן אוֹתָהּ לַתַּרְנְגוֹלִים. מָה אִכְפַּת לִי לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם עֲמִיתִי. נָטַל אֶת הַפַּת הַכְּבֵדָה וְהִנִּיחָהּ לִפְנֵי תַּרְנְגוֹלוֹתָיו, נִקְּרוּ וְחָשְׂפוּ אֶת הָאוֹצָר. לְמָחֳרָת צִפָּה הַמֶּלֶךְ לְמִלּוֹת שֶׁבַח וְהוֹדָיָה מִפִּי הַמְשׁוֹרֵר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל דַּוְקָא הַשֵּׁנִי נִגַּשׁ וְהוֹדָה. מוּבָן שֶׁלֹּא סִפֵּר שֶׁהִתְנַזֵּר מִמַּאַכְלֵי הַמֶּלֶךְ, רַק הוֹדָה עַל הָאוֹצָר. הִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְזַעֲמוֹ גָּאָה. כֵּיצַד אֵרַע הַדָּבָר, אֵיךְ הוּפְרָה מַחְשַׁבְתּוֹ. כַּאֲשֶׁר פָּצָה הַיְּהוּדִי אֶת פִּיו וְהֵחֵל לְקַלֵּס אֶת בּוֹרְאוֹ, שֶׁנָּתַן בְּלֵב הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּחְשָׁבָה הַטּוֹבָה לְהַנְחִילוֹ מַתָּנָה כֹּה יְקָרָה, הֶחְלִיט הַמֶּלֶךְ לִסְכֹּר אֶת פִּיו לָעַד. בַּחֲשַׁאי הוֹרָה לֶאֱפוֹת עוֹד שְׁנֵי לְחָמִים, אֲבָל בְּאֶחָד יָשִׂימוּ רַעַל חָרִיף... וְאוּלַי יָסֵב הַמְשׁוֹרֵר עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ לִסְעוּדָה, בְּמָה אֲשֵׁמִים אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו - עַל כָּךְ לֹא נָתַן הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ. אַחַת הִיא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע עוֹד אֶת שִׁירָתוֹ. קִבְּלוּ הַשְּׁנַיִם אֶת כִּכְּרוֹתֵיהֶם בְּהוֹדָאָה, וְהַמְשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי שָׂם פָּנָיו לְבֵיתוֹ שֶׁבְּיַרְכְּתֵי עִיר הַבִּירָה. מוּבָן שֶׁלֹּא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְאָכְלָהּ, הֵן פַּת עַכּוּ"ם הִיא. לַתַּרְנְגוֹלִים נִשְׁאַר לֶחֶם מֵאֶתְמוֹל, יִשְׁמֹר אֶת הַכִּכָּר לְיוֹם הַמָּחֳרָת. בִּשְׁעַת עֶרֶב הִתְדַּפְּקוּ עַל דַּלְתּוֹ. בֶּן הַמֶּלֶךְ חָזַר מִמַּסַּע צַיִד, עָיֵף וּמוּתָשׁ. הֶחְלִיט לָנוּחַ קִמְעָה בְּבֵית הַמְשׁוֹרֵר, וּשְׁאָלוֹ כְּלוּם יֵשׁ בְּבֵיתוֹ מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל. "כֵּן, יֵשׁ לֶחֶם מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל אָבִיךָ", עָנָה הַמְשׁוֹרֵר, וְהִנִּיחַ אֶת הַכִּכָּר לִפְנֵי בֶּן הַמֶּלֶךְ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)