Otzarot-Article

כֵּיצַד זוֹכֶה אָדָם לִנְשִׂיאַת עָווֹן וְלִסְלִיחַת פֶּשַׁע? חֲכָמֵינוּ זָצָ"ל לָמְדוּ זֹאת (בִּמְגִלָּה כט.) מִן הַפָּסוּק: "נֹשֵׂא עָוֹן - וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מִיכָה ז-יח), וְדָרְשׁוּ: לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן - לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. שֶׁכָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל פְּשָׁעָיו.

וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה בְּרַבָּהּ הָרָאשִׁי שֶׁל שַׁרְעַבּ, הַגָּאוֹן רַבִּי רָצוֹן מַנְגָ'מִי זָצָ"ל, שֶׁאָדָם אֶחָד תָּבַע בְּפָנָיו אֶת חֲבֵרוֹ לְדִין עַל שֶׁהִקְנִיטוֹ וּבִיְּשׁוֹ בָּרַבִּים. נִכְנַס רַבִּי רָצוֹן בָּעֳבִי הַקּוֹרָה, קָרָא לַשֵּׁנִי, הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו וְתָבַע מִמֶּנּוּ לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵי הַתּוֹבֵעַ וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ. אֲבָל הַתּוֹבֵעַ לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ. הוּא תָּבַע שֶׁיְּפַצּוּהוּ בִּסְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד, וְיִתְנַצְּלוּ בְּפָנָיו בְּפֻמְבֵּי, לִפְנֵי עַם וְעֵדָה. רָצָה לְרוֹשֵׁשׁ אֶת הַנִּתְבָּע וּלְבַזּוֹתוֹ לְעֵין כֹּל.

אָמַר הָרַב: "הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלַי, יִשָּׁאֵר כָּאן הַתּוֹבֵעַ לְבַדּוֹ!"

הַכֹּל יָצְאוּ מֵאוּלַם בֵּית הַדִּין, וְהַתּוֹבֵעַ נִצַּב לִפְנֵי הָרַב.

אָמַר לוֹ הָרַב: "בְּנִי, שִׂים נָא כָּבוֹד לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְהוֹדֵה בְּפָנַי, הַאִם עָבַרְתָּ עֲבֵרָה מִיָּמֶיךָ?"

עָנָה וְאָמַר: "אָמְנָם כֵּן!"

שָׁאַל: "וּמַהִי?"

אָמַר: "רוֹכֵל אֲנִי בִּכְפָרֵי הַגּוֹיִים. יוֹצֵא מִבֵּיתִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, וְשָׁב לְעִירִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי. פַּעַם הִתְעַכַּבְתִּי בְּצָהֳרֵי יוֹם שִׁשִּׁי לִמְכֹּר סְחוֹרָה לַעֲרָבִי אָמִיד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לְבֵיתִי לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ הִתְנַפְּלוּ עָלַי שׁוֹדְדִים, נָטְלוּ אֶת כַּסְפִּי וּבִקְּשׁוּ לְרָצְחֵנִי נֶפֶשׁ. בְּעֶזְרַת ה', בְּנִסֵּי נִסִּים נִמְלַטְנוּ מֵהֶם, אֲנִי וַחֲמוֹרִי, וְדָהַרְתִּי בְּכָל הַמְּהִירוּת. אָתָא לַיְלָה, לֵיל שַׁבָּת, וַאֲנִי עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, פּוֹחֵד מִשּׁוֹדְדֵי דְּרָכִים וּמֵחַיּוֹת טֶרֶף. הִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי עַד לַכְּפָר הַקָּרוֹב, שָׁם קִדְּמוּנִי הַתּוֹשָׁבִים בְּלֶחֶם וּמַיִם וְאֵרְחוּנִי לְיוֹם הַשַּׁבָּת. חִלַּלְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת בִּרְכִיבָה, בְּטִלְטוּל, בִּיצִיאָה מִחוּץ לַתְּחוּם. בִּלִּיתִי שַׁבָּת לְלֹא קִדּוּשׁ, לְלֹא מִנְיָן וּלְלֹא קְרִיאַת הַתּוֹרָה. גָּדוֹל עֲווֹנִי מִנְּשֹׂא!"

שָׁאַל הָרַב: "וּכְלוּם פִּרְסַמְתָּ זֹאת בָּרַבִּים?"

עָנָה הָאִישׁ: "חָלִילָה, אֲפִלּוּ אַנְשֵׁי בֵּיתִי אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי. לֹא רָצִיתִי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם עֲווֹנִי!"

"וּכְלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁנִּסְלַח עֲווֹנְךָ?" שָׁאַל הָרַב.

"וַדַּאי", עָנָה. "הֵן צַמְתִּי עָלָיו, הִתְוַדֵּיתִי וּפִזַּרְתִּי כֶּסֶף לִצְדָקָה. וַה' חַנּוּן וְרַחוּם וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ!"

"צַמְתָּ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת?" שָׁאַל הָרַב.

"לֹא", עָנָה. "רַק בִּימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי".

"הַאִם נָתַתָּ אֶת כָּל הוֹנְךָ לִצְדָקָה?" הוֹסִיף הָרַב לִשְׁאֹל.

"לֹא, רַק כַּמָּה רִיאָל", עָנָה הָאִישׁ.

"וּמִי יֹאמַר כִּי דַּי בְּכָךְ? אֱמֹר נָא לִי, הַאִם מוּכָן אַתָּה 'לַחְתֹּם' עַל עִסְקָה עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כִּי יִסְלַח לְךָ בִּמְחִילָה גְּמוּרָה?" שְׁאָלוֹ הָרַב.

"וַדַּאי!" קָרָא הָאִישׁ.

"אִם כָּךְ, שְׁמַע נָא לַעֲצַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאָמְרוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל עָווֹן - לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע שֶׁפָּשְׁעוּ כְּלַפָּיו. הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לַחֲבֵרְךָ וְהַעֲתֵר לוֹ בִּמְחִילָתְךָ, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲתֹר לְךָ וְיִסְלַח לַעֲווֹנְךָ!" אָמַר הָרַב.

נַעֲנָה הָאִישׁ וְקָרָא: "סָלַחְתִּי, רַבִּי, סָלַחְתִּי!"

וְאַף הָרַב אָמַר: "וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר". פָּתַח הָרַב אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָא לַנִּתְבָּע, וְנִתְפַּיְּסוּ. (תּוֹלְדוֹת הרשב"ז)

	ראש השנה תשע"ז
	בְּיוֹם הַדִּין יֵשׁ לִזְכֹּר גַּם אֶת הַמִּצְווֹת
	כֵּיצַד זוֹכֶה אָדָם לִנְשִׂיאַת עָווֹן וְלִסְלִיחַת פֶּשַׁע? חֲכָמֵינוּ זָצָ"ל לָמְדוּ זֹאת (בִּמְגִלָּה כט.) מִן הַפָּסוּק: "נֹשֵׂא עָוֹן - וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע" (מִיכָה ז-יח), וְדָרְשׁוּ: לְמִי נוֹשֵׂא עָוֹן - לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע. שֶׁכָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִין לוֹ עַל פְּשָׁעָיו. וּכְבָר הָיָה מַעֲשֶׂה בְּרַבָּהּ הָרָאשִׁי שֶׁל שַׁרְעַבּ, הַגָּאוֹן רַבִּי רָצוֹן מַנְגָ'מִי זָצָ"ל, שֶׁאָדָם אֶחָד תָּבַע בְּפָנָיו אֶת חֲבֵרוֹ לְדִין עַל שֶׁהִקְנִיטוֹ וּבִיְּשׁוֹ בָּרַבִּים. נִכְנַס רַבִּי רָצוֹן בָּעֳבִי הַקּוֹרָה, קָרָא לַשֵּׁנִי, הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו וְתָבַע מִמֶּנּוּ לְהִתְנַצֵּל בִּפְנֵי הַתּוֹבֵעַ וּלְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ. אֲבָל הַתּוֹבֵעַ לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ. הוּא תָּבַע שֶׁיְּפַצּוּהוּ בִּסְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד, וְיִתְנַצְּלוּ בְּפָנָיו בְּפֻמְבֵּי, לִפְנֵי עַם וְעֵדָה. רָצָה לְרוֹשֵׁשׁ אֶת הַנִּתְבָּע וּלְבַזּוֹתוֹ לְעֵין כֹּל. אָמַר הָרַב: "הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלַי, יִשָּׁאֵר כָּאן הַתּוֹבֵעַ לְבַדּוֹ!" הַכֹּל יָצְאוּ מֵאוּלַם בֵּית הַדִּין, וְהַתּוֹבֵעַ נִצַּב לִפְנֵי הָרַב. אָמַר לוֹ הָרַב: "בְּנִי, שִׂים נָא כָּבוֹד לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְהוֹדֵה בְּפָנַי, הַאִם עָבַרְתָּ עֲבֵרָה מִיָּמֶיךָ?" עָנָה וְאָמַר: "אָמְנָם כֵּן!" שָׁאַל: "וּמַהִי?" אָמַר: "רוֹכֵל אֲנִי בִּכְפָרֵי הַגּוֹיִים. יוֹצֵא מִבֵּיתִי בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, וְשָׁב לְעִירִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי. פַּעַם הִתְעַכַּבְתִּי בְּצָהֳרֵי יוֹם שִׁשִּׁי לִמְכֹּר סְחוֹרָה לַעֲרָבִי אָמִיד. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לְבֵיתִי לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ הִתְנַפְּלוּ עָלַי שׁוֹדְדִים, נָטְלוּ אֶת כַּסְפִּי וּבִקְּשׁוּ לְרָצְחֵנִי נֶפֶשׁ. בְּעֶזְרַת ה', בְּנִסֵּי נִסִּים נִמְלַטְנוּ מֵהֶם, אֲנִי וַחֲמוֹרִי, וְדָהַרְתִּי בְּכָל הַמְּהִירוּת. אָתָא לַיְלָה, לֵיל שַׁבָּת, וַאֲנִי עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, פּוֹחֵד מִשּׁוֹדְדֵי דְּרָכִים וּמֵחַיּוֹת טֶרֶף. הִמְשַׁכְתִּי בְּדַרְכִּי עַד לַכְּפָר הַקָּרוֹב, שָׁם קִדְּמוּנִי הַתּוֹשָׁבִים בְּלֶחֶם וּמַיִם וְאֵרְחוּנִי לְיוֹם הַשַּׁבָּת. חִלַּלְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת בִּרְכִיבָה, בְּטִלְטוּל, בִּיצִיאָה מִחוּץ לַתְּחוּם. בִּלִּיתִי שַׁבָּת לְלֹא קִדּוּשׁ, לְלֹא מִנְיָן וּלְלֹא קְרִיאַת הַתּוֹרָה. גָּדוֹל עֲווֹנִי מִנְּשֹׂא!" שָׁאַל הָרַב: "וּכְלוּם פִּרְסַמְתָּ זֹאת בָּרַבִּים?" עָנָה הָאִישׁ: "חָלִילָה, אֲפִלּוּ אַנְשֵׁי בֵּיתִי אֵינָם יוֹדְעִים אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי. לֹא רָצִיתִי שֶׁיִּתְפַּרְסֵם עֲווֹנִי!" "וּכְלוּם חוֹשֵׁב אַתָּה שֶׁנִּסְלַח עֲווֹנְךָ?" שָׁאַל הָרַב. "וַדַּאי", עָנָה. "הֵן צַמְתִּי עָלָיו, הִתְוַדֵּיתִי וּפִזַּרְתִּי כֶּסֶף לִצְדָקָה. וַה' חַנּוּן וְרַחוּם וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ!" "צַמְתָּ מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת?" שָׁאַל הָרַב. "לֹא", עָנָה. "רַק בִּימֵי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי". "הַאִם נָתַתָּ אֶת כָּל הוֹנְךָ לִצְדָקָה?" הוֹסִיף הָרַב לִשְׁאֹל. "לֹא, רַק כַּמָּה רִיאָל", עָנָה הָאִישׁ. "וּמִי יֹאמַר כִּי דַּי בְּכָךְ? אֱמֹר נָא לִי, הַאִם מוּכָן אַתָּה 'לַחְתֹּם' עַל עִסְקָה עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כִּי יִסְלַח לְךָ בִּמְחִילָה גְּמוּרָה?" שְׁאָלוֹ הָרַב. "וַדַּאי!" קָרָא הָאִישׁ. "אִם כָּךְ, שְׁמַע נָא לַעֲצַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאָמְרוּ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל עָווֹן - לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע שֶׁפָּשְׁעוּ כְּלַפָּיו. הִתְרַצֵּה וְהִתְפַּיֵּס לַחֲבֵרְךָ וְהַעֲתֵר לוֹ בִּמְחִילָתְךָ, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲתֹר לְךָ וְיִסְלַח לַעֲווֹנְךָ!" אָמַר הָרַב. נַעֲנָה הָאִישׁ וְקָרָא: "סָלַחְתִּי, רַבִּי, סָלַחְתִּי!" וְאַף הָרַב אָמַר: "וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר". פָּתַח הָרַב אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָא לַנִּתְבָּע, וְנִתְפַּיְּסוּ. (תּוֹלְדוֹת הרשב"ז)