Otzarot-Article

"כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" (י-כט) הַמֻּשָּׂג "דִּבֶּר טוֹב" מוּבָא בַּתּוֹרָה פַּעֲמַיִם. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּפְסוּקֵנוּ, וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר – "דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ". לְרַמְּזֵנוּ, אוֹמֵר הָ'אַגְרָא דְּכַלָּה", שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּדַבֵּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ דִּבֵּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

וּמִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו. שֶׁכָּל הַמְדַבֵּר רַע עַל יִשְׂרָאֵל, כִּמְדַבֵּר רַע עַל הַמֶּלֶךְ!

וְכָךְ מְפָרֵשׁ 'רְבִיד הַזָּהָב' אֶת הַפָּסוּק "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מוּם בָּאָדָם, כְּאִלּוּ נָתַן מוּם בּוֹ יִתְבָּרַךְ ח"ו.

וּמִכָּאן נִלְמַד אָנוּ עַל הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ לְלַמֵּד זְכוּת כָּל אֶחָד עַל רֵעֵהוּ, וְלֹא לְמַהֵר וּלְהַחְלִיט שֶׁהֶחָבֵר הִתְכַּוֵּן לְהַקְנִיט אוֹתִי אוֹ לְהוֹצִיא דִּבָּתִי רָעָה.

הָרַב זִילְבֶּר מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית שִׁגֵּר סִפּוּר מֻפְלָא בְּעִנְיַן לִמּוּד זְכוּת. הַמְדֻבָּר הָיָה בִּשְׁנֵי אֲבוֹת בָּתֵּי דִּין חֲשׁוּבִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הִגִּיעַ לְהִתְאָרֵחַ בִּנְיוּ יוֹרְק, מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל אַב בֵּית הַדִּין הַשֵּׁנִי, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָאוֹרֵחַ בִּקֵּשׁ לְכַבְּדוֹ, בָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ.

וְהִנֵּה, בְּמַהֲלַךְ הַתְּפִלָּה הִבְחִין הָאוֹרֵחַ שֶׁמְּאָרְחוֹ, מֵנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם בְּאֶמְצַע חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. הַדָּבָר הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינָיו, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר אָסוּר עַל פִּי הַהֲלָכָה, וְכָתַב הַפְּרִי מְגָדִים דְּבָרִים חֲרִיפִים בְּעִנְיָן זֶה (מ"ב לד-יד).

הוּא הֶחְלִיט לְהָעִיר לוֹ עַל כָּךְ, אֲבָל הַמְאָרֵחַ הֵגִיב וְאָמַר שֶׁהוּא נוֹהֵג כָּךְ עַל פִּי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּעֵדָה חֲסִידִית מְסֻיֶּמֶת, וְהִזְכִּיר אֶת שְׁמָהּ.

מִשֶּׁשָּׁמַע אַב בֵּית הַדִּין שֶׁהֵעִיר, אֶת דִּבְרֵי תְּגוּבָתוֹ, הֵשִׁיב עַל כָּךְ בִּשְׁתֵּי מִלִּים: "הֵם רְשָׁעִים'!

בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, הֵיטֵב חָרָה לוֹ עַל הַבִּטּוּי הֶחָרִיף שֶׁיָּצָא מִפִּיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ, עַד שֶׁהֶחְלִיט לְהַזְעִיף אֶת פָּנָיו, וְלֹא לְדַבֵּר עִמּוֹ יוֹתֵר.

הָאוֹרֵחַ הִבְחִין שֶׁהָרַב מְגַלֶּה לוֹ פָּנִים כְּעוּסוֹת, וְנִגַּשׁ אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ מַדּוּעַ הוּא כּוֹעֵס. עַתָּה הִבִּיט בּוֹ הַמְאָרֵחַ בְּפָנִים כְּעוּסוֹת עוֹד יוֹתֵר, וְאָמַר: "וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ אֲנִי כּוֹעֵס עָלֶיךָ"?

מִשֶּׁרָאָה שֶׁהָאוֹרֵחַ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַסִּבָּה, הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמֵּאָז שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּשְׁפָּט הַפּוֹגֵעַ, וְאָמַר עַל חֲסִידֵי הָעֵדָה הַהִיא שֶׁ'הֵם רְשָׁעִים', הוּא מַקְפִּיד עָלָיו מְאֹד.

פָּקַח אַב בֵּית הַדִּין הָאוֹרֵחַ אֶת עֵינָיו בִּתְמִיהָה, וְאָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁהֵם רְשָׁעִים?! הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת דָּבָר כָּזֶה?! אֵיךְ חֲשַׁדְתֶּם בִּי שֶׁהוֹצֵאתִי מִלִּים כָּאֵלּוּ מִפִּי?!

אֲבָל בְּמוֹ אָזְנַי שָׁמַעְתִּי אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת מִפִּיךָ? - הֵגִיב אַב בֵּית הַדִּין הַמְּקוֹמִי בִּפְלִיאָה רַבָּתִי.

חָלְפוּ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת נוֹסָפוֹת, עַד שֶׁהָאוֹרֵחַ הֵבִין אֶת מְקוֹר הַטָּעוּת. הוּא פָּנָה אֶל מְאָרְחוֹ וְאָמַר: "כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי שֶׁהַמִּנְהָג שֶׁלָּכֶם לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּאֶמְצַע חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לָקוּחַ מִמִּנְהָגָהּ שֶׁל הָעֵדָה הַחֲסִידִית הַהִיא, הֵגַבְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁ'הֵם רַשָּׁאִים"... "רַשָּׁאִים" בָּאוֹת אָלֶ"ף...

דְּהַיְנוּ, אִם הֵם נָהֲגוּ כָּךְ, הֵם רַשָּׁאִים לַעֲשׂוֹת זֹאת, כֵּיוָן שֶׁמַּנְהִיגֵי הָעֵדָה הַזּוֹ הֵם גְּדוֹלֵי תּוֹרָה וָדַעַת. אֲבָל אֲנַחְנוּ, לֹא רַשָּׁאִים לִנְהֹג כְּמוֹתָם...

לָמַדְנוּ מִכָּאן עַל חוֹבַת לִמּוּד הַזְּכוּת עַד הֵיכָן הִיא מַגַּעַת. הֲרֵי הַמְאָרֵחַ בֶּאֱמֶת הָיָה יָכוֹל לַחְשֹׁב שֶׁכַּוָּנַת אוֹרְחוֹ הִיא 'לְהַפְלִיל' אֶת הָעֵדָה הַחֲסִידִית עַל מִנְהָגָם זֶה, וּמֵהֵיכָן יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁ'הֵם רַשָּׁאִים'?

וּבְכָל אֹפֶן הָיָה עָלָיו לִפְנוֹת אֶל הָאוֹרֵחַ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הֶסְבֵּר עַל הַמִּלִּים שֶׁשָּׁמַע זֶה עַתָּה, וְאָז הָעִנְיָנִים הָיוּ מִתְבַּהֲרִים בּוֹ בַּמָּקוֹם. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	אמר תשע"ז
	"הָאֲצִילוּת מְחַיֶּבֶת"
	"כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" (י-כט) הַמֻּשָּׂג "דִּבֶּר טוֹב" מוּבָא בַּתּוֹרָה פַּעֲמַיִם. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּפְסוּקֵנוּ, וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה בִּמְגִלַּת אֶסְתֵּר – "דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ". לְרַמְּזֵנוּ, אוֹמֵר הָ'אַגְרָא דְּכַלָּה", שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּדַבֵּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ דִּבֵּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּמִכְּלַל הֵן אַתָּה שׁוֹמֵעַ לָאו. שֶׁכָּל הַמְדַבֵּר רַע עַל יִשְׂרָאֵל, כִּמְדַבֵּר רַע עַל הַמֶּלֶךְ! וְכָךְ מְפָרֵשׁ 'רְבִיד הַזָּהָב' אֶת הַפָּסוּק "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ", דְּהַיְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מוּם בָּאָדָם, כְּאִלּוּ נָתַן מוּם בּוֹ יִתְבָּרַךְ ח"ו. וּמִכָּאן נִלְמַד אָנוּ עַל הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ לְלַמֵּד זְכוּת כָּל אֶחָד עַל רֵעֵהוּ, וְלֹא לְמַהֵר וּלְהַחְלִיט שֶׁהֶחָבֵר הִתְכַּוֵּן לְהַקְנִיט אוֹתִי אוֹ לְהוֹצִיא דִּבָּתִי רָעָה. הָרַב זִילְבֶּר מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית שִׁגֵּר סִפּוּר מֻפְלָא בְּעִנְיַן לִמּוּד זְכוּת. הַמְדֻבָּר הָיָה בִּשְׁנֵי אֲבוֹת בָּתֵּי דִּין חֲשׁוּבִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם הִגִּיעַ לְהִתְאָרֵחַ בִּנְיוּ יוֹרְק, מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל אַב בֵּית הַדִּין הַשֵּׁנִי, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָאוֹרֵחַ בִּקֵּשׁ לְכַבְּדוֹ, בָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלּוֹ. וְהִנֵּה, בְּמַהֲלַךְ הַתְּפִלָּה הִבְחִין הָאוֹרֵחַ שֶׁמְּאָרְחוֹ, מֵנִיחַ תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תַּם בְּאֶמְצַע חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. הַדָּבָר הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינָיו, שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר אָסוּר עַל פִּי הַהֲלָכָה, וְכָתַב הַפְּרִי מְגָדִים דְּבָרִים חֲרִיפִים בְּעִנְיָן זֶה (מ"ב לד-יד). הוּא הֶחְלִיט לְהָעִיר לוֹ עַל כָּךְ, אֲבָל הַמְאָרֵחַ הֵגִיב וְאָמַר שֶׁהוּא נוֹהֵג כָּךְ עַל פִּי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּעֵדָה חֲסִידִית מְסֻיֶּמֶת, וְהִזְכִּיר אֶת שְׁמָהּ. מִשֶּׁשָּׁמַע אַב בֵּית הַדִּין שֶׁהֵעִיר, אֶת דִּבְרֵי תְּגוּבָתוֹ, הֵשִׁיב עַל כָּךְ בִּשְׁתֵּי מִלִּים: "הֵם רְשָׁעִים'! בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, הֵיטֵב חָרָה לוֹ עַל הַבִּטּוּי הֶחָרִיף שֶׁיָּצָא מִפִּיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ, עַד שֶׁהֶחְלִיט לְהַזְעִיף אֶת פָּנָיו, וְלֹא לְדַבֵּר עִמּוֹ יוֹתֵר. הָאוֹרֵחַ הִבְחִין שֶׁהָרַב מְגַלֶּה לוֹ פָּנִים כְּעוּסוֹת, וְנִגַּשׁ אֵלָיו וּשְׁאָלוֹ מַדּוּעַ הוּא כּוֹעֵס. עַתָּה הִבִּיט בּוֹ הַמְאָרֵחַ בְּפָנִים כְּעוּסוֹת עוֹד יוֹתֵר, וְאָמַר: "וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַדּוּעַ אֲנִי כּוֹעֵס עָלֶיךָ"? מִשֶּׁרָאָה שֶׁהָאוֹרֵחַ בֶּאֱמֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַסִּבָּה, הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמֵּאָז שֶׁהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הַמִּשְׁפָּט הַפּוֹגֵעַ, וְאָמַר עַל חֲסִידֵי הָעֵדָה הַהִיא שֶׁ'הֵם רְשָׁעִים', הוּא מַקְפִּיד עָלָיו מְאֹד. פָּקַח אַב בֵּית הַדִּין הָאוֹרֵחַ אֶת עֵינָיו בִּתְמִיהָה, וְאָמַר: אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁהֵם רְשָׁעִים?! הֲיַעֲלֶה עַל הַדַּעַת דָּבָר כָּזֶה?! אֵיךְ חֲשַׁדְתֶּם בִּי שֶׁהוֹצֵאתִי מִלִּים כָּאֵלּוּ מִפִּי?! אֲבָל בְּמוֹ אָזְנַי שָׁמַעְתִּי אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת מִפִּיךָ? - הֵגִיב אַב בֵּית הַדִּין הַמְּקוֹמִי בִּפְלִיאָה רַבָּתִי. חָלְפוּ כַּמָּה שְׁנִיּוֹת נוֹסָפוֹת, עַד שֶׁהָאוֹרֵחַ הֵבִין אֶת מְקוֹר הַטָּעוּת. הוּא פָּנָה אֶל מְאָרְחוֹ וְאָמַר: "כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי שֶׁהַמִּנְהָג שֶׁלָּכֶם לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּאֶמְצַע חֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לָקוּחַ מִמִּנְהָגָהּ שֶׁל הָעֵדָה הַחֲסִידִית הַהִיא, הֵגַבְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁ'הֵם רַשָּׁאִים"... "רַשָּׁאִים" בָּאוֹת אָלֶ"ף... דְּהַיְנוּ, אִם הֵם נָהֲגוּ כָּךְ, הֵם רַשָּׁאִים לַעֲשׂוֹת זֹאת, כֵּיוָן שֶׁמַּנְהִיגֵי הָעֵדָה הַזּוֹ הֵם גְּדוֹלֵי תּוֹרָה וָדַעַת. אֲבָל אֲנַחְנוּ, לֹא רַשָּׁאִים לִנְהֹג כְּמוֹתָם... לָמַדְנוּ מִכָּאן עַל חוֹבַת לִמּוּד הַזְּכוּת עַד הֵיכָן הִיא מַגַּעַת. הֲרֵי הַמְאָרֵחַ בֶּאֱמֶת הָיָה יָכוֹל לַחְשֹׁב שֶׁכַּוָּנַת אוֹרְחוֹ הִיא 'לְהַפְלִיל' אֶת הָעֵדָה הַחֲסִידִית עַל מִנְהָגָם זֶה, וּמֵהֵיכָן יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁ'הֵם רַשָּׁאִים'? וּבְכָל אֹפֶן הָיָה עָלָיו לִפְנוֹת אֶל הָאוֹרֵחַ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הֶסְבֵּר עַל הַמִּלִּים שֶׁשָּׁמַע זֶה עַתָּה, וְאָז הָעִנְיָנִים הָיוּ מִתְבַּהֲרִים בּוֹ בַּמָּקוֹם. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)