Otzarot-Article

"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא" (א-יז) בַּמַּעֲשֶׂה הַמֻּפְלָא שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁסֻּפַּר לָנוּ עַל יְדֵי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה הַמִּתְגּוֹרֵר בְּאָמֵרִיקָה, יֵשׁ מֶסֶר חַד כַּתַּעַר, וְהוּא, עַד כַּמָּה חֲמוּרָה הִיא הַפְּגִיעָה בִּיהוּדִי, בֵּן לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּתַלְמִיד.

"לַיְלָה אֶחָד", הוּא מְסַפֵּר, "וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹמִי אֶת אָבִי הַמָּנוֹחַ פּוֹנֶה אֵלַי וְאוֹמֵר: "רוֹצִים לְהַזְמִין אוֹתְךָ לְבֵרוּר בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, בְּעִנְיַן מִי שֶׁפָּגַע בְּךָ לִפְנֵי 43 שָׁנִים".

הֵשַׁבְתִּי לְאָבִי שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַבֵּרוּר. אוּלָם אָבִי אָמַר לִי שֶׁבְּכָל אֹפֶן רוֹצִים לְהַזְמִינֵנִי, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי הוּא הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת הַפְּרָטִים בִּמְדֻיָּק, בִּהְיוֹתִי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה.

"אָז מָה אֶעֱשֶׂה"? שָׁאַלְתִּי. "תִּפְנֶה לָרַב קַנְיֶבְסְקִי וְתִשְׁאַל מַה לַּעֲשׂוֹת", אָמַר אָבִי. וְכָאן הִסְתַּיֵּם הַחֲלוֹם.

"לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה. הַמִּקְרֶה הַמַּסְעִיר רוֹדֵף אַחֲרַי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, וְלֹא עֲזָבַנִי לְרֶגַע אֶחָד. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

יוֹם אֶחָד נִכְנַסְתִּי לְ"סֵדֶר" בֹּקֶר בַּיְשִׁיבָה. כָּל 300 הַבַּחוּרִים הָיוּ כְּבָר בָּאוּלָם, וּפָתְחוּ בְּלִמּוּד. לְפֶתַע נִגַּשׁ אֵלַי אַחַד הַחֲבֵרִים וְטָעַן שֶׁהַגְּמָרָא שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בָּהּ הִיא שֶׁלּוֹ, וְדָרַשׁ שֶׁאַחְזִירֶנָּה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁיָּדַעְתִּי בְּוַדָּאוּת שֶׁהוּא טוֹעֶה, וְהַגְּמָרָא שַׁיֶּכֶת לִי, סֵרַבְתִּי לִשְׁמֹעַ לִדְבָרָיו.

הוּא פּוֹנֶה אֶל הָרַב הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הָאוּלָם, וְהִנֵּה הָרַב קוֹרֵא לִי, וּמִבְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת וּמִבְּלִי לְבָרֵר אֶת הָאֱמֶת דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי לְהָשִׁיב לַחֲבֵרִי אֶת הַגְּמָרָא. "אֲבָל הַגְּמָרָא הִיא שֶׁלִּי", נִסִּיתִי לִטְעֹן, אוּלָם בְּטֶרֶם סִיַּמְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּט, נָחֲתָה עָלַי סְטִירָה אַדִּירָה... הַסְּטִירָה הָיְתָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה, עַד שֶׁהוּעַפְתִּי מִמְּקוֹמִי. זְכוּרָנִי שֶׁקּוֹל הַהֵד שֶׁל הַסְּטִירָה הָיָה כֹּה חָזָק, עַד שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים הִפְסִיקוּ לִלְמֹד, וּבָאוּלָם שָׂרַר שֶׁקֶט מֻחְלָט.

שַׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם בְּאֵיזוֹ פְּגִיעָה מְדֻבָּר. 300 בַּחוּרִים רוֹאִים בְּחֶרְפָּתִי, וּבְטוּחִים שֶׁעָשִׂיתִי אֶת שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה, וְלָכֵן קִבַּלְתִּי סְטִירָה בְּעָצְמָה שֶׁכָּזוֹ. הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן אַחֶרֶת...

מוּבָן שֶׁנֶּעֱלַבְתִּי וְנִפְגַּעְתִּי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי. יָצָאתִי מֵהֵיכַל הַיְשִׁיבָה, וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלַי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּכְשֶׁשָּׁמַע בְּמַה מְדֻבָּר, הֵבִין אֶת הָעָוֶל הַנּוֹרָא שֶׁנַּעֲשָׂה לִי, וְשִׁחְרֵר אוֹתִי לְבֵיתִי לִמְנוּחָה.

עָבְרוּ עַשְׂרוֹת שָׁנִים, וְלִפְנֵי כְּ-4 שָׁנִים הִתְגַּעְגַּעְתִּי לַיְשִׁיבָה שֶׁבָּהּ לָמַדְתִּי בִּנְעוּרַי, וְהָלַכְתִּי לְבַקֵּר בָּהּ, וְאַף הֵעַזְתִּי לִדְפֹּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רַב. אִשְׁתּוֹ פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת, וְאָמְרָה לִי, שֶׁהוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּטוֹב. אֲבָל הִתְעַקַּשְׁתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ, וְהִיא הִכְנִיסָה אוֹתִי לְחַדְרוֹ. הַמַּרְאֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינַי הָיָה נוֹרָא. הִזְדַּעְזַעְתִּי לִרְאוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא זוֹרֵק אֶת רֹאשׁוֹ אָנָה וְאָנָה, בִּתְנוּעוֹת מַפְחִידוֹת. הַתְּמוּנָה שֶׁהִצְטַיְּרָה בְּפָנַי הָיְתָה שֶׁכְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ עוֹמֵד לְפָנָיו, וְסוֹטֵר עַל שְׁתֵּי לְחָיָיו.

כְּשֶׁיָּצָאתִי אָמְרוּ לִי בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁתְּנוּעוֹת הָרֹאשׁ הַלָּלוּ הֵחֵלּוּ לִפְנֵי זְמַן מָה בְּפִתְאוֹמִיּוּת, לְלֹא כָּל הֶסְבֵּר: "הָיִינוּ אֵצֶל כַּמָּה רוֹפְאִים, וְהֵם לֹא אִבְחֲנוּ שׁוּם מַחֲלָה, לֹא פַּרְקִינְסוֹן, וְלֹא שׁוּם מַחֲלָה דּוֹמָה, וְלֹא יָדְעוּ לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הַתּוֹפָעָה".

רָצִיתִי לוֹמַר לָהֶם שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַסִּבָּה, אֲבָל הִתְאַפַּקְתִּי, וְעָצַרְתִּי אֶת עַצְמִי, וְלֹא הוֹצֵאתִי מִלָּה מִפִּי. וְכָךְ חָלְפוּ לָהֶן 4 שָׁנִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַחֲלוֹם.

כְּשֶׁשָּׁמַע מָרָן הַגָּאוֹן הָרַב חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי אֶת הַדְּבָרִים אָמַר שֶׁחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּן. אוּלָם כְּשֶׁנֶּאֱמַר לוֹ שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי, הוֹרָה לְכַנֵּס בֵּית דִּין וְלוֹמַר שֶׁאֲנִי מוֹחֵל לְאוֹתוֹ רַב בִּמְחִילָה גְּמוּרָה. אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי מִיָּד כְּדִבְרֵי מָרָן שַׂר הַתּוֹרָה, עֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי רָגוּעַ.

הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ שׁוּב אֶל הָרַב, לוֹמַר אֶת בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה בְּפָנָיו. אֲנִי דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. אַחַד הַשְּׁכֵנִים שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּפִיקוֹת הָרְצוּפוֹת, יָצָא וְאָמַר לִי שֶׁאֶמֶשׁ הִבְהִילוּ אֶת שְׁכֵנוֹ לְבֵית הַחוֹלִים, וְהוּא שׁוֹכֵב שָׁם בְּמַחְלֶקֶת טִפּוּל נִמְרָץ. לִבִּי הֶחְסִיר פְּעִימָה. הָלַכְתִּי לְבֵית הַחוֹלִים, וְהִגַּעְתִּי הַיְשֵׁר לְמִטָּתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, שָׁם עָמְדוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהָרוֹפְאִים הִזְעִיקוּ אוֹתָם, כֵּיוָן שֶׁמַּצָּבוֹ קָשֶׁה וּשְׁעוֹתָיו סְפוּרוֹת. נִגַּשְׁתִּי אֶל בֶּן הַזְּקוּנִים שֶׁלּוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְרֶגַע לְאָבִיו, וְלוֹמַר לוֹ מַשֶּׁהוּ. הַבֵּן דָּחָה אֶת בַּקָּשָׁתִי בְּכָל תֹּקֶף, וְאָמַר שֶׁאָבִיו אָמְנָם מָצוּי בְּהַכָּרָה מְלֵאָה, אֲבָל מַצָּבוֹ כָּל כָּךְ קָשֶׁה שֶׁפָּשׁוּט לֹא שַׁיָּךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ. הוֹסַפְתִּי וְאָמַרְתִּי לַבֵּן שֶׁבִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּיר לְאָבִיו מַעֲשֶׂה פְּלוֹנִי שֶׁבּוֹ הוּא (הָאָב) חָטָא כְּנֶגְדִּי, וְהַבֵּן נִבְהַל עוֹד יוֹתֵר. "הַאִם זֶה הַזְּמַן לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל חֲטָאִים?! הֲרֵי הוּא עָלוּל לָקַחַת אֶת הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ, וּלְהִסְתַּכֵּן עוֹד יוֹתֵר". וְאָז סִפַּרְתִּי לוֹ בִּקְצָרָה אֶת הַחֲלוֹם, וְאָמַרְתִּי שֶׁאוּלַי דַּוְקָא זֶה יִתְרֹם לְשִׁפּוּר מַצָּבוֹ.

בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִסְכִּימוּ לְהַכְנִיסֵנִי. הִתְקָרַבְתִּי לְמִטָּתוֹ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְחֻבָּר לְמַכְשִׁירִים רַבִּים, וּמַצָּבוֹ אָכֵן קָשֶׁה מְאֹד. בְּמַאֲמַצִּים עֶלְיוֹנִים שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם הוּא זוֹכֵר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁפָּגַע בִּי מְאֹד, וְהַחוֹלֶה נִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה. אָמַרְתִּי בְּקוֹל שֶׁהִנְנִי מוֹחֵל לוֹ עַל כָּךְ, וְחָזַרְתִּי לְבֵיתִי. וְהִנֵּה, אֲנִי רַק דּוֹרֵךְ עַל מִפְתַּן הַבַּיִת, וְהַטֶּלֶפוֹן מְצַלְצֵל. עַל הַקַּו הָיָה אֶחָד מִילָדָיו שֶׁל הָרַב, וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע נִרְגָּשׁ בִּמְיֻחָד. אַל תִּשְׁאַל מַה קָּרָה מִיָּד לְאַחַר שֶׁיָּצָאתָ, הוּא אוֹמֵר. מַצָּבוֹ שֶׁל אַבָּא הוּטַב לְפֶתַע פִּתְאוֹם, וְהָרוֹפְאִים, שֶׁרַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר הוֹדִיעוּ לָנוּ אֶת הַגָּרוּעַ מִכֹּל - נִדְהֲמוּ אַף הֵם לִרְאוֹת אֶת הַשִּׁפּוּר הַדְּרָמָטִי שֶׁחָל בְּמַצָּבוֹ, וְלֹא הֵבִינוּ אֵיךְ זֶה קָרָה.

לֹא חָלְפוּ 48 שָׁעוֹת וְהַחוֹלֶה שָׁב לְבֵיתוֹ. אֲבָל בְּכָךְ לֹא נִגְמַר הַסִּפּוּר. בְּנֵי הַבַּיִת סִפְּרוּ לִי עַל מוֹפֵת נוֹסָף שֶׁהִתְרַחֵשׁ: תְּנוּעוֹת הָרֹאשׁ הַמּוּזָרוֹת שֶׁל אֲבִיהֶם פָּסְקוּ לַחֲלוּטִין, וְהוּא חָזַר לִהְיוֹת כְּאַחַד הָאָדָם.

כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ יָמִים נָסַעְתִּי שׁוּב לְבַקֵּר אֶת הָרַב בְּבֵיתוֹ, וּמָצָאתִי לְפָנַי אָדָם בָּרִיא וְשָׂמֵחַ. חָזַרְנוּ שׁוּב עַל בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה, וְהַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִין. צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁהָרַב שֶׁלִּי הָיָה בֶּן 87, וְלַמְרוֹת הַכֹּל שָׁב לְאֵיתָנוֹ, מַה שֶּׁמּוֹכִיחַ שֶׁהַחֻלְשָׁה הַגּוּפָנִית הַגְּדוֹלָה, וְהַמַּחֲלָה שֶׁבָּאָה עָלָיו, הָיְתָה בִּגְלַל הָאֵרוּעַ הַהוּא, לִפְנֵי 43 שָׁנִים.

בְּמַהֲלַךְ הַבִּקּוּר נִזְכַּרְנוּ לְפֶתַע שֶׁיֵּשׁ גַּם צֵלַע שְׁלִישִׁית בְּכָל הַסִּפּוּר, וְהוּא הֶחָבֵר שֶׁבִּגְלָלוֹ קָרָה מַה שֶּׁקָּרָה... הִרְגַּשְׁנוּ צֹרֶךְ לְחַפֵּשׂ גַּם אוֹתוֹ, וּלְשַׁתְּפוֹ בְּמַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. זְמַן רַב אָרַךְ עַד שֶׁמָּצָאנוּ אֶת כְּתָבְתּוֹ, וְאָז הִתְבָּרֵר שֶׁזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת הָאִישׁ הַזֶּה אֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת, וְדַעְתּוֹ הִשְׁתַּטְּתָה עָלָיו.

עַד כָּאן פְּרָטֵי הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְנוּם מִבַּעַל הַמַּעֲשֶׂה. דּוֹמֶה שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בִּפְרָטֵי הַמַּסְקָנוֹת וְהַלְּקָחִים שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מִכָּךְ. יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן, וְגַם לְאַחַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁהָאָדָם עָלוּל לַחְשֹׁב שֶׁאוּלַי הַחֵטְא כְּבָר "נִשְׁכַּח", דּוֹאֲגִים לְהַזְכִּיר לוֹ שֶׁהַכֹּל הַכֹּל כָּתוּב וְחָתוּם. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	אחרי מות - קדושים תשע"ז
	אַחְוַת לוֹחֲמִים
	"כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא" (א-יז) בַּמַּעֲשֶׂה הַמֻּפְלָא שֶׁלְּפָנֵינוּ, שֶׁסֻּפַּר לָנוּ עַל יְדֵי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה הַמִּתְגּוֹרֵר בְּאָמֵרִיקָה, יֵשׁ מֶסֶר חַד כַּתַּעַר, וְהוּא, עַד כַּמָּה חֲמוּרָה הִיא הַפְּגִיעָה בִּיהוּדִי, בֵּן לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּתַלְמִיד. "לַיְלָה אֶחָד", הוּא מְסַפֵּר, "וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹמִי אֶת אָבִי הַמָּנוֹחַ פּוֹנֶה אֵלַי וְאוֹמֵר: "רוֹצִים לְהַזְמִין אוֹתְךָ לְבֵרוּר בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, בְּעִנְיַן מִי שֶׁפָּגַע בְּךָ לִפְנֵי 43 שָׁנִים". הֵשַׁבְתִּי לְאָבִי שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לַבֵּרוּר. אוּלָם אָבִי אָמַר לִי שֶׁבְּכָל אֹפֶן רוֹצִים לְהַזְמִינֵנִי, כֵּיוָן שֶׁאֲנִי הוּא הָאָדָם הַיָּחִיד שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת הַפְּרָטִים בִּמְדֻיָּק, בִּהְיוֹתִי בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה. "אָז מָה אֶעֱשֶׂה"? שָׁאַלְתִּי. "תִּפְנֶה לָרַב קַנְיֶבְסְקִי וְתִשְׁאַל מַה לַּעֲשׂוֹת", אָמַר אָבִי. וְכָאן הִסְתַּיֵּם הַחֲלוֹם. "לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה. הַמִּקְרֶה הַמַּסְעִיר רוֹדֵף אַחֲרַי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, וְלֹא עֲזָבַנִי לְרֶגַע אֶחָד. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: יוֹם אֶחָד נִכְנַסְתִּי לְ"סֵדֶר" בֹּקֶר בַּיְשִׁיבָה. כָּל 300 הַבַּחוּרִים הָיוּ כְּבָר בָּאוּלָם, וּפָתְחוּ בְּלִמּוּד. לְפֶתַע נִגַּשׁ אֵלַי אַחַד הַחֲבֵרִים וְטָעַן שֶׁהַגְּמָרָא שֶׁאֲנִי לוֹמֵד בָּהּ הִיא שֶׁלּוֹ, וְדָרַשׁ שֶׁאַחְזִירֶנָּה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁיָּדַעְתִּי בְּוַדָּאוּת שֶׁהוּא טוֹעֶה, וְהַגְּמָרָא שַׁיֶּכֶת לִי, סֵרַבְתִּי לִשְׁמֹעַ לִדְבָרָיו. הוּא פּוֹנֶה אֶל הָרַב הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הָאוּלָם, וְהִנֵּה הָרַב קוֹרֵא לִי, וּמִבְּלִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת וּמִבְּלִי לְבָרֵר אֶת הָאֱמֶת דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי לְהָשִׁיב לַחֲבֵרִי אֶת הַגְּמָרָא. "אֲבָל הַגְּמָרָא הִיא שֶׁלִּי", נִסִּיתִי לִטְעֹן, אוּלָם בְּטֶרֶם סִיַּמְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּט, נָחֲתָה עָלַי סְטִירָה אַדִּירָה... הַסְּטִירָה הָיְתָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה, עַד שֶׁהוּעַפְתִּי מִמְּקוֹמִי. זְכוּרָנִי שֶׁקּוֹל הַהֵד שֶׁל הַסְּטִירָה הָיָה כֹּה חָזָק, עַד שֶׁכָּל הַתַּלְמִידִים הִפְסִיקוּ לִלְמֹד, וּבָאוּלָם שָׂרַר שֶׁקֶט מֻחְלָט. שַׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם בְּאֵיזוֹ פְּגִיעָה מְדֻבָּר. 300 בַּחוּרִים רוֹאִים בְּחֶרְפָּתִי, וּבְטוּחִים שֶׁעָשִׂיתִי אֶת שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה, וְלָכֵן קִבַּלְתִּי סְטִירָה בְּעָצְמָה שֶׁכָּזוֹ. הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן אַחֶרֶת... מוּבָן שֶׁנֶּעֱלַבְתִּי וְנִפְגַּעְתִּי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי. יָצָאתִי מֵהֵיכַל הַיְשִׁיבָה, וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלַי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּכְשֶׁשָּׁמַע בְּמַה מְדֻבָּר, הֵבִין אֶת הָעָוֶל הַנּוֹרָא שֶׁנַּעֲשָׂה לִי, וְשִׁחְרֵר אוֹתִי לְבֵיתִי לִמְנוּחָה. עָבְרוּ עַשְׂרוֹת שָׁנִים, וְלִפְנֵי כְּ-4 שָׁנִים הִתְגַּעְגַּעְתִּי לַיְשִׁיבָה שֶׁבָּהּ לָמַדְתִּי בִּנְעוּרַי, וְהָלַכְתִּי לְבַקֵּר בָּהּ, וְאַף הֵעַזְתִּי לִדְפֹּק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רַב. אִשְׁתּוֹ פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת, וְאָמְרָה לִי, שֶׁהוּא אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּטוֹב. אֲבָל הִתְעַקַּשְׁתִּי לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ, וְהִיא הִכְנִיסָה אוֹתִי לְחַדְרוֹ. הַמַּרְאֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינַי הָיָה נוֹרָא. הִזְדַּעְזַעְתִּי לִרְאוֹתוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא זוֹרֵק אֶת רֹאשׁוֹ אָנָה וְאָנָה, בִּתְנוּעוֹת מַפְחִידוֹת. הַתְּמוּנָה שֶׁהִצְטַיְּרָה בְּפָנַי הָיְתָה שֶׁכְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ עוֹמֵד לְפָנָיו, וְסוֹטֵר עַל שְׁתֵּי לְחָיָיו. כְּשֶׁיָּצָאתִי אָמְרוּ לִי בְּנֵי הַבַּיִת שֶׁתְּנוּעוֹת הָרֹאשׁ הַלָּלוּ הֵחֵלּוּ לִפְנֵי זְמַן מָה בְּפִתְאוֹמִיּוּת, לְלֹא כָּל הֶסְבֵּר: "הָיִינוּ אֵצֶל כַּמָּה רוֹפְאִים, וְהֵם לֹא אִבְחֲנוּ שׁוּם מַחֲלָה, לֹא פַּרְקִינְסוֹן, וְלֹא שׁוּם מַחֲלָה דּוֹמָה, וְלֹא יָדְעוּ לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הַתּוֹפָעָה". רָצִיתִי לוֹמַר לָהֶם שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַסִּבָּה, אֲבָל הִתְאַפַּקְתִּי, וְעָצַרְתִּי אֶת עַצְמִי, וְלֹא הוֹצֵאתִי מִלָּה מִפִּי. וְכָךְ חָלְפוּ לָהֶן 4 שָׁנִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ הַחֲלוֹם. כְּשֶׁשָּׁמַע מָרָן הַגָּאוֹן הָרַב חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי אֶת הַדְּבָרִים אָמַר שֶׁחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּן. אוּלָם כְּשֶׁנֶּאֱמַר לוֹ שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ כָּאן מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי, הוֹרָה לְכַנֵּס בֵּית דִּין וְלוֹמַר שֶׁאֲנִי מוֹחֵל לְאוֹתוֹ רַב בִּמְחִילָה גְּמוּרָה. אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי מִיָּד כְּדִבְרֵי מָרָן שַׂר הַתּוֹרָה, עֲדַיִן לֹא הִרְגַּשְׁתִּי רָגוּעַ. הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲנִי נוֹסֵעַ שׁוּב אֶל הָרַב, לוֹמַר אֶת בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה בְּפָנָיו. אֲנִי דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. אַחַד הַשְּׁכֵנִים שֶׁשָּׁמַע אֶת הַדְּפִיקוֹת הָרְצוּפוֹת, יָצָא וְאָמַר לִי שֶׁאֶמֶשׁ הִבְהִילוּ אֶת שְׁכֵנוֹ לְבֵית הַחוֹלִים, וְהוּא שׁוֹכֵב שָׁם בְּמַחְלֶקֶת טִפּוּל נִמְרָץ. לִבִּי הֶחְסִיר פְּעִימָה. הָלַכְתִּי לְבֵית הַחוֹלִים, וְהִגַּעְתִּי הַיְשֵׁר לְמִטָּתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, שָׁם עָמְדוּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. הִתְבָּרֵר לִי שֶׁהָרוֹפְאִים הִזְעִיקוּ אוֹתָם, כֵּיוָן שֶׁמַּצָּבוֹ קָשֶׁה וּשְׁעוֹתָיו סְפוּרוֹת. נִגַּשְׁתִּי אֶל בֶּן הַזְּקוּנִים שֶׁלּוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְרֶגַע לְאָבִיו, וְלוֹמַר לוֹ מַשֶּׁהוּ. הַבֵּן דָּחָה אֶת בַּקָּשָׁתִי בְּכָל תֹּקֶף, וְאָמַר שֶׁאָבִיו אָמְנָם מָצוּי בְּהַכָּרָה מְלֵאָה, אֲבָל מַצָּבוֹ כָּל כָּךְ קָשֶׁה שֶׁפָּשׁוּט לֹא שַׁיָּךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ. הוֹסַפְתִּי וְאָמַרְתִּי לַבֵּן שֶׁבִּרְצוֹנִי לְהַזְכִּיר לְאָבִיו מַעֲשֶׂה פְּלוֹנִי שֶׁבּוֹ הוּא (הָאָב) חָטָא כְּנֶגְדִּי, וְהַבֵּן נִבְהַל עוֹד יוֹתֵר. "הַאִם זֶה הַזְּמַן לְדַבֵּר אִתּוֹ עַל חֲטָאִים?! הֲרֵי הוּא עָלוּל לָקַחַת אֶת הַדְּבָרִים לְלִבּוֹ, וּלְהִסְתַּכֵּן עוֹד יוֹתֵר". וְאָז סִפַּרְתִּי לוֹ בִּקְצָרָה אֶת הַחֲלוֹם, וְאָמַרְתִּי שֶׁאוּלַי דַּוְקָא זֶה יִתְרֹם לְשִׁפּוּר מַצָּבוֹ. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִסְכִּימוּ לְהַכְנִיסֵנִי. הִתְקָרַבְתִּי לְמִטָּתוֹ וְרָאִיתִי שֶׁהוּא מְחֻבָּר לְמַכְשִׁירִים רַבִּים, וּמַצָּבוֹ אָכֵן קָשֶׁה מְאֹד. בְּמַאֲמַצִּים עֶלְיוֹנִים שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם הוּא זוֹכֵר אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁפָּגַע בִּי מְאֹד, וְהַחוֹלֶה נִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה. אָמַרְתִּי בְּקוֹל שֶׁהִנְנִי מוֹחֵל לוֹ עַל כָּךְ, וְחָזַרְתִּי לְבֵיתִי. וְהִנֵּה, אֲנִי רַק דּוֹרֵךְ עַל מִפְתַּן הַבַּיִת, וְהַטֶּלֶפוֹן מְצַלְצֵל. עַל הַקַּו הָיָה אֶחָד מִילָדָיו שֶׁל הָרַב, וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע נִרְגָּשׁ בִּמְיֻחָד. אַל תִּשְׁאַל מַה קָּרָה מִיָּד לְאַחַר שֶׁיָּצָאתָ, הוּא אוֹמֵר. מַצָּבוֹ שֶׁל אַבָּא הוּטַב לְפֶתַע פִּתְאוֹם, וְהָרוֹפְאִים, שֶׁרַק לִפְנֵי זְמַן קָצָר הוֹדִיעוּ לָנוּ אֶת הַגָּרוּעַ מִכֹּל - נִדְהֲמוּ אַף הֵם לִרְאוֹת אֶת הַשִּׁפּוּר הַדְּרָמָטִי שֶׁחָל בְּמַצָּבוֹ, וְלֹא הֵבִינוּ אֵיךְ זֶה קָרָה. לֹא חָלְפוּ 48 שָׁעוֹת וְהַחוֹלֶה שָׁב לְבֵיתוֹ. אֲבָל בְּכָךְ לֹא נִגְמַר הַסִּפּוּר. בְּנֵי הַבַּיִת סִפְּרוּ לִי עַל מוֹפֵת נוֹסָף שֶׁהִתְרַחֵשׁ: תְּנוּעוֹת הָרֹאשׁ הַמּוּזָרוֹת שֶׁל אֲבִיהֶם פָּסְקוּ לַחֲלוּטִין, וְהוּא חָזַר לִהְיוֹת כְּאַחַד הָאָדָם. כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ יָמִים נָסַעְתִּי שׁוּב לְבַקֵּר אֶת הָרַב בְּבֵיתוֹ, וּמָצָאתִי לְפָנַי אָדָם בָּרִיא וְשָׂמֵחַ. חָזַרְנוּ שׁוּב עַל בַּקָּשַׁת הַמְּחִילָה, וְהַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִין. צָרִיךְ לִזְכֹּר, שֶׁהָרַב שֶׁלִּי הָיָה בֶּן 87, וְלַמְרוֹת הַכֹּל שָׁב לְאֵיתָנוֹ, מַה שֶּׁמּוֹכִיחַ שֶׁהַחֻלְשָׁה הַגּוּפָנִית הַגְּדוֹלָה, וְהַמַּחֲלָה שֶׁבָּאָה עָלָיו, הָיְתָה בִּגְלַל הָאֵרוּעַ הַהוּא, לִפְנֵי 43 שָׁנִים. בְּמַהֲלַךְ הַבִּקּוּר נִזְכַּרְנוּ לְפֶתַע שֶׁיֵּשׁ גַּם צֵלַע שְׁלִישִׁית בְּכָל הַסִּפּוּר, וְהוּא הֶחָבֵר שֶׁבִּגְלָלוֹ קָרָה מַה שֶּׁקָּרָה... הִרְגַּשְׁנוּ צֹרֶךְ לְחַפֵּשׂ גַּם אוֹתוֹ, וּלְשַׁתְּפוֹ בְּמַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. זְמַן רַב אָרַךְ עַד שֶׁמָּצָאנוּ אֶת כְּתָבְתּוֹ, וְאָז הִתְבָּרֵר שֶׁזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת הָאִישׁ הַזֶּה אֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת, וְדַעְתּוֹ הִשְׁתַּטְּתָה עָלָיו. עַד כָּאן פְּרָטֵי הַדְּבָרִים כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְנוּם מִבַּעַל הַמַּעֲשֶׂה. דּוֹמֶה שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בִּפְרָטֵי הַמַּסְקָנוֹת וְהַלְּקָחִים שֶׁאֶפְשָׁר לִלְמֹד מִכָּךְ. יֵשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן, וְגַם לְאַחַר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁהָאָדָם עָלוּל לַחְשֹׁב שֶׁאוּלַי הַחֵטְא כְּבָר "נִשְׁכַּח", דּוֹאֲגִים לְהַזְכִּיר לוֹ שֶׁהַכֹּל הַכֹּל כָּתוּב וְחָתוּם. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)