Otzarot-Article

"חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) מוּבָא בַּגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת קיא:): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ (הַמְחַיֵּךְ אֵלָיו) יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב. שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", אַל תִּיקְרִי לְבֶן שִׁנַּיִם אֶלָּא לִבּוּן שִׁנַּיִם (שֶׁהַשּׂוֹחֵק - שִׁנָּיו נִגְלִים. רַשִּׁ"י)".

מַכִּירִים אֶת מְכוֹנוֹת הַמַּשְׁקָאוֹת הַנִּצָּבוֹת בִּמְקוֹמוֹת צִבּוּרִיִּים? בְּכָל מָקוֹם בּוֹ יָבֵשׁ גְּרוֹנָם שֶׁל הָרָצִים בְּמֵרוֹץ הַחַיִּים, עוֹמְדוֹת הֵן וּמַצִּיעוֹת לְכָל דּוֹרֵשׁ כּוֹס שְׁתִיָּה חַמָּה, אוֹ לְחִלּוּפִין פַּחִית מַשְׁקֶה צוֹנֶנֶת. מְיֻתָּר לְצַיֵּן כִּי כַּמּוּבָן, שֵׁרוּת זֶה כָּרוּךְ בְּתַשְׁלוּם מָלֵא עֲבוּר כָּל פַּחִית וְכוֹס.

בּוֹאוּ נֹאמַר שֶׁתִּפְגְּשׁוּ בְּאָדָם שֶׁהֶחְלִיט לְהַפְעִיל לְשֵׁרוּת הַצִּבּוּר מְכוֹנָה כָּזוֹ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ חִנָּם אֵין כָּסֶף... מִן הַסְּתָם הוּא יֵחָשֵׁב בְּעֵינֵיכֶם לְאִישׁ חֶסֶד גָּדוֹל וְעָצוּם. אַךְ מִסְתַּבֵּר כִּי הַרְבֵּה כָּאֵלּוּ מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ, וְחַסְדָּם אֲפִלּוּ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר...

בְּוַדַּאי סַקְרָנִים הִנְּכֶם לִשְׁמֹעַ מִי הֵם...

בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנֵינוּ מְבֹאָר כִּי חִיּוּךְ – כֵּן, חִיּוּךְ! - מֵשִׁיב נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִכּוֹס חָלָב בְּיוֹם שָׁרָב, מְחַמֵּם לֵב יוֹתֵר מִכּוֹס יֵין שָׂרָף בְּיוֹם חָרְפִּי. אֵיךְ אוֹמֵר הַפִּתְגָּם? "חִיּוּךְ לֹא עוֹלֶה כֶּסֶף אַךְ שָׁוֶה זָהָב".

בַּגְּמָרָא (ב"ב ט:) מוּבָא: "אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת. וְהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת". וּבֵאֲרוּ הַתּוֹסָפוֹת: "שֶׁהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים לַמְרוֹת שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מְאוּמָה, מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת".

הֲרֵי לְפָנֵינוּ, שֶׁמִּבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת חָשׁוּב יוֹתֵר לְפַיֵּס וּלְהָאִיר פָּנִים לַזּוּלַת מִלָּתֵת לוֹ מָמוֹן סְתָם. כִּי הַמְפַיֵּס בִּדְבָרִים וּמֵאִיר פָּנִים, הֲרֵי הוּא מְעוֹדֵד אֶת "נַפְשׁוֹ" שֶׁל הַזּוּלַת וּמְרוֹמֵם אֶת רוּחוֹ, לְעֻמַּת הַנּוֹתֵן לוֹ מָמוֹן בִּלְבַד בְּלִי הֶאָרַת פָּנִים, שֶׁהוּא מְחַיֶּה רַק אֶת "גּוּפוֹ", וּכְבָר יָדוּעַ שֶׁהָאֹשֶׁר חָשׁוּב מֵהָעֹשֶׁר.

פְּעָמִים רַבּוֹת קוֹרֶה שֶׁאָדָם מִתְהַלֵּךְ בְּמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר, וְהִנֵּה מַגִּיעַ מוּלוֹ חָבֵר וּמְשַׁבֵּחַ בְּפָנָיו אֶת בְּנוֹ אוֹ מַעֲנִיק לוֹ כָּל מַחְמָאָה מִסּוּג אַחֵר. הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁעַד לִפְנֵי רֶגַע הָיָה כָּל כֻּלּוֹ מֻשְׁפָּל, שָׁבוּר וּנְכֵה רוּחַ, יַהֲפֹךְ אֶת עוֹרוֹ וְיִהְיֶה לְאָדָם מְאֻשָּׁר.

זֶה נָכוֹן לְגַבֵּי מְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וְנָכוֹן לְגַבֵּי בְּנֵי יְשִׁיבָה וְאַבְרְכֵי כּוֹלֵל. הֵן חֲזַ"ל אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין כד.) שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַנְעִימִים זֶה לְזֶה בַּהֲלָכָה, וְנוֹחִים זֶה לְזֶה כַּשֶּׁמֶן. גַּם כְּשֶׁחָלְקוּ וְהִתְוַכְּחוּ, קִיְּמוּ אֶת הַכָּתוּב (זְכַרְיָה ח-יט) "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".

"רֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה, לְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת", כָּתַב הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זָצָ"ל (בְּאִגַּרְתּוֹ "עָלִים לִתְרוּפָה"), אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (סוֹטָה יד.): "תּוֹרָה, תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים". וּבֵאֵר הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זָצָ"ל (דַּעַת חָכְמָה וּמוּסָר ח"א נו): סֵפֶר שֶׁמַּתְחִיל בְּעִנְיָן מְסֻיָּם וּמְסַיֵּם בּוֹ, הֲרֵי זֶה הָעִנְיָן הַמֶּרְכָּזִי בּוֹ, הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן.

בְּאֶחָד מִימֵי חֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח, יָשַׁב הַגָּאוֹן רַבִּי עֶזְרָא עֲטִיָּה זָצָ"ל עִם תַּלְמִידָיו וְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הֵם דָּנוּ בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, עָבְרוּ לְחִדּוּשִׁים וּלְאַגָּדוֹת מֵעִנְיְנֵי הֶחָג וְהִמְשִׁיכוּ לְהַעֲלוֹת סוּגְיוֹת הִלְכָתִיּוֹת.

הַחֶדֶר הָמָה מִבַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה וּמֵאַבְרְכֵי הַכּוֹלֵל שֶׁגָּדְשׁוּ אוֹתוֹ מִפֶּה לְפֶה, וְקוֹל הַלִּמּוּד נִשְׁמַע בָּרָמָה. לְפֶתַע נִכְנַס לַמָּקוֹם יְהוּדִי פָּשׁוּט. מִמַּרְאֵה פָּנָיו נִכַּר כִּי אִישׁ קְשֵׁה יוֹם הוּא, שֶׁהַחַיִּים לֹא הֵאִירוּ לוֹ פָנִים. לְהַפְתָּעָתָם שֶׁל הַנּוֹכְחִים, קָם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה מִמְּקוֹמוֹ לִכְבוֹד הַנִּכְנָס, נִגַּשׁ אֵלָיו וְקִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אַחַר תָּפַס בְּכַף יָדוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ, כְּשֶׁהוּא חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד.

פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ זָרְחוּ בְּאוֹר מְיֻחָד. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהַחְזִיק בְּיָדוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לְנֶגֶד פְּנֵיהֶם הַמִּתְפַּלְּאוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידִים, שֶׁלֹּא הֵבִינוּ מִי הָאִישׁ, וְעַל מָה וְלָמָּה זָכָה שֶׁרַבָּם יַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל כָּל כָּךְ. לְאַחַר שֶׁהָלַךְ הָאוֹרֵחַ לְדַרְכּוֹ, הֶעֱלוּ הַתַּלְמִידִים אֶת תְּמִיהָתָם בְּאָזְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה.

"אָדָם קְשֵׁה יוֹם וְאֻמְלָל הוּא", הֵשִׁיב לָהֶם רַבָּם. "יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּצְוָה לְהַעֲנִיק לָהֶם מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּצְוָה לְהַעֲנִיק לָהֶם מְעַט כָּבוֹד. גַּם זוֹ צְדָקָה..." (אוֹצְרוֹתֵינוּ ע"פ "הָאִישׁ עַל הָעֵדָה")

	פסח תשע"ז
	מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל
	"חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב" (מט-יב) מוּבָא בַּגְּמָרָא (כְּתֻבּוֹת קיא:): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טוֹב הַמַּלְבִּין שִׁנַּיִם לַחֲבֵרוֹ (הַמְחַיֵּךְ אֵלָיו) יוֹתֵר מִמַּשְׁקֵהוּ חָלָב. שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב", אַל תִּיקְרִי לְבֶן שִׁנַּיִם אֶלָּא לִבּוּן שִׁנַּיִם (שֶׁהַשּׂוֹחֵק - שִׁנָּיו נִגְלִים. רַשִּׁ"י)". מַכִּירִים אֶת מְכוֹנוֹת הַמַּשְׁקָאוֹת הַנִּצָּבוֹת בִּמְקוֹמוֹת צִבּוּרִיִּים? בְּכָל מָקוֹם בּוֹ יָבֵשׁ גְּרוֹנָם שֶׁל הָרָצִים בְּמֵרוֹץ הַחַיִּים, עוֹמְדוֹת הֵן וּמַצִּיעוֹת לְכָל דּוֹרֵשׁ כּוֹס שְׁתִיָּה חַמָּה, אוֹ לְחִלּוּפִין פַּחִית מַשְׁקֶה צוֹנֶנֶת. מְיֻתָּר לְצַיֵּן כִּי כַּמּוּבָן, שֵׁרוּת זֶה כָּרוּךְ בְּתַשְׁלוּם מָלֵא עֲבוּר כָּל פַּחִית וְכוֹס. בּוֹאוּ נֹאמַר שֶׁתִּפְגְּשׁוּ בְּאָדָם שֶׁהֶחְלִיט לְהַפְעִיל לְשֵׁרוּת הַצִּבּוּר מְכוֹנָה כָּזוֹ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ חִנָּם אֵין כָּסֶף... מִן הַסְּתָם הוּא יֵחָשֵׁב בְּעֵינֵיכֶם לְאִישׁ חֶסֶד גָּדוֹל וְעָצוּם. אַךְ מִסְתַּבֵּר כִּי הַרְבֵּה כָּאֵלּוּ מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ, וְחַסְדָּם אֲפִלּוּ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר... בְּוַדַּאי סַקְרָנִים הִנְּכֶם לִשְׁמֹעַ מִי הֵם... בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנֵינוּ מְבֹאָר כִּי חִיּוּךְ – כֵּן, חִיּוּךְ! - מֵשִׁיב נֶפֶשׁ יוֹתֵר מִכּוֹס חָלָב בְּיוֹם שָׁרָב, מְחַמֵּם לֵב יוֹתֵר מִכּוֹס יֵין שָׂרָף בְּיוֹם חָרְפִּי. אֵיךְ אוֹמֵר הַפִּתְגָּם? "חִיּוּךְ לֹא עוֹלֶה כֶּסֶף אַךְ שָׁוֶה זָהָב". בַּגְּמָרָא (ב"ב ט:) מוּבָא: "אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת. וְהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת". וּבֵאֲרוּ הַתּוֹסָפוֹת: "שֶׁהַמְפַיְּסוֹ בִּדְבָרִים לַמְרוֹת שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ מְאוּמָה, מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת". הֲרֵי לְפָנֵינוּ, שֶׁמִּבְּחִינָה מְסֻיֶּמֶת חָשׁוּב יוֹתֵר לְפַיֵּס וּלְהָאִיר פָּנִים לַזּוּלַת מִלָּתֵת לוֹ מָמוֹן סְתָם. כִּי הַמְפַיֵּס בִּדְבָרִים וּמֵאִיר פָּנִים, הֲרֵי הוּא מְעוֹדֵד אֶת "נַפְשׁוֹ" שֶׁל הַזּוּלַת וּמְרוֹמֵם אֶת רוּחוֹ, לְעֻמַּת הַנּוֹתֵן לוֹ מָמוֹן בִּלְבַד בְּלִי הֶאָרַת פָּנִים, שֶׁהוּא מְחַיֶּה רַק אֶת "גּוּפוֹ", וּכְבָר יָדוּעַ שֶׁהָאֹשֶׁר חָשׁוּב מֵהָעֹשֶׁר. פְּעָמִים רַבּוֹת קוֹרֶה שֶׁאָדָם מִתְהַלֵּךְ בְּמַצַּב רוּחַ קוֹדֵר, וְהִנֵּה מַגִּיעַ מוּלוֹ חָבֵר וּמְשַׁבֵּחַ בְּפָנָיו אֶת בְּנוֹ אוֹ מַעֲנִיק לוֹ כָּל מַחְמָאָה מִסּוּג אַחֵר. הָאָדָם הַזֶּה, שֶׁעַד לִפְנֵי רֶגַע הָיָה כָּל כֻּלּוֹ מֻשְׁפָּל, שָׁבוּר וּנְכֵה רוּחַ, יַהֲפֹךְ אֶת עוֹרוֹ וְיִהְיֶה לְאָדָם מְאֻשָּׁר. זֶה נָכוֹן לְגַבֵּי מְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וְנָכוֹן לְגַבֵּי בְּנֵי יְשִׁיבָה וְאַבְרְכֵי כּוֹלֵל. הֵן חֲזַ"ל אָמְרוּ (סַנְהֶדְרִין כד.) שֶׁתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַנְעִימִים זֶה לְזֶה בַּהֲלָכָה, וְנוֹחִים זֶה לְזֶה כַּשֶּׁמֶן. גַּם כְּשֶׁחָלְקוּ וְהִתְוַכְּחוּ, קִיְּמוּ אֶת הַכָּתוּב (זְכַרְיָה ח-יט) "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". "רֹב מִצְווֹת הַתּוֹרָה, לְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת", כָּתַב הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זָצָ"ל (בְּאִגַּרְתּוֹ "עָלִים לִתְרוּפָה"), אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (סוֹטָה יד.): "תּוֹרָה, תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים". וּבֵאֵר הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זָצָ"ל (דַּעַת חָכְמָה וּמוּסָר ח"א נו): סֵפֶר שֶׁמַּתְחִיל בְּעִנְיָן מְסֻיָּם וּמְסַיֵּם בּוֹ, הֲרֵי זֶה הָעִנְיָן הַמֶּרְכָּזִי בּוֹ, הַבְּרִיחַ הַתִּיכוֹן. בְּאֶחָד מִימֵי חֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח, יָשַׁב הַגָּאוֹן רַבִּי עֶזְרָא עֲטִיָּה זָצָ"ל עִם תַּלְמִידָיו וְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. הֵם דָּנוּ בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח, עָבְרוּ לְחִדּוּשִׁים וּלְאַגָּדוֹת מֵעִנְיְנֵי הֶחָג וְהִמְשִׁיכוּ לְהַעֲלוֹת סוּגְיוֹת הִלְכָתִיּוֹת. הַחֶדֶר הָמָה מִבַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה וּמֵאַבְרְכֵי הַכּוֹלֵל שֶׁגָּדְשׁוּ אוֹתוֹ מִפֶּה לְפֶה, וְקוֹל הַלִּמּוּד נִשְׁמַע בָּרָמָה. לְפֶתַע נִכְנַס לַמָּקוֹם יְהוּדִי פָּשׁוּט. מִמַּרְאֵה פָּנָיו נִכַּר כִּי אִישׁ קְשֵׁה יוֹם הוּא, שֶׁהַחַיִּים לֹא הֵאִירוּ לוֹ פָנִים. לְהַפְתָּעָתָם שֶׁל הַנּוֹכְחִים, קָם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה מִמְּקוֹמוֹ לִכְבוֹד הַנִּכְנָס, נִגַּשׁ אֵלָיו וְקִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אַחַר תָּפַס בְּכַף יָדוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ, כְּשֶׁהוּא חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד. פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ זָרְחוּ בְּאוֹר מְיֻחָד. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהַחְזִיק בְּיָדוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לְנֶגֶד פְּנֵיהֶם הַמִּתְפַּלְּאוֹת שֶׁל הַתַּלְמִידִים, שֶׁלֹּא הֵבִינוּ מִי הָאִישׁ, וְעַל מָה וְלָמָּה זָכָה שֶׁרַבָּם יַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל כָּל כָּךְ. לְאַחַר שֶׁהָלַךְ הָאוֹרֵחַ לְדַרְכּוֹ, הֶעֱלוּ הַתַּלְמִידִים אֶת תְּמִיהָתָם בְּאָזְנֵי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. "אָדָם קְשֵׁה יוֹם וְאֻמְלָל הוּא", הֵשִׁיב לָהֶם רַבָּם. "יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּצְוָה לְהַעֲנִיק לָהֶם מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּצְוָה לְהַעֲנִיק לָהֶם מְעַט כָּבוֹד. גַּם זוֹ צְדָקָה..." (אוֹצְרוֹתֵינוּ ע"פ "הָאִישׁ עַל הָעֵדָה")