Otzarot-Article

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדוֹנִי" (מד-יח) אֶחָד מִבְּנֵי הַקְּהִלָּה בְּגֶ'רְבָּא, יְהוּדִי זָקֵן יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע, הִצְטַיֵּן בִּתְמִימוּת בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. אוֹתוֹ אָדָם נִגָּשׁ הָיָה מִפַּעַם לְפַעַם אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי כַּלְפוֹן מֹשֶׁה הַכֹּהֵן זָצָ"ל וְשׁוֹאֲלוֹ בִּתְמִימוּת שְׁאֵלוֹת זָרוֹת וּמוּזָרוֹת שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק לָהֶן, אַךְ רַבִּי כַּלְפוֹן תָּמִיד הָיָה עוֹנֵהוּ בַּחֲבִיבוּת וּבִמְאוֹר פָּנִים וְאֵינוֹ דּוֹחֵהוּ וְכוֹעֵס עָלָיו כְּלָל.

בְּאַחַת הַפְּעָמִים פָּנָה אֶל רַבִּי כַּלְפוֹן וְתוֹאֲנָה בְּפִיו: "רַבִּי! רוֹצֶה אֲנִי לִתְבֹּעַ לְדִין תּוֹרָה אֶת... הַלְּבָנָה!"

הָרַב, שֶׁהִכִּירוֹ וְיָדַע אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ, בָּלַם פִּיו וְלֹא הִצְטַחֵק.

"לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי פּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ, הַלְּבָנָה הוֹלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתַי, עוֹקֶבֶת אַחֲרַי, וְנוֹטֶלֶת מִמֶּנִּי אֶת הַפְּרָטִיּוּת!" נִמֵּק הָאִישׁ אֶת תְּבִיעָתוֹ.

בִּמְקוֹם לְסַלְּקוֹ מֵעַל פָּנָיו, נָהַג עִמּוֹ הָרַב בַּעֲצָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ "עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם" (תְּהִלִּים יח-כו).

"שָׁמַעְתִּי טַעֲנָתְךָ", אָמַר. "כָּעֵת עָלַי לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִי הַלְּבָנָה. שׁוּב לְבֵיתְךָ. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁתֵּצֵא הַלְּבָנָה, נִשְׁמַע מַה בְּפִיהָ, וּמָחָר תָּבוֹא וְתִשְׁמַע מֶה עָנְתָה, וְאָז נִפְסֹק כְּפִי רְאוּת עֵינֵי הַדַּיָּן".

הָלַךְ הָאִישׁ לְבֵיתוֹ, וְשָׁב לְמָחֳרָת הַיּוֹם. אָמַר לוֹ הָרַב, "בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָסְרוּ לִשְׁמֹעַ צַד אֶחָד בִּלְבַד! הֲיָדַעְתָּ שֶׁאַף לַלְּבָנָה יֵשׁ טַעֲנָה עָלֶיךָ? מַאֲשִׁימָה הִיא שֶׁאַתָּה הוּא זֶה שֶׁהִתְחַלְתָּ לְהִתְגָּרוֹת בָּהּ!"

"אֲנִי?" מָחָה הָאִישׁ, "מַה פִּתְאוֹם, הִיא זוֹ שֶׁנִּסְרֶכֶת אַחֲרַי לְכָל מָקוֹם! אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהִיא הוֹלֶכֶת עִמִּי. עוֹצֵר, וְעוֹצֶרֶת. פּוֹנֶה, וְהִיא פּוֹנָה אַחֲרַי!"

"וּמַה תַּעֲנֶה", אָמַר הָרַב, "עַל טַעֲנַת הַלְּבָנָה, הָאוֹמֶרֶת בְּצֶדֶק שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְחִילָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ עַד אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לְהַבִּיט לְעֶבְרָהּ?!"

"וּבְכֵן, מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה", יְעָצוֹ, "הַפְסֵק לְהַבִּיט בַּלְּבָנָה, וְתִוָּכַח לִרְאוֹת שֶׁגַּם הִיא תֶּחְדַּל מִלָּלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וּלְהִכָּנֵס לִתְחוּמְךָ הָאִישִׁי..." עָשָׂה אוֹתוֹ תָּם כְּמִצְוַת הָרַב, וּמִנִּי אָז לֹא נִשְׁמְעוּ עוֹד טְעָנוֹת בְּפִיו...

כַּאֲשֶׁר נוֹכַח יְהוּדָה לִרְאוֹת כִּי בַּדְּרָכִים הָרְגִילוֹת לֹא יַצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת אֶת יַחֲסוֹ שֶׁל שַׁלִּיט מִצְרַיִם, לְפִי רַבֵּנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ הוּא מְנַסֶּה לִפְעֹל בְּדֶרֶךְ פְּסִיכוֹלוֹגִית.

כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה זֹאת? הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּלָל שֶׁנִּסֵּחַ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּצוּרָה צִיּוּרִית "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (מִשְׁלֵי כז-יט). בְּדִיּוּק בַּטַּקְטִיקָה הַזּוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ יְהוּדָה בְּגִשְׁתּוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף. בְּלִבּוֹ שֶׁלּוֹ, הוּא יוֹצֵר שִׁנּוּי יַחַס כְּלַפֵּי הַמּוֹשֵׁל הַמִּצְרִי הַמִּתְעַלֵּל בּוֹ וּבְאֶחָיו. הוּא מֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לָחוּשׁ סִימְפַּטְיָה כְּלַפָּיו, וְעַל פִּי הַכְּלָל שֶׁל "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", חַיָּב הָיָה לִהְיוֹת שֶׁבְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי גַּם הַמּוֹשֵׁל הַמִּצְרִי יַתְחִיל לָחוּשׁ אַהֲדָה כְּלַפֵּי יְהוּדָה, הָעוֹמֵד לְפָנָיו לְהִתְחַנֵּן עַל חַיֵּי בִּנְיָמִין!

מְגַלֶּה לָנוּ כָּאן הָאוֹר הַחַיִּים תַּגְלִית, הַמְסֻגֶּלֶת לְחוֹלֵל מַהְפָּךְ בַּמַּעֲרֶכֶת הַמֻּרְכֶּבֶת שֶׁל יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ. לִדְבָרָיו, הַמַּפְתֵּחַ בִּיחָסֵינוּ עִם הַזּוּלַת נָתוּן בְּיָדֵינוּ! אָדָם יָכוֹל לִיצֹר אֶת הַיַּחַס שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵלָיו, אִם רַק יְשַׁנֶּה אֶת גִּישָׁתוֹ אֵלָיו. צוּרַת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל הָאֶחָד מַזְמִינָה תְּגוּבָה דּוֹמָה. נַסּוּ לְמָשָׁל לַעֲנוֹת בְּלַחַשׁ כְּשֶׁצּוֹעֲקִים עֲלֵיכֶם, רֹב הַסִּכּוּיִים שֶׁתְּקַבְּלוּ תְּגוּבָה שְׁקֵטָה וּנְעִימָה יוֹתֵר. הַמַּפְלִיא הוּא, שֶׁנִּתָּן לְחוֹלֵל שִׁנּוּי בְּלִבּוֹ שֶׁל הַזּוּלַת גַּם מִבְּלִי לִיצֹר עִמּוֹ קֶשֶׁר גָּלוּי, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת יַחֲסֵי חֲבֵרוּת לְטוֹב וּלְמוּטָב בְּעֶזְרַת מַחְשָׁבָה בִּלְבַד!

רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בַּסֵּפֶר "נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ" מֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא:

בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּעוֹדוֹ עָסוּק בְּסִדּוּר עֲרֵמוֹת הֶחָצִיר, קִבֵּל אִישׁ הַכְּפָר מִכְתָּב מִדּוֹדוֹ. בַּמִּכְתָּב הוּא מַזְמִינוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה לְבִקּוּר. בֶּן הַכְּפָר עָמַד נִרְעָשׁ וְנִרְגָּשׁ מוּל הִזְדַּמְּנוּת הַפָּז שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. מִהֵר וְשִׁתֵּף אֶת חֲבֵרָיו וִידִידָיו בַּחֲוָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ. שָׁמְעוּ יְדִידָיו בְּנֵי הַכְּפָר, וּמֵעֵינֵיהֶם נִשְׁקְפָה קִנְאָה גְּלוּיָה. מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת עֲסָקָיו רָתַם אֶת סוּסוֹ לָעֲגָלָה, נִפְרַד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמֵחֲבֵרָיו, וּפָנָה לַדֶּרֶךְ.

כְּשֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ מֵאֲבַק דְּרָכִים, הִגִּיעַ אֶל בֵּית הַדּוֹד. "גַּשׁ נָא אֶל הַכִּיּוֹר וּשְׁטֹף אֶת פָּנֶיךָ וְיָדֶיךָ", אוֹמֵר לוֹ הַדּוֹד.

הוּא נִגָּשׁ, אוּלָם כַּעֲבֹר דַּקָּה חוֹזֵר: "סְלַח לִי, דּוֹד יָקָר, הַמַּיִם אָזְלוּ מִן הַכִּיּוֹר".

הַדּוֹד מְחַיֵּךְ לִמְשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַכַּפְרִי הַנִּבְעָר, נִגָּשׁ אֶל הַכִּיּוֹר, פּוֹתֵחַ אֶת הַבֶּרֶז לְמוּל עֵינָיו הַנִּדְהָמוֹת, וְהַמַּיִם זוֹרְמִים... גַּם הָאֲכִילָה לֹא הָיְתָה מְלָאכָה פְּשׁוּטָה כְּלָל וּכְלָל. לֹא רָגִיל הָיָה לֶאֱכֹל בְּכַפִּית וּבְמַזְלֵג, וְדָקַר אֶת עַצְמוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם, עַד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַכְנִיס לְפִיו מַשֶּׁהוּ מִן הַצַּלַּחַת...

לְאַחַר הָאֲרוּחָה הִצִּיעַ לוֹ הַדּוֹד לָנוּחַ קִמְעָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהִפְנָה אוֹתוֹ אֶל חַדְרוֹ הַמּוּכָן. נִכְנַס הַכַּפְרִי אֶל הַחֶדֶר וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו. וְהִנֵּה, הוּא מֻפְתָּע לִרְאוֹת מוּלוֹ דְּמוּת אָדָם. לְרֶגַע רָגַז עַל דּוֹדוֹ, שֶׁהִכְנִיסוֹ לְחֶדֶר מְשֻׁתָּף עִם אָדָם מְכֹעָר שֶׁכָּזֶה, אוּלָם לְאַחַר מַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה בִּקֵּשׁ לְהַרְאוֹת לְאוֹתוֹ פּוֹלֵשׁ כִּי הוּא אַחְיָנוֹ הַבִּלְעָדִי שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. עָמַד וְשִׁרְבֵּב לְשׁוֹנוֹ לְמוּל אוֹתוֹ מְכֹעָר. לְתַדְהֵמָתוֹ, הֵהִין הַלָּה בְּרֹב חֻצְפָּתוֹ לְשַׁרְבֵּב אַף הוּא לָשׁוֹן כְּנֶגְדּוֹ. הִתְכַּעֵס וּבִקֵּשׁ לְהָרִים אֶת אֶגְרוֹפוֹ, אוּלָם הַלָּה, שֶׁמְּגֻשָּׁם הָיָה, הֵרִים אַף הוּא אֶת אֶגְרוֹפוֹ. עָמַד בְּפַרְצוּף נִזְעָם, וְאַף הַלָּה עָמַד כָּךְ כְּנֶגְדּוֹ.

"דַּי!!!" נִצְטַעֵק בְּקוֹל. לְשֵׁמַע הַצְּעָקָה נִבְהַל דּוֹדוֹ וּמִהֵר אֶל הַחֶדֶר.

לְתַדְהֵמָתוֹ, מוֹצֵא הוּא אֶת אַחְיָנוֹ עוֹמֵד נִזְעָם כֻּלּוֹ, וּמְאַיֵּם בְּאֶגְרוֹפָיו. "מַה קָּרָה?" שׁוֹאֵל הַדּוֹד בִּפְלִיאָה. "לָמָּה זֶה הִכְנַסְתַּנִי לְחֶדֶר אֶחָד עִם מְכֹעָר וְעַצְבָּנִי שֶׁכָּזֶה?" מִתְרַעֵם בֶּן הַכְּפָר. חִיֵּךְ הַדּוֹד בַּהֲבָנָה: "וַדַּאי אַתָּה הוּא זֶה שֶׁהִתְחַלְתָּ בַּמְּרִיבָה. הֲלֹא כֵן? נַסֵּה נָא לְהִתְפַּיֵּס, וּרְאֵה מַה יִּהְיֶה".

מִשֶּׁרָאָה כִּי אַחְיָנוֹ מְהַסֵּס, אָמַר: "תֵּן חִיּוּךְ קָלוּשׁ". חִיֵּךְ הַכַּפְרִי חִיּוּךְ מְאֻלָּץ, וְהִנֵּה אַף הָאִישׁ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חִיֵּךְ. חִיֵּךְ הַכַּפְרִי חִיּוּךְ עָמֹק יוֹתֵר, וְהַלָּה הִגְדִּיל אֶת חִיּוּכוֹ. בִּקֵּשׁ לְהִתְפַּיֵּס כְּדַרְכָּם שֶׁל יְדִידִים, וְנִגַּשׁ לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ, הִתְקַדֵּם צַעַד אַחַר צַעַד, הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ, וְנִתְקַל בִּזְכוּכִית...

אָדָם עוֹמֵד מוּל יְדִידוֹ וְתָמֵהַּ עַל הַחְמָצַת הַפָּנִים, עַל חֹסֶר הַהֶאָרָה, עַל הַזִּלְזוּל וְעַל הָעַצְבָּנוּת, כְּדַאי לוֹ לְנַסּוֹת אֶת דִּבְרֵי הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם שֶׁאָמַר: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". לְבֶטַח הַנִּסּוּי יַצְלִיחַ לְמַעְלָה מֵהַמְשֹׁעָר. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	ויקרא תשע"ז
	הַמְכַנֶּה הַמְשֻׁתָּף לְפוּרִים וּלְפֶסַח
	"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדוֹנִי" (מד-יח) אֶחָד מִבְּנֵי הַקְּהִלָּה בְּגֶ'רְבָּא, יְהוּדִי זָקֵן יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע, הִצְטַיֵּן בִּתְמִימוּת בְּמִדָּה גְּדוּשָׁה. אוֹתוֹ אָדָם נִגָּשׁ הָיָה מִפַּעַם לְפַעַם אֶל הַגָּאוֹן רַבִּי כַּלְפוֹן מֹשֶׁה הַכֹּהֵן זָצָ"ל וְשׁוֹאֲלוֹ בִּתְמִימוּת שְׁאֵלוֹת זָרוֹת וּמוּזָרוֹת שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק לָהֶן, אַךְ רַבִּי כַּלְפוֹן תָּמִיד הָיָה עוֹנֵהוּ בַּחֲבִיבוּת וּבִמְאוֹר פָּנִים וְאֵינוֹ דּוֹחֵהוּ וְכוֹעֵס עָלָיו כְּלָל. בְּאַחַת הַפְּעָמִים פָּנָה אֶל רַבִּי כַּלְפוֹן וְתוֹאֲנָה בְּפִיו: "רַבִּי! רוֹצֶה אֲנִי לִתְבֹּעַ לְדִין תּוֹרָה אֶת... הַלְּבָנָה!" הָרַב, שֶׁהִכִּירוֹ וְיָדַע אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ, בָּלַם פִּיו וְלֹא הִצְטַחֵק. "לְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אֲנִי פּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ, הַלְּבָנָה הוֹלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתַי, עוֹקֶבֶת אַחֲרַי, וְנוֹטֶלֶת מִמֶּנִּי אֶת הַפְּרָטִיּוּת!" נִמֵּק הָאִישׁ אֶת תְּבִיעָתוֹ. בִּמְקוֹם לְסַלְּקוֹ מֵעַל פָּנָיו, נָהַג עִמּוֹ הָרַב בַּעֲצָתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ "עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם" (תְּהִלִּים יח-כו). "שָׁמַעְתִּי טַעֲנָתְךָ", אָמַר. "כָּעֵת עָלַי לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִי הַלְּבָנָה. שׁוּב לְבֵיתְךָ. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁתֵּצֵא הַלְּבָנָה, נִשְׁמַע מַה בְּפִיהָ, וּמָחָר תָּבוֹא וְתִשְׁמַע מֶה עָנְתָה, וְאָז נִפְסֹק כְּפִי רְאוּת עֵינֵי הַדַּיָּן". הָלַךְ הָאִישׁ לְבֵיתוֹ, וְשָׁב לְמָחֳרָת הַיּוֹם. אָמַר לוֹ הָרַב, "בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָסְרוּ לִשְׁמֹעַ צַד אֶחָד בִּלְבַד! הֲיָדַעְתָּ שֶׁאַף לַלְּבָנָה יֵשׁ טַעֲנָה עָלֶיךָ? מַאֲשִׁימָה הִיא שֶׁאַתָּה הוּא זֶה שֶׁהִתְחַלְתָּ לְהִתְגָּרוֹת בָּהּ!" "אֲנִי?" מָחָה הָאִישׁ, "מַה פִּתְאוֹם, הִיא זוֹ שֶׁנִּסְרֶכֶת אַחֲרַי לְכָל מָקוֹם! אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהִיא הוֹלֶכֶת עִמִּי. עוֹצֵר, וְעוֹצֶרֶת. פּוֹנֶה, וְהִיא פּוֹנָה אַחֲרַי!" "וּמַה תַּעֲנֶה", אָמַר הָרַב, "עַל טַעֲנַת הַלְּבָנָה, הָאוֹמֶרֶת בְּצֶדֶק שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִתְחִילָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ עַד אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לְהַבִּיט לְעֶבְרָהּ?!" "וּבְכֵן, מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה", יְעָצוֹ, "הַפְסֵק לְהַבִּיט בַּלְּבָנָה, וְתִוָּכַח לִרְאוֹת שֶׁגַּם הִיא תֶּחְדַּל מִלָּלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וּלְהִכָּנֵס לִתְחוּמְךָ הָאִישִׁי..." עָשָׂה אוֹתוֹ תָּם כְּמִצְוַת הָרַב, וּמִנִּי אָז לֹא נִשְׁמְעוּ עוֹד טְעָנוֹת בְּפִיו... כַּאֲשֶׁר נוֹכַח יְהוּדָה לִרְאוֹת כִּי בַּדְּרָכִים הָרְגִילוֹת לֹא יַצְלִיחַ לְשַׁנּוֹת אֶת יַחֲסוֹ שֶׁל שַׁלִּיט מִצְרַיִם, לְפִי רַבֵּנוּ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ הוּא מְנַסֶּה לִפְעֹל בְּדֶרֶךְ פְּסִיכוֹלוֹגִית. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה זֹאת? הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכְּלָל שֶׁנִּסֵּחַ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּצוּרָה צִיּוּרִית "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (מִשְׁלֵי כז-יט). בְּדִיּוּק בַּטַּקְטִיקָה הַזּוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ יְהוּדָה בְּגִשְׁתּוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף. בְּלִבּוֹ שֶׁלּוֹ, הוּא יוֹצֵר שִׁנּוּי יַחַס כְּלַפֵּי הַמּוֹשֵׁל הַמִּצְרִי הַמִּתְעַלֵּל בּוֹ וּבְאֶחָיו. הוּא מֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לָחוּשׁ סִימְפַּטְיָה כְּלַפָּיו, וְעַל פִּי הַכְּלָל שֶׁל "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", חַיָּב הָיָה לִהְיוֹת שֶׁבְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי גַּם הַמּוֹשֵׁל הַמִּצְרִי יַתְחִיל לָחוּשׁ אַהֲדָה כְּלַפֵּי יְהוּדָה, הָעוֹמֵד לְפָנָיו לְהִתְחַנֵּן עַל חַיֵּי בִּנְיָמִין! מְגַלֶּה לָנוּ כָּאן הָאוֹר הַחַיִּים תַּגְלִית, הַמְסֻגֶּלֶת לְחוֹלֵל מַהְפָּךְ בַּמַּעֲרֶכֶת הַמֻּרְכֶּבֶת שֶׁל יַחֲסֵי אֱנוֹשׁ. לִדְבָרָיו, הַמַּפְתֵּחַ בִּיחָסֵינוּ עִם הַזּוּלַת נָתוּן בְּיָדֵינוּ! אָדָם יָכוֹל לִיצֹר אֶת הַיַּחַס שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵלָיו, אִם רַק יְשַׁנֶּה אֶת גִּישָׁתוֹ אֵלָיו. צוּרַת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל הָאֶחָד מַזְמִינָה תְּגוּבָה דּוֹמָה. נַסּוּ לְמָשָׁל לַעֲנוֹת בְּלַחַשׁ כְּשֶׁצּוֹעֲקִים עֲלֵיכֶם, רֹב הַסִּכּוּיִים שֶׁתְּקַבְּלוּ תְּגוּבָה שְׁקֵטָה וּנְעִימָה יוֹתֵר. הַמַּפְלִיא הוּא, שֶׁנִּתָּן לְחוֹלֵל שִׁנּוּי בְּלִבּוֹ שֶׁל הַזּוּלַת גַּם מִבְּלִי לִיצֹר עִמּוֹ קֶשֶׁר גָּלוּי, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת יַחֲסֵי חֲבֵרוּת לְטוֹב וּלְמוּטָב בְּעֶזְרַת מַחְשָׁבָה בִּלְבַד! רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בַּסֵּפֶר "נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ" מֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נִפְלָא: בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּעוֹדוֹ עָסוּק בְּסִדּוּר עֲרֵמוֹת הֶחָצִיר, קִבֵּל אִישׁ הַכְּפָר מִכְתָּב מִדּוֹדוֹ. בַּמִּכְתָּב הוּא מַזְמִינוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה לְבִקּוּר. בֶּן הַכְּפָר עָמַד נִרְעָשׁ וְנִרְגָּשׁ מוּל הִזְדַּמְּנוּת הַפָּז שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה. מִהֵר וְשִׁתֵּף אֶת חֲבֵרָיו וִידִידָיו בַּחֲוָיָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ. שָׁמְעוּ יְדִידָיו בְּנֵי הַכְּפָר, וּמֵעֵינֵיהֶם נִשְׁקְפָה קִנְאָה גְּלוּיָה. מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת עֲסָקָיו רָתַם אֶת סוּסוֹ לָעֲגָלָה, נִפְרַד מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וּמֵחֲבֵרָיו, וּפָנָה לַדֶּרֶךְ. כְּשֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ מֵאֲבַק דְּרָכִים, הִגִּיעַ אֶל בֵּית הַדּוֹד. "גַּשׁ נָא אֶל הַכִּיּוֹר וּשְׁטֹף אֶת פָּנֶיךָ וְיָדֶיךָ", אוֹמֵר לוֹ הַדּוֹד. הוּא נִגָּשׁ, אוּלָם כַּעֲבֹר דַּקָּה חוֹזֵר: "סְלַח לִי, דּוֹד יָקָר, הַמַּיִם אָזְלוּ מִן הַכִּיּוֹר". הַדּוֹד מְחַיֵּךְ לִמְשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַכַּפְרִי הַנִּבְעָר, נִגָּשׁ אֶל הַכִּיּוֹר, פּוֹתֵחַ אֶת הַבֶּרֶז לְמוּל עֵינָיו הַנִּדְהָמוֹת, וְהַמַּיִם זוֹרְמִים... גַּם הָאֲכִילָה לֹא הָיְתָה מְלָאכָה פְּשׁוּטָה כְּלָל וּכְלָל. לֹא רָגִיל הָיָה לֶאֱכֹל בְּכַפִּית וּבְמַזְלֵג, וְדָקַר אֶת עַצְמוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם, עַד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַכְנִיס לְפִיו מַשֶּׁהוּ מִן הַצַּלַּחַת... לְאַחַר הָאֲרוּחָה הִצִּיעַ לוֹ הַדּוֹד לָנוּחַ קִמְעָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהִפְנָה אוֹתוֹ אֶל חַדְרוֹ הַמּוּכָן. נִכְנַס הַכַּפְרִי אֶל הַחֶדֶר וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרָיו. וְהִנֵּה, הוּא מֻפְתָּע לִרְאוֹת מוּלוֹ דְּמוּת אָדָם. לְרֶגַע רָגַז עַל דּוֹדוֹ, שֶׁהִכְנִיסוֹ לְחֶדֶר מְשֻׁתָּף עִם אָדָם מְכֹעָר שֶׁכָּזֶה, אוּלָם לְאַחַר מַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה בִּקֵּשׁ לְהַרְאוֹת לְאוֹתוֹ פּוֹלֵשׁ כִּי הוּא אַחְיָנוֹ הַבִּלְעָדִי שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. עָמַד וְשִׁרְבֵּב לְשׁוֹנוֹ לְמוּל אוֹתוֹ מְכֹעָר. לְתַדְהֵמָתוֹ, הֵהִין הַלָּה בְּרֹב חֻצְפָּתוֹ לְשַׁרְבֵּב אַף הוּא לָשׁוֹן כְּנֶגְדּוֹ. הִתְכַּעֵס וּבִקֵּשׁ לְהָרִים אֶת אֶגְרוֹפוֹ, אוּלָם הַלָּה, שֶׁמְּגֻשָּׁם הָיָה, הֵרִים אַף הוּא אֶת אֶגְרוֹפוֹ. עָמַד בְּפַרְצוּף נִזְעָם, וְאַף הַלָּה עָמַד כָּךְ כְּנֶגְדּוֹ. "דַּי!!!" נִצְטַעֵק בְּקוֹל. לְשֵׁמַע הַצְּעָקָה נִבְהַל דּוֹדוֹ וּמִהֵר אֶל הַחֶדֶר. לְתַדְהֵמָתוֹ, מוֹצֵא הוּא אֶת אַחְיָנוֹ עוֹמֵד נִזְעָם כֻּלּוֹ, וּמְאַיֵּם בְּאֶגְרוֹפָיו. "מַה קָּרָה?" שׁוֹאֵל הַדּוֹד בִּפְלִיאָה. "לָמָּה זֶה הִכְנַסְתַּנִי לְחֶדֶר אֶחָד עִם מְכֹעָר וְעַצְבָּנִי שֶׁכָּזֶה?" מִתְרַעֵם בֶּן הַכְּפָר. חִיֵּךְ הַדּוֹד בַּהֲבָנָה: "וַדַּאי אַתָּה הוּא זֶה שֶׁהִתְחַלְתָּ בַּמְּרִיבָה. הֲלֹא כֵן? נַסֵּה נָא לְהִתְפַּיֵּס, וּרְאֵה מַה יִּהְיֶה". מִשֶּׁרָאָה כִּי אַחְיָנוֹ מְהַסֵּס, אָמַר: "תֵּן חִיּוּךְ קָלוּשׁ". חִיֵּךְ הַכַּפְרִי חִיּוּךְ מְאֻלָּץ, וְהִנֵּה אַף הָאִישׁ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חִיֵּךְ. חִיֵּךְ הַכַּפְרִי חִיּוּךְ עָמֹק יוֹתֵר, וְהַלָּה הִגְדִּיל אֶת חִיּוּכוֹ. בִּקֵּשׁ לְהִתְפַּיֵּס כְּדַרְכָּם שֶׁל יְדִידִים, וְנִגַּשׁ לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ, הִתְקַדֵּם צַעַד אַחַר צַעַד, הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ, וְנִתְקַל בִּזְכוּכִית... אָדָם עוֹמֵד מוּל יְדִידוֹ וְתָמֵהַּ עַל הַחְמָצַת הַפָּנִים, עַל חֹסֶר הַהֶאָרָה, עַל הַזִּלְזוּל וְעַל הָעַצְבָּנוּת, כְּדַאי לוֹ לְנַסּוֹת אֶת דִּבְרֵי הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם שֶׁאָמַר: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". לְבֶטַח הַנִּסּוּי יַצְלִיחַ לְמַעְלָה מֵהַמְשֹׁעָר. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)