Otzarot-Article

חֵטְא וְעָנְשׁוֹ

"לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" (כ-יב) הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן דֹּב דֶּסְלֶר זַצַ"ל, מִגְּדוֹלֵי בֵּית הַמּוּסָר שֶׁל קֶלֶם הָיָה. בִּכְתָבָיו מָצָאנוּ לִמּוּד לֶקַח נוֹקֵב מֵאַחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָעֲמֻקּוֹת בַּתּוֹרָה, חֵטְא "מֵי מְרִיבָה":

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִצְטַוָּה לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע שֶׁיּוֹצִיא מֵימָיו. בִּמְקוֹם לְדַבֵּר, הִכָּה בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמַיִם. הַרְאִיתֶם פַּעַם סֶלַע שֶׁמְּדַבְּרִים אֵלָיו - אוֹ מַכִּים בּוֹ - וְהוּא נוֹבֵעַ מַיִם לְכַחֲמִשָּׁה מִילְיוֹן בְּנֵי אָדָם, לְמִקְנֵיהֶם וְלִבְהֵמוֹתֵיהֶם, וּמִתְגַּלְגֵּל הוּא עִמָּהֶם בְּמַסָּעָם מֵחֲנָיָה אַחַת לַשְּׁנִיָּה?! אֶלָּא מַאי, נֵס הָיָה כָּאן -

הַאִם יֵשׁ הֶבְדֵּל בְּגֹדֶל הַנֵּס בֵּין דִּבּוּר לְהַכָּאָה?!

אָמְנָם כֵּן, אוֹמֵר רַשִּׁ"י: "שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא מֵימָיו, הָיִיתִי מִתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה. וְהָיוּ אוֹמְרִים: מַה סֶּלַע זֶה, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא - קַל וָחֹמֶר אָנוּ".

הַדְּבָרִים נִפְלָאִים, אַךְ הָבָה נַחְשֹׁב: וְכִי בְּלֹא קַל וָחֹמֶר זֶה, כְּלוּם יֵשׁ הֶתֵּר לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת? לוּלֵא לִמּוּד זֶה, אֵין חִיּוּב לְקַיֵּם מִצְווֹת? וּבְכָל זֹאת, כִּכְלוֹת הַכֹּל, יָכוֹל הָיָה הַמַּעֲשֶׂה לִהְיוֹת מֻשְׁלָם יוֹתֵר לוּ הָיָה נַעֲשֶׂה בְּדִבּוּר. אוּלַי מִישֶׁהוּ מִקְּהַל הַמִּילְיוֹנִים הָיָה מִתְעוֹרֵר לְשָׁעָה מֵהַדִּבּוּר.

נִיחָא. יֵשׁ כָּאן חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּת, וּמַגִּיעַ מַעֲנֶה הוֹלֵם, תְּגוּבָה מִמָּרוֹם. וְאָכֵן בָּאָה: "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ". אַרְבָּעִים שָׁנָה נָשָׂא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּמַשָּׂא הָעָם "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" - וּכְשֶׁעוֹמְדִים הֵם עַל גְּבוּל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמִּצְווֹת כֹּה רַבּוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ, נִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת הַמַּסָּע הָאָרֹךְ, נִגְזַר עָלָיו לָמוּת בַּמִּדְבָּר.

בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְבֹאָר, שֶׁאִלּוּ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִכְנָס לָאָרֶץ הָיָה הוּא הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה" – 'שִׁילֹה' בְּגִימַטְרִיָּא 'מֹשֶׁה'. וְהָיְתָה הַגְּאֻלָּה מִיָּדִית, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה חָרֵב, וְלֹא הָיִינוּ גּוֹלִים מֵאַרְצֵנוּ. כָּל זֶה נִמְנַע, כָּל זֶה נִקְטַע, הַכֹּל בְּעֶטְיוֹ שֶׁל חֵטְא מֵי מְרִיבָה.

וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: וַדַּאי שֶׁהָיְתָה כָּאן תְּבִיעָה, הָיְתָה טַעֲנָה. לַמְרוֹת שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמַּגִּיד אָמַר לְמָרָן הַ"בֵּית יוֹסֵף" זַצַ"ל, שֶׁעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהַמְפָרְשִׁים נֶחְלְקוּ וְהִתְקַשּׁוּ לַעֲמֹד עַל הַתְּבִיעָה, מַצְבִּיעָה עַל דַּקּוּתָהּ וְעַל עַמְקוּתָהּ - אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת אֵיזֶה שֶׁהוּא יַחַס בֵּין הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ, צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּרוֹפּוֹרְצִיָּה. כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁעַל חֵטְא כֹּה דַּק, כֹּה זָעִיר, מַגִּיעַ עֹנֶשׁ גּוֹרֵף כָּל כָּךְ, חָמוּר וְנוֹרָא?! וַהֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לֹא סֵרֵב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה', חָלִילָה וְחַס. הוּא קִיֵּם אֶת דְּבַר ה', אֲבָל בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מֻשְׁלָם. הִכָּה, וְלֹא דִּבֵּר. וְהַתּוֹצָאָה הָיְתָה זֵהָה, הַמַּיִם נָבְעוּ, הַנֵּס קָרָה. עַל מָה הַהַקְפָּדָה, עַל מָה הָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא.

וְהַתְּשׁוּבָה מְהַמֶּמֶת: אֵיזֶה עֹנֶשׁ?!... לֹא הָיָה כָּאן כְּלָל עֹנֶשׁ, אֶלָּא הַנְהָגָה שֶׁל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה". אַבָּא, בְּבַקָּשָׁה! וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְשִׁיבוֹ: מַדּוּעַ, מֶה חָסֵר לְךָ בַּמִּדְבָּר? אַתָּה אוֹכֵל מָן, שׁוֹתֶה מֵי בְּאֵר, הוֹגֶה בַּתּוֹרָה, מְלַמֵּד לְכָל יִשְׂרָאֵל, נֵחַנְתָּ בִּנְבוּאָה, הִנְּךָ מֶלֶךְ הָאֻמָּה, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לְךָ, אֵינְךָ חָסֵר דָּבָר!...

וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ מֵשִׁיב: אֱמֶת, הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, אֲבָל שָׁם, בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, יִהְיֶה מֻשְׁלָם יוֹתֵר.

כָּכָה?! וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתָ - מֻשְׁלָם הָיָה?!

וְאֵין בְּפִיו תְּשׁוּבָה...

יֻדְגַּשׁ וִיצֻיַּן: דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ כְּדֵי לְהַבִּיעַ בִּקֹּרֶת עַל אֲדוֹן הַנְּבִיאִים. הֵם נִכְתְּבוּ עָלֵינוּ וַעֲבוּרֵנוּ. כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁרֹב בַּקָּשׁוֹתֵינוּ מֵהַבּוֹרֵא הֵן – שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת חַיֵּינוּ לְמֻשְׁלָמִים יוֹתֵר. שֶׁנִּחְיֶה – בְּיֶתֶר בְּרִיאוּת, שֶׁנִּתְפַּרְנֵס – בְּיֶתֶר רְוָחָה, שֶׁתִּשְׂרֹר יוֹתֵר קִרְבָה בַּמִּשְׁפָּחָה. וְאָז יִשְׁאֲלוּנוּ: וְהַתְּפִלָּה שֶׁלָּכֶם – מֻשְׁלֶמֶת? בְּכַוָּנָה, בְּלֹא דִּבּוּרִים וְהַפְרָעוֹת?! קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה – מֻשְׁלֶמֶת, בְּלֹא חִסּוּרִים וְהַזְנָחָה?!...

הָבָה נִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת מֻשְׁלָמִים יוֹתֵר, טוֹבִים יוֹתֵר, וְנִזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת מִיָּדוֹ הָרְחָבָה שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקרא תשע"ז
	יְלָדִים הַחַיִּים כַּיּוֹם כַּ"אֲנוּסֵי סְפָרַד"
	חֵטְא וְעָנְשׁוֹ "לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" (כ-יב) הַגָּאוֹן רַבִּי רְאוּבֵן דֹּב דֶּסְלֶר זַצַ"ל, מִגְּדוֹלֵי בֵּית הַמּוּסָר שֶׁל קֶלֶם הָיָה. בִּכְתָבָיו מָצָאנוּ לִמּוּד לֶקַח נוֹקֵב מֵאַחַת הַפָּרָשִׁיּוֹת הָעֲמֻקּוֹת בַּתּוֹרָה, חֵטְא "מֵי מְרִיבָה": מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִצְטַוָּה לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע שֶׁיּוֹצִיא מֵימָיו. בִּמְקוֹם לְדַבֵּר, הִכָּה בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמַיִם. הַרְאִיתֶם פַּעַם סֶלַע שֶׁמְּדַבְּרִים אֵלָיו - אוֹ מַכִּים בּוֹ - וְהוּא נוֹבֵעַ מַיִם לְכַחֲמִשָּׁה מִילְיוֹן בְּנֵי אָדָם, לְמִקְנֵיהֶם וְלִבְהֵמוֹתֵיהֶם, וּמִתְגַּלְגֵּל הוּא עִמָּהֶם בְּמַסָּעָם מֵחֲנָיָה אַחַת לַשְּׁנִיָּה?! אֶלָּא מַאי, נֵס הָיָה כָּאן - הַאִם יֵשׁ הֶבְדֵּל בְּגֹדֶל הַנֵּס בֵּין דִּבּוּר לְהַכָּאָה?! אָמְנָם כֵּן, אוֹמֵר רַשִּׁ"י: "שֶׁאִלּוּ דִּבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְהוֹצִיא מֵימָיו, הָיִיתִי מִתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵי הָעֵדָה. וְהָיוּ אוֹמְרִים: מַה סֶּלַע זֶה, שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, מְקַיֵּם דִּבּוּרוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא - קַל וָחֹמֶר אָנוּ". הַדְּבָרִים נִפְלָאִים, אַךְ הָבָה נַחְשֹׁב: וְכִי בְּלֹא קַל וָחֹמֶר זֶה, כְּלוּם יֵשׁ הֶתֵּר לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת? לוּלֵא לִמּוּד זֶה, אֵין חִיּוּב לְקַיֵּם מִצְווֹת? וּבְכָל זֹאת, כִּכְלוֹת הַכֹּל, יָכוֹל הָיָה הַמַּעֲשֶׂה לִהְיוֹת מֻשְׁלָם יוֹתֵר לוּ הָיָה נַעֲשֶׂה בְּדִבּוּר. אוּלַי מִישֶׁהוּ מִקְּהַל הַמִּילְיוֹנִים הָיָה מִתְעוֹרֵר לְשָׁעָה מֵהַדִּבּוּר. נִיחָא. יֵשׁ כָּאן חֶסְרוֹן שְׁלֵמוּת, וּמַגִּיעַ מַעֲנֶה הוֹלֵם, תְּגוּבָה מִמָּרוֹם. וְאָכֵן בָּאָה: "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ". אַרְבָּעִים שָׁנָה נָשָׂא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּמַשָּׂא הָעָם "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" - וּכְשֶׁעוֹמְדִים הֵם עַל גְּבוּל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמִּצְווֹת כֹּה רַבּוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ, נִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ פֵּרוֹת הַמַּסָּע הָאָרֹךְ, נִגְזַר עָלָיו לָמוּת בַּמִּדְבָּר. בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְבֹאָר, שֶׁאִלּוּ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִכְנָס לָאָרֶץ הָיָה הוּא הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה" – 'שִׁילֹה' בְּגִימַטְרִיָּא 'מֹשֶׁה'. וְהָיְתָה הַגְּאֻלָּה מִיָּדִית, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה חָרֵב, וְלֹא הָיִינוּ גּוֹלִים מֵאַרְצֵנוּ. כָּל זֶה נִמְנַע, כָּל זֶה נִקְטַע, הַכֹּל בְּעֶטְיוֹ שֶׁל חֵטְא מֵי מְרִיבָה. וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: וַדַּאי שֶׁהָיְתָה כָּאן תְּבִיעָה, הָיְתָה טַעֲנָה. לַמְרוֹת שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמַּגִּיד אָמַר לְמָרָן הַ"בֵּית יוֹסֵף" זַצַ"ל, שֶׁעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהַמְפָרְשִׁים נֶחְלְקוּ וְהִתְקַשּׁוּ לַעֲמֹד עַל הַתְּבִיעָה, מַצְבִּיעָה עַל דַּקּוּתָהּ וְעַל עַמְקוּתָהּ - אֲבָל צָרִיךְ לִהְיוֹת אֵיזֶה שֶׁהוּא יַחַס בֵּין הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ, צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּרוֹפּוֹרְצִיָּה. כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁעַל חֵטְא כֹּה דַּק, כֹּה זָעִיר, מַגִּיעַ עֹנֶשׁ גּוֹרֵף כָּל כָּךְ, חָמוּר וְנוֹרָא?! וַהֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לֹא סֵרֵב מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה', חָלִילָה וְחַס. הוּא קִיֵּם אֶת דְּבַר ה', אֲבָל בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מֻשְׁלָם. הִכָּה, וְלֹא דִּבֵּר. וְהַתּוֹצָאָה הָיְתָה זֵהָה, הַמַּיִם נָבְעוּ, הַנֵּס קָרָה. עַל מָה הַהַקְפָּדָה, עַל מָה הָעֹנֶשׁ הַנּוֹרָא. וְהַתְּשׁוּבָה מְהַמֶּמֶת: אֵיזֶה עֹנֶשׁ?!... לֹא הָיָה כָּאן כְּלָל עֹנֶשׁ, אֶלָּא הַנְהָגָה שֶׁל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְפַּלֵּל תקט"ו תְּפִלּוֹת: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה". אַבָּא, בְּבַקָּשָׁה! וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְשִׁיבוֹ: מַדּוּעַ, מֶה חָסֵר לְךָ בַּמִּדְבָּר? אַתָּה אוֹכֵל מָן, שׁוֹתֶה מֵי בְּאֵר, הוֹגֶה בַּתּוֹרָה, מְלַמֵּד לְכָל יִשְׂרָאֵל, נֵחַנְתָּ בִּנְבוּאָה, הִנְּךָ מֶלֶךְ הָאֻמָּה, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לְךָ, אֵינְךָ חָסֵר דָּבָר!... וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ מֵשִׁיב: אֱמֶת, הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה, אֲבָל שָׁם, בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, יִהְיֶה מֻשְׁלָם יוֹתֵר. כָּכָה?! וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתָ - מֻשְׁלָם הָיָה?! וְאֵין בְּפִיו תְּשׁוּבָה... יֻדְגַּשׁ וִיצֻיַּן: דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ כְּדֵי לְהַבִּיעַ בִּקֹּרֶת עַל אֲדוֹן הַנְּבִיאִים. הֵם נִכְתְּבוּ עָלֵינוּ וַעֲבוּרֵנוּ. כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן נִרְאֶה, שֶׁרֹב בַּקָּשׁוֹתֵינוּ מֵהַבּוֹרֵא הֵן – שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת חַיֵּינוּ לְמֻשְׁלָמִים יוֹתֵר. שֶׁנִּחְיֶה – בְּיֶתֶר בְּרִיאוּת, שֶׁנִּתְפַּרְנֵס – בְּיֶתֶר רְוָחָה, שֶׁתִּשְׂרֹר יוֹתֵר קִרְבָה בַּמִּשְׁפָּחָה. וְאָז יִשְׁאֲלוּנוּ: וְהַתְּפִלָּה שֶׁלָּכֶם – מֻשְׁלֶמֶת? בְּכַוָּנָה, בְּלֹא דִּבּוּרִים וְהַפְרָעוֹת?! קְבִיעַת עִתִּים לַתּוֹרָה – מֻשְׁלֶמֶת, בְּלֹא חִסּוּרִים וְהַזְנָחָה?!... הָבָה נִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת מֻשְׁלָמִים יוֹתֵר, טוֹבִים יוֹתֵר, וְנִזְכֶּה בִּשְׁלֵמוּת מִיָּדוֹ הָרְחָבָה שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)