Otzarot-Article

מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים מְטַמְטְמִים אֶת הַלֵּב

"הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" - לִגְעֹר בָּרָשָׁע, נִיחָא. אֲבָל מַדּוּעַ בִּלְשׁוֹן: "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו". אַקְדִּים סִפּוּר לַתְּשׁוּבָה.

הַשִּׁכְרוּת נְפוֹצָה מְאֹד בְּפּוֹלִין. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאָמְרוּ: "מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל", מַה שֶּׁשּׁוֹתִים הַיְּהוּדִים כֻּלָּם, "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", שׁוֹתֶה גּוֹי פּוֹלָנִי אֶחָד! הַשּׁוֹטְרִים עָמְלוּ קָשׁוֹת לְהוֹרִיד נֶהָגִים שִׁכּוֹרִים מֵהַכְּבִישׁ. מוּבָן שֶׁהֵם טָעֲנוּ שֶׁלֹּא שָׁתוּ. כָּאֲבוּ לָהֶם הַשִּׁנַּיִם, וְהֵם שָׁטְפוּ אֶת הַפֶּה בְּווֹדְקָה. כָּאַב לָהֶם הַגָּרוֹן וְהֵם גִּרְגְּרוּ קְצָת יַי"שׁ, זֶה הַכֹּל. מֶה עָשׂוּ, הֱבִיאוּם לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה. הָיָה שָׁם כְּבִישׁ קָצָר וְצַר, וְאָמְרוּ: "סַע". אִם נָסַע יָשָׁר, שֻׁחְרַר.

הֵבִיאוּ נֶהָג בְּגִלּוּפִין, וְהוֹרוּ לוֹ לִנְסֹעַ. מָחָה: "זוֹ מַלְכֹּדֶת! קֹדֶם תְּיַשְּׁרוּ אֶת הַכְּבִישׁ"...

נוּ, כְּבָר לֹא הָיוּ זְקוּקִים לְמִבְחַן הַנְּסִיעָה.

כָּךְ זֶה גַּם בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה. הָאֱמוּנָה הִיא יְשָׁרָה וּפְשׁוּטָה. הַבְּעָיָה הִיא בָּרֹאשׁ, שֶׁרוֹאֶה אֶת הַיָּשָׁר כְּעָקֹם. אֵין דָּבָר קַל מִלְּהוֹכִיחַ יַשְׁרוּתָהּ, אֲבָל לֹא לְשִׁכּוֹר.

וּמַה הוּא הַ"יַּיִן" הַמְסַחְרֵר אֶת הָרֹאשׁ וּמְעַקֵּם אֶת הַיַּשְׁרוּת?

נְעַיֵּן בְּקֶטַע גְּמָרָא (הוֹרָיוֹת יג.). הַגְּמָרָא מְפָרֶטֶת מַאֲכָלִים שֶׁמּוֹעִילִים לְזִכָּרוֹן, וְיֵשׁ שֶׁסְּגֻלָּתָם לְהַשְׁכִּיחַ, כְּמוֹ מַאֲכָל שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ עַכְבָּר, יֵשׁ לְהִמָּנַע מֵאֲכִילָתוֹ.

וְשָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל: מִפְּנֵי מָה הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ, נֶאֱמָן לִבְעָלָיו, וְאֵין הֶחָתוּל מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ?

שְׁאֵלָה מוּזָרָה. מַה זֶּה מֵעִנְיָנָם, וּמַדּוּעַ אָמוּר הָרַב לְהָבִין טִבְעֵי נֶפֶשׁ חַיּוֹת מַחְמָד. וּמַדּוּעַ קָבְעוּ זֹאת בַּגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל הַלּוֹמֵד מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּכָל מִלָּה!

הִתְיַחֵס לַשְּׁאֵלָה, וְעָנָה: וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. אִם הָאוֹכֵל מִמַּאֲכָל שֶׁנָּגַס בּוֹ עַכְבָּר שׁוֹכֵחַ, הֶחָתוּל הָאוֹכֵל אֶת הָעַכְבָּר עַצְמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה...

רַבּוֹת חָשַׁבְתִּי: מַה כָּתוּב כָּאן?! וְדוֹמַנִי שֶׁעָלָה בְּיָדִי פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי. פִּלְאֵי פְּלָאִים -

"יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ", אוֹמֵר הַנָּבִיא, הַשּׁוֹר מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו, "וַחֲמוֹר" מַכִּיר אֶת "אֵבוּס בְּעָלָיו" (יְשַׁעְיָה א-ג). מֻטְבָּע בַּבְּרִיאָה שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים מַכִּירִים אֲדוֹנֵיהֶם. נֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב אָכֵן חֲרִיגָה, אֲבָל הִתְעַלְּמוּתוֹ שֶׁל הֶחָתוּל מַפְלִיאָה. מְנֻגֶּדֶת לַטֶּבַע הַבְּסִיסִי.

וּמוּבָן שֶׁאֵין עִנְיָנָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים בְּטִבְעֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים. הֵם בִּקְּשׁוּ לְהַקִּישׁ וְלִרְמֹז לְטִבְעֵי בְּנֵי הָאָדָם: יֵשׁ מִי שֶׁדָּבוּק בְּבוֹרְאוֹ וְנֶאֱמָן בְּאֹפֶן מֻחְלָט, דֻּגְמַת הַכֶּלֶב הַנֶּאֱמָן. רֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים וּמַכִּירִים, מַאֲמִינִים בְּבוֹרְאָם, גַּם אִם אֵינָם כֹּה כְּרוּכִים אַחֲרָיו. וְאִם רוֹאִים כּוֹפֵר בָּעִקָּר, חָתוּל הוּא. זֶה טִבְעוֹ. וְשָׁאֲלוּ: מַדּוּעַ, מַה גָּרַם לוֹ!

וּמֶה עָנָה לָהֶם? שֶׁגַּם הֶחָתוּל מַכִּיר בְּטִבְעוֹ, אֶלָּא שֶׁאוֹכֵל הוּא מַאֲכָל שֶׁסְּגֻלָּתוֹ לְהַשְׁכִּיחַ! וּלְעִנְיָנֵנוּ: הָרֶשַׁע אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, וּסְגֻלָּתָם טִמְטוּם הַלֵּב וְעִוּוּת הַיַּשְׁרוּת (יוֹמָא לט.). אִם כֵּן, כָּל הַדִּבּוּרִים לֹא יוֹעִילוּ, כִּי בְּשִׁכְרוּתוֹ רוֹאֶה הוּא אֶת כְּבִישׁ הַסַּרְגֵּל כִּמְזֻגְזָג. בַּתְּחִלָּה "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" מֵאֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, רַק אָז אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְיוֹתֵר: אָז יִרְאֶה בְּעַצְמוֹ!

	כי תשא תשע"ז
	בִּזְכוּת מְסִירוּת נֶפֶשׁ זוֹכִים לְחָכְמָה
	מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים מְטַמְטְמִים אֶת הַלֵּב "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" - לִגְעֹר בָּרָשָׁע, נִיחָא. אֲבָל מַדּוּעַ בִּלְשׁוֹן: "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו". אַקְדִּים סִפּוּר לַתְּשׁוּבָה. הַשִּׁכְרוּת נְפוֹצָה מְאֹד בְּפּוֹלִין. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁאָמְרוּ: "מִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל", מַה שֶּׁשּׁוֹתִים הַיְּהוּדִים כֻּלָּם, "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", שׁוֹתֶה גּוֹי פּוֹלָנִי אֶחָד! הַשּׁוֹטְרִים עָמְלוּ קָשׁוֹת לְהוֹרִיד נֶהָגִים שִׁכּוֹרִים מֵהַכְּבִישׁ. מוּבָן שֶׁהֵם טָעֲנוּ שֶׁלֹּא שָׁתוּ. כָּאֲבוּ לָהֶם הַשִּׁנַּיִם, וְהֵם שָׁטְפוּ אֶת הַפֶּה בְּווֹדְקָה. כָּאַב לָהֶם הַגָּרוֹן וְהֵם גִּרְגְּרוּ קְצָת יַי"שׁ, זֶה הַכֹּל. מֶה עָשׂוּ, הֱבִיאוּם לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה. הָיָה שָׁם כְּבִישׁ קָצָר וְצַר, וְאָמְרוּ: "סַע". אִם נָסַע יָשָׁר, שֻׁחְרַר. הֵבִיאוּ נֶהָג בְּגִלּוּפִין, וְהוֹרוּ לוֹ לִנְסֹעַ. מָחָה: "זוֹ מַלְכֹּדֶת! קֹדֶם תְּיַשְּׁרוּ אֶת הַכְּבִישׁ"... נוּ, כְּבָר לֹא הָיוּ זְקוּקִים לְמִבְחַן הַנְּסִיעָה. כָּךְ זֶה גַּם בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה. הָאֱמוּנָה הִיא יְשָׁרָה וּפְשׁוּטָה. הַבְּעָיָה הִיא בָּרֹאשׁ, שֶׁרוֹאֶה אֶת הַיָּשָׁר כְּעָקֹם. אֵין דָּבָר קַל מִלְּהוֹכִיחַ יַשְׁרוּתָהּ, אֲבָל לֹא לְשִׁכּוֹר. וּמַה הוּא הַ"יַּיִן" הַמְסַחְרֵר אֶת הָרֹאשׁ וּמְעַקֵּם אֶת הַיַּשְׁרוּת? נְעַיֵּן בְּקֶטַע גְּמָרָא (הוֹרָיוֹת יג.). הַגְּמָרָא מְפָרֶטֶת מַאֲכָלִים שֶׁמּוֹעִילִים לְזִכָּרוֹן, וְיֵשׁ שֶׁסְּגֻלָּתָם לְהַשְׁכִּיחַ, כְּמוֹ מַאֲכָל שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ עַכְבָּר, יֵשׁ לְהִמָּנַע מֵאֲכִילָתוֹ. וְשָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל: מִפְּנֵי מָה הַכֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ, נֶאֱמָן לִבְעָלָיו, וְאֵין הֶחָתוּל מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ? שְׁאֵלָה מוּזָרָה. מַה זֶּה מֵעִנְיָנָם, וּמַדּוּעַ אָמוּר הָרַב לְהָבִין טִבְעֵי נֶפֶשׁ חַיּוֹת מַחְמָד. וּמַדּוּעַ קָבְעוּ זֹאת בַּגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל הַלּוֹמֵד מְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּכָל מִלָּה! הִתְיַחֵס לַשְּׁאֵלָה, וְעָנָה: וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. אִם הָאוֹכֵל מִמַּאֲכָל שֶׁנָּגַס בּוֹ עַכְבָּר שׁוֹכֵחַ, הֶחָתוּל הָאוֹכֵל אֶת הָעַכְבָּר עַצְמוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה... רַבּוֹת חָשַׁבְתִּי: מַה כָּתוּב כָּאן?! וְדוֹמַנִי שֶׁעָלָה בְּיָדִי פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי. פִּלְאֵי פְּלָאִים - "יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ", אוֹמֵר הַנָּבִיא, הַשּׁוֹר מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו, "וַחֲמוֹר" מַכִּיר אֶת "אֵבוּס בְּעָלָיו" (יְשַׁעְיָה א-ג). מֻטְבָּע בַּבְּרִיאָה שֶׁבַּעֲלֵי חַיִּים מַכִּירִים אֲדוֹנֵיהֶם. נֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב אָכֵן חֲרִיגָה, אֲבָל הִתְעַלְּמוּתוֹ שֶׁל הֶחָתוּל מַפְלִיאָה. מְנֻגֶּדֶת לַטֶּבַע הַבְּסִיסִי. וּמוּבָן שֶׁאֵין עִנְיָנָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים בְּטִבְעֵי בַּעֲלֵי הַחַיִּים. הֵם בִּקְּשׁוּ לְהַקִּישׁ וְלִרְמֹז לְטִבְעֵי בְּנֵי הָאָדָם: יֵשׁ מִי שֶׁדָּבוּק בְּבוֹרְאוֹ וְנֶאֱמָן בְּאֹפֶן מֻחְלָט, דֻּגְמַת הַכֶּלֶב הַנֶּאֱמָן. רֹב בְּנֵי הָאָדָם יוֹדְעִים וּמַכִּירִים, מַאֲמִינִים בְּבוֹרְאָם, גַּם אִם אֵינָם כֹּה כְּרוּכִים אַחֲרָיו. וְאִם רוֹאִים כּוֹפֵר בָּעִקָּר, חָתוּל הוּא. זֶה טִבְעוֹ. וְשָׁאֲלוּ: מַדּוּעַ, מַה גָּרַם לוֹ! וּמֶה עָנָה לָהֶם? שֶׁגַּם הֶחָתוּל מַכִּיר בְּטִבְעוֹ, אֶלָּא שֶׁאוֹכֵל הוּא מַאֲכָל שֶׁסְּגֻלָּתוֹ לְהַשְׁכִּיחַ! וּלְעִנְיָנֵנוּ: הָרֶשַׁע אוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, וּסְגֻלָּתָם טִמְטוּם הַלֵּב וְעִוּוּת הַיַּשְׁרוּת (יוֹמָא לט.). אִם כֵּן, כָּל הַדִּבּוּרִים לֹא יוֹעִילוּ, כִּי בְּשִׁכְרוּתוֹ רוֹאֶה הוּא אֶת כְּבִישׁ הַסַּרְגֵּל כִּמְזֻגְזָג. בַּתְּחִלָּה "הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו" מֵאֲכִילַת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרִים, רַק אָז אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ. וְיוֹתֵר: אָז יִרְאֶה בְּעַצְמוֹ!