Otzarot-Article

"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה" (ד-ב) בְּמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח, קוֹרְאִים אָנוּ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ אוֹר חָדָשׁ הֵן עַל פּוּרִים וְהֵן עַל פֶּסַח.

וְנַתְחִיל בְּפוּרִים. בְּיָדוּעַ, תָּלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אֶת גְּזֵרַת הַהַשְׁמָדָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הַהִשְׁתַּחֲוָיָה לְצַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. שְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו: אִם נִפְקַד עֲלֵיהֶם עֲווֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁעָנְשׁוֹ מִיתָה, וְהָיָה בְּכָךְ גַּם עֲווֹן חִלּוּל הַשֵּׁם לְעֵינֵי הַגּוֹיִים, שֶׁאָמְרוּ: "יֵשׁ לָכֶם אֱלוֹקַּ כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם?" (סַנְהֶדְרִין צג.), וְחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא חֵטְא שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֶלָּא בְּמִיתָה. מַדּוּעַ נִמְחַל לָהֶם? וְעָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁהוֹאִיל וְלֹא הִתְכַּוְּנוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא הִשְׁתַּחֲווּ מִפַּחַד וְיִרְאָה, שֶּׁנְּבוּכַדְנֶצַּר גָּזַר שֶׁמִּי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם יֻשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, לְפִיכָךְ מָחַל לָהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, הִתְעַנּוּ וְזָעֲקוּ וּבִקְּשׁוּ מְחִילָה וְכַפָּרָה.

אִם כֵּן, יִפָּלֵא מְאֹד, אִם אֲנוּסִים הָיוּ, מַדּוּעַ נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְהָיוּ זְקוּקִים לְנֵס כְּדֵי לְהִנָּצֵל?

וּמִפּוּרִים, לְפֶסַח. הִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה מְלֻכְלֶכֶת בַּעֲבֵרוֹת וּבִדְבָרִים מְכֹעָרִים וּשְׁטוּפָה בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וַחֲשׁוּדָה עַל כָּל מַעֲשִׂים רָעִים אֶלָּא מִצְרַיִם בִּלְבַד, לְפִיכָךְ בָּאָה תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יָדָם. וְהֶחְטִיאוּנוּ בָּעֲבוֹדָה הַזָּרָה שֶׁלָּהֶם.

וְאָכֵן, בַּמְּכִילְתָא (שְׁמוֹת רַבָּה טז-ג) אָמְרוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַם סוּף, הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים: בְּנֵי אָדָם שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִים בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם? וּמִי גָּרַם לָהֶם לְהִנָּצֵל? הַתּוֹרָה שֶׁהֵם עֲתִידִים לְקַבֵּל.

אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי רלד) אָמְרוּ, שֶׁיָּרַד סַמָּאֵל (רֹאשׁ כָּל הַשְּׂטָנִים) וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה בְּמִצְרַיִם, אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים? מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי לִרְצוֹנָם עֲבָדוּהָ? וַהֲלֹא לֹא עֲבָדוּהָ אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד וּמִתּוֹךְ טֵרוּף הַדַּעַת, וְאַתָּה דָּן שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאֹנֶס כְּרָצוֹן?!...

אַף פֹּה נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הוֹאִיל וּבֶאֱמֶת לֹא עָבְדוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשִּׁעְבּוּד וְטֵרוּף הַדַּעַת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ט) זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיְתָה בִּידֵיהֶם – מַדּוּעַ הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג בְּעָבְרָם בַּיָּם, וְלֹא נִצְּלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִים לְקַבֵּל?

וְהַמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה, שֶׁשְּׁאֵלָה אַחַת הִיא בְּפוּרִים וּבְפֶסַח: בִּשְׁנֵיהֶם עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה בְּאֹנֶס, וְעִם כָּל זֹאת הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג נוֹרָא עַד שֶׁהָיוּ בְּסַכָּנַת הַשְׁמָדָה וּכְלָיָה! מַדּוּעַ?

תְּשׁוּבַת הַדָּבָר נִתְּנָה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הַדָּנָה בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁמֵּבִיא הַחוֹטֵא בִּשְׁגָגָה. וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא, הֵן רַק שׁוֹגֵג הָיָה! אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תַּנְחוּמָא וַיִּקְרָא ו): "אַל יִצְטַעֵר אָדָם עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא שֶׁנִּפְתַּח לוֹ עַל יָדָהּ פֶּתַח שֶׁיֶּחְטָא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד". וּבֵאוּרוֹ, שֶׁאֵין לוֹ לְהִצְטַעֵר עַל הַחִיּוּב שֶׁחָל עָלָיו לְהָבִיא קָרְבָּן, שֶׁכְּבָר נִפְרַץ מַחְסוֹם לַעֲבֵרָה נוֹסֶפֶת. וְגַם אִם בְּשׁוֹגֵג נִפְרַץ, וְאֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עָלָיו, אֲבָל הֶעָתִיד מְעֻרְפָּל וְקוֹדֵר, כִּי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה הָעֲלוּלָה לִהְיוֹת חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. רַק קָרְבָּן – וְתַהֲלִיךְ שֶׁל תְּשׁוּבָה כִּתְשׁוּבַת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר וּבְנֵי דּוֹרָם, וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם - רַק הֵם יִסְכְּרוּ אֶת הַפִּרְצָה! זֶה לֶקַח הַפָּרָשָׁה, וְהוּא נוֹקֵב כָּל כָּךְ!

כְּשֶׁבִּקֵּר הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַ"דִּבְרֵי יוֹאֵל" מִסַּאטְמֶר זַצַּ"ל בָּעִיר טְבֶרְיָה, חָקַר וְדָרַשׁ עַל הִדּוּרֵי הַכַּשְׁרוּת וְזֵרֵז לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְעֹז כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג. אָמַר: כְּשֶׁהַמַּלְאָכִים הִתְנַגְּדוּ לְהוֹרָדַת הַתּוֹרָה לָאָרֶץ וּבִקְּשׁוּ מֵהַבּוֹרֵא: "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תְּהִלִּים ח-ב), עָנָה לָהֶם: הֲלֹא כְּשֶׁהִתְגַּלֵּיתֶם לִפְנֵי אַבְרָהָם אֲכַלְתֶּם בְּבֵיתוֹ בָּשָׂר וְחָלָב בִּסְעוּדָה אַחַת, וְאֵיךְ תִּרְצוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הָאוֹסֶרֶת זֹאת, וְנִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם.

מִכָּאן, הִסִּיק הָרַבִּי, שֶׁבִּגְלַל עָווֹן אֶחָד, בִּסְעוּדָה אַחַת שֶׁאֵינָהּ כְּשֵׁרָה עֲלוּלִים לְהַפְסִיד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ... (בֵּית דְּלִי, כה')

יֶשְׁנוֹ סִפּוּר מֻפְלָא (וַיַּקְהֵל שְׁלֹמֹה - טז:): הַצַּדִּיק הַשַּׂר שָׁלוֹם מִבֶּעלְז זַצַּ"ל יָשַׁב סָפוּן בְּחַדְרוֹ, וּנְכָדָיו שִׂחֲקוּ בֶּחָצֵר. כְּדֶרֶךְ הַיְלָדִים, נִשְׁמַע קוֹל מִצְהֲלוֹתֵיהֶם. הָאֶחָד צָעַק, הַשֵּׁנִי עָנָה לְעֻמָּתוֹ. לְפֶתַע נִדְרַךְ הָרַבִּי: "מִי זֶה שֶׁקָּרָא כָּעֵת?!"

מַדּוּעַ?" שָׁאַל הַגַּבַּאי.

זֶה קוֹל שֶׁל סִרְכָה!" הֵשִׁיב הָרַבִּי.

סִרְכָה הִיא סְפֵק טְרֵפָה שֶׁיֵּשׁ הַמְּקִלִּים בָּהּ בָּאֳפָנִים מְסֻיָּמִים, "וְאֵין לְהָקֵל בְּכָךְ אֶלָּא בְּבֶהֱמַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין סוֹמְכִין עַל קֻלָּא זוֹ אֶלָּא בְּבוֹדֵק כָּשֵׁר וְיָרֵא אֶת ה' מֵרַבִּים" (שֻׁלְחָן עָרוּךְ יו"ד לט-יא). וּכְבָר פָּשַׁט הַמִּנְהָג לֶאֱכֹל בָּשָׂר "חָלָק" - גְּלָאט - שֶׁלֹּא נִתְעוֹרְרָה לְגַבָּיו שְׁאֵלָה, וִיחֶזְקֵאל הַנָּבִיא הִשְׁתַּבַּח שֶׁלֹּא אָכַל מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם לְהֶתֵּר (חֻלִּין לז:).

יָדַע הַגַּבַּאי מִי הוּא הַנֶּכֶד שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמַע. חֲקָרוֹ, וְסִפֵּר שֶׁרָגִיל הוּא לֶאֱכֹל בְּבֵית שָׁכֵן שֶׁאֵין מַקְפִּידִים בּוֹ לֶאֱכֹל בָּשָׂר חָלָק, וְאָכַל שָׁם בְּשַׂר סִרְכָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	מקץ תשע"ז
	אוֹת חַיִּים מֵהַנֶּעֱדָר
	"נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה" (ד-ב) בְּמַחֲצִית הַדֶּרֶךְ בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח, קוֹרְאִים אָנוּ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ אוֹר חָדָשׁ הֵן עַל פּוּרִים וְהֵן עַל פֶּסַח. וְנַתְחִיל בְּפוּרִים. בְּיָדוּעַ, תָּלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אֶת גְּזֵרַת הַהַשְׁמָדָה שֶׁנִּגְזְרָה עַל יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הַהִשְׁתַּחֲוָיָה לְצַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר. שְׁאָלוּהוּ תַּלְמִידָיו: אִם נִפְקַד עֲלֵיהֶם עֲווֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁעָנְשׁוֹ מִיתָה, וְהָיָה בְּכָךְ גַּם עֲווֹן חִלּוּל הַשֵּׁם לְעֵינֵי הַגּוֹיִים, שֶׁאָמְרוּ: "יֵשׁ לָכֶם אֱלוֹקַּ כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם?" (סַנְהֶדְרִין צג.), וְחִלּוּל הַשֵּׁם הוּא חֵטְא שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֶלָּא בְּמִיתָה. מַדּוּעַ נִמְחַל לָהֶם? וְעָנָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁהוֹאִיל וְלֹא הִתְכַּוְּנוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא הִשְׁתַּחֲווּ מִפַּחַד וְיִרְאָה, שֶּׁנְּבוּכַדְנֶצַּר גָּזַר שֶׁמִּי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּחֲוֶה לַצֶּלֶם יֻשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, לְפִיכָךְ מָחַל לָהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, הִתְעַנּוּ וְזָעֲקוּ וּבִקְּשׁוּ מְחִילָה וְכַפָּרָה. אִם כֵּן, יִפָּלֵא מְאֹד, אִם אֲנוּסִים הָיוּ, מַדּוּעַ נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְהָיוּ זְקוּקִים לְנֵס כְּדֵי לְהִנָּצֵל? וּמִפּוּרִים, לְפֶסַח. הִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה מְלֻכְלֶכֶת בַּעֲבֵרוֹת וּבִדְבָרִים מְכֹעָרִים וּשְׁטוּפָה בִּכְשָׁפִים וּבְזִמָּה וַחֲשׁוּדָה עַל כָּל מַעֲשִׂים רָעִים אֶלָּא מִצְרַיִם בִּלְבַד, לְפִיכָךְ בָּאָה תַּקָּלָה לְיִשְׂרָאֵל עַל יָדָם. וְהֶחְטִיאוּנוּ בָּעֲבוֹדָה הַזָּרָה שֶׁלָּהֶם. וְאָכֵן, בַּמְּכִילְתָא (שְׁמוֹת רַבָּה טז-ג) אָמְרוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַם סוּף, הָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת תְּמֵהִים: בְּנֵי אָדָם שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה מְהַלְּכִים בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם? וּמִי גָּרַם לָהֶם לְהִנָּצֵל? הַתּוֹרָה שֶׁהֵם עֲתִידִים לְקַבֵּל. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי רלד) אָמְרוּ, שֶׁיָּרַד סַמָּאֵל (רֹאשׁ כָּל הַשְּׂטָנִים) וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם לֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה בְּמִצְרַיִם, אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים? מִיָּד הֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, וְכִי לִרְצוֹנָם עֲבָדוּהָ? וַהֲלֹא לֹא עֲבָדוּהָ אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁעְבּוּד וּמִתּוֹךְ טֵרוּף הַדַּעַת, וְאַתָּה דָּן שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאֹנֶס כְּרָצוֹן?!... אַף פֹּה נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הוֹאִיל וּבֶאֱמֶת לֹא עָבְדוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשִּׁעְבּוּד וְטֵרוּף הַדַּעַת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו, ט) זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיְתָה בִּידֵיהֶם – מַדּוּעַ הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג בְּעָבְרָם בַּיָּם, וְלֹא נִצְּלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִים לְקַבֵּל? וְהַמִּתְבּוֹנֵן יִרְאֶה, שֶׁשְּׁאֵלָה אַחַת הִיא בְּפוּרִים וּבְפֶסַח: בִּשְׁנֵיהֶם עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה בְּאֹנֶס, וְעִם כָּל זֹאת הִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם קִטְרוּג נוֹרָא עַד שֶׁהָיוּ בְּסַכָּנַת הַשְׁמָדָה וּכְלָיָה! מַדּוּעַ? תְּשׁוּבַת הַדָּבָר נִתְּנָה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, הַדָּנָה בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁמֵּבִיא הַחוֹטֵא בִּשְׁגָגָה. וְלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא, הֵן רַק שׁוֹגֵג הָיָה! אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תַּנְחוּמָא וַיִּקְרָא ו): "אַל יִצְטַעֵר אָדָם עַל עֲבֵרָה שֶׁעָשָׂה בְּשׁוֹגֵג, אֶלָּא שֶׁנִּפְתַּח לוֹ עַל יָדָהּ פֶּתַח שֶׁיֶּחְטָא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד". וּבֵאוּרוֹ, שֶׁאֵין לוֹ לְהִצְטַעֵר עַל הַחִיּוּב שֶׁחָל עָלָיו לְהָבִיא קָרְבָּן, שֶׁכְּבָר נִפְרַץ מַחְסוֹם לַעֲבֵרָה נוֹסֶפֶת. וְגַם אִם בְּשׁוֹגֵג נִפְרַץ, וְאֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עָלָיו, אֲבָל הֶעָתִיד מְעֻרְפָּל וְקוֹדֵר, כִּי עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה הָעֲלוּלָה לִהְיוֹת חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. רַק קָרְבָּן – וְתַהֲלִיךְ שֶׁל תְּשׁוּבָה כִּתְשׁוּבַת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר וּבְנֵי דּוֹרָם, וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם - רַק הֵם יִסְכְּרוּ אֶת הַפִּרְצָה! זֶה לֶקַח הַפָּרָשָׁה, וְהוּא נוֹקֵב כָּל כָּךְ! כְּשֶׁבִּקֵּר הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַ"דִּבְרֵי יוֹאֵל" מִסַּאטְמֶר זַצַּ"ל בָּעִיר טְבֶרְיָה, חָקַר וְדָרַשׁ עַל הִדּוּרֵי הַכַּשְׁרוּת וְזֵרֵז לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְעֹז כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ אֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג. אָמַר: כְּשֶׁהַמַּלְאָכִים הִתְנַגְּדוּ לְהוֹרָדַת הַתּוֹרָה לָאָרֶץ וּבִקְּשׁוּ מֵהַבּוֹרֵא: "תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תְּהִלִּים ח-ב), עָנָה לָהֶם: הֲלֹא כְּשֶׁהִתְגַּלֵּיתֶם לִפְנֵי אַבְרָהָם אֲכַלְתֶּם בְּבֵיתוֹ בָּשָׂר וְחָלָב בִּסְעוּדָה אַחַת, וְאֵיךְ תִּרְצוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הָאוֹסֶרֶת זֹאת, וְנִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם. מִכָּאן, הִסִּיק הָרַבִּי, שֶׁבִּגְלַל עָווֹן אֶחָד, בִּסְעוּדָה אַחַת שֶׁאֵינָהּ כְּשֵׁרָה עֲלוּלִים לְהַפְסִיד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ... (בֵּית דְּלִי, כה') יֶשְׁנוֹ סִפּוּר מֻפְלָא (וַיַּקְהֵל שְׁלֹמֹה - טז:): הַצַּדִּיק הַשַּׂר שָׁלוֹם מִבֶּעלְז זַצַּ"ל יָשַׁב סָפוּן בְּחַדְרוֹ, וּנְכָדָיו שִׂחֲקוּ בֶּחָצֵר. כְּדֶרֶךְ הַיְלָדִים, נִשְׁמַע קוֹל מִצְהֲלוֹתֵיהֶם. הָאֶחָד צָעַק, הַשֵּׁנִי עָנָה לְעֻמָּתוֹ. לְפֶתַע נִדְרַךְ הָרַבִּי: "מִי זֶה שֶׁקָּרָא כָּעֵת?!" מַדּוּעַ?" שָׁאַל הַגַּבַּאי. זֶה קוֹל שֶׁל סִרְכָה!" הֵשִׁיב הָרַבִּי. סִרְכָה הִיא סְפֵק טְרֵפָה שֶׁיֵּשׁ הַמְּקִלִּים בָּהּ בָּאֳפָנִים מְסֻיָּמִים, "וְאֵין לְהָקֵל בְּכָךְ אֶלָּא בְּבֶהֱמַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין סוֹמְכִין עַל קֻלָּא זוֹ אֶלָּא בְּבוֹדֵק כָּשֵׁר וְיָרֵא אֶת ה' מֵרַבִּים" (שֻׁלְחָן עָרוּךְ יו"ד לט-יא). וּכְבָר פָּשַׁט הַמִּנְהָג לֶאֱכֹל בָּשָׂר "חָלָק" - גְּלָאט - שֶׁלֹּא נִתְעוֹרְרָה לְגַבָּיו שְׁאֵלָה, וִיחֶזְקֵאל הַנָּבִיא הִשְׁתַּבַּח שֶׁלֹּא אָכַל מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם לְהֶתֵּר (חֻלִּין לז:). יָדַע הַגַּבַּאי מִי הוּא הַנֶּכֶד שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמַע. חֲקָרוֹ, וְסִפֵּר שֶׁרָגִיל הוּא לֶאֱכֹל בְּבֵית שָׁכֵן שֶׁאֵין מַקְפִּידִים בּוֹ לֶאֱכֹל בָּשָׂר חָלָק, וְאָכַל שָׁם בְּשַׂר סִרְכָה. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ, מַעְיַן הָאֱמוּנָה)