Otzarot-Article

"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (לב-יב) עֵשָׂו הֲרֵי הוּא הָאָח הַיָּחִיד שֶׁל יַעֲקֹב, אִם כֵּן מַדּוּעַ כּוֹפֵל יַעֲקֹב אֶת דִּבּוּרוֹ וְאוֹמֵר "מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו"?

יָדוּעַ הֶסְבֵּר הַמְפָרְשִׁים שֶׁלְּיַעֲקֹב הָיָה חֲשָׁשׁ כָּפוּל - מִסַּכָּנַת "אָחִי" וּמִסַּכָּנַת "עֵשָׂו". חוֹשֵׁשׁ הָיָה יַעֲקֹב שֶׁמָּא יַגִּיעַ אֵלָיו אָחִיו כְּ"עֵשָׂו" וְיִרְצֶה לְהָרְגוֹ, אַךְ יוֹתֵר מִכָּךְ חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יָבוֹא אֵלָיו כְּ"אָחִי", וְיִרְצֶה לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו וּבְדֶרֶךְ זוֹ לְסַכֵּן אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ מִבְּחִינָה רוּחָנִית. סַכָּנָה זוֹ הָיְתָה אֶצְלוֹ בְּדַרְגַּת סִכּוּן רִאשׁוֹנָה, וְלָכֵן הִקְדִּים אוֹתָהּ.

לְאוֹר זֹאת, מַסְבִּיר הָרַב קְדֻשַּׁת לֵוִי, שֶׁמַּעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לַבָּנִים: בִּתְפִלָּתוֹ זוֹ בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לִרְמֹז לְבָנָיו כֵּיצַד לְהִתְמוֹדֵד עִם מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. לֹא תָּמִיד בָּא הַיֵּצֶר לְהַחְטִיא אֶת הָאָדָם בְּצוּרָה גְּלוּיָה כְּ"עֵשָׂו", פְּעָמִים מִתְלַבֵּשׁ הוּא בְּמַעֲטֶה שֶׁל אַחֲוָה וְרֵעוּת כְּ"אָחִי", וּמִיֵּצֶר כָּזֶה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר שִׁבְעָתַיִם.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְשַׁבֵּחַ אֶת ה': "ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי" (תְּהִלִּים קיח-ז). בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, מְבַקֵּשׁ דָּוִד שֶׁה' יַעֲזֹר לוֹ תְּחִלָּה עִם הָ"עוֹזְרִים" לוֹ - אֵלּוּ הַמַּרְאִים עַצְמָם כְּאוֹהֲבִים, וּלְאַחַר מִכֵּן עִם הַ"שּׂוֹנְאִים", אִתָּם קַל יוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד בִּהְיוֹתוֹ מַכִּיר בְּשִׂנְאָתָם.

לְפִיכָךְ, כְּדֵי לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר, דְּרוּשָׁה פִּקְּחוּת רַבָּה. וְלֹא רַק כְּדֵי לְהִלָּחֵם בּוֹ, אֶלָּא קֹדֶם כֹּל כְּדֵי לְזַהוֹת אוֹתוֹ. הַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה הִיא, שֶׁהוּא כָּאָמוּר דּוֹאֵג לְטַשְׁטֵשׁ בְּכָל מַצָּב אֶת זֶהוּתוֹ, עַד שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לָאָדָם כְּאוֹיֵב, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְחַזֶּה לְאוֹהֵב, וְגָרוּעַ מִכָּךְ, פְּעָמִים רַבּוֹת הוּא נִרְאֶה לָאָדָם כְּאִלּוּ זֶה הוּא עַצְמוֹ, וְלֹא כְּגוֹרֵם חִיצוֹנִי. וּפְעָמִים שֶׁהוּא מִתְחַזֶּה לְלֹא פָּחוֹת מֵהַיֵּצֶר הַטּוֹב.

הַלּוֹחֵם יוֹצֵא מְבֻלְבָּל, כֵּיצַד יֵדַע מִי עוֹמֵד לְפָנָיו?

אָכֵן, אַחַת הַבְּעָיוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת בָּעֲמִידָה בִּפְנֵי הַיֵּצֶר הִיא זִהוּיוֹ, וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ בְּעָיָתִיּוּת בְּזִהוּי הָאוֹיֵב, הַמִּלְחָמָה נַעֲשֵׂית קָשָׁה וּמֻרְכֶּבֶת יוֹתֵר. בְּמִלְחָמָה רְגִילָה, אַתָּה רוֹאֶה מוּלְךָ אֶת הָאוֹיֵב, יוֹדֵעַ מִי הוּא, מַכִּיר אֶת מַטְּרוֹתָיו וְהֵיכָן פְּרוּסִים כֹּחוֹתָיו. לֹא כֵן בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר. הוּא אֵינוֹ עוֹמֵד מוּלְךָ, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּתוֹכְךָ, וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע כְּקוֹלְךָ, וְנִמּוּקָיו מְלֵאֵי דְּאָגָה 'לְטוֹבָתְךָ'. הוּא לוֹבֵשׁ צוּרָה וּפוֹשֵׁט צוּרָה, מַסְתִּיר אֶת מַטְּרוֹתָיו, מוֹפִיעַ בְּתַחְפֹּשֶׂת עֶרְכִּית, וְכִבְיָכוֹל דּוֹאֵג לַצֶּדֶק, לַיֹּשֶׁר, לָעֲנָוָה וּלְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהָאָדָם חָפֵץ לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן.

וְכֵיצַד אֵפוֹא נִתָּן לְהִנָּצֵל מִיֵּצֶר עַרְמוּמִי שֶׁכָּזֶה?

רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָה הַכֹּהֵן זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "מִנְחַת עֶרֶב" (פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים) מַעֲנִיק עֲצַת זָהָב: אִם בָּא אֵלֶיךָ הַיֵּצֶר שׁוּב וָשׁוּב וּמְשַׁכְנֵעַ שֶׁהוּא חָפֵץ בְּטוֹבָתְךָ, דַּע שֶׁזֶּהוּ יֵצֶר הָרָע. מִי שֶׁרוֹצֶה יוֹתֵר מִדַּאי בְּטוֹבָתְךָ, מִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁאֵין לוֹ מִכָּךְ שׁוּם הֲנָאָה, וְרַק טוֹבָתְךָ הוּא מְבַקֵּשׁ, הֲרֵיהוּ מְעוֹרֵר חֲשָׁד...

בַּסֵּפֶר "אוֹר הַלְּבָנָה" ח"א הֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נוֹקֵב:

עָשִׁיר אֶחָד הָיָה רוֹכֵב עַל סוּס אַבִּיר, וּפָנָיו אֶל הַכְּפָר לִקְנוֹת עֵז חוֹלֶבֶת שֶׁתָּדוּר בַּחֲצֵרוֹ. קָנָה עֵז וְתָלָה בְּצַוָּארָהּ פַּעֲמוֹן. קָשָׁר חֶבֶל לִזְנַב הַסּוּס, חִבְּרוֹ לְסֶרֶט הַפַּעֲמוֹן, וְשָׁב לְעִירוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כְּשֶׁהָעֵז מִתְנַהֶלֶת בְּעִקְּבוֹת הַסּוּס. כָּל זְמַן שֶׁשָּׁמַע אֶת הַפַּעֲמוֹן מְקַרְקֵשׁ, יָדַע שֶׁהָעֵז מֵאֲחוֹרָיו.

עָקְבוּ אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה גַּנָּבִים וְהִתְחָרוּ בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד הִתְפָּאֵר כִּי יָכוֹל הִנּוֹ לִגְנֹב לֶעָשִׁיר אֶת הָעֵז בְּעָרְמָה, מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ בּוֹ. הַשֵּׁנִי הִבְטִיחַ בְּהֵן צִדְקוֹ שֶׁבְּכֹחוֹ לִגְנֹב מֵהֶעָשִׁיר אֶת הַסּוּס וּלְהִמָּלֵט עִמּוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי הִרְחִיק לֶכֶת וְהִתְחַיֵּב כִּי יָכוֹל הוּא לִגְנֹב אֶת הַחֲלִיפָה אֲשֶׁר לְגוּפוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר וְלִבְרֹחַ בְּלִי שֶׁיָּחוּשׁ בּוֹ.

הֶחְלִיטוּ הַגַּנָּבִים לָגֶשֶׁת לַ'מְּלָאכָה', וְיָצְאוּ כָּל אֶחָד לְדַרְכּוֹ. הָרִאשׁוֹן הֵחֵל לַעֲקֹב אַחַר הֶעָשִׁיר, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ שָׁלַח יָדוֹ, הִשִּׁיל בִּזְרִיזוּת אֶת הַפַּעֲמוֹן מִצַּוָּארָהּ שֶׁל הָעֵז וּקְשָׁרוֹ לִזְנַב הַסּוּס, וְאֶת הָעֵז לָקַח לְעַצְמוֹ. דִּנְדּוּן הַפַּעֲמוֹן הִמְשִׁיךְ לְהִצְטַלְצֵל בְּאָזְנֵי הֶעָשִׁיר, וְהוּא לֹא חָשַׁד בְּדָבָר, בָּטוּחַ הָיָה שֶׁהָעֵז מְהַלֶּכֶת בְּעִקְּבוֹת הַסּוּס. רַק כְּשֶׁעָצַר לִמְנוּחָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ, נֶחְרַד לְגַלּוֹת כִּי הָעֵז נִגְנְבָה וְהַפַּעֲמוֹן לְבַדּוֹ קָשׁוּר לִזְנַב הַסּוּס.

הַבַּרְנָשׁ הַשֵּׁנִי כְּבָר הִמְתִּין בַּמָּקוֹם. רָאָהוּ מְדֻכְדָּךְ וְנָד לְעֶבְרוֹ בְּרַחֲמִים: "מַדּוּעַ הִנְּךָ עָצוּב, אֲדוֹנִי?" שָׂמַח הֶעָשִׁיר לְשַׁתְּפוֹ בְּצָרָתוֹ, וְשָׂח לוֹ אוֹדוֹת הָעֵז הַיְקָרָה שֶׁנִּשְׁדְּדָה מִמֶּנּוּ. "טוֹב שֶׁסִּפַּרְתָּ לִי, רָאִיתִי אָדָם הַבּוֹרֵחַ עִם עֵז לַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי", סִפֵּר בְּלַהַט. "אֶשְׁמֹר עַל סוּסְךָ, וְרוּץ אַחֲרָיו". הֶעָשִׁיר רָץ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְעֵבֶר הַכִּוּוּן עָלָיו הוֹרָה לוֹ, וְאֵין עֵז וְאֵין גַּנָּב... בְּלֵב כָּבֵד שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו וְ... אֵין גַּם סוּס. הֵבִין כִּי הַ'שּׁוֹמֵר הַמָּסוּר' הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר גַּנָּב עַרְמוּמִי...

שֵׂרַךְ דַּרְכּוֹ רַגְלִי, הָלוֹךְ וְשָׁפוֹף, הָלוֹךְ וּבָכֹה עַל הָאָבְדָן הַכָּפוּל שֶׁל הַסּוּס וְהָעֵז. הַחֹם הָיָה כָּבֵד וְהַשֶּׁמֶשׁ קָפְחָה. הִגִּיעַ לִבְאֵר מַיִם חַיִּים, וְהִנֵּה אָדָם עוֹמֵד עַל שְׂפָתָהּ, מַבִּיט לְתוֹכָהּ וְדִמְעוֹתָיו נִמְהָלוֹת בְּמֵימֶיהָ. "מַה לְּךָ כִּי תִּבְכֶּה?" שָׁאַל בְּעִנְיָן. וְהַלָּה סִפֵּר כִּי הִתְכּוֹפֵף לַבְּאֵר לְהַרְווֹת צִמְאוֹנוֹ בְּמֵימֶיהָ, וּצְרוֹר כַּסְפּוֹ נָשַׁר מֵחֵיקוֹ וְנָפַל לְמַעֲמַקֶּיהָ. מָצָא הֶעָשִׁיר חָבֵר לַצָּרָה, וּבִקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ בְּ'נֶחָמַת שׁוֹטִים': "אָכֵן, יוֹם שֶׁל פְּגָעִים הוּא, גַּם לִי נִגְנְבוּ הַיּוֹם עֵז וְסוּס".

"הֲבָלִים!" הֵגִיב הַלָּה, "מַה שָּׁוְיָם? אִם רַק תַּצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת אֶת אַרְנָקִי מֵהַבּוֹר, אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אֶת דְּמֵי הַסּוּס וְהָעֵז גַּם יַחַד, וְעוֹד מַתָּנָה דְּמֵי טִרְחָה". הַתִּקְוָה שָׁבָה לְפַעֵם בּוֹ, הַמַּזָּל מַתְחִיל לְהָאִיר לוֹ פָּנִים. חִישׁ קַל פָּשַׁט חֲלִיפָתוֹ מֵעָלָיו וְהִשְׁתַּלְשֵׁל לַבְּאֵר. חִפּוּשׂוֹ הֶעֱלָה חֶרֶס, וְהָאֲוִיר כָּלָה בְּרֵאוֹתָיו.

כְּשֶׁהֵגִיחַ וְעָלָה בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, לֹא מָצָא לֹא אֶת חֲלִיפָתוֹ וְלֹא אֶת הַגַּנָּב...

לִפְעָמִים בָּא הַיֵּצֶר הָרָע וּמַצִּיעַ לָנוּ כָּל מִינֵי הַצָּעוֹת רַק 'לְטוֹבָתֵנוּ', אַךְ בַּסּוֹף גּוֹרֵם לָנוּ לְהַפְסִיד הַכֹּל... בְּכָל הַצָּעָה שֶׁהוּא מַצִּיעַ בַּאֲדִיבוּת, עָלֵינוּ לִבְדֹּק הֵיטֵב הֵיכָן מִסְתַּתֵּר הַהֶפְסֵד הָעַרְמוּמִי... (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	וישב תשע"ז
	לֹא צָרִיךְ טוֹבוֹת!
	"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (לב-יב) עֵשָׂו הֲרֵי הוּא הָאָח הַיָּחִיד שֶׁל יַעֲקֹב, אִם כֵּן מַדּוּעַ כּוֹפֵל יַעֲקֹב אֶת דִּבּוּרוֹ וְאוֹמֵר "מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו"? יָדוּעַ הֶסְבֵּר הַמְפָרְשִׁים שֶׁלְּיַעֲקֹב הָיָה חֲשָׁשׁ כָּפוּל - מִסַּכָּנַת "אָחִי" וּמִסַּכָּנַת "עֵשָׂו". חוֹשֵׁשׁ הָיָה יַעֲקֹב שֶׁמָּא יַגִּיעַ אֵלָיו אָחִיו כְּ"עֵשָׂו" וְיִרְצֶה לְהָרְגוֹ, אַךְ יוֹתֵר מִכָּךְ חָשַׁשׁ שֶׁמָּא יָבוֹא אֵלָיו כְּ"אָחִי", וְיִרְצֶה לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו וּבְדֶרֶךְ זוֹ לְסַכֵּן אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ מִבְּחִינָה רוּחָנִית. סַכָּנָה זוֹ הָיְתָה אֶצְלוֹ בְּדַרְגַּת סִכּוּן רִאשׁוֹנָה, וְלָכֵן הִקְדִּים אוֹתָהּ. לְאוֹר זֹאת, מַסְבִּיר הָרַב קְדֻשַּׁת לֵוִי, שֶׁמַּעֲשֵׂה אָבוֹת סִימָן לַבָּנִים: בִּתְפִלָּתוֹ זוֹ בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לִרְמֹז לְבָנָיו כֵּיצַד לְהִתְמוֹדֵד עִם מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר, שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו. לֹא תָּמִיד בָּא הַיֵּצֶר לְהַחְטִיא אֶת הָאָדָם בְּצוּרָה גְּלוּיָה כְּ"עֵשָׂו", פְּעָמִים מִתְלַבֵּשׁ הוּא בְּמַעֲטֶה שֶׁל אַחֲוָה וְרֵעוּת כְּ"אָחִי", וּמִיֵּצֶר כָּזֶה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר שִׁבְעָתַיִם. דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְשַׁבֵּחַ אֶת ה': "ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי" (תְּהִלִּים קיח-ז). בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, מְבַקֵּשׁ דָּוִד שֶׁה' יַעֲזֹר לוֹ תְּחִלָּה עִם הָ"עוֹזְרִים" לוֹ - אֵלּוּ הַמַּרְאִים עַצְמָם כְּאוֹהֲבִים, וּלְאַחַר מִכֵּן עִם הַ"שּׂוֹנְאִים", אִתָּם קַל יוֹתֵר לְהִתְמוֹדֵד בִּהְיוֹתוֹ מַכִּיר בְּשִׂנְאָתָם. לְפִיכָךְ, כְּדֵי לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר, דְּרוּשָׁה פִּקְּחוּת רַבָּה. וְלֹא רַק כְּדֵי לְהִלָּחֵם בּוֹ, אֶלָּא קֹדֶם כֹּל כְּדֵי לְזַהוֹת אוֹתוֹ. הַבְּעָיָה הַגְּדוֹלָה הִיא, שֶׁהוּא כָּאָמוּר דּוֹאֵג לְטַשְׁטֵשׁ בְּכָל מַצָּב אֶת זֶהוּתוֹ, עַד שֶׁלֹּא רַק שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לָאָדָם כְּאוֹיֵב, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְחַזֶּה לְאוֹהֵב, וְגָרוּעַ מִכָּךְ, פְּעָמִים רַבּוֹת הוּא נִרְאֶה לָאָדָם כְּאִלּוּ זֶה הוּא עַצְמוֹ, וְלֹא כְּגוֹרֵם חִיצוֹנִי. וּפְעָמִים שֶׁהוּא מִתְחַזֶּה לְלֹא פָּחוֹת מֵהַיֵּצֶר הַטּוֹב. הַלּוֹחֵם יוֹצֵא מְבֻלְבָּל, כֵּיצַד יֵדַע מִי עוֹמֵד לְפָנָיו? אָכֵן, אַחַת הַבְּעָיוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת בָּעֲמִידָה בִּפְנֵי הַיֵּצֶר הִיא זִהוּיוֹ, וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ בְּעָיָתִיּוּת בְּזִהוּי הָאוֹיֵב, הַמִּלְחָמָה נַעֲשֵׂית קָשָׁה וּמֻרְכֶּבֶת יוֹתֵר. בְּמִלְחָמָה רְגִילָה, אַתָּה רוֹאֶה מוּלְךָ אֶת הָאוֹיֵב, יוֹדֵעַ מִי הוּא, מַכִּיר אֶת מַטְּרוֹתָיו וְהֵיכָן פְּרוּסִים כֹּחוֹתָיו. לֹא כֵן בְּמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר. הוּא אֵינוֹ עוֹמֵד מוּלְךָ, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּתוֹכְךָ, וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע כְּקוֹלְךָ, וְנִמּוּקָיו מְלֵאֵי דְּאָגָה 'לְטוֹבָתְךָ'. הוּא לוֹבֵשׁ צוּרָה וּפוֹשֵׁט צוּרָה, מַסְתִּיר אֶת מַטְּרוֹתָיו, מוֹפִיעַ בְּתַחְפֹּשֶׂת עֶרְכִּית, וְכִבְיָכוֹל דּוֹאֵג לַצֶּדֶק, לַיֹּשֶׁר, לָעֲנָוָה וּלְכָל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהָאָדָם חָפֵץ לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן. וְכֵיצַד אֵפוֹא נִתָּן לְהִנָּצֵל מִיֵּצֶר עַרְמוּמִי שֶׁכָּזֶה? רַבִּי רַחֲמִים חַי חֲוִיתָה הַכֹּהֵן זָצָ"ל בְּסִפְרוֹ "מִנְחַת עֶרֶב" (פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים) מַעֲנִיק עֲצַת זָהָב: אִם בָּא אֵלֶיךָ הַיֵּצֶר שׁוּב וָשׁוּב וּמְשַׁכְנֵעַ שֶׁהוּא חָפֵץ בְּטוֹבָתְךָ, דַּע שֶׁזֶּהוּ יֵצֶר הָרָע. מִי שֶׁרוֹצֶה יוֹתֵר מִדַּאי בְּטוֹבָתְךָ, מִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁאֵין לוֹ מִכָּךְ שׁוּם הֲנָאָה, וְרַק טוֹבָתְךָ הוּא מְבַקֵּשׁ, הֲרֵיהוּ מְעוֹרֵר חֲשָׁד... בַּסֵּפֶר "אוֹר הַלְּבָנָה" ח"א הֵבִיא עַל כָּךְ מָשָׁל נוֹקֵב: עָשִׁיר אֶחָד הָיָה רוֹכֵב עַל סוּס אַבִּיר, וּפָנָיו אֶל הַכְּפָר לִקְנוֹת עֵז חוֹלֶבֶת שֶׁתָּדוּר בַּחֲצֵרוֹ. קָנָה עֵז וְתָלָה בְּצַוָּארָהּ פַּעֲמוֹן. קָשָׁר חֶבֶל לִזְנַב הַסּוּס, חִבְּרוֹ לְסֶרֶט הַפַּעֲמוֹן, וְשָׁב לְעִירוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כְּשֶׁהָעֵז מִתְנַהֶלֶת בְּעִקְּבוֹת הַסּוּס. כָּל זְמַן שֶׁשָּׁמַע אֶת הַפַּעֲמוֹן מְקַרְקֵשׁ, יָדַע שֶׁהָעֵז מֵאֲחוֹרָיו. עָקְבוּ אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה גַּנָּבִים וְהִתְחָרוּ בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד הִתְפָּאֵר כִּי יָכוֹל הִנּוֹ לִגְנֹב לֶעָשִׁיר אֶת הָעֵז בְּעָרְמָה, מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ בּוֹ. הַשֵּׁנִי הִבְטִיחַ בְּהֵן צִדְקוֹ שֶׁבְּכֹחוֹ לִגְנֹב מֵהֶעָשִׁיר אֶת הַסּוּס וּלְהִמָּלֵט עִמּוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי הִרְחִיק לֶכֶת וְהִתְחַיֵּב כִּי יָכוֹל הוּא לִגְנֹב אֶת הַחֲלִיפָה אֲשֶׁר לְגוּפוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר וְלִבְרֹחַ בְּלִי שֶׁיָּחוּשׁ בּוֹ. הֶחְלִיטוּ הַגַּנָּבִים לָגֶשֶׁת לַ'מְּלָאכָה', וְיָצְאוּ כָּל אֶחָד לְדַרְכּוֹ. הָרִאשׁוֹן הֵחֵל לַעֲקֹב אַחַר הֶעָשִׁיר, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ שָׁלַח יָדוֹ, הִשִּׁיל בִּזְרִיזוּת אֶת הַפַּעֲמוֹן מִצַּוָּארָהּ שֶׁל הָעֵז וּקְשָׁרוֹ לִזְנַב הַסּוּס, וְאֶת הָעֵז לָקַח לְעַצְמוֹ. דִּנְדּוּן הַפַּעֲמוֹן הִמְשִׁיךְ לְהִצְטַלְצֵל בְּאָזְנֵי הֶעָשִׁיר, וְהוּא לֹא חָשַׁד בְּדָבָר, בָּטוּחַ הָיָה שֶׁהָעֵז מְהַלֶּכֶת בְּעִקְּבוֹת הַסּוּס. רַק כְּשֶׁעָצַר לִמְנוּחָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ, נֶחְרַד לְגַלּוֹת כִּי הָעֵז נִגְנְבָה וְהַפַּעֲמוֹן לְבַדּוֹ קָשׁוּר לִזְנַב הַסּוּס. הַבַּרְנָשׁ הַשֵּׁנִי כְּבָר הִמְתִּין בַּמָּקוֹם. רָאָהוּ מְדֻכְדָּךְ וְנָד לְעֶבְרוֹ בְּרַחֲמִים: "מַדּוּעַ הִנְּךָ עָצוּב, אֲדוֹנִי?" שָׂמַח הֶעָשִׁיר לְשַׁתְּפוֹ בְּצָרָתוֹ, וְשָׂח לוֹ אוֹדוֹת הָעֵז הַיְקָרָה שֶׁנִּשְׁדְּדָה מִמֶּנּוּ. "טוֹב שֶׁסִּפַּרְתָּ לִי, רָאִיתִי אָדָם הַבּוֹרֵחַ עִם עֵז לַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי", סִפֵּר בְּלַהַט. "אֶשְׁמֹר עַל סוּסְךָ, וְרוּץ אַחֲרָיו". הֶעָשִׁיר רָץ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְעֵבֶר הַכִּוּוּן עָלָיו הוֹרָה לוֹ, וְאֵין עֵז וְאֵין גַּנָּב... בְּלֵב כָּבֵד שָׁב עַל עִקְּבוֹתָיו וְ... אֵין גַּם סוּס. הֵבִין כִּי הַ'שּׁוֹמֵר הַמָּסוּר' הָיָה לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר גַּנָּב עַרְמוּמִי... שֵׂרַךְ דַּרְכּוֹ רַגְלִי, הָלוֹךְ וְשָׁפוֹף, הָלוֹךְ וּבָכֹה עַל הָאָבְדָן הַכָּפוּל שֶׁל הַסּוּס וְהָעֵז. הַחֹם הָיָה כָּבֵד וְהַשֶּׁמֶשׁ קָפְחָה. הִגִּיעַ לִבְאֵר מַיִם חַיִּים, וְהִנֵּה אָדָם עוֹמֵד עַל שְׂפָתָהּ, מַבִּיט לְתוֹכָהּ וְדִמְעוֹתָיו נִמְהָלוֹת בְּמֵימֶיהָ. "מַה לְּךָ כִּי תִּבְכֶּה?" שָׁאַל בְּעִנְיָן. וְהַלָּה סִפֵּר כִּי הִתְכּוֹפֵף לַבְּאֵר לְהַרְווֹת צִמְאוֹנוֹ בְּמֵימֶיהָ, וּצְרוֹר כַּסְפּוֹ נָשַׁר מֵחֵיקוֹ וְנָפַל לְמַעֲמַקֶּיהָ. מָצָא הֶעָשִׁיר חָבֵר לַצָּרָה, וּבִקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ בְּ'נֶחָמַת שׁוֹטִים': "אָכֵן, יוֹם שֶׁל פְּגָעִים הוּא, גַּם לִי נִגְנְבוּ הַיּוֹם עֵז וְסוּס". "הֲבָלִים!" הֵגִיב הַלָּה, "מַה שָּׁוְיָם? אִם רַק תַּצְלִיחַ לְהַעֲלוֹת אֶת אַרְנָקִי מֵהַבּוֹר, אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אֶת דְּמֵי הַסּוּס וְהָעֵז גַּם יַחַד, וְעוֹד מַתָּנָה דְּמֵי טִרְחָה". הַתִּקְוָה שָׁבָה לְפַעֵם בּוֹ, הַמַּזָּל מַתְחִיל לְהָאִיר לוֹ פָּנִים. חִישׁ קַל פָּשַׁט חֲלִיפָתוֹ מֵעָלָיו וְהִשְׁתַּלְשֵׁל לַבְּאֵר. חִפּוּשׂוֹ הֶעֱלָה חֶרֶס, וְהָאֲוִיר כָּלָה בְּרֵאוֹתָיו. כְּשֶׁהֵגִיחַ וְעָלָה בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, לֹא מָצָא לֹא אֶת חֲלִיפָתוֹ וְלֹא אֶת הַגַּנָּב... לִפְעָמִים בָּא הַיֵּצֶר הָרָע וּמַצִּיעַ לָנוּ כָּל מִינֵי הַצָּעוֹת רַק 'לְטוֹבָתֵנוּ', אַךְ בַּסּוֹף גּוֹרֵם לָנוּ לְהַפְסִיד הַכֹּל... בְּכָל הַצָּעָה שֶׁהוּא מַצִּיעַ בַּאֲדִיבוּת, עָלֵינוּ לִבְדֹּק הֵיטֵב הֵיכָן מִסְתַּתֵּר הַהֶפְסֵד הָעַרְמוּמִי... (אוֹצְרוֹתֵינוּ)