Otzarot-Article

"וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ" (לט-י) עִזָּה רַכָּה לִחֲכָה עֵשֶׂב בְּשַׁלְוָה עַל רֹאשׁ צוּק נִשָּׂא. וְהִנֵּה, הִבְחִין בָּהּ זְאֵב רָעֵב. חָפֵץ הָיָה לְטָרְפָהּ, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ לְטַפֵּס אֶל מְקוֹם הִמָּצְאָהּ. הֶחְלִיט אֵפוֹא לְנַסּוֹת לְשַׁכְנְעָהּ שֶׁתֵּרֵד לַמִּישׁוֹר. "גְּבִרְתִּי", פָּנָה לָעִזָּה בְּקוֹל רַךְ, "אַתְּ מְסַכֶּנֶת אֶת חַיַּיִךְ. אָנָּא, רְדִי לְמַטָּה, גַּם כָּאן יֵשׁ עֵשֶׂב טוֹב וּמָתוֹק". הִבִּיטָה הָעִזָּה מַטָּה אֶל הַזְּאֵב הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ, וְהֵשִׁיבָה תְּשׁוּבָה נִצַּחַת: "אָכֵן, אַתָּה צוֹדֵק. אֲבָל בֵּינֵינוּ, יוֹתֵר מִשֶּׁדּוֹאֵג אַתָּה לָאֹכֶל שֶׁלִּי, דּוֹאֵג אַתָּה לָאֹכֶל שֶׁלְּךָ..."

הַיֵּצֶר הַמְתֻחְכָּם מִתְחַפֵּשׂ לִידִידוֹ הָאָהוּב שֶׁל קָרְבָּנוֹ, כִּבְיָכוֹל חָפֵץ אַךְ וְרַק בְּטוֹבָתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׂוֹנֵא הֲכִי גָּדוֹל שֶׁל הָאָדָם, הֲרֵי הוּא הַיֵּצֶר הָרָע. יַחְשֹׁב הָאָדָם לְעַצְמוֹ: אִם יָבוֹא אוֹיְבִי הַמֻּשְׁבָּע, וְיִתֵּן לִי עֵצוֹת וְהַמְלָצוֹת לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ, וְיַבְטִיחַ שֶׁרַק אֶת טוֹבָתִי הוּא מְבַקֵּשׁ, וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וְלָלֶכֶת אַחַר עֲצוֹתָיו?! הֲרֵי בְּוַדַּאי טוֹמְנוֹת הֵן בְּחֻבָּן מַלְכּוֹדוֹת! מַה שּׁוֹנֶה אִם כֵּן הַיֵּצֶר הָרָע... מִי הוֹלֵךְ לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל עֵצוֹת מִמִּישֶׁהוּ שֶׁשּׂוֹנֵא אוֹתוֹ...

אֶת הַהִסְתַּכְּלוּת הַזּוֹ עַל הַיֵּצֶר - לוֹמֵד הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד דִּידוֹ הַכֹּהֵן זָצָ"ל (מִגְּדוֹלֵי רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת בְּגֶ'רְבָּא) בְּסִפְרוֹ "אֲנִי לְדוֹדִי" מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק. אֵיךְ הִרְגִּישׁ יוֹסֵף שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מִתְכַּוֶּנֶת רַק לְטוֹבָתָהּ וְלֹא לְטוֹבָתוֹ? רָאָה יוֹסֵף שֶׁהִיא מְנַסָּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְהֵבִין שֶׁאִם מְבַקֶּשֶׁת הִיא אֶת טוֹבָתוֹ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יוֹם יוֹם, וְלָכֵן לֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם" - בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלָיו יוֹם יוֹם - "וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ".

בִּזְמַנּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹנָתָן אֵייבֶּשִׁיץ זָצָ"ל, הִצְטָרֵף לְמִשְׁפַּחַת הַמְּלוּכָה בִּפְּרָג כֹּמֶר שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְהָק, שֶׁהִצִּיב לְעַצְמוֹ מַטָּרָה לְהַשְׂנִיא אֶת הַיְּהוּדִים עַל הַמֶּלֶךְ.

מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה נִכְנָס לְוִכּוּחַ חָרִיף עִם רַבִּי יוֹנָתָן אֵייבֶּשִׁיץ. אַךְ לְרַבִּי יוֹנָתָן הָיְתָה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת, ה' חֲנָנוֹ בְּשֵׂכֶל חָרִיף, בְּהִגָּיוֹן בָּרִיא וּמְחֻדָּד, וּפַעַם אַחַר פַּעַם הָיָה מֵשִׁיב לַצּוֹרֵר מָנָה אַחַת אַפַּיִם.

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר וִכּוּחַ נוֹקֵב מוּל רַבִּי יוֹנָתָן שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּנִצָּחוֹן סוֹחֵף לְרָעָתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר, קָם הַכֹּמֶר עַל עָמְדּוֹ, וְאָמַר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ: "יוֹדֵעַ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי כַּמּוּבָן הַצֶּדֶק אִתִּי, וְדַת הַנַּצְרוּת הִנָּהּ הַטּוֹבָה וְהַמְעֻלָּה שֶׁבְּכָל הַדָּתוֹת, אֶלָּא שֶׁמֹּחוֹ הַשָּׁנוּן וּפִיו הַחַד שֶׁל הָרַב אֵיבֶּשִׁיץ הֵם שֶׁעוֹמְדִים בְּעוֹכְרַי".

נִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּחְלֹף לְיַד אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה, יִקָּרֵא פְּנִימָה לַעֲמֹד בַּוִּכּוּחַ עִם הַכֹּמֶר.

לֹא עָבַר זְמַן רַב, וַעֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּס חָלְפָה לְיַד הָאַרְמוֹן, וּבָהּ עֶגְלוֹן יְהוּדִי לָבוּשׁ בְּגָדִים מְרֻפָּטִים וּבְיָדוֹ שׁוֹט גָּדוֹל. הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ, וְהַכֹּמֶר קִבֵּל אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר.

"יֵשׁ לִי עִסְקָה לְהַצִּיעַ לְךָ", פָּתַח הַכֹּמֶר תּוֹךְ שֶׁהוּא מְחַכֵּךְ יָדָיו בַּהֲנָאָה, "מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ הַמֶּלֶךְ יְאַשֵּׁר לְךָ מִשְׂרַת 'עֶגְלוֹן' בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה". הַמֶּלֶךְ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכֹּמֶר הִמְשִׁיךְ: "מִשְׂרָה רָמָה זוֹ תָּנִיב לְךָ מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת וּקְבוּעָה. מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא תִּזְדַּקֵּק יוֹתֵר לְחַסְדָּם שֶׁל אֲנָשִׁים. אַתָּה וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ הָעֲנִיִּים תּוּכְלוּ לְהִתְגּוֹרֵר חִנָּם בְּסָמוּךְ לָאַרְמוֹן, תֵּהָנוּ מִזְּכֻיּוֹת אֶזְרָחִיּוֹת מְלֵאוֹת, תְּקַבֵּל גַּם תֹּאַר אֲצִילִים, וּמְאוּמָה לֹא יֶחְסַר לְךָ. בְּנוֹסָף לְכָךְ, נִדְאַג לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלְּךָ וְשֶׁל מִשְׁפַּחְתְּךָ, שָׁם תִּתְעַנְּגוּ בְּשָׂכָר נִצְחִי".

הַכֹּמֶר הִשְׁתַּהָה לְכַמָּה רְגָעִים, וּמִיָּד הִמְשִׁיךְ: "בִּתְמוּרָה לְכָל הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה, עָלֶיךָ לְהַסְכִּים רַק שֶׁאַתִּיז עָלֶיךָ מְעַט מַיִם, וְאַכְרִיז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: 'מֵעַתָּה וְאֵילָךְ נוֹצְרִים אַתֶּם'".

עוֹד לֹא סִיֵּם הַכֹּמֶר אֶת דְּבָרָיו, וּפְנֵי הָעֶגְלוֹן הִסְמִיקוּ. הוּא לָפַת אֶת הַשּׁוֹט בַּחֲרָדָה, וְנִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה נֶחֱרֶצֶת. רַק אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת, הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא מִפִּיו מִלִּים בּוֹדְדוֹת בְּקוֹל נִמְרָץ וְתַקִּיף: "לֹא! לֹא וָלֹא!"

הַכֹּמֶר, שֶׁהָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁעָנִי מְדֻכְדָּךְ כָּמוֹהוּ יְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, עָמַד מוּלוֹ נָבוֹךְ. מִהֵר הַכֹּמֶר לְהִתְעַשֵּׁת וּבִקֵּשׁ לְבָרֵר: "לֹא נַכְרִיחַ אוֹתְךָ אוֹ אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ לַעֲשׂוֹת צַעַד בְּנִגּוּד לִרְצוֹנְכֶם, אַךְ תּוֹאִיל לְהַסְבִּיר לִי: מָה הַהִגָּיוֹן שֶׁבְּהַחְלָטָתְךָ? מַדּוּעַ מִתְנַגֵּד אַתָּה לְעִסְקָה קוֹסֶמֶת שֶׁכָּזוֹ?"

אָזַר הָעֶגְלוֹן כֹּחַ וְהֵשִׁיב: "כַּאֲשֶׁר הִצַּעְתָּ לִי אֶת הָעִסְקָה, נִזְכַּרְתִּי בְּצַוָּאָתוֹ שֶׁל אָבִי הַמָּנוֹחַ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַבָּא גַּם הוּא הָיָה עֶגְלוֹן - נְקִי כַפַּיִם וִישַׁר דֶּרֶךְ. לִפְנֵי מוֹתוֹ צִוָּנִי לִחְיוֹת כִּיהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם סָר מֵרַע וְעוֹשֶׂה טוֹב. מִלְּבַד זֹאת לִמְּדַנִי פֶּרֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וַהֲלִיכוֹת חַיִּים.

'בְּנִי הַיָּקָר', אָמַר לִי, 'מַשְׁאִיר אֲנִי לְךָ שְׁנֵי סוּסִים חֲזָקִים וְטוֹבִים, מֵהֶם הִתְפַּרְנַסְתִּי בְּחַיַּי. שְׁמֹר עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶם גַּם אַתָּה. אַךְ הִזָּהֵר בְּנִי וְזֹאת תֵּדַע, אִם תִּתָּקֵל בְּסוֹחֵר סוּסִים שֶׁיַּצִּיעַ לְךָ לְהָמִיר אֶת סוּסְךָ בְּסוּס מְשֻׁבָּח יוֹתֵר, וְהוּא גַּם מוּכָן לְהוֹסִיף סְכוּם כֶּסֶף - אַל תַּסְכִּים! הֲרֵי לֹא סְתָם מוּכָן הוּא לָתֵת לְךָ סוּס, וְעוֹד לְשַׁלֵּם כֶּסֶף עַל הַהַחְלָפָה. הַסּוּס שֶׁנִּרְאֶה טוֹב וּמְשֻׁבָּח בְּוַדַּאי סוֹבֵל מִמַּחֲלָה נִסְתֶּרֶת אוֹ שֶׁהִנּוֹ גָּנוּב וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה. גַּם אִם יָבוֹא סוֹחֵר וְיַצִּיעַ לְךָ סוּס תְּמוּרַת סוּסְךָ, לְלֹא כָּל תּוֹסֶפֶת תַּשְׁלוּם מִצִּדּוֹ, גַּם כֵּן אַל תַּסְכִּים, כִּי גַּם בְּמִקְרֶה כָּזֶה וַדַּאי יֵשׁ לוֹ חֶשְׁבּוֹן שֶׁל רַמָּאוּת וְהוֹנָאָה, שֶׁכֵּן לְשֵׁם מָה יַחְלִיף סוּס בְּסוּס לְלֹא כָּל טוֹבַת הֲנָאָה לְעַצְמוֹ?! רַק אִם יָבוֹא סוֹחֵר וְיֹאמַר לְךָ: 'קַח סוּס כְּתַחֲלִיף לְסוּסְךָ, וּבִתְמוּרָה שַׁלֵּם לִי כָּךְ וְכָךְ כֶּסֶף, תַּתְחִיל לִבְדֹּק אֶת הַסּוּס אִם הוּא אָכֵן מַתְאִים לְךָ, וְתָכִין אֶת עַצְמְךָ לִקְרַאת הָעִסְקָה, שֶׁכֵּן כָּאן טָמוּן מִקָּח הָגוּן, וְכַוָּנָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר יְשָׁרָה'.

"אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר", סִיֵּם הָעֶגְלוֹן וּפָנָה יְשִׁירוֹת אֶל הַכֹּמֶר, "הִצַּעְתָּ לִי כָּעֵת עִסְקָה וּבָהּ כָּל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה - בְּתוֹסֶפֶת חַיֵּי נֶצַח טוֹבִים בָּעוֹלָם הַבָּא, וּלְמַרְבִּית הַפֶּלֶא אֵינְךָ דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי כָּל תַּשְׁלוּם אוֹ תְּמוּרָה, כָּל זֶה הוֹכִיחַ לִי שֶׁסְּחוֹרָתְךָ פְּגוּמָה, כַּנִּרְאֶה מַשֶּׁהוּ רָקוּב בָּהּ... לָכֵן אֲנִי מְסָרֵב בְּתֹקֵף לָעִסְקָה!"

חִיּוּךְ רָחָב הִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. הוּא צִוָּה לְאַחַד הַמְשָׁרְתִים שֶׁיַּעֲנִיק לְעֶגְלוֹן מַתָּנָה יִקְרַת עֵרֶךְ, וּשְׁלָחוֹ לְנַפְשׁוֹ לְשָׁלוֹם.

הַכֹּמֶר הַמּוּבָס וְהַכָּאוּב פָּנָה לְרַבִּי יוֹנָתָן שֶׁשָּׁתַק כָּל הָעֵת וְהוֹדָה בְּפָנָיו: "נִצַּחְתַּנִי, רַבָּהּ שֶׁל פְּרָג, גַּם הַפַּעַם!"

כַּמָּה נְכוֹנָה צַוָּאָתוֹ שֶׁל הָעֶגְלוֹן. הַשָּׂטָן מַצִּיעַ לָנוּ שֶׁפַע שֶׁל סוּסִים טוֹבִים לְלֹא כָּל תְּמוּרָה, שְׁלַל תַּחֲלִיפִים מְהַנִּים וּמְעַנְּגִים, וְאָנוּ, בִּמְקוֹם לִבְחֹן אֶת הַצָּעוֹתָיו הַנְּדִיבוֹת, מִתְפַּתִּים פַּעַם אַחַר פַּעַם לִקְנוֹת אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּלִי לִשְׁאֹל מָה הָרֶוַח שֶׁלּוֹ בָּהֶן, וּבַסּוֹף מְגַלִּים שֶׁהַסּוּסִים גְּנוּבִים וְחוֹלִים. מֻפְתָּעִים לִרְאוֹת שֶׁהֶחְלַפְנוּ עוֹלָם נִצְחִי בְּעוֹלָם חוֹלֵף.

בַּל נִשְׁכַּח אֶת צַוָּאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֶגְלוֹן יְהוּדִי זָקֵן. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	לך לך תשע"ז
	לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת גָּלוּת
	"וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ" (לט-י) עִזָּה רַכָּה לִחֲכָה עֵשֶׂב בְּשַׁלְוָה עַל רֹאשׁ צוּק נִשָּׂא. וְהִנֵּה, הִבְחִין בָּהּ זְאֵב רָעֵב. חָפֵץ הָיָה לְטָרְפָהּ, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ לְטַפֵּס אֶל מְקוֹם הִמָּצְאָהּ. הֶחְלִיט אֵפוֹא לְנַסּוֹת לְשַׁכְנְעָהּ שֶׁתֵּרֵד לַמִּישׁוֹר. "גְּבִרְתִּי", פָּנָה לָעִזָּה בְּקוֹל רַךְ, "אַתְּ מְסַכֶּנֶת אֶת חַיַּיִךְ. אָנָּא, רְדִי לְמַטָּה, גַּם כָּאן יֵשׁ עֵשֶׂב טוֹב וּמָתוֹק". הִבִּיטָה הָעִזָּה מַטָּה אֶל הַזְּאֵב הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ, וְהֵשִׁיבָה תְּשׁוּבָה נִצַּחַת: "אָכֵן, אַתָּה צוֹדֵק. אֲבָל בֵּינֵינוּ, יוֹתֵר מִשֶּׁדּוֹאֵג אַתָּה לָאֹכֶל שֶׁלִּי, דּוֹאֵג אַתָּה לָאֹכֶל שֶׁלְּךָ..." הַיֵּצֶר הַמְתֻחְכָּם מִתְחַפֵּשׂ לִידִידוֹ הָאָהוּב שֶׁל קָרְבָּנוֹ, כִּבְיָכוֹל חָפֵץ אַךְ וְרַק בְּטוֹבָתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהַשּׂוֹנֵא הֲכִי גָּדוֹל שֶׁל הָאָדָם, הֲרֵי הוּא הַיֵּצֶר הָרָע. יַחְשֹׁב הָאָדָם לְעַצְמוֹ: אִם יָבוֹא אוֹיְבִי הַמֻּשְׁבָּע, וְיִתֵּן לִי עֵצוֹת וְהַמְלָצוֹת לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ, וְיַבְטִיחַ שֶׁרַק אֶת טוֹבָתִי הוּא מְבַקֵּשׁ, וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתִּי לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ וְלָלֶכֶת אַחַר עֲצוֹתָיו?! הֲרֵי בְּוַדַּאי טוֹמְנוֹת הֵן בְּחֻבָּן מַלְכּוֹדוֹת! מַה שּׁוֹנֶה אִם כֵּן הַיֵּצֶר הָרָע... מִי הוֹלֵךְ לִשְׁמֹעַ וּלְקַבֵּל עֵצוֹת מִמִּישֶׁהוּ שֶׁשּׂוֹנֵא אוֹתוֹ... אֶת הַהִסְתַּכְּלוּת הַזּוֹ עַל הַיֵּצֶר - לוֹמֵד הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד דִּידוֹ הַכֹּהֵן זָצָ"ל (מִגְּדוֹלֵי רָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת בְּגֶ'רְבָּא) בְּסִפְרוֹ "אֲנִי לְדוֹדִי" מִיּוֹסֵף הַצַּדִּיק. אֵיךְ הִרְגִּישׁ יוֹסֵף שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מִתְכַּוֶּנֶת רַק לְטוֹבָתָהּ וְלֹא לְטוֹבָתוֹ? רָאָה יוֹסֵף שֶׁהִיא מְנַסָּה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ, וְהֵבִין שֶׁאִם מְבַקֶּשֶׁת הִיא אֶת טוֹבָתוֹ, אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו יוֹם יוֹם, וְלָכֵן לֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם" - בִּגְלַל שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלָיו יוֹם יוֹם - "וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ". בִּזְמַנּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹנָתָן אֵייבֶּשִׁיץ זָצָ"ל, הִצְטָרֵף לְמִשְׁפַּחַת הַמְּלוּכָה בִּפְּרָג כֹּמֶר שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְהָק, שֶׁהִצִּיב לְעַצְמוֹ מַטָּרָה לְהַשְׂנִיא אֶת הַיְּהוּדִים עַל הַמֶּלֶךְ. מִפַּעַם לְפַעַם הָיָה נִכְנָס לְוִכּוּחַ חָרִיף עִם רַבִּי יוֹנָתָן אֵייבֶּשִׁיץ. אַךְ לְרַבִּי יוֹנָתָן הָיְתָה סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת, ה' חֲנָנוֹ בְּשֵׂכֶל חָרִיף, בְּהִגָּיוֹן בָּרִיא וּמְחֻדָּד, וּפַעַם אַחַר פַּעַם הָיָה מֵשִׁיב לַצּוֹרֵר מָנָה אַחַת אַפַּיִם. יוֹם אֶחָד, לְאַחַר וִכּוּחַ נוֹקֵב מוּל רַבִּי יוֹנָתָן שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּנִצָּחוֹן סוֹחֵף לְרָעָתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר, קָם הַכֹּמֶר עַל עָמְדּוֹ, וְאָמַר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ: "יוֹדֵעַ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי כַּמּוּבָן הַצֶּדֶק אִתִּי, וְדַת הַנַּצְרוּת הִנָּהּ הַטּוֹבָה וְהַמְעֻלָּה שֶׁבְּכָל הַדָּתוֹת, אֶלָּא שֶׁמֹּחוֹ הַשָּׁנוּן וּפִיו הַחַד שֶׁל הָרַב אֵיבֶּשִׁיץ הֵם שֶׁעוֹמְדִים בְּעוֹכְרַי". נִמְנוּ וְגָמְרוּ כִּי הַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּחְלֹף לְיַד אַרְמוֹן הַמְּלוּכָה, יִקָּרֵא פְּנִימָה לַעֲמֹד בַּוִּכּוּחַ עִם הַכֹּמֶר. לֹא עָבַר זְמַן רַב, וַעֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּס חָלְפָה לְיַד הָאַרְמוֹן, וּבָהּ עֶגְלוֹן יְהוּדִי לָבוּשׁ בְּגָדִים מְרֻפָּטִים וּבְיָדוֹ שׁוֹט גָּדוֹל. הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ בִּפְקֻדַּת הַמֶּלֶךְ, וְהַכֹּמֶר קִבֵּל אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר. "יֵשׁ לִי עִסְקָה לְהַצִּיעַ לְךָ", פָּתַח הַכֹּמֶר תּוֹךְ שֶׁהוּא מְחַכֵּךְ יָדָיו בַּהֲנָאָה, "מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ הַמֶּלֶךְ יְאַשֵּׁר לְךָ מִשְׂרַת 'עֶגְלוֹן' בַּחֲצַר הַמְּלוּכָה". הַמֶּלֶךְ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכֹּמֶר הִמְשִׁיךְ: "מִשְׂרָה רָמָה זוֹ תָּנִיב לְךָ מַשְׂכֹּרֶת מְכֻבֶּדֶת וּקְבוּעָה. מִכָּאן וּלְהַבָּא לֹא תִּזְדַּקֵּק יוֹתֵר לְחַסְדָּם שֶׁל אֲנָשִׁים. אַתָּה וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ הָעֲנִיִּים תּוּכְלוּ לְהִתְגּוֹרֵר חִנָּם בְּסָמוּךְ לָאַרְמוֹן, תֵּהָנוּ מִזְּכֻיּוֹת אֶזְרָחִיּוֹת מְלֵאוֹת, תְּקַבֵּל גַּם תֹּאַר אֲצִילִים, וּמְאוּמָה לֹא יֶחְסַר לְךָ. בְּנוֹסָף לְכָךְ, נִדְאַג לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלְּךָ וְשֶׁל מִשְׁפַּחְתְּךָ, שָׁם תִּתְעַנְּגוּ בְּשָׂכָר נִצְחִי". הַכֹּמֶר הִשְׁתַּהָה לְכַמָּה רְגָעִים, וּמִיָּד הִמְשִׁיךְ: "בִּתְמוּרָה לְכָל הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה, עָלֶיךָ לְהַסְכִּים רַק שֶׁאַתִּיז עָלֶיךָ מְעַט מַיִם, וְאַכְרִיז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: 'מֵעַתָּה וְאֵילָךְ נוֹצְרִים אַתֶּם'". עוֹד לֹא סִיֵּם הַכֹּמֶר אֶת דְּבָרָיו, וּפְנֵי הָעֶגְלוֹן הִסְמִיקוּ. הוּא לָפַת אֶת הַשּׁוֹט בַּחֲרָדָה, וְנִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה נֶחֱרֶצֶת. רַק אַחֲרֵי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת, הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא מִפִּיו מִלִּים בּוֹדְדוֹת בְּקוֹל נִמְרָץ וְתַקִּיף: "לֹא! לֹא וָלֹא!" הַכֹּמֶר, שֶׁהָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁעָנִי מְדֻכְדָּךְ כָּמוֹהוּ יְקַבֵּל אֶת הַהַצָּעָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, עָמַד מוּלוֹ נָבוֹךְ. מִהֵר הַכֹּמֶר לְהִתְעַשֵּׁת וּבִקֵּשׁ לְבָרֵר: "לֹא נַכְרִיחַ אוֹתְךָ אוֹ אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ לַעֲשׂוֹת צַעַד בְּנִגּוּד לִרְצוֹנְכֶם, אַךְ תּוֹאִיל לְהַסְבִּיר לִי: מָה הַהִגָּיוֹן שֶׁבְּהַחְלָטָתְךָ? מַדּוּעַ מִתְנַגֵּד אַתָּה לְעִסְקָה קוֹסֶמֶת שֶׁכָּזוֹ?" אָזַר הָעֶגְלוֹן כֹּחַ וְהֵשִׁיב: "כַּאֲשֶׁר הִצַּעְתָּ לִי אֶת הָעִסְקָה, נִזְכַּרְתִּי בְּצַוָּאָתוֹ שֶׁל אָבִי הַמָּנוֹחַ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אַבָּא גַּם הוּא הָיָה עֶגְלוֹן - נְקִי כַפַּיִם וִישַׁר דֶּרֶךְ. לִפְנֵי מוֹתוֹ צִוָּנִי לִחְיוֹת כִּיהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם סָר מֵרַע וְעוֹשֶׂה טוֹב. מִלְּבַד זֹאת לִמְּדַנִי פֶּרֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן וַהֲלִיכוֹת חַיִּים. 'בְּנִי הַיָּקָר', אָמַר לִי, 'מַשְׁאִיר אֲנִי לְךָ שְׁנֵי סוּסִים חֲזָקִים וְטוֹבִים, מֵהֶם הִתְפַּרְנַסְתִּי בְּחַיַּי. שְׁמֹר עֲלֵיהֶם וְהִתְפַּרְנֵס מֵהֶם גַּם אַתָּה. אַךְ הִזָּהֵר בְּנִי וְזֹאת תֵּדַע, אִם תִּתָּקֵל בְּסוֹחֵר סוּסִים שֶׁיַּצִּיעַ לְךָ לְהָמִיר אֶת סוּסְךָ בְּסוּס מְשֻׁבָּח יוֹתֵר, וְהוּא גַּם מוּכָן לְהוֹסִיף סְכוּם כֶּסֶף - אַל תַּסְכִּים! הֲרֵי לֹא סְתָם מוּכָן הוּא לָתֵת לְךָ סוּס, וְעוֹד לְשַׁלֵּם כֶּסֶף עַל הַהַחְלָפָה. הַסּוּס שֶׁנִּרְאֶה טוֹב וּמְשֻׁבָּח בְּוַדַּאי סוֹבֵל מִמַּחֲלָה נִסְתֶּרֶת אוֹ שֶׁהִנּוֹ גָּנוּב וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה. גַּם אִם יָבוֹא סוֹחֵר וְיַצִּיעַ לְךָ סוּס תְּמוּרַת סוּסְךָ, לְלֹא כָּל תּוֹסֶפֶת תַּשְׁלוּם מִצִּדּוֹ, גַּם כֵּן אַל תַּסְכִּים, כִּי גַּם בְּמִקְרֶה כָּזֶה וַדַּאי יֵשׁ לוֹ חֶשְׁבּוֹן שֶׁל רַמָּאוּת וְהוֹנָאָה, שֶׁכֵּן לְשֵׁם מָה יַחְלִיף סוּס בְּסוּס לְלֹא כָּל טוֹבַת הֲנָאָה לְעַצְמוֹ?! רַק אִם יָבוֹא סוֹחֵר וְיֹאמַר לְךָ: 'קַח סוּס כְּתַחֲלִיף לְסוּסְךָ, וּבִתְמוּרָה שַׁלֵּם לִי כָּךְ וְכָךְ כֶּסֶף, תַּתְחִיל לִבְדֹּק אֶת הַסּוּס אִם הוּא אָכֵן מַתְאִים לְךָ, וְתָכִין אֶת עַצְמְךָ לִקְרַאת הָעִסְקָה, שֶׁכֵּן כָּאן טָמוּן מִקָּח הָגוּן, וְכַוָּנָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר יְשָׁרָה'. "אֲדוֹנִי הַכֹּמֶר", סִיֵּם הָעֶגְלוֹן וּפָנָה יְשִׁירוֹת אֶל הַכֹּמֶר, "הִצַּעְתָּ לִי כָּעֵת עִסְקָה וּבָהּ כָּל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה - בְּתוֹסֶפֶת חַיֵּי נֶצַח טוֹבִים בָּעוֹלָם הַבָּא, וּלְמַרְבִּית הַפֶּלֶא אֵינְךָ דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי כָּל תַּשְׁלוּם אוֹ תְּמוּרָה, כָּל זֶה הוֹכִיחַ לִי שֶׁסְּחוֹרָתְךָ פְּגוּמָה, כַּנִּרְאֶה מַשֶּׁהוּ רָקוּב בָּהּ... לָכֵן אֲנִי מְסָרֵב בְּתֹקֵף לָעִסְקָה!" חִיּוּךְ רָחָב הִתְפַּשֵּׁט עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. הוּא צִוָּה לְאַחַד הַמְשָׁרְתִים שֶׁיַּעֲנִיק לְעֶגְלוֹן מַתָּנָה יִקְרַת עֵרֶךְ, וּשְׁלָחוֹ לְנַפְשׁוֹ לְשָׁלוֹם. הַכֹּמֶר הַמּוּבָס וְהַכָּאוּב פָּנָה לְרַבִּי יוֹנָתָן שֶׁשָּׁתַק כָּל הָעֵת וְהוֹדָה בְּפָנָיו: "נִצַּחְתַּנִי, רַבָּהּ שֶׁל פְּרָג, גַּם הַפַּעַם!" כַּמָּה נְכוֹנָה צַוָּאָתוֹ שֶׁל הָעֶגְלוֹן. הַשָּׂטָן מַצִּיעַ לָנוּ שֶׁפַע שֶׁל סוּסִים טוֹבִים לְלֹא כָּל תְּמוּרָה, שְׁלַל תַּחֲלִיפִים מְהַנִּים וּמְעַנְּגִים, וְאָנוּ, בִּמְקוֹם לִבְחֹן אֶת הַצָּעוֹתָיו הַנְּדִיבוֹת, מִתְפַּתִּים פַּעַם אַחַר פַּעַם לִקְנוֹת אֶת סְחוֹרָתוֹ בְּלִי לִשְׁאֹל מָה הָרֶוַח שֶׁלּוֹ בָּהֶן, וּבַסּוֹף מְגַלִּים שֶׁהַסּוּסִים גְּנוּבִים וְחוֹלִים. מֻפְתָּעִים לִרְאוֹת שֶׁהֶחְלַפְנוּ עוֹלָם נִצְחִי בְּעוֹלָם חוֹלֵף. בַּל נִשְׁכַּח אֶת צַוָּאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֶגְלוֹן יְהוּדִי זָקֵן. (אוֹצְרוֹתֵינוּ)