Otzarot-Article

"וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא" (כז-ה) הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זָצָ"ל סִפֵּר סִפּוּר. יֵשׁ לַסִּפּוּר נְגִיעָה לְפָרָשָׁתֵנוּ, וְהַשְׁלָכָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אָרֹךְ הַסִּפּוּר, וּנְסַפְּרוֹ בִּקְצָרָה.

מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי בִּישׁ מַזָּל, בְּכָל מַה שֶּׁשָּׁלַח יָדוֹ נִכְשַׁל. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: "הִגִּיעַ לָעִיר מַגִּיד עֲתִידוֹת, קוֹסֵם, מַעֲלֶה בְּאוֹב. לֵךְ אֵלָיו, אוּלַי יַשִּׂיא עֵצָה, אוּלַי יְשַׁנֶּה אֶת הַמַּזָּל לְטוֹבָה." נֶחְרַד. שׁוֹמֵר מִצְווֹת הָיָה, יְהוּדִי מַאֲמִין.

"חָלִילָה", קָרָא, "הַתּוֹרָה אָסְרָה לִפְנוֹת לִמְכַשְּׁפִים, אָסְרָה לְהִסְתַּיֵּעַ בְּמַגִּידֵי עֲתִידוֹת. צִוְּתָה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ", פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: אַל תַּחְקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת". לֹא הִנִּיחָה לוֹ, הִכְבִּירָה מִלִּים, הֵצִיקָה. סֵרֵב וְסֵרֵב, וּלְבַסּוֹף הָלַךְ.

נִכְנַס לַחֶדֶר הָאַפְלוּלִי, הַקּוֹסֵם טָרַף בַּקְּלָפִים, מִלְמֵל מִלְמוּלִים, וְאָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַזָּל רַק בְּדָבָר אֶחָד בִּלְבַד. בִּגְנֵבָה".

נִבְהַל, וּבָרַח. שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה: "מָה אָמַר?" וְעָנָה: "מְאוּמָה, אָמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מוֹצָא." נֶאֶנְחָה הָאִשָּׁה. עָלָה חִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו.

"מַה מַּצְחִיק אוֹתְךָ?" שָׁאֲלָה. עָנָה סְתוּמוֹת: "נִזְכַּרְתִּי בִּבְדִיחָה". רָטְנָה: "עוֹלָמִי חָשׁוּךְ, וְאַתָּה מְחַיֵּךְ? סַפֵּר לִי, וְאֶצְחַק אִתְּךָ..." לֹא רָצָה לְסַפֵּר, נִסָּה לְהִתְחַמֵּק, וּלְבַסּוֹף גִּלָּה: "מַצְחִיק, תִּשְׁמְעִי מַה שֶּׁהַקּוֹסֵם אָמַר..."

שָׁמְעָה, הֶחְוִירָה, וְקָרְאָה: "חָלִילָה וְחַס!"

אֲבָל מַצָּבָם הָלַךְ וְהֶחְמִיר, לֹא הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל, הַיְלָדִים בָּכוּ מֵרָעָב, וְהִיא הִסְּסָה: אוּלַי בְּכָל זֹאת, אִם זֶה הַמַּזָּל..."

"מַה זֶּה תְּדַבְּרִי", רָטַן. "מוּטָב לָמוּת בְּכָבוֹד, מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת בְּחֵטְא וּבִזָּיוֹן!"

אֲבָל הָרָעָב הֵצִיק, וְהָרַעְיוֹן נִתְקַע. הִתְפַּתֵּל וְהִתְחַבֵּט, הִתְלַבֵּט וְהִתְיַסֵּר, לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וּלְבַסּוֹף נִכְנַע: עֲשָׂרָה שְׁקָלִים יִגְנֹב, לִקְנוֹת לֶחֶם וְתוּ לֹא.

הַמַּעֲשֶׂה הִצְלִיחַ, בְּרֹב נְקִיפוֹת מַצְפּוּן וְהַלְמוּת לֵב. קָנָה שָׁלוֹשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם, לְהַשְׂבִּיעַ רַעֲבוֹן יְלָדָיו. הַלֶּחֶם תַּם, וְהַלְּחָצִים שָׁבוּ. הַחְלָטָתוֹ הִתְמַסְמְסָה, לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וְהָלַךְ שׁוּב. וְשׁוּב. וְנִתְפַּס. הֵן כְּבָר נֶאֱמַר: "סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה". וּלְמַרְגְּלוֹת הַגַּרְדּוֹם רָאָה אֶת הַקּוֹסֵם, הַמְיַצֵּג כָּאן אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ: 'אֵין לְךָ מֻשָּׂג כַּמָּה הִתְאַמַּצְתִּי," אָמַר, "כְּדֵי לַהֲבִיאֲךָ לְמַעֲמָד זֶה..."

זוֹ תַּמְצִית הַסִּפּוּר, אֲבָל תַּמְצִית תַּמְצִיתוֹ הִיא הַמִּשְׁפָּט הַחוֹזֵר כָּאן: "לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וּלְבַסּוֹף הָלַךְ". מִשְׁפָּט מֻכָּר לָנוּ כָּל כָּךְ!... לְפָנֵינוּ יְהוּדִי טוֹב (כָּמוֹנוּ!) שֶׁנֵּחַן בְּכָל הַיְדִיעוֹת הַנְּכוֹנוֹת (כָּמוֹנוּ!) וּמַחְלִיט הַחְלָטוֹת טוֹבוֹת (כָּמוֹנוּ!) וְאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בָּהֶן...

כַּמָּה פְּעָמִים הֶחְלַטְנוּ לְהוֹסִיף עַל שִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ. הֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהֵם הַבּוֹנִים אֶת הָאָדָם, הֵם הַקִּנְיָן הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, הֵם הַמַּפְתֵּחַ לְאֹשֶׁר, בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. נוּ, אָז מַה קָּרָה? "אִלּוּצִים"... רָצִינוּ וְרָצִינוּ, וּלְבַסּוֹף וִתַּרְנוּ. נִגְרַרְנוּ, נִסְחַפְנוּ, וְהִשְׁלַמְנוּ...

זוֹ רַק דֻּגְמָה. יֵשׁ בֵּינֵינוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהֶחְלִיטוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁפִּגְעֵי הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הָאֶלֶקְטְרוֹנִית, עַל כָּל מִאוּסֶיהָ, פְּרִיצוּתָהּ, כְּפִירָתָהּ, לֹא תַּעֲבֹר אֶת סַף בֵּיתָם. נוּ, אָז מַה קָּרָה? הִתְמַסְמְסָה הַהַחְלָטָה...

אִם זְקוּקִים אָנוּ לִרְאִי, מַגִּישָׁה לָנוּ אוֹתוֹ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. וּמְזַעְזַעַת הַדְּמוּת הַנִּשְׁקֶפֶת בּוֹ: דְּמוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע!

אָבִיו הַצַּדִּיק מְבַקְּשׁוֹ לָקַחַת אֶת הַקֶּשֶׁת וְהַחֵץ, לַחְגֹּר אֶת הַחֶרֶב, וְלָצוּד צַיִד. לַעֲשׂוֹת לוֹ מַטְעַמִּים, וִיבָרְכוֹ. וַחֲזַ"ל מְסַפְּרִים (עֹמֶר נָקִי להרע"ב), שֶׁהָיוּ לוֹ לְעֵשָׂו "בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת", הָיָה זֶה בִּגְדוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגִּיעַ לִידֵי נִמְרוֹד, וְעֵשָׂו זָכָה בּוֹ כְּשֶׁהֲרָגוֹ. בֶּגֶד, שֶׁכָּל הַחַיּוֹת הָיוּ מִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי לוֹבְשׁוֹ. אֲבָל עֵשָׂו לֹא לְבָשׁוֹ, הִנִּיחוֹ בַּבַּיִת, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ הִתְעַטֵּף בּוֹ לְקַבָּלַת הַבְּרָכוֹת. מַדּוּעַ לֹא לְבָשׁוֹ עֵשָׂו? הֲלֹא יָצָא לְצַיִד, מַדּוּעַ לֹא הֵקֵל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּלָאכָה? מִשּׁוּם שֶׁהִצְטַיֵּן בְּכִבּוּד אָב וָאֵם: הָאָב הוֹרָהוּ לָקַחַת חֶרֶב וְחֵץ, לְפִיכָךְ שׂוּמָה עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ בְּצַיִד - וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. אֵיזֶה כִּבּוּד אָב.

אֲבָל הַכָּתוּב מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: מַהוּ "לְהָבִיא"? אִם לֹא יִמְצָא צַיִד, יָבִיא מִן הַגָּזֵל. וּבְתַרְגּוּם יוֹנָתָן מְבָאֵר שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לָצוּד, "וּמָצָא כֶּלֶב אֶחָד, וַהֲרָגוֹ, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ תַּבְשִׁילִים לְהָבִיא לְאָבִיו". כֶּלֶב?! לְיִצְחָק אָבִינוּ?! הֲזֶהוּ כִּבּוּד הָאָב הֶעָצוּם בּוֹ הִצְטַיֵּן?!

וְהַתְּשׁוּבָה, כֹּה יְדוּעָה וּמֻכֶּרֶת: הַהַחְלָטָה טוֹבָה הָיְתָה, וְהָרָצוֹן כֵּן. אֲבָל הָיוּ "אִלּוּצִים", הַצַּיִד לֹא הִצְלִיחַ. אָז לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וְהֵבִיא כֶּלֶב...

הִנֵּה כִּי כֵן, זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אֲבָל אָנוּ, מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁל יַעֲקֹב. עִקְבִיִּים נִהְיֶה. נַעֲמֹד בְּהַחְלָטוֹתֵינוּ, מֻשְׁרָשִׁים וְאֵיתָנִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמחת תורה תשע"ז
	עֶרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה
	"וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא" (כז-ה) הַצַּדִּיק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב זָצָ"ל סִפֵּר סִפּוּר. יֵשׁ לַסִּפּוּר נְגִיעָה לְפָרָשָׁתֵנוּ, וְהַשְׁלָכָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אָרֹךְ הַסִּפּוּר, וּנְסַפְּרוֹ בִּקְצָרָה. מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי בִּישׁ מַזָּל, בְּכָל מַה שֶּׁשָּׁלַח יָדוֹ נִכְשַׁל. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: "הִגִּיעַ לָעִיר מַגִּיד עֲתִידוֹת, קוֹסֵם, מַעֲלֶה בְּאוֹב. לֵךְ אֵלָיו, אוּלַי יַשִּׂיא עֵצָה, אוּלַי יְשַׁנֶּה אֶת הַמַּזָּל לְטוֹבָה." נֶחְרַד. שׁוֹמֵר מִצְווֹת הָיָה, יְהוּדִי מַאֲמִין. "חָלִילָה", קָרָא, "הַתּוֹרָה אָסְרָה לִפְנוֹת לִמְכַשְּׁפִים, אָסְרָה לְהִסְתַּיֵּעַ בְּמַגִּידֵי עֲתִידוֹת. צִוְּתָה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ", פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י: אַל תַּחְקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת". לֹא הִנִּיחָה לוֹ, הִכְבִּירָה מִלִּים, הֵצִיקָה. סֵרֵב וְסֵרֵב, וּלְבַסּוֹף הָלַךְ. נִכְנַס לַחֶדֶר הָאַפְלוּלִי, הַקּוֹסֵם טָרַף בַּקְּלָפִים, מִלְמֵל מִלְמוּלִים, וְאָמַר: "רוֹאֶה אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַזָּל רַק בְּדָבָר אֶחָד בִּלְבַד. בִּגְנֵבָה". נִבְהַל, וּבָרַח. שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה: "מָה אָמַר?" וְעָנָה: "מְאוּמָה, אָמַר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה מוֹצָא." נֶאֶנְחָה הָאִשָּׁה. עָלָה חִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו. "מַה מַּצְחִיק אוֹתְךָ?" שָׁאֲלָה. עָנָה סְתוּמוֹת: "נִזְכַּרְתִּי בִּבְדִיחָה". רָטְנָה: "עוֹלָמִי חָשׁוּךְ, וְאַתָּה מְחַיֵּךְ? סַפֵּר לִי, וְאֶצְחַק אִתְּךָ..." לֹא רָצָה לְסַפֵּר, נִסָּה לְהִתְחַמֵּק, וּלְבַסּוֹף גִּלָּה: "מַצְחִיק, תִּשְׁמְעִי מַה שֶּׁהַקּוֹסֵם אָמַר..." שָׁמְעָה, הֶחְוִירָה, וְקָרְאָה: "חָלִילָה וְחַס!" אֲבָל מַצָּבָם הָלַךְ וְהֶחְמִיר, לֹא הָיָה לֶחֶם לֶאֱכֹל, הַיְלָדִים בָּכוּ מֵרָעָב, וְהִיא הִסְּסָה: אוּלַי בְּכָל זֹאת, אִם זֶה הַמַּזָּל..." "מַה זֶּה תְּדַבְּרִי", רָטַן. "מוּטָב לָמוּת בְּכָבוֹד, מֵאֲשֶׁר לִחְיוֹת בְּחֵטְא וּבִזָּיוֹן!" אֲבָל הָרָעָב הֵצִיק, וְהָרַעְיוֹן נִתְקַע. הִתְפַּתֵּל וְהִתְחַבֵּט, הִתְלַבֵּט וְהִתְיַסֵּר, לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וּלְבַסּוֹף נִכְנַע: עֲשָׂרָה שְׁקָלִים יִגְנֹב, לִקְנוֹת לֶחֶם וְתוּ לֹא. הַמַּעֲשֶׂה הִצְלִיחַ, בְּרֹב נְקִיפוֹת מַצְפּוּן וְהַלְמוּת לֵב. קָנָה שָׁלוֹשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם, לְהַשְׂבִּיעַ רַעֲבוֹן יְלָדָיו. הַלֶּחֶם תַּם, וְהַלְּחָצִים שָׁבוּ. הַחְלָטָתוֹ הִתְמַסְמְסָה, לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וְהָלַךְ שׁוּב. וְשׁוּב. וְנִתְפַּס. הֵן כְּבָר נֶאֱמַר: "סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה". וּלְמַרְגְּלוֹת הַגַּרְדּוֹם רָאָה אֶת הַקּוֹסֵם, הַמְיַצֵּג כָּאן אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ: 'אֵין לְךָ מֻשָּׂג כַּמָּה הִתְאַמַּצְתִּי," אָמַר, "כְּדֵי לַהֲבִיאֲךָ לְמַעֲמָד זֶה..." זוֹ תַּמְצִית הַסִּפּוּר, אֲבָל תַּמְצִית תַּמְצִיתוֹ הִיא הַמִּשְׁפָּט הַחוֹזֵר כָּאן: "לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וּלְבַסּוֹף הָלַךְ". מִשְׁפָּט מֻכָּר לָנוּ כָּל כָּךְ!... לְפָנֵינוּ יְהוּדִי טוֹב (כָּמוֹנוּ!) שֶׁנֵּחַן בְּכָל הַיְדִיעוֹת הַנְּכוֹנוֹת (כָּמוֹנוּ!) וּמַחְלִיט הַחְלָטוֹת טוֹבוֹת (כָּמוֹנוּ!) וְאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בָּהֶן... כַּמָּה פְּעָמִים הֶחְלַטְנוּ לְהוֹסִיף עַל שִׁעוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ. הֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהֵם הַבּוֹנִים אֶת הָאָדָם, הֵם הַקִּנְיָן הָאֲמִתִּי וְהַנִּצְחִי, הֵם הַמַּפְתֵּחַ לְאֹשֶׁר, בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת. נוּ, אָז מַה קָּרָה? "אִלּוּצִים"... רָצִינוּ וְרָצִינוּ, וּלְבַסּוֹף וִתַּרְנוּ. נִגְרַרְנוּ, נִסְחַפְנוּ, וְהִשְׁלַמְנוּ... זוֹ רַק דֻּגְמָה. יֵשׁ בֵּינֵינוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהֶחְלִיטוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שֶׁפִּגְעֵי הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הָאֶלֶקְטְרוֹנִית, עַל כָּל מִאוּסֶיהָ, פְּרִיצוּתָהּ, כְּפִירָתָהּ, לֹא תַּעֲבֹר אֶת סַף בֵּיתָם. נוּ, אָז מַה קָּרָה? הִתְמַסְמְסָה הַהַחְלָטָה... אִם זְקוּקִים אָנוּ לִרְאִי, מַגִּישָׁה לָנוּ אוֹתוֹ פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. וּמְזַעְזַעַת הַדְּמוּת הַנִּשְׁקֶפֶת בּוֹ: דְּמוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע! אָבִיו הַצַּדִּיק מְבַקְּשׁוֹ לָקַחַת אֶת הַקֶּשֶׁת וְהַחֵץ, לַחְגֹּר אֶת הַחֶרֶב, וְלָצוּד צַיִד. לַעֲשׂוֹת לוֹ מַטְעַמִּים, וִיבָרְכוֹ. וַחֲזַ"ל מְסַפְּרִים (עֹמֶר נָקִי להרע"ב), שֶׁהָיוּ לוֹ לְעֵשָׂו "בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת", הָיָה זֶה בִּגְדוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִגִּיעַ לִידֵי נִמְרוֹד, וְעֵשָׂו זָכָה בּוֹ כְּשֶׁהֲרָגוֹ. בֶּגֶד, שֶׁכָּל הַחַיּוֹת הָיוּ מִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי לוֹבְשׁוֹ. אֲבָל עֵשָׂו לֹא לְבָשׁוֹ, הִנִּיחוֹ בַּבַּיִת, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ הִתְעַטֵּף בּוֹ לְקַבָּלַת הַבְּרָכוֹת. מַדּוּעַ לֹא לְבָשׁוֹ עֵשָׂו? הֲלֹא יָצָא לְצַיִד, מַדּוּעַ לֹא הֵקֵל עַל עַצְמוֹ אֶת הַמְּלָאכָה? מִשּׁוּם שֶׁהִצְטַיֵּן בְּכִבּוּד אָב וָאֵם: הָאָב הוֹרָהוּ לָקַחַת חֶרֶב וְחֵץ, לְפִיכָךְ שׂוּמָה עָלָיו לְהִתְאַמֵּץ בְּצַיִד - וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. אֵיזֶה כִּבּוּד אָב. אֲבָל הַכָּתוּב מַמְשִׁיךְ וְאוֹמֵר: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: מַהוּ "לְהָבִיא"? אִם לֹא יִמְצָא צַיִד, יָבִיא מִן הַגָּזֵל. וּבְתַרְגּוּם יוֹנָתָן מְבָאֵר שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לָצוּד, "וּמָצָא כֶּלֶב אֶחָד, וַהֲרָגוֹ, וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ תַּבְשִׁילִים לְהָבִיא לְאָבִיו". כֶּלֶב?! לְיִצְחָק אָבִינוּ?! הֲזֶהוּ כִּבּוּד הָאָב הֶעָצוּם בּוֹ הִצְטַיֵּן?! וְהַתְּשׁוּבָה, כֹּה יְדוּעָה וּמֻכֶּרֶת: הַהַחְלָטָה טוֹבָה הָיְתָה, וְהָרָצוֹן כֵּן. אֲבָל הָיוּ "אִלּוּצִים", הַצַּיִד לֹא הִצְלִיחַ. אָז לֹא רָצָה וְלֹא רָצָה, וְהֵבִיא כֶּלֶב... הִנֵּה כִּי כֵן, זוֹ דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אֲבָל אָנוּ, מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁל יַעֲקֹב. עִקְבִיִּים נִהְיֶה. נַעֲמֹד בְּהַחְלָטוֹתֵינוּ, מֻשְׁרָשִׁים וְאֵיתָנִים. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)