Otzarot-Article

"לֹא תִּגְנֹבוּ... וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (יט-יב, יג) בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם קֵיצִי מָצָא הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת עַצְמוֹ שָׁקוּעַ בְּתַלְמוּדוֹ תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיעָה בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁל מֶנְדֶה הָעֶגְלוֹן. עֵינָיו עֲצוּמוֹת וְהוּא חוֹזֵר עַל דַּפֵּי גְּמָרָא עַל פֶּה, כְּהֶרְגֵּלוֹ. לְפֶתַע עָצְרָה הָעֲגָלָה. פָּקַח הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת מָה אֵרַע. רָאָה אֶת הָעֶגְלוֹן מְדַלֵּג אָרְצָה, חוֹפֵן אֲלוּמַת שַׁחַת מֵהַשָּׂדֶה שֶׁלְּצַד הַדֶּרֶךְ, מַשְׁלִיכָהּ לַאֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה כְּמִסְפּוֹא לְסוּסוֹ וְשָׁב לְדוּכָנוֹ. נוֹטֵל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת לְיָדָיו וּמַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה.

"עֲצֹר נָא", בִּקְּשׁוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים וְהַמּוֹשְׁכוֹת רָפוּ. "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ?" שְׁאָלוֹ רַבֵּנוּ בְּנֹעַם.

"מְאוּמָה, רַק 'מָשַׁכְתִּי' מְעַט מִסְפּוֹא עֲבוּר סוּסִי הֶעָיֵף. צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים"...

רַבֵּנוּ לֹא הֵבִין. "מַה פֵּרוּשׁ 'מָשַׁכְתִּי'?"

"מָשַׁכְתִּי פֵּרוּשׁוֹ שָׁמַטְתִּי... 'פִלַּחְתִּי'...", הִסְבִּיר הָעֶגְלוֹן בְּכָל הַבִּטּוּיִים הַמַּקְבִּילִים כְּדֵי לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן. מִשֶּׁרָאָה שֶׁרַבֵּנוּ אֵינוֹ יוֹרֵד עֲדַיִן לְסוֹף דַּעְתּוֹ, הוֹסִיף "נָטַלְתִּי, לָקַחְתִּי", בַּלָּשׁוֹן הַתִּקְנִית...

"מַדּוּעַ לָלֶכֶת סְחוֹר סְחוֹר - ", תָּמַהּ רַבֵּנוּ, "מַדּוּעַ לֹא תֹּאמַר בְּפַשְׁטוּת 'גָּנַבְתִּי'?"

"לֹא!" נֶחְרַד הָעֶגְלוֹן, אֵין זוֹ גְּנֵבָה. גַּנָּב פּוֹלֵשׁ בְּאִישׁוֹן לַיִל לְבַיִת זָר. "זוֹ פָּשׁוּט סְחִיבָה".

"וּסְחִיבָה, כִּלְשׁוֹנְךָ, אֵינָהּ גְּנֵבָה?" חָקַר רַבֵּנוּ.

"וַדַּאי שֶׁלֹּא", הִתְקוֹמֵם מֶנְדֶה. "זוֹ אוּלַי מֵעֵין גְּנֵבָה", הִסְכִּים לְבַסּוֹף לְהוֹדוֹת.

"גַּם 'מֵעֵין גְּנֵבָה' - גְּנֵבָה הִיא", הִשְׂכִּילוֹ רַבֵּנוּ וְהוֹכִיחַ לוֹ זֹאת מִסְּמִיכוּת הַכְּתוּבִים "לֹא תִּגְנֹבוּ... וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר". כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר נֶאֶסְרָה לֹא רַק כַּאֲשֶׁר נִשְׁבָּעִים בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ אֶלָּא גַּם כַּאֲשֶׁר נִשְׁבָּעִים בְּכִנּוּיָיו, כַּמְּפֹרָשׁ בְּ"תוֹרַת כֹּהֲנִים", שֶׁעַל כֵּן נֶאֱמַר "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כָּךְ הַגְּנֵבָה. גַּם הִיא נֶאֶמְרָה בִּלְשׁוֹן רַבִּים. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא רַק הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹרְאִים לוֹ "גְּנֵבָה" הוּא שֶׁנֶּאֱסַר, אֶלָּא גַּם אִם מַסְוִים אֶת הַשֵּׁם "גְּנֵבָה" וּמְכַנִּים אוֹתָהּ בְּשֵׁם אַחֵר אַף זוֹ אֲסוּרָה.

הַהֶסְבֵּר הַבָּהִיר וְהַמּוּבָן כָּל כָּךְ גָּרַם לָעֶגְלוֹן לְמַהֵר וּלְהָשִׁיב אֶת אֲלוּמַת הַתֶּבֶן לִמְקוֹמָהּ, כְּשֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת, וְהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן עוֹד. וּבִקֵּשׁ שֶׁרַבֵּנוּ יִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ. (הֶחָפֵץ חַיִּים חַיָּיו וּפָעֳלוֹ, הָרַב מ.מ. יָשָׁר)

	כי תצא תשע"ו
	לִפְעָמִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ תָּבוֹא לִידֵי בִּטּוּי בְּתַקִּיפוּת
	"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (יט-ד) מַהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע "לֹא תִּגְנֹבוּ... וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (יט-יב, יג) בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם קֵיצִי מָצָא הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת עַצְמוֹ שָׁקוּעַ בְּתַלְמוּדוֹ תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיעָה בְּעֶגְלָתוֹ שֶׁל מֶנְדֶה הָעֶגְלוֹן. עֵינָיו עֲצוּמוֹת וְהוּא חוֹזֵר עַל דַּפֵּי גְּמָרָא עַל פֶּה, כְּהֶרְגֵּלוֹ. לְפֶתַע עָצְרָה הָעֲגָלָה. פָּקַח הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת מָה אֵרַע. רָאָה אֶת הָעֶגְלוֹן מְדַלֵּג אָרְצָה, חוֹפֵן אֲלוּמַת שַׁחַת מֵהַשָּׂדֶה שֶׁלְּצַד הַדֶּרֶךְ, מַשְׁלִיכָהּ לַאֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה כְּמִסְפּוֹא לְסוּסוֹ וְשָׁב לְדוּכָנוֹ. נוֹטֵל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת לְיָדָיו וּמַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה. "עֲצֹר נָא", בִּקְּשׁוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים וְהַמּוֹשְׁכוֹת רָפוּ. "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ?" שְׁאָלוֹ רַבֵּנוּ בְּנֹעַם. "מְאוּמָה, רַק 'מָשַׁכְתִּי' מְעַט מִסְפּוֹא עֲבוּר סוּסִי הֶעָיֵף. צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים"... רַבֵּנוּ לֹא הֵבִין. "מַה פֵּרוּשׁ 'מָשַׁכְתִּי'?" "מָשַׁכְתִּי פֵּרוּשׁוֹ שָׁמַטְתִּי... 'פִלַּחְתִּי'...", הִסְבִּיר הָעֶגְלוֹן בְּכָל הַבִּטּוּיִים הַמַּקְבִּילִים כְּדֵי לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן. מִשֶּׁרָאָה שֶׁרַבֵּנוּ אֵינוֹ יוֹרֵד עֲדַיִן לְסוֹף דַּעְתּוֹ, הוֹסִיף "נָטַלְתִּי, לָקַחְתִּי", בַּלָּשׁוֹן הַתִּקְנִית... "מַדּוּעַ לָלֶכֶת סְחוֹר סְחוֹר - ", תָּמַהּ רַבֵּנוּ, "מַדּוּעַ לֹא תֹּאמַר בְּפַשְׁטוּת 'גָּנַבְתִּי'?" "לֹא!" נֶחְרַד הָעֶגְלוֹן, אֵין זוֹ גְּנֵבָה. גַּנָּב פּוֹלֵשׁ בְּאִישׁוֹן לַיִל לְבַיִת זָר. "זוֹ פָּשׁוּט סְחִיבָה". "וּסְחִיבָה, כִּלְשׁוֹנְךָ, אֵינָהּ גְּנֵבָה?" חָקַר רַבֵּנוּ. "וַדַּאי שֶׁלֹּא", הִתְקוֹמֵם מֶנְדֶה. "זוֹ אוּלַי מֵעֵין גְּנֵבָה", הִסְכִּים לְבַסּוֹף לְהוֹדוֹת. "גַּם 'מֵעֵין גְּנֵבָה' - גְּנֵבָה הִיא", הִשְׂכִּילוֹ רַבֵּנוּ וְהוֹכִיחַ לוֹ זֹאת מִסְּמִיכוּת הַכְּתוּבִים "לֹא תִּגְנֹבוּ... וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר". כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר נֶאֶסְרָה לֹא רַק כַּאֲשֶׁר נִשְׁבָּעִים בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ אֶלָּא גַּם כַּאֲשֶׁר נִשְׁבָּעִים בְּכִנּוּיָיו, כַּמְּפֹרָשׁ בְּ"תוֹרַת כֹּהֲנִים", שֶׁעַל כֵּן נֶאֱמַר "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ" בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כָּךְ הַגְּנֵבָה. גַּם הִיא נֶאֶמְרָה בִּלְשׁוֹן רַבִּים. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא רַק הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹרְאִים לוֹ "גְּנֵבָה" הוּא שֶׁנֶּאֱסַר, אֶלָּא גַּם אִם מַסְוִים אֶת הַשֵּׁם "גְּנֵבָה" וּמְכַנִּים אוֹתָהּ בְּשֵׁם אַחֵר אַף זוֹ אֲסוּרָה. הַהֶסְבֵּר הַבָּהִיר וְהַמּוּבָן כָּל כָּךְ גָּרַם לָעֶגְלוֹן לְמַהֵר וּלְהָשִׁיב אֶת אֲלוּמַת הַתֶּבֶן לִמְקוֹמָהּ, כְּשֶׁעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת, וְהִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כֵּן עוֹד. וּבִקֵּשׁ שֶׁרַבֵּנוּ יִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ שֶׁיִּמְחֲלוּ לוֹ. (הֶחָפֵץ חַיִּים חַיָּיו וּפָעֳלוֹ, הָרַב מ.מ. יָשָׁר)