Otzarot-Article

"וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (כב-א) בְּאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ קַיָּמִים לִכְאוֹרָה שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁנִּרְאִים כְּסוֹתְרִים. מִצַּד אֶחָד, אָנוּ מַכִּירִים אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ כַּאֲבִי מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, שֶׁכָּל חַיָּיו סָבְבוּ סְבִיב עֶזְרָה לַזּוּלַת וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים מֻפְלָאָה, וּכְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "חֶסֶד לְאַבְרָהָם". מִצַּד שֵׁנִי, בְּסִפּוּר הָעֲקֵדָה מִתְגַּלֶּה כִּי טִבְעוֹ הָפוּךְ לְגַמְרֵי. בִּמְקוֹם לְרַחֵם עַל בְּנוֹ יְחִידוֹ, וּלְנַסּוֹת לְבַטֵּל אֶת הַ'גְּזֵרָה', הוּא מִזְדָּרֵז לְעָקְדוֹ כִּדְבַר ה'. הִתְנַהֲלוּת כָּזוֹ מַתְאִימָה יוֹתֵר לְמִי שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת הַדִּין וְהַגְּבוּרָה. מָה אִם כֵּן הָיָה טִבְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ?

וּבְכֵן, הַתְּשׁוּבָה הַמַּפְתִּיעָה הִיא, שֶׁבֶּאֱמֶת אַבְרָהָם לֹא פָּעַל בְּהֶתְאֵם לְטֶבַע מְסֻיָּם. רֹב בְּנֵי הָאָדָם אָכֵן פּוֹעֲלִים עַל פִּי תְּכוּנוֹתֵיהֶם. מְעַטִּים הֵמָּה אֲשֶׁר יוֹדְעִים לְשַׁנּוֹת וּלְנַוֵּט אֶת תְּכוּנוֹת נַפְשָׁם בְּהֶתְאֵם לִרְצוֹן ה'. אָדָם שֶׁמִּטִּבְעוֹ אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת חֲסָדִים, אֵין זֶה מוֹרֶה בְּהֶכְרֵחַ עַל הִתְמַסְּרוּתוֹ לְצִוּוּי ה', שֶׁכֵּן הִתְנַהֲגוּתוֹ נוֹבַעַת מִתְּכוּנוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת. מָתַי נִבְחָן הָאָדָם אִם הוּא פּוֹעֵל אַךְ וְרַק בִּגְלַל שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן ה'? כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר הַמְנֻגָּד לְטִבְעוֹ.

עַד מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, מַסְבִּיר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא בַּסֵּפֶר "קוֹל אֵלִיָּהוּ", הָיָה מָקוֹם לַמְקַטְרֵג לִטְעֹן שֶׁאַבְרָהָם עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ דַּוְקָא בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם נוֹגְדִים אֶת נְטִיַּת לִבּוֹ. לְפִיכָךְ נִסָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בָּעֲקֵדָה שֶׁהִיא מִדַּת הַיִּרְאָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בַּגְּבוּרָה, וַהֲפוּכָה לְגַמְרֵי מִתְּכוּנוֹתָיו הַבְּסִיסִיּוֹת. עֲבוּרוֹ לְבַצֵּעַ דָּבָר שֶׁכָּזֶה, הַכּוֹלֵל הֲרִיגָה וְאַכְזָרִיּוּת, וְעוֹד כְּלַפֵּי בְּנוֹ יְחִידוֹ, זֶה הַדָּבָר הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר. בְּכָךְ, בָּחַן ה' אִם גַּם כְּשֶׁאֱמוּנָתוֹ סוֹתֶרֶת כִּבְיָכוֹל אֶת תְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלּוֹ, מְסֻגָּל הוּא לְכָבְשָׁן עֲבוּר הָעֵרֶךְ הַגָּדוֹל שֶׁל עֲשִׂיַּת צִוּוּי ה'.

וְאָכֵן, אַבְרָהָם עָמַד גַּם בְּמִבְחָן זֶה בְּהַצְלָחָה מְעוֹרֶרֶת הִשְׁתָּאוּת, וּבְכָךְ הִגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ הָרוּחָנִית, עַד שֶׁהִכְרִיז עָלָיו הַמַּלְאָךְ "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה".

וְצָרִיךְ לְהָבִין, הַאֻמְנָם יִרְאַת הָאֱלֹקִים שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְגַּלְּתָה רַק עַתָּה?...

הָעֲקֵדָה הִיא הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי וְהָאַחֲרוֹן, וְעַד אֵלָיו עָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּנִסְיוֹנוֹת רַבִּים הַמְּעִידִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ עַל אֱמוּנָתוֹ וְיִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם! אֶלָּא, הַמַּלְאָךְ אָמַר לְאַבְרָהָם: כָּעֵת נִתְבָּרֵר לְמַפְרֵעַ שֶׁגַּם הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂיתָ בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ הָיָה מִכֹּחַ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לְהִדַּבֵּק בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא "רַב חֶסֶד", וְלֹא בִּגְלַל תְּכוּנוֹתֶיךָ הַמּוּלָדוֹת, אוֹ מִצַּד שֶׁשִּׂכְלְךָ הוֹרָה לְךָ שֶׁהַדָּבָר חִיּוּבִי. וְהוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בַּנִּסְיוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים.

מְעַנְיֵן לְצַיֵּן בְּהֶקְשֵׁר זֶה, כִּי בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זָצָ"ל עַל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל, הִתְיַחֵס הָרַב לִתְכוּנוֹתָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַמָּנוֹחַ וְאָמַר: "כָּל מִי שֶׁבָּא בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַגר"ח, לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַגְדִּיר אֶת תְּכוּנוֹת אָפְיוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִים אָנוּ לְהַגְדִּיר בְּנֵי אָדָם: רַחֲמָן אוֹ אַכְזָר, קַמְצָן אוֹ נָדִיב, כַּעֲסָן אוֹ סַבְלָן וְכוּ'. מַדּוּעַ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַגְדִּירוֹ? מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו וְהִתְנַהֲגוּתוֹ הָיוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה! בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע וּבְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, הָיָה נוֹהֵג כְּפִי שֶׁהַתּוֹרָה מְצַוָּה עָלָיו לְהִתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ רֶגַע".

בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים הִתְגּוֹרֵר הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁאוּל קָצִין זָצָ"ל, מֵחַכְמֵי הַמְקֻבָּלִים בִּירוּשָׁלַיִם. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וּפָנָה לַעֲלוֹת לְבֵיתוֹ, קָלְטוּ לְפֶתַע אָזְנָיו קוֹל הוֹלְלוּת וּמִשְׁתֶּה. הוּא נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה כִּי בַּקּוֹמָה שֶׁמֵּעַל בֵּיתוֹ עוֹרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת חֲגִיגָה שֶׁבָּהּ נִפְרְצוּ כָּל גִּדְרֵי הַקְּדֻשָּׁה.

עָלָה הָרַב אֶל הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, וּבְאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים הֵנִיף בְּחָזְקָה אֶת הַמַּטֶּה שֶׁבְּיָדוֹ, וְנִפֵּץ אֶת עֲשָׁשִׁיּוֹת הַנֵּפְטְ שֶׁהֵאִירוּ אֶת הַמָּקוֹם. חֹשֶׁךְ נָפַל עַל הַבַּיִת, וְדִמְמַת תַּדְהֵמָה הִשְׂתָּרְרָה. הַקְּרוּאִים נִמְלְטוּ לְבָתֵּיהֶם מֵאֵימַת הָרַב, וְהַמְּסִבָּה נָמוֹגָה כְּעָשָׁן.

בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֵּיתוֹ הֶחָשׁוּךְ וְהָרֵיק, בְּעוֹד הַשֻּׁלְחָנוֹת מְלֵאִים בְּמַאֲכָלִים וּבְמַשְׁקָאוֹת, בָּעֲרָה כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הוּא הֶחְלִיט לְלַמֵּד אֶת הָרַב לֶקַח, וּמִהֵר לָרֶדֶת לְבֵיתוֹ שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה. נִכְנַס בְּכַעַס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, נָטַל אֶת גְּלִימָתוֹ הַהֲדוּרָה הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר וּקְרָעָהּ לִגְזָרִים בַּחֲמַת זַעַם. כָּל אוֹתָהּ עֵת עָמַד הָרַב קָצִין וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּנַחַת, בְּלֹא לוֹמַר דָּבָר.

כַּאֲשֶׁר נוֹדַע דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה לְמָחֳרָת, נִשְׁאַל הָרַב עַל יְדֵי חֲבֵרָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ: "אִם כְּבוֹדוֹ קַפְּדָן מִטִּבְעוֹ, מַדּוּעַ שָׁתַק בְּעֵת שֶׁקָּרַע בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַגְּלִימָה הַיְקָרָה?! וְאִם אֵינוֹ קַפְּדָן מִטִּבְעוֹ, מַדּוּעַ הִקְפִּיד עַל קִיּוּם הַחֲגִיגָה?!"

עָנָה הָרַב בְּשַׁלְוָה: "בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לִכְבוֹדִי הָאִישִׁי, מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לִנְהֹג בְּאִפּוּק וּבְנַחַת, אַךְ כַּאֲשֶׁר נוֹגֵעַ הַדָּבָר לִכְבוֹד שָׁמַיִם, אֵין מָקוֹם לִשְׁתִיקָה וַעֲנָוָה. וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִבְחַנְתִּי בִּדְבַר עֲבֵרָה, שִׁנִּיתִי אֶת טִבְעִי וּמִהַרְתִּי לִמְחוֹת בְּעֹז וּבְתֹקֶף". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)

	כי תצא תשע"ו
	"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא"
	"וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (כב-א) בְּאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ קַיָּמִים לִכְאוֹרָה שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁנִּרְאִים כְּסוֹתְרִים. מִצַּד אֶחָד, אָנוּ מַכִּירִים אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ כַּאֲבִי מִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, שֶׁכָּל חַיָּיו סָבְבוּ סְבִיב עֶזְרָה לַזּוּלַת וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים מֻפְלָאָה, וּכְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "חֶסֶד לְאַבְרָהָם". מִצַּד שֵׁנִי, בְּסִפּוּר הָעֲקֵדָה מִתְגַּלֶּה כִּי טִבְעוֹ הָפוּךְ לְגַמְרֵי. בִּמְקוֹם לְרַחֵם עַל בְּנוֹ יְחִידוֹ, וּלְנַסּוֹת לְבַטֵּל אֶת הַ'גְּזֵרָה', הוּא מִזְדָּרֵז לְעָקְדוֹ כִּדְבַר ה'. הִתְנַהֲלוּת כָּזוֹ מַתְאִימָה יוֹתֵר לְמִי שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת הַדִּין וְהַגְּבוּרָה. מָה אִם כֵּן הָיָה טִבְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ? וּבְכֵן, הַתְּשׁוּבָה הַמַּפְתִּיעָה הִיא, שֶׁבֶּאֱמֶת אַבְרָהָם לֹא פָּעַל בְּהֶתְאֵם לְטֶבַע מְסֻיָּם. רֹב בְּנֵי הָאָדָם אָכֵן פּוֹעֲלִים עַל פִּי תְּכוּנוֹתֵיהֶם. מְעַטִּים הֵמָּה אֲשֶׁר יוֹדְעִים לְשַׁנּוֹת וּלְנַוֵּט אֶת תְּכוּנוֹת נַפְשָׁם בְּהֶתְאֵם לִרְצוֹן ה'. אָדָם שֶׁמִּטִּבְעוֹ אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת חֲסָדִים, אֵין זֶה מוֹרֶה בְּהֶכְרֵחַ עַל הִתְמַסְּרוּתוֹ לְצִוּוּי ה', שֶׁכֵּן הִתְנַהֲגוּתוֹ נוֹבַעַת מִתְּכוּנוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת. מָתַי נִבְחָן הָאָדָם אִם הוּא פּוֹעֵל אַךְ וְרַק בִּגְלַל שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן ה'? כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר הַמְנֻגָּד לְטִבְעוֹ. עַד מַעֲשֵׂה הָעֲקֵדָה, מַסְבִּיר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא בַּסֵּפֶר "קוֹל אֵלִיָּהוּ", הָיָה מָקוֹם לַמְקַטְרֵג לִטְעֹן שֶׁאַבְרָהָם עוֹבֵד אֶת בּוֹרְאוֹ דַּוְקָא בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם נוֹגְדִים אֶת נְטִיַּת לִבּוֹ. לְפִיכָךְ נִסָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בָּעֲקֵדָה שֶׁהִיא מִדַּת הַיִּרְאָה שֶׁשָּׁרְשָׁהּ בַּגְּבוּרָה, וַהֲפוּכָה לְגַמְרֵי מִתְּכוּנוֹתָיו הַבְּסִיסִיּוֹת. עֲבוּרוֹ לְבַצֵּעַ דָּבָר שֶׁכָּזֶה, הַכּוֹלֵל הֲרִיגָה וְאַכְזָרִיּוּת, וְעוֹד כְּלַפֵּי בְּנוֹ יְחִידוֹ, זֶה הַדָּבָר הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר. בְּכָךְ, בָּחַן ה' אִם גַּם כְּשֶׁאֱמוּנָתוֹ סוֹתֶרֶת כִּבְיָכוֹל אֶת תְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלּוֹ, מְסֻגָּל הוּא לְכָבְשָׁן עֲבוּר הָעֵרֶךְ הַגָּדוֹל שֶׁל עֲשִׂיַּת צִוּוּי ה'. וְאָכֵן, אַבְרָהָם עָמַד גַּם בְּמִבְחָן זֶה בְּהַצְלָחָה מְעוֹרֶרֶת הִשְׁתָּאוּת, וּבְכָךְ הִגִּיעַ לִשְׁלֵמוּתוֹ הָרוּחָנִית, עַד שֶׁהִכְרִיז עָלָיו הַמַּלְאָךְ "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה". וְצָרִיךְ לְהָבִין, הַאֻמְנָם יִרְאַת הָאֱלֹקִים שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְגַּלְּתָה רַק עַתָּה?... הָעֲקֵדָה הִיא הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי וְהָאַחֲרוֹן, וְעַד אֵלָיו עָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּנִסְיוֹנוֹת רַבִּים הַמְּעִידִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ עַל אֱמוּנָתוֹ וְיִרְאָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם! אֶלָּא, הַמַּלְאָךְ אָמַר לְאַבְרָהָם: כָּעֵת נִתְבָּרֵר לְמַפְרֵעַ שֶׁגַּם הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂיתָ בְּכָל יְמֵי חַיֶּיךָ הָיָה מִכֹּחַ יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לְהִדַּבֵּק בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא "רַב חֶסֶד", וְלֹא בִּגְלַל תְּכוּנוֹתֶיךָ הַמּוּלָדוֹת, אוֹ מִצַּד שֶׁשִּׂכְלְךָ הוֹרָה לְךָ שֶׁהַדָּבָר חִיּוּבִי. וְהוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בַּנִּסְיוֹנוֹת הָרִאשׁוֹנִים. מְעַנְיֵן לְצַיֵּן בְּהֶקְשֵׁר זֶה, כִּי בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זָצָ"ל עַל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִבְּרִיסְק זָצָ"ל, הִתְיַחֵס הָרַב לִתְכוּנוֹתָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַמָּנוֹחַ וְאָמַר: "כָּל מִי שֶׁבָּא בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַגר"ח, לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַגְדִּיר אֶת תְּכוּנוֹת אָפְיוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁרְגִילִים אָנוּ לְהַגְדִּיר בְּנֵי אָדָם: רַחֲמָן אוֹ אַכְזָר, קַמְצָן אוֹ נָדִיב, כַּעֲסָן אוֹ סַבְלָן וְכוּ'. מַדּוּעַ לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַגְדִּירוֹ? מִפְּנֵי שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו וְהִתְנַהֲגוּתוֹ הָיוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה! בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע וּבְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, הָיָה נוֹהֵג כְּפִי שֶׁהַתּוֹרָה מְצַוָּה עָלָיו לְהִתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ רֶגַע". בִּשְׁכוּנַת הַבּוּכָרִים הִתְגּוֹרֵר הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁאוּל קָצִין זָצָ"ל, מֵחַכְמֵי הַמְקֻבָּלִים בִּירוּשָׁלַיִם. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וּפָנָה לַעֲלוֹת לְבֵיתוֹ, קָלְטוּ לְפֶתַע אָזְנָיו קוֹל הוֹלְלוּת וּמִשְׁתֶּה. הוּא נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה כִּי בַּקּוֹמָה שֶׁמֵּעַל בֵּיתוֹ עוֹרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת חֲגִיגָה שֶׁבָּהּ נִפְרְצוּ כָּל גִּדְרֵי הַקְּדֻשָּׁה. עָלָה הָרַב אֶל הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, וּבְאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים הֵנִיף בְּחָזְקָה אֶת הַמַּטֶּה שֶׁבְּיָדוֹ, וְנִפֵּץ אֶת עֲשָׁשִׁיּוֹת הַנֵּפְטְ שֶׁהֵאִירוּ אֶת הַמָּקוֹם. חֹשֶׁךְ נָפַל עַל הַבַּיִת, וְדִמְמַת תַּדְהֵמָה הִשְׂתָּרְרָה. הַקְּרוּאִים נִמְלְטוּ לְבָתֵּיהֶם מֵאֵימַת הָרַב, וְהַמְּסִבָּה נָמוֹגָה כְּעָשָׁן. בִּרְאוֹתוֹ אֶת בֵּיתוֹ הֶחָשׁוּךְ וְהָרֵיק, בְּעוֹד הַשֻּׁלְחָנוֹת מְלֵאִים בְּמַאֲכָלִים וּבְמַשְׁקָאוֹת, בָּעֲרָה כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הוּא הֶחְלִיט לְלַמֵּד אֶת הָרַב לֶקַח, וּמִהֵר לָרֶדֶת לְבֵיתוֹ שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה. נִכְנַס בְּכַעַס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַב, נָטַל אֶת גְּלִימָתוֹ הַהֲדוּרָה הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר וּקְרָעָהּ לִגְזָרִים בַּחֲמַת זַעַם. כָּל אוֹתָהּ עֵת עָמַד הָרַב קָצִין וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְּנַחַת, בְּלֹא לוֹמַר דָּבָר. כַּאֲשֶׁר נוֹדַע דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה לְמָחֳרָת, נִשְׁאַל הָרַב עַל יְדֵי חֲבֵרָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ: "אִם כְּבוֹדוֹ קַפְּדָן מִטִּבְעוֹ, מַדּוּעַ שָׁתַק בְּעֵת שֶׁקָּרַע בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַגְּלִימָה הַיְקָרָה?! וְאִם אֵינוֹ קַפְּדָן מִטִּבְעוֹ, מַדּוּעַ הִקְפִּיד עַל קִיּוּם הַחֲגִיגָה?!" עָנָה הָרַב בְּשַׁלְוָה: "בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לִכְבוֹדִי הָאִישִׁי, מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לִנְהֹג בְּאִפּוּק וּבְנַחַת, אַךְ כַּאֲשֶׁר נוֹגֵעַ הַדָּבָר לִכְבוֹד שָׁמַיִם, אֵין מָקוֹם לִשְׁתִיקָה וַעֲנָוָה. וְעַל כֵּן, כַּאֲשֶׁר הִבְחַנְתִּי בִּדְבַר עֲבֵרָה, שִׁנִּיתִי אֶת טִבְעִי וּמִהַרְתִּי לִמְחוֹת בְּעֹז וּבְתֹקֶף". (אוֹצְרוֹתֵינוּ)