Otzarot-Article

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - "מְקוֹר הַחַיִּים" הוּא. וַדַּאי שֶׁאֵלָיו יֵשׁ לִפְנוֹת כְּדֵי לִשְׁאֹל חַיִּים, וְחַיִּים טוֹבִים. אֲבָל, אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל סְפַאקְס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁשָּׂכַר חֲנוּת מֵעָשִׁיר אֶחָד, בַּעַל חֲנֻיּוֹת רַבּוֹת בָּעִיר. הוּא שָׂכַר מִמֶּנּוּ חֲנוּת יְקָרָה בְּכִכַּר הַשּׁוּק, שֶׁדְּמֵי שְׂכִירוּתָהּ גְּבוֹהִים - אֲבָל הָרְוָחִים הַצְּפוּיִים מִמֶּנָּה עֲצוּמִים. וְהִנֵּה, בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת בָּהּ עֵסֶק מַכְנִיס וּלְנַצֵּל אֶת תְּנוּעַת הַקּוֹנִים הָעֵרָה, בָּחַר לְהַצִּיב בָּהּ כִּסֵּא נוֹחַ, שֶׁבּוֹ רָבַץ יָמִים אֲרֻכִּים, מְעַשֵּׁן בְּנִיחוּתָא אֶת הַנַּרְגִּילָה וְצוֹפֶה בְּעִנְיָן בְּחַיֵּי הַשּׁוּק הַהוֹמִים...

כָּךְ עָבְרָה שָׁנָה, וְחוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת עָמַד לָפוּג. קָם הַשּׂוֹכֵר מִן הַכִּסֵּא הַנּוֹחַ, שָׁמַט מִפִּיו אֶת הַנַּרְגִּילָה, וְהָלַךְ אֶל הַמַּשְׂכִּיר.

שְׁאָלוֹ: "הַהֵבֵאתָ אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה?"

הֵשִׁיב: "לֹא, אֵין לִי כֶּסֶף".

"מַדּוּעַ?" שָׁאַל הַמַּשְׂכִּיר, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה.

"כִּי לֹא הִרְוַחְתִּי מְאוּמָה... לֹא עָשִׂיתִי בָּהּ עֵסֶק, בָּחַרְתִּי בְּחַיֵּי בַּטָּלָה", הִסְבִּיר.

"אֵין זֶה פּוֹטֵר אוֹתְךָ מִדְּמֵי הַשְּׂכִירוּת", אָמַר הַמַּשְׂכִּיר. "אֲבָל מָה רְצוֹנְךָ עַתָּה?"

"הוֹ, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ שֶׁתְּחַדֵּשׁ אֶת חוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת לְשָׁנָה נוֹסֶפֶת..." עָנָה.

הִשְׁתָּאָה הַמַּשְׂכִּיר לְעַזּוּת זוֹ וְשָׁאַל בְּלַעַג: "וְזֶה הַכֹּל?!"

"לֹא", אָמַר הַלָּה, "בַּשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת רָאִיתִי, שֶׁהַחֲנוּת מְמֻקֶּמֶת מְעַט בַּצַּד, אֵין רוֹאִים מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַשּׁוּק כֻּלּוֹ. לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַבָּאָה הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לְקַבֵּל אֶת הַחֲנוּת הַמֶּרְכָּזִית בְּיוֹתֵר, כִּי מִשָּׁם נִתָּן לִסְקֹר אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַּכִּכָּר!"...

הָבָה נַחְשֹׁב, כְּלוּם אֵין אָנוּ דּוֹמִים לְאוֹתוֹ אָדָם?

אֶשְׁתָּקַד קִבַּלְנוּ שְׁנַת חַיִּים כְּדֵי לְשַׁלֵּם "דְּמֵי שְׂכִירוּת" שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. אֶת הַשָּׁנָה בִּלִּינוּ בְּנוֹחוּת, מִצִּינוּ אֶת טוֹבוֹתֶיהָ, וְלֹא "הִרְוַחְנוּ" מְאוּמָה כְּדֵי לְשַׁלֵּם כִּ"דְמֵי שְׂכִירוּת". עַתָּה בָּאִים אָנוּ, וּבְפִינוּ בַּקָּשָׁה: שְׂכִירוּת חֲדָשָׁה - וְטוֹבָה אַף יוֹתֵר...

לְכָל הַפָּחוֹת נַבְטִיחַ, כִּי נִשְׁתַּדֵּל "לִסְחֹר" הַשָּׁנָה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל כָּל הָעֵת!

לְכָל הַפָּחוֹת נַזְכִּיר אֶת טוּבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶת מִדַּת "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן", "צְדָקָה וָחֶסֶד עֲשֵׂה עִמָּנוּ, לְמַעַן שְׁמֶךָ"! (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, וַיּוֹסֵף אַבְרָהָם)

	מסעי תשע"ו
	הַשִּׂמְחָה בְּקִיּוּם מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
	מַעֲשֶׂה בְּאֵם, שֶׁלָּקְחָה אֶת יַלְדָּהּ בֶּן הֶחָמֵשׁ לִקְנִיּוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - "מְקוֹר הַחַיִּים" הוּא. וַדַּאי שֶׁאֵלָיו יֵשׁ לִפְנוֹת כְּדֵי לִשְׁאֹל חַיִּים, וְחַיִּים טוֹבִים. אֲבָל, אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם הַכֹּהֵן זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל סְפַאקְס שֶׁבְּתוּנִיסְיָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁשָּׂכַר חֲנוּת מֵעָשִׁיר אֶחָד, בַּעַל חֲנֻיּוֹת רַבּוֹת בָּעִיר. הוּא שָׂכַר מִמֶּנּוּ חֲנוּת יְקָרָה בְּכִכַּר הַשּׁוּק, שֶׁדְּמֵי שְׂכִירוּתָהּ גְּבוֹהִים - אֲבָל הָרְוָחִים הַצְּפוּיִים מִמֶּנָּה עֲצוּמִים. וְהִנֵּה, בִּמְקוֹם לַעֲשׂוֹת בָּהּ עֵסֶק מַכְנִיס וּלְנַצֵּל אֶת תְּנוּעַת הַקּוֹנִים הָעֵרָה, בָּחַר לְהַצִּיב בָּהּ כִּסֵּא נוֹחַ, שֶׁבּוֹ רָבַץ יָמִים אֲרֻכִּים, מְעַשֵּׁן בְּנִיחוּתָא אֶת הַנַּרְגִּילָה וְצוֹפֶה בְּעִנְיָן בְּחַיֵּי הַשּׁוּק הַהוֹמִים... כָּךְ עָבְרָה שָׁנָה, וְחוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת עָמַד לָפוּג. קָם הַשּׂוֹכֵר מִן הַכִּסֵּא הַנּוֹחַ, שָׁמַט מִפִּיו אֶת הַנַּרְגִּילָה, וְהָלַךְ אֶל הַמַּשְׂכִּיר. שְׁאָלוֹ: "הַהֵבֵאתָ אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת שֶׁל הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה?" הֵשִׁיב: "לֹא, אֵין לִי כֶּסֶף". "מַדּוּעַ?" שָׁאַל הַמַּשְׂכִּיר, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה. "כִּי לֹא הִרְוַחְתִּי מְאוּמָה... לֹא עָשִׂיתִי בָּהּ עֵסֶק, בָּחַרְתִּי בְּחַיֵּי בַּטָּלָה", הִסְבִּיר. "אֵין זֶה פּוֹטֵר אוֹתְךָ מִדְּמֵי הַשְּׂכִירוּת", אָמַר הַמַּשְׂכִּיר. "אֲבָל מָה רְצוֹנְךָ עַתָּה?" "הוֹ, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ שֶׁתְּחַדֵּשׁ אֶת חוֹזֵה הַשְּׂכִירוּת לְשָׁנָה נוֹסֶפֶת..." עָנָה. הִשְׁתָּאָה הַמַּשְׂכִּיר לְעַזּוּת זוֹ וְשָׁאַל בְּלַעַג: "וְזֶה הַכֹּל?!" "לֹא", אָמַר הַלָּה, "בַּשָּׁנָה הַחוֹלֶפֶת רָאִיתִי, שֶׁהַחֲנוּת מְמֻקֶּמֶת מְעַט בַּצַּד, אֵין רוֹאִים מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַשּׁוּק כֻּלּוֹ. לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַבָּאָה הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לְקַבֵּל אֶת הַחֲנוּת הַמֶּרְכָּזִית בְּיוֹתֵר, כִּי מִשָּׁם נִתָּן לִסְקֹר אֶת כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַּכִּכָּר!"... הָבָה נַחְשֹׁב, כְּלוּם אֵין אָנוּ דּוֹמִים לְאוֹתוֹ אָדָם? אֶשְׁתָּקַד קִבַּלְנוּ שְׁנַת חַיִּים כְּדֵי לְשַׁלֵּם "דְּמֵי שְׂכִירוּת" שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת. אֶת הַשָּׁנָה בִּלִּינוּ בְּנוֹחוּת, מִצִּינוּ אֶת טוֹבוֹתֶיהָ, וְלֹא "הִרְוַחְנוּ" מְאוּמָה כְּדֵי לְשַׁלֵּם כִּ"דְמֵי שְׂכִירוּת". עַתָּה בָּאִים אָנוּ, וּבְפִינוּ בַּקָּשָׁה: שְׂכִירוּת חֲדָשָׁה - וְטוֹבָה אַף יוֹתֵר... לְכָל הַפָּחוֹת נַבְטִיחַ, כִּי נִשְׁתַּדֵּל "לִסְחֹר" הַשָּׁנָה, וְלֹא נִתְבַּטֵּל כָּל הָעֵת! לְכָל הַפָּחוֹת נַזְכִּיר אֶת טוּבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶת מִדַּת "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן", "צְדָקָה וָחֶסֶד עֲשֵׂה עִמָּנוּ, לְמַעַן שְׁמֶךָ"! (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, וַיּוֹסֵף אַבְרָהָם)