Otzarot-Article

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (כה-יז) בְּרַשִּׁ"י, כָּאן הִזְהִיר עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים. וְכַאֲשֶׁר אָדָם מוֹחֵל עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים, עַל צַעַר שֶׁגָּרְמוּ לוֹ אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם, מָה רַב שְׂכָרוֹ!

כַּמָּה קָשֶׁה לָאָדָם לְוַתֵּר לְרֵעֵהוּ! כַּמָּה קָשֶׁה לוֹ לְוַתֵּר אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קָטָן, וַאֲפִלּוּ עַל מִלָּה לֹא נְכוֹנָה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי חֲבֵרוֹ, וּפָגְעָה בּוֹ! הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהִתְמוֹדֵד עִם הַקֹּשִׁי הַזֶּה הוּא לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע עַל הָרֶוַח הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי לְהִכָּנֵס לְחֶשְׁבּוֹנֵנוּ אִם נִלְמַד לְוַתֵּר.

הַסִּפּוּר דִּלְהַלָּן הֻשְׁמַע מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן, וְנוּכַל לִלְמֹד מִכָּאן עַל עָצְמָתוֹ וְגֹדֶל חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַוִּתּוּר.

הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בְּאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁלָּקָה בַּ"מַּחֲלָה", וּבְעִקְּבוֹת זֶה הֵחֵל לִפְקֹד, מֵחַד, אֶת קִבְרֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, וּמֵאִידָךְ נָקַשׁ עַל דַּלְתוֹת בָּתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הַחַיִּים עִמָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנִיקוּ לוֹ אֶת בִּרְכָתָם וְיִתְנוּ לוֹ עֵצָה וּסְגֻלָּה כֵּיצַד יוּכַל לְהֵרָפֵא.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְמֵירוֹן וּלְהַפִּיל שָׁם תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. לִפְנֵי כֵן הוּא נִכְנַס אֶל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, וְסִפֵּר לוֹ עַל נְסִיעָתוֹ הַמְתֻכְנֶנֶת.

הַצַּדִּיק בֵּרֵךְ אוֹתוֹ מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁהוּא מִתְעַתֵּד לַעֲלוֹת מֵירוֹנָה, הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ "אֲנִי אֶמְסֹר לְךָ מִכְתָּב מֵאִשְׁתְּךָ, וְתַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל קֶבֶר הָרַשְׁבִּ"י..."

פָּקַח הַתַּלְמִיד חָכָם אֶת עֵינָיו בִּתְמִיהָה רַבָּתִי, וְלֹא יָדַע בַּמֶּה מְדֻבָּר, וְעַל אֵיזֶה מִכְתָּב מְדַבֵּר הַצַּדִּיק.

אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ בַּמֶּה מְדֻבָּר, וְצָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּבַּיִת אִשָּׁה צַדֶּקֶת יוֹצֵאת מִגֶּדֶר הָרָגִיל, אָמַר.

הַסִּפּוּר שֶׁהִתְגַּלָּה עַתָּה, וְשֶׁהִתְרַחֵשׁ עוֹד לִפְנֵי חֲתֻנָּתָם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג, הִפְתִּיעַ אֶת הַבַּעַל.

זְמַן מָה לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁלָּכֶם, סִפֵּר הַצַּדִּיק, פָּגַע מִישֶׁהוּ בְּאִשְׁתְּךָ לֶעָתִיד, בְּצוּרָה חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר. מִשֶּׁעָמַד הַפּוֹגֵעַ עַל גֹּדֶל טָעוּתוֹ, וְיָדַע אֶת הַחֵטְא שֶׁעָשָׂה, בָּא מִיָּד לְבַקֵּשׁ מְחִילָה, סְלִיחָה וְכַפָּרָה, אֲבָל הָאִשָּׁה מֵאֲנָה לִשְׁמֹעַ, וְלֹא רָצְתָה לִסְלֹחַ. הַפּוֹגֵעַ עָלָה לְבֵיתִי וְשָׁאַל מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְפַיְּסָהּ.

מִשֶּׁרָאִיתִי אֶת שִׁבְרוֹן לִבּוֹ שֶׁל הַפּוֹגֵעַ, שָׁלַחְתִּי שָׁלִיחַ אֶל הַנִּפְגַּעַת וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה שֶׁתִּסְלַח עַל הַחֵטְא שֶׁעָשָׂה כְּלַפֶּיהָ. אֲבָל, גַּם לְאַחַר שֶׁהִגִּיעָה אֵלֶיהָ הַבַּקָּשָׁה, סֵרְבָה הָאִשָּׁה לִסְלֹחַ.

רַק לְאַחַר מַסָּע מְפָרֵךְ שֶׁל שִׁכְנוּעִים וְהַפְצָרוֹת שֶׁל גּוֹרְמִים שׁוֹנִים, הִתְרַצְּתָה הָאִשָּׁה, וְסָלְחָה בְּלֵב שָׁלֵם.

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל סְלִיחָתָהּ, בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לְהַעֲלוֹת אֶת הַסְּלִיחָה עַל הַכְּתָב, פַּעֲמַיִם; עֹתֶק אֶחָד תַּשְׁאִיר אֶצְלָהּ, וְאֶת הָעֹתֶק הַשֵּׁנִי תַּעֲבִיר אֵלַי.

עַכְשָׁו פָּנָה הַצַּדִּיק אֶל הַתַּלְמִיד חָכָם וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ לְצִיּוּנוֹ שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י בְּמֵירוֹן, קַח מִמֶּנִּי אֶת מִכְתַּב הַסְּלִיחָה שֶׁכָּתְבָה אִשְׁתְּךָ, וְלִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל - הַנַּח אוֹתוֹ עַל קֶבֶר רַשְׁבִּ"י, וְתַגִּיד שֶׁבִּזְכוּת זֶה שֶׁוִּתְּרָה וְסָלְחָה לְמִי שֶׁפָּגַע בָּהּ, אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּמְלִיץ טוֹב עַל אִשְׁתְּךָ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַלְמָנָה.

עָשָׂה הָאַבְרֵךְ כְּפִי שֶׁהִצְטַוָּה וְנָטַל עִמּוֹ אֶת הַמִּכְתָּב, וּבְהַגִּיעוֹ לַצִּיּוּן בְּמֵירוֹן שָׁפַךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַלְמָנָה, וּבִזְכוּתָהּ יִוָּשַׁע גַּם הוּא וְיֵרָפֵא מִמַּחֲלָתוֹ.

וּמֶה הָיָה בַּסּוֹף? - לְאַחַר שֶׁשָּׁב מֵהַתְּפִלָּה הַנִּרְגֶּשֶׁת, עָשָׂה שׁוּב צִלּוּם, וְהַגִּדּוּל נֶעֱלַם כְּלֹא הָיָה.

כְּשֶׁנִּדָּרֵשׁ גַּם אֲנַחְנוּ, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, לְוַתֵּר לְרֵעֵינוּ וְלַחֲבֵרֵינוּ, כְּדַאי שֶׁנִּזָּכֵר בְּסִפּוּר זֶה. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	מטות תשע"ו
	מַעֲלַת הַשּׁוֹמֵר פִּיו
	"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (כה-יז) בְּרַשִּׁ"י, כָּאן הִזְהִיר עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים. וְכַאֲשֶׁר אָדָם מוֹחֵל עַל אוֹנָאַת דְּבָרִים, עַל צַעַר שֶׁגָּרְמוּ לוֹ אֲנָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם, מָה רַב שְׂכָרוֹ! כַּמָּה קָשֶׁה לָאָדָם לְוַתֵּר לְרֵעֵהוּ! כַּמָּה קָשֶׁה לוֹ לְוַתֵּר אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קָטָן, וַאֲפִלּוּ עַל מִלָּה לֹא נְכוֹנָה שֶׁיָּצְאָה מִפִּי חֲבֵרוֹ, וּפָגְעָה בּוֹ! הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהִתְמוֹדֵד עִם הַקֹּשִׁי הַזֶּה הוּא לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע עַל הָרֶוַח הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי לְהִכָּנֵס לְחֶשְׁבּוֹנֵנוּ אִם נִלְמַד לְוַתֵּר. הַסִּפּוּר דִּלְהַלָּן הֻשְׁמַע מִמָּקוֹר רִאשׁוֹן, וְנוּכַל לִלְמֹד מִכָּאן עַל עָצְמָתוֹ וְגֹדֶל חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַוִּתּוּר. הַמַּעֲשֶׂה הָיָה בְּאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁלָּקָה בַּ"מַּחֲלָה", וּבְעִקְּבוֹת זֶה הֵחֵל לִפְקֹד, מֵחַד, אֶת קִבְרֵיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, וּמֵאִידָךְ נָקַשׁ עַל דַּלְתוֹת בָּתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הַחַיִּים עִמָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנִיקוּ לוֹ אֶת בִּרְכָתָם וְיִתְנוּ לוֹ עֵצָה וּסְגֻלָּה כֵּיצַד יוּכַל לְהֵרָפֵא. יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט לִנְסֹעַ לְמֵירוֹן וּלְהַפִּיל שָׁם תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי. לִפְנֵי כֵן הוּא נִכְנַס אֶל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, וְסִפֵּר לוֹ עַל נְסִיעָתוֹ הַמְתֻכְנֶנֶת. הַצַּדִּיק בֵּרֵךְ אוֹתוֹ מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּכְשֶׁשָּׁמַע שֶׁהוּא מִתְעַתֵּד לַעֲלוֹת מֵירוֹנָה, הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ "אֲנִי אֶמְסֹר לְךָ מִכְתָּב מֵאִשְׁתְּךָ, וְתַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל קֶבֶר הָרַשְׁבִּ"י..." פָּקַח הַתַּלְמִיד חָכָם אֶת עֵינָיו בִּתְמִיהָה רַבָּתִי, וְלֹא יָדַע בַּמֶּה מְדֻבָּר, וְעַל אֵיזֶה מִכְתָּב מְדַבֵּר הַצַּדִּיק. אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ בַּמֶּה מְדֻבָּר, וְצָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בַּבַּיִת אִשָּׁה צַדֶּקֶת יוֹצֵאת מִגֶּדֶר הָרָגִיל, אָמַר. הַסִּפּוּר שֶׁהִתְגַּלָּה עַתָּה, וְשֶׁהִתְרַחֵשׁ עוֹד לִפְנֵי חֲתֻנָּתָם שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג, הִפְתִּיעַ אֶת הַבַּעַל. זְמַן מָה לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁלָּכֶם, סִפֵּר הַצַּדִּיק, פָּגַע מִישֶׁהוּ בְּאִשְׁתְּךָ לֶעָתִיד, בְּצוּרָה חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר. מִשֶּׁעָמַד הַפּוֹגֵעַ עַל גֹּדֶל טָעוּתוֹ, וְיָדַע אֶת הַחֵטְא שֶׁעָשָׂה, בָּא מִיָּד לְבַקֵּשׁ מְחִילָה, סְלִיחָה וְכַפָּרָה, אֲבָל הָאִשָּׁה מֵאֲנָה לִשְׁמֹעַ, וְלֹא רָצְתָה לִסְלֹחַ. הַפּוֹגֵעַ עָלָה לְבֵיתִי וְשָׁאַל מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְפַיְּסָהּ. מִשֶּׁרָאִיתִי אֶת שִׁבְרוֹן לִבּוֹ שֶׁל הַפּוֹגֵעַ, שָׁלַחְתִּי שָׁלִיחַ אֶל הַנִּפְגַּעַת וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה שֶׁתִּסְלַח עַל הַחֵטְא שֶׁעָשָׂה כְּלַפֶּיהָ. אֲבָל, גַּם לְאַחַר שֶׁהִגִּיעָה אֵלֶיהָ הַבַּקָּשָׁה, סֵרְבָה הָאִשָּׁה לִסְלֹחַ. רַק לְאַחַר מַסָּע מְפָרֵךְ שֶׁל שִׁכְנוּעִים וְהַפְצָרוֹת שֶׁל גּוֹרְמִים שׁוֹנִים, הִתְרַצְּתָה הָאִשָּׁה, וְסָלְחָה בְּלֵב שָׁלֵם. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל סְלִיחָתָהּ, בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לְהַעֲלוֹת אֶת הַסְּלִיחָה עַל הַכְּתָב, פַּעֲמַיִם; עֹתֶק אֶחָד תַּשְׁאִיר אֶצְלָהּ, וְאֶת הָעֹתֶק הַשֵּׁנִי תַּעֲבִיר אֵלַי. עַכְשָׁו פָּנָה הַצַּדִּיק אֶל הַתַּלְמִיד חָכָם וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁאַתָּה נוֹסֵעַ לְצִיּוּנוֹ שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י בְּמֵירוֹן, קַח מִמֶּנִּי אֶת מִכְתַּב הַסְּלִיחָה שֶׁכָּתְבָה אִשְׁתְּךָ, וְלִפְנֵי שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל - הַנַּח אוֹתוֹ עַל קֶבֶר רַשְׁבִּ"י, וְתַגִּיד שֶׁבִּזְכוּת זֶה שֶׁוִּתְּרָה וְסָלְחָה לְמִי שֶׁפָּגַע בָּהּ, אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיַּמְלִיץ טוֹב עַל אִשְׁתְּךָ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַלְמָנָה. עָשָׂה הָאַבְרֵךְ כְּפִי שֶׁהִצְטַוָּה וְנָטַל עִמּוֹ אֶת הַמִּכְתָּב, וּבְהַגִּיעוֹ לַצִּיּוּן בְּמֵירוֹן שָׁפַךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה אַלְמָנָה, וּבִזְכוּתָהּ יִוָּשַׁע גַּם הוּא וְיֵרָפֵא מִמַּחֲלָתוֹ. וּמֶה הָיָה בַּסּוֹף? - לְאַחַר שֶׁשָּׁב מֵהַתְּפִלָּה הַנִּרְגֶּשֶׁת, עָשָׂה שׁוּב צִלּוּם, וְהַגִּדּוּל נֶעֱלַם כְּלֹא הָיָה. כְּשֶׁנִּדָּרֵשׁ גַּם אֲנַחְנוּ, בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, לְוַתֵּר לְרֵעֵינוּ וְלַחֲבֵרֵינוּ, כְּדַאי שֶׁנִּזָּכֵר בְּסִפּוּר זֶה. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)