Otzarot-Article

"צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם" (כה-יז) "צָרוֹר" - הֲרֵי זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי: הֱיוּ לָהֶם לְצוֹרְרִים, לְשׂוֹנְאִים וּלְאוֹיְבִים! תִּנְקְמוּ וְתִטְּרוּ, אַל תִּתְיַדְּדוּ!

וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים: וְכִי יֵשׁ צֹרֶךְ בְּצִוּוּי מְיֻחָד כְּדֵי לִשְׂנֹא אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהֶחְטִיאוּ וְדִרְדְּרוּ עַם שָׁלֵם, וְגָרְמוּ לְמַגֵּפָה שֶׁהִפִּילָה בָּעָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף אִישׁ. וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיוּ נוֹפְלִים לוּלֵי קִנְאָתוֹ שֶׁל פִּינְחָס!

הַמְּגִיפָה זִעְזְעָה אֶת הָעָם, וְנִתְּקָה אוֹתוֹ מִבְּנוֹת מִדְיָן. אֲבָל בְּאֹפֶן מוּזָר, לֹא הָיְתָה בְּלִבָּם טִינָה עַל הַמִּדְיָנִים: "תָּבִינוּ", אָמְרוּ, "זוֹהִי הַתַּרְבּוּת שֶׁלָּהֶם. מַתִּירָנוּת. כָּךְ הֵם חַיִּים. זֶה הַסִּגְנוֹן שֶׁלָּהֶם. נָכוֹן שֶׁזֶּה רָחוֹק מִן הַמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ. נָכוֹן שֶׁאֲבוֹתֵינוּ לֹא חִנְּכוּ אוֹתָנוּ בְּצוּרָה כָּזוֹ. וְנָכוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עָלֵינוּ, לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּתּוֹת. אֲבָל הֵם לֹא אֲשֵׁמִים. יֵשׁ לָהֶם כָּזוֹ תַּרְבּוּת, מַעֲרָבִית..."

וּכְנֶגֶד הַדֵּעָה הַזֹּאת, בְּדִיּוּק כְּנֶגֶד הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, בָּא הַכָּתוּב לִמְחוֹת!

"צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, וְהִכֵּיתֶם אוֹתָם!" מַדּוּעַ? "כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם!" דְּעוּ, שֶׁאֵין זֶה רַק סִגְנוֹן הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם, מַתִּירָנוּת נְבוּבָה וּרְקוּבָה. דְּעוּ שֶׁהֵם רָצוּ לְהַחְטִיא אֶתְכֶם, לְהַשְׁחִית אֶתְכֶם! לְקַלְקֵל אֶת תֻּמַּתְכֶם וּלְטַמֵּא אֶתְכֶם!

הַתֹּם וְהַטֹּהַר הַיְּהוּדִי הֵם לִצְנִינִים בְּעֵינֵיהֶם, וְהֵם שָׂמוּ לָהֶם לְמַטָּרָה לַעֲקֹר אוֹתָם מִן הַשֹּׁרֶשׁ! עַל כָּךְ: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים!" וְהַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ.

אֲבוֹתֵינוּ חַיוּ בְּתֹם וּבְטֹהַר, בִּצְנִיעוּת וּבְאֹשֶׁר. בָּאוּ לְאֶרֶץ הָאָבוֹת, לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וּפִתְאוֹם, בְּבַת אַחַת, נִקְלְעוּ לִמְעַרְבֹּלֶת סוֹחֶפֶת. אֵיפֹה הַצְּנִיעוּת וְהַזֹּךְ, אֵיפֹה הָאוֹר וְהָאֹשֶׁר. לְאָן נֶעֶלְמָה הַמָּסֹרֶת הַמֻּפְלָאָה?

אָז אֲנָשִׁים אוֹמְרִים לְעַצְמָם: "כָּאֵלּוּ הֵם הַחַיִּים כָּאן. זוֹהִי הַמַּתִּירָנוּת, הַתַּרְבּוּת הַמַּעֲרָבִית, הַדּוֹר הֶחָדָשׁ. זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ..."

אֲבָל הַתּוֹרָה קוֹבַעַת: "לֹא! צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם" – מִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ לְנַתֵּק מִן הַמָּסֹרֶת, הָיְתָה כָּאן יָד מְכַוֶּנֶת, יָד זְדוֹנִית! אָסוּר לְהַשְׁלִים עִם הַתּוֹפָעָה, יֵשׁ לְהִלָּחֵם בָּהּ - וּלְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ!

וְהַמַּסְקָנָה: הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַצַּדִּיקִים הֵם "מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה", נְצִיגֵי הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ, שְׁלוּחָיו וְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כָּךְ בְּ"זֶה לְעֻמַּת זֶה" יֵשׁ גַּם לַסִּטְרָא אַחְרָא נְצִיגִים, יֵשׁ שָׁם מֶרְכָּבָה לַטֻּמְאָה, שַׁגְרִירֵי הַהַשְׁחָתָה. וְלֹא קָשֶׁה לְאַתְּרָם כִּי לֹא רַבִּים הֵם.

מָרָן הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זָצָ"ל הִגְדִּיר אֶת הַתִּקְשֹׁרֶת הַכְּלָלִית, הַכְּתוּבָה וְהַמְשֻׁדֶּרֶת, כְּמַחְטִיאָה בִּשְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת: דֵּעוֹת פְּסוּלוֹת, כְּפִירָה וְלַעַג לְכָל קֹדֶשׁ (עֲבוֹדָה זָרָה), מַתִּירָנוּת חוֹלָנִית וּפְרִיצוּת, וְהַטָּפָה לְכָל שְׁחִיתוּת מְנַוֶּנֶת וּמְשֻׁלַּחַת רֶסֶן (גִּלּוּי עֲרָיוֹת), וְדִוּוּחַ מַתְמִיד עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַד לְהַשְׁרָשַׁת זִילוּת חַיֵּי אָדָם (שְׁפִיכוּת דָּמִים).

מַה דּוֹחֵף מַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה וְעִתּוֹנָאִים כֹּה רַבִּים לִהְיוֹת לְשׁוֹפַר הַהֶרֶס הָרוּחָנִי שֶׁל רִבְבוֹת אֲנָשִׁים? רְתוּמִים הֵם לְמֶרְכֶּבֶת הַשָּׂטָן, וְדוֹהֲרִים בְּשִׂמְחָה בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל!

וְהַשְּׁאֵלָה הִיא: הַאִם אָנוּ צוֹרְרִים אוֹתָם כְּפִי שֶׁהֵם צוֹרְרִים אוֹתָנוּ? הַאִם אָנוּ מְתַעֲבִים וְסוֹלְדִים, אוֹ מִתְיַחֲסִים בַּאֲדִישׁוּת?

הַגָּאוֹן רַבִּי בָּרוּךְ בֶּר מִקָּמֶנִיץ זָצָ"ל נִכְנַס פַּעַם לְבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִמְּקֹרָבָיו, וְרָאָה עִתּוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן. עִתּוֹן חִלּוֹנִי. הִזְדַּעְזֵעַ, וּפָנָיו הֶחְוִירוּ: "אֵיךְ... אֵיךְ אַתָּה מְסֻגָּל"... שָׁאַל בְּרֶתֶת.

הַלָּה לֹא הֵבִין לְסִבַּת הַחַלְחָלָה. נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ כָּאן כַּתָּבוֹת, אֵיךְ לוֹמַר, שֶׁלֹּא בְּרוּחַ חֲרֵדִית. אֲבָל הֲרֵי יֵשׁ גַּם יְדִיעוֹת, וּמַאֲמָרִים, וְנִתּוּחֵי מַצָּב, דְּבָרִים נְחוּצִים...

נָתַן בּוֹ הַגָּאוֹן מַבָּטוֹ הַחוֹדֵר, וְשָׁאַל: "וְאִם הָעוֹרֵךְ הָיָה נִתְקָף שִׁגָּעוֹן, וּמַחְלִיט לְהַשְׁמִיץ וּלְהַכְפִּישׁ בְּאֹפֶן קָבוּעַ אֶת אָבִיךָ - הַאִם הָיִיתָ קוֹנֶה עִתּוֹן זֶה?!"

"וַדַּאי שֶׁלֹּא!" הִתְחַלְחֵל הָאִישׁ.

"וּלְהַכְפִּישׁ אֶת הַדָּת - וְלִלְעֹג לַמִּצְווֹת - וְלִצְחֹק לַמָּסֹרֶת - וְלִכְפֹּר בְּאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם - זֶה לֹא נֶחְשָׁב?! זֶה לֹא מְקוֹמֵם?! זֶה - נִסְבָּל?!"...

וְהַלָּה כְּבָר הֵבִין לְסִבַּת הַחַלְחָלָה...

וּבְפֵרוּשׁ נִצְטַוֵּינוּ עַל כָּךְ בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים", תִּשְׂנָא וּתְתַעֵב אֶת הַמְנַסִּים לְהַחְטִיא, אֶת הַמְבַקְּשִׁים לִתְקֹעַ טְרִיז בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כַּכָּתוּב: "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם!"

אַל תִּתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת - כְּשֵׁם שֶׁאֵינְךָ מוּכָן לִמְחֹל לִמְקַלֵּל אָבִיךָ, לִמְבַזֵּה הוֹרֶיךָ!!!

וּנְקֻדָּה נוֹסֶפֶת, חֲשׁוּבָה לֹא פָּחוֹת. הָאָדָם הוּא עוֹלָם קָטָן. גַּם בּוֹ שׁוֹכֵן בִּלְעָם זָעִיר, וּמְקַנְּנִים כֹּחוֹת מִדְיָן. הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית וּמַדִּיחַ, יוֹעֵץ וּמְפַתֶּה. וּפְעָמִים שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא, וּמִתְיַסֵּר, מִתְגַּבֵּר וּמִתְנַתֵּק, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּמַשְׁמִיעֵנוּ הַכָּתוּב שֶׁבְּכָךְ אֵין דַּי: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"! "אֹהֲבֵי ה', שִׂנְאוּ רָע!" (תְּהִלִּים צז-י)

הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת (נְדָרִים ט:) מְסַפֶּרֶת עַל נַעַר רוֹעִים, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים". פַּעַם הָלַךְ לְמַלֵּא מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְרָאָה אֶת בָּבוּאָתוֹ, וּפָחַז עָלָיו יִצְרוֹ. וְאָמַר לוֹ: "רָשָׁע, לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ. וְאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה!" - עַל מִי צָעַק, בְּמִי גָּעַר, בַּיֵּצֶר הָרָע! לֹא הִתְיַחֵס אֵלָיו בְּסַלְחָנוּת, אֶלָּא יָדַע שֶׁהוּא "הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעוֹלָם"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	מטות תשע"ו
	הַכֶּתֶר שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ הַגָּרוֹן
	"צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם" (כה-יז) "צָרוֹר" - הֲרֵי זֶה לְשׁוֹן צִוּוּי: הֱיוּ לָהֶם לְצוֹרְרִים, לְשׂוֹנְאִים וּלְאוֹיְבִים! תִּנְקְמוּ וְתִטְּרוּ, אַל תִּתְיַדְּדוּ! וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים: וְכִי יֵשׁ צֹרֶךְ בְּצִוּוּי מְיֻחָד כְּדֵי לִשְׂנֹא אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהֶחְטִיאוּ וְדִרְדְּרוּ עַם שָׁלֵם, וְגָרְמוּ לְמַגֵּפָה שֶׁהִפִּילָה בָּעָם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף אִישׁ. וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הָיוּ נוֹפְלִים לוּלֵי קִנְאָתוֹ שֶׁל פִּינְחָס! הַמְּגִיפָה זִעְזְעָה אֶת הָעָם, וְנִתְּקָה אוֹתוֹ מִבְּנוֹת מִדְיָן. אֲבָל בְּאֹפֶן מוּזָר, לֹא הָיְתָה בְּלִבָּם טִינָה עַל הַמִּדְיָנִים: "תָּבִינוּ", אָמְרוּ, "זוֹהִי הַתַּרְבּוּת שֶׁלָּהֶם. מַתִּירָנוּת. כָּךְ הֵם חַיִּים. זֶה הַסִּגְנוֹן שֶׁלָּהֶם. נָכוֹן שֶׁזֶּה רָחוֹק מִן הַמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ. נָכוֹן שֶׁאֲבוֹתֵינוּ לֹא חִנְּכוּ אוֹתָנוּ בְּצוּרָה כָּזוֹ. וְנָכוֹן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עָלֵינוּ, לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִתְפַּתּוֹת. אֲבָל הֵם לֹא אֲשֵׁמִים. יֵשׁ לָהֶם כָּזוֹ תַּרְבּוּת, מַעֲרָבִית..." וּכְנֶגֶד הַדֵּעָה הַזֹּאת, בְּדִיּוּק כְּנֶגֶד הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, בָּא הַכָּתוּב לִמְחוֹת! "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, וְהִכֵּיתֶם אוֹתָם!" מַדּוּעַ? "כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם!" דְּעוּ, שֶׁאֵין זֶה רַק סִגְנוֹן הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם, מַתִּירָנוּת נְבוּבָה וּרְקוּבָה. דְּעוּ שֶׁהֵם רָצוּ לְהַחְטִיא אֶתְכֶם, לְהַשְׁחִית אֶתְכֶם! לְקַלְקֵל אֶת תֻּמַּתְכֶם וּלְטַמֵּא אֶתְכֶם! הַתֹּם וְהַטֹּהַר הַיְּהוּדִי הֵם לִצְנִינִים בְּעֵינֵיהֶם, וְהֵם שָׂמוּ לָהֶם לְמַטָּרָה לַעֲקֹר אוֹתָם מִן הַשֹּׁרֶשׁ! עַל כָּךְ: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים!" וְהַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ. אֲבוֹתֵינוּ חַיוּ בְּתֹם וּבְטֹהַר, בִּצְנִיעוּת וּבְאֹשֶׁר. בָּאוּ לְאֶרֶץ הָאָבוֹת, לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, וּפִתְאוֹם, בְּבַת אַחַת, נִקְלְעוּ לִמְעַרְבֹּלֶת סוֹחֶפֶת. אֵיפֹה הַצְּנִיעוּת וְהַזֹּךְ, אֵיפֹה הָאוֹר וְהָאֹשֶׁר. לְאָן נֶעֶלְמָה הַמָּסֹרֶת הַמֻּפְלָאָה? אָז אֲנָשִׁים אוֹמְרִים לְעַצְמָם: "כָּאֵלּוּ הֵם הַחַיִּים כָּאן. זוֹהִי הַמַּתִּירָנוּת, הַתַּרְבּוּת הַמַּעֲרָבִית, הַדּוֹר הֶחָדָשׁ. זֶה מַה שֶּׁיֵּשׁ..." אֲבָל הַתּוֹרָה קוֹבַעַת: "לֹא! צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, כִּי צוֹרְרִים הֵם לָכֶם" – מִישֶׁהוּ בִּקֵּשׁ לְנַתֵּק מִן הַמָּסֹרֶת, הָיְתָה כָּאן יָד מְכַוֶּנֶת, יָד זְדוֹנִית! אָסוּר לְהַשְׁלִים עִם הַתּוֹפָעָה, יֵשׁ לְהִלָּחֵם בָּהּ - וּלְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ! וְהַמַּסְקָנָה: הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַצַּדִּיקִים הֵם "מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה", נְצִיגֵי הַבּוֹרֵא בְּעוֹלָמוֹ, שְׁלוּחָיו וְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, כָּךְ בְּ"זֶה לְעֻמַּת זֶה" יֵשׁ גַּם לַסִּטְרָא אַחְרָא נְצִיגִים, יֵשׁ שָׁם מֶרְכָּבָה לַטֻּמְאָה, שַׁגְרִירֵי הַהַשְׁחָתָה. וְלֹא קָשֶׁה לְאַתְּרָם כִּי לֹא רַבִּים הֵם. מָרָן הַ"קְּהִלּוֹת יַעֲקֹב" זָצָ"ל הִגְדִּיר אֶת הַתִּקְשֹׁרֶת הַכְּלָלִית, הַכְּתוּבָה וְהַמְשֻׁדֶּרֶת, כְּמַחְטִיאָה בִּשְׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת: דֵּעוֹת פְּסוּלוֹת, כְּפִירָה וְלַעַג לְכָל קֹדֶשׁ (עֲבוֹדָה זָרָה), מַתִּירָנוּת חוֹלָנִית וּפְרִיצוּת, וְהַטָּפָה לְכָל שְׁחִיתוּת מְנַוֶּנֶת וּמְשֻׁלַּחַת רֶסֶן (גִּלּוּי עֲרָיוֹת), וְדִוּוּחַ מַתְמִיד עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַד לְהַשְׁרָשַׁת זִילוּת חַיֵּי אָדָם (שְׁפִיכוּת דָּמִים). מַה דּוֹחֵף מַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה וְעִתּוֹנָאִים כֹּה רַבִּים לִהְיוֹת לְשׁוֹפַר הַהֶרֶס הָרוּחָנִי שֶׁל רִבְבוֹת אֲנָשִׁים? רְתוּמִים הֵם לְמֶרְכֶּבֶת הַשָּׂטָן, וְדוֹהֲרִים בְּשִׂמְחָה בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל! וְהַשְּׁאֵלָה הִיא: הַאִם אָנוּ צוֹרְרִים אוֹתָם כְּפִי שֶׁהֵם צוֹרְרִים אוֹתָנוּ? הַאִם אָנוּ מְתַעֲבִים וְסוֹלְדִים, אוֹ מִתְיַחֲסִים בַּאֲדִישׁוּת? הַגָּאוֹן רַבִּי בָּרוּךְ בֶּר מִקָּמֶנִיץ זָצָ"ל נִכְנַס פַּעַם לְבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִמְּקֹרָבָיו, וְרָאָה עִתּוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן. עִתּוֹן חִלּוֹנִי. הִזְדַּעְזֵעַ, וּפָנָיו הֶחְוִירוּ: "אֵיךְ... אֵיךְ אַתָּה מְסֻגָּל"... שָׁאַל בְּרֶתֶת. הַלָּה לֹא הֵבִין לְסִבַּת הַחַלְחָלָה. נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ כָּאן כַּתָּבוֹת, אֵיךְ לוֹמַר, שֶׁלֹּא בְּרוּחַ חֲרֵדִית. אֲבָל הֲרֵי יֵשׁ גַּם יְדִיעוֹת, וּמַאֲמָרִים, וְנִתּוּחֵי מַצָּב, דְּבָרִים נְחוּצִים... נָתַן בּוֹ הַגָּאוֹן מַבָּטוֹ הַחוֹדֵר, וְשָׁאַל: "וְאִם הָעוֹרֵךְ הָיָה נִתְקָף שִׁגָּעוֹן, וּמַחְלִיט לְהַשְׁמִיץ וּלְהַכְפִּישׁ בְּאֹפֶן קָבוּעַ אֶת אָבִיךָ - הַאִם הָיִיתָ קוֹנֶה עִתּוֹן זֶה?!" "וַדַּאי שֶׁלֹּא!" הִתְחַלְחֵל הָאִישׁ. "וּלְהַכְפִּישׁ אֶת הַדָּת - וְלִלְעֹג לַמִּצְווֹת - וְלִצְחֹק לַמָּסֹרֶת - וְלִכְפֹּר בְּאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם - זֶה לֹא נֶחְשָׁב?! זֶה לֹא מְקוֹמֵם?! זֶה - נִסְבָּל?!"... וְהַלָּה כְּבָר הֵבִין לְסִבַּת הַחַלְחָלָה... וּבְפֵרוּשׁ נִצְטַוֵּינוּ עַל כָּךְ בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים", תִּשְׂנָא וּתְתַעֵב אֶת הַמְנַסִּים לְהַחְטִיא, אֶת הַמְבַקְּשִׁים לִתְקֹעַ טְרִיז בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כַּכָּתוּב: "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם!" אַל תִּתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּסַלְחָנוּת - כְּשֵׁם שֶׁאֵינְךָ מוּכָן לִמְחֹל לִמְקַלֵּל אָבִיךָ, לִמְבַזֵּה הוֹרֶיךָ!!! וּנְקֻדָּה נוֹסֶפֶת, חֲשׁוּבָה לֹא פָּחוֹת. הָאָדָם הוּא עוֹלָם קָטָן. גַּם בּוֹ שׁוֹכֵן בִּלְעָם זָעִיר, וּמְקַנְּנִים כֹּחוֹת מִדְיָן. הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית וּמַדִּיחַ, יוֹעֵץ וּמְפַתֶּה. וּפְעָמִים שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא, וּמִתְיַסֵּר, מִתְגַּבֵּר וּמִתְנַתֵּק, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּמַשְׁמִיעֵנוּ הַכָּתוּב שֶׁבְּכָךְ אֵין דַּי: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, וְהִכִּיתֶם אוֹתָם"! "אֹהֲבֵי ה', שִׂנְאוּ רָע!" (תְּהִלִּים צז-י) הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת (נְדָרִים ט:) מְסַפֶּרֶת עַל נַעַר רוֹעִים, "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים". פַּעַם הָלַךְ לְמַלֵּא מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְרָאָה אֶת בָּבוּאָתוֹ, וּפָחַז עָלָיו יִצְרוֹ. וְאָמַר לוֹ: "רָשָׁע, לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ. וְאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה!" - עַל מִי צָעַק, בְּמִי גָּעַר, בַּיֵּצֶר הָרָע! לֹא הִתְיַחֵס אֵלָיו בְּסַלְחָנוּת, אֶלָּא יָדַע שֶׁהוּא "הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעוֹלָם"! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)