Otzarot-Article

"וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא" (יג-יח) כָּתַב רַבֵּנוּ הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּקֵּשׁ לְהוֹרוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נָפַל פַּחְדָּם עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה רָחָב לַמְרַגְּלִים: "נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יְהוֹשֻׁעַ ב-יא). וְעַל כָּךְ יוֹרוּ הַמִּבְצָרִים בָּהֶם הִקִּיפוּ אֶת עַצְמָם מֵרֹב פַּחְדָּם, לַמְרוֹת חָזְקָם וְחָסְנָם. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא בְּשַׁלַּח א) כִּי בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָקְרוּ הַכְּנַעֲנִים כָּל עֲצֵי הַמַּאֲכָל שֶׁבְּאַרְצָם לְבַל יֵהָנוּ מֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְזוֹ אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן עִכֵּב הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. שֶׁכַּאֲשֶׁר רָאוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְעַכְּבִים, עָמְדוּ וְנָטְעוּ שׁוּב עֵצִים. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לַמְרַגְּלִים: "וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִיא" - וְעִם כָּל זֹאת שִׂימוּ לִבְּכֶם "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן", וְתִרְאוּ שֶׁהָאִילָנוֹת רַכִּים, כִּי נָפַל פַּחְדְּכֶם עַל הַכְּנַעֲנִים. הוֹאִיל וְכָךְ, הַנִּצָּחוֹן עֲלֵיהֶם מֻבְטָח!

בְּהֶקְשֵׁר זֶה, סִפֵּר בַּעַל "יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" זָצָ"ל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בְּמִתְקֶפֶת חֵילוֹת נַפּוֹלֵיאוֹן, יָשַׁב הַמַּצְבִּיא הָרוּסִי שֶׁפָּקַד עַל הַמַּעֲרָכָה עַל כָּל שְׁלוּחוֹתֶיהָ, וְהָרָצִים הִגִּיעוּ בְּהוּלִים וּבְשׂוֹרוֹת אִיּוֹב בְּפִיהֶם: אֲגַף פְּלוֹנִי הִתְמוֹטֵט וְחַיָּלָיו נָסִים בְּבֶהָלָה. הַמִּתְקָפָה שֶׁל גְּדוּד פְּלוֹנִי נִבְלְמָה, מַעֲרַךְ גְּדוּד פְּלוֹנִי הֻבְקַע, מִשְׁלָט פְּלוֹנִי נָפַל, הַכֹּל מִתְמוֹטֵט וְקוֹרֵס.

נִכְנַס שָׁלִישׁוֹ לַחֶדֶר, וּמָצָא אֶת הַמַּצְבִּיא בְּפָנִים נְפוּלוֹת. "מָה אֵרַע?" שָׁאַל, וְהַמַּצְבִּיא מָסַר לוֹ דִּוּוּחַ מְקֻצָּר, תַּמְצִית הַמַּפָּלוֹת וְהַקְּרִיסָה.

"וְזֶהוּ?!" תָּמַהּ הַשָּׁלִישׁ, "הַאִם לֹא הִגִּיעָה אֵלֶיךָ הַיְדִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, הַנּוֹרָאָה מִכֻּלָּן?"

נָשָׂא אֵלָיו הַמַּצְבִּיא עֵינַיִם יְגֵעוֹת, מַה יָּכוֹל כְּבָר לִהְיוֹת נוֹרָא מִכָּל אֵלּוּ?

וְהַשָּׁלִישׁ אָמַר: "הַיְדִיעָה הָאַחֲרוֹנָה מְדַוַּחַת, שֶׁהַמַּצְבִּיא הָעֶלְיוֹן אִבֵּד אֶת רוּחַ הַלְּחִימָה!"

אוֹ אָז הִתְאוֹשֵׁשׁ הַמַּצְבִּיא, הִזְרִים פְּקֻדּוֹת לְכָל עֵבֶר, יִצֵּב אֶת הַקַּוִּים וְעָרַךְ אֶת הַגְּדוּדִים, עָמַד בְּרֹאשׁ הַהִסְתָּעֲרוּת וְהָפַךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ!

וּמִכָּאן לֶקַח כֹּה חָשׁוּב עֲבוּרֵנוּ: אַל יֵאוּשׁ, דָּבָר לֹא אָבוּד. אִם רַק לֹא נְאַבֵּד אֶת הָאֹמֶץ וְהַמֶּרֶץ - נוּכַל לַהֲפֹךְ כָּל רָעָה לְטוֹבָה וְלִגְבֹּר עַל כָּל מִכְשׁוֹל. אַךְ אִם חָלִילָה תִּרְפֶּינָה יָדֵינוּ - אֲבוּדָה הַמַּעֲרָכָה מֵרֹאשׁ!...

לִפְנֵי כְּמֵאָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה חַי בַּאֲרַם צוֹבָא הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ, הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִשְׁעָן זָצָ"ל, הַיָּדוּעַ עַל שֵׁם סִפְרוֹ הֶחָשׁוּב בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר "שְׂפַת אֱמֶת". יוֹם אֶחָד בָּא לְפָנָיו אָדָם זָר. "הוֹשִׁיעַ, רַבִּי", בִּקֵּשׁ בִּתְחִנָּה. סִפֵּר שֶׁמִּתְגּוֹרֵר הוּא בְּאַחַד הַכְּפָרִים בְּחֶלְקָהּ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַמְּדִינָה. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה נֶעֱרָךְ בִּכְפָר זֶה יְרִיד מֶרְכָּזִי, וְאַלְפֵי אִכָּרִים מִכָּל רַחֲבֵי הַמָּחוֹז בָּאִים לִקְנוֹת כָּל הַדָּרוּשׁ לָהֶם לְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה: אֲרִיגִים וּמִינֵי סִדְקִית, כֵּלִים וְתַבְלִינִים, הַכֹּל מִכֹּל כֹּל. יְהוּדִי זֶה סוֹחֵר יָדוּעַ הוּא, מֻכָּר וּמְהֵימָן, הַכֹּל קָנוּ בַּחֲנוּתוֹ, וּמֵהֶם הִתְפַּרְנֵס שָׁנָה שְׁלֵמָה. גַּם הַשָּׁנָה מִלֵּא חֲנוּתוֹ סְחוֹרָה אוֹתָהּ קָנָה בְּהַקָּפָה, אֲבָל לְאַכְזָבָתוֹ אִישׁ לֹא פָּקַד אֶת חֲנוּתוֹ. הַכְּפָר רָחַשׁ קוֹנִים מִכָּל הַסְּבִיבָה, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא קָנָה אֶצְלוֹ מְאוּמָה. לְעֵת עֶרֶב פָּנָה לְבָרֵר פֵּשֶׁר דָּבָר, וְגִלּוּ לוֹ שֶׁשְּׁכֵנוֹ הָעַרְבִי הֵסִית אֶת הָאִכָּרִים לְהַחְרִים אֶת סְחוֹרָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי. יוֹדְעִים הֵם שֶׁסְּחוֹרָתוֹ מְעֻלָּה וּמְחִירָיו זוֹלִים, אַךְ פּוֹחֲדִים הֵם מִיָּדוֹ הָאֲרֻכָּה שֶׁל הַשָּׁכֵן הַצּוֹרֵר...

"וּמַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת", נֶאֱנַח הָרַב, "מַה שֶּׁהָיָה הָיָה, הַיְרִיד הִסְתַּיֵּם, הֲלֹא כֵן?"

"לֹא, רַבֵּנוּ! נִמְשָׁךְ הוּא יוֹמַיִם, לָכֵן טָרַחְתִּי וּבָאתִי!" הֵשִׁיב הַלָּה.

"אִם כָּךְ", עָנָה הָרַב, "תָּלוּן כָּאן הַלַּיְלָה. כְּתֹב אֶת שֵׁם הָעַרְבִי עַל פֶּתֶק וְהַנִּיחוֹ עִם שַׁחַר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת!"

עָשָׂה כֵן, וְהִמְתִּין לַצַּדִּיק שֶׁיְּסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ. אוֹ אָז נִגַּשׁ בְּמוֹרָא.

הֵאִיר לוֹ הַצַּדִּיק פָּנָיו, וְאָמַר: "בַּגְּמָרָא שָׁנִינוּ (גִּטִּין ז.), שֶׁאִם יֵשׁ לָאָדָם שׂוֹנְאִים - יַשְׁכִּים וְיַעֲרִיב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם נוֹפְלִים מֵאֲלֵיהֶם! כְּבָר עָשִׂיתָ כֵּן, וְעַתָּה שׁוּב לְעִירְךָ!"...

מִהֵר הָאִישׁ לִכְפָרוֹ, וּמָצָא מַסַּע הַהַלְוָיָה שֶׁל הָעַרְבִי מִתְנַהֵל לוֹ לְאִטּוֹ.

בּוֹ בַּיּוֹם, מָכַר אֶת כָּל סְחוֹרָתוֹ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בלק תשע"ו
	מוֹרֶשֶׁת הָאָבוֹת נְטוּעָה בָּנוּ
	"וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא" (יג-יח) כָּתַב רַבֵּנוּ הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּקֵּשׁ לְהוֹרוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵיךְ נָפַל פַּחְדָּם עַל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה רָחָב לַמְרַגְּלִים: "נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (יְהוֹשֻׁעַ ב-יא). וְעַל כָּךְ יוֹרוּ הַמִּבְצָרִים בָּהֶם הִקִּיפוּ אֶת עַצְמָם מֵרֹב פַּחְדָּם, לַמְרוֹת חָזְקָם וְחָסְנָם. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תַּנְחוּמָא בְּשַׁלַּח א) כִּי בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָקְרוּ הַכְּנַעֲנִים כָּל עֲצֵי הַמַּאֲכָל שֶׁבְּאַרְצָם לְבַל יֵהָנוּ מֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְזוֹ אַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן עִכֵּב הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. שֶׁכַּאֲשֶׁר רָאוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתְעַכְּבִים, עָמְדוּ וְנָטְעוּ שׁוּב עֵצִים. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לַמְרַגְּלִים: "וּמָה הָאָרֶץ, הַשְּׁמֵנָה הִיא" - וְעִם כָּל זֹאת שִׂימוּ לִבְּכֶם "הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן", וְתִרְאוּ שֶׁהָאִילָנוֹת רַכִּים, כִּי נָפַל פַּחְדְּכֶם עַל הַכְּנַעֲנִים. הוֹאִיל וְכָךְ, הַנִּצָּחוֹן עֲלֵיהֶם מֻבְטָח! בְּהֶקְשֵׁר זֶה, סִפֵּר בַּעַל "יְסוֹד הָעֲבוֹדָה" זָצָ"ל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. בְּמִתְקֶפֶת חֵילוֹת נַפּוֹלֵיאוֹן, יָשַׁב הַמַּצְבִּיא הָרוּסִי שֶׁפָּקַד עַל הַמַּעֲרָכָה עַל כָּל שְׁלוּחוֹתֶיהָ, וְהָרָצִים הִגִּיעוּ בְּהוּלִים וּבְשׂוֹרוֹת אִיּוֹב בְּפִיהֶם: אֲגַף פְּלוֹנִי הִתְמוֹטֵט וְחַיָּלָיו נָסִים בְּבֶהָלָה. הַמִּתְקָפָה שֶׁל גְּדוּד פְּלוֹנִי נִבְלְמָה, מַעֲרַךְ גְּדוּד פְּלוֹנִי הֻבְקַע, מִשְׁלָט פְּלוֹנִי נָפַל, הַכֹּל מִתְמוֹטֵט וְקוֹרֵס. נִכְנַס שָׁלִישׁוֹ לַחֶדֶר, וּמָצָא אֶת הַמַּצְבִּיא בְּפָנִים נְפוּלוֹת. "מָה אֵרַע?" שָׁאַל, וְהַמַּצְבִּיא מָסַר לוֹ דִּוּוּחַ מְקֻצָּר, תַּמְצִית הַמַּפָּלוֹת וְהַקְּרִיסָה. "וְזֶהוּ?!" תָּמַהּ הַשָּׁלִישׁ, "הַאִם לֹא הִגִּיעָה אֵלֶיךָ הַיְדִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, הַנּוֹרָאָה מִכֻּלָּן?" נָשָׂא אֵלָיו הַמַּצְבִּיא עֵינַיִם יְגֵעוֹת, מַה יָּכוֹל כְּבָר לִהְיוֹת נוֹרָא מִכָּל אֵלּוּ? וְהַשָּׁלִישׁ אָמַר: "הַיְדִיעָה הָאַחֲרוֹנָה מְדַוַּחַת, שֶׁהַמַּצְבִּיא הָעֶלְיוֹן אִבֵּד אֶת רוּחַ הַלְּחִימָה!" אוֹ אָז הִתְאוֹשֵׁשׁ הַמַּצְבִּיא, הִזְרִים פְּקֻדּוֹת לְכָל עֵבֶר, יִצֵּב אֶת הַקַּוִּים וְעָרַךְ אֶת הַגְּדוּדִים, עָמַד בְּרֹאשׁ הַהִסְתָּעֲרוּת וְהָפַךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ! וּמִכָּאן לֶקַח כֹּה חָשׁוּב עֲבוּרֵנוּ: אַל יֵאוּשׁ, דָּבָר לֹא אָבוּד. אִם רַק לֹא נְאַבֵּד אֶת הָאֹמֶץ וְהַמֶּרֶץ - נוּכַל לַהֲפֹךְ כָּל רָעָה לְטוֹבָה וְלִגְבֹּר עַל כָּל מִכְשׁוֹל. אַךְ אִם חָלִילָה תִּרְפֶּינָה יָדֵינוּ - אֲבוּדָה הַמַּעֲרָכָה מֵרֹאשׁ!... לִפְנֵי כְּמֵאָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה חַי בַּאֲרַם צוֹבָא הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ, הַמְקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִשְׁעָן זָצָ"ל, הַיָּדוּעַ עַל שֵׁם סִפְרוֹ הֶחָשׁוּב בְּתוֹרַת הַנִּסְתָּר "שְׂפַת אֱמֶת". יוֹם אֶחָד בָּא לְפָנָיו אָדָם זָר. "הוֹשִׁיעַ, רַבִּי", בִּקֵּשׁ בִּתְחִנָּה. סִפֵּר שֶׁמִּתְגּוֹרֵר הוּא בְּאַחַד הַכְּפָרִים בְּחֶלְקָהּ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַמְּדִינָה. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה נֶעֱרָךְ בִּכְפָר זֶה יְרִיד מֶרְכָּזִי, וְאַלְפֵי אִכָּרִים מִכָּל רַחֲבֵי הַמָּחוֹז בָּאִים לִקְנוֹת כָּל הַדָּרוּשׁ לָהֶם לְמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה: אֲרִיגִים וּמִינֵי סִדְקִית, כֵּלִים וְתַבְלִינִים, הַכֹּל מִכֹּל כֹּל. יְהוּדִי זֶה סוֹחֵר יָדוּעַ הוּא, מֻכָּר וּמְהֵימָן, הַכֹּל קָנוּ בַּחֲנוּתוֹ, וּמֵהֶם הִתְפַּרְנֵס שָׁנָה שְׁלֵמָה. גַּם הַשָּׁנָה מִלֵּא חֲנוּתוֹ סְחוֹרָה אוֹתָהּ קָנָה בְּהַקָּפָה, אֲבָל לְאַכְזָבָתוֹ אִישׁ לֹא פָּקַד אֶת חֲנוּתוֹ. הַכְּפָר רָחַשׁ קוֹנִים מִכָּל הַסְּבִיבָה, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא קָנָה אֶצְלוֹ מְאוּמָה. לְעֵת עֶרֶב פָּנָה לְבָרֵר פֵּשֶׁר דָּבָר, וְגִלּוּ לוֹ שֶׁשְּׁכֵנוֹ הָעַרְבִי הֵסִית אֶת הָאִכָּרִים לְהַחְרִים אֶת סְחוֹרָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי. יוֹדְעִים הֵם שֶׁסְּחוֹרָתוֹ מְעֻלָּה וּמְחִירָיו זוֹלִים, אַךְ פּוֹחֲדִים הֵם מִיָּדוֹ הָאֲרֻכָּה שֶׁל הַשָּׁכֵן הַצּוֹרֵר... "וּמַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת", נֶאֱנַח הָרַב, "מַה שֶּׁהָיָה הָיָה, הַיְרִיד הִסְתַּיֵּם, הֲלֹא כֵן?" "לֹא, רַבֵּנוּ! נִמְשָׁךְ הוּא יוֹמַיִם, לָכֵן טָרַחְתִּי וּבָאתִי!" הֵשִׁיב הַלָּה. "אִם כָּךְ", עָנָה הָרַב, "תָּלוּן כָּאן הַלַּיְלָה. כְּתֹב אֶת שֵׁם הָעַרְבִי עַל פֶּתֶק וְהַנִּיחוֹ עִם שַׁחַר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת!" עָשָׂה כֵן, וְהִמְתִּין לַצַּדִּיק שֶׁיְּסַיֵּם אֶת תְּפִלָּתוֹ. אוֹ אָז נִגַּשׁ בְּמוֹרָא. הֵאִיר לוֹ הַצַּדִּיק פָּנָיו, וְאָמַר: "בַּגְּמָרָא שָׁנִינוּ (גִּטִּין ז.), שֶׁאִם יֵשׁ לָאָדָם שׂוֹנְאִים - יַשְׁכִּים וְיַעֲרִיב עֲלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְהֵם נוֹפְלִים מֵאֲלֵיהֶם! כְּבָר עָשִׂיתָ כֵּן, וְעַתָּה שׁוּב לְעִירְךָ!"... מִהֵר הָאִישׁ לִכְפָרוֹ, וּמָצָא מַסַּע הַהַלְוָיָה שֶׁל הָעַרְבִי מִתְנַהֵל לוֹ לְאִטּוֹ. בּוֹ בַּיּוֹם, מָכַר אֶת כָּל סְחוֹרָתוֹ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)