Otzarot-Article

"יַעַבְדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (א-יג) דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוטה יא), "בְּפָרֶךְ" - בְּפֶה רַךְ. הִסְבִּיר רַשִׁ"י: 'מְשָׁכוּם בִּדְבָרִים וּבְשָׂכָר עַד שֶׁהִרְגִּילוּם לָעֲבוֹדָה'.

הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זַצַ"ל, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "נַחֲלַת אָבוֹת", שֶׁלְּפַרְעֹה הָיָה יֶדַע בִּפְסִיכוֹלוֹגְיָה. הוּא יָדַע שֶׁאָדָם מְנַצֵּל רַק שְׁלִישׁ מִכֹּחַ יְכָלְתּוֹ, כְּפִי שֶׁמּוּכָח מִמֶּחְקָרִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ. כַּמָּה חֲכָמִים עָרְכוּ מֶחְקָר וּמָצְאוּ שֶׁיֵּשׁ אַרְבַּע דְּרָכִים עִקָּרִיּוֹת שֶׁבָּהֶן נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת יְכֹלֶת תְּפוּקָתוֹ שֶׁל הָאָדָם:

יִרְאָה – שֶׁמְּפַחֵד מֵהָעֹנֶשׁ אוֹ מֵהַקְּנָס שֶׁיּוּשַׁת עָלָיו אִם לֹא יַסְפִּיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יְסַפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה בַּזְּמַן.

קִנְאָה – שֶׁמְּקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ שֶׁמַּצְלִיחַ לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל לְגַבֵּי קִנְאָה חִיּוּבִית: "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה".

אַהֲבָה – שֶׁאוֹהֵב אֶת מְלַאכְתּוֹ וְאֶת עִסּוּקוֹ, כָּךְ שֶׁמְּקַבֵּל כֹּחוֹת נֶפֶשׁ גְּדוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתּוֹ. לְהַבְדִּיל, כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר עַל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֵּחַנּוּ בְּאַהֲבַת תּוֹרָה גְּדוֹלָה וְהִתְמִידוּ בַּתּוֹרָה בְּלִי לָשִׂים לֵב כְּלָל לַזְּמַן הַחוֹלֵף, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַאֲפִיסַת כֹּחוֹת וְרַק אָז הָלְכוּ לָנוּם אֶת שְׁנָתָם, מִתּוֹךְ כְּאֵב שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד כֹּחַ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

רִבּוּי הַשָּׂכָר – כַּאֲשֶׁר אָדָם מְתֻגְמָל מִבְּחִינָה כַּסְפִּית, יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲבֹד בְּחָרִיצוּת.

אָמְנָם, יֵשׁ הֶבְדֵּל מַהוּתִי בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים הָרִאשׁוֹנוֹת לִשְׁתֵּי הַדְּרָכִים הָאַחֲרוֹנוֹת: אִם אָדָם עוֹבֵד מִתּוֹךְ יִרְאָה אוֹ מִתּוֹךְ קִנְאָה - כֹּחוֹתָיו לֹא יַעַמְדוּ לוֹ יָמִים רַבִּים, וּבַחֲלֹף הַזְּמַן כֹּחוֹתָיו יִתְמַעֲטוּ מִיּוֹם לְיוֹם. אַךְ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹבֵד מִתּוֹךְ אַהֲבָה אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל שָׂכָר רַב עַל עֲבוֹדָתוֹ - הַזְּמַן לֹא יִשְׁחַק אוֹתוֹ וְאוּלַי אֲפִלּוּ לְהֶפֶךְ.

לְפַרְעֹה הָרָשָׁע לֹא הָיָה עִנְיָן בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַטְּרַת הָעֲבוֹדָה הָיְתָה לְעַנּוֹת אוֹתָם וּלְמָרֵר אֶת חַיֵּיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בּוֹ.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁרָצָה לִבְנוֹת אַרְמוֹן לִבְנוֹ לְרֶגֶל חֲתֻנָּתוֹ. אָסַף אֶת כָּל בַּנָּאֵי הַמַּמְלָכָה וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְסַיֵּם אֶת מְלֶאכֶת בְּנִיַּת הָאַרְמוֹן תּוֹךְ שָׁנָה אַחַת בְּדִיּוּק!

הַקַּבְּלָנִים וְהַמְהַנְדְּסִים טָעֲנוּ שֶׁתָּכְנִית כָּזוֹ אֵינָהּ בַּת בִּצּוּעַ, כִּי כְּדֵי לִבְנוֹת אַרְמוֹן רָחָב וּמְפֹאָר כַּמְתֻכְנָן, צָרִיךְ לְפָחוֹת שָׁלֹשׁ שְׁנוֹת עֲבוֹדָה רְצוּפוֹת! הַמֶּלֶךְ עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, וְהַבַּנָּאִים, בְּלֵית בְּרֵרָה, הִתְחִילוּ בִּמְלַאכְתָּם.

כַּעֲבֹר זְמַן מָה, הִבְחִין הַמֶּלֶךְ שֶׁאָכֵן, קֶצֶב הַבְּנִיָּה אֵינוֹ מַשְׂבִּיעַ רָצוֹן לַמְרוֹת שֶׁהַפּוֹעֲלִים עוֹבְדִים בְּכָל יוֹם מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב.

הַמֶּלֶךְ קָרָא לְיוֹעֲצוֹ כְּדֵי לְטַכֵּס עֵצָה כֵּיצַד לְזָרֵז אֶת מְלֶאכֶת הַבְּנִיָּה. הַיּוֹעֵץ יָעַץ לַמֶּלֶךְ, שֶׁאִם יְעוֹדֵד אֶת הַפּוֹעֲלִים וְיַמְרִיץ אוֹתָם בְּשָׂכָר נָאֶה, הֵם יַסְפִּיקוּ לִבְנוֹת פִּי שְׁלֹשָׁה מִמַּה שֶּׁהָיוּ רְגִילִים וְיַצְלִיחוּ לְסַיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה תּוֹךְ שָׁנָה.

הַמֶּלֶךְ הִבִּיעַ פִּקְפּוּק בִּדְבָרָיו: "הָכֵיצַד מִלּוֹת עִידוּד וְעוֹד קְצָת כֶּסֶף יַגְבִּירוּ אֶת קֶצֶב הַמְּלָאכָה עַד כְּדֵי כָּךְ?! הֲרֵי אֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹאֶה שֶׁהֵם עוֹבְדִים מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב!"

אָמַר לוֹ הַיּוֹעֵץ: "תֵּלֵךְ לִרְאוֹת כַּמָּה מֶטְרִים רְבוּעִים הֵם מַצְלִיחִים לְסַיֵּם בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ. בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, תֵּלֵךְ לִמְקוֹם עֲבוֹדָתָם, תְּעוֹדֵד אוֹתָם עַל חָרִיצוּתָם וְעַל טִיב עֲבוֹדָתָם וְתַרְבֶּה בִּשְׂכָרָם, וְאַחַר כָּךְ תַּשְׁוֶה אֶת הֶסְפֵּקָם בֵּין הַשָּׁבוּעוֹת".

הַמֶּלֶךְ עָשָׂה כִּדְבַר הַיּוֹעֵץ, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא - הַפּוֹעֲלִים הִסְפִּיקוּ בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי פִּי שְׁלֹשָׁה מֵהַשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֵם!

הַמֶּלֶךְ הִמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַיּוֹעֵץ וְהִמְרִיץ אֶת הָעוֹסְקִים בַּמְּלָאכָה בְּשָׂכָר נָאֶה, הִרְעִיף עֲלֵיהֶם שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְאַף הֶעֱנִיק לַפּוֹעֲלִים הַמִּצְטַיְּנִים תְּעוּדוֹת הוֹקָרָה שֶׁל הָ"עוֹבֵד הַמִּצְטַיֵּן" מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. וְאָכֵן, תּוֹךְ שָׁנָה הָאַרְמוֹן הַיְפֵיפֶה עָמַד עַל מְכוֹנוֹ, וְהַנָּסִיךְ נִכְנַס אֶל הָאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ כַּמְתֻכְנָן.

לָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (עבודה זרה יט): אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (תענית ז:): ''אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, זֶה מִפְּנֵי שֶׁרַבּוֹ אֵינוֹ מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים''. וְאָכֵן, עֲבוֹדַת ה' צְרִיכָה לִהְיוֹת מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ גַּם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וּמִתּוֹךְ אַהֲבַת תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיו: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" (תהילים ב-יא).

הַדָּבָר נָכוֹן גַּם בִּשְׁלוֹם בַּיִת. כַּאֲשֶׁר הַבַּעַל מְעוֹדֵד אֶת אִשְׁתּוֹ וּמְפַרְגֵּן לָהּ, הוּא נוֹסֵךְ בָּהּ כֹּחוֹת נֶפֶשׁ וְתַעֲצוּמוֹת לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלַל מַטָּלוֹתֶיהָ שֶׁבַּבַּיִת וּמִחוּצָה לוֹ. וְכֵן לְהֶפֶךְ, כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מְעוֹדֶדֶת אֶת בַּעְלָהּ וּמְפַרְגֶּנֶת לוֹ, הִיא מַעֲנִיקָה לוֹ כֹּחוֹת לְהַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה. כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ בַּגְּמָרָא (כתובות סג), שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַאֲפִלּוּ צוּרַת אוֹת לֹא יָדַע, וּבְעִידוּדָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ רָחֵל הָלַךְ וְעָסַק בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָאֻמָּה. הַכֹּל נִזְקַף לְעִידוּדָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ, וְלָכֵן אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְתַלְמִידָיו: "שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם - שֶׁלָּהּ הוּא!" כָּאָמוּר, הָעִידוּד מְעוֹרֵר אֶת כֹּחַ הָרָצוֹן, וְהָרָצוֹן מוֹבִיל אֶת הָאָדָם לְהַצְלָחָה.

רוֹפֵא שִׁנַּיִם הָיָה לִקְרַאת סִיּוּם יוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אַךְ בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה חִכּוּ עֲדַיִן מְטֻפָּלִים רַבִּים וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְטַפֵּל בָּהֶם. מֶה עָשָׂה?

אָמַר לַמְטֻפָּל שֶׁבְּתוֹךְ הַחֶדֶר שֶׁיִּזְעַק זַעֲקוֹת כְּאֵב נוֹרָאוֹת, כְּדֵי שֶׁמְּטֻפָּלִים יִשְׁמְעוּ זֹאת וְיִבְרְחוּ...

הַמְטֻפָּל שִׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הָרוֹפֵא וְהֵחֵל לִזְעֹק: "אַי!!! אַי!!! כּוֹאֵב!!! אוֹח... אוֹח!!"

כְּשֶׁהַמְטֻפָּלִים שָׁמְעוּ זֹאת, הֵם קִבְּלוּ פַּחַד וּמֹרֶךְ לֵב, נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וּבָרְחוּ כָּל עוֹד נַפְשָׁם בָּם...

אַךְ הָיוּ שְׁנֵי מְטֻפָּלִים שֶׁבְּכָל זֹאת נִשְׁאֲרוּ לְהַמְתִּין לְתוֹרָם.

מִי הָיוּ אֵלּוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים? אֵלּוּ שֶׁסָּבְלוּ מִכְּאֵבֵי שִׁנַּיִם חֲזָקִים וְנִזְקְקוּ לְקַבֵּל טִפּוּל מִיָּדִי!

כַּאֲשֶׁר לָאָדָם יֵשׁ כֹּחַ רָצוֹן, כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה מַשֶּׁהוּ בְּכָל לִבּוֹ וּמַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה יִעוּדוֹ, הוּא יַעֲשֶׂה הַכֹּל וְלֹא יְפַחֵד מֵהַמִּכְשׁוֹלִים וּמֵהַנִּסְיוֹנוֹת הַנִּקְרִים בְּדַרְכּוֹ! אִם רַק נִרְצֶה בֶּאֱמֶת – בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	אחרי מות תשע"ו
	נְחִיצוּת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ
	"יַעַבְדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (א-יג) דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוטה יא), "בְּפָרֶךְ" - בְּפֶה רַךְ. הִסְבִּיר רַשִׁ"י: 'מְשָׁכוּם בִּדְבָרִים וּבְשָׂכָר עַד שֶׁהִרְגִּילוּם לָעֲבוֹדָה'. הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף מָשָׁאשׁ זַצַ"ל, כָּתַב בְּסִפְרוֹ "נַחֲלַת אָבוֹת", שֶׁלְּפַרְעֹה הָיָה יֶדַע בִּפְסִיכוֹלוֹגְיָה. הוּא יָדַע שֶׁאָדָם מְנַצֵּל רַק שְׁלִישׁ מִכֹּחַ יְכָלְתּוֹ, כְּפִי שֶׁמּוּכָח מִמֶּחְקָרִים בְּנֵי זְמַנֵּנוּ. כַּמָּה חֲכָמִים עָרְכוּ מֶחְקָר וּמָצְאוּ שֶׁיֵּשׁ אַרְבַּע דְּרָכִים עִקָּרִיּוֹת שֶׁבָּהֶן נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּדֵי לְהַגְדִּיל אֶת יְכֹלֶת תְּפוּקָתוֹ שֶׁל הָאָדָם: יִרְאָה – שֶׁמְּפַחֵד מֵהָעֹנֶשׁ אוֹ מֵהַקְּנָס שֶׁיּוּשַׁת עָלָיו אִם לֹא יַסְפִּיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יְסַפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה בַּזְּמַן. קִנְאָה – שֶׁמְּקַנֵּא בַּחֲבֵרוֹ שֶׁמַּצְלִיחַ לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל לְגַבֵּי קִנְאָה חִיּוּבִית: "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה". אַהֲבָה – שֶׁאוֹהֵב אֶת מְלַאכְתּוֹ וְאֶת עִסּוּקוֹ, כָּךְ שֶׁמְּקַבֵּל כֹּחוֹת נֶפֶשׁ גְּדוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלַאכְתּוֹ. לְהַבְדִּיל, כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר עַל גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֵּחַנּוּ בְּאַהֲבַת תּוֹרָה גְּדוֹלָה וְהִתְמִידוּ בַּתּוֹרָה בְּלִי לָשִׂים לֵב כְּלָל לַזְּמַן הַחוֹלֵף, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַאֲפִיסַת כֹּחוֹת וְרַק אָז הָלְכוּ לָנוּם אֶת שְׁנָתָם, מִתּוֹךְ כְּאֵב שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד כֹּחַ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. רִבּוּי הַשָּׂכָר – כַּאֲשֶׁר אָדָם מְתֻגְמָל מִבְּחִינָה כַּסְפִּית, יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲבֹד בְּחָרִיצוּת. אָמְנָם, יֵשׁ הֶבְדֵּל מַהוּתִי בֵּין שְׁתֵּי הַדְּרָכִים הָרִאשׁוֹנוֹת לִשְׁתֵּי הַדְּרָכִים הָאַחֲרוֹנוֹת: אִם אָדָם עוֹבֵד מִתּוֹךְ יִרְאָה אוֹ מִתּוֹךְ קִנְאָה - כֹּחוֹתָיו לֹא יַעַמְדוּ לוֹ יָמִים רַבִּים, וּבַחֲלֹף הַזְּמַן כֹּחוֹתָיו יִתְמַעֲטוּ מִיּוֹם לְיוֹם. אַךְ כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹבֵד מִתּוֹךְ אַהֲבָה אוֹ מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל שָׂכָר רַב עַל עֲבוֹדָתוֹ - הַזְּמַן לֹא יִשְׁחַק אוֹתוֹ וְאוּלַי אֲפִלּוּ לְהֶפֶךְ. לְפַרְעֹה הָרָשָׁע לֹא הָיָה עִנְיָן בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַטְּרַת הָעֲבוֹדָה הָיְתָה לְעַנּוֹת אוֹתָם וּלְמָרֵר אֶת חַיֵּיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ בּוֹ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁרָצָה לִבְנוֹת אַרְמוֹן לִבְנוֹ לְרֶגֶל חֲתֻנָּתוֹ. אָסַף אֶת כָּל בַּנָּאֵי הַמַּמְלָכָה וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְסַיֵּם אֶת מְלֶאכֶת בְּנִיַּת הָאַרְמוֹן תּוֹךְ שָׁנָה אַחַת בְּדִיּוּק! הַקַּבְּלָנִים וְהַמְהַנְדְּסִים טָעֲנוּ שֶׁתָּכְנִית כָּזוֹ אֵינָהּ בַּת בִּצּוּעַ, כִּי כְּדֵי לִבְנוֹת אַרְמוֹן רָחָב וּמְפֹאָר כַּמְתֻכְנָן, צָרִיךְ לְפָחוֹת שָׁלֹשׁ שְׁנוֹת עֲבוֹדָה רְצוּפוֹת! הַמֶּלֶךְ עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, וְהַבַּנָּאִים, בְּלֵית בְּרֵרָה, הִתְחִילוּ בִּמְלַאכְתָּם. כַּעֲבֹר זְמַן מָה, הִבְחִין הַמֶּלֶךְ שֶׁאָכֵן, קֶצֶב הַבְּנִיָּה אֵינוֹ מַשְׂבִּיעַ רָצוֹן לַמְרוֹת שֶׁהַפּוֹעֲלִים עוֹבְדִים בְּכָל יוֹם מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב. הַמֶּלֶךְ קָרָא לְיוֹעֲצוֹ כְּדֵי לְטַכֵּס עֵצָה כֵּיצַד לְזָרֵז אֶת מְלֶאכֶת הַבְּנִיָּה. הַיּוֹעֵץ יָעַץ לַמֶּלֶךְ, שֶׁאִם יְעוֹדֵד אֶת הַפּוֹעֲלִים וְיַמְרִיץ אוֹתָם בְּשָׂכָר נָאֶה, הֵם יַסְפִּיקוּ לִבְנוֹת פִּי שְׁלֹשָׁה מִמַּה שֶּׁהָיוּ רְגִילִים וְיַצְלִיחוּ לְסַיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה תּוֹךְ שָׁנָה. הַמֶּלֶךְ הִבִּיעַ פִּקְפּוּק בִּדְבָרָיו: "הָכֵיצַד מִלּוֹת עִידוּד וְעוֹד קְצָת כֶּסֶף יַגְבִּירוּ אֶת קֶצֶב הַמְּלָאכָה עַד כְּדֵי כָּךְ?! הֲרֵי אֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹאֶה שֶׁהֵם עוֹבְדִים מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב!" אָמַר לוֹ הַיּוֹעֵץ: "תֵּלֵךְ לִרְאוֹת כַּמָּה מֶטְרִים רְבוּעִים הֵם מַצְלִיחִים לְסַיֵּם בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ. בַּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן, תֵּלֵךְ לִמְקוֹם עֲבוֹדָתָם, תְּעוֹדֵד אוֹתָם עַל חָרִיצוּתָם וְעַל טִיב עֲבוֹדָתָם וְתַרְבֶּה בִּשְׂכָרָם, וְאַחַר כָּךְ תַּשְׁוֶה אֶת הֶסְפֵּקָם בֵּין הַשָּׁבוּעוֹת". הַמֶּלֶךְ עָשָׂה כִּדְבַר הַיּוֹעֵץ, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא - הַפּוֹעֲלִים הִסְפִּיקוּ בַּשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי פִּי שְׁלֹשָׁה מֵהַשָּׁבוּעַ הַקּוֹדֵם! הַמֶּלֶךְ הִמְשִׁיךְ לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַיּוֹעֵץ וְהִמְרִיץ אֶת הָעוֹסְקִים בַּמְּלָאכָה בְּשָׂכָר נָאֶה, הִרְעִיף עֲלֵיהֶם שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְאַף הֶעֱנִיק לַפּוֹעֲלִים הַמִּצְטַיְּנִים תְּעוּדוֹת הוֹקָרָה שֶׁל הָ"עוֹבֵד הַמִּצְטַיֵּן" מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. וְאָכֵן, תּוֹךְ שָׁנָה הָאַרְמוֹן הַיְפֵיפֶה עָמַד עַל מְכוֹנוֹ, וְהַנָּסִיךְ נִכְנַס אֶל הָאַרְמוֹן הֶחָדָשׁ בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ כַּמְתֻכְנָן. לָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל (עבודה זרה יט): אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה". וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (תענית ז:): ''אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, זֶה מִפְּנֵי שֶׁרַבּוֹ אֵינוֹ מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים''. וְאָכֵן, עֲבוֹדַת ה' צְרִיכָה לִהְיוֹת מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם, אַךְ גַּם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וּמִתּוֹךְ אַהֲבַת תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיו: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" (תהילים ב-יא). הַדָּבָר נָכוֹן גַּם בִּשְׁלוֹם בַּיִת. כַּאֲשֶׁר הַבַּעַל מְעוֹדֵד אֶת אִשְׁתּוֹ וּמְפַרְגֵּן לָהּ, הוּא נוֹסֵךְ בָּהּ כֹּחוֹת נֶפֶשׁ וְתַעֲצוּמוֹת לְהַצְלִיחַ בִּשְׁלַל מַטָּלוֹתֶיהָ שֶׁבַּבַּיִת וּמִחוּצָה לוֹ. וְכֵן לְהֶפֶךְ, כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מְעוֹדֶדֶת אֶת בַּעְלָהּ וּמְפַרְגֶּנֶת לוֹ, הִיא מַעֲנִיקָה לוֹ כֹּחוֹת לְהַצְלִיחַ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה. כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ בַּגְּמָרָא (כתובות סג), שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הָיָה בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַאֲפִלּוּ צוּרַת אוֹת לֹא יָדַע, וּבְעִידוּדָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ רָחֵל הָלַךְ וְעָסַק בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁנֶּהְפַּךְ לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָאֻמָּה. הַכֹּל נִזְקַף לְעִידוּדָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ, וְלָכֵן אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לְתַלְמִידָיו: "שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם - שֶׁלָּהּ הוּא!" כָּאָמוּר, הָעִידוּד מְעוֹרֵר אֶת כֹּחַ הָרָצוֹן, וְהָרָצוֹן מוֹבִיל אֶת הָאָדָם לְהַצְלָחָה. רוֹפֵא שִׁנַּיִם הָיָה לִקְרַאת סִיּוּם יוֹם עֲבוֹדָתוֹ, אַךְ בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה חִכּוּ עֲדַיִן מְטֻפָּלִים רַבִּים וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ וּלְטַפֵּל בָּהֶם. מֶה עָשָׂה? אָמַר לַמְטֻפָּל שֶׁבְּתוֹךְ הַחֶדֶר שֶׁיִּזְעַק זַעֲקוֹת כְּאֵב נוֹרָאוֹת, כְּדֵי שֶׁמְּטֻפָּלִים יִשְׁמְעוּ זֹאת וְיִבְרְחוּ... הַמְטֻפָּל שִׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הָרוֹפֵא וְהֵחֵל לִזְעֹק: "אַי!!! אַי!!! כּוֹאֵב!!! אוֹח... אוֹח!!" כְּשֶׁהַמְטֻפָּלִים שָׁמְעוּ זֹאת, הֵם קִבְּלוּ פַּחַד וּמֹרֶךְ לֵב, נָשְׂאוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וּבָרְחוּ כָּל עוֹד נַפְשָׁם בָּם... אַךְ הָיוּ שְׁנֵי מְטֻפָּלִים שֶׁבְּכָל זֹאת נִשְׁאֲרוּ לְהַמְתִּין לְתוֹרָם. מִי הָיוּ אֵלּוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים? אֵלּוּ שֶׁסָּבְלוּ מִכְּאֵבֵי שִׁנַּיִם חֲזָקִים וְנִזְקְקוּ לְקַבֵּל טִפּוּל מִיָּדִי! כַּאֲשֶׁר לָאָדָם יֵשׁ כֹּחַ רָצוֹן, כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה מַשֶּׁהוּ בְּכָל לִבּוֹ וּמַרְגִּישׁ שֶׁזֶּה יִעוּדוֹ, הוּא יַעֲשֶׂה הַכֹּל וְלֹא יְפַחֵד מֵהַמִּכְשׁוֹלִים וּמֵהַנִּסְיוֹנוֹת הַנִּקְרִים בְּדַרְכּוֹ! אִם רַק נִרְצֶה בֶּאֱמֶת – בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)