Otzarot-Article

"וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה" (ט-כג) מְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת - לֹא כָּתוּב 'וַיִּקְחוּ' אֶלָּא 'וַיִּקַּח', לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לָכֵן זָכוּ בָּנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית".

וּבְכָל אֹפֶן צָרִיךְ לְהָבִין, הֵן אֱמֶת שֶׁשֵּׁם נִתְאַמֵּץ יוֹתֵר, אַךְ גַּם יֶפֶת קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, וְאִם כֵּן, עַל מָה וְלָמָּה הַמִּצְוָה לֹא מִתְיַחֶסֶת גַּם אֵלָיו?

וְהִסְבִּיר הֶחָפֵץ חַיִּים, שֶׁעֲשִׁירוּת בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֵינָהּ דּוֹמָה לַעֲשִׁירוּת בְּמָמוֹן. בְּעוֹד שֶׁבְּמָמוֹן, הַיַּחַס בֵּין אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִילְיוֹן אֶחָד, לְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנַיִם, הוּא פִּי שְׁנַיִם, הֲרֵי שֶׁיַּחַס זֶה אֵינוֹ קַיָּם לְגַבֵּי עֲשִׁירוּת רוּחָנִית. הַיַּחַס בֵּין יְהוּדִי הַשּׁוֹלֵט בְּמַסֶּכֶת אַחַת, וּבֵין חֲבֵרוֹ הַבָּקִי בִּשְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, אֵינוֹ יַחַס שֶׁל כִּפְלַיִם, אֶלָּא, מַעֲלָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי הִיא לְאֵין עֲרֹךְ.

בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמְּקֻבָּל בְּעוֹלַם הַיַּהֲלוֹמִים וְהַפְּנִינִים, שֶׁאֶבֶן שֶׁמִּשְׁקָלָהּ שְׁנֵי קָרָט, אֵין שָׁוְיָהּ פִּי שְׁנַיִם מֵאֶבֶן שֶׁמִּשְׁקָלָהּ קָרָט אֶחָד, אֶלָּא הַיַּחַס בֵּינֵיהֶם הוּא עֶשְׂרוֹת מוֹנִים, כָּךְ גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה.

אִם כֵּן בָּרוּר עַתָּה, מַדּוּעַ שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ יוֹתֵר בַּמִּצְוָה, זָכָה, וְהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

זֹאת וְעוֹד עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁהַמַּאֲמָץ עָלָיו מְדֻבָּר, לֹא חַיָּב לִהְיוֹת גָּדוֹל בִּמְיֻחָד. גַּם הַשְׁקָעָה סְבִירָה, הָעוֹנָה עַל כֹּחוֹתָיו וְכִשּׁוּרָיו שֶׁל הַמַּשְׁקִיעַ, כָּמוֹהָ כְּמַאֲמָץ גָּדוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם עַל כָּךְ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם.

מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵין: אֲנִי מַכִּיר בָּחוּר הַנֶּחְשָׁב לִבְחִיר הַיְשִׁיבָה, וְכָל יוֹדְעָיו, מַכָּרָיו וְרַבּוֹתָיו, מְקַוִּים וּמְצַפִּים שֶׁיִּצְמַח לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַתְמָדָתוֹ הַנְּדִירָה, בְּקִיאוּתוֹ הַנִּרְחֶבֶת וְכֹחַ עִיּוּנוֹ הַמֻּפְלָג, כְּמוֹ גַּם מִדּוֹתָיו הַנַּעֲלוֹת וּתְכוּנוֹת נַפְשׁוֹ הַמּוּסָרִיּוֹת, מַקְנוֹת לוֹ אֶת שְׁמוֹ הַטּוֹב מִשֶּׁמֶן טוֹב.

בָּחוּר זֶה זָכָה גַּם לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַטּוֹבוֹת. בִּמְסִבַּת הָאֵרוּסִין שֶׁלּוֹ יָשַׁב לְצִדִּי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לִצְעִירִים שֶׁבָּהּ לָמַד הֶחָתָן בִּנְעוּרָיו, וְנִצַּלְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְשָׁאֳלוֹ הַאִם הוּא זוֹכֵר דְּבַר מָה הַמְאַפְיֵן אֶת הֶחָתָן דְּנַן.

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הֵשִׁיב, שֶׁהוּא זוֹכֵר דְּבָרִים רַבִּים, 'אֲבָל כְּדֵי לְהָבִין נָכוֹן מֶה הָיָה הַקַּו הַמּוֹבִיל שֶׁגָּרַם לְהַצְלָחָתוֹ בַּתּוֹרָה, אֲסַפֵּר סִפּוּר אֶחָד, שֶׁבַּתְּחִלָּה יִשָּׁמַע אוּלַי כְּבִלְתִּי מַשְׁמָעוּתִי, אֲבָל לִכְשֶׁנַּעֲמִיק בּוֹ נִרְאֶה אֶת הָעִלָּה לַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הַגְּדוֹלָה שֶׁהֻרְעֲפָה עַל הֶחָתָן דְּנַן.

אֲנִי כְּבָר שָׁנִים מוֹסֵר שִׁעוּר יוֹמִי בַּיְשִׁיבָה לְתַלְמִידֵי שִׁעוּר ג', מְסַפֵּר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים נִתְקַלְתִּי בִּבְעָיָה לֹא פְּשׁוּטָה; כֵּיוָן שֶׁלְּצַעֲרִי אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ גַּם בְּתַפְקִיד מְנַהֵל הַיְשִׁיבָה, לֹא תָּמִיד הָיִיתִי מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר בַּזְּמַן.

לִפְעָמִים הִגִּיעַ טֶלֶפוֹן דָּחוּף מֵאַחַד הַתּוֹרְמִים הַגְּדוֹלִים, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, וְנֶאֱלַצְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן הַשִּׁעוּר; הָיוּ פְּעָמִים שֶׁהִגִּיעוּ לַמִּשְׂרָד אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְנַתֵּק מֵהֶם מֵהַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא אֶפְגַּע בָּהֶם. וְהָיוּ גַּם סִבּוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁמָּנְעוּ מִמֶּנִּי לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה.

רֻבָּם הַמַּכְרִיעַ שֶׁל הַבַּחוּרִים, בִּרְאוֹתָם שֶׁאֲנִי מְאַחֵר, הֵחֵלּוּ לְשׂוֹחֵחַ הָאֶחָד עִם רֵעֵהוּ, וַהֲגַם שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁאֲחָדִים מֵהֶם חָפְצוּ מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁעוּר, אֲבָל לֹא נָקְטוּ בִּפְעֻלָּה יְזוּמָה לְשֵׁם כָּךְ.

וּמֶה עָשָׂה הֶחָתָן דְּנַן? - כְּשֶׁהָיָה מֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁזְּמַן הַשִּׁעוּר הִגִּיעַ, הָיָה נִצָּב עַל פֶּתַח חַדְרִי, מִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, וְאוֹמֵר 'הָרַב, אֲנִי מְחַכֶּה כְּבָר לַשִּׁעוּר. מָתַי הָרַב מַגִּיעַ'?...

וְהָיָה זֶה בְּמִין עֶרְגָּה מֻפְלָאָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֲרָהּ בְּמִלִּים. אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁלֹּא לָחוּשׁ אֶת הַחֵשֶׁק לִמְתִיקוּת הַתּוֹרָה מֵהַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו.

וְכָךְ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה, כְּבָר נִצָּב הָיָה עַל פֶּתַח חַדְרִי, מַמְתִּין וּמְצַפֶּה שֶׁאֵצֵא מִמֶּנּוּ, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ כְּבָר אֶת הַשִּׁעוּר...

'הַלֵּב שֶׁלִּי הָיָה יוֹצֵא לְמִשְׁמַע הַשְּׁאֵלָה הַתְּמִימָה הַזּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַצָּעִיר "מָתַי הָרַב מַגִּיעַ כְּבָר לַשִּׁעוּר", וְלֹא אֲכַחֵד שֶׁהַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ אָכֵן הִמְרִיצַתְנִי לְהַגִּיעַ מַהֵר יוֹתֵר', מְסַפֵּר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּמוֹסִיף: 'נוּ, אָז אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק כְּדֵי לְשַׁקֵּף מַדּוּעַ הֶחָתָן שֶׁלָּנוּ הִגִּיעַ לַדְּרָגוֹת שֶׁבָּהֶן הוּא נִמְצָא'?

וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ נְסַיֵּם וְנֹאמַר: כָּל הַבַּחוּרִים שָׁמְעוּ לְבַסּוֹף אֶת הַשִּׁעוּר, כֻּלָּם שָׁמְעוּ אֶת הַחִדּוּשִׁים יוֹצְאִים מִפִּיו שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. אֲבָל הוּא הִתְאַמֵּץ יוֹתֵר. קְצָת יוֹתֵר.

מַה הוּא עָשָׂה בְּסַךְ הַכֹּל? הִגִּיעַ עַד חַדְרוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, מֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֶטְרִים. לֹא יוֹתֵר.

וּבְרוּחָנִיּוּת, זֶה כָּל הַהֶבְדֵּל. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	פסח תשע"ו
	אָנֹכִיּוּת מוּל הִתְחַשְּׁבוּת בַּזּוּלַת
	"וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה" (ט-כג) מְפָרֵשׁ רַשִּׁ"י: "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת - לֹא כָּתוּב 'וַיִּקְחוּ' אֶלָּא 'וַיִּקַּח', לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לָכֵן זָכוּ בָּנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית". וּבְכָל אֹפֶן צָרִיךְ לְהָבִין, הֵן אֱמֶת שֶׁשֵּׁם נִתְאַמֵּץ יוֹתֵר, אַךְ גַּם יֶפֶת קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, וְאִם כֵּן, עַל מָה וְלָמָּה הַמִּצְוָה לֹא מִתְיַחֶסֶת גַּם אֵלָיו? וְהִסְבִּיר הֶחָפֵץ חַיִּים, שֶׁעֲשִׁירוּת בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֵינָהּ דּוֹמָה לַעֲשִׁירוּת בְּמָמוֹן. בְּעוֹד שֶׁבְּמָמוֹן, הַיַּחַס בֵּין אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִילְיוֹן אֶחָד, לְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנַיִם, הוּא פִּי שְׁנַיִם, הֲרֵי שֶׁיַּחַס זֶה אֵינוֹ קַיָּם לְגַבֵּי עֲשִׁירוּת רוּחָנִית. הַיַּחַס בֵּין יְהוּדִי הַשּׁוֹלֵט בְּמַסֶּכֶת אַחַת, וּבֵין חֲבֵרוֹ הַבָּקִי בִּשְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, אֵינוֹ יַחַס שֶׁל כִּפְלַיִם, אֶלָּא, מַעֲלָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי הִיא לְאֵין עֲרֹךְ. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁמְּקֻבָּל בְּעוֹלַם הַיַּהֲלוֹמִים וְהַפְּנִינִים, שֶׁאֶבֶן שֶׁמִּשְׁקָלָהּ שְׁנֵי קָרָט, אֵין שָׁוְיָהּ פִּי שְׁנַיִם מֵאֶבֶן שֶׁמִּשְׁקָלָהּ קָרָט אֶחָד, אֶלָּא הַיַּחַס בֵּינֵיהֶם הוּא עֶשְׂרוֹת מוֹנִים, כָּךְ גַּם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה. אִם כֵּן בָּרוּר עַתָּה, מַדּוּעַ שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ יוֹתֵר בַּמִּצְוָה, זָכָה, וְהִיא נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. זֹאת וְעוֹד עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁהַמַּאֲמָץ עָלָיו מְדֻבָּר, לֹא חַיָּב לִהְיוֹת גָּדוֹל בִּמְיֻחָד. גַּם הַשְׁקָעָה סְבִירָה, הָעוֹנָה עַל כֹּחוֹתָיו וְכִשּׁוּרָיו שֶׁל הַמַּשְׁקִיעַ, כָּמוֹהָ כְּמַאֲמָץ גָּדוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְשַׁלֵּם עַל כָּךְ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם. מְסַפֵּר הָרַב זִילְבֶּרְשְׁטֵין: אֲנִי מַכִּיר בָּחוּר הַנֶּחְשָׁב לִבְחִיר הַיְשִׁיבָה, וְכָל יוֹדְעָיו, מַכָּרָיו וְרַבּוֹתָיו, מְקַוִּים וּמְצַפִּים שֶׁיִּצְמַח לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל. הַתְמָדָתוֹ הַנְּדִירָה, בְּקִיאוּתוֹ הַנִּרְחֶבֶת וְכֹחַ עִיּוּנוֹ הַמֻּפְלָג, כְּמוֹ גַּם מִדּוֹתָיו הַנַּעֲלוֹת וּתְכוּנוֹת נַפְשׁוֹ הַמּוּסָרִיּוֹת, מַקְנוֹת לוֹ אֶת שְׁמוֹ הַטּוֹב מִשֶּׁמֶן טוֹב. בָּחוּר זֶה זָכָה גַּם לְהִשְׁתַּדֵּךְ עִם אַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת הַטּוֹבוֹת. בִּמְסִבַּת הָאֵרוּסִין שֶׁלּוֹ יָשַׁב לְצִדִּי רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה לִצְעִירִים שֶׁבָּהּ לָמַד הֶחָתָן בִּנְעוּרָיו, וְנִצַּלְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְשָׁאֳלוֹ הַאִם הוּא זוֹכֵר דְּבַר מָה הַמְאַפְיֵן אֶת הֶחָתָן דְּנַן. רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הֵשִׁיב, שֶׁהוּא זוֹכֵר דְּבָרִים רַבִּים, 'אֲבָל כְּדֵי לְהָבִין נָכוֹן מֶה הָיָה הַקַּו הַמּוֹבִיל שֶׁגָּרַם לְהַצְלָחָתוֹ בַּתּוֹרָה, אֲסַפֵּר סִפּוּר אֶחָד, שֶׁבַּתְּחִלָּה יִשָּׁמַע אוּלַי כְּבִלְתִּי מַשְׁמָעוּתִי, אֲבָל לִכְשֶׁנַּעֲמִיק בּוֹ נִרְאֶה אֶת הָעִלָּה לַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הַגְּדוֹלָה שֶׁהֻרְעֲפָה עַל הֶחָתָן דְּנַן. אֲנִי כְּבָר שָׁנִים מוֹסֵר שִׁעוּר יוֹמִי בַּיְשִׁיבָה לְתַלְמִידֵי שִׁעוּר ג', מְסַפֵּר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים נִתְקַלְתִּי בִּבְעָיָה לֹא פְּשׁוּטָה; כֵּיוָן שֶׁלְּצַעֲרִי אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ גַּם בְּתַפְקִיד מְנַהֵל הַיְשִׁיבָה, לֹא תָּמִיד הָיִיתִי מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר בַּזְּמַן. לִפְעָמִים הִגִּיעַ טֶלֶפוֹן דָּחוּף מֵאַחַד הַתּוֹרְמִים הַגְּדוֹלִים, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, וְנֶאֱלַצְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ כַּמָּה דַּקּוֹת עַל חֶשְׁבּוֹן הַשִּׁעוּר; הָיוּ פְּעָמִים שֶׁהִגִּיעוּ לַמִּשְׂרָד אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים וְלֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְנַתֵּק מֵהֶם מֵהַחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא אֶפְגַּע בָּהֶם. וְהָיוּ גַּם סִבּוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁמָּנְעוּ מִמֶּנִּי לְהַגִּיעַ לַשִּׁעוּר בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה. רֻבָּם הַמַּכְרִיעַ שֶׁל הַבַּחוּרִים, בִּרְאוֹתָם שֶׁאֲנִי מְאַחֵר, הֵחֵלּוּ לְשׂוֹחֵחַ הָאֶחָד עִם רֵעֵהוּ, וַהֲגַם שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁאֲחָדִים מֵהֶם חָפְצוּ מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁעוּר, אֲבָל לֹא נָקְטוּ בִּפְעֻלָּה יְזוּמָה לְשֵׁם כָּךְ. וּמֶה עָשָׂה הֶחָתָן דְּנַן? - כְּשֶׁהָיָה מֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ, וְרוֹאֶה שֶׁזְּמַן הַשִּׁעוּר הִגִּיעַ, הָיָה נִצָּב עַל פֶּתַח חַדְרִי, מִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת, וְאוֹמֵר 'הָרַב, אֲנִי מְחַכֶּה כְּבָר לַשִּׁעוּר. מָתַי הָרַב מַגִּיעַ'?... וְהָיָה זֶה בְּמִין עֶרְגָּה מֻפְלָאָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֲרָהּ בְּמִלִּים. אִי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁלֹּא לָחוּשׁ אֶת הַחֵשֶׁק לִמְתִיקוּת הַתּוֹרָה מֵהַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו. וְכָךְ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה, כְּבָר נִצָּב הָיָה עַל פֶּתַח חַדְרִי, מַמְתִּין וּמְצַפֶּה שֶׁאֵצֵא מִמֶּנּוּ, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ כְּבָר אֶת הַשִּׁעוּר... 'הַלֵּב שֶׁלִּי הָיָה יוֹצֵא לְמִשְׁמַע הַשְּׁאֵלָה הַתְּמִימָה הַזּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַצָּעִיר "מָתַי הָרַב מַגִּיעַ כְּבָר לַשִּׁעוּר", וְלֹא אֲכַחֵד שֶׁהַשְּׁאֵלָה הַזּוֹ אָכֵן הִמְרִיצַתְנִי לְהַגִּיעַ מַהֵר יוֹתֵר', מְסַפֵּר רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, וּמוֹסִיף: 'נוּ, אָז אֲנִי שׁוֹאֵל, הַאִם זֶה לֹא מַסְפִּיק כְּדֵי לְשַׁקֵּף מַדּוּעַ הֶחָתָן שֶׁלָּנוּ הִגִּיעַ לַדְּרָגוֹת שֶׁבָּהֶן הוּא נִמְצָא'? וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ נְסַיֵּם וְנֹאמַר: כָּל הַבַּחוּרִים שָׁמְעוּ לְבַסּוֹף אֶת הַשִּׁעוּר, כֻּלָּם שָׁמְעוּ אֶת הַחִדּוּשִׁים יוֹצְאִים מִפִּיו שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה. אֲבָל הוּא הִתְאַמֵּץ יוֹתֵר. קְצָת יוֹתֵר. מַה הוּא עָשָׂה בְּסַךְ הַכֹּל? הִגִּיעַ עַד חַדְרוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, מֶרְחָק שֶׁל כַּמָּה מֶטְרִים. לֹא יוֹתֵר. וּבְרוּחָנִיּוּת, זֶה כָּל הַהֶבְדֵּל. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)