Otzarot-Article

"וַתֵּצֵא דִינָה" (לד-א) יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁ"מִּטָּתוֹ שְׁלֵמָה", כָּל בָּנָיו צַדִּיקִים גְּמוּרִים, שִׁבְטֵי יָ-הּ. יַעֲקֹב אָבִינוּ - וּמַעֲשֵׂה דִּינָה? צָרָה שֶׁכָּזוֹ, אֲיֻמָּה וְנוֹרָאָה! הֲרֵי זֶה מְזַעְזֵעַ! אֵיךְ זֶה קָרָה?

וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מַצְבִּיעִים עַל גּוֹרֵם שֶׁנִּרְאֶה קָטָן וּפָעוּט וְשׁוּלִי כָּל כָּךְ: "וַתֵּצֵא דִּינָה". הִיא יָצְאָה לְטִיּוּל. טִיּוּל תָּמִים, "לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". הוֹפָעָה שֶׁל זִמְרָה וּמָחוֹל, כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי קלד). אָז מַה קָּרָה, מַה כָּל כָּךְ נוֹרָא? "אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ לִיטְרָא בָּשָׂר עָטוּף בְּמַעֲטֶפֶת". כֵּיוָן שֶׁחָשַׂף אוֹתָהּ - יָרַד הָעַיִט וַחֲטָפָהּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ: וַתֵּצֵא דִּינָה - מִיָּד: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר".

תִּשְׁאֲלוּ: הַאִם בָּאנוּ לְהַטִּיף שֶׁיְּלָדֵינוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּבַּיִת, וְלֹא יֵצְאוּ הַחוּצָה? וּבְכֵן, נַגְדִּיר זֹאת כָּךְ: בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַבַּיִת לְמָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה נָעִים וְנֶחְמָד לַיְלָדִים לִשְׁהוֹת בּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. שֵׁנִית, לֹא לְהַכְנִיס אֶת הָרְחוֹב הַבַּיְתָה, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְתִקְשֹׁרֶת מַרְעִילָה וּמְזֹהֶמֶת, מַשְׁחִיתָה עַד יְסוֹד. לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּךְ, שֶׁהַבַּיִת יִהְיֶה מוּגָן מִפְּנֵי הָרוּחוֹת הָרָעוֹת וְהַמֻּרְעָלוֹת. וּשְׁלִישִׁית: שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיְלָדִים יֵצְאוּ - שֶׁיִּהְיוּ הֵם וְיִהְיוּ הוֹרֵיהֶם מוּדָעִים לְסַכָּנוֹת הָרְחוֹב! שֶׁהֵם וְהוֹרֵיהֶם יִפְקְחוּ עַיִן, יִזָּהֲרוּ מִפִּתּוּיִים וּמַדּוּחִים! שֶׁהַהוֹרִים יֵדְעוּ לְאָן הַיְלָדִים הוֹלְכִים, עִם מִי הֵם מִתְחַבְּרִים, בְּאֵיזוֹ חֶבְרָה הֵם מְבַלִּים, וְתַחַת אֵיזֶה פִּקּוּחַ!

וְהַדָּבָר הָאַחֲרוֹן, וְקָשׁוּר הוּא לְזֶה שֶׁלְּפָנָיו: בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פ-א) וְכֵן בְּרַבֵּנוּ בְּחַיֵּי זָצָ"ל, מְצֻיָּן פְּרָט נוֹסָף: שֶׁדִּינָה יָצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת. וַדַּאי שֶׁלֹּא חָשְׁבָה לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי אוֹתוֹ נָכְרִי, מִתְחַלְחֶלֶת הָיְתָה לְשֶׁמַע הָרַעְיוֹן. מַדּוּעַ הִתְקַשְּׁטָה, סְתָם כָּךְ. תְּכוּנָה נָשִׁית. אֲבָל יֵשׁ לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁזּוֹ תְּכוּנָה מוֹשֶׁכֶת אֵשׁ, תְּכוּנָה מְסֻכֶּנֶת. וְהַתּוֹרָה וַדַּאי שֶׁלֹּא רָצְתָה לְדַבֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל בַּת יַעֲקֹב, אֲבָל סֵפֶר הוֹרָאוֹת וְהַדְרָכוֹת הִיא, וּבִקְּשָׁה לְהָסֵב תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ לַסַּכָּנָה. שֶׁנָּפִיק מִמֶּנָּה לֶקַח וְנִנָּצֵל מִכָּל רַע!

"וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר... וַיִּקַּח אֹתָהּ... וַיְעַנֶּהָ", וְהֵמִיט אָסוֹן וְחֶרְפָּה עָלֶיהָ וְעַל מִשְׁפַּחְתָּהּ, צַעַר נוֹרָא לְאָבִינוּ יַעֲקֹב, וְאָסוֹן עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כָּל בְּנֵי עִירוֹ. אִלּוּ הָיְתָה יוֹצֵאת בְּלִוּוּי שֶׁל אַחֶיהָ!

"וַתֵּצֵא דִּינָה - מֵעַצְמָהּ", פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זָצָ"ל. עוֹלָם שָׁלֵם כָּלַל בְּמִלָּה אַחַת - "מֵעַצְמָהּ". אִלּוּ הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת רְשׁוּת. יִתָּכֵן וְהָיָה אָבִיהָ יוֹעֵץ לָהּ שֶׁלֹּא לָצֵאת, יִתָּכֵן וְהָיָה מוֹרֶה לָהּ לְשַׁנּוֹת לְבוּשׁ, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּלֵּט. יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מֵאַחֶיהָ לְלַוּוֹתָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה מַעֲנִיק לָהּ בִּרְכָתוֹ, וְעַל יָדָהּ הָיְתָה נִצּוֹלָה מִכָּל רַע. אֲבָל הִיא יָצְאָה בְּלִי לְהוֹדִיעַ. יָצְאָה מֵעַצְמָהּ...

וְהַתּוֹרָה הִיא סֵפֶר הוֹרָאָה, יֵשׁ לִלְמֹד לֶקַח מִכָּל פָּרָשָׁה. הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב "תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל הָאוֹמֵר שֶׁסִּפּוּרֵי הַתּוֹרָה הֵם סִפּוּרִים בִּלְבַד. אֵין הֵם אֶלָּא כִּלְבוּשׁ לַנְּשָׁמָה שֶׁבָּהֶם", וְיֵשׁ לַחְתֹּר לַהֲפָקַת הַלְּקָחִים וּלְיַשְּׂמָם!

וְכָאן, הַלֶּקַח בָּרוּר: אִלּוּ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ מוֹרֶה לְדִינָה לְהִשָּׁאֵר בָּאֹהֶל, לֹא לָצֵאת - הָיָה חוֹסֵךְ צַעַר כֹּה רַב, עָגְמַת נֶפֶשׁ כֹּה רַבָּה!

אָז נָכוֹן - דִּינָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "מַה יֵּשׁ, אָסוּר לָצֵאת, לְהִתְאַוְרֵר, לִשְׁטֹף אֶת הָעֵינַיִם, לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ?" וַדַּאי, מֻתָּר הַדָּבָר.

הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת: "הַאִם זֶה מֵמִיט בְּהֶכְרֵחַ אָסוֹן?" וַדַּאי שֶׁלֹּא.

אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה חָלִילָה, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ קִטְרוּג, וְיֵשׁ תְּבִיעָה - אֲזַי מְחַכִּים הַמְקַטְרְגִים לְאֵיזֶה שֶׁהוּא פֶּתַח, לְאֵיזוֹ שֶׁהִיא פִּרְצָה. וְאָז, גַּם טִיּוּל תָּמִים כָּזֶה עָלוּל לְהַוּוֹת עִלָּה, שֶׁסּוֹפָהּ מִי יְשׁוּרֶנּוּ!

לִתְשׂוּמַת לֵב - בִּתְקוּפָה כֹּה קָשָׁה כִּתְקוּפָתֵנוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	תזריע תשע"ו
	סֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁהֻנַּח עַל הַמַּדְרֵגוֹת
	"וַתֵּצֵא דִינָה" (לד-א) יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁ"מִּטָּתוֹ שְׁלֵמָה", כָּל בָּנָיו צַדִּיקִים גְּמוּרִים, שִׁבְטֵי יָ-הּ. יַעֲקֹב אָבִינוּ - וּמַעֲשֵׂה דִּינָה? צָרָה שֶׁכָּזוֹ, אֲיֻמָּה וְנוֹרָאָה! הֲרֵי זֶה מְזַעְזֵעַ! אֵיךְ זֶה קָרָה? וְרַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מַצְבִּיעִים עַל גּוֹרֵם שֶׁנִּרְאֶה קָטָן וּפָעוּט וְשׁוּלִי כָּל כָּךְ: "וַתֵּצֵא דִּינָה". הִיא יָצְאָה לְטִיּוּל. טִיּוּל תָּמִים, "לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". הוֹפָעָה שֶׁל זִמְרָה וּמָחוֹל, כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי קלד). אָז מַה קָּרָה, מַה כָּל כָּךְ נוֹרָא? "אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ לִיטְרָא בָּשָׂר עָטוּף בְּמַעֲטֶפֶת". כֵּיוָן שֶׁחָשַׂף אוֹתָהּ - יָרַד הָעַיִט וַחֲטָפָהּ מִמֶּנּוּ. כָּךְ: וַתֵּצֵא דִּינָה - מִיָּד: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר". תִּשְׁאֲלוּ: הַאִם בָּאנוּ לְהַטִּיף שֶׁיְּלָדֵינוּ יִשָּׁאֲרוּ בַּבַּיִת, וְלֹא יֵצְאוּ הַחוּצָה? וּבְכֵן, נַגְדִּיר זֹאת כָּךְ: בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַבַּיִת לְמָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה נָעִים וְנֶחְמָד לַיְלָדִים לִשְׁהוֹת בּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. שֵׁנִית, לֹא לְהַכְנִיס אֶת הָרְחוֹב הַבַּיְתָה, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְתִקְשֹׁרֶת מַרְעִילָה וּמְזֹהֶמֶת, מַשְׁחִיתָה עַד יְסוֹד. לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּךְ, שֶׁהַבַּיִת יִהְיֶה מוּגָן מִפְּנֵי הָרוּחוֹת הָרָעוֹת וְהַמֻּרְעָלוֹת. וּשְׁלִישִׁית: שֶׁכַּאֲשֶׁר הַיְלָדִים יֵצְאוּ - שֶׁיִּהְיוּ הֵם וְיִהְיוּ הוֹרֵיהֶם מוּדָעִים לְסַכָּנוֹת הָרְחוֹב! שֶׁהֵם וְהוֹרֵיהֶם יִפְקְחוּ עַיִן, יִזָּהֲרוּ מִפִּתּוּיִים וּמַדּוּחִים! שֶׁהַהוֹרִים יֵדְעוּ לְאָן הַיְלָדִים הוֹלְכִים, עִם מִי הֵם מִתְחַבְּרִים, בְּאֵיזוֹ חֶבְרָה הֵם מְבַלִּים, וְתַחַת אֵיזֶה פִּקּוּחַ! וְהַדָּבָר הָאַחֲרוֹן, וְקָשׁוּר הוּא לְזֶה שֶׁלְּפָנָיו: בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פ-א) וְכֵן בְּרַבֵּנוּ בְּחַיֵּי זָצָ"ל, מְצֻיָּן פְּרָט נוֹסָף: שֶׁדִּינָה יָצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת. וַדַּאי שֶׁלֹּא חָשְׁבָה לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי אוֹתוֹ נָכְרִי, מִתְחַלְחֶלֶת הָיְתָה לְשֶׁמַע הָרַעְיוֹן. מַדּוּעַ הִתְקַשְּׁטָה, סְתָם כָּךְ. תְּכוּנָה נָשִׁית. אֲבָל יֵשׁ לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁזּוֹ תְּכוּנָה מוֹשֶׁכֶת אֵשׁ, תְּכוּנָה מְסֻכֶּנֶת. וְהַתּוֹרָה וַדַּאי שֶׁלֹּא רָצְתָה לְדַבֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל בַּת יַעֲקֹב, אֲבָל סֵפֶר הוֹרָאוֹת וְהַדְרָכוֹת הִיא, וּבִקְּשָׁה לְהָסֵב תְּשׂוּמַת לִבֵּנוּ לַסַּכָּנָה. שֶׁנָּפִיק מִמֶּנָּה לֶקַח וְנִנָּצֵל מִכָּל רַע! "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר... וַיִּקַּח אֹתָהּ... וַיְעַנֶּהָ", וְהֵמִיט אָסוֹן וְחֶרְפָּה עָלֶיהָ וְעַל מִשְׁפַּחְתָּהּ, צַעַר נוֹרָא לְאָבִינוּ יַעֲקֹב, וְאָסוֹן עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כָּל בְּנֵי עִירוֹ. אִלּוּ הָיְתָה יוֹצֵאת בְּלִוּוּי שֶׁל אַחֶיהָ! "וַתֵּצֵא דִּינָה - מֵעַצְמָהּ", פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זָצָ"ל. עוֹלָם שָׁלֵם כָּלַל בְּמִלָּה אַחַת - "מֵעַצְמָהּ". אִלּוּ הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת רְשׁוּת. יִתָּכֵן וְהָיָה אָבִיהָ יוֹעֵץ לָהּ שֶׁלֹּא לָצֵאת, יִתָּכֵן וְהָיָה מוֹרֶה לָהּ לְשַׁנּוֹת לְבוּשׁ, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּלֵּט. יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מֵאַחֶיהָ לְלַוּוֹתָהּ. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה מַעֲנִיק לָהּ בִּרְכָתוֹ, וְעַל יָדָהּ הָיְתָה נִצּוֹלָה מִכָּל רַע. אֲבָל הִיא יָצְאָה בְּלִי לְהוֹדִיעַ. יָצְאָה מֵעַצְמָהּ... וְהַתּוֹרָה הִיא סֵפֶר הוֹרָאָה, יֵשׁ לִלְמֹד לֶקַח מִכָּל פָּרָשָׁה. הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב "תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל הָאוֹמֵר שֶׁסִּפּוּרֵי הַתּוֹרָה הֵם סִפּוּרִים בִּלְבַד. אֵין הֵם אֶלָּא כִּלְבוּשׁ לַנְּשָׁמָה שֶׁבָּהֶם", וְיֵשׁ לַחְתֹּר לַהֲפָקַת הַלְּקָחִים וּלְיַשְּׂמָם! וְכָאן, הַלֶּקַח בָּרוּר: אִלּוּ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ מוֹרֶה לְדִינָה לְהִשָּׁאֵר בָּאֹהֶל, לֹא לָצֵאת - הָיָה חוֹסֵךְ צַעַר כֹּה רַב, עָגְמַת נֶפֶשׁ כֹּה רַבָּה! אָז נָכוֹן - דִּינָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת: "מַה יֵּשׁ, אָסוּר לָצֵאת, לְהִתְאַוְרֵר, לִשְׁטֹף אֶת הָעֵינַיִם, לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ?" וַדַּאי, מֻתָּר הַדָּבָר. הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת: "הַאִם זֶה מֵמִיט בְּהֶכְרֵחַ אָסוֹן?" וַדַּאי שֶׁלֹּא. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה חָלִילָה, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ קִטְרוּג, וְיֵשׁ תְּבִיעָה - אֲזַי מְחַכִּים הַמְקַטְרְגִים לְאֵיזֶה שֶׁהוּא פֶּתַח, לְאֵיזוֹ שֶׁהִיא פִּרְצָה. וְאָז, גַּם טִיּוּל תָּמִים כָּזֶה עָלוּל לְהַוּוֹת עִלָּה, שֶׁסּוֹפָהּ מִי יְשׁוּרֶנּוּ! לִתְשׂוּמַת לֵב - בִּתְקוּפָה כֹּה קָשָׁה כִּתְקוּפָתֵנוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)