Otzarot-Article

"הָא לַחְמָא עַנְיָא" - הֶחָמֵץ, עַל כָּל מִגְוַן מוּצָרָיו, רוֹמֵז לְמוֹתָרוֹת, לְפִנּוּק. הַמַּצָּה, לֶחֶם עֹנִי, רוֹמֶזֶת עַל הִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט. וְתִשָּׁאֵל הַשְּׁאֵלָה: אִם יֵשׁ לְהַרְחִיק אֶת הַמּוֹתָרוֹת, מַדּוּעַ אוֹכְלִים חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה. וְאִם מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהֶם, מַדּוּעַ מִתְנַזְּרִים מֵהֶחָמֵץ בְּפֶסַח?

הַתְּשׁוּבָה תִּנָּתֵן בְּמָשָׁל: שׁוֹטֵר תָּפַס גַּנָּב, וְאָסַר אוֹתוֹ אֵלָיו בַּאֲזִקִּים. נָדוּ לוֹ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים.

נִפְגַּע הַגַּנָּב וְאָמַר: "וְכִי סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאֲנִי קָשׁוּר אֵלָיו? לֹא, הַשּׁוֹטֵר הוּא שֶׁקָּשׁוּר אֵלַי".

צָחֲקוּ לוֹ וְאָמְרוּ: "אַדְּרַבָּה, נַסֵּה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְתוֹכִיחַ אֶת דְּבָרֶיךָ"...

וְהַנִּמְשָׁל: מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמַּנְעַמֵּי הַמּוֹתָרוֹת וְהַפִּנּוּקִים - בִּתְנַאי שֶׁלֹּא נִהְיֶה לָהֶם לַעֲבָדִים. שֶׁנִּמְשֹׁל בָּהֶם - וְלֹא הֵם בָּנוּ. וּמַהוּ הַמִּבְחָן לְכָךְ? אִם נוּכַל בֶּאֱמֶת לְהִנָּתֵק מֵהֶם... בְּכָךְ שֶׁאָנוּ מוֹכִיחִים לְעַצְמֵנוּ שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְנַזֵּר מֵהֶחָמֵץ הָרוֹמֵז לְמוֹתָרוֹת בְּפֶסַח, אָנוּ מוֹכִיחִים שֶׁאָנוּ הַבְּעָלִים. שֶׁלֹּא הֵם הַשּׁוֹלְטִים בָּנוּ.

הַצַּדִּיק בַּעַל "בֵּית יִשְׂרָאֵל" מִגּוּר זצ"ל נָהַג לְעַשֵּׁן. יוֹם אֶחָד הִפְסִיק, וְכַעֲבֹר תְּקוּפָה הִמְשִׁיךְ. כֵּיוָן שֶׁיָּדוּעַ הָיָה בְּתַקִּיפוּתוֹ וּבִשְׁלִיטָתוֹ הָעַצְמִית הַמֻּחְלֶטֶת, עוֹרֵר הַדָּבָר תְּמִיהָה. הִסְבִּיר בִּקְצָרָה: "אִם יָכוֹל אֲנִי לְהַפְסִיק, רַשַּׁאי אֲנִי לְהַמְשִׁיךְ!" כֵּיוָן שֶׁהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא הַשּׁוֹלֵט בָּעִשּׁוּן, וְלֹא הָעִשּׁוּן שׁוֹלֵט בּוֹ.

וְהָעִקָּרוֹן מִתְפָּרֵשׁ עַל פְּנֵי שְׁטָחִים רַבִּים. הַסַּבָּא מִקֶּלְם זצ'"ל שָׁקַל לִפְתֹּחַ יְשִׁיבָה. שָׁאַל בַּעֲצַת רַבּוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט זצ"ל, שֶׁעָנָהוּ: "אִם תּוּכַל לִסְגֹּר, תּוּכַל לִפְתֹּחַ". פָּתַח, וּלְיָמִים לֹא הִתְנַהֲלוּ הַדְּבָרִים כַּמְצֻפֶּה - וְלֹא הִסֵּס לִסְגֹּר!

דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְהַעֲמִיק אֶת הַבּוֹר אֵלָיו נִכְנָס הָאָדָם. בַּתְּחִלָּה הָאָדָם מִתְפַּתֶּה אַחַר הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בָּזֶה אַךְ עַד מְהֵרָה הוּא מְגַלֶּה שֶׁהוּא נִמְצָא בְּבוֹר עָמֹק שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת מִמֶּנּוּ.

אָדָם אֶחָד הָלַךְ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְהִנֵּה הִתְמַזֵּל מַזָּלוֹ וְהוּא רוֹאֶה מַטְבֵּעַ שֶׁל 10 שְׁקָלִים מְנַצְנֵץ לוֹ עַל הַחוֹל.

הִתְקָרֵב אוֹתוֹ אָדָם לְהָרִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהִנֵּה זֶה פֶּלֶא: כְּשֶׁהֱרִימוֹ, מָצָא מִתַּחְתָּיו פֶּתֶק, וּבוֹ הָיָה כָּתוּב: "אִם תַּחְפֹּר מְעַט, תִּמְצָא שְׁטָר שֶׁל 50 שֶׁקֶל".

שָׂמַח אוֹתוֹ אָדָם עַל הִזְדַּמְּנוּת הַפָּז שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ, וְהִתְחִיל לַחְפֹּר, בְּלִי לִשְׁאֹל יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת...

לְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה אָכֵן מָצָא שְׁטָר שֶׁל 50 שֶׁקֶל, וּלְצִדּוֹ - אֵיךְ לֹא? - עוֹד פֶּתֶק!... "שְׁטָר שֶׁל 100 שְׁקָלִים נִמְצָא בְּעֹמֶק שֶׁל מֶטֶר נוֹסָף"...

חָפַר וּמָצָא אֶת הַשְּׁטָר הַנִּכְסָף, גַּם הוּא עִם פֶּתֶק, וְהַפַּעַם נִכְתַּב שֶׁעָמֹק לְמַטָּה יֵשׁ חֲבִילוֹת שֶׁל שְׁטָרוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת רַק לוֹ...

חָפַר וְחָפַר וְחָפַר... וְהִנֵּה הוּא מוֹצֵא חֲבִילוֹת שֶׁל שְׁטָרוֹת. לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ - בִּן רֶגַע הָפַךְ לִהְיוֹת עָשִׁיר גָּדוֹל! הַפַּעַם, לְשֵׁם שִׁנּוּי, לֹא הָיָה מְצֹרָף פֶּתֶק נוֹסָף.

מְיֻדָּעֵנוּ, שֶׁכְּבָר הִתְעַיֵּף מֵעֲבוֹדַת הַחֲפִירָה הַמְאֻמֶּצֶת, חָשַׁב שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ הַזְּמַן לָלֶכֶת הַבַּיְתָה. אַךְ לְדָבָר אֶחָד הוּא לֹא שָׂם לֵב עַד לְרֶגַע זֶה: כֶּסֶף אָמְנָם יֵשׁ לוֹ, אֲבָל מֵעֹמֶק הַבּוֹר שֶׁחָפַר - אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת אֵין לוֹ...

הַנִּמְשָׁל: אַחִים יְקָרִים, דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע לִמְשֹׁךְ אֶת הָאָדָם לְכָל מִינֵי דְּבָרִים מְפַתִּים, הַמַּבְטִיחִים הֲנָאָה גְּדוֹלָה וּמִיָּדִית. אֲבָל לְאַחַר מַעֲשֶׂה מֵבִין הָאָדָם שֶׁנָּפַל בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר, וְהוּא נִמְצָא בְּבוֹר גָּדוֹל שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לָצֵאת מִמֶּנּוּ. לִפְעָמִים צָרִיךְ הָאָדָם לָשִׂים לְעַצְמוֹ מַעֲצוֹרִים בַּחַיִּים וְלִבְדֹּק אֶת מַעֲשָׂיו! וּכְבָר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה". (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	ויקרא תשע"ו
	אֵין תְּנוּעָה שֶׁנֶּאֱבֶדֶת
	"הָא לַחְמָא עַנְיָא" - הֶחָמֵץ, עַל כָּל מִגְוַן מוּצָרָיו, רוֹמֵז לְמוֹתָרוֹת, לְפִנּוּק. הַמַּצָּה, לֶחֶם עֹנִי, רוֹמֶזֶת עַל הִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט. וְתִשָּׁאֵל הַשְּׁאֵלָה: אִם יֵשׁ לְהַרְחִיק אֶת הַמּוֹתָרוֹת, מַדּוּעַ אוֹכְלִים חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה. וְאִם מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהֶם, מַדּוּעַ מִתְנַזְּרִים מֵהֶחָמֵץ בְּפֶסַח? הַתְּשׁוּבָה תִּנָּתֵן בְּמָשָׁל: שׁוֹטֵר תָּפַס גַּנָּב, וְאָסַר אוֹתוֹ אֵלָיו בַּאֲזִקִּים. נָדוּ לוֹ הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. נִפְגַּע הַגַּנָּב וְאָמַר: "וְכִי סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁאֲנִי קָשׁוּר אֵלָיו? לֹא, הַשּׁוֹטֵר הוּא שֶׁקָּשׁוּר אֵלַי". צָחֲקוּ לוֹ וְאָמְרוּ: "אַדְּרַבָּה, נַסֵּה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְתוֹכִיחַ אֶת דְּבָרֶיךָ"... וְהַנִּמְשָׁל: מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמַּנְעַמֵּי הַמּוֹתָרוֹת וְהַפִּנּוּקִים - בִּתְנַאי שֶׁלֹּא נִהְיֶה לָהֶם לַעֲבָדִים. שֶׁנִּמְשֹׁל בָּהֶם - וְלֹא הֵם בָּנוּ. וּמַהוּ הַמִּבְחָן לְכָךְ? אִם נוּכַל בֶּאֱמֶת לְהִנָּתֵק מֵהֶם... בְּכָךְ שֶׁאָנוּ מוֹכִיחִים לְעַצְמֵנוּ שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְהִתְנַזֵּר מֵהֶחָמֵץ הָרוֹמֵז לְמוֹתָרוֹת בְּפֶסַח, אָנוּ מוֹכִיחִים שֶׁאָנוּ הַבְּעָלִים. שֶׁלֹּא הֵם הַשּׁוֹלְטִים בָּנוּ. הַצַּדִּיק בַּעַל "בֵּית יִשְׂרָאֵל" מִגּוּר זצ"ל נָהַג לְעַשֵּׁן. יוֹם אֶחָד הִפְסִיק, וְכַעֲבֹר תְּקוּפָה הִמְשִׁיךְ. כֵּיוָן שֶׁיָּדוּעַ הָיָה בְּתַקִּיפוּתוֹ וּבִשְׁלִיטָתוֹ הָעַצְמִית הַמֻּחְלֶטֶת, עוֹרֵר הַדָּבָר תְּמִיהָה. הִסְבִּיר בִּקְצָרָה: "אִם יָכוֹל אֲנִי לְהַפְסִיק, רַשַּׁאי אֲנִי לְהַמְשִׁיךְ!" כֵּיוָן שֶׁהוֹכִיחַ לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא הַשּׁוֹלֵט בָּעִשּׁוּן, וְלֹא הָעִשּׁוּן שׁוֹלֵט בּוֹ. וְהָעִקָּרוֹן מִתְפָּרֵשׁ עַל פְּנֵי שְׁטָחִים רַבִּים. הַסַּבָּא מִקֶּלְם זצ'"ל שָׁקַל לִפְתֹּחַ יְשִׁיבָה. שָׁאַל בַּעֲצַת רַבּוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסַּלַּנְט זצ"ל, שֶׁעָנָהוּ: "אִם תּוּכַל לִסְגֹּר, תּוּכַל לִפְתֹּחַ". פָּתַח, וּלְיָמִים לֹא הִתְנַהֲלוּ הַדְּבָרִים כַּמְצֻפֶּה - וְלֹא הִסֵּס לִסְגֹּר! דַּרְכּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר לְהַעֲמִיק אֶת הַבּוֹר אֵלָיו נִכְנָס הָאָדָם. בַּתְּחִלָּה הָאָדָם מִתְפַּתֶּה אַחַר הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בָּזֶה אַךְ עַד מְהֵרָה הוּא מְגַלֶּה שֶׁהוּא נִמְצָא בְּבוֹר עָמֹק שֶׁאֵין אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת מִמֶּנּוּ. אָדָם אֶחָד הָלַךְ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְהִנֵּה הִתְמַזֵּל מַזָּלוֹ וְהוּא רוֹאֶה מַטְבֵּעַ שֶׁל 10 שְׁקָלִים מְנַצְנֵץ לוֹ עַל הַחוֹל. הִתְקָרֵב אוֹתוֹ אָדָם לְהָרִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהִנֵּה זֶה פֶּלֶא: כְּשֶׁהֱרִימוֹ, מָצָא מִתַּחְתָּיו פֶּתֶק, וּבוֹ הָיָה כָּתוּב: "אִם תַּחְפֹּר מְעַט, תִּמְצָא שְׁטָר שֶׁל 50 שֶׁקֶל". שָׂמַח אוֹתוֹ אָדָם עַל הִזְדַּמְּנוּת הַפָּז שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקוֹ, וְהִתְחִיל לַחְפֹּר, בְּלִי לִשְׁאֹל יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת... לְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה אָכֵן מָצָא שְׁטָר שֶׁל 50 שֶׁקֶל, וּלְצִדּוֹ - אֵיךְ לֹא? - עוֹד פֶּתֶק!... "שְׁטָר שֶׁל 100 שְׁקָלִים נִמְצָא בְּעֹמֶק שֶׁל מֶטֶר נוֹסָף"... חָפַר וּמָצָא אֶת הַשְּׁטָר הַנִּכְסָף, גַּם הוּא עִם פֶּתֶק, וְהַפַּעַם נִכְתַּב שֶׁעָמֹק לְמַטָּה יֵשׁ חֲבִילוֹת שֶׁל שְׁטָרוֹת שֶׁמְּחַכּוֹת רַק לוֹ... חָפַר וְחָפַר וְחָפַר... וְהִנֵּה הוּא מוֹצֵא חֲבִילוֹת שֶׁל שְׁטָרוֹת. לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ - בִּן רֶגַע הָפַךְ לִהְיוֹת עָשִׁיר גָּדוֹל! הַפַּעַם, לְשֵׁם שִׁנּוּי, לֹא הָיָה מְצֹרָף פֶּתֶק נוֹסָף. מְיֻדָּעֵנוּ, שֶׁכְּבָר הִתְעַיֵּף מֵעֲבוֹדַת הַחֲפִירָה הַמְאֻמֶּצֶת, חָשַׁב שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ הַזְּמַן לָלֶכֶת הַבַּיְתָה. אַךְ לְדָבָר אֶחָד הוּא לֹא שָׂם לֵב עַד לְרֶגַע זֶה: כֶּסֶף אָמְנָם יֵשׁ לוֹ, אֲבָל מֵעֹמֶק הַבּוֹר שֶׁחָפַר - אֶפְשָׁרוּת לָצֵאת אֵין לוֹ... הַנִּמְשָׁל: אַחִים יְקָרִים, דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע לִמְשֹׁךְ אֶת הָאָדָם לְכָל מִינֵי דְּבָרִים מְפַתִּים, הַמַּבְטִיחִים הֲנָאָה גְּדוֹלָה וּמִיָּדִית. אֲבָל לְאַחַר מַעֲשֶׂה מֵבִין הָאָדָם שֶׁנָּפַל בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר, וְהוּא נִמְצָא בְּבוֹר גָּדוֹל שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לָצֵאת מִמֶּנּוּ. לִפְעָמִים צָרִיךְ הָאָדָם לָשִׂים לְעַצְמוֹ מַעֲצוֹרִים בַּחַיִּים וְלִבְדֹּק אֶת מַעֲשָׂיו! וּכְבָר לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה". (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)