Otzarot-Article

"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בָּאָדָם" (יג-ט) זוֹכְרִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּבִלְעָם, זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ לְקַלֵּל, חָלִילָה, וְנִמְצָא מְבָרֵךְ? הוּא יָקַד מִתְּשׁוּקָה לְהָמִיט אָסוֹן עַל עַם יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא עֲלֵיהֶם קְלָלָה. וּבַדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. אֲבָל מָה, מַלְאַךְ ה' נִצַּב לִקְרָאתוֹ, לְהַפְרִיעַ לוֹ. הַמַּלְאָךְ לֹא נִרְאָה אֶלָּא לְעֵינֵי הָאָתוֹן בִּלְבַד, וְהִיא סָטְתָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהָלְכָה בַּשָּׂדֶה. חָרָה אַף בִּלְעָם וְהוּא הִכָּה אוֹתָהּ, לְהַחְזִירָהּ. שׁוּב רָאֲתָה אֶת הַמַּלְאָךְ, נִלְחֲצָה אֶל הַגָּדֵר וְלָחֲצָה אֶת רַגְלוֹ. הוּא שָׁב וְהִכָּה אוֹתָהּ, בְּשֶׁצֶף קֶצֶף. וְאָז, רָאֲתָה שׁוּב אֶת הַמַּלְאָךְ, וְרָבְצָה תַּחְתֶּיהָ. "לוּ הָיָה חֶרֶב בְּיָדִי", צָרַח בִּלְעָם, "הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתָהּ!"

וּלְפֶתַע, נִפְקְחוּ עֵינָיו וְהוּא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ. הֶחְוִיר, הֵבִין הַכֹּל, וּבֹשׁ בְּעַצְמוֹ. "חָטָאתִי", אָמַר, "כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי" (בַּמִּדְבָּר כב-לד).

אִם לֹא יָדַע, בַּמֶּה חָטָא? הַאִם הָיָה צָרִיךְ לְנַחֵשׁ שֶׁעוֹמֵד מוּלוֹ מַלְאָךְ בִּלְתִּי נִרְאֶה? הַתְּשׁוּבָה, אָמַר הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, הַתְּשׁוּבָה הִיא: כֵּן! אִם אָדָם רוֹאֶה 'שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ', אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ נִכְשָׁל, מִתְעַוֵּת פַּעַם אַחַר פַּעַם, הוּא צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה פֹּה, שֶׁמְּאוֹתְתִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. לָשִׂים לֵב, וּלְהַסִּיק מַסְקָנוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה הָאָתוֹן לְבִלְעָם: "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה", הַאִם הֻרְגַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן? "וַיֹּאמֶר, לֹא". אָז מַדּוּעַ לֹא הֵבַנְתָּ שֶׁרוֹצִים שֶׁתָּשׁוּב עַל עִקְּבוֹתֶיךָ? וּבִלְעָם כָּבַשׁ פָּנָיו מִבּוּשָׁה, לֹא מָצָא מַעֲנֶה.

אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאוֹתֵת לְגוֹי נָבָל וּמֻשְׁחָת, רַע וּמְתֹעָב, כְּמוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע, סֵמֶל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וַאֲבִי נוֹחֲלֵי הַגֵּיהִנּוֹם כְּפִי שֶׁמְּצֻיָּן בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (ה-יט) - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהוּא מְאוֹתֵת לְבָנָיו, לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי!

חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים גִּלּוּ לָנוּ זֹאת בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בָּהּ נִסְקְרוּ דִּינֵי הַנְּגָעִים. יֶשְׁנָם, כַּיָּדוּעַ, נִגְעֵי בָּתִּים. יֶשְׁנָם נִגְעֵי בְּגָדִים. וְיֶשְׁנָם נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, נֶגַע הַצָּרַעַת הָאָיֹם, הַנּוֹרָא. וְהוּא נוֹרָא שִׁבְעָתַיִם בַּאֲשֶׁר הַנָּגוּעַ מֻפְרָשׁ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, מְנֻתָּק מֵעִירוֹ, "בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". בְּגָדָיו פְּרוּמִים, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ, עַל שָׂפָם יַעֲטֶה, וְ"טָמֵא, טָמֵא" יִקְרָא. נוֹרָא מַצָּבוֹ.

כֵּיצַד הִגִּיעַ לְכָךְ, מַדּוּעַ נִחֲתָה עָלָיו מַכָּה זוֹ? חֲזַ"ל (עֲרָכִין טז.) מוֹנִים שִׁבְעָה דְּבָרִים, שִׁבְעָה חֲטָאִים שֶׁבְּעֶטְיָם הַנְּגָעִים בָּאִים. שֶׁהֲרֵי, כַּיָּדוּעַ, "אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, וְאֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן" (שַׁבָּת נה.). וְעוֹד הוֹדִיעוּנוּ חֲזַ"ל, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת סוּגֵי הַנְּגָעִים שְׁלַבִּים הֵם, וּבָאִים בָּזֶה אַחַר זֶה. קֹדֶם כֹּל, נִגְעֵי בָּתִּים, אַחַר כָּךְ, נִגְעֵי בְּגָדִים. רַק לְבַסּוֹף, נוֹגְעִים בָּאָדָם. וּמַדּוּעַ? כִּי "אֵין בַּעַל הַנְּפָשׁוֹת פּוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה" (וַיִּקְרָא רַבָּה יז-יא). זוֹהִי מַעֲרֶכֶת שֶׁל אִיתוּתִים, שֶׁל אַזְהָרוֹת.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁמִּתְקָרֵב לְשֶׁטַח צְבָאִי סָגוּר. בַּתְּחִלָּה, מַזְהִיר הַשֶּׁלֶט. הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וּמַגִּיעַ לַגָּדֵר. יִפְרֹץ אוֹתָהּ, וְיִתָּקֵל בְּמִשְׁמָר. הֵם יִקְרְאוּ לוֹ לַעֲצֹר. יִתְעַלֵּם מֵהֶם, יִירוּ בָּאֲוִיר. יַמְשִׁיךְ וְיִתְקַדֵּם, יִירוּ לְעֵבֶר הָרַגְלַיִם. יַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, יִקְרֶה הַגָּרוּעַ מִכֹּל, חָלִילָה...

הַתּוֹרָה נִצְחִית הִיא: "וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד". הִיא מְדַבֶּרֶת אֵלֵינוּ, וּלְכֻלָּנוּ. הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּקוֹל גָּדוֹל שֶׁלֹּא פָּסַק "כִּי קוֹלוֹ חָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם" (רַשִּׁ"י דְּבָרִים ה-יט), וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי הַבּוֹרֵא דִּבֵּר אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטוּת, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁם (שַׁבָּת קמו.).

אֲנַחְנוּ "בָּנִים לַמָּקוֹם", בָּנִים אֲהוּבִים, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ הוּא תּוֹבֵעַ מֵאִתָּנוּ יוֹתֵר. לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִתְעַלּוֹת. וְאִם אֵינֶנּוּ מִתְנַהֲגִים חָלִילָה כַּיָּאוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאוֹתֵת!!! וְכָאָמוּר, "אֵין בַּעַל הַנְּפָשׁוֹת פּוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה". אָז הָבָה נִתְבּוֹנֵן בְּמַצָּבֵנוּ. אַלְפֵי מְחֻסְּרֵי עֲבוֹדָה, הַאֵין זֶה אִיתוּת? וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲבוֹדָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הֲרֵי כּוֹרֵעַ הוּא תַּחַת נֵטֶל יֹקֶר הַמִּחְיָה, וְאוֹבֵד עֵצוֹת נוֹכַח יִתְרַת הַחוֹבָה בַּבַּנְק! הַאֵין זֶה אִיתוּת? וּמָה הַתַּחֲזִית? הַאִם רוֹאִים אָנוּ אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה, אוֹ יוֹרְדִים אָנוּ בְּמוֹרַד בּוֹר אָפֵל? וְהַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי, וְהַשְׁלָכוֹתָיו. כְּלוּם אֵין זֶה אִיתוּת?!

מִי שֶׁמִּתְעַלֵּם מֵאִיתוּת, "מַזְמִין" אֶת הַחְרָפָתוֹ, חָלִילָה וְחַס. רְאֵה אֶת דֻּגְמַת בִּלְעָם. וּמְפֹרָשִׁים הַדְּבָרִים בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה: "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם" (וַיִּקְרָא כו-יח), חָלִילָה. אֲבָל מִי שֶׁשָּׂם לֵב, וּמְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ - מַזְמִין הֶאָרַת פָּנִים, וּפְתִיחַת שַׁעֲרֵי שֶׁפַע, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, בְּקָרוֹב וּבִמְהֵרָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויקרא תשע"ו
	אֵין תְּנוּעָה שֶׁנֶּאֱבֶדֶת
	"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בָּאָדָם" (יג-ט) זוֹכְרִים אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּבִלְעָם, זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ לְקַלֵּל, חָלִילָה, וְנִמְצָא מְבָרֵךְ? הוּא יָקַד מִתְּשׁוּקָה לְהָמִיט אָסוֹן עַל עַם יִשְׂרָאֵל, לְהָבִיא עֲלֵיהֶם קְלָלָה. וּבַדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. אֲבָל מָה, מַלְאַךְ ה' נִצַּב לִקְרָאתוֹ, לְהַפְרִיעַ לוֹ. הַמַּלְאָךְ לֹא נִרְאָה אֶלָּא לְעֵינֵי הָאָתוֹן בִּלְבַד, וְהִיא סָטְתָה מִן הַדֶּרֶךְ וְהָלְכָה בַּשָּׂדֶה. חָרָה אַף בִּלְעָם וְהוּא הִכָּה אוֹתָהּ, לְהַחְזִירָהּ. שׁוּב רָאֲתָה אֶת הַמַּלְאָךְ, נִלְחֲצָה אֶל הַגָּדֵר וְלָחֲצָה אֶת רַגְלוֹ. הוּא שָׁב וְהִכָּה אוֹתָהּ, בְּשֶׁצֶף קֶצֶף. וְאָז, רָאֲתָה שׁוּב אֶת הַמַּלְאָךְ, וְרָבְצָה תַּחְתֶּיהָ. "לוּ הָיָה חֶרֶב בְּיָדִי", צָרַח בִּלְעָם, "הָיִיתִי הוֹרֵג אוֹתָהּ!" וּלְפֶתַע, נִפְקְחוּ עֵינָיו וְהוּא רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ. הֶחְוִיר, הֵבִין הַכֹּל, וּבֹשׁ בְּעַצְמוֹ. "חָטָאתִי", אָמַר, "כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי" (בַּמִּדְבָּר כב-לד). אִם לֹא יָדַע, בַּמֶּה חָטָא? הַאִם הָיָה צָרִיךְ לְנַחֵשׁ שֶׁעוֹמֵד מוּלוֹ מַלְאָךְ בִּלְתִּי נִרְאֶה? הַתְּשׁוּבָה, אָמַר הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, הַתְּשׁוּבָה הִיא: כֵּן! אִם אָדָם רוֹאֶה 'שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ', אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ נִכְשָׁל, מִתְעַוֵּת פַּעַם אַחַר פַּעַם, הוּא צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ קוֹרֶה פֹּה, שֶׁמְּאוֹתְתִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. לָשִׂים לֵב, וּלְהַסִּיק מַסְקָנוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה הָאָתוֹן לְבִלְעָם: "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה", הַאִם הֻרְגַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת כֵּן? "וַיֹּאמֶר, לֹא". אָז מַדּוּעַ לֹא הֵבַנְתָּ שֶׁרוֹצִים שֶׁתָּשׁוּב עַל עִקְּבוֹתֶיךָ? וּבִלְעָם כָּבַשׁ פָּנָיו מִבּוּשָׁה, לֹא מָצָא מַעֲנֶה. אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאוֹתֵת לְגוֹי נָבָל וּמֻשְׁחָת, רַע וּמְתֹעָב, כְּמוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע, סֵמֶל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וַאֲבִי נוֹחֲלֵי הַגֵּיהִנּוֹם כְּפִי שֶׁמְּצֻיָּן בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת (ה-יט) - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהוּא מְאוֹתֵת לְבָנָיו, לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי! חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים גִּלּוּ לָנוּ זֹאת בְּפָרָשָׁתֵנוּ, בָּהּ נִסְקְרוּ דִּינֵי הַנְּגָעִים. יֶשְׁנָם, כַּיָּדוּעַ, נִגְעֵי בָּתִּים. יֶשְׁנָם נִגְעֵי בְּגָדִים. וְיֶשְׁנָם נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, נֶגַע הַצָּרַעַת הָאָיֹם, הַנּוֹרָא. וְהוּא נוֹרָא שִׁבְעָתַיִם בַּאֲשֶׁר הַנָּגוּעַ מֻפְרָשׁ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, מְנֻתָּק מֵעִירוֹ, "בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ". בְּגָדָיו פְּרוּמִים, רֹאשׁוֹ פָּרוּעַ, עַל שָׂפָם יַעֲטֶה, וְ"טָמֵא, טָמֵא" יִקְרָא. נוֹרָא מַצָּבוֹ. כֵּיצַד הִגִּיעַ לְכָךְ, מַדּוּעַ נִחֲתָה עָלָיו מַכָּה זוֹ? חֲזַ"ל (עֲרָכִין טז.) מוֹנִים שִׁבְעָה דְּבָרִים, שִׁבְעָה חֲטָאִים שֶׁבְּעֶטְיָם הַנְּגָעִים בָּאִים. שֶׁהֲרֵי, כַּיָּדוּעַ, "אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, וְאֵין יִסּוּרִים בְּלֹא עָווֹן" (שַׁבָּת נה.). וְעוֹד הוֹדִיעוּנוּ חֲזַ"ל, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת סוּגֵי הַנְּגָעִים שְׁלַבִּים הֵם, וּבָאִים בָּזֶה אַחַר זֶה. קֹדֶם כֹּל, נִגְעֵי בָּתִּים, אַחַר כָּךְ, נִגְעֵי בְּגָדִים. רַק לְבַסּוֹף, נוֹגְעִים בָּאָדָם. וּמַדּוּעַ? כִּי "אֵין בַּעַל הַנְּפָשׁוֹת פּוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה" (וַיִּקְרָא רַבָּה יז-יא). זוֹהִי מַעֲרֶכֶת שֶׁל אִיתוּתִים, שֶׁל אַזְהָרוֹת. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁמִּתְקָרֵב לְשֶׁטַח צְבָאִי סָגוּר. בַּתְּחִלָּה, מַזְהִיר הַשֶּׁלֶט. הוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וּמַגִּיעַ לַגָּדֵר. יִפְרֹץ אוֹתָהּ, וְיִתָּקֵל בְּמִשְׁמָר. הֵם יִקְרְאוּ לוֹ לַעֲצֹר. יִתְעַלֵּם מֵהֶם, יִירוּ בָּאֲוִיר. יַמְשִׁיךְ וְיִתְקַדֵּם, יִירוּ לְעֵבֶר הָרַגְלַיִם. יַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת, יִקְרֶה הַגָּרוּעַ מִכֹּל, חָלִילָה... הַתּוֹרָה נִצְחִית הִיא: "וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד". הִיא מְדַבֶּרֶת אֵלֵינוּ, וּלְכֻלָּנוּ. הַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּקוֹל גָּדוֹל שֶׁלֹּא פָּסַק "כִּי קוֹלוֹ חָזָק וְקַיָּם לְעוֹלָם" (רַשִּׁ"י דְּבָרִים ה-יט), וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כִּי הַבּוֹרֵא דִּבֵּר אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטוּת, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁם (שַׁבָּת קמו.). אֲנַחְנוּ "בָּנִים לַמָּקוֹם", בָּנִים אֲהוּבִים, וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ הוּא תּוֹבֵעַ מֵאִתָּנוּ יוֹתֵר. לְהִשְׁתַּפֵּר וּלְהִתְעַלּוֹת. וְאִם אֵינֶנּוּ מִתְנַהֲגִים חָלִילָה כַּיָּאוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאוֹתֵת!!! וְכָאָמוּר, "אֵין בַּעַל הַנְּפָשׁוֹת פּוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה". אָז הָבָה נִתְבּוֹנֵן בְּמַצָּבֵנוּ. אַלְפֵי מְחֻסְּרֵי עֲבוֹדָה, הַאֵין זֶה אִיתוּת? וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲבוֹדָה, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הֲרֵי כּוֹרֵעַ הוּא תַּחַת נֵטֶל יֹקֶר הַמִּחְיָה, וְאוֹבֵד עֵצוֹת נוֹכַח יִתְרַת הַחוֹבָה בַּבַּנְק! הַאֵין זֶה אִיתוּת? וּמָה הַתַּחֲזִית? הַאִם רוֹאִים אָנוּ אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה, אוֹ יוֹרְדִים אָנוּ בְּמוֹרַד בּוֹר אָפֵל? וְהַמַּצָּב הַבִּטְחוֹנִי, וְהַשְׁלָכוֹתָיו. כְּלוּם אֵין זֶה אִיתוּת?! מִי שֶׁמִּתְעַלֵּם מֵאִיתוּת, "מַזְמִין" אֶת הַחְרָפָתוֹ, חָלִילָה וְחַס. רְאֵה אֶת דֻּגְמַת בִּלְעָם. וּמְפֹרָשִׁים הַדְּבָרִים בַּתּוֹכֵחָה הַנּוֹרָאָה: "וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם" (וַיִּקְרָא כו-יח), חָלִילָה. אֲבָל מִי שֶׁשָּׂם לֵב, וּמְשַׁפֵּר דֶּרֶךְ - מַזְמִין הֶאָרַת פָּנִים, וּפְתִיחַת שַׁעֲרֵי שֶׁפַע, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, בְּקָרוֹב וּבִמְהֵרָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)