Otzarot-Article

"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם". אֲכִילַת חָמֵץ בְּפֶסַח עָנְשָׁהּ חָמוּר יוֹתֵר מֵאֲכִילַת חֲזִיר, רַחְמָנָא לִיצְלַן, "כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִיִּשְׂרָאֵל, מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי"!

אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת, אַךְ יֵשׁ כָּאן אֵיזוֹ 'דִּיאֶטָה' רוּחָנִית, הִזְדַּכְּכוּת וְהִטַּהֲרוּת, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ נְחִיצוּתָהּ וְהַשְׁפָּעָתָהּ הַמְבֹרֶכֶת עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ רָמְזוּ עִנְיָנָהּ.

הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אַבְנֵי נֵזֶר" זָצָ"ל הֶרְאָה לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא, שֶׁלִּפְנֵי עֲלִיָּתוֹ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הִמְתִּין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שִׁשָּׁה יָמִים בְּמַחְסֵה הֶעָנָן כְּדֵי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו. הֲרֵי לָנוּ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה יָמִים עֲדַיִן מָצוּי רִשּׁוּמָן שֶׁל הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הַקּוֹדְמוֹת, וּכְדֵי לִמְחוֹתָן נִדְרָשִׁים אֵפוֹא שִׁבְעָה יָמִים, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח, שֶׁאַחֲרֵיהֵם אֵין בָּנוּ אֶלָּא שְׁיָרֵי אֲכִילַת מִצְוָה, מֵיכְלָא דְּאַסְוָתָא (מַאֲכַל הָרְפוּאָה), רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא.

כַּמָּה עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפִינוּ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח מַאֲכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל פִּקְפּוּק, שֶׁאֵינוֹ בְּתַכְלִית הַהִדּוּר!

כַּמָּה עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד עַל כַּשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת, כְּדֵי לְהָפִיק אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָרוּחָנִית מִיָּמִים נַעֲלִים אֵלּוּ!

בְּשִׁלְהֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה שָׂרַר בְּגֶ'רְבָּא מִמְשָׁל צְבָאִי. הַגֶּרְמָנִים צָרוּ עַל הָאִי, וְהַמּוֹשֵׁל הַצָּרְפָתִי הִנְהִיג קִצּוּב מִצְרָכִים. לֹא נִתָּן הָיָה לְהַשִּׂיג קֶמַח לַאֲפִיַּת מַצּוֹת, וּבְאִסּוּר חָמוּר נֶאֱסַר הַמִּסְחָר בְּקֶמַח שֶׁלֹּא בְּרִשָּׁיוֹן.

פָּנָה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה כַּלְפוֹן הַכֹּהֵן זָצָ"ל אֶל הָרַב הַצְּבָאִי שֶׁל בַּעֲלוֹת הַבְּרִית, הָרַב יִצְחָק לֵוִי רַבִּינוֹבִיץ', וּבִקְּשׁוֹ כִּי יַפְעִיל אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ אֵצֶל הַמּוֹשֵׁל, שֶׁיְּאַפְשֵׁר לַיְּהוּדִים לִקְנוֹת קֶמַח מִן הָאִכָּרִים לְצָרְכֵי הֶחָג הַקָּרֵב. הַמּוֹשֵׁל הָיָה צוֹרֵר יְהוּדִים, וְהָיָה מְסָרֵב לְכָל בַּקָּשָׁה כָּזוֹ אִלּוּ הָיְתָה בָּאָה מִקֶּרֶב הַתּוֹשָׁבִים. מִשְׁתּוֹלֵל הָיָה מִזַּעַם, וּמַאֲשִׁים אוֹתָם בְּחַבָּלָה בַּמַּאֲמָץ הַמִּלְחַמְתִּי. אֲבָל כְּשֶׁהַבַּקָּשָׁה בָּאָה מִפִּיו שֶׁל הָרַב הַצְּבָאִי, נִבְצַר מִמֶּנּוּ לְסָרֵב לָהּ.

נַעֲנָה וְאָמַר שֶׁהָרָב יָבוֹא לְפָנָיו – וִיקַבֵּל מִיָּדָיו אֶת הָאִשּׁוּר.

כַּאֲשֶׁר בָּא הָרַב כַּלְפוֹן לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל, קָצַף עָלָיו וּמִלֵּא פִּיו גִּדּוּפִים וְעֶלְבּוֹנוֹת: "מַדּוּעַ פָּעַלְתָּ בְּאֶמְצָעוּת נְצִיג מַעֲצָמָה זָרָה, מַדּוּעַ עֵרַבְתָּ אוֹתוֹ בְּעִנְיָנֵינוּ הַפְּנִימִיִּים, מַדּוּעַ הִכְפַּשְׁתָּ אֶת שְׁמֵנוּ, לָמָּה לֹא פָּנִיתָ אֵלַי יְשִׁירוֹת?"

רַק לְאַחַר שֶׁהֵטִיחַ בּוֹ עֶלְבּוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים, מָסַר לְיָדוֹ אֶת הָאִשּׁוּר הַמְיֻחָל.

הָרַב נָטַל אֶת הָרִשָּׁיוֹן לְלֹא אֹמֶר, וּפָנָה לִרְכֹּשׁ חִטִּים עֲבוּר בְּנֵי עֲדָתוֹ וּלְחַלְּקָן לְבַל יֶחְסַר קֶמַח לַמַּצּוֹת, וְשָׂמַח עַל שֶׁזָּכָה לִסְפֹּג בִּזְיוֹנוֹת עֲבוּר אֱמוּנָתוֹ וְרַוְחַת בְּנֵי עִמּוֹ.

כַּעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים נִקְרָא הַמּוֹשֵׁל לִמְחוֹז בֶּן גַארְדַאן. כַּאֲשֶׁר יָצָא מִמְּכוֹנִיתוֹ לִסְקֹר אֶת הָאֵזוֹר – עָלָה עַל מוֹקֵשׁ וְהִתְפּוֹצֵץ לִרְסִיסִים. הָרַב הַצְּבָאִי הָיָה אוֹתָהּ עֵת בְּחֻפְשַׁת מוֹלֶדֶת. כַּאֲשֶׁר שָׁב לְגֶ'רְבָּא לְמָחֳרָת הַפֶּסַח, שָׁאַל כֵּיצַד הִסְתַּיְּמָה פָּרָשַׁת הַחִטִּים. סִפְּרוּ לוֹ עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים. אָמַר: "זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִּכָּווּ". (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	ויקהל תשע"ו
	לִמּוּד בְּשַׁבָּת סְגֻלָּה לְפַרְנָסָה
	"אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם". אֲכִילַת חָמֵץ בְּפֶסַח עָנְשָׁהּ חָמוּר יוֹתֵר מֵאֲכִילַת חֲזִיר, רַחְמָנָא לִיצְלַן, "כִּי כָּל אוֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִיִּשְׂרָאֵל, מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי"! אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת, אַךְ יֵשׁ כָּאן אֵיזוֹ 'דִּיאֶטָה' רוּחָנִית, הִזְדַּכְּכוּת וְהִטַּהֲרוּת, שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ נְחִיצוּתָהּ וְהַשְׁפָּעָתָהּ הַמְבֹרֶכֶת עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ רָמְזוּ עִנְיָנָהּ. הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אַבְנֵי נֵזֶר" זָצָ"ל הֶרְאָה לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא, שֶׁלִּפְנֵי עֲלִיָּתוֹ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הִמְתִּין מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שִׁשָּׁה יָמִים בְּמַחְסֵה הֶעָנָן כְּדֵי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו. הֲרֵי לָנוּ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה יָמִים עֲדַיִן מָצוּי רִשּׁוּמָן שֶׁל הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה הַקּוֹדְמוֹת, וּכְדֵי לִמְחוֹתָן נִדְרָשִׁים אֵפוֹא שִׁבְעָה יָמִים, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח, שֶׁאַחֲרֵיהֵם אֵין בָּנוּ אֶלָּא שְׁיָרֵי אֲכִילַת מִצְוָה, מֵיכְלָא דְּאַסְוָתָא (מַאֲכַל הָרְפוּאָה), רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא. כַּמָּה עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפִינוּ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח מַאֲכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל פִּקְפּוּק, שֶׁאֵינוֹ בְּתַכְלִית הַהִדּוּר! כַּמָּה עָלֵינוּ לְהַקְפִּיד עַל כַּשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת, כְּדֵי לְהָפִיק אֶת הַתּוֹעֶלֶת הָרוּחָנִית מִיָּמִים נַעֲלִים אֵלּוּ! בְּשִׁלְהֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה שָׂרַר בְּגֶ'רְבָּא מִמְשָׁל צְבָאִי. הַגֶּרְמָנִים צָרוּ עַל הָאִי, וְהַמּוֹשֵׁל הַצָּרְפָתִי הִנְהִיג קִצּוּב מִצְרָכִים. לֹא נִתָּן הָיָה לְהַשִּׂיג קֶמַח לַאֲפִיַּת מַצּוֹת, וּבְאִסּוּר חָמוּר נֶאֱסַר הַמִּסְחָר בְּקֶמַח שֶׁלֹּא בְּרִשָּׁיוֹן. פָּנָה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה כַּלְפוֹן הַכֹּהֵן זָצָ"ל אֶל הָרַב הַצְּבָאִי שֶׁל בַּעֲלוֹת הַבְּרִית, הָרַב יִצְחָק לֵוִי רַבִּינוֹבִיץ', וּבִקְּשׁוֹ כִּי יַפְעִיל אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ אֵצֶל הַמּוֹשֵׁל, שֶׁיְּאַפְשֵׁר לַיְּהוּדִים לִקְנוֹת קֶמַח מִן הָאִכָּרִים לְצָרְכֵי הֶחָג הַקָּרֵב. הַמּוֹשֵׁל הָיָה צוֹרֵר יְהוּדִים, וְהָיָה מְסָרֵב לְכָל בַּקָּשָׁה כָּזוֹ אִלּוּ הָיְתָה בָּאָה מִקֶּרֶב הַתּוֹשָׁבִים. מִשְׁתּוֹלֵל הָיָה מִזַּעַם, וּמַאֲשִׁים אוֹתָם בְּחַבָּלָה בַּמַּאֲמָץ הַמִּלְחַמְתִּי. אֲבָל כְּשֶׁהַבַּקָּשָׁה בָּאָה מִפִּיו שֶׁל הָרַב הַצְּבָאִי, נִבְצַר מִמֶּנּוּ לְסָרֵב לָהּ. נַעֲנָה וְאָמַר שֶׁהָרָב יָבוֹא לְפָנָיו – וִיקַבֵּל מִיָּדָיו אֶת הָאִשּׁוּר. כַּאֲשֶׁר בָּא הָרַב כַּלְפוֹן לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל, קָצַף עָלָיו וּמִלֵּא פִּיו גִּדּוּפִים וְעֶלְבּוֹנוֹת: "מַדּוּעַ פָּעַלְתָּ בְּאֶמְצָעוּת נְצִיג מַעֲצָמָה זָרָה, מַדּוּעַ עֵרַבְתָּ אוֹתוֹ בְּעִנְיָנֵינוּ הַפְּנִימִיִּים, מַדּוּעַ הִכְפַּשְׁתָּ אֶת שְׁמֵנוּ, לָמָּה לֹא פָּנִיתָ אֵלַי יְשִׁירוֹת?" רַק לְאַחַר שֶׁהֵטִיחַ בּוֹ עֶלְבּוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים, מָסַר לְיָדוֹ אֶת הָאִשּׁוּר הַמְיֻחָל. הָרַב נָטַל אֶת הָרִשָּׁיוֹן לְלֹא אֹמֶר, וּפָנָה לִרְכֹּשׁ חִטִּים עֲבוּר בְּנֵי עֲדָתוֹ וּלְחַלְּקָן לְבַל יֶחְסַר קֶמַח לַמַּצּוֹת, וְשָׂמַח עַל שֶׁזָּכָה לִסְפֹּג בִּזְיוֹנוֹת עֲבוּר אֱמוּנָתוֹ וְרַוְחַת בְּנֵי עִמּוֹ. כַּעֲבֹר מִסְפַּר יָמִים נִקְרָא הַמּוֹשֵׁל לִמְחוֹז בֶּן גַארְדַאן. כַּאֲשֶׁר יָצָא מִמְּכוֹנִיתוֹ לִסְקֹר אֶת הָאֵזוֹר – עָלָה עַל מוֹקֵשׁ וְהִתְפּוֹצֵץ לִרְסִיסִים. הָרַב הַצְּבָאִי הָיָה אוֹתָהּ עֵת בְּחֻפְשַׁת מוֹלֶדֶת. כַּאֲשֶׁר שָׁב לְגֶ'רְבָּא לְמָחֳרָת הַפֶּסַח, שָׁאַל כֵּיצַד הִסְתַּיְּמָה פָּרָשַׁת הַחִטִּים. סִפְּרוּ לוֹ עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים. אָמַר: "זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹּא תִּכָּווּ". (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)