Otzarot-Article

"כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' נַעֲשֶׂה" (כד-ג) סִפֵּר תַּלְמִיד חָכָם מַעֲשֶׂה מֻפְלָא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה מוּסַר הַשְׂכֵּל בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הָאָדָם מִן הַחֵטְא.

מְדֻבָּר בְּתַלְמִיד חָכָם הַמּוֹסֵר שִׁעוּר בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. יוֹם אֶחָד, הוּא מְסַפֵּר, הִבְחַנְתִּי שֶׁאֶחָד מִמִּשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר שֶׁלִּי הִפְסִיק לְפֶתַע לְעַשֵּׁן, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת בָּהֶן הָיָה נֶחְשָׁב כִּ'מְעַשֵּׁן כָּבֵד'.

אֲנִי עַצְמִי, אוֹמֵר הַתַּלְמִיד חָכָם, נִסִּיתִי בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁיַּפְסִיק לְעַשֵּׁן, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדִי. הַהַפְסָקָה הַפִּתְאוֹמִית הֵבִיאָה אוֹתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר. וְהוּא הֱשִׁיבַנִי בִּדְבָרִים מֻפְלָאִים.

בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתִי, סִפֵּר הַמְעַשֵּׁן, נִמְצָא יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר מִצְווֹת, אֲבָל עוֹשֶׂה רֹשֶׁם כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לַמִּצְווֹת, וְלָכֵן בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה אֲנִי מְנַסֶּה לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין, אֲבָל הוּא מְסָרֵב. כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר לוֹ, נוֹפֵל עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת.

לִפְנֵי כְּשָׁבוּעַ יָמִים נִסִּיתִי שׁוּב לְשַׁכְנְעוֹ, וְהוּא עֲדַיִן עוֹמֵד בְּמִרְיוֹ. הַטִּעוּן הָעִקָּרִי שֶׁלּוֹ הָיָה, שֶׁכְּיֶלֶד הוּא לֹא חֻנַּךְ לְקַיֵּם מִצְווֹת, וְלָכֵן בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל מְבֻגָּר קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְרַגֵּל לְאֹרַח חַיִּים אַחֵר.

אֲנִי מִצִּדִּי, הִמְשַׁכְתִּי לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו בְּדִבְרֵי נֹעַם, וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁ'זֶּה לֹא מְשַׁנֶּה בְּדִיּוּק הֵיכָן חֻנַּכְתָּ, וְאֵיךְ הָיִיתָ רָגִיל עַד הַיּוֹם; תַּחְלִיט שֶׁמֵּהַיּוֹם וְהָלְאָה הִנְּךָ מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וְזֶהוּ', אָמַרְתִּי לוֹ.

לְפֶתַע זָרַק הוּא מִשְׁפָּט שֶׁהִכָּה אוֹתִי בְּתַדְהֵמָה. 'עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁלֹּא אֶתְחַשֵּׁב בְּהֶרְגֵּלִי, וְאָנִיחַ תְּפִלִּין, מַדּוּעַ אֵינְךָ מַשְׁפִּיעַ עַל הֶרְגֵּלְךָ וּמַפְסִיק לְעַשֵּׁן'?!- - -

פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁנֵּן בְּאָזְנָיו, צָרִיךְ אֲנִי לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנַי, וְלָכֵן נֶאֱלַמְתִּי דּוֹם, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ וּלְדַבֵּר.

אֲבָל הֵבַנְתִּי, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ.

הוּא רוֹצֶה שֶׁאַפְסִיק לְעַשֵּׁן, כְּדֵי שֶׁהַלָּה יַתְחִיל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. לְרֶגַע תָּפַסְתִּי אֶת הַקְּלָף שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁאִם אוֹדִיעַ לוֹ שֶׁאֲנִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ עִסְקָה שֶׁכָּזוֹ, זֶה יֵלֵךְ.

וְזֶה הָלַךְ מַהֵר מִכְּפִי שֶׁצִּפִּיתִי.

'בּוֹא נִסְגֹּר עִסְקָה', אָמַרְתִּי לוֹ; 'אֲנִי אַפְסִיק לְעַשֵּׁן, וְאַתָּה תַּתְחִיל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין'.

וְהַלָּה הִסְכִּים.

הָחֵל מֵרֶגַע חֲתִימַת הָעִסְקָה, אֵין לִי אֲפִלּוּ נִסָּיוֹן לְעַשֵּׁן. בְּעוֹד שֶׁעַד אוֹתוֹ רֶגַע הָיִיתִי מְעַשֵּׁן חֲפִיסָה שְׁלֵמָה לְיוֹם, מֵעַתָּה - אֵין לִי בִּכְלָל יֵצֶר הָרָע לְכָךְ.

וְהַהֶסְבֵּר, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבָּרֶגַע שֶׁאֲעַשֵּׁן סִיגַרְיָה אַחַת, יַפְסִיק הוּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, וּבְכָךְ וַדַּאי שֶׁאֵינִי רוֹצֶה.

מַה לָּמַדְנוּ? - שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִיצֹר לְעַצְמוֹ 'הֶכְרֵחִים' לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת. בַּהֶכְרֵחַ שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ מַעֲלָה גְּדוֹלָה, שֶׁיְּהוּדִי מוּכָן 'לְהַקְרִיב' אֶת הֲנָאַת הָעִשּׁוּן שֶׁלּוֹ, עַל מְנָת שֶׁיְּהוּדִי אַחֵר יְקַיֵּם מִצְווֹת. מַעֲלָה זוֹ אֵינֶנָּה כֹּה פְּשׁוּטָה...

וְהַהֶכְרֵחַ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא, כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת - יַפְסִיד שְׂכָרָן וְיֵעָנֵשׁ. וְאִם יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת - יְקַבֵּל שָׂכָר וְקִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)

	יתרו תשע"ו
	הַמַּסְמֵר שֶׁל הָרַשְׁבָּ"א
	"כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר ה' נַעֲשֶׂה" (כד-ג) סִפֵּר תַּלְמִיד חָכָם מַעֲשֶׂה מֻפְלָא, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה מוּסַר הַשְׂכֵּל בְּעִנְיַן שְׁמִירַת הָאָדָם מִן הַחֵטְא. מְדֻבָּר בְּתַלְמִיד חָכָם הַמּוֹסֵר שִׁעוּר בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. יוֹם אֶחָד, הוּא מְסַפֵּר, הִבְחַנְתִּי שֶׁאֶחָד מִמִּשְׁתַּתְּפֵי הַשִּׁעוּר שֶׁלִּי הִפְסִיק לְפֶתַע לְעַשֵּׁן, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת בָּהֶן הָיָה נֶחְשָׁב כִּ'מְעַשֵּׁן כָּבֵד'. אֲנִי עַצְמִי, אוֹמֵר הַתַּלְמִיד חָכָם, נִסִּיתִי בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנִים לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁיַּפְסִיק לְעַשֵּׁן, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדִי. הַהַפְסָקָה הַפִּתְאוֹמִית הֵבִיאָה אוֹתִי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ כֵּיצַד קָרָה הַדָּבָר. וְהוּא הֱשִׁיבַנִי בִּדְבָרִים מֻפְלָאִים. בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתִי, סִפֵּר הַמְעַשֵּׁן, נִמְצָא יְהוּדִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר מִצְווֹת, אֲבָל עוֹשֶׂה רֹשֶׁם כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לַמִּצְווֹת, וְלָכֵן בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה אֲנִי מְנַסֶּה לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו שֶׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין, אֲבָל הוּא מְסָרֵב. כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר לוֹ, נוֹפֵל עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת. לִפְנֵי כְּשָׁבוּעַ יָמִים נִסִּיתִי שׁוּב לְשַׁכְנְעוֹ, וְהוּא עֲדַיִן עוֹמֵד בְּמִרְיוֹ. הַטִּעוּן הָעִקָּרִי שֶׁלּוֹ הָיָה, שֶׁכְּיֶלֶד הוּא לֹא חֻנַּךְ לְקַיֵּם מִצְווֹת, וְלָכֵן בִּהְיוֹתוֹ בְּגִיל מְבֻגָּר קָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְרַגֵּל לְאֹרַח חַיִּים אַחֵר. אֲנִי מִצִּדִּי, הִמְשַׁכְתִּי לְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו בְּדִבְרֵי נֹעַם, וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁ'זֶּה לֹא מְשַׁנֶּה בְּדִיּוּק הֵיכָן חֻנַּכְתָּ, וְאֵיךְ הָיִיתָ רָגִיל עַד הַיּוֹם; תַּחְלִיט שֶׁמֵּהַיּוֹם וְהָלְאָה הִנְּךָ מֵנִיחַ תְּפִלִּין, וְזֶהוּ', אָמַרְתִּי לוֹ. לְפֶתַע זָרַק הוּא מִשְׁפָּט שֶׁהִכָּה אוֹתִי בְּתַדְהֵמָה. 'עַד שֶׁאַתָּה מַשְׁפִּיעַ עָלַי שֶׁלֹּא אֶתְחַשֵּׁב בְּהֶרְגֵּלִי, וְאָנִיחַ תְּפִלִּין, מַדּוּעַ אֵינְךָ מַשְׁפִּיעַ עַל הֶרְגֵּלְךָ וּמַפְסִיק לְעַשֵּׁן'?!- - - פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְשַׁנֵּן בְּאָזְנָיו, צָרִיךְ אֲנִי לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנַי, וְלָכֵן נֶאֱלַמְתִּי דּוֹם, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַמְשִׁיךְ וּלְדַבֵּר. אֲבָל הֵבַנְתִּי, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ. הוּא רוֹצֶה שֶׁאַפְסִיק לְעַשֵּׁן, כְּדֵי שֶׁהַלָּה יַתְחִיל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. לְרֶגַע תָּפַסְתִּי אֶת הַקְּלָף שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי, וְהֵבַנְתִּי שֶׁאִם אוֹדִיעַ לוֹ שֶׁאֲנִי מוּכָן לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ עִסְקָה שֶׁכָּזוֹ, זֶה יֵלֵךְ. וְזֶה הָלַךְ מַהֵר מִכְּפִי שֶׁצִּפִּיתִי. 'בּוֹא נִסְגֹּר עִסְקָה', אָמַרְתִּי לוֹ; 'אֲנִי אַפְסִיק לְעַשֵּׁן, וְאַתָּה תַּתְחִיל לְהָנִיחַ תְּפִלִּין'. וְהַלָּה הִסְכִּים. הָחֵל מֵרֶגַע חֲתִימַת הָעִסְקָה, אֵין לִי אֲפִלּוּ נִסָּיוֹן לְעַשֵּׁן. בְּעוֹד שֶׁעַד אוֹתוֹ רֶגַע הָיִיתִי מְעַשֵּׁן חֲפִיסָה שְׁלֵמָה לְיוֹם, מֵעַתָּה - אֵין לִי בִּכְלָל יֵצֶר הָרָע לְכָךְ. וְהַהֶסְבֵּר, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבָּרֶגַע שֶׁאֲעַשֵּׁן סִיגַרְיָה אַחַת, יַפְסִיק הוּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, וּבְכָךְ וַדַּאי שֶׁאֵינִי רוֹצֶה. מַה לָּמַדְנוּ? - שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִיצֹר לְעַצְמוֹ 'הֶכְרֵחִים' לְקִיּוּם הַמִּצְווֹת. בַּהֶכְרֵחַ שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ מַעֲלָה גְּדוֹלָה, שֶׁיְּהוּדִי מוּכָן 'לְהַקְרִיב' אֶת הֲנָאַת הָעִשּׁוּן שֶׁלּוֹ, עַל מְנָת שֶׁיְּהוּדִי אַחֵר יְקַיֵּם מִצְווֹת. מַעֲלָה זוֹ אֵינֶנָּה כֹּה פְּשׁוּטָה... וְהַהֶכְרֵחַ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא, כַּאֲשֶׁר אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת - יַפְסִיד שְׂכָרָן וְיֵעָנֵשׁ. וְאִם יַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת - יְקַבֵּל שָׂכָר וְקִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)