Otzarot-Article

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (מז-כט) שָׁאַל הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, כֵּיצַד נֶאֱמַר: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת", וַהֲרֵי בַּפָּסוּק נֶאֱמַר: "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ" (קֹהֶלֶת ט-יב), וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ (פְּסָחִים נד:) שֶׁיּוֹם הַמִּיתָה מְכֻסֶּה מִכָּל בְּנֵי הָאָדָם, וְאֵיךְ יָדַע יַעֲקֹב שֶׁקָּרְבוּ יָמָיו לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם?

וְתֵרֵץ עַל פִּי חָכְמַת הָאֱמֶת, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם כּוֹלֶלֶת סְכוּם יָדוּעַ שֶׁל יִעוּדִים, נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדָּן נִקְבְּצוּ לוֹ יְמֵי חַיִּים. בְּכָל יוֹם בּוֹ קִיֵּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, מֵאִיר אוֹתוֹ נִיצוֹץ נְשָׁמָה בְּאוֹר יְקָרוֹת. וְאִם עוֹבֵר עָלָיו יוֹם בְּלִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, נִשְׁאָר אוֹתוֹ נִיצוֹץ פָּגוּם וְחָסֵר עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.

וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה "בָּא בַּיָּמִים", שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו מְאִירִים וְזוֹהֲרִים. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ הִבְחִין וְרָאָה שֶׁכָּל חֶלְקֵי נִשְׁמָתוֹ זוֹהֲרִים וּמְאִירִים, וְיָדַע כִּי קְרֵבָה שְׁעָתוֹ לַעֲלוֹת לִשְׁמֵי רוּם, לְעוֹלַם הַשָּׂכָר הַמְעֻתָּד לַצַּדִּיקִים.

יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, שֶׁדְּמוּתוֹ חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד (בְּרֵאשִׁית רַבָּה סח-יב), לֵאמֹר שֶׁהוּא תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם בָּעוֹלָם, שֶׁכָּזֶה הוּא הָאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא בְּעוֹלָמוֹ! יַעֲקֹב, הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עו-א) - עוֹמֵד לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם.

כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג אֵיךְ מִתְכּוֹנְנִים אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים לְמַעֲבָר זֶה מֵעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה לְעוֹלַם הַשָּׂכָר? "כָּל יָמַי לָמַדְתִּי כֵּיצַד לָמוּת", אָמַר הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זָצָ"ל. הֵם מְיַחֲדִים אֶת יִחוּדֵי הַדִּיקְנָא קַדִּישָׁא, מִתְעַלִּים כְּשַׂרְפֵי מַעְלָה, וּמַגִּיעִים לִפְסָגוֹת בַּל יְשֹׁעֲרוּ: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי - אֲבָל בְּמִיתָתָן רוֹאִים!" (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יד-כא) לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר זָכָה אֱלִישָׁע לִרְאוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהִלָּקְחוֹ מֵעִמּוֹ זָכָה לְ"פִי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ" (מְלָכִים ב', ב-י) - מִשּׁוּם שֶׁאֵלִיָּהוּ עַצְמוֹ הִתְעַלָּה אָז לִהְיוֹת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ! (מְצוּדוֹת דָּוִד).

כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה יְקָרָה אָז כָּל שְׁנִיָּה, כַּמָּה יָקָר כָּל שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה?

וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּאוֹתוֹ רֶגַע יָקָר, מְצַוֶּה אֶת בָּנָיו. מְבָרְכָם, וּמַמְשִׁיךְ: "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי, אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן".

כְּדַאי לִסְפֹּר וְלִרְאוֹת כַּמָּה מִלִּים 'מְיֻתָּרוֹת' כָּאן!

וְכִי בָּנָיו לֹא יָדְעוּ מַהוּ "קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי", שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהוֹסִיף וְלוֹמַר "אֶל הַמְּעָרָה", וּלְצַיֵּן: "אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי"? וַהֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ הִתְגּוֹרֵר עִם בָּנָיו בְּחֶבְרוֹן, וְקָבַר שָׁם אֶת אָבִיו וְאֶת לֵאָה! הַאִם שָׁכְחוּ בָּנָיו הֵיכָן אִמָּם קְבוּרָה? וְלֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, אֶלָּא הוֹסִיף וְאָמַר: "אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה - אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא", וְצִיֵּן, לְבַסּוֹף: "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"? מַדּוּעַ הָאֲרִיכוּת הַיְתֵרָה, כְּשֶׁהַזְּמַן כֹּה דּוֹחֵק?!

אֶלָּא, כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַלְבָּ"ג זָצָ"ל, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהוֹרוֹתֵנוּ - וְהַתּוֹרָה צִטְּטָה כָּל זֹאת כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ - שֶׁכַּאֲשֶׁר אָנוּ מְבַקְּשִׁים דְּבַר מָה מִיֶּלֶד, מִתַּלְמִיד, מֵחָבֵר, מֵעוֹזֵר, מִפּוֹעֵל - שֶׁלֹּא נַחְסֹךְ בְּמִלִּים.

שֶׁלֹּא נִסְמֹךְ עַל כָּךְ שֶׁהֵם יוֹדְעִים, שֶׁכְּבָר יִמְצְאוּ, שֶׁיִּסְתַּדְּרוּ.

אֶלָּא תֹּאמַר בְּדִיּוּק, תְּאַתֵּר וּתְצַיֵּן. מוּטָב לְפָרֵט יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא לְקַצֵּר יוֹתֵר מִדַּי. כַּמָּה עָגְמַת נֶפֶשׁ הָיְתָה נֶחְסֶכֶת, לוּ הָיוּ הַכֹּל לְמֵדִּים זֹאת וְנוֹהֲגִים כָּךְ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	יתרו תשע"ו
	עַל מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים
	"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת" (מז-כט) שָׁאַל הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל, כֵּיצַד נֶאֱמַר: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת", וַהֲרֵי בַּפָּסוּק נֶאֱמַר: "כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ" (קֹהֶלֶת ט-יב), וּבַגְּמָרָא אָמְרוּ (פְּסָחִים נד:) שֶׁיּוֹם הַמִּיתָה מְכֻסֶּה מִכָּל בְּנֵי הָאָדָם, וְאֵיךְ יָדַע יַעֲקֹב שֶׁקָּרְבוּ יָמָיו לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם? וְתֵרֵץ עַל פִּי חָכְמַת הָאֱמֶת, שֶׁנִּשְׁמָתוֹ שֶׁל הָאָדָם כּוֹלֶלֶת סְכוּם יָדוּעַ שֶׁל יִעוּדִים, נִיצוֹצוֹת קְדֻשָּׁה, וּכְנֶגְדָּן נִקְבְּצוּ לוֹ יְמֵי חַיִּים. בְּכָל יוֹם בּוֹ קִיֵּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, מֵאִיר אוֹתוֹ נִיצוֹץ נְשָׁמָה בְּאוֹר יְקָרוֹת. וְאִם עוֹבֵר עָלָיו יוֹם בְּלִי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, נִשְׁאָר אוֹתוֹ נִיצוֹץ פָּגוּם וְחָסֵר עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. וְעַל כָּךְ נֶאֱמַר שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה "בָּא בַּיָּמִים", שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ אֶת כָּל יְמֵי חַיָּיו מְאִירִים וְזוֹהֲרִים. וְיַעֲקֹב אָבִינוּ הִבְחִין וְרָאָה שֶׁכָּל חֶלְקֵי נִשְׁמָתוֹ זוֹהֲרִים וּמְאִירִים, וְיָדַע כִּי קְרֵבָה שְׁעָתוֹ לַעֲלוֹת לִשְׁמֵי רוּם, לְעוֹלַם הַשָּׂכָר הַמְעֻתָּד לַצַּדִּיקִים. יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָאָדָם הַמֻּשְׁלָם, שֶׁדְּמוּתוֹ חֲקוּקָה בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד (בְּרֵאשִׁית רַבָּה סח-יב), לֵאמֹר שֶׁהוּא תַּכְלִית בְּרִיאַת הָאָדָם בָּעוֹלָם, שֶׁכָּזֶה הוּא הָאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא בְּעוֹלָמוֹ! יַעֲקֹב, הַבָּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עו-א) - עוֹמֵד לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג אֵיךְ מִתְכּוֹנְנִים אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים לְמַעֲבָר זֶה מֵעוֹלַם הַמַּעֲשֶׂה לְעוֹלַם הַשָּׂכָר? "כָּל יָמַי לָמַדְתִּי כֵּיצַד לָמוּת", אָמַר הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זָצָ"ל. הֵם מְיַחֲדִים אֶת יִחוּדֵי הַדִּיקְנָא קַדִּישָׁא, מִתְעַלִּים כְּשַׂרְפֵי מַעְלָה, וּמַגִּיעִים לִפְסָגוֹת בַּל יְשֹׁעֲרוּ: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי - אֲבָל בְּמִיתָתָן רוֹאִים!" (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יד-כא) לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר זָכָה אֱלִישָׁע לִרְאוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהִלָּקְחוֹ מֵעִמּוֹ זָכָה לְ"פִי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ" (מְלָכִים ב', ב-י) - מִשּׁוּם שֶׁאֵלִיָּהוּ עַצְמוֹ הִתְעַלָּה אָז לִהְיוֹת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ! (מְצוּדוֹת דָּוִד). כְּלוּם יֵשׁ לָנוּ מֻשָּׂג כַּמָּה יְקָרָה אָז כָּל שְׁנִיָּה, כַּמָּה יָקָר כָּל שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה? וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּאוֹתוֹ רֶגַע יָקָר, מְצַוֶּה אֶת בָּנָיו. מְבָרְכָם, וּמַמְשִׁיךְ: "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי, אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". כְּדַאי לִסְפֹּר וְלִרְאוֹת כַּמָּה מִלִּים 'מְיֻתָּרוֹת' כָּאן! וְכִי בָּנָיו לֹא יָדְעוּ מַהוּ "קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי", שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהוֹסִיף וְלוֹמַר "אֶל הַמְּעָרָה", וּלְצַיֵּן: "אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי"? וַהֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ הִתְגּוֹרֵר עִם בָּנָיו בְּחֶבְרוֹן, וְקָבַר שָׁם אֶת אָבִיו וְאֶת לֵאָה! הַאִם שָׁכְחוּ בָּנָיו הֵיכָן אִמָּם קְבוּרָה? וְלֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ, אֶלָּא הוֹסִיף וְאָמַר: "אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה - אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא", וְצִיֵּן, לְבַסּוֹף: "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"? מַדּוּעַ הָאֲרִיכוּת הַיְתֵרָה, כְּשֶׁהַזְּמַן כֹּה דּוֹחֵק?! אֶלָּא, כָּתַב רַבֵּנוּ הָרַלְבָּ"ג זָצָ"ל, בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהוֹרוֹתֵנוּ - וְהַתּוֹרָה צִטְּטָה כָּל זֹאת כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ - שֶׁכַּאֲשֶׁר אָנוּ מְבַקְּשִׁים דְּבַר מָה מִיֶּלֶד, מִתַּלְמִיד, מֵחָבֵר, מֵעוֹזֵר, מִפּוֹעֵל - שֶׁלֹּא נַחְסֹךְ בְּמִלִּים. שֶׁלֹּא נִסְמֹךְ עַל כָּךְ שֶׁהֵם יוֹדְעִים, שֶׁכְּבָר יִמְצְאוּ, שֶׁיִּסְתַּדְּרוּ. אֶלָּא תֹּאמַר בְּדִיּוּק, תְּאַתֵּר וּתְצַיֵּן. מוּטָב לְפָרֵט יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא לְקַצֵּר יוֹתֵר מִדַּי. כַּמָּה עָגְמַת נֶפֶשׁ הָיְתָה נֶחְסֶכֶת, לוּ הָיוּ הַכֹּל לְמֵדִּים זֹאת וְנוֹהֲגִים כָּךְ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)