Otzarot-Article

"וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה" (ל-ד) דְּמָמָה שָׂרְרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּעֵת שִׂיחָתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם יָפֶהן זָצָ"ל. דְּמוּת מֵעוֹלַם הָאֲצִילוּת הָיָה, זְקָנוֹ הַצָּחוֹר יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דִּבּוּרוֹ שָׁקוּל וּמָדוּד, בְּשַׁלְוַת מַלְכוּת. עַשְׂרוֹת שָׁנִים מִלֵּא מָקוֹם חוֹתְנוֹ, הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל, וְהָיָה קַבַּרְנִיטָן שֶׁל עֶשְׂרוֹת הַיְשִׁיבוֹת הַנּוֹדָעוֹת. עַתָּה עָמַד וְהִקְרִיא קֶטַע מִן הַמִּדְרָשׁ, בְּפָרָשָׁתֵנוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עא-ז), הַמִּדְרָשׁ מְתָאֵר כֵּיצַד רָחֵל אִמֵּנוּ קוֹבֶלֶת בִּפְנֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל עֲקָרוּתָהּ, וְשׁוֹאֶלֶת מַדּוּעַ אֵינוֹ מַעֲתִיר בִּתְפִלָּה עֲבוּרָהּ, מַדּוּעַ אֵינוֹ בּוֹקֵעַ רְקִיעִים בְּזַעֲקָתוֹ. הִיא מַזְכִּירָה לוֹ כִּי אָבִיו, יִצְחָק, הִתְפַּלֵּל לְנֹכַח רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וַה' נֶעֱתַר לִתְפִלָּתוֹ. מַדּוּעַ אֵין הוּא נוֹהֵג כְּמוֹתוֹ?

הֱשִׁיבָהּ יַעֲקֹב: "לְאָבִי לֹא הָיוּ בָּנִים, לְפִיכָךְ נֶעֱתַר ה' לִתְפִלָּתוֹ. לִי יֵשׁ כְּבָר בָּנִים מִלֵּאָה אֲחוֹתֵךְ, אֵין זֶה בָּטוּחַ שֶׁתְּפִלָּתִי תּוֹעִיל".

אָמְרָה לוֹ: "הִנֵּה לְסָבְךָ, אַבְרָהָם, הָיָה כְּבָר בֵּן, יִשְׁמָעֵאל, וּבְכָל זֹאת הִתְפַּלֵּל עַל שָׂרָה שֶׁתֵּלֵד! אִם כֵּן, יָכוֹל אַף אַתָּה לְהִתְפַּלֵּל..."

אָמַר לָהּ: "הַאִם תּוּכְלִי לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֶׂיהָ שֶׁל שָׂרָה זְקֶנְתִּי, שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, וְהִשִּׂיאָה לוֹ אֶת הָגָר?"

אָמְרָה לוֹ: "אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב - קַח אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתִי, אוּלַי אֶבָּנֶה גַּם אָנֹכִי מִמֶּנָּה!" וְכָךְ הָיָה.

נָשָׂא הַגָּאוֹן אֶת עֵינָיו מִן הַמִּדְרָשׁ, וְתָמַהּ: מָה רוֹצֶה יַעֲקֹב מֵרָחֵל, אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה? הֲרֵי אֵין כָּל סָפֵק שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, הֶעֱתִיר וּבָכָה, וְלֹא נַעֲנָה. וּמֵבִין הוּא לְסִבַּת הַהִתְעַלְּמוּת מִתְּפִלּוֹתָיו: עֲקָרָה הִיא, וּזְקוּקָה לִזְכוּת מְיֻחֶדֶת כְּדֵי לְשַׁנּוֹת סִדְרֵי עוֹלָם. בִּתְפִלּוֹתָיו אֵין דַּי, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ כְּבָר בָּנִים. וְעֵצָה בְּפִיו: אוּלַי, אִם תַּקְרִיבִי קָרְבָּן, כְּשָׂרָה, אִם תַּכְנִיסִי לְבֵיתֵךְ צָרָה. וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: כְּלוּם לֹא הִקְרִיבָה קָרְבָּן?! הַאִם מְסִירַת הַסִּימָנִים לְלֵאָה אֲחוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּבוֹשׁ בְּלֵיל כְּלוּלוֹתֶיהָ וְלֹא תִּתְגַּלֶּה זֶהוּתָהּ - הַאִם מְסִירַת מְקוֹמָהּ לְלֵאָה אֵינָהּ הַקְרָבָה מַסְפֶּקֶת? כְּלוּם אֵין זֶה שָׁוֶה לְמַעֲשֶׂיהָ שֶׁל שָׂרָה?!

הַשְּׁאֵלָה נָפְלָה כְּרַעַם עַל הֲמוֹנֵי בְּנֵי הַיְשִׁיבָה. בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זוֹ תְּמִיהָה עֲצוּמָה! הֲלֹא הָיְתָה זוֹ פִּסְגַּת הַהַקְרָבָה! שֶׁבַע שָׁנִים חִכְּתָה וְצִפְּתָה, יִחֲלָה לַיּוֹם הַגָּדוֹל - וּלְבַסּוֹף וִתְּרָה לַאֲחוֹתָהּ שֶׁתָּבוֹא בִּמְקוֹמָהּ! מַה תָּבַע מִמֶּנָּה עַתָּה?! וּרְאָיָה שֶׁיַּעֲקֹב צָדַק, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהֵבִיאָה לוֹ אֶת בִּלְהָה זָכְתָה וְהָרְתָה! רַק אָז! מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר?!

פָּתַח רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְאָמַר: אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד הָעִנְיָן. יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאָה שֶׁתְּפִלָּה לֹא הוֹעִילָה, וַאֲפִלּוּ שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת נִנְעֲלוּ. רָחֵל עֲקָרָה, וְאֵין כָּל עֵצָה. יָדַע כִּי יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת: לִפְעֹל בְּהַנְהָגַת "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה". כְּלָל הוּא, שֶׁבּוֹ מַנְהִיג הַבּוֹרֵא אֶת עוֹלָמוֹ: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, מוֹדְדִים לוֹ. כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו. הַמַּעֲמִיד דְּבָרָיו עַל הַדִּין, מְמַצִּים עִמּוֹ אֶת הַדִּין (ב"מ ל:). הִנֵּה, שָׂרָה הָיְתָה עֲקָרָה, אֵין לָהּ וָלָד. מֶה עָשְׂתָה, הֵבִיאָה אֶת הָגָר לְאַבְרָהָם, זִכְּתָה אֶת הָגָר שֶׁתֵּלֵד בֵּן לְאַבְרָהָם. עַל כֵּן, בְּהַנְהָגַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה זָכְתָה גַּם הִיא לְבֵן, אַף כְּנֶגֶד גִּדְרֵי הַטֶּבַע.

אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ לְרָחֵל, אִשְׁתּוֹ הָעֲקָרָה: אֵין מִלִּים לְתָאֵר אֶת הַהַקְרָבָה הָעֲצוּמָה בָּהּ נָהַגְתְּ בְּמָסְרֵךְ אֶת הַסִּימָנִים לְלֵאָה. אֲבָל לֹא עָשִׂית זֹאת כְּדֵי שֶׁלֵּאָה תֵּלֵד, עָשִׂית זֹאת כְּדֵי שֶׁתִּנָּשֵׂא וְלֹא תֵּבוֹשׁ. לְפִיכָךְ, מַעֲשֶׂה זֶה - נֶאֱצָל כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה - לֹא יִגָּרֵר בְּהַנְהָגַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה אֶלָּא כְּדֻגְמָתוֹ, שֶׁגַּם אַתְּ תִּנָּשְׂאִי, וְתוּ לֹא. אִם תִּרְצִי לָלֶדֶת - עָלַיִךְ לִפְעֹל הַקְרָבָה בְּשֶׁטַח זֶה עַצְמוֹ, לִמְסֹר אֶת שִׁפְחָתֵךְ כְּדֵי שֶׁתֵּלֵד, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ עֵצָה אַחֶרֶת!

נִפְלָאִים הַדְּבָרִים, וּמְחַיְּבִים הֲפָקַת לְקָחִים! הִמְשִׁיךְ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְאָמַר: הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (סַנְהֶדְרִין צ.) שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאִם כֵּן זוֹ הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר לְהַשָּׂגַת כָּל דָּבָר! הַפּוֹעֵל לְהַשְׂבִּיעַ רְצוֹן בֶּן זוּגוֹ, יִוָּכַח לָדַעַת שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם מַשְׁכִּינִים שָׁלוֹם בִּמְעוֹנוֹ. הַמִּשְׁתַּדֵּל בְּפַרְנָסַת חֲבֵרוֹ, יִוָּכַח שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם מַכְפִּילִים אֶת פַּרְנָסָתוֹ. הַמְלַמֵּד אֶת חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, יָחוּשׁ כֵּיצַד לִבּוֹ שֶׁלּוֹ נִפְתָּח וּמֹחוֹ נוֹבֵעַ חָכְמָה. כְּדַאי לְנַסּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה: בִּמְקוֹם מַאֲמַצִּים מְתַסְכְּלִים לְהַשָּׂגַת דְּבָרִים, נִשְׁתַּדֵּל לְהֵיטִיב עִם זוּלָתֵנוּ - וְכָל הַטּוֹבוֹת יַגִּיעוּנוּ בְּקַלּוּת, בְּשֶׁפַע בִּרְכַּת שָׁמַיִם בִּרְוָחָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמות תשע"ו
	הַנִּסָּיוֹן בְּגִדּוּל יֶלֶד מְיֻחָד
	"וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה" (ל-ד) דְּמָמָה שָׂרְרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּעֵת שִׂיחָתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם יָפֶהן זָצָ"ל. דְּמוּת מֵעוֹלַם הָאֲצִילוּת הָיָה, זְקָנוֹ הַצָּחוֹר יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו, דִּבּוּרוֹ שָׁקוּל וּמָדוּד, בְּשַׁלְוַת מַלְכוּת. עַשְׂרוֹת שָׁנִים מִלֵּא מָקוֹם חוֹתְנוֹ, הַסַּבָּא מִנּוֹבְהַרְדּוֹק זָצָ"ל, וְהָיָה קַבַּרְנִיטָן שֶׁל עֶשְׂרוֹת הַיְשִׁיבוֹת הַנּוֹדָעוֹת. עַתָּה עָמַד וְהִקְרִיא קֶטַע מִן הַמִּדְרָשׁ, בְּפָרָשָׁתֵנוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה עא-ז), הַמִּדְרָשׁ מְתָאֵר כֵּיצַד רָחֵל אִמֵּנוּ קוֹבֶלֶת בִּפְנֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ עַל עֲקָרוּתָהּ, וְשׁוֹאֶלֶת מַדּוּעַ אֵינוֹ מַעֲתִיר בִּתְפִלָּה עֲבוּרָהּ, מַדּוּעַ אֵינוֹ בּוֹקֵעַ רְקִיעִים בְּזַעֲקָתוֹ. הִיא מַזְכִּירָה לוֹ כִּי אָבִיו, יִצְחָק, הִתְפַּלֵּל לְנֹכַח רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וַה' נֶעֱתַר לִתְפִלָּתוֹ. מַדּוּעַ אֵין הוּא נוֹהֵג כְּמוֹתוֹ? הֱשִׁיבָהּ יַעֲקֹב: "לְאָבִי לֹא הָיוּ בָּנִים, לְפִיכָךְ נֶעֱתַר ה' לִתְפִלָּתוֹ. לִי יֵשׁ כְּבָר בָּנִים מִלֵּאָה אֲחוֹתֵךְ, אֵין זֶה בָּטוּחַ שֶׁתְּפִלָּתִי תּוֹעִיל". אָמְרָה לוֹ: "הִנֵּה לְסָבְךָ, אַבְרָהָם, הָיָה כְּבָר בֵּן, יִשְׁמָעֵאל, וּבְכָל זֹאת הִתְפַּלֵּל עַל שָׂרָה שֶׁתֵּלֵד! אִם כֵּן, יָכוֹל אַף אַתָּה לְהִתְפַּלֵּל..." אָמַר לָהּ: "הַאִם תּוּכְלִי לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֶׂיהָ שֶׁל שָׂרָה זְקֶנְתִּי, שֶׁהִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, וְהִשִּׂיאָה לוֹ אֶת הָגָר?" אָמְרָה לוֹ: "אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב - קַח אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתִי, אוּלַי אֶבָּנֶה גַּם אָנֹכִי מִמֶּנָּה!" וְכָךְ הָיָה. נָשָׂא הַגָּאוֹן אֶת עֵינָיו מִן הַמִּדְרָשׁ, וְתָמַהּ: מָה רוֹצֶה יַעֲקֹב מֵרָחֵל, אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה? הֲרֵי אֵין כָּל סָפֵק שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ, הֶעֱתִיר וּבָכָה, וְלֹא נַעֲנָה. וּמֵבִין הוּא לְסִבַּת הַהִתְעַלְּמוּת מִתְּפִלּוֹתָיו: עֲקָרָה הִיא, וּזְקוּקָה לִזְכוּת מְיֻחֶדֶת כְּדֵי לְשַׁנּוֹת סִדְרֵי עוֹלָם. בִּתְפִלּוֹתָיו אֵין דַּי, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ כְּבָר בָּנִים. וְעֵצָה בְּפִיו: אוּלַי, אִם תַּקְרִיבִי קָרְבָּן, כְּשָׂרָה, אִם תַּכְנִיסִי לְבֵיתֵךְ צָרָה. וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: כְּלוּם לֹא הִקְרִיבָה קָרְבָּן?! הַאִם מְסִירַת הַסִּימָנִים לְלֵאָה אֲחוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּבוֹשׁ בְּלֵיל כְּלוּלוֹתֶיהָ וְלֹא תִּתְגַּלֶּה זֶהוּתָהּ - הַאִם מְסִירַת מְקוֹמָהּ לְלֵאָה אֵינָהּ הַקְרָבָה מַסְפֶּקֶת? כְּלוּם אֵין זֶה שָׁוֶה לְמַעֲשֶׂיהָ שֶׁל שָׂרָה?! הַשְּׁאֵלָה נָפְלָה כְּרַעַם עַל הֲמוֹנֵי בְּנֵי הַיְשִׁיבָה. בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זוֹ תְּמִיהָה עֲצוּמָה! הֲלֹא הָיְתָה זוֹ פִּסְגַּת הַהַקְרָבָה! שֶׁבַע שָׁנִים חִכְּתָה וְצִפְּתָה, יִחֲלָה לַיּוֹם הַגָּדוֹל - וּלְבַסּוֹף וִתְּרָה לַאֲחוֹתָהּ שֶׁתָּבוֹא בִּמְקוֹמָהּ! מַה תָּבַע מִמֶּנָּה עַתָּה?! וּרְאָיָה שֶׁיַּעֲקֹב צָדַק, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהֵבִיאָה לוֹ אֶת בִּלְהָה זָכְתָה וְהָרְתָה! רַק אָז! מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר?! פָּתַח רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְאָמַר: אֲגַלֶּה לָכֶם סוֹד הָעִנְיָן. יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאָה שֶׁתְּפִלָּה לֹא הוֹעִילָה, וַאֲפִלּוּ שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת נִנְעֲלוּ. רָחֵל עֲקָרָה, וְאֵין כָּל עֵצָה. יָדַע כִּי יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת: לִפְעֹל בְּהַנְהָגַת "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה". כְּלָל הוּא, שֶׁבּוֹ מַנְהִיג הַבּוֹרֵא אֶת עוֹלָמוֹ: בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, מוֹדְדִים לוֹ. כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו. הַמַּעֲמִיד דְּבָרָיו עַל הַדִּין, מְמַצִּים עִמּוֹ אֶת הַדִּין (ב"מ ל:). הִנֵּה, שָׂרָה הָיְתָה עֲקָרָה, אֵין לָהּ וָלָד. מֶה עָשְׂתָה, הֵבִיאָה אֶת הָגָר לְאַבְרָהָם, זִכְּתָה אֶת הָגָר שֶׁתֵּלֵד בֵּן לְאַבְרָהָם. עַל כֵּן, בְּהַנְהָגַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה זָכְתָה גַּם הִיא לְבֵן, אַף כְּנֶגֶד גִּדְרֵי הַטֶּבַע. אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ לְרָחֵל, אִשְׁתּוֹ הָעֲקָרָה: אֵין מִלִּים לְתָאֵר אֶת הַהַקְרָבָה הָעֲצוּמָה בָּהּ נָהַגְתְּ בְּמָסְרֵךְ אֶת הַסִּימָנִים לְלֵאָה. אֲבָל לֹא עָשִׂית זֹאת כְּדֵי שֶׁלֵּאָה תֵּלֵד, עָשִׂית זֹאת כְּדֵי שֶׁתִּנָּשֵׂא וְלֹא תֵּבוֹשׁ. לְפִיכָךְ, מַעֲשֶׂה זֶה - נֶאֱצָל כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה - לֹא יִגָּרֵר בְּהַנְהָגַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה אֶלָּא כְּדֻגְמָתוֹ, שֶׁגַּם אַתְּ תִּנָּשְׂאִי, וְתוּ לֹא. אִם תִּרְצִי לָלֶדֶת - עָלַיִךְ לִפְעֹל הַקְרָבָה בְּשֶׁטַח זֶה עַצְמוֹ, לִמְסֹר אֶת שִׁפְחָתֵךְ כְּדֵי שֶׁתֵּלֵד, וְאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ עֵצָה אַחֶרֶת! נִפְלָאִים הַדְּבָרִים, וּמְחַיְּבִים הֲפָקַת לְקָחִים! הִמְשִׁיךְ רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְאָמַר: הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (סַנְהֶדְרִין צ.) שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאִם כֵּן זוֹ הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה בְּיוֹתֵר לְהַשָּׂגַת כָּל דָּבָר! הַפּוֹעֵל לְהַשְׂבִּיעַ רְצוֹן בֶּן זוּגוֹ, יִוָּכַח לָדַעַת שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם מַשְׁכִּינִים שָׁלוֹם בִּמְעוֹנוֹ. הַמִּשְׁתַּדֵּל בְּפַרְנָסַת חֲבֵרוֹ, יִוָּכַח שֶׁמֵּהַשָּׁמַיִם מַכְפִּילִים אֶת פַּרְנָסָתוֹ. הַמְלַמֵּד אֶת חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, יָחוּשׁ כֵּיצַד לִבּוֹ שֶׁלּוֹ נִפְתָּח וּמֹחוֹ נוֹבֵעַ חָכְמָה. כְּדַאי לְנַסּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַבְּטוּחָה: בִּמְקוֹם מַאֲמַצִּים מְתַסְכְּלִים לְהַשָּׂגַת דְּבָרִים, נִשְׁתַּדֵּל לְהֵיטִיב עִם זוּלָתֵנוּ - וְכָל הַטּוֹבוֹת יַגִּיעוּנוּ בְּקַלּוּת, בְּשֶׁפַע בִּרְכַּת שָׁמַיִם בִּרְוָחָה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)