Otzarot-Article

"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (לב–ד) מִצַּד אֶחָד, אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה מַאזּוּז זצ"ל, דַּיָּן בְּגֶ'רְבָּה, עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מְסֻגָּלִים הֵם לִתְשׁוּבָה וּלְמִצְווֹת, שֶׁהֲרֵי חֲזַ"ל (בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּף יח.) דָּרְשׁוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַפָּסוּק: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (יְשַׁעְיָה נה–ו).

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָבִיא דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ, אַךְ מַה יָּדוֹ מַשֶּׂגֶת? - קָנָה טֶנֶא וְעִטְּרוֹ בִּנְיָר צִבְעוֹנִי וְגָדַשׁ אוֹתוֹ בְּפֵרוֹת נָאִים. וְהָיוּ הִרְהוּרָיו מְיַסְּרִים אוֹתוֹ, לֵאמֹר: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם - הִנֵּה תִּשָּׂא אֶת הַפֵּרוֹת לְעִיר הַמְּלוּכָה, וּבְטֹרַח הַדֶּרֶךְ יְאַבְּדוּ מִיָּפְיָם וּמִזָּהֳרָם. תָּבוֹא לִפְנֵי שׁוֹמֵר הַסַּף, וְיַבִּיט בְּךָ בְּבוּז וּבְחֶמְלָה. הֵן אַף אִם יֵעָתֵר לְבַקָּשָׁתְךָ וְיִקַּח מִיָּדְךָ אֶת הַטֶּנֶא בְּלִי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד, וְיַעֲבִירוֹ לַמְּמֻנֶּה עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְהַלָּה יֵעָתֵר וְיַעֲלֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - הֵן לֹא יַעֲלֶה אֶלָּא חִיּוּךְ שֶׁל סַלְחָנוּת עַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יְעוֹרֵר רֹגֶז וְהַקְפָּדָה. שֶׁכֵּן, מֶה חָזוּת לוֹ לַטֶּנֶא לְמוּל קַעֲרוֹת הַזָּהָב הַמְּגֻלָּפוֹת וְהַמְּשֻׁבָּצוֹת? כֵּיצַד יֵרָאוּ פֵּרוֹתָיו, בְּלֹא תֹּאַר וּבְלֹא הָדָר, לְמוּל הַפֵּרוֹת הַמֻּבְחָרִים, מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא, עִדִּית דְּעִדִּית, הָעוֹלִים עַל שֻׁלְחַן הַמְּלָכִים?!

עוֹדוֹ תּוֹהֶה כָּךְ, בְּתִסְכּוּל וּבִכְאֵב, וְהִנֵּה הַכָּרוֹז עוֹבֵר: "פַּנּוּ דֶּרֶךְ, פַּנּוּ דֶּרֶךְ לְשַׁיֶּרֶת הַמֶּלֶךְ!"

שָׁמַע, וְלִבּוֹ נִתֵּר. יָצָא בְּרִיצָה, נִדְחַף וְנִדְחַק, וּכְשֶׁעָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ, מִהֵר לִקְרָאתָהּ, וְהוֹשִׁיט אֶת הַסַּלְסִלָּה הַמְּעֻטֶּרֶת - נִפְעָם לְנֹכַח חִיּוּכוֹ הַקּוֹרֵן שֶׁל הַמֶּלֶךְ...

וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה מְקַיְּמִים אָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמְשַׁגְּרִים אוֹתָן לַמָּרוֹם. וּבְדַרְכָּן, גִּלּוּ לָנוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת, נִטְפָּלִים אֲלֵיהֶן הַמְּקַטְרְגִים שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וּמְנַסִּים לְעַכְּבָן וְלִמְנֹעַ אֶת עֲלִיָּתָן. מָה עוֹד, שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁתּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּלֹא הִתְלַהֲבוּת וְרִגְשֵׁי אַהֲבָה וְיִרְאָה - אֵין בָּהֶן כֹּחַ לְפַלֵּס דַּרְכָּן: "אוֹרָיְתָא וּמִצְווֹת בְּלֹא דְּחִילוּ וּרְחִימוּ, לֹא פָּרְחַת לְעֵלָּא". וּבְהַגִּיעָן לַמָּרוֹם לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי לֹא יְעוֹרְרוּ אֶלָּא חֶמְלָה! כִּי מַלְאֲכֵי הַמָּרוֹם עוֹמְדִים וְרוֹעֲדִים, חָלִים וְזָעִים, עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה "קָדוֹשׁ". וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁכָּל בְּרִיאָתָם הִיא כְּדֵי לוֹמַר שִׁירָה - וּלְהִתְבַּטֵּל! וּבֵינֵיהֶם, בֵּין מַלְאֲכֵי אֵשׁ לֶהָבָה, בּוֹעֲרִים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּרָק, עוֹלָה תְּפִלָּתֵנוּ חִוֶּרֶת וַעֲמוּמָה, אִם לֹא רְקוּבָה וּפְגוּמָה. בְּדַעַת מֻסַּחַת, בְּנֶפֶשׁ פְּזוּרָה, כִּלְאַחַר יָד וּבְדֶרֶךְ אַגַּב... אֵיךְ תֵּרָאֶה וְתֵרָצֶה לְנֹכַח שִׁירַת הָאוֹפַנִּים וְזִמְרַת הַמַּלְאָכִים, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדוֹשָׁה?!...

אֲבָל בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה - יָמִים שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" - יוֹרֵד הַמֶּלֶךְ כִּבְיָכוֹל אֵלֵינוּ. יְכוֹלִים אָנוּ לְהַגִּישׁ לוֹ מִנְחָתֵנוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ. כַּמָּה מְחַיֵּב הַדָּבָר, אֲבָל כַּמָּה נַעֲלֶה הוּא: אֵיךְ תִּתְקַבֵּל מִנְחָתֵנוּ בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים!

כָּל זֶה מִן הַצַּד הָאֶחָד. אֲבָל מֵאִידָךְ גִּיסָא - הֵן רְעָדָה וָרֶתֶת יֹאחֲזוּנוּ, בְּהַעֲלוֹתֵנוּ עַל לִבֵּנוּ אֵיךְ יִתְיַחֲסוּ לָעֲבֵרָה שֶׁנַּעֲבֹר חָלִילָה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים!

אַף כָּאן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהֶחְלִיט לְהַרְבּוֹת אֶת כְּבוֹד עִיר הַבִּירָה, קִרְיַת מֶלֶךְ רַב. הִכְרִיז עַל שׁוּרַת הֲטָבוֹת לִבְנֵי הָעִיר - בִּתְנַאי שֶׁיְּטַפְּחוּ אֶת חֲזוּת עִירָם, יְטַפְּחוּ גִּנּוֹת נוֹי בַּחֲזִיתוֹת הַבָּתִּים, וְלֹא יְכַעֲרוּ אוֹתָם בְּהַדְבָּקַת מוֹדָעוֹת פְּרוּעָה. אֲבָל הַתּוֹשָׁבִים - כְּפוּיֵי טוֹבָה הָיוּ. אֶת הַהֲטָבוֹת נָטְלוּ, מֵחַסְדֵי הַמֶּלֶךְ נֶהֱנוּ, וְאֶת גִּנּוֹת הַנּוֹי הִזְנִיחוּ. אֶת הַחוּצוֹת לִכְלְכוּ, וְעַל כָּל קִיר הִדְבִּיקוּ מוֹדָעוֹת מְכַעֲרוֹת...

הִתְאַכְזֵב הַמֶּלֶךְ, הִצְטַעֵר וְאַף כָּעַס. "אֵינִי מֵבִין", טָעַן, "מַדּוּעַ מְבַכְּרִים הַתּוֹשָׁבִים לִחְיוֹת בַּכִּעוּר וּבַלִּכְלוּךְ, וְלַהֲפֹךְ אֶת הָעִיר הַנָּאָה לְדִיר בְּהֵמוֹת? כְּלוּם לֹא נָאֶה וְיָאֶה, מַרְחִיב דַּעַת וּמְשַׂמֵּחַ לֵב, לִחְיוֹת בְּעִיר מְטֻפַּחַת, יָפָה וּנְקִיָּה, בֵּין גִּנּוֹת נוֹי פּוֹרְחוֹת?!"

הִכְרִיז עַל מִבְצָע רַבָּתִי. כָּל הַמְּטַפֵּחַ אֶת גִּנָּתוֹ, יִזְכֶּה בִּפְרָס נָאֶה, וְכָל הַמְּלַכְלֵךְ אֶת חוּצוֹת הָעִיר, יֵעָנֵשׁ בְּכָל חֹמֶר הַדִּין! וְהַמֶּלֶךְ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, יְפַקֵּחַ עַל הַמִּבְצָע. יַעֲבֹר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, יִסְקֹר אֶת הַגִּנּוֹת וְיַעֲמֹד עַל מַצַּב הַנִּקָּיוֹן.

הָיָה שָׁם תּוֹשָׁב אֶחָד, סוֹחֵר גְּרוּטָאוֹת. אֶת חֲצַר בֵּיתוֹ גָּדַשׁ בִּגְרוּטְאוֹת מַתֶּכֶת מְעֻקָּמוֹת וַחֲלוּדוֹת וְעָרַם אוֹתָן עַל הַמִּדְרָכָה. עַד לַכְּבִישׁ הִגִּיעַ. יוֹם אֶחָד נוֹדַע, שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לַעֲבֹר בִּרְחוֹבוֹ. מֵרְקוּ שְׁכֵנָיו אֶת חֲזִית בֵּיתָם וְעָמְלוּ לִשְׁתֹּל פְּרָחִים, לְסַיֵּד וְלִצְבֹּעַ. אֲבָל הוּא בְּשֶׁלּוֹ. כְּשֶׁעָבַר הַמֶּלֶךְ בָּרְחוֹב, נֶחְסְמָה דַּרְכּוֹ בַּעֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת.

קָדְרוּ פָּנָיו וְשָׁאַל: "מִיהוּ בְּעָלֶיהָ שֶׁל פְּסֹלֶת זוֹ?!"

אָמְרוּ: "הַלָּה שָׁם, זֶה הַמַּדְבִּיק מוֹדְעוֹת עֲנָק עַל הַקִּירוֹת, לְהוֹדִיעַ עַל מַרְכֻּלְתּוֹ"...

וְאָכֵן, עָמַד הַלָּה וְגַבּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, עָמַל לְכַעֵר אֶת הַקִּירוֹת בְּמוֹדְעוֹתָיו - וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקֶצֶף...

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ מַאנִי זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל חֶבְרוֹן, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר זְהִירוּת יְתֵרָה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁלֹּא לַחְטֹא! מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁאָהַב רֵיחַ בְּשָׂמִים וַאֲוִיר צַח. אָסַר הַמֶּלֶךְ עַל מְשָׁרְתָיו לְעַשֵּׁן בִּתְחוּמֵי הָאַרְמוֹן. בָּאוּ וְסִפְּרוּ לְפָנָיו, שֶׁאֶחָד מֵעֲבָדָיו עוֹבֵר עַל צִוּוּיוֹ, וּמְעַשֵּׁן. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לוֹ. בָּא וְעָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ קָרָא לְמִשְׁמַר הָאַרְמוֹן שֶׁיָּעִיד בָּעֶבֶד כְּדֵי לַחְרֹץ אֶת עָנְשׁוֹ.

וּבְעוֹד הָעֵדִים מִתְיַצְּבִים, הוֹצִיא הָעֶבֶד מִקְטֶרֶת וְהֵחֵל לְפַטְּמָהּ וּלְהַצִּיתָהּ בִּתְשׂוּמֶת לֵב...

הֲיֵשׁ קֵץ לְעָנְשׁוֹ?!... (יוֹסֵף דַּעַת, מִדְרַשׁ שְׁלֹמֹה, שִׂיחַ יִצְחָק)

	וישלח תשע"ו
	סַכָּנַת הָרְחוֹב
	"כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף" (לב–יא) הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן יִשְׂרָאֵל פּוֹזֶן זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל שַׁפְרָאן וְרֹאשׁ יְשִׁיבָתָהּ, פָּתַח בְּמָשָׁל: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט" (לב–ד) מִצַּד אֶחָד, אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה מַאזּוּז זצ"ל, דַּיָּן בְּגֶ'רְבָּה, עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה מְסֻגָּלִים הֵם לִתְשׁוּבָה וּלְמִצְווֹת, שֶׁהֲרֵי חֲזַ"ל (בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דַּף יח.) דָּרְשׁוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַפָּסוּק: "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (יְשַׁעְיָה נה–ו). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָבִיא דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ, אַךְ מַה יָּדוֹ מַשֶּׂגֶת? - קָנָה טֶנֶא וְעִטְּרוֹ בִּנְיָר צִבְעוֹנִי וְגָדַשׁ אוֹתוֹ בְּפֵרוֹת נָאִים. וְהָיוּ הִרְהוּרָיו מְיַסְּרִים אוֹתוֹ, לֵאמֹר: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם - הִנֵּה תִּשָּׂא אֶת הַפֵּרוֹת לְעִיר הַמְּלוּכָה, וּבְטֹרַח הַדֶּרֶךְ יְאַבְּדוּ מִיָּפְיָם וּמִזָּהֳרָם. תָּבוֹא לִפְנֵי שׁוֹמֵר הַסַּף, וְיַבִּיט בְּךָ בְּבוּז וּבְחֶמְלָה. הֵן אַף אִם יֵעָתֵר לְבַקָּשָׁתְךָ וְיִקַּח מִיָּדְךָ אֶת הַטֶּנֶא בְּלִי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד, וְיַעֲבִירוֹ לַמְּמֻנֶּה עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, וְהַלָּה יֵעָתֵר וְיַעֲלֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ - הֵן לֹא יַעֲלֶה אֶלָּא חִיּוּךְ שֶׁל סַלְחָנוּת עַל שִׂפְתֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, וְהַלְוַאי שֶׁלֹּא יְעוֹרֵר רֹגֶז וְהַקְפָּדָה. שֶׁכֵּן, מֶה חָזוּת לוֹ לַטֶּנֶא לְמוּל קַעֲרוֹת הַזָּהָב הַמְּגֻלָּפוֹת וְהַמְּשֻׁבָּצוֹת? כֵּיצַד יֵרָאוּ פֵּרוֹתָיו, בְּלֹא תֹּאַר וּבְלֹא הָדָר, לְמוּל הַפֵּרוֹת הַמֻּבְחָרִים, מִשּׁוּפְרָא דְּשׁוּפְרָא, עִדִּית דְּעִדִּית, הָעוֹלִים עַל שֻׁלְחַן הַמְּלָכִים?! עוֹדוֹ תּוֹהֶה כָּךְ, בְּתִסְכּוּל וּבִכְאֵב, וְהִנֵּה הַכָּרוֹז עוֹבֵר: "פַּנּוּ דֶּרֶךְ, פַּנּוּ דֶּרֶךְ לְשַׁיֶּרֶת הַמֶּלֶךְ!" שָׁמַע, וְלִבּוֹ נִתֵּר. יָצָא בְּרִיצָה, נִדְחַף וְנִדְחַק, וּכְשֶׁעָבְרָה מִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ, מִהֵר לִקְרָאתָהּ, וְהוֹשִׁיט אֶת הַסַּלְסִלָּה הַמְּעֻטֶּרֶת - נִפְעָם לְנֹכַח חִיּוּכוֹ הַקּוֹרֵן שֶׁל הַמֶּלֶךְ... וְהַנִּמְשָׁל, מוּבָן. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה מְקַיְּמִים אָנוּ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּמְשַׁגְּרִים אוֹתָן לַמָּרוֹם. וּבְדַרְכָּן, גִּלּוּ לָנוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת, נִטְפָּלִים אֲלֵיהֶן הַמְּקַטְרְגִים שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וּמְנַסִּים לְעַכְּבָן וְלִמְנֹעַ אֶת עֲלִיָּתָן. מָה עוֹד, שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁתּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּלֹא הִתְלַהֲבוּת וְרִגְשֵׁי אַהֲבָה וְיִרְאָה - אֵין בָּהֶן כֹּחַ לְפַלֵּס דַּרְכָּן: "אוֹרָיְתָא וּמִצְווֹת בְּלֹא דְּחִילוּ וּרְחִימוּ, לֹא פָּרְחַת לְעֵלָּא". וּבְהַגִּיעָן לַמָּרוֹם לָבוֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי לֹא יְעוֹרְרוּ אֶלָּא חֶמְלָה! כִּי מַלְאֲכֵי הַמָּרוֹם עוֹמְדִים וְרוֹעֲדִים, חָלִים וְזָעִים, עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה "קָדוֹשׁ". וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁכָּל בְּרִיאָתָם הִיא כְּדֵי לוֹמַר שִׁירָה - וּלְהִתְבַּטֵּל! וּבֵינֵיהֶם, בֵּין מַלְאֲכֵי אֵשׁ לֶהָבָה, בּוֹעֲרִים כְּגַחֲלֵי אֵשׁ רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּרָק, עוֹלָה תְּפִלָּתֵנוּ חִוֶּרֶת וַעֲמוּמָה, אִם לֹא רְקוּבָה וּפְגוּמָה. בְּדַעַת מֻסַּחַת, בְּנֶפֶשׁ פְּזוּרָה, כִּלְאַחַר יָד וּבְדֶרֶךְ אַגַּב... אֵיךְ תֵּרָאֶה וְתֵרָצֶה לְנֹכַח שִׁירַת הָאוֹפַנִּים וְזִמְרַת הַמַּלְאָכִים, בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבִנְעִימָה קְדוֹשָׁה?!... אֲבָל בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה - יָמִים שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" - יוֹרֵד הַמֶּלֶךְ כִּבְיָכוֹל אֵלֵינוּ. יְכוֹלִים אָנוּ לְהַגִּישׁ לוֹ מִנְחָתֵנוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ. כַּמָּה מְחַיֵּב הַדָּבָר, אֲבָל כַּמָּה נַעֲלֶה הוּא: אֵיךְ תִּתְקַבֵּל מִנְחָתֵנוּ בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים! כָּל זֶה מִן הַצַּד הָאֶחָד. אֲבָל מֵאִידָךְ גִּיסָא - הֵן רְעָדָה וָרֶתֶת יֹאחֲזוּנוּ, בְּהַעֲלוֹתֵנוּ עַל לִבֵּנוּ אֵיךְ יִתְיַחֲסוּ לָעֲבֵרָה שֶׁנַּעֲבֹר חָלִילָה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים! אַף כָּאן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהֶחְלִיט לְהַרְבּוֹת אֶת כְּבוֹד עִיר הַבִּירָה, קִרְיַת מֶלֶךְ רַב. הִכְרִיז עַל שׁוּרַת הֲטָבוֹת לִבְנֵי הָעִיר - בִּתְנַאי שֶׁיְּטַפְּחוּ אֶת חֲזוּת עִירָם, יְטַפְּחוּ גִּנּוֹת נוֹי בַּחֲזִיתוֹת הַבָּתִּים, וְלֹא יְכַעֲרוּ אוֹתָם בְּהַדְבָּקַת מוֹדָעוֹת פְּרוּעָה. אֲבָל הַתּוֹשָׁבִים - כְּפוּיֵי טוֹבָה הָיוּ. אֶת הַהֲטָבוֹת נָטְלוּ, מֵחַסְדֵי הַמֶּלֶךְ נֶהֱנוּ, וְאֶת גִּנּוֹת הַנּוֹי הִזְנִיחוּ. אֶת הַחוּצוֹת לִכְלְכוּ, וְעַל כָּל קִיר הִדְבִּיקוּ מוֹדָעוֹת מְכַעֲרוֹת... הִתְאַכְזֵב הַמֶּלֶךְ, הִצְטַעֵר וְאַף כָּעַס. "אֵינִי מֵבִין", טָעַן, "מַדּוּעַ מְבַכְּרִים הַתּוֹשָׁבִים לִחְיוֹת בַּכִּעוּר וּבַלִּכְלוּךְ, וְלַהֲפֹךְ אֶת הָעִיר הַנָּאָה לְדִיר בְּהֵמוֹת? כְּלוּם לֹא נָאֶה וְיָאֶה, מַרְחִיב דַּעַת וּמְשַׂמֵּחַ לֵב, לִחְיוֹת בְּעִיר מְטֻפַּחַת, יָפָה וּנְקִיָּה, בֵּין גִּנּוֹת נוֹי פּוֹרְחוֹת?!" הִכְרִיז עַל מִבְצָע רַבָּתִי. כָּל הַמְּטַפֵּחַ אֶת גִּנָּתוֹ, יִזְכֶּה בִּפְרָס נָאֶה, וְכָל הַמְּלַכְלֵךְ אֶת חוּצוֹת הָעִיר, יֵעָנֵשׁ בְּכָל חֹמֶר הַדִּין! וְהַמֶּלֶךְ, בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, יְפַקֵּחַ עַל הַמִּבְצָע. יַעֲבֹר בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, יִסְקֹר אֶת הַגִּנּוֹת וְיַעֲמֹד עַל מַצַּב הַנִּקָּיוֹן. הָיָה שָׁם תּוֹשָׁב אֶחָד, סוֹחֵר גְּרוּטָאוֹת. אֶת חֲצַר בֵּיתוֹ גָּדַשׁ בִּגְרוּטְאוֹת מַתֶּכֶת מְעֻקָּמוֹת וַחֲלוּדוֹת וְעָרַם אוֹתָן עַל הַמִּדְרָכָה. עַד לַכְּבִישׁ הִגִּיעַ. יוֹם אֶחָד נוֹדַע, שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לַעֲבֹר בִּרְחוֹבוֹ. מֵרְקוּ שְׁכֵנָיו אֶת חֲזִית בֵּיתָם וְעָמְלוּ לִשְׁתֹּל פְּרָחִים, לְסַיֵּד וְלִצְבֹּעַ. אֲבָל הוּא בְּשֶׁלּוֹ. כְּשֶׁעָבַר הַמֶּלֶךְ בָּרְחוֹב, נֶחְסְמָה דַּרְכּוֹ בַּעֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת. קָדְרוּ פָּנָיו וְשָׁאַל: "מִיהוּ בְּעָלֶיהָ שֶׁל פְּסֹלֶת זוֹ?!" אָמְרוּ: "הַלָּה שָׁם, זֶה הַמַּדְבִּיק מוֹדְעוֹת עֲנָק עַל הַקִּירוֹת, לְהוֹדִיעַ עַל מַרְכֻּלְתּוֹ"... וְאָכֵן, עָמַד הַלָּה וְגַבּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, עָמַל לְכַעֵר אֶת הַקִּירוֹת בְּמוֹדְעוֹתָיו - וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקֶצֶף... עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כָּתַב הַגָּאוֹן רַבִּי אֵלִיָּהוּ מַאנִי זצ"ל, רַבָּהּ שֶׁל חֶבְרוֹן, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְהִזָּהֵר זְהִירוּת יְתֵרָה בְּאֵלּוּ הַיָּמִים שֶׁלֹּא לַחְטֹא! מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁאָהַב רֵיחַ בְּשָׂמִים וַאֲוִיר צַח. אָסַר הַמֶּלֶךְ עַל מְשָׁרְתָיו לְעַשֵּׁן בִּתְחוּמֵי הָאַרְמוֹן. בָּאוּ וְסִפְּרוּ לְפָנָיו, שֶׁאֶחָד מֵעֲבָדָיו עוֹבֵר עַל צִוּוּיוֹ, וּמְעַשֵּׁן. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לוֹ. בָּא וְעָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ קָרָא לְמִשְׁמַר הָאַרְמוֹן שֶׁיָּעִיד בָּעֶבֶד כְּדֵי לַחְרֹץ אֶת עָנְשׁוֹ. וּבְעוֹד הָעֵדִים מִתְיַצְּבִים, הוֹצִיא הָעֶבֶד מִקְטֶרֶת וְהֵחֵל לְפַטְּמָהּ וּלְהַצִּיתָהּ בִּתְשׂוּמֶת לֵב... הֲיֵשׁ קֵץ לְעָנְשׁוֹ?!... (יוֹסֵף דַּעַת, מִדְרַשׁ שְׁלֹמֹה, שִׂיחַ יִצְחָק)