Otzarot-Article

מַדּוּעַ אָנוּ מַזְמִינִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר אֶת כָּל הָרוֹצֶה לָבוֹא, לַחֲלֹק עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּתֵנוּ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתֵנוּ? הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא זַצַ"ל הִסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל:

מָשָׁל לְמִסְפַּר עֲנִיִּים שֶׁהִתְאַגְּדוּ בַּחֲבוּרָה אַחַת לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים כְּאֶחָד, וּלְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת כָּל הַהַכְנָסוֹת. אֲבָל מִנִּסְיוֹנָם יָדְעוּ, שֶׁלֹּא כָּל בַּעֲלֵי הַבָּתִּים פּוֹתְחִים יָדָם בְּשָׁוֶה. יֵשׁ בָּהֶם נְדִיבִים וְיֵשׁ שֶׁיָּדָם קְפוּצָה. לְפִיכָךְ הֶחְלִיטוּ שֶׁיִּשְּׂאוּ עִמָּם גַּם סְחוֹרָה זְעִירָה: צִיצִיּוֹת וּבִרְכּוֹנִים וּמִינֵי סִדְקִית. מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם נְדָבָה – יְבֹרַךְ, וּמִי שֶׁיִּקְפֹּץ אֶת יָדוֹ – יַצִּיעוּ לוֹ לִקְנוֹת מִסְּחוֹרָתָם וְיַרְוִיחוּ גַּם מִמֶּנּוּ פְּרוּטוֹת אֲחָדוֹת. עָרְכוּ הָאֶבְיוֹנִים "מַגְבִּית" כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַנְּחוּצוֹת. אֶחָד מֵהֶם הִשְׁקִיעַ דִּינָר זָהָב, הַשֵּׁנִי דִּינָר כֶּסֶף, הַשְּׁלִישִׁי מִסְפַּר פְּרוּטוֹת נְחשֶׁת וְכֵן הָלְאָה. קָנוּ אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַנְּחוּצוֹת וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

כָּל הַיּוֹם סָבְבוּ עַל פִּתְחֵי בַּעֲלֵי הַבָּתִּים, וְכַצָּפוּי, הָיוּ שֶׁהֶעֱנִיקוּ מִנִּדְבָתָם וְהָיוּ שֶׁקָּנוּ מִסְּחוֹרָתָם.

לָעֶרֶב, הִתְכַּנְּסוּ הָאֶבְיוֹנִים לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַכְנָסוֹתֵיהֶם. הֵם חִלְּקוּ אֶת הַנְּדָבוֹת בֵּין כֻּלָּם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, וְעָמְדוּ לְחַלֵּק כָּךְ גַּם אֶת הַכְנָסוֹת הַמְּכִירָה. עָמְדוּ "הָאֲמִידִים" שֶׁבֵּינֵיהֶם וּמָחוּ: אֵין זֶה הוֹגֵן שֶׁאֵלּוּ שֶׁהִשְׁקִיעוּ דִּינְרֵי זָהָב וָכֶסֶף יְקַבְּלוּ אוֹתָם רְוָחִים כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ פְּרוּטַת נְחשֶׁת אוֹ שֶׁלֹּא נָתְנוּ מְאוּמָה. אַף אֵין זֶה הוֹגֵן שֶׁמִּי שֶׁנָּתַן דִּינָר כֶּסֶף יְקַבֵּל כְּמוֹ מִי שֶׁנָּתַן דִּינָר זָהָב.

הַטַּעֲנָה הַצּוֹדֶקֶת הִתְקַבְּלָה עַל דַּעְתָּם, הַהַכְנָסָה מֵהַמְכִירוֹת הִתְחַלְּקָה אֵפוֹא לְפִי הַהַשְׁקָעָה בַּסְּחוֹרָה, וְהַכֹּל הָיוּ מְרוּצִים.

וְהַנִּמְשָׁל: אִלּוּ הָיָה עַם יִשְׂרָאֵל נִגְאָל מִמִּצְרַיִם בַּעֲבוּר זְכֻיּוֹתָיו, הָיָה מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ רְאוּיִים יוֹתֵר לַגְּאֻלָּה וְאֵלּוּ פָּחוֹת. אֵלּוּ הִרְבּוּ זְכֻיּוֹת וְהִכְבִּירוּ מִצְווֹת וְאֵלּוּ הָיוּ דַּלִּים וְרָשִׁים וְלֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת אֲחֵיהֶם.

אֲבָל הֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְהִגָּאֵל כְּלָל וּכְלָל, וְלֹא הָיוּ בִּידֵיהֶם זְכֻיּוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה". אִם כֵּן, לֹא הָיְתָה הַגְּאֻלָּה אֶלָּא בְּחֶסֶד וּבִצְדָקָה. וּבִנְדָבָה - הֵן יַד הַכֹּל שָׁוָה, וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכֻּלָּם יִשְׂמְחוּ בָּהּ בְּשָׁוֶה. לְפִיכָךְ, חַיָּבִים אָנוּ לִפְתֹּחַ אֶת דַּלְתֵנוּ וּלְהַזְמִין אֶת כָּל הֶחָפֵץ בְּכָךְ לְהִצְטָרֵף לְשִׂמְחָתֵנוּ! (אֹהֶל יַעֲקֹב)

	לך לך תשע"ו
	זְכוּתוֹ שֶׁל הַמַּהַרְשָׁ"א
	רַבִּים שָׁאֲלוּ, מַה תְּשׁוּבָה הִיא זוֹ עַל שְׁאֵלַת הַבֵּן הֶחָכָם מַדּוּעַ אָנוּ מַזְמִינִים בְּלֵיל הַסֵּדֶר אֶת כָּל הָרוֹצֶה לָבוֹא, לַחֲלֹק עִמָּנוּ בִּסְעֻדָּתֵנוּ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתֵנוּ? הַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא זַצַ"ל הִסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל: מָשָׁל לְמִסְפַּר עֲנִיִּים שֶׁהִתְאַגְּדוּ בַּחֲבוּרָה אַחַת לְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים כְּאֶחָד, וּלְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת כָּל הַהַכְנָסוֹת. אֲבָל מִנִּסְיוֹנָם יָדְעוּ, שֶׁלֹּא כָּל בַּעֲלֵי הַבָּתִּים פּוֹתְחִים יָדָם בְּשָׁוֶה. יֵשׁ בָּהֶם נְדִיבִים וְיֵשׁ שֶׁיָּדָם קְפוּצָה. לְפִיכָךְ הֶחְלִיטוּ שֶׁיִּשְּׂאוּ עִמָּם גַּם סְחוֹרָה זְעִירָה: צִיצִיּוֹת וּבִרְכּוֹנִים וּמִינֵי סִדְקִית. מִי שֶׁיִּתֵּן לָהֶם נְדָבָה – יְבֹרַךְ, וּמִי שֶׁיִּקְפֹּץ אֶת יָדוֹ – יַצִּיעוּ לוֹ לִקְנוֹת מִסְּחוֹרָתָם וְיַרְוִיחוּ גַּם מִמֶּנּוּ פְּרוּטוֹת אֲחָדוֹת. עָרְכוּ הָאֶבְיוֹנִים "מַגְבִּית" כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַנְּחוּצוֹת. אֶחָד מֵהֶם הִשְׁקִיעַ דִּינָר זָהָב, הַשֵּׁנִי דִּינָר כֶּסֶף, הַשְּׁלִישִׁי מִסְפַּר פְּרוּטוֹת נְחשֶׁת וְכֵן הָלְאָה. קָנוּ אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַנְּחוּצוֹת וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. כָּל הַיּוֹם סָבְבוּ עַל פִּתְחֵי בַּעֲלֵי הַבָּתִּים, וְכַצָּפוּי, הָיוּ שֶׁהֶעֱנִיקוּ מִנִּדְבָתָם וְהָיוּ שֶׁקָּנוּ מִסְּחוֹרָתָם. לָעֶרֶב, הִתְכַּנְּסוּ הָאֶבְיוֹנִים לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַכְנָסוֹתֵיהֶם. הֵם חִלְּקוּ אֶת הַנְּדָבוֹת בֵּין כֻּלָּם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, וְעָמְדוּ לְחַלֵּק כָּךְ גַּם אֶת הַכְנָסוֹת הַמְּכִירָה. עָמְדוּ "הָאֲמִידִים" שֶׁבֵּינֵיהֶם וּמָחוּ: אֵין זֶה הוֹגֵן שֶׁאֵלּוּ שֶׁהִשְׁקִיעוּ דִּינְרֵי זָהָב וָכֶסֶף יְקַבְּלוּ אוֹתָם רְוָחִים כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁנָּתְנוּ פְּרוּטַת נְחשֶׁת אוֹ שֶׁלֹּא נָתְנוּ מְאוּמָה. אַף אֵין זֶה הוֹגֵן שֶׁמִּי שֶׁנָּתַן דִּינָר כֶּסֶף יְקַבֵּל כְּמוֹ מִי שֶׁנָּתַן דִּינָר זָהָב. הַטַּעֲנָה הַצּוֹדֶקֶת הִתְקַבְּלָה עַל דַּעְתָּם, הַהַכְנָסָה מֵהַמְכִירוֹת הִתְחַלְּקָה אֵפוֹא לְפִי הַהַשְׁקָעָה בַּסְּחוֹרָה, וְהַכֹּל הָיוּ מְרוּצִים. וְהַנִּמְשָׁל: אִלּוּ הָיָה עַם יִשְׂרָאֵל נִגְאָל מִמִּצְרַיִם בַּעֲבוּר זְכֻיּוֹתָיו, הָיָה מָקוֹם לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ רְאוּיִים יוֹתֵר לַגְּאֻלָּה וְאֵלּוּ פָּחוֹת. אֵלּוּ הִרְבּוּ זְכֻיּוֹת וְהִכְבִּירוּ מִצְווֹת וְאֵלּוּ הָיוּ דַּלִּים וְרָשִׁים וְלֹא נִגְאֲלוּ אֶלָּא בִּזְכוּת אֲחֵיהֶם. אֲבָל הֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְהִגָּאֵל כְּלָל וּכְלָל, וְלֹא הָיוּ בִּידֵיהֶם זְכֻיּוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה". אִם כֵּן, לֹא הָיְתָה הַגְּאֻלָּה אֶלָּא בְּחֶסֶד וּבִצְדָקָה. וּבִנְדָבָה - הֵן יַד הַכֹּל שָׁוָה, וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכֻּלָּם יִשְׂמְחוּ בָּהּ בְּשָׁוֶה. לְפִיכָךְ, חַיָּבִים אָנוּ לִפְתֹּחַ אֶת דַּלְתֵנוּ וּלְהַזְמִין אֶת כָּל הֶחָפֵץ בְּכָךְ לְהִצְטָרֵף לְשִׂמְחָתֵנוּ! (אֹהֶל יַעֲקֹב)