Otzarot-Article

בִּתּוֹ שֶׁל כַּפְרִי אמִָיד הִגיִּעָה לפְרְִקָה. אַשְׂבִּיעַ לֶחֶם זָצָ"ל פָּתַח בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה. הָרַב בִּקֵּשׁ לְהַשִּׂיאָהּ לְחָתָן בֶּן תּוֹרָה. לאֹ מִשּׁוּם שֶׁהִכִּיר בְּעֶרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלאֹ מִשּׁוּם שֶׁהוֹקִירָהּ וְקָבַע עִתִּים לְלִמּוּדָהּ. אֲבָל שְׁכֵנוֹ, שֶׁהָיָה אָמִיד כְּמוֹתוֹ וְעַם הָאָרֶץ כְּמוֹתוֹ, הִשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, וְהַכַּפְרִי דְּנַן רָאָה מַה בֵּין חָתָן כַּפְרִי לְחָתָן בֶּן תּוֹרָה. רָאָה אֶת עֲדִינוּת הַהֲלִיכוֹת, רָאָה אֶת הָאֹשֶׁר וְהַשַּׁלְוָה הַמְקַנְּנִים בְּבֵית הַזּוּג הַצָּעִיר, רָאָה בְּחוּשׁ אֶת הָ"אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם", וְהֶחְלִיט לְהַקְנוֹת גַּם לְבִתּוֹ אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁבַּהֲקָמַת בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה. עָלָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה, בָּא לְבֵית רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וּבִקֵּשׁ חָתָן בֶּן תּוֹרָה, כְּמוֹ חֲתָנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן .מוּכָן הוּא לְפַרְנֵס אֶת הַזּוּג עַל שֻׁלְחָנוֹ, וּלְאַפְשֵׁר לֶחָתָן לִשְׁקֹד עַל תַּלְמוּדוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְהוֹרָאָה וְיִתְמַנֶּה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל.

מוּבָן שֶׁבּוֹאוֹ שֶׁל הֶחָתָן שִׁנָּה אֶת פְּנֵי הַבַּיִת. בְּשֻׁלחְַן הַשַּׁבָּת הִתְרוֹנְנוּ זְמִירוֹת וְנִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲרֵבִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים, הַקְפָּדָה יְתֵרָה הֻנְהֲגָה בַּכַּשְׁרוּת, וְכָל הֲלִיכוֹת הַבַּיִת הָיוּ לִמְעֻדָּנוֹת יוֹתֵר, נִנּוֹחוֹת יוֹתֵר. הַכַּפְרִי יָדַע שֶׁהָיָה זֶה הַמִּקָּח הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה!

חַג הַסֻּכּוֹת קָרֵב וּבָא. שָׁאַל הֶחָתָן אֶת חוֹתְנוֹ: "אַרְבָּעָה מִינִים, מִנַּיִן?" אָמַר לוֹ: "מְשֻׁפָּעִים אָנוּ בַּעֲצֵי אֶתְרוֹג וְתָמָר, הֲדַסִּים וַעֲרָבוֹת!" אָמַר הֶחָתָן: "חוֹשְׁשָׁנִי לְאֶתְרוֹג מֻרְכָּב, וּרְצוֹנִי בְּאֶתְרוֹג מְהֻדָּר. עֲשֵׂה עִמָּדִי חֶסֶד, וּרְכַב נָא לְעִיר הַגְּדוֹלָה. עֲלֵה אֶל ראֹשׁ הַיְשִׁיבָה, וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶתְרוֹג עֲבוּרִי. וְאָנָּא, אַל תַּעֲמֹד עַל הַמִּקָּח. רְאוּיָה מִצְוָה זוֹ שֶׁבָּאָה פַּעַם בְּשָׁנָה לְהוֹצִיא עָלֶיהָ מָמוֹן בְּעַיִן יָפָה!"

כְּשֶׁשָּׁמְעָה הֶחָמוֹת כִּי בַּעֲלָהּ נוֹסֵעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה, נָתְנָה בְּיָדוֹ רְשִׁימַת קְנִיּוֹת לֶחָג. נָטַל בְּיָדוֹ צְרוֹר מָעוֹת וְנָסַע. עָלָה אֶל הָרַב וְשָׁטַח מְבֻקָּשׁוֹ. הִסְכִּין עִם הַמַּחְשָׁבָה כִּי בִּמְקוֹם לִקְטֹף אֶתְרוֹג בְּחִנָּם מִכָּל הַבָּא לַיָּד, יִדָּרֵשׁ לְשַׁלֵּם זְהוּבִים מִסְפָּר. שָׁמַע הָרַב אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וְשָׁאַל: "אֵיזֶה אֶתְרוֹג בִּקֵּשׁ". זָכַר הַחוֹתֵן, וְאָמַר: "הָדָר שֶׁבֶּהָדָר, אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב". הוֹצִיא לוֹ הָרַב אֶתְרוֹג וְאָמַר: "זֶהוּ הַמֻּבְחָר שֶׁבַּמֻּבְחָר, שָׁוֶה הוּא כִּפְלַיִם מִמְּחִירוֹ!" "וּמַה מְּחִירוֹ", שָׁאַל הַכַּפְרִי. "שְׁלשֹׁ מֵאוֹת זְהוּבִים", אָמַר הָרַב. חָשְׁכוּ עֵינֵי הַכַּפְרִי, לְכָךְ לאֹ פִּלֵּל. אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זְהוּבִים עֲבוּר כָּל הַקְּנִיּוֹת לֶחָג. מִלְמֵל וְעָנָה: "הִנֵּה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זְהוּבִים, וְאֶת הַיִּתְרָה אֲשַׁלֵּם בְּמוֹעֵד אַחֵר..."

"יָנוּחוּ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ", אָמַר הָרַב, "וְדַע כִּי זָכִיתָ בְּמִצְוָה מְהֻדֶּרֶת מֵאֵין כְּמוֹתָהּ!"

הָמוּם וְנִרְעָשׁ עָשָׂה דַּרְכּוֹ לִכְפָרוֹ, וְהִנֵּה רֵעֵהוּ לִקְרָאתוֹ. בֵּרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וְהֶחָבֵר סִפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ כִּי עוֹשֶׂה הוּא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה – חֲתָנוֹ בִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת אֶל הָרַב וְלִרְכּשֹׁ אֶת הָאֶתְרוֹג הַמְהֻדָּר בְּיוֹתֵר, אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב... אָמַר לוֹ: "לַשָּׁוְא טִרְחָתְךָ. הָאֶתְרוֹג – בִּרְשׁוּתִי הוּא. וַהֲיוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה עָלָה?" "חֲמִשָּׁה זְהוּבִים?" נִחֵשׁ הַלָּה. "שְׁלשֹׁ מֵאוֹת!" הוֹדִיעוֹ הַכַּפְרִי. "אֲבוֹי", קוֹנֵן הַלָּה. "וַאֲנִי אֵין עִמִּי אֶלָּא מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זְהוּבִים!" "גַּם לִי הָיוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים", גִּלָּה הָרִאשׁוֹן. "הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, עָלָה בְּראֹשִׁי רַעְיוֹן! בּוֹא וּנְחַלֵּק אֶת הָאֶתְרוֹג, נֶחְצֶה אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם – קַח אֶת הַחֵצִי, וּתְשַׁלֵּם לָרַב אֶת יִתְרַת חוֹבִי!" אָמְרוּ וְעָשׂוּ... עָלָה הַכַּפְרִי אֶל הָרַב וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. כְּשֶׁהָרַב תָּמַהּ, הֶרְאָה לוֹ אֶת חֲצִי הָאֶתְרוֹג... נֶחְרַד הָרַב וְלָפַת אֶת זְקָנוֹ: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ", קָרָא, "הִפְסַדְתָּ אֶת הָאֶתְרוֹג מִכֹּל וָכֹל! כִּי טוֹב אֶתְרוֹג פָּשׁוּט אַךְ שָׁלֵם בַּחֲמִשָּׁה זְהוּבִים – מֵחֲצִי אֶתְרוֹג בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים!"...

רַבִּים הַנִּמְשָׁלִים לְסִפּוּר זֶה, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא לִמּוּד הַדַּף הַיּוֹמִי. גַּם לוֹמְדֵי תּוֹרָה הַמִּשְׁתַּלְּמִים בְּמַסֶּכְתּוֹת מְסֻיָּמוֹת, טוֹב יַעֲשׂוּ אִם יוֹסִיפוּהוּ לַלִּמּוּדִים, גַּם אִם בְּשִׁטְחִיּוּת וּבִבְקִיאוּת גְּרֵידָא, יִקְנוּ בְּקִיאוּת בְּכָל הַשַּׁ"ס. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה תַּלְמוּדָם שָׁלֵם וְלאֹ חָצוּי! )מַעְיןַ הַמּועֵֹד(

	נח תשע"ו
	עַל "הַיְרֻקִּים" וְשִׁיטָתָם
	בִּתּוֹ שֶׁל כַּפְרִי אמִָיד הִגיִּעָה לפְרְִקָה. אַשְׂבִּיעַ לֶחֶם זָצָ"ל פָּתַח בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה. הָרַב בִּקֵּשׁ לְהַשִּׂיאָהּ לְחָתָן בֶּן תּוֹרָה. לאֹ מִשּׁוּם שֶׁהִכִּיר בְּעֶרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלאֹ מִשּׁוּם שֶׁהוֹקִירָהּ וְקָבַע עִתִּים לְלִמּוּדָהּ. אֲבָל שְׁכֵנוֹ, שֶׁהָיָה אָמִיד כְּמוֹתוֹ וְעַם הָאָרֶץ כְּמוֹתוֹ, הִשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְאַבְרֵךְ תַּלְמִיד חָכָם, וְהַכַּפְרִי דְּנַן רָאָה מַה בֵּין חָתָן כַּפְרִי לְחָתָן בֶּן תּוֹרָה. רָאָה אֶת עֲדִינוּת הַהֲלִיכוֹת, רָאָה אֶת הָאֹשֶׁר וְהַשַּׁלְוָה הַמְקַנְּנִים בְּבֵית הַזּוּג הַצָּעִיר, רָאָה בְּחוּשׁ אֶת הָ"אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם", וְהֶחְלִיט לְהַקְנוֹת גַּם לְבִתּוֹ אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁבַּהֲקָמַת בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה. עָלָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה, בָּא לְבֵית רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וּבִקֵּשׁ חָתָן בֶּן תּוֹרָה, כְּמוֹ חֲתָנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן .מוּכָן הוּא לְפַרְנֵס אֶת הַזּוּג עַל שֻׁלְחָנוֹ, וּלְאַפְשֵׁר לֶחָתָן לִשְׁקֹד עַל תַּלְמוּדוֹ עַד שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְהוֹרָאָה וְיִתְמַנֶּה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל. מוּבָן שֶׁבּוֹאוֹ שֶׁל הֶחָתָן שִׁנָּה אֶת פְּנֵי הַבַּיִת. בְּשֻׁלחְַן הַשַּׁבָּת הִתְרוֹנְנוּ זְמִירוֹת וְנִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲרֵבִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים, הַקְפָּדָה יְתֵרָה הֻנְהֲגָה בַּכַּשְׁרוּת, וְכָל הֲלִיכוֹת הַבַּיִת הָיוּ לִמְעֻדָּנוֹת יוֹתֵר, נִנּוֹחוֹת יוֹתֵר. הַכַּפְרִי יָדַע שֶׁהָיָה זֶה הַמִּקָּח הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה! חַג הַסֻּכּוֹת קָרֵב וּבָא. שָׁאַל הֶחָתָן אֶת חוֹתְנוֹ: "אַרְבָּעָה מִינִים, מִנַּיִן?" אָמַר לוֹ: "מְשֻׁפָּעִים אָנוּ בַּעֲצֵי אֶתְרוֹג וְתָמָר, הֲדַסִּים וַעֲרָבוֹת!" אָמַר הֶחָתָן: "חוֹשְׁשָׁנִי לְאֶתְרוֹג מֻרְכָּב, וּרְצוֹנִי בְּאֶתְרוֹג מְהֻדָּר. עֲשֵׂה עִמָּדִי חֶסֶד, וּרְכַב נָא לְעִיר הַגְּדוֹלָה. עֲלֵה אֶל ראֹשׁ הַיְשִׁיבָה, וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶתְרוֹג עֲבוּרִי. וְאָנָּא, אַל תַּעֲמֹד עַל הַמִּקָּח. רְאוּיָה מִצְוָה זוֹ שֶׁבָּאָה פַּעַם בְּשָׁנָה לְהוֹצִיא עָלֶיהָ מָמוֹן בְּעַיִן יָפָה!" כְּשֶׁשָּׁמְעָה הֶחָמוֹת כִּי בַּעֲלָהּ נוֹסֵעַ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה, נָתְנָה בְּיָדוֹ רְשִׁימַת קְנִיּוֹת לֶחָג. נָטַל בְּיָדוֹ צְרוֹר מָעוֹת וְנָסַע. עָלָה אֶל הָרַב וְשָׁטַח מְבֻקָּשׁוֹ. הִסְכִּין עִם הַמַּחְשָׁבָה כִּי בִּמְקוֹם לִקְטֹף אֶתְרוֹג בְּחִנָּם מִכָּל הַבָּא לַיָּד, יִדָּרֵשׁ לְשַׁלֵּם זְהוּבִים מִסְפָּר. שָׁמַע הָרַב אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וְשָׁאַל: "אֵיזֶה אֶתְרוֹג בִּקֵּשׁ". זָכַר הַחוֹתֵן, וְאָמַר: "הָדָר שֶׁבֶּהָדָר, אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב". הוֹצִיא לוֹ הָרַב אֶתְרוֹג וְאָמַר: "זֶהוּ הַמֻּבְחָר שֶׁבַּמֻּבְחָר, שָׁוֶה הוּא כִּפְלַיִם מִמְּחִירוֹ!" "וּמַה מְּחִירוֹ", שָׁאַל הַכַּפְרִי. "שְׁלשֹׁ מֵאוֹת זְהוּבִים", אָמַר הָרַב. חָשְׁכוּ עֵינֵי הַכַּפְרִי, לְכָךְ לאֹ פִּלֵּל. אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זְהוּבִים עֲבוּר כָּל הַקְּנִיּוֹת לֶחָג. מִלְמֵל וְעָנָה: "הִנֵּה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זְהוּבִים, וְאֶת הַיִּתְרָה אֲשַׁלֵּם בְּמוֹעֵד אַחֵר..." "יָנוּחוּ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ", אָמַר הָרַב, "וְדַע כִּי זָכִיתָ בְּמִצְוָה מְהֻדֶּרֶת מֵאֵין כְּמוֹתָהּ!" הָמוּם וְנִרְעָשׁ עָשָׂה דַּרְכּוֹ לִכְפָרוֹ, וְהִנֵּה רֵעֵהוּ לִקְרָאתוֹ. בֵּרְכוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וְהֶחָבֵר סִפֵּר לְפִי תֻּמּוֹ כִּי עוֹשֶׂה הוּא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה – חֲתָנוֹ בִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת אֶל הָרַב וְלִרְכּשֹׁ אֶת הָאֶתְרוֹג הַמְהֻדָּר בְּיוֹתֵר, אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב... אָמַר לוֹ: "לַשָּׁוְא טִרְחָתְךָ. הָאֶתְרוֹג – בִּרְשׁוּתִי הוּא. וַהֲיוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה עָלָה?" "חֲמִשָּׁה זְהוּבִים?" נִחֵשׁ הַלָּה. "שְׁלשֹׁ מֵאוֹת!" הוֹדִיעוֹ הַכַּפְרִי. "אֲבוֹי", קוֹנֵן הַלָּה. "וַאֲנִי אֵין עִמִּי אֶלָּא מֵאָה וַחֲמִשִּׁים זְהוּבִים!" "גַּם לִי הָיוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים", גִּלָּה הָרִאשׁוֹן. "הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, עָלָה בְּראֹשִׁי רַעְיוֹן! בּוֹא וּנְחַלֵּק אֶת הָאֶתְרוֹג, נֶחְצֶה אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם – קַח אֶת הַחֵצִי, וּתְשַׁלֵּם לָרַב אֶת יִתְרַת חוֹבִי!" אָמְרוּ וְעָשׂוּ... עָלָה הַכַּפְרִי אֶל הָרַב וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת הַכֶּסֶף. כְּשֶׁהָרַב תָּמַהּ, הֶרְאָה לוֹ אֶת חֲצִי הָאֶתְרוֹג... נֶחְרַד הָרַב וְלָפַת אֶת זְקָנוֹ: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ", קָרָא, "הִפְסַדְתָּ אֶת הָאֶתְרוֹג מִכֹּל וָכֹל! כִּי טוֹב אֶתְרוֹג פָּשׁוּט אַךְ שָׁלֵם בַּחֲמִשָּׁה זְהוּבִים – מֵחֲצִי אֶתְרוֹג בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים!"... רַבִּים הַנִּמְשָׁלִים לְסִפּוּר זֶה, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא לִמּוּד הַדַּף הַיּוֹמִי. גַּם לוֹמְדֵי תּוֹרָה הַמִּשְׁתַּלְּמִים בְּמַסֶּכְתּוֹת מְסֻיָּמוֹת, טוֹב יַעֲשׂוּ אִם יוֹסִיפוּהוּ לַלִּמּוּדִים, גַּם אִם בְּשִׁטְחִיּוּת וּבִבְקִיאוּת גְּרֵידָא, יִקְנוּ בְּקִיאוּת בְּכָל הַשַּׁ"ס. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה תַּלְמוּדָם שָׁלֵם וְלאֹ חָצוּי! )מַעְיןַ הַמּועֵֹד(