Otzarot-Article

דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל : הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל )סֵפֶר הַלִּקּוּטִים( אמַָר, שֶׁ"אֶתְרוֹג" נוֹטָרִיקוֹן: "אַל תְּבואֵֹניִ רֶֶגל גַּאֲוהָ" )תְּהִלִּים לו-יב(. וּבְכֵן, בָּראֹשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה זוֹ אָכֵן תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָאֶתְרוֹג בְּדַוְקָא, כִּי יֵשׁ לוֹ בְּמַה לְּהִתְגָּאוֹת. שֶׁמּוֹרֶה הוּא עַל אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֻלּוֹ הָדָר, אֵין בּוֹ לאֹ חִסָּרוֹן וְלאֹ נְקֻדָּה שְׁחֹרָה, מִי יִדְמֶה לוֹ וּמִי יִשְׁוֶה לוֹ. הוּא, צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי גַּאֲוָה –וְשָׁנִינוּ )חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, עֲבוֹדַת ה'-ד(, שֶׁאָמַר אַחַד הַחֲסִידִים לַתַּלְמִידִים: "אִלּוּ לאֹ הָיוּ לָכֶם עֲווֹנוֹת, הָיִיתִי מְפַחֵד עֲלֵיכֶם מִמַּה שֶּׁהוּא גָּדוֹל מִן הָעֲווֹנוֹת" – אָמְרוּ לוֹ: "מַה הוּא גָּדוֹל מִן הָעֲווֹנוֹת?" אָמַר: "הַגַּבְהוּת וְהַגַּאֲוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב )מִשְׁלֵי טז-ה(: תּועֲֹבתַ ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" – אֲבָל שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲווֹנוֹת יִתְגָּאֶה, זֶה לאֹ עָלָה עַל דַּעְתּוֹ!...

ויְדָועַּ הַסִּפוּרּ: שְׁנֵי בְּנֵי זוּג בָּאוּ לִפְנֵי הַגָּאוֹן מָרָן רַבִּי אַהֲרֹן לֵייבּ שְׁטֵינְמַן לְבֵיתוֹ. מָה הָעִנְיָן? הַבַּעַל, בַּעַל יְכֹלֶת, עָשִׁיר מֻפְלָג. נוֹהֵג בִּמְכוֹנִית שֶׁאָבַד עָלֶיהָ הַכֶּלַח, בַּת עֶשֶׂר כְּאִלּוּ עָבְרָה וּבָטְלָה מִן הָעוֹלָם. אִשְׁתּוֹ טוֹעֶנֶת שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת לְהַחְלִיף מְכוֹנִית לְדֶגֶם חָדָשׁ, יֻקְרָתִי. כְּבָר בָּחֲרָה אֶת הַצֶּבַע. "נוּ, לָמָּה לאֹ", שׁוֹאֵל רַבִּי אַהֲרןֹ לֵייבּ, רָחוֹק מֵהֲוָיוֹת אֵלּוּ כִּגְבהַֹּ שָׁמַיםִ מֵארֶָץ. "פּוֹחֵד אֲנִי מֵעַיִן רָעָה", עוֹנֶה הַבַּעַל, "אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיְּקַנְּאוּ בִּי". אָכֵן, טַעֲנָה. פּוֹנֶה אֵלָיו רַבִּי אַהֲרןֹ לֵייבּ: "אֱמרֹ נָא, אֶפְשָׁר לִבְחןֹ אוֹתְךָ עַל הַשַּׁ"ס?" אֵיזוֹ שְׁאֵלָה! מַה הוּא, אַבְרֵךְ כּוֹלֵל?!

וְאַבְרֵךְ כּוֹלֵל אֶפְשָׁר, אֲבָל זוֹ סוּגְיָא אַחֶרֶת. "עַל סֵדֶר מוֹעֵד? נָשִׁים, נְזִיקִין?!" לאֹ, עַל שׁוּם סֵדֶר. רַבִּי אַהֲרֹן לֵייבּ אֵינוֹ מַרְפֶּה: "עַל מַסֶּכֶת אַחַת, אַחַת וִיחִידָה?!" גַּם לאֹ. אַף לאֹ עַל פֶּרֶק.__ "אָז בְּמַה יְקַנְּאוּ בְּךָ? מִי יְקַנֵּא בְּךָ?!" – לאֹ אֶתְרוֹג, אַף לאֹ לוּלָב, אֶלָּא סָפֵק הֲדָס סָפֵק עֲרָבָה... הָאֶתְרוֹג הוּא שֶׁעָלוּל לְהִתְגָּאוֹת, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ )שַׁבָּת כח.( שֶׁהַתַּחַשׁ שָׂשׂ וּמִתְגָּאֶה בִּגְוָנָיו. וּבֶאֱמֶת, מַדּוּעַ לאֹ יִתְגָּאֶה. מַדּוּעַ אוֹמֵר הוּא: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה".

וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁהַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" מֵאַפְּטָא זָצָ"ל אָמַר, שֶׁאֵין כָּל צרֶֹךְ לְהֵאָבֵק בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה. יֵשׁ לִזְכּרֹ רַק דָּבָר אֶחָד: שֶׁתִּשְׁעָה "אַפְּטֶער רַב" אֵינָם מְהַוִּים מִנְיָן, וַעֲשָׂרָה עֶגְלוֹנִים מְהַוִּים מִנְיָן, וְאוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּשְׁכִינָה קָדְמָה וְאַתְיָא )בְּרָכוֹת ה:(! אַף הָאֶתְרוֹג, אָמְנָם פְּרִי עֵץ הָדָר הוּא, וּמֻשְׁלָם בַּכֹּל, אֲבָל כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ מַה הוּא. אֵין לוֹ עֵרֶךְ בְּלִי הַלּוּלָב וְהַהֲדַסִּים וְאַף הָעֲרָבוֹת – וְיוֹתֵר, שֶׁאָמְרוּ )סֻכָּה לז:( שֶׁלּוּלָב בְּיָמִין וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל, מַאי טַעְמָא, שֶׁאֵלּוּ שָׁלשֹׁ מִצְווֹת וְהוּא מִצְוָה אַחַת. וְאַף הַבְּרָכָה, עַל הַלּוּלָב הִיא וְלאֹ עַל הָאֶתְרוֹג!

אֵין סָפֵק, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה "הָאֶתְרוֹג" שֶׁל כְּלָל יִשְׂרָאֵל. וְלאֹ דִּבְּרָה עִמּוֹ שְׁכִינָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל )רַשִּׁ"י וַיִּקְרָא א-א(, וּכְשֶׁחָטְאוּ וְעָמְדוּ בְּסַכָּנַת כְּלָיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶֹׁה "לֵךְ רֵד" )שְׁמוֹת לב-ז(, רֵד מִגְּדֻּלָתְךָ. כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ אַתָּה לָמָּה לִי )בְּרָכוֹת לב.(. אִם אֵין אֶת שְׁלשֶֹׁת הַמִּינִים הָאֲחֵרִים, אֶתְרוֹג לָמָּה. הֲיֵשׁ שִׁעוּר נוֹקֵב מִזֶּה בַּעֲנָוָה! )והְגִ דְַּתָּ(

	שמחת תורה תשע"ו
	הברְִּית נכרְֶתתֶ מחֵָדשָׁ!
	דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל : הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל )סֵפֶר הַלִּקּוּטִים( אמַָר, שֶׁ"אֶתְרוֹג" נוֹטָרִיקוֹן: "אַל תְּבואֵֹניִ רֶֶגל גַּאֲוהָ" )תְּהִלִּים לו-יב(. וּבְכֵן, בָּראֹשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה זוֹ אָכֵן תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הָאֶתְרוֹג בְּדַוְקָא, כִּי יֵשׁ לוֹ בְּמַה לְּהִתְגָּאוֹת. שֶׁמּוֹרֶה הוּא עַל אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְכֻלּוֹ הָדָר, אֵין בּוֹ לאֹ חִסָּרוֹן וְלאֹ נְקֻדָּה שְׁחֹרָה, מִי יִדְמֶה לוֹ וּמִי יִשְׁוֶה לוֹ. הוּא, צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מִפְּנֵי גַּאֲוָה –וְשָׁנִינוּ )חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת, עֲבוֹדַת ה'-ד(, שֶׁאָמַר אַחַד הַחֲסִידִים לַתַּלְמִידִים: "אִלּוּ לאֹ הָיוּ לָכֶם עֲווֹנוֹת, הָיִיתִי מְפַחֵד עֲלֵיכֶם מִמַּה שֶּׁהוּא גָּדוֹל מִן הָעֲווֹנוֹת" – אָמְרוּ לוֹ: "מַה הוּא גָּדוֹל מִן הָעֲווֹנוֹת?" אָמַר: "הַגַּבְהוּת וְהַגַּאֲוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב )מִשְׁלֵי טז-ה(: תּועֲֹבתַ ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" – אֲבָל שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲווֹנוֹת יִתְגָּאֶה, זֶה לאֹ עָלָה עַל דַּעְתּוֹ!... ויְדָועַּ הַסִּפוּרּ: שְׁנֵי בְּנֵי זוּג בָּאוּ לִפְנֵי הַגָּאוֹן מָרָן רַבִּי אַהֲרֹן לֵייבּ שְׁטֵינְמַן לְבֵיתוֹ. מָה הָעִנְיָן? הַבַּעַל, בַּעַל יְכֹלֶת, עָשִׁיר מֻפְלָג. נוֹהֵג בִּמְכוֹנִית שֶׁאָבַד עָלֶיהָ הַכֶּלַח, בַּת עֶשֶׂר כְּאִלּוּ עָבְרָה וּבָטְלָה מִן הָעוֹלָם. אִשְׁתּוֹ טוֹעֶנֶת שֶׁהִגִּיעָה הָעֵת לְהַחְלִיף מְכוֹנִית לְדֶגֶם חָדָשׁ, יֻקְרָתִי. כְּבָר בָּחֲרָה אֶת הַצֶּבַע. "נוּ, לָמָּה לאֹ", שׁוֹאֵל רַבִּי אַהֲרןֹ לֵייבּ, רָחוֹק מֵהֲוָיוֹת אֵלּוּ כִּגְבהַֹּ שָׁמַיםִ מֵארֶָץ. "פּוֹחֵד אֲנִי מֵעַיִן רָעָה", עוֹנֶה הַבַּעַל, "אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיְּקַנְּאוּ בִּי". אָכֵן, טַעֲנָה. פּוֹנֶה אֵלָיו רַבִּי אַהֲרןֹ לֵייבּ: "אֱמרֹ נָא, אֶפְשָׁר לִבְחןֹ אוֹתְךָ עַל הַשַּׁ"ס?" אֵיזוֹ שְׁאֵלָה! מַה הוּא, אַבְרֵךְ כּוֹלֵל?! וְאַבְרֵךְ כּוֹלֵל אֶפְשָׁר, אֲבָל זוֹ סוּגְיָא אַחֶרֶת. "עַל סֵדֶר מוֹעֵד? נָשִׁים, נְזִיקִין?!" לאֹ, עַל שׁוּם סֵדֶר. רַבִּי אַהֲרֹן לֵייבּ אֵינוֹ מַרְפֶּה: "עַל מַסֶּכֶת אַחַת, אַחַת וִיחִידָה?!" גַּם לאֹ. אַף לאֹ עַל פֶּרֶק.__ "אָז בְּמַה יְקַנְּאוּ בְּךָ? מִי יְקַנֵּא בְּךָ?!" – לאֹ אֶתְרוֹג, אַף לאֹ לוּלָב, אֶלָּא סָפֵק הֲדָס סָפֵק עֲרָבָה... הָאֶתְרוֹג הוּא שֶׁעָלוּל לְהִתְגָּאוֹת, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ )שַׁבָּת כח.( שֶׁהַתַּחַשׁ שָׂשׂ וּמִתְגָּאֶה בִּגְוָנָיו. וּבֶאֱמֶת, מַדּוּעַ לאֹ יִתְגָּאֶה. מַדּוּעַ אוֹמֵר הוּא: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה". וְהַתְּשׁוּבָה, שֶׁהַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הָ"אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" מֵאַפְּטָא זָצָ"ל אָמַר, שֶׁאֵין כָּל צרֶֹךְ לְהֵאָבֵק בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה. יֵשׁ לִזְכּרֹ רַק דָּבָר אֶחָד: שֶׁתִּשְׁעָה "אַפְּטֶער רַב" אֵינָם מְהַוִּים מִנְיָן, וַעֲשָׂרָה עֶגְלוֹנִים מְהַוִּים מִנְיָן, וְאוֹמְרִים דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּשְׁכִינָה קָדְמָה וְאַתְיָא )בְּרָכוֹת ה:(! אַף הָאֶתְרוֹג, אָמְנָם פְּרִי עֵץ הָדָר הוּא, וּמֻשְׁלָם בַּכֹּל, אֲבָל כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ מַה הוּא. אֵין לוֹ עֵרֶךְ בְּלִי הַלּוּלָב וְהַהֲדַסִּים וְאַף הָעֲרָבוֹת – וְיוֹתֵר, שֶׁאָמְרוּ )סֻכָּה לז:( שֶׁלּוּלָב בְּיָמִין וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל, מַאי טַעְמָא, שֶׁאֵלּוּ שָׁלשֹׁ מִצְווֹת וְהוּא מִצְוָה אַחַת. וְאַף הַבְּרָכָה, עַל הַלּוּלָב הִיא וְלאֹ עַל הָאֶתְרוֹג! אֵין סָפֵק, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה "הָאֶתְרוֹג" שֶׁל כְּלָל יִשְׂרָאֵל. וְלאֹ דִּבְּרָה עִמּוֹ שְׁכִינָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל )רַשִּׁ"י וַיִּקְרָא א-א(, וּכְשֶׁחָטְאוּ וְעָמְדוּ בְּסַכָּנַת כְּלָיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶֹׁה "לֵךְ רֵד" )שְׁמוֹת לב-ז(, רֵד מִגְּדֻּלָתְךָ. כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ אַתָּה לָמָּה לִי )בְּרָכוֹת לב.(. אִם אֵין אֶת שְׁלשֶֹׁת הַמִּינִים הָאֲחֵרִים, אֶתְרוֹג לָמָּה. הֲיֵשׁ שִׁעוּר נוֹקֵב מִזֶּה בַּעֲנָוָה! )והְגִ דְַּתָּ(