Otzarot-Article

"וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ" (כא-י) אִמְרָה רוֹוַחַת בִּשְׁמוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זָצָ"ל: בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ אֶת חֵלֶק הַפְּשָׁט, וְיֵשׁ אֶת חֵלֶק הַדְּרוּשׁ. וּכְלָל יָדוּעַ הוּא, שֶׁאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ. אֲבָל יֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בָּהֶן הַדְּרוּשׁ הוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וּכְדֻגְמָה, הֵבִיא אֶת תְּחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", שֶׁדְּרָשׁוּהוּ חֲכָמִים עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר. אֵין זֶה דְּרוּשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא עֹמֶק הַפְּשָׁט!

נֵלֵךְ לְאוֹר דְּבָרָיו, עוֹלָם שֶׁל לְקָחִים נִתָּן לְהָפִיק לְפִיהֶם. אַךְ נִתְמַקֵּד בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". הַבְטָחָה הִיא, שֶׁהַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר סוֹפוֹ לְנַצֵּחַ. וּפָסוּק מְפֹרָשׁ הוּא: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוֹדִיעַ לְקַיִן שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ מִדְּחִיַּת קָרְבָּנוֹ. אֵין זֶה אָבוּד. "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת". אִם תְּשַׁפֵּר מַעֲשֶׂיךָ, יִסָּלַח לְךָ, "וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". הַיֵּצֶר הָרָע אוֹרֵב לְכָל פֶּתַח, מְאַתֵּר כָּל פִּרְצָה וּמְנַצְּלָהּ. "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ", אַתָּה יָשֵׁן לוֹ וְהוּא עֵר לְךָ. וְכִכְלוֹת הַכֹּל אַל תִּתְיָאֵשׁ: "וְאַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ", אִם תִּרְצֶה – תִּתְגַּבֵּר עָלָיו.

וְהַבְטָחָה זוֹ, עַל מַה הִיא נִסְמֶכֶת? הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ אַף הִיא בִּפְסוּקֵנוּ: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". אִלּוּ הָיָה הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּךָ וּבְכֹחֲךָ, יָכוֹל הָיִיתָ לִטְעֹן שֶׁחַלָּשׁ אַתָּה, רְפֵה אוֹנִים וְתַשׁ כֹּחַ. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע הוּא כֹּחַ רוּחָנִי וְכֹחוֹ רַב וְעָצוּם. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (קִדּוּשִׁין פא.) שֶׁהֶחָסִיד רַב עַמְרָם רָאָהוּ כְּעַמּוּד אֵשׁ, וְאָמַר לוֹ: "רְאֵה, שֶׁאַתָּה עַמּוּד אֵשׁ וַאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, וְעִם כָּל זֹאת נִצַּחְתִּיךָ!" וּבֶאֱמֶת, מַה כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם לִגְבֹּר עַל עַמּוּד אֵשׁ, עַל כֹּחַ רוּחָנִי עָצוּם וְסוֹחֵף?

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ נִתְּנָה בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא: "בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ". וְאִם הַנִּצָּחוֹן מֻשָּׂג בְּעֵזֶר שָׁמַיִם, אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם גִּבּוֹר אַתָּה (וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ) אוֹ חַלָּשׁ. אַתָּה "תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ", אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶּׁבְּכֹחֲךָ, "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ"!

אֲבָל תְּנַאי יֵשׁ בַּדָּבָר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה". שֶׁתֵּחָלֵץ לִפְעֻלָּה, שֶׁתֵּצֵא לִלְחֹם בַּיֵּצֶר הָרָע. שֶׁתִּתְנַגֵּד לוֹ וְתַהֲדֹף אוֹתוֹ. שֶׁתַּתְחִיל לִפְעֹל, וְאָז תִּזְכֶּה לְעֵזֶר מִמָּרוֹם, וְאָז תִּנְחַל נִצָּחוֹן. אֲבָל אִם תְּחַבֵּק יָדַיִם, שֶׁאֲחֵרִים יַעֲשׂוּ עֲבוּרְךָ אֶת הַמְּלָאכָה וּמֵאֵלָיו יִתְפּוֹגֵג הַיֵּצֶר הָרָע, הֱיֵה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה.

וּכְלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? מְצוּיִים אָנוּ בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, חֹדֶשׁ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ. אֵין צֹרֶךְ לְשַׁכְנְעֵנוּ בְּכָךְ, שֶׁיֵּשׁ מַה לְּשַׁפֵּר בְּאָרְחוֹת חַיֵּינוּ. שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים מִשְּׁלֵמוּת. שֶׁלֹּא מַמָּשׁ הִצְדַּקְנוּ אֶת הַמִּקְדָּמוֹת הַנְּדִיבוֹת שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ, בְּכָל הַתְּחוּמִים. הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי הֵם הַחֲלָקִים הַקַּלִּים בַּתְּשׁוּבָה. הָעִקָּר הוּא הַמַּבָּט קָדִימָה, הַקַּבָּלָה לְהַבָּא, הַבְטָחַת הִשְׁתַּפְּרוּת.

מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת, דָּפַק רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל עַל הַבִּימָה וְהִשְׁתִּיק אֶת הַקָּהָל. אָמַר: "מָה אָנוּ עוֹשִׂים כָּאן, מְסַפְּרִים לַבּוֹרֵא שֶׁחָטָאנוּ? דָּבָר זֶה גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו! חַיָּבִים אָנוּ לוֹמַר זֹאת לְעַצְמֵנוּ, לְהַכִּיר בַּחֲטָאֵינוּ וּלְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְהַתְחִיל בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה!...

אֲבָל זוֹ הַצָּרָה, שֶׁאָנוּ מַכִּירִים אֶת עַצְמֵנוּ וְאֵינֶנּוּ בְּטוּחִים בִּיכָלְתֵּנוּ לְהִשְׁתַּנּוֹת. אָנוּ קְטַנֵּי אֱמוּנָה בְּעַצְמֵנוּ! וּכְבָר רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁכַּאֲשֶׁר עוֹרֵר חוֹטְאִים בִּתְשׁוּבָה עֲנוּהוּ: מוּכָנִים אָנוּ לָשׁוּב, אִם תַּבְטִיחֵנוּ שֶׁנָּמוּת מִיָּד! כִּי יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁאִם נַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, נַמְשִׁיךְ לַחְטֹא...

וְטָעוּ!

אָמְנָם הִכִּירוּ עַצְמָם, וְצָדְקוּ בְּאָמְרָם שֶׁחַלָּשִׁים וְרָפִים הֵם. אֲבָל לֹא הֵבִיאוּ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הָעֶזְרָה מִמָּרוֹם, וְאֵין לָהּ גְּבוּל! כָּל מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ הוּא לִרְצוֹת בֶּאֱמֶת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן. וְאִם רַק נֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵינוּ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּיָדֵינוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	סוכות תשע"ו
	אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה
	"וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ" (כא-י) אִמְרָה רוֹוַחַת בִּשְׁמוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִפְּשִׁיסְחָא זָצָ"ל: בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ אֶת חֵלֶק הַפְּשָׁט, וְיֵשׁ אֶת חֵלֶק הַדְּרוּשׁ. וּכְלָל יָדוּעַ הוּא, שֶׁאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ. אֲבָל יֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בָּהֶן הַדְּרוּשׁ הוּא פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא. וּכְדֻגְמָה, הֵבִיא אֶת תְּחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", שֶׁדְּרָשׁוּהוּ חֲכָמִים עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר. אֵין זֶה דְּרוּשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא עֹמֶק הַפְּשָׁט! נֵלֵךְ לְאוֹר דְּבָרָיו, עוֹלָם שֶׁל לְקָחִים נִתָּן לְהָפִיק לְפִיהֶם. אַךְ נִתְמַקֵּד בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". הַבְטָחָה הִיא, שֶׁהַיּוֹצֵא לְמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר סוֹפוֹ לְנַצֵּחַ. וּפָסוּק מְפֹרָשׁ הוּא: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוֹדִיעַ לְקַיִן שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ מִדְּחִיַּת קָרְבָּנוֹ. אֵין זֶה אָבוּד. "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת". אִם תְּשַׁפֵּר מַעֲשֶׂיךָ, יִסָּלַח לְךָ, "וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". הַיֵּצֶר הָרָע אוֹרֵב לְכָל פֶּתַח, מְאַתֵּר כָּל פִּרְצָה וּמְנַצְּלָהּ. "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ", אַתָּה יָשֵׁן לוֹ וְהוּא עֵר לְךָ. וְכִכְלוֹת הַכֹּל אַל תִּתְיָאֵשׁ: "וְאַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ", אִם תִּרְצֶה – תִּתְגַּבֵּר עָלָיו. וְהַבְטָחָה זוֹ, עַל מַה הִיא נִסְמֶכֶת? הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ אַף הִיא בִּפְסוּקֵנוּ: "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ". אִלּוּ הָיָה הַנִּצָּחוֹן תָּלוּי בְּךָ וּבְכֹחֲךָ, יָכוֹל הָיִיתָ לִטְעֹן שֶׁחַלָּשׁ אַתָּה, רְפֵה אוֹנִים וְתַשׁ כֹּחַ. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע הוּא כֹּחַ רוּחָנִי וְכֹחוֹ רַב וְעָצוּם. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (קִדּוּשִׁין פא.) שֶׁהֶחָסִיד רַב עַמְרָם רָאָהוּ כְּעַמּוּד אֵשׁ, וְאָמַר לוֹ: "רְאֵה, שֶׁאַתָּה עַמּוּד אֵשׁ וַאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, וְעִם כָּל זֹאת נִצַּחְתִּיךָ!" וּבֶאֱמֶת, מַה כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם לִגְבֹּר עַל עַמּוּד אֵשׁ, עַל כֹּחַ רוּחָנִי עָצוּם וְסוֹחֵף? הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ נִתְּנָה בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא: "בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ". וְאִם הַנִּצָּחוֹן מֻשָּׂג בְּעֵזֶר שָׁמַיִם, אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם גִּבּוֹר אַתָּה (וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ) אוֹ חַלָּשׁ. אַתָּה "תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ", אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶּׁבְּכֹחֲךָ, "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ"! אֲבָל תְּנַאי יֵשׁ בַּדָּבָר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה". שֶׁתֵּחָלֵץ לִפְעֻלָּה, שֶׁתֵּצֵא לִלְחֹם בַּיֵּצֶר הָרָע. שֶׁתִּתְנַגֵּד לוֹ וְתַהֲדֹף אוֹתוֹ. שֶׁתַּתְחִיל לִפְעֹל, וְאָז תִּזְכֶּה לְעֵזֶר מִמָּרוֹם, וְאָז תִּנְחַל נִצָּחוֹן. אֲבָל אִם תְּחַבֵּק יָדַיִם, שֶׁאֲחֵרִים יַעֲשׂוּ עֲבוּרְךָ אֶת הַמְּלָאכָה וּמֵאֵלָיו יִתְפּוֹגֵג הַיֵּצֶר הָרָע, הֱיֵה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה. וּכְלַפֵּי מָה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? מְצוּיִים אָנוּ בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל, חֹדֶשׁ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ. אֵין צֹרֶךְ לְשַׁכְנְעֵנוּ בְּכָךְ, שֶׁיֵּשׁ מַה לְּשַׁפֵּר בְּאָרְחוֹת חַיֵּינוּ. שֶׁאָנוּ רְחוֹקִים מִשְּׁלֵמוּת. שֶׁלֹּא מַמָּשׁ הִצְדַּקְנוּ אֶת הַמִּקְדָּמוֹת הַנְּדִיבוֹת שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ, בְּכָל הַתְּחוּמִים. הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי הֵם הַחֲלָקִים הַקַּלִּים בַּתְּשׁוּבָה. הָעִקָּר הוּא הַמַּבָּט קָדִימָה, הַקַּבָּלָה לְהַבָּא, הַבְטָחַת הִשְׁתַּפְּרוּת. מְסֻפָּר שֶׁפַּעַם, בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת, דָּפַק רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זָצָ"ל עַל הַבִּימָה וְהִשְׁתִּיק אֶת הַקָּהָל. אָמַר: "מָה אָנוּ עוֹשִׂים כָּאן, מְסַפְּרִים לַבּוֹרֵא שֶׁחָטָאנוּ? דָּבָר זֶה גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָיו! חַיָּבִים אָנוּ לוֹמַר זֹאת לְעַצְמֵנוּ, לְהַכִּיר בַּחֲטָאֵינוּ וּלְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ לְהַתְחִיל בְּדֶרֶךְ חֲדָשָׁה!... אֲבָל זוֹ הַצָּרָה, שֶׁאָנוּ מַכִּירִים אֶת עַצְמֵנוּ וְאֵינֶנּוּ בְּטוּחִים בִּיכָלְתֵּנוּ לְהִשְׁתַּנּוֹת. אָנוּ קְטַנֵּי אֱמוּנָה בְּעַצְמֵנוּ! וּכְבָר רַבֵּנוּ הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ זָצָ"ל כָּתַב, שֶׁכַּאֲשֶׁר עוֹרֵר חוֹטְאִים בִּתְשׁוּבָה עֲנוּהוּ: מוּכָנִים אָנוּ לָשׁוּב, אִם תַּבְטִיחֵנוּ שֶׁנָּמוּת מִיָּד! כִּי יוֹדְעִים אָנוּ, שֶׁאִם נַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת, נַמְשִׁיךְ לַחְטֹא... וְטָעוּ! אָמְנָם הִכִּירוּ עַצְמָם, וְצָדְקוּ בְּאָמְרָם שֶׁחַלָּשִׁים וְרָפִים הֵם. אֲבָל לֹא הֵבִיאוּ בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הָעֶזְרָה מִמָּרוֹם, וְאֵין לָהּ גְּבוּל! כָּל מַה שֶּׁנִּדְרָשׁ מֵאִתָּנוּ הוּא לִרְצוֹת בֶּאֱמֶת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן. וְאִם רַק נֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֵינוּ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ בְּיָדֵינוּ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)