Otzarot-Article

"בַּל תַּשְׁחִית" (כ-יט) דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אָבוֹת ג-י).

כּוֹאֵב הַלֵּב.

יֵשׁ אִסּוּר מִדְּאוֹרַיְתָא, שֶׁל "בַּל תַּשְׁחִית". בַּעֲלֵי הַמּוּסָר הָיוּ אוֹמְרִים: מִי שֶׁמְּבַזְבֵּז גַּפְרוּר, אֵינוֹ שָׁוֶה אוֹתוֹ! יָדוּעַ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהַנֵּר יִדְלֹק זְמַן רַב יוֹתֵר, יַחְזִיק אוֹתוֹ בַּמְקָרֵר. מְקוֹר הָעֵצָה בַּגְּמָרָא, שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם לְמָאוֹר עוֹבֵר עַל "בַּל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:). כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, רָצוּ לוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל פַּת קִבָּר זוֹלָה וְאוֹכֵל לֶחֶם סֹלֶת יָקָר, אוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר זוֹל וְשׁוֹתֶה יַיִן יָקָר, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית". וְהִסִּיקוּ: "וְלָאו מִלְּתָא הִיא", אֵין לַחְשֹׁשׁ לְזֶה. וּמַדּוּעַ, כִּי "בַּל תַּשְׁחִית שֶׁל גּוּפוֹ, עָדִיף" (שַׁבָּת קמ:).

וּכְבָר עוֹרֵר בְּ"בִינָה לְעִתִּים" (ח"א, דְּרוּשׁ ב') מַה כְּבָר הַ"בַּל תַּשְׁחִית" לַגּוּף אִם יֹאכַל פַּת קִבָּר, אוֹ יִשְׁתֶּה שֵׁכָר. וּמִכָּל מָקוֹם, מַה נֹּאמַר לְגַבֵּי אָדָם הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת בְּחַיָּיו, הַמַּשְׁחִית זְמַנּוֹ לָרִיק, הַמְבַזְבֵּז יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, עַל אֵיזֶה "בַּל תַּשְׁחִית" שֶׁל גּוּפוֹ הוּא עוֹבֵר!

"הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ", שֶׁהַלִּמּוּד בִּימֵי הַיַּלְדוּת יִתְקַיֵּם, וְלֹא יֵקַל לְשָׁכְחוֹ. וְהָאָדָם מְבַלֶּה אֶת יְמֵי נְעוּרָיו בְּשֵׁנָה, "הַיּוֹשֵׁב בָּטֵל כְּיָשֵׁן דָּמֵי" (מ"א תקפג-ו). "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית", תְּקוּפַת הַשַּׁחֲרוּת שֶׁל הָאָדָם, מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם.

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת, וְהָאַמְתַּחַת רֵיקָה, וְהָאָדָם מְבַזְבֵּז. קוּם, הִתְעוֹרֵר, קַח עַצְמְךָ בַּיָּדַיִם! אֲבוֹי, אִלּוּ הָיָה מְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת יְמֵי הַיְשִׁיבָה, הֲלֹא לֹא הָיוּ דְּאָגוֹת וּטְרָדוֹת, "מֵאוֹכְלֵי הַמָּן" הָיָה, לָמָּה בִּלָּה אוֹתָם בְּשֵׁנָה. אֲבָל כָּעֵת טָרוּד הוּא עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, שִׁכּוֹר, "וְלֹא מִיָּיִן" (יְשַׁעְיָה נא-כא), אֵין לוֹ רֹאשׁ לִלְמֹד –

"יַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם", שֶׁל תְּקוּפַת הַצָּהֳרַיִם בְּחַיָּיו, מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. מְאַבֵּד הוּא בַּיָּדַיִם תְּקוּפַת חַיִּים נוֹסֶפֶת.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם מִתְבַּסֵּס בַּעֲבוֹדָתוֹ, מַרְוִיחַ טוֹב, מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. כָּעֵת יָכוֹל הוּא לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת יוֹם לַתּוֹרָה!

מָה עוֹשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע? מְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁעָלָיו לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל יוֹתֵר מִכְּפִי כֹּחוֹתָיו, עַד שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לְהַקְדִּישׁ עִתִּים לַתּוֹרָה. וּמַדּוּעַ, כִּי עָלָיו לִדְאֹג לִילָדָיו, לְהַשִּׂיאָם וְלִדְאֹג לַעֲתִידָם. הֲרֵי: "שִׂיחַת הַיְלָדִים"...

וּכְבָר אָמַר הָרַבִּי מִקּוֹצְק זָצָ"ל: כָּל חַיָּיו רָדוּף הָאָדָם לִצְבֹּר עוֹד וָעוֹד. מַדּוּעַ, מָתַי תִּדְאַג לְעַצְמְךָ וּלְרוּחָנִיּוּתְךָ? הַתְּשׁוּבָה מוּכָנָה בְּיָדוֹ: עָלָיו לִדְאֹג לַיְלָדִים, לְחַנְּכָם לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִגְדְּלוּ לְתִפְאֶרֶת וְיִהְיוּ בִּבְחִינַת "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא" (סַנְהֶדְרִין קד.). אַךְ הַבָּנִים גְּדֵלִים, וְגַם הֵם אָצִים רָצִים, טְרוּדִים וּמְהֻמִּים. וּמַדּוּעַ, כִּי דּוֹאֲגִים הֵם לִבְנֵיהֶם, שֶׁבְּבוֹא הָעֵת יִדְאֲגוּ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר –

וְאָמַר: מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לְהַכִּיר אֶת אוֹתוֹ בֵּן מֻפְלָא, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים עָמְלוּ עֲבוּרוֹ!...

וְכָךְ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן: "יְשִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ". מַה זֶּה?! אֲסַפֵּר –

הָלַכְתִּי בְּתֵל אָבִיב, בִּרְחוֹב הָעֲבוֹדָה, לְיַד מוֹשַׁב הַזְּקֵנִים. שְׁנֵי קְשִׁישִׁים יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל וְרָבוּ בְּעַקְשָׁנוּת: "אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

"לֹא, טָעוּת בְּיָדְךָ, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!"

"לֹא סָפַרְתָּ טוֹב, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

"וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!"

"נִרְדַּמְתָּ, נִמְנַמְתָּ, לֹא רָאִיתָ, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

אוֹטוֹבּוּס עָבַר וְהֶחְרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם, וְהַלָּה צָהַל: "כָּעֵת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!"

"לֹא", עֲנָהוּ חֲבֵרוֹ, "כָּעֵת כְּבָר אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה!"

הֶחְלַטְתִּי לִזְכּוֹת בְּמִצְוָה שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַשְׁכִּין בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם: "עַל מָה אַתֶּם רָבִים, רַבּוֹתַי!"

הִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם: "זוּז, אַתָּה מַסְתִּיר!"

הֵם סוֹפְרִים כַּמָּה אוֹטוֹבּוּסִים עוֹבְרִים, כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמַן. אֱמֶת, גַּם זֶה מְשַׁעֲמֵם, אֲבָל אִם מִתְגַּלַּעַת בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ עִנְיָן בְּחַיֵּיהֶם –

שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת יָרְדוּ מִמָּרוֹם, מִגַּן הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי לִסְפֹּר אוֹטוֹבּוּסִים.

וְאָנוּ, מֶה עָשִׂינוּ אָנוּ הַיּוֹם...

אַי, "בַּל תַּשְׁחִית"!

וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַמַּדְלִיק נֵר וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, לוֹמֵד וְקוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. מְנַצְּלוֹ כִּדְבָעֵי. אֲבָל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם, וְהַנֵּר לֹא דָּלַק כַּשִּׁעוּר הַמְּרַבִּי, יָכוֹל הָיָה לְנַצְּלוֹ יוֹתֵר וְלֹא נִצֵּל, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:).

אִם הִדְלִיקוֹ סְתָם כָּךְ, וְלֹא נִצְּלוֹ לִלְמֹד לְאוֹרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – וְ"נֵר ה', נִשְׁמַת אָדָם" (מִשְׁלֵי כ-כז) – מַה גְּדוֹלָה הַתְּבִיעָה עַל אִי נִצּוּל מְרַבִּי! (וְהִגַּדְתָּ)

	יום הכפורים תשע"ו
	הַקְּדוֹשִׁים מְלִיצִים עָלֵינוּ!
	"בַּל תַּשְׁחִית" (כ-יט) דָּרַשׁ הָרַב גָּלִינְסְקִי זָצָ"ל: "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית וְיַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם, וְשִׂיחַת הַיְלָדִים וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אָבוֹת ג-י). כּוֹאֵב הַלֵּב. יֵשׁ אִסּוּר מִדְּאוֹרַיְתָא, שֶׁל "בַּל תַּשְׁחִית". בַּעֲלֵי הַמּוּסָר הָיוּ אוֹמְרִים: מִי שֶׁמְּבַזְבֵּז גַּפְרוּר, אֵינוֹ שָׁוֶה אוֹתוֹ! יָדוּעַ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהַנֵּר יִדְלֹק זְמַן רַב יוֹתֵר, יַחְזִיק אוֹתוֹ בַּמְקָרֵר. מְקוֹר הָעֵצָה בַּגְּמָרָא, שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם לְמָאוֹר עוֹבֵר עַל "בַּל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:). כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ, רָצוּ לוֹמַר שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל פַּת קִבָּר זוֹלָה וְאוֹכֵל לֶחֶם סֹלֶת יָקָר, אוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר זוֹל וְשׁוֹתֶה יַיִן יָקָר, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית". וְהִסִּיקוּ: "וְלָאו מִלְּתָא הִיא", אֵין לַחְשֹׁשׁ לְזֶה. וּמַדּוּעַ, כִּי "בַּל תַּשְׁחִית שֶׁל גּוּפוֹ, עָדִיף" (שַׁבָּת קמ:). וּכְבָר עוֹרֵר בְּ"בִינָה לְעִתִּים" (ח"א, דְּרוּשׁ ב') מַה כְּבָר הַ"בַּל תַּשְׁחִית" לַגּוּף אִם יֹאכַל פַּת קִבָּר, אוֹ יִשְׁתֶּה שֵׁכָר. וּמִכָּל מָקוֹם, מַה נֹּאמַר לְגַבֵּי אָדָם הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת בְּחַיָּיו, הַמַּשְׁחִית זְמַנּוֹ לָרִיק, הַמְבַזְבֵּז יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, עַל אֵיזֶה "בַּל תַּשְׁחִית" שֶׁל גּוּפוֹ הוּא עוֹבֵר! "הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה, לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ", שֶׁהַלִּמּוּד בִּימֵי הַיַּלְדוּת יִתְקַיֵּם, וְלֹא יֵקַל לְשָׁכְחוֹ. וְהָאָדָם מְבַלֶּה אֶת יְמֵי נְעוּרָיו בְּשֵׁנָה, "הַיּוֹשֵׁב בָּטֵל כְּיָשֵׁן דָּמֵי" (מ"א תקפג-ו). "שֵׁנָה שֶׁל שַׁחֲרִית", תְּקוּפַת הַשַּׁחֲרוּת שֶׁל הָאָדָם, מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם. הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת, וְהָאַמְתַּחַת רֵיקָה, וְהָאָדָם מְבַזְבֵּז. קוּם, הִתְעוֹרֵר, קַח עַצְמְךָ בַּיָּדַיִם! אֲבוֹי, אִלּוּ הָיָה מְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת יְמֵי הַיְשִׁיבָה, הֲלֹא לֹא הָיוּ דְּאָגוֹת וּטְרָדוֹת, "מֵאוֹכְלֵי הַמָּן" הָיָה, לָמָּה בִּלָּה אוֹתָם בְּשֵׁנָה. אֲבָל כָּעֵת טָרוּד הוּא עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה, שִׁכּוֹר, "וְלֹא מִיָּיִן" (יְשַׁעְיָה נא-כא), אֵין לוֹ רֹאשׁ לִלְמֹד – "יַיִן שֶׁל צָהֳרַיִם", שֶׁל תְּקוּפַת הַצָּהֳרַיִם בְּחַיָּיו, מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. מְאַבֵּד הוּא בַּיָּדַיִם תְּקוּפַת חַיִּים נוֹסֶפֶת. בָּרוּךְ הַשֵּׁם מִתְבַּסֵּס בַּעֲבוֹדָתוֹ, מַרְוִיחַ טוֹב, מִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. כָּעֵת יָכוֹל הוּא לְהַקְדִּישׁ כַּמָּה שָׁעוֹת יוֹם לַתּוֹרָה! מָה עוֹשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע? מְשַׁכְנֵעַ אֶת הָאָדָם שֶׁעָלָיו לַעֲבֹד וְלַעֲמֹל יוֹתֵר מִכְּפִי כֹּחוֹתָיו, עַד שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לְהַקְדִּישׁ עִתִּים לַתּוֹרָה. וּמַדּוּעַ, כִּי עָלָיו לִדְאֹג לִילָדָיו, לְהַשִּׂיאָם וְלִדְאֹג לַעֲתִידָם. הֲרֵי: "שִׂיחַת הַיְלָדִים"... וּכְבָר אָמַר הָרַבִּי מִקּוֹצְק זָצָ"ל: כָּל חַיָּיו רָדוּף הָאָדָם לִצְבֹּר עוֹד וָעוֹד. מַדּוּעַ, מָתַי תִּדְאַג לְעַצְמְךָ וּלְרוּחָנִיּוּתְךָ? הַתְּשׁוּבָה מוּכָנָה בְּיָדוֹ: עָלָיו לִדְאֹג לַיְלָדִים, לְחַנְּכָם לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם יִגְדְּלוּ לְתִפְאֶרֶת וְיִהְיוּ בִּבְחִינַת "בְּרָא מְזַכֶּה אַבָּא" (סַנְהֶדְרִין קד.). אַךְ הַבָּנִים גְּדֵלִים, וְגַם הֵם אָצִים רָצִים, טְרוּדִים וּמְהֻמִּים. וּמַדּוּעַ, כִּי דּוֹאֲגִים הֵם לִבְנֵיהֶם, שֶׁבְּבוֹא הָעֵת יִדְאֲגוּ לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר – וְאָמַר: מִשְׁתּוֹקֵק אֲנִי לְהַכִּיר אֶת אוֹתוֹ בֵּן מֻפְלָא, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים עָמְלוּ עֲבוּרוֹ!... וְכָךְ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן: "יְשִׁיבַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ". מַה זֶּה?! אֲסַפֵּר – הָלַכְתִּי בְּתֵל אָבִיב, בִּרְחוֹב הָעֲבוֹדָה, לְיַד מוֹשַׁב הַזְּקֵנִים. שְׁנֵי קְשִׁישִׁים יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל וְרָבוּ בְּעַקְשָׁנוּת: "אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" "לֹא, טָעוּת בְּיָדְךָ, אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!" "לֹא סָפַרְתָּ טוֹב, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" "וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם!" "נִרְדַּמְתָּ, נִמְנַמְתָּ, לֹא רָאִיתָ, אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" אוֹטוֹבּוּס עָבַר וְהֶחְרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם, וְהַלָּה צָהַל: "כָּעֵת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה!" "לֹא", עֲנָהוּ חֲבֵרוֹ, "כָּעֵת כְּבָר אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה!" הֶחְלַטְתִּי לִזְכּוֹת בְּמִצְוָה שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְהַשְׁכִּין בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם: "עַל מָה אַתֶּם רָבִים, רַבּוֹתַי!" הִשְׁלִימוּ בֵּינֵיהֶם: "זוּז, אַתָּה מַסְתִּיר!" הֵם סוֹפְרִים כַּמָּה אוֹטוֹבּוּסִים עוֹבְרִים, כְּדֵי לְבַלּוֹת אֶת הַזְּמַן. אֱמֶת, גַּם זֶה מְשַׁעֲמֵם, אֲבָל אִם מִתְגַּלַּעַת בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ עִנְיָן בְּחַיֵּיהֶם – שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת יָרְדוּ מִמָּרוֹם, מִגַּן הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי לִסְפֹּר אוֹטוֹבּוּסִים. וְאָנוּ, מֶה עָשִׂינוּ אָנוּ הַיּוֹם... אַי, "בַּל תַּשְׁחִית"! וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם הַמַּדְלִיק נֵר וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ, לוֹמֵד וְקוֹנֶה חַיֵּי עוֹלָם. מְנַצְּלוֹ כִּדְבָעֵי. אֲבָל הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֶׁמֶן חַם, וְהַנֵּר לֹא דָּלַק כַּשִּׁעוּר הַמְּרַבִּי, יָכוֹל הָיָה לְנַצְּלוֹ יוֹתֵר וְלֹא נִצֵּל, עוֹבֵר בְּ"בַל תַּשְׁחִית" (שַׁבָּת סז:). אִם הִדְלִיקוֹ סְתָם כָּךְ, וְלֹא נִצְּלוֹ לִלְמֹד לְאוֹרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – וְ"נֵר ה', נִשְׁמַת אָדָם" (מִשְׁלֵי כ-כז) – מַה גְּדוֹלָה הַתְּבִיעָה עַל אִי נִצּוּל מְרַבִּי! (וְהִגַּדְתָּ)