Otzarot-Article

"וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי" (לב-מא) עֳנָשִׁים נֶחְרָצִים כָּל כָּךְ כְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת "הַאֲזִינוּ", הַלֵּב נֶחְרָד. וְאָכֵן, לְשֵׁם כָּךְ נִכְתְּבוּ. וּכְמַאֲמַר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "כְּאָב הַמְרַחֵם עַל בְּנוֹ, וּרְצוּעַת מַלְקוֹת בְּיָדוֹ, מַשְׁמִיעַ נְהִימוֹת עַזּוֹת וְקוֹלוֹת רָמִים, וּמַכּוֹתָיו שְׁלוּבוֹת בְּרַחֲמִים".

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי". וְהֵבִיא רַשִּׁ"י מִמִּדְרַשׁ אַגָּדָה, שֶׁאָדָם הַיּוֹרֶה חֵץ, אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבוֹ. אֲבָל הַבּוֹרֵא הָרַחְמָן אוֹחֵז הַחֵץ בְּיָדוֹ, גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹרֶה אוֹתוֹ. מַה הִיא "אֲחִיזַת הַחֵץ בַּיָּד"? הֲרֵי זֶה כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים אַבּוּלַעפְיָא זָצָ"ל, שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹת הַצַּדִּיקִים נוּחָם עֵדֶן.

כְּשֶׁבָּא לִטְבֶרְיָה, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֶמֶת מִיהוּדִים, שָׁלַח אֶת מְשָׁרְתוֹ לִקְנוֹת עֲבוּרָם פֵּרוֹת לְמַאֲכָל. סְבָבוּהוּ פִּרְחָחֵי הַגּוֹיִם וְהֵחֵלּוּ לְסָקְלוֹ בַּאֲבָנִים עַד שֶׁפֶךְ דָּם. זָעַק הַשַּׁמָּשׁ בַּשָּׂפָה הַטּוּרְקִית, וְהַפִּרְחָחִים הִתְקַלְּסוּ בּוֹ בְּעַרְבִית. עָבַר שָׁם אָדָם שֶׁהֵבִין אֶת שְׂפָתוֹ, וְאָמַר לוֹ בְּטוּרְקִית שֶׁמַּנְהִיג הַפִּרְחָחִים הוּא בְּנוֹ שֶׁל הַשֵּׁיְךְ עֲמָר, שַׂר הָעִיר. הָאִישׁ הִתְכַּוֵּן לְהַרְתִּיעוֹ מִלְּהִתְלוֹנֵן, אֲבָל הַשַּׁמָּשׁ הַמֻּכֶּה וְהֶחָבוּל שָׂם פְּעָמָיו אֶל אַרְמוֹן הַמּוֹשֵׁל וְקָבַל בְּאָזְנָיו עַל מַעֲשֵׂי בְּנוֹ.

מַרְאֵה הַתַּיָּר הֶחָבוּל, זַב הַדָּם, הִרְעִישׁ אֶת הַשֵּׁיְךְ, שֶׁנִּשְׁבַּע כִּי יְיַסֵּר אֶת בְּנוֹ בְּמֵאָה שְׁבָטִים! כְּשֶׁשָּׁמַע מֵהַשַּׁמָּשׁ שֶׁהוּא מְלַוֶּה אֶת רַבָּהּ שֶׁל אִיזְמִיר, שָׁלַח מִיָּד לַהֲבִיאוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל פָּנָיו בַּכָּבוֹד הָרָאוּי.

יָצְאוּ מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁיְּךְ מְבֹהָלִים לְהָבִיא אֶת הָרַב אֶל הַמּוֹשֵׁל. נִפְעַם הַמּוֹשֵׁל מֵהַדְרַת פָּנָיו וּמֵהוֹד קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הָרַב, וְהָרַב נִרְעַשׁ מֵהַדָּם הַשּׁוֹתֵת מִמְּשָׁרְתוֹ.

סָח לוֹ הַמּוֹשֵׁל עַל תַּעֲלוּלֵי בְּנוֹ, וְהוֹדִיעַ שֶׁבְּנוֹ יָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ. כְּבָר נִשְׁבַּע לְהַכּוֹתוֹ בְּמֵאָה מַקְלוֹת!

יָדַע הָרַב אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל כִּי יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּגוֹי קָטָן, שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹמֶדֶת אַחַר אָזְנוֹ (יְרוּשַׁלְמִי תְּרוּמוֹת ח') – וּמִי יוֹדֵעַ מַה יְעוֹלֵל לַיְּהוּדִים כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל כֵּס הַשִּׁלְטוֹן, וְאַף יָדַע, שֶׁהַשֵּׁיְּךְ לֹא יָפֵר אֶת שְׁבוּעָתוֹ. הוֹרָה לְהָבִיא אֶת דָ'אהִיר, בֶּן הַשֵּׁיְּךְ.

הָעֶלֶם הוּבָא, וְאָבִיו הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו. הוֹדִיעוֹ, כִּי נִשְׁבַּע לְהַכּוֹתוֹ מֵאָה מַלְקוֹת. חָוְרוּ פָּנָיו שֶׁל הַבֵּן.

הוֹרָה הָרַב לְהָבִיא מֵאָה מַקְלוֹת, וְחִוְרוֹנוֹ גָּבַר שִׁבְעָתַיִם.

הַמַּקְלוֹת הוּבְאוּ, וְהָרַב הוֹרָה לְאַגְּדָם יַחַד.

אֲגָדָם, וְהָרַב נָשָׂא אֶת הַחֲבִילָה הַכְּבֵדָה וְהִנִּיחָהּ בַּעֲדִינוּת עַל שֶׁכֶם הַנַּעַר, בְּאָמְרוֹ לַשֵּׁיְךְ: "הִנֵּה נִתְקַיְּמָה שְׁבוּעָתְךָ, לְהַנְחִית עַל גַּב בִּנְךָ מֵאָה מַקְלוֹת!"

אוֹרוּ פְּנֵי הַשֵּׁיְּךְ, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ מִבְּלִי לְהַזִּיק לִבְנוֹ יְחִידוֹ וְאַף מִבְּלִי לְהַכְאִיב לוֹ. גַּם הַבֵּן, דָ'אהִיר, הִכִּיר לָרַב טוֹבָה שֶׁהִצִּיל נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת, וּכְשֶׁעָלָה עַל כֵּס הַמּוֹשֵׁל הִזְמִין אֶת הָרַב לַעֲלוֹת לִטְבֶרְיָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ אֶת הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי כְּבִימֵי קֶדֶם.

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר "טוֹב רֹאִי", וְאַף הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ "אוֹחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדוֹ", מַנִּיחַ אֶת חֲבִילַת הַחִצִּים עַל כְּתֵפֵינוּ – אֲבָל כַּמָּה כְּבֵדָה הִיא! מִי יִתֵּן, וּבְקָרוֹב תּוּסַר, יִשָּׁבֵר הָעֹל, וְנִזְכֶּה לִגְאֻלָּה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	יום הכפורים תשע"ו
	עֳנָשִׁים סִמְלִיִּים
	"וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי" (לב-מא) עֳנָשִׁים נֶחְרָצִים כָּל כָּךְ כְּתוּבִים בְּפָרָשַׁת "הַאֲזִינוּ", הַלֵּב נֶחְרָד. וְאָכֵן, לְשֵׁם כָּךְ נִכְתְּבוּ. וּכְמַאֲמַר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "כְּאָב הַמְרַחֵם עַל בְּנוֹ, וּרְצוּעַת מַלְקוֹת בְּיָדוֹ, מַשְׁמִיעַ נְהִימוֹת עַזּוֹת וְקוֹלוֹת רָמִים, וּמַכּוֹתָיו שְׁלוּבוֹת בְּרַחֲמִים". וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי". וְהֵבִיא רַשִּׁ"י מִמִּדְרַשׁ אַגָּדָה, שֶׁאָדָם הַיּוֹרֶה חֵץ, אֵינוֹ יָכוֹל לַהֲשִׁיבוֹ. אֲבָל הַבּוֹרֵא הָרַחְמָן אוֹחֵז הַחֵץ בְּיָדוֹ, גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹרֶה אוֹתוֹ. מַה הִיא "אֲחִיזַת הַחֵץ בַּיָּד"? הֲרֵי זֶה כַּמַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בַּגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים אַבּוּלַעפְיָא זָצָ"ל, שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹת הַצַּדִּיקִים נוּחָם עֵדֶן. כְּשֶׁבָּא לִטְבֶרְיָה, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֶמֶת מִיהוּדִים, שָׁלַח אֶת מְשָׁרְתוֹ לִקְנוֹת עֲבוּרָם פֵּרוֹת לְמַאֲכָל. סְבָבוּהוּ פִּרְחָחֵי הַגּוֹיִם וְהֵחֵלּוּ לְסָקְלוֹ בַּאֲבָנִים עַד שֶׁפֶךְ דָּם. זָעַק הַשַּׁמָּשׁ בַּשָּׂפָה הַטּוּרְקִית, וְהַפִּרְחָחִים הִתְקַלְּסוּ בּוֹ בְּעַרְבִית. עָבַר שָׁם אָדָם שֶׁהֵבִין אֶת שְׂפָתוֹ, וְאָמַר לוֹ בְּטוּרְקִית שֶׁמַּנְהִיג הַפִּרְחָחִים הוּא בְּנוֹ שֶׁל הַשֵּׁיְךְ עֲמָר, שַׂר הָעִיר. הָאִישׁ הִתְכַּוֵּן לְהַרְתִּיעוֹ מִלְּהִתְלוֹנֵן, אֲבָל הַשַּׁמָּשׁ הַמֻּכֶּה וְהֶחָבוּל שָׂם פְּעָמָיו אֶל אַרְמוֹן הַמּוֹשֵׁל וְקָבַל בְּאָזְנָיו עַל מַעֲשֵׂי בְּנוֹ. מַרְאֵה הַתַּיָּר הֶחָבוּל, זַב הַדָּם, הִרְעִישׁ אֶת הַשֵּׁיְךְ, שֶׁנִּשְׁבַּע כִּי יְיַסֵּר אֶת בְּנוֹ בְּמֵאָה שְׁבָטִים! כְּשֶׁשָּׁמַע מֵהַשַּׁמָּשׁ שֶׁהוּא מְלַוֶּה אֶת רַבָּהּ שֶׁל אִיזְמִיר, שָׁלַח מִיָּד לַהֲבִיאוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל פָּנָיו בַּכָּבוֹד הָרָאוּי. יָצְאוּ מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁיְּךְ מְבֹהָלִים לְהָבִיא אֶת הָרַב אֶל הַמּוֹשֵׁל. נִפְעַם הַמּוֹשֵׁל מֵהַדְרַת פָּנָיו וּמֵהוֹד קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הָרַב, וְהָרַב נִרְעַשׁ מֵהַדָּם הַשּׁוֹתֵת מִמְּשָׁרְתוֹ. סָח לוֹ הַמּוֹשֵׁל עַל תַּעֲלוּלֵי בְּנוֹ, וְהוֹדִיעַ שֶׁבְּנוֹ יָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ. כְּבָר נִשְׁבַּע לְהַכּוֹתוֹ בְּמֵאָה מַקְלוֹת! יָדַע הָרַב אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל כִּי יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּגוֹי קָטָן, שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹמֶדֶת אַחַר אָזְנוֹ (יְרוּשַׁלְמִי תְּרוּמוֹת ח') – וּמִי יוֹדֵעַ מַה יְעוֹלֵל לַיְּהוּדִים כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל כֵּס הַשִּׁלְטוֹן, וְאַף יָדַע, שֶׁהַשֵּׁיְּךְ לֹא יָפֵר אֶת שְׁבוּעָתוֹ. הוֹרָה לְהָבִיא אֶת דָ'אהִיר, בֶּן הַשֵּׁיְּךְ. הָעֶלֶם הוּבָא, וְאָבִיו הוֹכִיחוֹ עַל פָּנָיו. הוֹדִיעוֹ, כִּי נִשְׁבַּע לְהַכּוֹתוֹ מֵאָה מַלְקוֹת. חָוְרוּ פָּנָיו שֶׁל הַבֵּן. הוֹרָה הָרַב לְהָבִיא מֵאָה מַקְלוֹת, וְחִוְרוֹנוֹ גָּבַר שִׁבְעָתַיִם. הַמַּקְלוֹת הוּבְאוּ, וְהָרַב הוֹרָה לְאַגְּדָם יַחַד. אֲגָדָם, וְהָרַב נָשָׂא אֶת הַחֲבִילָה הַכְּבֵדָה וְהִנִּיחָהּ בַּעֲדִינוּת עַל שֶׁכֶם הַנַּעַר, בְּאָמְרוֹ לַשֵּׁיְךְ: "הִנֵּה נִתְקַיְּמָה שְׁבוּעָתְךָ, לְהַנְחִית עַל גַּב בִּנְךָ מֵאָה מַקְלוֹת!" אוֹרוּ פְּנֵי הַשֵּׁיְּךְ, שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ מִבְּלִי לְהַזִּיק לִבְנוֹ יְחִידוֹ וְאַף מִבְּלִי לְהַכְאִיב לוֹ. גַּם הַבֵּן, דָ'אהִיר, הִכִּיר לָרַב טוֹבָה שֶׁהִצִּיל נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת, וּכְשֶׁעָלָה עַל כֵּס הַמּוֹשֵׁל הִזְמִין אֶת הָרַב לַעֲלוֹת לִטְבֶרְיָה וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ אֶת הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי כְּבִימֵי קֶדֶם. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הוּא, וְנִכְתַּב בַּסֵּפֶר "טוֹב רֹאִי", וְאַף הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ "אוֹחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדוֹ", מַנִּיחַ אֶת חֲבִילַת הַחִצִּים עַל כְּתֵפֵינוּ – אֲבָל כַּמָּה כְּבֵדָה הִיא! מִי יִתֵּן, וּבְקָרוֹב תּוּסַר, יִשָּׁבֵר הָעֹל, וְנִזְכֶּה לִגְאֻלָּה! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)